פרק ט"ו, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּסְקָלִין? רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת מַפְשִׁיטִין אֶת הַמְחֻיָּב סְקִילָה בְּגָדָיו, וּמְכַסִּין עֶרְוָתוֹ מִלְּפָנָיו. וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה, אֶלָּא בְּחָלוּק אֶחָד.
בֵּית הַסְּקִילָה גָּבֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. עוֹלֶה לְשָׁם הוּא וְעֵדָיו וְיָדָיו אֲסוּרוֹת, וְאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו מֵאֲחוֹרָיו, וְהוּא נֶהְפָּךְ וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ. אִם מֵת בָּהּ – יָצָא, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט,יג); הִנֵּה הִשְׁוָה הַנִּסְקָל שֶׁנָּפַל הָאֶבֶן עָלָיו עִם הַנִּדְחָף שֶׁנָּפַל הוּא בְּעַצְמוֹ לָאָרֶץ.
וְאִם לֹא מֵת מִדְּחִיפָה זוֹ – מַגְבִּיהִין הָעֵדִים אֶבֶן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם, מַשָּׂא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, וְהָעֵד הַשֵּׁנִי מַרְפֶּה יָדוֹ וּמַשְׁלִיךְ אֶת הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ: אִם מֵת בָּהּ – יָצָא; וְאִם לָאו – רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה" (דברים יז,ז).
א. מַפְשִׁיטִין אֶת הַמְחֻיָּב סְקִילָה בְּגָדָיו. שבאופן זה מיתתו מהירה יותר (פה"מ סנהדרין ו,ג על פי בבלי סנהדרין מה,א). וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה אֶלָּא בְּחָלוּק אֶחָד. כשהיא ערומה ביזיונה גדול, ועדיף לה להצטער במיתה אטית ולא להתבזות (בבלי שם), וכדי למנוע את ביזיונה מספיק שתלבש חלוק אחד ואין צורך שתישאר בכל בגדיה (מים חיים).
שְׁתֵּי קוֹמוֹת. פעמיים גובהו של אדם. וְהוּא נֶהְפָּךְ וְנוֹפֵל עַל לִבּוֹ לָאָרֶץ. הנסקל שנדחף מאחוריו נופל וחזהו כלפי הקרקע. אִם מֵת בָּהּ יָצָא. ואין צורך לסוקלו באבנים. יָרֹה יִיָּרֶה. יושלך.
מַשָּׂא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. שיש צורך בשני בני אדם כדי להרימה מפני כובדה. וְהָעֵד הַשֵּׁנִי מַרְפֶּה יָדוֹ וּמַשְׁלִיךְ אֶת הָאֶבֶן עַל לִבּוֹ. כיוון שהיא כבדה מכדי שאדם אחד יישא אותה, שני העדים מרימים אותה יחד, ולאחר מכן העד השני (שלא דחף את הנסקל בתחילה) מסיר את ידיו ממנה והאחר משליך אותה על הנסקל. וְאִם לָאו רְגִימָתוֹ בְּכָל יִשְׂרָאֵל. שאר האנשים משליכים עליו אבנים עד שמת.
ב. עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה – אֵין סוֹקְלִין אוֹתוֹ אֶלָּא עַל שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ. וְאִם הָיְתָה עִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם – סוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה: "אֶל שְׁעָרֶיךָ" (דברים יז,ה) – זֶה שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ, לֹא שַׁעַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בּוֹ.
ב. אֶלָּא עַל שַׁעַר שֶׁעָבַד בּוֹ. בשער העיר שעבד בה, ואפילו כשדנו אותו בעיר אחרת. וְאִם הָיְתָה עִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם סוֹקְלִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח בֵּית דִּין. בתוך העיר, שלא כשאר נהרגים שיש להרחיק את מקום הריגתם מבית דין (כמבואר לעיל יב,ג; לדין דומה בנערה המאורסה ראה הלכות איסורי ביאה ג,ט-יא). וְדָבָר זֶה קַבָּלָה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה וכו'. שיש לסקול עובד עבודה זרה בשער העיר שעבד בה.
ג. מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין: הָיוּ מַשְׁקִיעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה בְּתוֹךְ הָרַךְ וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, וּשְׁנֵי עֵדָיו זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַתִּיכִין אֶת הַבְּדִיל אוֹ אֶת הָעוֹפֶרֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְזוֹרֵק לְתוֹךְ פִּיו, וְהִיא יוֹרֶדֶת וְשׂוֹרֶפֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו.
ג. עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו. עד ברכיו, ועשו כך כדי שלא יזוז. וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה בְּתוֹךְ הָרַךְ. יש ללחוץ על צווארו בסודר קשה כדי שיתחיל להיחנק ויפתח את פיו, אך עוטפים את הקשה בסודר רך כדי שלא ייחבל צווארו מפעולת החניקה (פה"מ סנהדרין ז,ב).
ד. מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִין: מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בַּסַּיִף, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂין.
ד. מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בַּסַּיִף. חותכים את ראשו בחרב. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים עוֹשִׂין. כדרך מלכי אומות העולם שהורגים באופן זה.
ה. מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין: מַשְׁקִיעִין אֶת הַמְחֻיָּב בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה לְתוֹךְ הָרַךְ וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה.
ה. וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ. שניים מחזיקים בקצוות הסודר וכל אחד מושך את הקצה שבידו עד שהנידון נחנק ומת.
ו. מִצְוַת עֲשֵׂה לִתְלוֹת הַמְגַדֵּף וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" (דברים כא,כג), הֲרֵי מְגַדֵּף אָמוּר; וּבְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר: "אֶת יי הוּא מְגַדֵּף" (במדבר טו,ל). וְהָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת… וְתָלִיתָ אֹתוֹ" (דברים כא,כב).
ו. לִתְלוֹת הַמְגַדֵּף וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. לאחר שהומתו בסקילה. הַמְגַדֵּף. מקלל את השם, נהרג בסקילה (לקמן ה"י). קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. הפסוק מתייחס לדין תליית אדם שהומת בחטאו ובאיסור להלינו על העץ לאחר תלייתו, ודורשים ממנו שהאדם המומת שנתלה הוא זה שקילל את אלהים. וּבְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה נֶאֱמַר אֶת יי הוּא מְגַדֵּף. הרי שהוא גם נקרא מגדף ויש לתלותו (להשוואה בין מגדף לעובד עבודה זרה ראה הלכות עבודה זרה ב,ו).
ז. כֵּיצַד מִצְוַת הַנִּתְלִין? אַחַר שֶׁסּוֹקְלִין אוֹתוֹ, מַשְׁקִיעִין אֶת הַקּוֹרָה בָּאָרֶץ, וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַקִּיפִין שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ לָזוֹ, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן – עוֹבְרִין עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ" (דברים כא,כג).

ז. מַשְׁקִיעִין אֶת הַקּוֹרָה בָּאָרֶץ וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה. נועצים קורה בקרקע וממנה הוציאו מוט עץ שעליו תלו את הנתלה. וּמַקִּיפִין שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ לָזוֹ. מצרפים וקושרים את שתי ידיו יחד, ובהן תולים אותו על העץ (ראה רדב"ז). וְאִם לָן. נשאר תלוי בלילה.

אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. איסור 'לא תלין נבלתו' אינו דווקא בהרוגי בית דין אלא בכל מת (ראה גם הלכות אבל ד,ט).

ח. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִקְבֹּר אֶת כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בְּיוֹם הַהֲרִיגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא" (שם).
וְלֹא הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
ט. אֵין תּוֹלִין עַל אִילָן הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, אֶלָּא עַל הַתָּלוּשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻסַּר קְצִיצָה, שֶׁהָעֵץ שֶׁנִּתְלֶה עָלָיו נִקְבָּר עִמּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ זִכָּרוֹן רַע, וְיֹאמְרוּ: 'זֶה הָעֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו פְּלוֹנִי'. וְכֵן הָאֶבֶן שֶׁנִּסְקַל בָּהּ, וְהַסַּיִף שֶׁיֵּהָרֵג בּוֹ הַנֶּהֱרָג, וְהַסּוּדָרִין שֶׁחוֹנְקִין בָּהֶן – הַכֹּל נִקְבָּרִין בִּתְפוּסַת הַנֶּהֱרָג, אֲבָל לֹא בַּקֶּבֶר עַצְמוֹ אֶלָּא בְּצִדּוֹ.
ט. עַל הַתָּלוּשׁ. עץ הנעוץ בקרקע לאחר שנתלש. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְחֻסַּר קְצִיצָה שֶׁהָעֵץ שֶׁנִּתְלֶה עָלָיו נִקְבָּר עִמּוֹ. התורה כתבה על התלוי "תקברנו", וכיוון שגם העץ טעון קבורה עמו, גם הוא צריך להיות במצב שניתן לקברו מיד בלי צורך בפעולה נוספת (פה"מ סנהדרין ו,ו). בִּתְפוּסַת הַנֶּהֱרָג. בשטח שסמוך אליו.
י. כָּל הַנִּסְקָלִין שֶׁבַּתּוֹרָה – שְׁמוֹנָה עָשָׂר, וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה, וְעַל הַזְּכוּר, וְהַשּׁוֹכֵב עִם בְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ, וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב, וּבַעַל יִדְּעוֹנִי, וְהַמֵּסִית, וְהַמֵּדִיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וּמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
י. הַבָּא עַל הָאֵם… וְהָאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ. הלכות איסורי ביאה א,ד. אֵשֶׁת הָאָב. אפילו שאינה אמו. וְעַל הַכַּלָּה. אשת בנו. וְעַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה. הבא על נערה בתולה לאחר שהתקדשה לאיש וקודם שנכנסה לחופה (שם ג,ד). אבל אם הייתה קטנה או בוגרת או שהייתה בעולה או שנכנסה לחופה – הבא עליה חייב חנק כדין הבא על אשת איש. וְהַמְגַדֵּף. מקלל את ה' (הלכות עבודה זרה ב,ו). וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שם ג,א. וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ. פולחן אלילי הכולל העברה של הבן במדורת אש (שם ו,ג). וּבַעַל אוֹב. עושה פעולות שונות הגורמות להשמעת קולות כביכול של אנשים מתים (שם ה"א). וּבַעַל יִדְּעוֹנִי. עושה פעולות שונות הגורמות לו להגיד עתידות כביכול (שם ה"ב). וְהַמֵּסִית. אחרים לעבוד עבודה זרה אף על פי שלא עבד בעצמו (שם ה,א). וְהַמֵּדִיחַ. משכנע את אנשי עירו לעבוד עבודה זרה, ואנשי העיר אכן עבדו (שם ד,א). וְהַמְכַשֵּׁף. עושה מעשה כשפים (שם יא,טו). וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. הלכות שבת א,א. וּמְקַלֵּל אָבִיו אוֹ אִמּוֹ. הלכות ממרים ה,א. וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. בן שאינו מציית לאביו ולאמו, שבתנאים מסוימים מתחייב סקילה לאחר שגנב ממון מהוריו ואכל ושתה בו ברעבתנות וזלילה (שם ז,א).
יא. כָּל הַנִּשְׂרָפִין – עֲשָׂרָה, וְאֵלּוּ הֵן: בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּנָּת תַּחַת בַּעְלָהּ, וְהַבָּא עַל בִּתּוֹ, וְעַל בַּת בִּתּוֹ, וְעַל בַּת בְּנוֹ, וְעַל בַּת אִשְׁתּוֹ, וְעַל בַּת בִּתָּהּ, וְעַל בַּת בְּנָהּ, וְעַל חֲמוֹתוֹ, וְעַל אֵם חֲמוֹתוֹ, וְעַל אֵם חָמִיו; וְהוּא שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ. אֲבָל לְאַחַר מִיתַת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי הֵן בְּכָרֵת בִּלְבַד בִּכְלַל הָעֲרָיוֹת.
יא. בַּת כֹּהֵן שֶׁזִּנָּת תַּחַת בַּעְלָהּ. אף על פי שמיתת אשת איש רגילה בחנק, מיתת בת כהן בשרפה, ובועלה חייב חנק כשאר בועלי אשת איש (הלכות איסורי ביאה א,ו). וְהַבָּא עַל בִּתּוֹ… וְעַל אֵם חָמִיו. שם ה"ה. וְהוּא שֶׁבָּא עֲלֵיהֶן בְּחַיֵּי אִשְׁתּוֹ וכו'. כל קרובות אשתו המוזכרות כאן אסורות באיסור כרת אף לאחר מיתת אשתו, אך אין חייבים עליהן מיתת בית דין לאחר שמתה.
יב. הַנֶּהֱרָגִין – שְׁנַיִם: הָרוֹצֵחַ וְהַנִּדָּח.
יב. הַנֶּהֱרָגִין. בסיף. הָרוֹצֵחַ. הלכות רוצח א,א. וְהַנִּדָּח. כל אחד מאנשי עיר הנידחת שהודח ועבד עבודה זרה (הלכות עבודה זרה ד,א).
יג. וְהַנֶּחֱנָקִין – שִׁשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן: הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְהַחוֹבֵל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. נִמְצְאוּ כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים.
יג. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ. הלכות איסורי ביאה א,ו. וְהַחוֹבֵל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ. הלכות ממרים ה,ה. וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל. ומוכר אותו לאחר שהשתמש בו (הלכות גנבה ט,א). וְזָקֵן מַמְרֵא. דיין החולק על הסנהדרין ומורה לעשות כדבריו (הלכות ממרים ג,ה). וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר. המתנבא על דבר שלא שמע או אומר שנאמר לו דבר שנאמר לחברו (הלכות עבודה זרה ה,ח). וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. שם ה"ו.

תקציר הפרק 

🤔 כבוד לאדם? גם ברגעיו האחרונים!
אדם מובל בדרכו האחרונה אל המקום שבו יוצא להורג בסקילה. נותרו לו דקות ספורות לחיות, אולי אפילו פחות, אבל לחכמינו ז"ל אכפת גם מאותם חיי שעה קצרים: מחד גיסא, כדי להקל את מיתתו של אותו אדם עדיף שייסקל כשהוא עירום מכל בגד שעלול לרכך את המכה ולהפוך אותה לקטלנית פחות, ומאידך גיסא, הצגתו של האדם בעירום מלא היא ביזיון חמור ופגיעה בכבודו! לכן מצאו חכמינו פתרון שכולו איזון עדין בין הרצונות השונים: "רחוק מבית הסקילה ארבע אמות", כלומר, רגע לפני ההגעה למקום ההוצאה להורג, "מפשיטין את המחוייב סקילה בגדיו, ומכסין ערוותו מלפניו", וכך שומרים על כבודו וגם מאפשרים לו למות מהר ככל הניתן (הלכה א). רגישות וכבוד לאדם? גם ברגעיו האחרונים! 😮

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.רק שניים חייבים מיתה בחרב?

2.האם כל עבירות העריות נידונים בשריפה?

3.מחלל שבת מיתתו חמורה מרוצח?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן