א. כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּסְקָלִין? רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אֶת הַמְחֻיָּב סְקִילָה בְּגָדָיו, וּמְכַסִּין עֶרְוָתוֹ מִלְּפָנָיו. וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה, אֶלָּא בְּחָלוּק אֶחָד.
בֵּית הַסְּקִילָה גָּבֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. עוֹלֶה לְשָׁם הוּא וְעֵדָיו וְיָדָיו אֲסוּרוֹת, וְאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו מֵאֲחוֹרָיו, וְהוּא נֶהְפָּךְ וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ. אִם מֵת בָּהּ – יָצָא, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט,יג); הִנֵּה הִשְׁוָה הַנִּסְקָל שֶׁנָּפַל הָאֶבֶן עָלָיו עִם הַנִּדְחָף שֶׁנָּפַל הוּא בְּעַצְמוֹ לָאָרֶץ.
וְאִם לֹא מֵת מִדְּחִיפָה זוֹ – מַגְבִּיהִין הָעֵדִים אֶבֶן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם, מַשָּׂא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, וְהָעֵד הַשֵּׁנִי מַרְפֶּה יָדוֹ וּמַשְׁלִיךְ אֶת הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ: אִם מֵת בָּהּ – יָצָא; וְאִם לָאו – רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה" (דברים יז,ז).
ב. עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה – אֵין סוֹקְלִין אוֹתוֹ אֶלָּא עַל שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ. וְאִם הָיְתָה עִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם – סוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה: "אֶל שְׁעָרֶיךָ" (דברים יז,ה) – זֶה שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ, לֹא שַׁעַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בּוֹ.
ג. מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין: הָיוּ מַשְׁקִיעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה בְּתוֹךְ הָרַךְ וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, וּשְׁנֵי עֵדָיו זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַתִּיכִין אֶת הַבְּדִיל אוֹ אֶת הָעוֹפֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְזוֹרֵק לְתוֹךְ פִּיו, וְהִיא יוֹרֶדֶת וְשׂוֹרֶפֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו.
ד. מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין: מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בַּסַּיִף, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂין.
ה. מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין: מַשְׁקִיעִין אֶת הַמְחֻיָּב בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה לְתוֹךְ הָרַךְ וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה.
ו. מִצְוַת עֲשֵׂה לִתְלוֹת הַמְגַדֵּף וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" (דברים כא,כג), הֲרֵי מְגַדֵּף אָמוּר; וּבְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר: "אֶת יי הוּא מְגַדֵּף" (במדבר טו,ל). וְהָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת… וְתָלִיתָ אֹתוֹ" (דברים כא,כב).
ז. כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּתְלִין? אַחַר שֶׁסּוֹקְלִין אוֹתוֹ, מַשְׁקִיעִין אֶת הַקּוֹרָה בָּאָרֶץ, וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַקִּיפִין שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ לָזוֹ, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן – עוֹבְרִין עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ" (דברים כא,כג).
ח. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִקְבֹּר אֶת כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בְּיוֹם הַהֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא" (שם).
וְלֹא הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
ט. אֵין תּוֹלִין עַל אִילָן הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, אֶלָּא עַל הַתָּלוּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻסַּר קְצִיצָה, שֶׁהָעֵץ שֶׁנִּתְלֶה עָלָיו נִקְבָּר עִמּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ זִכָּרוֹן רַע, וְיֹאמְרוּ: 'זֶה הָעֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו פְּלוֹנִי'. וְכֵן הָאֶבֶן שֶׁנִּסְקַל בָּהּ, וְהַסַּיִף שֶׁיֵּהָרֵג בּוֹ הַנֶּהֱרָג, וְהַסּוּדָרִין שֶׁחוֹנְקִין בָּהֶן – הַכֹּל נִקְבָּרִין בִּתְפוּסַת הַנֶּהֱרָג, אֲבָל לֹא בַּקֶּבֶר עַצְמוֹ אֶלָּא בְּצִדּוֹ.
י. כָּל הַנִּסְקָלִין שֶׁבַּתּוֹרָה – שְׁמוֹנָה עָשָׂר, וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה, וְעַל הַזְּכוּר, וְהַשּׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ, וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב, וּבַעַל יִדְּעוֹנִי, וְהַמֵּסִית, וְהַמֵּדִיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וּמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
יא. כָּל הַנִּשְׂרָפִין – עֲשָׂרָה, וְאֵלּוּ הֵן: בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּנָּת תַּחַת בַּעְלָהּ, וְהַבָּא עַל בִּתּוֹ, וְעַל בַּת בִּתּוֹ, וְעַל בַּת בְּנוֹ, וְעַל בַּת אִשְׁתּוֹ, וְעַל בַּת בִּתָּהּ, וְעַל בַּת בְּנָהּ, וְעַל חֲמוֹתוֹ, וְעַל אֵם חֲמוֹתוֹ, וְעַל אֵם חָמִיו; וְהוּא שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ. אֲבָל לְאַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי הֵן בְּכָרֵת בִּלְבַד בִּכְלַל הָעֲרָיוֹת.
יב. הַנֶּהֱרָגִין – שְׁנַיִם: הָרוֹצֵחַ וְהַנִּדָּח.
יג. וְהַנֶּחֱנָקִין – שִׁשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהַחוֹבֵל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. נִמְצְאוּ כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים.
שְׁתֵּי קוֹמוֹת. פעמיים גובהו של אדם. וְהוּא נֶהְפָּךְ וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ. הנסקל שנדחף מאחוריו נופל וחזהו כלפי הקרקע. אִם מֵת בָּהּ יָצָא. ואין צורך לסוקלו באבנים. יָרֹה יִיָּרֶה. יושלך.
מַשָּׂא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. שיש צורך בשני בני אדם כדי להרימה מפני כובדה. וְהָעֵד הַשֵּׁנִי מַרְפֶּה יָדוֹ וּמַשְׁלִיךְ אֶת הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ. כיוון שהיא כבדה מכדי שאדם אחד יישא אותה, שני העדים מרימים אותה יחד, ולאחר מכן העד השני (שלא דחף את הנסקל בתחילה) מסיר את ידיו ממנה והאחר משליך אותה על הנסקל. וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל. שאר האנשים משליכים עליו אבנים עד שמת.