פרק ט"ו, הלכות כלים, ספר טהרה
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין כְּלֵי חֶרֶשׂ מְקַבְּלִין טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּן. וּמֵאֵימָתַי הוּא גְּמַר מְלַאכְתָּן? מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַּכִּבְשָׁן. הַתַּנּוּר – מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין. הַכִּירָה – מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצַת תַּרְנְגֹלִין, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִלְפָּס. הַכֻּפָּח: אִם עָשָׂהוּ לַאֲפִיָּה – שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר; עָשָׂהוּ לְבִשּׁוּל – שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה.
א. מִשֶּׁיִּצָּרְפוּ בַּכִּבְשָׁן. משיישרפו ויתחזקו בכבשן. וקודם לכן הם כלי אדמה ואינם מקבלים טומאה (לעיל א,ו). הַתַּנּוּר וכו'. התנור, הכיריים והכופח נבדלים משאר כלי החרס בכך שהם מקבלים טומאה גם כשהם מחוברים לקרקע (לקמן ה"ו), וגמר מלאכתם הוא בהבערת אש בתוכם כדי לאפות בהם. מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ כְּדֵי לֶאֱפוֹת בּוֹ סֻפְגָּנִין. התנור עשוי כגליל או כחרוט ויש מקום לשים עליו קדרה אחת, וכן אופים בתוכו על ידי הדבקת הלחם לדפנותיו מבפנים. וגמר מלאכתו של התנור הוא כאשר מסיקים אותו עד שמתחמם באופן שניתן לאפות בו סופגנין שהם מיני מאפה רכים ותפוחים. ובתנור חדש נדרש היסק ממושך כדי להגיע לחום כזה (פה"מ כלים ה,א). הַכִּירָה. עשויה כמלבן ויש מקום להניח עליה שתי קדרות. מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצַת תַּרְנְגֹלִין טְרוּפָה. מעורבבת ומטוגנת בשמן. וּנְתוּנָה בָּאִלְפָּס. מחבת עמוקה. הַכֻּפָּח. כלי מרובע שיש מקום להניח עליו קדרה אחת, ויש המשתמשים בו לאפייה.
ב. תַּנּוּר שֶׁהִתְחִיל לִבְנוֹתוֹ: אִם הָיָה גָּדוֹל – מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וְיַסִּיקֶנּוּ, מְקַבֵּל טֻמְאָה; וְאִם הָיָה קָטָן – מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ טֶפַח וְיַסִּיקֶנּוּ. הַכִּירָה – מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּהּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְיַסִּיקֶנָּה. הַכֻּפָּח: אִם עָשָׂהוּ לַאֲפִיָּה – הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר; וְאִם עָשָׂהוּ לְבַשֵּׁל עָלָיו – הֲרֵי הוּא כְּכִירָה.
ב. אִם הָיָה גָּדוֹל. שרחבו ועוביו כשל תנור גדול שצולים ואופים בו. מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. שיבנה לגובה של ארבעה טפחים, אף שעתיד להוסיף עליו.
ג. תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁהֻסַּק מִבֵּית הָאֻמָּן, אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעַת, הוֹאִיל וְהֻסַּק מִכָּל מָקוֹם – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בְּתַנּוּר כְּפָר מִן הַכְּפָרִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי בֵּית דִּין, וְאָמְרוּ: מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ג. תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו. מבחוץ. אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעַת. שלא בכוונה. אוֹ שֶׁהֻסַּק מִבֵּית הָאֻמָּן. שבונה התנורים הסיק את התנור שלא על מנת לאפות בו.
ד. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ לִהְיוֹת צוֹלֶה בּוֹ – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה; לְלַבֵּן בּוֹ אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן – טָהוֹר, שֶׁאֵין זֶה עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּגוּפוֹ שֶׁל תַּנּוּר.
ד. לִהְיוֹת צוֹלֶה בּוֹ. שאינו מדביק בדפנותיו פת וכדומה אלא תולה בחללו בשר לצלייה. לְלַבֵּן בּוֹ אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן. את אגודות חוטי הפשתן היו משרים בקדרה עם מים ולאחר מכן היו מניחים את הקדרה עם הפשתן בתוך התנור כדי שיתחמם ויתלבן. שֶׁאֵין זֶה עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּגוּפוֹ שֶׁל תַּנּוּר. שלצורך ליבון הפשתן אין צורך בדפנות התנור שישמרו על חום החלל כמו בצלייה ואפייה אלא רק באש שמתחת לקדרה (ח"ד כלים ב"ק ד,ד). ויש מפרשים שלצורך ליבון הפשתן חום התנור צריך להיות נמוך, והיסק שמטרתו להביא את התנור לחום כזה אינו נחשב להיסק שבו נגמרת מלאכת התנור (רמב"ם לעם, וראה ערוה"ש ריא,יג וחזו"א כלים ז,טז שפירשו באופנים נוספים).
ה. תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ לִשְׁנַיִם, וְהֻסַּק אֶחָד מֵחֲלָקָיו, וְנִטְמָא בְּמַשְׁקִין – הוּא טָמֵא, וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. נִטְמָא בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה – הַכֹּל טָמֵא, וְעֹבִי שֶׁבֵּינֵיהֶן טָמֵא.
הֻסְּקוּ שְׁנֵיהֶן, וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין בָּאֲוִיר – חוֹלְקִין אֶת עָבְיוֹ: הַמְשַׁמֵּשׁ לַטָּמֵא – טָמֵא; לַטָּהוֹר – טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁחֲצָצוֹ וְאַחַר כָּךְ הִסִּיקוֹ. אֲבָל הִסִּיקוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲצָצוֹ, וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן אֲפִלּוּ בְּמַשְׁקִין – נִטְמָא הַכֹּל.
ה. תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ לִשְׁנַיִם. שעשה מחיצה באמצע התנור לפני שהוסק התנור ונגמרה מלאכתו. וְהֻסַּק אֶחָד מֵחֲלָקָיו וְנִטְמָא בְּמַשְׁקִין. שמטמאים כלים מדרבנן. הוּא טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. שלא גזרו חכמים שיטמאו המשקים אלא את החלק שנגמרה מלאכתו וראוי לקבל טומאה. נִטְמָא בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה הַכֹּל טָמֵא. שבטומאה שהיא מהתורה רואים את כל התנור ככלי אחד וטמא כולו (ערוה"ש ריב,ב). וְעֹבִי שֶׁבֵּינֵיהֶן. המחיצה בין שני חלקי התנור.
וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין בָּאֲוִיר. שהיו משקים טמאים באוויר הכלי. אֲבָל הִסִּיקוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲצָצוֹ… נִטְמָא הַכֹּל. שכל התנור נחשב לכלי אחד והמחיצה שנעשתה אחר כך אינה מועילה.
ו. תַּנּוּר אוֹ כִּירָה שֶׁל אֶבֶן – טְהוֹרִין לְעוֹלָם. וְשֶׁל מַתֶּכֶת: טְהוֹרִין מִשּׁוּם תַּנּוּר וְכִירַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יֻתָּץ" (ויקרא יא,לה) – אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְתִיצָה; וּטְמֵאִים מִשּׁוּם כְּלֵי מַתָּכוֹת.
כֵּיצַד? אֵינָן מִתְטַמְּאִין מֵאֲוִירָן וְלֹא בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּתַנּוּר וְכִירַיִם, וְאִם נָגְעָה בָּהֶן טֻמְאָה אֲפִלּוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶן מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת, וְאִם נִטְמְאוּ בְּמֵת נַעֲשִׂין אַב טֻמְאָה כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת, וְיֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה.
ו. וּטְמֵאִים מִשּׁוּם כְּלֵי מַתָּכוֹת. דיני טומאתם שווים לדיני טומאת כלי מתכת.
וְלֹא בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּתַנּוּר וְכִירַיִם. תנור וכיריים של חרס טמאים גם כשמחוברים לקרקע, אך תנור מתכת אינו מקבל טומאה כשמחובר לקרקע. וְאִם נִטְמְאוּ בְּמֵת נַעֲשִׂין אַב טֻמְאָה כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת. אבל כלי חרס שנגע במת אינו נעשה אב הטומאה אלא ראשון בלבד (הלכות טומאת מת ה,ו).
ז. תַּנּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּקַּב אוֹ נִפְגַּם אוֹ נִסְדַּק, וּסְתָמוֹ בְּטִיט, אוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה שֶׁל טִיט אוֹ מוּסָף שֶׁל טִיט – הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם תַּנּוּר. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ הָאוּר. וְכֵן בְּכִירָה. וְאִם עָשָׂה לַכִּירָה פִּטְפּוּטִין שֶׁל טִיט – מִתְטַמְּאָה מִשּׁוּם כִּירָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ – עֲדַיִן אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
ז. וּסְתָמוֹ בְּטִיט. מילא את הנקב בטיט. טְפֵלָה שֶׁל טִיט. שכבה של טיט מבחוץ כדי לסתום את הסדק. מוּסָף שֶׁל טִיט. תוספת לשפת התנור שנפגמה (ראה משנה אחרונה כלים ה,יא). כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ הָאוּר. שהאש יוצאת דרך הנקב. פִּטְפּוּטִין. רגליים המשמשות חצובה לקדרה. מִתְטַמְּאָה מִשּׁוּם כִּירָה. אף שעיקרה של הכירה ממתכת, הפטפוטים העשויים חרס מחשיבים אותה ככירה של חרס. מֵרְחָהּ בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ עֲדַיִן אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. ככלי חרס, אלא ככלי מתכת. שבכירה, המשמשת לבישול על ידי נתינת הקדרה עליה, אין צורך לשמור את החום בתוכה אלא די בכך שאפשר להבעיר בתוכה אש והמירוח בטיט אינו הכרחי לשימוש בה. אבל בתנור שאופים את הלחם בתוכו צריך לשמור את חומו היטב, ולכן מריחתו בטיט הכרחית לשימוש בו ועושה אותו לכלי חרס (פה"מ כלים ה,יא).
ח. תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר בָּאָרֶץ, אֲפִלּוּ תָּלוּי בְּצַוַּאר הַגָּמָל – הֲרֵי זֶה טָמֵא מִשּׁוּם תַּנּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "טְמֵאִים הֵם" (ויקרא יא,לה) – מִכָּל מָקוֹם.
ט. כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה – מִתְטַמֵּא כְּכִירָה. וְכֵן שֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, אִם יֵשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה – מְקַבֵּל טֻמְאָה.
ט. כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי מַתָּכוֹת. תנור או בור מצופה בטיט שבו מתיכים הצורפים את המתכת. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה. מקום להעמיד בו קדרה. מִתְטַמֵּא כְּכִירָה. שרק תנור וכיריים העשויים לבישול אוכל מקבלים טומאה (ערוה"ש ריב,יג). וְכֵן שֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית. העושים זכוכית מחול.
י. כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל יוֹצְרִים – טְהוֹרִים. הַפֻּרְנָה, אִם יֵשׁ לָהּ דֹּפֶן – מִתְטַמְּאָה.
י. כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין. השורפים אבנים לעשות מהם סיד. וְשֶׁל זַגָּגִין. מעצבי כלי זכוכית. וְשֶׁל יוֹצְרִים. עושי כלי חרס. וטהורים מפני שאין הכבשן עשוי לבישול ולאפייה. הַפֻּרְנָה. תנור אפייה שמניחים בו את המאפים או הקדרות על קרקע התנור (שלא כמו תנורים רגילים שבהם הפת מודבקת על דפנותיהם). וכיוון שאין משתמשים בפורנה עצמה, אינה נחשבת לכלי ואינה מקבלת טומאה. אִם יֵשׁ לָהּ דֹּפֶן מִתְטַמְּאָה. שלעתים מניחים על הדופן את הקדרות ונמצא שמשתמשים בפורנה עצמה ולא רק בקרקע (משנה אחרונה כלים ח,ט).
יא. אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וַעֲשָׂיָן תַּנּוּר: אִם עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ – הֲרֵי זֶה כְּתַנּוּר לְכָל דָּבָר, וּמִתְטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ; וְאִם טְפָלוֹ מִבַּחוּץ בִּלְבַד – מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר.
חִבֵּר אֲבָנִים לַתַּנּוּר וְלֹא חִבְּרָם זוֹ לָזוֹ – מִתְטַמְּאוֹת עִם הַתַּנּוּר. חִבְּרָם זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָם לַתַּנּוּר – הֲרֵי הֵן כְּטִירָה. חָפַר בָּאָרֶץ וְעָשָׂה טִירָה – טְהוֹרָה. וְטִירַת הַכִּירָה – טְהוֹרָה.
יא. טְפֵלָה. ציפוי של טיט. וְאִם טְפָלוֹ מִבַּחוּץ בִּלְבַד מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵין מִתְטַמֵּא בָּאֲוִיר. שאינו כלי גמור אך חכמים גזרו עליו טומאה, וגזרו שיטמא רק במגע כדי שיכירו שטומאה זו אינה מהתורה ולא ישרפו תרומה וקודשים שנגעו בתנור כזה (ח"ד כלים ב"ק ד,ג, והשווה לקמן יז,ה).
חִבֵּר אֲבָנִים לַתַּנּוּר וְלֹא חִבְּרָם זוֹ לָזוֹ מִתְטַמְּאוֹת עִם הַתַּנּוּר. שהן נחשבות לחלק מהתנור. חִבְּרָם זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָם לַתַּנּוּר הֲרֵי הֵן כְּטִירָה. טירה היא מקום מוקף מחיצות לפני התנור שנותנים בו את הפת כשמוציאים אותה מן התנור. ואותו מקום נחשב לחלק מן התנור, ואם נטמא התנור נטמאת הטירה (אם היא גבוהה ארבעה טפחים, לקמן יז,ד). חָפַר בָּאָרֶץ וְעָשָׂה טִירָה טְהוֹרָה. שאינה כלי, וקרקע אינה נטמאת. וְטִירַת הַכִּירָה טְהוֹרָה. שאין צורך לעשות טירה לכירה אלא לתנור בלבד (ביאור הגר"א לתוספתא כלים ב"ק ד,ב).
יב. שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וּשְׁנֵי לְפָסִים שֶׁעֲשָׂיָן כִּירָה – בֵּינֵיהֶן מִתְטַמֵּא בַּאֲוִיר וּבְמַגָּע, וְתוֹכָן שֶׁל חָבִיּוֹת טָהוֹר. וְעֹבִי הֶחָבִיּוֹת – חוֹלְקִין אוֹתוֹ: הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכִּירָה – טָמֵא; וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת תּוֹךְ הֶחָבִית – טָהוֹר.
יב. שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וּשְׁנֵי לְפָסִים שֶׁעֲשָׂיָן כִּירָה. שמבעיר ביניהם אש ומניח את הסיר על החביות או האלפסים. בֵּינֵיהֶן מִתְטַמֵּא בַּאֲוִיר וּבְמַגָּע. כדין כירה. וְתוֹכָן שֶׁל חָבִיּוֹת טָהוֹר. שתוכן של החביות הוא כגב הכירה, וכלי חרס אינו מטמא מגבו.
יג. הָעוֹשֶׂה שְׁלֹשָׁה פִּטְפּוּטִין בָּאָרֶץ וְחִבְּרָן בְּטִיט לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כִּירָה. קָבַע שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִים בָּאָרֶץ לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשָׁן מָקוֹם בְּטִיט שֶׁתִּהְיֶה הַקְּדֵרָה יוֹשֶׁבֶת – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה כְּכִירָה שֶׁל מַתֶּכֶת. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁלֹּא מֵרְחָן בַּטִּיט שֶׁהוּא שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן – אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה, כְּאִלּוּ הִיא כִּירָה שֶׁל אֶבֶן.
יג. לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה. להניח עליהם קדרה. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשָׁן מָקוֹם בְּטִיט. הדביק חתיכת טיט בראש המסמרים כדי להרחיבם (ר"ש כלים ו,א) או שעשה טבעת מטיט המחברת את המסמרים (תפא"י שם). הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה כְּכִירָה שֶׁל מַתֶּכֶת. שאינה מקבלת טומאה כשמחוברת לקרקע (לעיל ה"ו). שמסמרי המתכת הם עיקר הכלי. אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה כְּאִלּוּ הִיא כִּירָה שֶׁל אֶבֶן. לעיל ה"ו.
יד. הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֲבָנִים כִּירָה וְחִבְּרָן בְּטִיט – מִתְטַמְּאָה. חִבֵּר אֶת הָאַחַת בְּטִיט וְהַשְּׁנִיָּה לֹא חִבְּרָהּ – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
יד. הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֲבָנִים כִּירָה וכו'. שבאבנים שהן גדולות די בשתיים, אך בפטפוטים שהם קטנים יש צורך בשלושה (תפא"י כלים ו,א). וְחִבְּרָן בְּטִיט. חיבר אותן לארץ בטיט (וכן מירחם בטיט כמבואר בהלכה הקודמת). אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. גם האבן המחוברת בטיט אינה נטמאת שאין זו כירה.
טו. הָאֶבֶן שֶׁהוּא שׁוֹפֵת עָלֶיהָ וְעַל הַתַּנּוּר, עָלֶיהָ וְעַל הַכִּירָה, עָלֶיהָ וְעַל הַכֻּפָּח – טְמֵאָה; עָלֶיהָ וְעַל הַכֹּתֶל, עָלֶיהָ וְעַל הַסֶּלַע – אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה.
טו. הָאֶבֶן. המחוברת לקרקע בטיט (ר"ש כלים ו,ב). עָלֶיהָ וְעַל הַתַּנּוּר וכו'. האבן מרוחקת מעט מהתנור ומניח את הקדרה מקצתה על האבן ומקצתה על התנור, וכן בכירה ובכופח. ובכל אלו נחשבת האבן לחלק מן התנור, הכופח או הכירה שמקבלים טומאה בפני עצמם. הַסֶּלַע. אבן המחוברת לקרקע באופן טבעי (ר"ש כלים ו,ב). אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שהסלע או הכותל אינם כלי ואינם מקבלים טומאה, והאבן המחוברת בטיט אינה נטמאת מפני שפחות משתי אבנים המחוברות בטיט אינן נחשבות כירה כמבואר לעיל הי"ד.
טז. כִּירַת הַטַּבָּחִים שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶבֶן בְּצַד אֶבֶן בְּצַד אֶבֶן וְכֻלָּן מְחֻבָּרוֹת בְּטִיט, נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן – לֹא נִטְמְאוּ כֻּלָּם.
טז. כִּירַת הַטַּבָּחִים וכו'. מוכרי בשר מבושל המסדרים שורה של אבנים כדי לתת עליהן הרבה קדרות, וכל קדרה מונחת על שתי אבנים. נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן. שנכנסה טומאה לאוויר שבין שתי אבנים. לֹא נִטְמְאוּ כֻּלָּם. שכל שתי אבנים נחשבות ככירה בפני עצמן.
יז. שָׁלֹשׁ אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן בְּטִיט וַעֲשָׂיָן שְׁתֵּי כִּירוֹת, בֵּין שֶׁחִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָן בַּקַּרְקַע בֵּין שֶׁחִבְּרָן בַּקַּרְקַע וְלֹא חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ, אִם נִטְמֵאת אַחַת מִשְּׁתֵי הַכִּירוֹת, הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית: הַמְשַׁמֵּשׁ מִמֶּנָּה לַכִּירָה הַטְּמֵאָה – טָמֵא; וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִמֶּנָּה לַכִּירָה הַטְּהוֹרָה – טָהוֹר. נִטְּלָה הָאֶבֶן הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּהוֹרָה – הֻחְלְטָה הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ לַטֻּמְאָה. נִטְּלָה הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּמֵאָה – טְהוֹרָה הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ.
נִטְמְאוּ שְׁתֵּי הַכִּירוֹת: אִם הָיְתָה הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית גְּדוֹלָה – נוֹתֵן מִמֶּנָּה לְכִירָה זוֹ כְּדֵי שְׁפִיתָה מִצִּדָּהּ, וְלַכִּירָה הַשְּׁנִיָּה כְּדֵי שְׁפִיתָה מִכָּאן, וְהַשְּׁאָר טָהוֹר; וְאִם הָיְתָה קְטַנָּה – הַכֹּל טָמֵא.
נִטְּלָה הָאֶמְצָעִית: אִם יָכוֹל לִשְׁפֹּת עַל שְׁתַּיִם חִיצוֹנוֹת יוֹרָה גְּדוֹלָה – הֲרֵי הִיא טְמֵאָה; וְאִם הָיוּ מְרֻחָקִין יָתֵר מִזֶּה – טְהוֹרָה. הֶחֱזִיר אֶת הָאֶמְצָעִית – הֲרֵי הַכֹּל טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט – מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא, וְהוּא שֶׁיַּסִּיקֶנָּה לְכָל אַחַת מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ אֶת הַבֵּיצָה.

יז. שָׁלֹשׁ אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן בְּטִיט וַעֲשָׂיָן שְׁתֵּי כִּירוֹת. הציבן וחיברן זו בצד זו והקדרה מונחת על שתי אבנים, והאבן האמצעית רחבה ומשמשת עם כל אחת מהאבנים החיצוניות כמקום שפיתה לעצמו. נִטְּלָה הָאֶבֶן הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּהוֹרָה הֻחְלְטָה הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ לַטֻּמְאָה. כל האבן האמצעית נטמאת מפני שבטלה הכירה הטהורה והיא משמשת רק לכירה הטמאה.

אִם יָכוֹל לִשְׁפֹּת עַל שְׁתַּיִם חִיצוֹנוֹת יוֹרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי הִיא טְמֵאָה וכו'. אם אפשר להניח סיר גדול על שתי האבנים החיצוניות הרי הן עדיין ככירה אחת גדולה וטמאות. ואם הן מרוחקות יותר הרי אי אפשר להשתמש בהן ככירה וטהורות. הֶחֱזִיר אֶת הָאֶמְצָעִית הֲרֵי הַכֹּל טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. שאין החזרת האבן בלא מירוח בטיט נחשבת לבניית הכירה מחדש. וְהוּא שֶׁיַּסִּיקֶנָּה לְכָל אַחַת מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ אֶת הַבֵּיצָה. כדין כירה חדשה שצריכה היסק (לעיל ה"א).

יח. שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁעֲשָׂיָן כִּירָה וְנִטְמֵאת, וְסָמַךְ לְאֶבֶן זוֹ מִמֶּנָּה אֶבֶן אַחַת מִכָּאן וּלְזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּאן – הֲרֵי חֲצִי כָּל אֶבֶן מִשְּׁתֵי אַבְנֵי הַכִּירָה הָרִאשׁוֹנָה טָמֵא, וַחֲצִי הָאֶבֶן טָהוֹר. נִטְּלוּ הַשְּׁתַיִם הַטְּהוֹרוֹת שֶׁסָּמַךְ – חָזְרוּ הַשְּׁתַיִם שֶׁל כִּירָה לְטֻמְאָתָן.
יח. חֲצִי כָּל אֶבֶן מִשְּׁתֵי אַבְנֵי הַכִּירָה הָרִאשׁוֹנָה טָמֵא וכו'. החצי הפנימי של כל אבן מאבני הכירה טמא, שהוא חלק מן הכירה הפנימית הטמאה. וַחֲצִי הָאֶבֶן טָהוֹר. החצי החיצוני טהור, שהוא חלק מן הכירה החיצונית הטהורה.
יט. דּוּכָן שֶׁל חֶרֶשׂ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל קְדֵרוֹת וְהָרֶמֶץ נָתוּן בְּתוֹכוֹ – טָהוֹר מִשּׁוּם כִּירָה וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה מְחֻבָּר בָּאָרֶץ – טָהוֹר כִּשְׁאָר הַכֵּלִים, וְאִם נִקַּב – אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, כִּכְלִי קִבּוּל, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכִירָה. הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ – הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה. הָרָחָב שֶׁלּוֹ, שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלָיו בִּשְׁעַת תַּבְשִׁיל – מִתְטַמֵּא אִם נִטְמָא הַדּוּכָן. וְכֵן הַכּוֹפֶה אֶת הַסַּל וּבָנָה כִּירָה עַל גַּבָּיו – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי עֵץ, לֹא מִשּׁוּם כִּירָה, לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מֵאֲוִירָהּ כְּכִירָה.
יט. דּוּכָן שֶׁל חֶרֶשׂ. כלי חרס מלבני וחלול שחלקו העליון מנוקב. ממלאים אותו ברמץ חם ומניחים עליו את הקדרות לאחר הבישול. טָהוֹר מִשּׁוּם כִּירָה וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. נחשב ככלי קיבול ולא ככירה, שאינו משמש לבישול אלא לשמירה על חום הקדרות. וְאִם נִקַּב אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כִּכְלִי קִבּוּל מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכִירָה. שכירה מנוקבת או שבורה מקבלת טומאה עד שתפחת מגובה שלוש אצבעות (לקמן טז,א). הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה. דברי הרמב"ם אינם ברורים כל צרכם, וייתכן שמדובר בדוכן העומד בסמוך לכירה ואף על פי שלפעמים חלקים הסמוכים לכירה נטמאים עמה (כמו חצר הכירה – לקמן יז,ו), צדדי הדוכן הפונים לכירה אינם נחשבים לחלק מהכירה ואינם נטמאים עמה. הָרָחָב שֶׁלּוֹ שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלָיו בִּשְׁעַת תַּבְשִׁיל. מקום שטוח המחובר לדוכן ומשמש לישיבה. מִתְטַמֵּא אִם נִטְמָא הַדּוּכָן. נחשב לחלק מהדוכן ולא לחלק מהכירה. וְכֵן הַכּוֹפֶה אֶת הַסַּל וּבָנָה כִּירָה עַל גַּבָּיו. הפך סל שעשוי מעץ ובנה עליו כירה. הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי עֵץ לֹא מִשּׁוּם כִּירָה. הסל טמא כדין כלי עץ ולא כדין הכירה אף על פי שהכירה בנויה על גביו.

תקציר הפרק 

פרק ט"ו הלכות כלים

גמר מלאכת כלי חרס: תנור וכיריים

למרות שכלי המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה, חידשה התורה שתנור וכיריים העשויים מחרס או שטחו אותם בטיט – מקבלים טומאה. ובלבד שעיקר הכנתם הסתיימה, דהיינו שהוסקו, בכל תנור לפי צורת ההסקה האופיינית לו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות כלים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תנור שהוסק בטעות- מקבל טומאה?

2.תנור מתכת שנטמא – דינו ככל כלי מתכת?

3.תנור אבנים המטויח מבחוץ – האם דינו ככלי חרס?

תשובות

1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן