פרק ט"ו, הלכות טוען ונטען, ספר משפטים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁעִרְעֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁהִיא יְדוּעָה לוֹ, וְהֵבִיא זֶה שֶׁבְּתוֹכָהּ שְׁטָר שֶׁלְּקָחָהּ מִמֶּנּוּ, וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה – אוֹמְרִין לוֹ בַּתְּחִלָּה: 'קַיֵּם שְׁטָרְךָ'. אִם נִתְקַיֵּם – הֲרֵי מוּטָב, וְיִדּוֹן בַּשְּׁטָר; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ – סוֹמְכִין עַל עֵדֵי הַחֲזָקָה, וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁלְּקָחָהּ.
א. אוֹמְרִין לוֹ בַּתְּחִלָּה קַיֵּם שְׁטָרְךָ. בית דין אומרים לו שיאמת את חתימות העדים על שטר המכר, ולא מסתמכים רק על החזקה (לדרך קיום שטר ראה הלכות עדות ו,ב). וְיִדּוֹן בַּשְּׁטָר. יהיה נידון על פי השטר ויזכה בקרקע גם ללא שהוכחה חזקתו. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ. כגון שהעדים אינם מצויים ואין מי שמכיר את חתימתם (אבל אם מתברר שהשטר פסול אין סומכים על החזקה – ראה לעיל יד,יב).
ב. עֵדֵי חֲזָקָה שֶׁהֵעִיד אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם שֶׁאֲכָלָהּ חִטִּים שְׁנֵי חֲזָקָה, וְהַשֵּׁנִי הֵעִיד שֶׁאֲכָלָהּ שְׂעוֹרִים – עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, שֶׁאֵין הָעֵד מְדַקְדֵּק בָּזֶה. הֵעִיד הָאֶחָד שֶׁאָכַל זֶה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית, וְהַשֵּׁנִי מֵעִיד שֶׁאֲכָלָהּ שְׁנִיָּה וּרְבִיעִית וְשִׁשִּׁית – אֵין עֵדוּתָן מִצְטָרֶפֶת, שֶׁבַּשָּׁנָה שֶׁמֵּעִיד בָּהּ זֶה לֹא הֵעִיד בָּהּ זֶה, וְתַחֲזֹר הַקַּרְקַע וְהַפֵּרוֹת.
ב. שֶׁאֲכָלָהּ חִטִּים. תפוקת השדה הייתה חיטים. הֵעִיד הָאֶחָד שֶׁאָכַל זֶה שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית וכו'. במקום שבו זורעים לסירוגין וכך גם מחזיקים, כדלעיל יב,ד (מ"מ). שֶׁבַּשָּׁנָה שֶׁמֵּעִיד בָּהּ זֶה לֹא הֵעִיד בָּהּ זֶה. ועל כל שנה יש עדות חלקית (ראה גם הלכות עדות ד,ז). וְתַחֲזֹר הַקַּרְקַע וְהַפֵּרוֹת. המחזיק צריך להחזיר לבעלים את הקרקע ואת הפירות שאכל שלא כדין.
ג. מִי שֶׁיָּרַד לַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ, וְנִמְצָא יוֹרֵשׁ אַחֵר שֶׁהוּא קָרוֹב מִמֶּנּוּ וְרָאוּי לִירֻשָּׁה, בֵּין שֶׁנִּמְצָא בְּעֵדִים בֵּין שֶׁהוֹדָה לוֹ זֶה שֶׁיָּרַד תְּחִלָּה – חַיָּב לְהַחֲזִיר כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל.
ג. שֶׁהוּא קָרוֹב מִמֶּנּוּ וְרָאוּי לִירֻשָּׁה. שהוא קרוב יותר לנפטר מבחינת סדר הקדימות בדיני ירושה (ראה הלכות נחלות פרק א).
ד. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ עוֹרְרִין עַל הַשָּׂדֶה, זֶה אוֹמֵר: 'שֶׁלִּי הִיא' וְזֶה אוֹמֵר: 'שֶׁלִּי', וְאֵין לְאֶחָד מֵהֶן רְאָיָה, אוֹ שֶׁהֵבִיא כָּל אֶחָד מֵהֶן עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתָיו, אוֹ שֶׁהֵבִיא כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם עֵדִים שֶׁאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה, וְהַשָּׁנִים שֶׁהֵעִידוּ בָּהֶן אֵלּוּ הֵן הַשָּׁנִים עַצְמָן שֶׁהֵעִידוּ בָּהֶן אֵלּוּ – מַנִּיחִין אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶן, וְכָל הַמִּתְגַּבֵּר יֵרֵד בָּהּ, וְיִהְיֶה הָאֶחָד מוֹצִיא מִיָּדוֹ, וְעָלָיו הָרְאָיָה. וְאִם בָּא שְׁלִישִׁי וְתָקַף עָלֶיהָ וְיָרַד לְתוֹכָהּ – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה.
ד. מַנִּיחִין אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶן. ללא הכרעה של בית דין. וְכָל הַמִּתְגַּבֵּר יֵרֵד בָּהּ. יחזיק בשדה (לדין דומה ראה לעיל י,ו). וְיִהְיֶה הָאֶחָד. זה שלא התגבר והחזיק בה. וְאִם בָּא שְׁלִישִׁי. בזמן שמתווכחים על השדה בא אדם שלישי שאין לו טענה או ראיה שווה לשלהם.
ה. הֵבִיא הָאֶחָד עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתָיו וְשֶׁאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדוֹ, וְהֵבִיא הַשֵּׁנִי עֵדִים שֶׁאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדוֹ – נִמְצֵאת עֵדוּת הַחֲזָקָה שֶׁל שְׁנֵיהֶם מֻכְחֶשֶׁת, וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּיַד זֶה שֶׁהֵעִידוּ לוֹ עֵדֵי הַחֲזָקָה שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתָיו, וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ. חָזַר הַשֵּׁנִי וְהֵבִיא גַּם הוּא עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתָיו, שֶׁהֲרֵי נִמְצֵאת גַּם עֵדוּת זוֹ מֻכְחֶשֶׁת – חוֹזְרִין בֵּית דִּין וּמְסַלְּקִין מִמֶּנָּה אֶת הָרִאשׁוֹן, וּמַנִּיחִין אוֹתָהּ בֵּין שְׁנֵיהֶן, וְכָל הַמִּתְגַּבֵּר יֵרֵד בָּהּ.
ה. וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּיַד זֶה שֶׁהֵעִידוּ לוֹ עֵדֵי הַחֲזָקָה שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתָיו. אף על פי שעדותם לגבי החזקה הוכחשה מקבלים את שאר עדותם על היותה של אבותיו ומכריעים על פיה. שֶׁהֲרֵי נִמְצֵאת גַּם עֵדוּת זוֹ מֻכְחֶשֶׁת. יוצא שגם העדות על חזקת האבות של הראשון בטלה ואין לאף אחד ראיה.
ו. זֶה אוֹמֵר: 'שֶׁל אֲבוֹתַי' וְזֶה אוֹמֵר: 'שֶׁל אֲבוֹתַי', זֶה הֵבִיא עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתָיו, וְזֶה הֵבִיא עֵדִים שֶׁאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה – תַּחֲזֹר לָזֶה שֶׁהֵבִיא עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתָיו, וְיַחֲזִיר זֶה כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל, שֶׁהֲרֵי לֹא טָעַן עָלָיו כְּלוּם; וְאֵין אֲכִילָתוֹ רְאָיָה, שֶׁכָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה עַל הַבְּעָלִים אֵינָהּ כְּלוּם. חָזַר זֶה הַמַּחֲזִיק וְאָמַר: 'כֵּן, שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ הָיְתָה, וְאַתָּה מְכַרְתָּהּ לִי, וְזֶה שֶׁטָּעַנְתִּי תְּחִלָּה שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתַי, כְּלוֹמַר שֶׁאֲנִי סוֹמֵךְ עָלֶיהָ, וַהֲרֵי הִיא שֶׁלִּי כְּשֶׁל אֲבוֹתַי', אוֹ שֶׁאָמַר: 'כֵּן, שֶׁל אֲבוֹתַי שֶׁלְּקָחוּהָ מֵאֲבוֹתֶיךָ' – הֲרֵי זוֹ טַעֲנָה נְכוֹנָה, שֶׁהֲרֵי נָתַן אֲמַתְלָא לִדְבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים, וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּיָדוֹ. וְאִם כְּשֶׁטָּעַן בַּתְּחִלָּה אָמַר לוֹ: 'שֶׁל אֲבוֹתַי וְלֹא שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ הָאַחֶרֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. וְזֶה הֵבִיא עֵדִים שֶׁאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה. וטוען עליה מכוח חזקתו. שֶׁהֲרֵי לֹא טָעַן עָלָיו כְּלוּם. שהראשון לא טען כנגד העדות על היותה שייכת לאבותיו של השני, שהרי לא הסביר כיצד באה לידו. שֶׁכָּל חֲזָקָה וכו'. כדלעיל יד,יב. סוֹמֵךְ עָלֶיהָ. בטוח בהיותה שלי. שֶׁהֲרֵי נָתַן אֲמַתְלָא לִדְבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים. הסביר את כוונתו בטענתו הראשונה. שֶׁל אֲבוֹתַי וְלֹא שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ. ומשמע מדבריו שהוא מכחיש לגמרי את דבריו של השני. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ בְּטַעֲנָה זוֹ הָאַחֶרֶת. שלאחר שהמערער הביא עדים כנגד טענתו הראשונה של המחזיק, אין המחזיק יכול לחזור ולטעון טענה חדשה אלא אם כן הוא מסביר כיצד הטענה הראשונה שטען יכולה להתפרש על פי מה שטוען כעת. ובמקרה המדובר טענתו החדשה סותרת את הטענה הראשונה, ולכן היא אינה מתקבלת (ראה לעיל ז,ח).
ז. רְאוּבֵן שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ שָׂדֶה, בָּא שִׁמְעוֹן וְעִרְעֵר עָלָיו, וְאָמַר רְאוּבֵן: 'שָׂדֶה זוֹ מִלֵּוִי קְנִיתִיהָ, וְאָכַלְתִּי אוֹתָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה', אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן: 'וַהֲלֹא זֶה שְׁטָר מְקֻיָּם בְּיָדִי שֶׁאֲנִי לְקַחְתִּיהָ מִלֵּוִי מֵהַיּוֹם אַרְבַּע שָׁנִים', חָזַר רְאוּבֵן וְאָמַר: 'וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּלְבַד מִשֶּׁקְּנִיתִיהָ? שָׁנִים רַבּוֹת יֵשׁ לִי מִשֶּׁלְּקַחְתִּיהָ, וַאֲנִי קְדַמְתִּיךָ' – הֲרֵי טַעֲנַת רְאוּבֵן טַעֲנָה, שֶׁאָדָם קוֹרֵא לְשָׁנִים רַבּוֹת שְׁנֵי חֲזָקָה. לְפִיכָךְ, אִם הֵבִיא רְאוּבֵן עֵדִים שֶׁאֲכָלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה קֹדֶם שֶׁלְּקָחָהּ שִׁמְעוֹן – מַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּיָדוֹ. אֲבָל אִם אֲכָלָהּ פָּחוֹת מִשֶּׁבַע – תַּחֲזֹר לְשִׁמְעוֹן, שֶׁאֵין לְךָ מְחָאָה מִלֵּוִי גְּדוֹלָה מִזּוֹ, שֶׁהֲרֵי מְכָרָהּ קֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיק רְאוּבֵן.
ז. לְקַחְתִּיהָ מִלֵּוִי מֵהַיּוֹם אַרְבַּע שָׁנִים. לפני ארבע שנים, וקניתי אותה לפניך. שֶׁאָדָם קוֹרֵא לְשָׁנִים רַבּוֹת שְׁנֵי חֲזָקָה. ולכן כשאמר ראובן 'שדה זו מלוי קניתיה ואכלתי אותה שני חזקה' אפשר לפרש שכוונתו שקנה אותה לפני שנים רבות ולאו דווקא לפני שלוש שנים. שֶׁאֵין לְךָ מְחָאָה מִלֵּוִי גְּדוֹלָה מִזּוֹ שֶׁהֲרֵי מְכָרָהּ קֹדֶם שֶׁיַּחֲזִיק רְאוּבֵן. מאחר שלוי מכר את השדה לשמעון לפני שראובן החזיק בשדה שלוש שנים, הרי המכירה עצמה נחשבת למחאה כנגד ראובן שהחזיק בשדה, ומכיוון שלא החזיק בשדה במשך שלוש שנים ללא מחאה, מוציאים אותה ממנו.
ח. זֶה אוֹמֵר: 'שֶׁל אֲבוֹתַי' וְהֵבִיא עֵדִים, וְזֶה אוֹמֵר: 'שֶׁל אֲבוֹתַי' וְאֵין לוֹ עֵדִים – תַּחֲזֹר לָזֶה שֶׁהֵבִיא עֵדִים, וּמוֹצִיאִין מִזֶּה כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁהוֹדָה בָּהֶן שֶׁאֲכָלָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים שֶׁאָכַל, שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שֶׁמֵּחֲמַת אֲבוֹתָיו אָכַל וַהֲרֵי עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אֲבוֹתָיו שֶׁל זֶה הַטּוֹעֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. זֶה אוֹמֵר שֶׁל אֲבוֹתַי וְהֵבִיא עֵדִים. שהייתה של אבותיו. וְזֶה אוֹמֵר שֶׁל אֲבוֹתַי וְאֵין לוֹ עֵדִים. וטוען שהחזיק בשדה שני חזקה ואכל פירותיה. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר שֶׁמֵּחֲמַת אֲבוֹתָיו אָכַל. והודה באכילת הפירות.
ט. הֵבִיא הַמְעַרְעֵר עֵדִים שֶׁזּוֹ הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ, וְזֶה שֶׁבְּתוֹכָהּ טוֹעֵן: 'מִמְּךָ לְקַחְתִּיהָ, וַהֲרֵי שְׁטָרִי' וְהוֹצִיא שְׁטָר מְקֻיָּם. טָעַן הַמְעַרְעֵר שֶׁהוּא מְזֻיָּף וְהוֹדָה בַּעַל הַשְּׁטָר וְאָמַר: 'כֵּן הוּא, אֲבָל הָיָה לִי שְׁטָר כָּשֵׁר וְאָבַד, וְלָקַחְתִּי זֶה בְּיָדִי כְּדֵי לְאַיֵּם עָלָיו שֶׁיּוֹדֶה שֶׁמָּכַר לִי בֶּאֱמֶת', הוֹאִיל וְאִלּוּ רָצָה הָיָה עוֹמֵד בִּשְׁטָרוֹ, שֶׁהֲרֵי מְקֻיָּם הוּא – הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְאֵין מוֹצִיאִין אֶת הַשָּׂדֶה מִתַּחַת יָדוֹ, וְיִשָּׁבַע הֶסֵּת.
ט. שְׁטָר מְקֻיָּם. שטר שאושרר ואומת בבית דין. הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. לטעון שקנה את השדה בשטר אחר שאבד.
י. הֵבִיא הַמְעַרְעֵר עֵדִים שֶׁזּוֹ הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ, וְזֶה שֶׁבְּתוֹכָהּ טוֹעֵן: 'מִמְּךָ לְקַחְתִּיהָ, וַאֲכַלְתִּיהָ שְׁנֵי חֲזָקָה' וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁאֲכָלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה, טָעַן הַמְעַרְעֵר וְאָמַר: 'הֵיאַךְ תִּטְעֹן שֶׁלְּקַחְתָּהּ מִמֶּנִּי מֵהַיּוֹם שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא הָיִיתִי בַּמְּדִינָה!' – מַצְרִיכִין זֶה שֶׁבְּתוֹכָהּ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁזֶּה פְּלוֹנִי הַמְעַרְעֵר הָיָה עִמּוֹ בַּמְּדִינָה בִּזְמַן זֶה שֶׁטּוֹעֵן שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ בּוֹ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ. וְאִם לֹא הֵבִיא – מְסַלְּקִין אוֹתוֹ.
י. אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד. מתוך התקופה שבה הוא טוען שקנה אותה ממנו.
יא. מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְאָבְדָה דֶּרֶךְ שָׂדֵהוּ, בֵּין שֶׁהָיוּ אַרְבַּע הַשָּׂדוֹת הַמַּקִּיפוֹת אוֹתוֹ לְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים בֵּין שֶׁהָיוּ הָאַרְבָּעָה קָנוּ מֵאֶחָד – הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן דּוֹחֵהוּ וְאוֹמֵר לוֹ: 'שֶׁמָּא דֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ עַל חֲבֵרִי הִיא'; לְפִיכָךְ יִקְנֶה לוֹ דֶּרֶךְ בְּמֵאָה מָנֶה אוֹ יִפְרַח בָּאֲוִיר. וְכֵן אִם הָיוּ אַרְבַּע הַשָּׂדוֹת לְאִישׁ אֶחָד שֶׁקָּנָה אוֹתָן מֵאַרְבָּעָה – אֵין לוֹ עָלָיו דֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ עַתָּה: 'אִם אַחֲזִיר לְכָל אֶחָד שְׁטָרוֹ – אֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲבֹר עַל אֶחָד מֵהֶן; וַאֲנִי קָנִיתִי מִכָּל אֶחָד מֵהֶן כָּל זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ'. אֲבָל אִם הָיָה בַּעַל אַרְבַּע הַשָּׂדוֹת הַמַּקִּיפוֹת אִישׁ אֶחָד, וְהוּא בַּעַל הַמֶּצֶר שֶׁלָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף – הֲרֵי זֶה אוֹמֵר לוֹ: 'מִכָּל מָקוֹם דַּרְכִּי עָלֶיךָ', וְיֵלֵךְ בְּאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה בַּעַל הַשָּׂדוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם הֶחֱזִיק בְּדֶרֶךְ וְאָמַר: 'זוֹ הִיא דַּרְכִּי' – אֵין מְסַלְּקִין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה.
יא. וְאָבְדָה דֶּרֶךְ שָׂדֵהוּ. אינו יודע היכן השביל בשדה חברו שהיה מוחזק בו לעבור דרכו לשדה שלו. הָאַרְבָּעָה קָנוּ מֵאֶחָד. שהיו השדות בבעלות אדם אחד, וארבעה קנו חלק משדהו. בְּמֵאָה מָנֶה. או בכל סכום שיידרש לשלם. אוֹ יִפְרַח בָּאֲוִיר. כלומר, אין הוא יכול לכפות על אחד מהם שייתן לו דרך בתוך שדהו, שכן אין לו הוכחה שבמקום זה עברה פעם הדרך שלו. אֵין לוֹ עָלָיו דֶּרֶךְ. אינו יכול לדרוש ממנו שייתן לו דרך, אף על פי שברור שהייתה לו דרך באחת מהשדות שקנה. אֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲבֹר עַל אֶחָד מֵהֶן. שהרי כל אחד מהארבעה היה יכול לדחותו. וְהוּא בַּעַל הַמֶּצֶר שֶׁלָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. הוא היה הבעלים של השדות הגובלות בשדה של השני במשך כל הזמן. וְיֵלֵךְ בְּאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה בַּעַל הַשָּׂדוֹת. בעל השדות המקיפות ייתן לו איזו דרך שירצה. וְאִם הֶחֱזִיק בְּדֶרֶךְ וְאָמַר זוֹ הִיא דַּרְכִּי. אם בעל השדה תפס דרך מסוימת והחזיק בה הרי הוא כעת מוחזק בדרך, ולכן אם בעל השדות המקיפות רוצה לסלק אותו ולתת לו דרך אחרת, עליו להביא ראיה (כס"מ, וראה פסקים ושיטות).

תקציר הפרק 

🤔 זוזו, זה הכביש של אבא שלי! "תגיד, זה הכביש שלך אבא'שך?!" הוא משפט שאומרים למישהו שחנה באמצע הכביש כדי לרמוז לו שיזוז, כי הכביש הוא לא באמת של אבא שלו, אבל מה קורה אם זה הוא דווקא כן הכביש של אבא שלו? – מקרה כזה, שבו שני אנשים טוענים שנכס מסוים שייך לאבא שלהם, מובא בפרקנו, כאשר אדם אחד אומר: 'של אבותיי' ומביא עדים לתמיכה בדבריו, וגם השני אומר: 'של אבותיי' ומביא עדים לתמיכה בדבריו. במקרה כזה העדויות מכחישות זו את זו, ולכן בית הדין "מניחין אותה", את הקרקע (או הכביש, אם להמשיך עם הדוגמה שבה פתחנו), "בין שניהן, וכל המתגבר – יֵרֵד בה", כלומר יזכה בנכס (הלכה ה). ואם גם זה לא יעזור, אולי כדאי להזעיק גם את הסבים של שני הצדדים לסייע… 🙈

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טוען ונטען ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן