פרק ט"ו, הלכות מכירה, ספר קניין
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן, וְטָעָה בְּכָל שֶׁהוּא – חוֹזֵר לְעוֹלָם, שֶׁאֵין הוֹנָיָה אֶלָּא בַּדָּמִים, אֲבָל בַּחֶשְׁבּוֹן – חוֹזֵר.
א. שֶׁאֵין הוֹנָיָה אֶלָּא בַּדָּמִים. דין אונאה (המפורט בפרקים יב-יג) חל רק במקרה שטעו בהערכת שווי המקח, שבפחות משתות אנשים רגילים למחול, מפני שקשה להעריך את המקח במדויק, וביותר משתות המקח בטל מפני שכל העסקה מתבססת על טעות משמעותית. אֲבָל בַּחֶשְׁבּוֹן חוֹזֵר. אם טעו בחישוב כמות הסחורה או מניין המטבעות, צריך להחזיר אפילו בטעות קטנה משישית, ומצד שני המקח אינו מתבטל אפילו בטעות גדולה משישית מפני שהוא מתבסס על הערכה נכונה של שווי המקח, והטעות נפלה רק בביצוע העסקה (ר"י מיגאש בבא בתרא צ,א).
ב. כֵּיצַד? מָכַר לוֹ מֵאָה אֱגוֹז בְּדִינָר, וְנִמְצְאוּ מֵאָה וְאֶחָד אוֹ תִּשְׁעָה וְתִשְׁעִים – נִקְנָה הַמֶּקַח, וּמַחֲזִיר אֶת הַטָּעוּת, וַאֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים. וְכֵן אִם נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת יָתֵר אוֹ חָסֵר מִן הַמִּנְיָן שֶׁפָּסְקוּ – חוֹזֵר. וַאֲפִלּוּ אַחַר שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּלוּם – חוֹזֵר, שֶׁקִּנְיָן בְּטָעוּת הוּא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. וְנִמְצְאוּ מֵאָה וְאֶחָד אוֹ תִּשְׁעָה וְתִשְׁעִים. שהמוכר טעה ונתן לו אגוז אחד יותר או פחות ממה שסיכמו. נִקְנָה הַמֶּקַח וּמַחֲזִיר אֶת הַטָּעוּת. הקונה מחזיר את היתר או המוכר משלים את החסר. וַאֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים. שלא כדין אונאה (השווה לעיל יב,ה-ז). אִם נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת יָתֵר אוֹ חָסֵר מִן הַמִּנְיָן שֶׁפָּסְקוּ חוֹזֵר. אם המוכר קיבל יותר מהסכום שסיכמו ביניהם צריך להחזיר לקונה את ההפרש, ואם המוכר קיבל פחות מהסכום צריך הקונה להשלים. שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. שעשה קניין סודר כדי לחזק את דבריו (ראה לעיל ה,יא-יג). שֶׁקִּנְיָן בְּטָעוּת הוּא. שסבר שקיבל את המגיע לו.
ג. וְכֵן הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע אוֹ עֶבֶד אוֹ בְּהֵמָה אוֹ שְׁאָר מִטַּלְטְלִין, וְנִמְצָא בַּמֶּקַח מוּם שֶׁלֹּא יָדַע בּוֹ הַלּוֹקֵחַ – מַחֲזִירוֹ, אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים, שֶׁזֶּה מֶקַח טָעוּת הוּא, וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמֶּקַח אַחַר שֶׁיָּדַע בַּמּוּם. אֲבָל אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַחַר שֶׁרָאָה הַמּוּם – הֲרֵי זֶה מָחַל, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר.
ג. שֶׁזֶּה מֶקַח טָעוּת הוּא. ומשום כך המקח כולו בטל, ואין המוכר יכול להחזיר את ההפרש ולקיים המקח (ראה הלכה הבאה).
ד. אֵין מְחַשְּׁבִין פְּחַת הַמּוּם. אֲפִלּוּ מָכַר לוֹ כְּלִי שָׁוֶה עֲשָׂרָה דִּינָרִין וְנִמְצָא בּוֹ מוּם הַמַּפְחִיתוֹ מִדָּמָיו אִסָּר – מַחֲזִיר אֶת הַכְּלִי, וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: 'הֵא לְךָ אִסָּר פְּחַת הַמּוּם', שֶׁהַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: 'בְּחֵפֶץ שָׁלֵם אֲנִי רוֹצֶה'.
וְכֵן אִם רָצָה הַלּוֹקֵחַ לִקַּח פְּחַת הַמּוּם – הָרְשׁוּת בְּיַד הַמּוֹכֵר, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: 'אִם תִּקְנֶה אוֹתוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא, אוֹ טֹל דָּמִים שֶׁלְּךָ וָלֵךְ'.

ד. אִסָּר. מטבע קטן שערכו אחד מעשרים וארבעה ביחס לדינר. מַחֲזִיר אֶת הַכְּלִי. הקונה רשאי להחזיר את הכלי ולקבל כספו בחזרה בעל כרחו של המוכר, מפני שיש כאן מקח טעות.

הָרְשׁוּת בְּיַד הַמּוֹכֵר. המוכר אינו חייב לתת לקונה את שווי הפחת. אִם תִּקְנֶה אוֹתוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא אוֹ טֹל דָּמִים שֶׁלְּךָ וָלֵךְ. הברירה בידך אם להשאיר את המקח אצלך ולוותר על הפחת, או לבטל את העסקה בטענת מקח טעות ולקבל את כספך חזרה.

ה. כָּל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהוּא מוּם שֶׁמַּחֲזִירִין בּוֹ מֶקַח זֶה – מַחֲזִירִין בּוֹ, וְכָל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו שֶׁאֵינוֹ מוּם – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מַחֲזִיר בּוֹ אֶלָּא אִם פֵּרֵשׁ. שֶׁכָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן סְתָם – עַל מִנְהַג הַמְּדִינָה הוּא סוֹמֵךְ.
ה. הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מַחֲזִיר בּוֹ אֶלָּא אִם פֵּרֵשׁ. אלא אם כן סיכמו במפורש שאם יימצא בו מום כזה יחזיר המקח.
ו. כָּל הַלּוֹקֵחַ סְתָם – אֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶלָּא דָּבָר הַשָּׁלֵם מִכָּל מוּם. וְאִם פֵּרֵשׁ הַמּוֹכֵר וְאָמַר: 'עַל מְנַת שֶׁאֵין אַתָּה חוֹזֵר עָלַי בְּמוּם' – הֲרֵי זֶה חוֹזֵר, עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בְּמִמְכָּרוֹ וְיִמְחֹל הַלּוֹקֵחַ, אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: 'כָּל מוּם שֶׁיִּמָּצֵא בְּמֶקַח זֶה הַפּוֹחֵת דָּמָיו עַד כָּךְ וְכָךְ, קִבַּלְתִּי אוֹתוֹ', שֶׁהַמּוֹחֵל צָרִיךְ לֵידַע הַדָּבָר שֶׁיִּמְחֹל בּוֹ וִיפָרֵשׁ אוֹתוֹ, כְּמוֹ הַמְפָרֵשׁ בַּהוֹנָיָה.
ו. כָּל הַלּוֹקֵחַ סְתָם. אדם שקונה ללא סיכום מיוחד בינו לבין המוכר. אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ. הקונה. כְּמוֹ הַמְפָרֵשׁ בַּהוֹנָיָה. שאינו מוחל על האונאה אלא אם ידע שיעורה בזמן המחילה (לעיל יג,ג-ד).
ז. הַמּוֹכֵר פָּרָה לַחֲבֵרוֹ וּמָנָה בָּהּ מוּמִין גְּלוּיִין וּמוּמִין שֶׁאֵינָן נִכָּרִין, וְלֹא הָיָה בָּהּ מוּם מֵאוֹתָן הַמּוּמִין הַגְּלוּיִין שֶׁמָּנָה, וְנִמְצָא בָּהּ מוּם מֵאוֹתָן שֶׁאֵינָן נִכָּרִין – הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת, וְחוֹזֵר, אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרֵשׁ הַמּוּם שֶׁנִּמְצָא, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: 'כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵין בָּהּ אֵלּוּ הַמּוּמִין הַנִּרְאִין שֶׁמָּנָה, אָמַרְתִּי: כָּךְ אֵין בָּהּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נִרְאִין שֶׁמָּנָה, וְאֵינוֹ מְפָרֵשׁ מוּמִין אֵלּוּ אֶלָּא כְּדֵי לְהַשְׁבִּיחַ דַּעְתִּי'.
ז. שֶׁאֵינָן נִכָּרִין. אינם נראים אלא לאחר עיון. אֶלָּא כְּדֵי לְהַשְׁבִּיחַ דַּעְתִּי. להשקיט ולהרגיע דעתי (ע"פ תהלים סה,ח), שאחשוב כמו שאין בה מומים אלו כך אין בה מומים אחרים.
ח. כֵּיצַד? 'פָּרָה זֹאת עִוֶּרֶת הִיא, חִגֶּרֶת הִיא, נַשְׁכָנִית הִיא, רַבְצָנִית הִיא', וְנִמְצֵאת נַשְׁכָנִית בִּלְבַד אוֹ רַבְצָנִית – הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת. הָיוּ בָּהּ כָּל הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה – אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת. וְכֵן אִם הָיְתָה חִגֶּרֶת וְנִמְצֵאת נַשְׁכָנִית אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עִוֶּרֶת – אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת.
ח. חִגֶּרֶת הִיא. צולעת, והוא מום גלוי. נַשְׁכָנִית הִיא רַבְצָנִית הִיא. נוהגת לנשוך ולרבוץ הרבה, ואלו מומים שאינם גלויים. הָיְתָה חִגֶּרֶת… אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת. כיוון שראה שיש בה אחד המומים הגלויים, היה לו לבדוק גם את שאר המומים, וכיוון שלא בדק מחל עליהם.
ט. הֶרְאָה לוֹ הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ וְאָמַר לוֹ: 'מוּם זֶה יֵשׁ בָּהּ וּמוּם פְּלוֹנִי וּמוּם פְּלוֹנִי', אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה אֵינָן נִרְאִין, וְנִמְצְאוּ בָּהּ אוֹ מִקְצָתָן – אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת.
ט. וּמוּם פְּלוֹנִי וּמוּם פְּלוֹנִי. המוכר הזכיר מומים נוספים, אך לא הראה אותם. אֵין זֶה מֶקַח טָעוּת. שהקונה אינו יכול לטעון 'סברתי שיש בה רק את המום שהראת לי והזכרת מומים נוספים על מנת להשביח דעתי', אלא הקונה היה צריך לבדוק את כל המומים שהמוכר הזכיר (כס"מ).
י. וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָה לַחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ: 'חִגֶּרֶת הִיא, גִּדֶּמֶת הִיא, סוּמָה הִיא, שׁוֹטָה, נִכְפֵּית', וְלֹא הָיָה בָּהּ מוּם מֵאֵלּוּ הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה, וְנִמְצֵאת נִכְפֵּית – הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
י. גִּדֶּמֶת. בעלת יד קטועה. נִכְפֵּית. חולה במחלת הנפילה. הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת. מפני שסבר הלוקח כשם שאין בה המומים הגלויים כך אין בה המומים הנסתרים.
יא. מִכָּאן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ חֵפֶץ בְּמֵאָה דִּינָרִין, וְאָמַר לוֹ: 'חֵפֶץ זֶה אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא זוּז אֶחָד, עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי הוֹנָיָה' – הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ עָלָיו הוֹנָיָה, שֶׁהֲרֵי זֶה אוֹמֵר: 'כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה זוּז, יָדַעְתִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַשְׁבִּיחַ דַּעְתִּי'; עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ כְּדֵי הַהוֹנָיָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִקְחוֹ בְּוַדַּאי אוֹ קָרוֹב לָהּ בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה, שֶׁהֲרֵי זֶה יָדַע בְּוַדַּאי הַדָּבָר שֶׁמָּחַל בּוֹ. וּבָזֶה רָאוּי לָדוּן.
יא. הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ עָלָיו הוֹנָיָה. אף שפירש האונאה (השווה לעיל יג,ג). כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה זוּז. אלא הרבה יותר. שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַשְׁבִּיחַ דַּעְתִּי. להרגיע דעתי שכשאראה ששווה יותר מזוז אסבור ששווה באמת מאה דינרים. עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ כְּדֵי הַהוֹנָיָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִקְחוֹ בְּוַדַּאי אוֹ קָרוֹב לָהּ בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה. המוכר צריך להודיע לקונה את השווי המדויק של החפץ, או את שוויו המקורב של החפץ, שאז הקונה מתייחס לדבריו ברצינות ויודע על מה הוא מוחל. וּבָזֶה רָאוּי לָדוּן. באופן הזה צריכים הדיינים לדון.
יב. הַמּוֹכֵר עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה – אֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ מִפְּנֵי מוּמֵי הַנּוֹי שֶׁאֵין מְבַטְּלִין אוֹתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ, וְהֵן הַנִּקְרָאִין סִמְפּוֹן; שֶׁאִם הָיָה סִמְפּוֹן זֶה גָּלוּי – כְּבָר רָאָהוּ, וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה, כְּגוֹן שׁוּמָה בַּבָּשָׂר אוֹ נְשִׁיכַת כֶּלֶב אוֹ רֵיחַ הַפֶּה אוֹ הַחֹטֶם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ – אֵינוֹ מַחֲזִיר, שֶׁאֵין הָעֲבָדִים לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֶלָּא לִמְלָאכָה.
יב. כְּבָר רָאָהוּ. ובוודאי מחל עליו. שׁוּמָה. יבלת. שֶׁאֵין הָעֲבָדִים לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. ולכן אין דינם כדין המקדש אישה שאם נמצא בה אחד מהמומים הללו הקידושין יכולים להתבטל (הלכות אישות ז,ז).
יג. נִמְצָא בּוֹ שְׁחִין רַע אוֹ חֹלִי הַמֵּתֵשׁ אֶת כֹּחוֹ אוֹ שֶׁהָיָה נִכְפֶּה אוֹ מְשֻׁעֲמָם – הֲרֵי זֶה מוּם, מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ. וְכֵן אִם נִמְצֵאת בּוֹ צָרַעַת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִדְּבָרִים הַמְגֹאָלִים – הֲרֵי זֶה מוּם, מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם אוֹנֶנֶת מֵהֶן, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ מִתְעַסֵּק לוֹ בִּמְלֶאכֶת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
וְכֵן אִם נִמְצָא לִסְטֵיס מְזֻיָּן – הֲרֵי זֶה מוּם הַמְאַבֵּד אֶת כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ תּוֹפֵס אוֹתוֹ וְהוֹרְגוֹ. וְכֵן אִם נִמְצָא מֻכְתָּב לַמַּלְכוּת – הֲרֵי זֶה מוּם, וּמַחֲזִירוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ תּוֹפְסוֹ לִמְלַאכְתּוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה.
אֲבָל אִם נִמְצָא גַּנָּב אוֹ חוֹטֵף אוֹ גּוֹנֵב נְפָשׁוֹת אוֹ בּוֹרֵחַ תָּמִיד אוֹ זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ – אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר, שֶׁכָּל הָעֲבָדִים בְּחֶזְקַת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כָּל הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת, אֶלָּא אִם פֵּרֵשׁ.
יג. מְשֻׁעֲמָם. משוגע. אוֹנֶנֶת. מצטערת.
לִסְטֵיס מְזֻיָּן. שודד חמוש. מֻכְתָּב לַמַּלְכוּת. מופיע ברשימות המלכות כמשועבד למלאכת המלך (מאירי בבא בתרא צב,ב).
חוֹטֵף. גזלן. אֶלָּא אִם פֵּרֵשׁ. אלא אם כן התנה הקונה במפורש שכוונתו לקנות עבד שאין בו דברים אלו.

תקציר הפרק 

🤔 הטוסטר שקניתי לא תקין, עד מתי אפשר לבטל את העסקה?
לפי החוק להגנת הצרכן המוכר חייב לגלות לקונה "כל פגם או איכות נחותה… הידועים לו ומפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס", כלומר המוצר; אם התגלה שהמוצר פגום לאחר הרכישה, הקונה רשאי לדרוש את תיקונו של המוצר או החלפתו, ואם לא נענה הוא יכול לדרוש את ביטול העסקה. עד מתי מותר להחזיר? על-פי החוק, במקרה של פגם על הקונה להודיע למוכר על כך מיד, אך במקרה שהפגם לא ניתן לגילוי בבדיקה סבירה עם קבלת המוצר, יש להודיע עליו עם גילויו, וזאת ללא הגבלת זמן. זהה לכך ההלכה בפרקנו הקובעת שאם "נמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח – מחזירו, אפילו אחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא", וזאת בתנאי שהקונה לא השתמש במוצר אחרי שידע שיש בו פגם (הלכה ג).

🤷‍ למכירה: פרה עיוורת (ונשכנית)
לרוב, בעלי מגרשי המכוניות לא ששים לספר לקונים על פגמי הרכבים שהם מוכרים. אך מה בנוגע למוכר הוגן, אחד כזה שלא רק מספר לכם שלמיצובישי ספייס-וואגן שנת 2001 שהוא מוכר יש בעיה בתיבת ההילוכים ונגמר לה הטסט, אלא גם מגלה לכם שיש לה נזילת שמן נסתרת מבולם הזעזועים האחורי? יצא צדיק, לא? – כשאתם בודקים את הרכב ומגלים שתיבת ההילוכים דווקא מתפקדת בסדר ויש טסט לעוד חצי שנה, אתם רוכשים את הרכב — רק כדי לגלות בהמשך שנזילת שמן דווקא יש… במקרה כזה הקנייה היא מקח טעות ותוכלו לבטל את העסקה, שכן העובדה שלא מצאתם פגמים גלויים ברכב גרמה לכם לחשוב בטעות שגם פגמים נסתרים אין והמוכר רק המציא אותם כדי לבטח את עצמו… (הלכה ז). ומה בנוגע לפרה העיוורת והנשכנית? בשביל זה תצטרכו לעיין בהלכה עצמה! 🛠

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מכירה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.קנה אופניים וגילה שהכבל הפנימי חלוד- יכול להחזירן אחר שנסע בהם?

2.מוכר אומר שיש לפרה מום חיצוני והקונה רואה רק מום פנימי- האם חוזר?

3.הוריד לו במחיר על מנת שלא יחזור בו על כל מום שיתגלה- האם חוזר?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן