פרק ט"ו, הלכות עדות, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל עֵדוּת שֶׁתָּבֹא לָאָדָם הֲנָיָה מִמֶּנָּה – אֵינוֹ מֵעִיד בָּהּ, שֶׁזֶּה כְּמֵעִיד לְעַצְמוֹ. לְפִיכָךְ, הַנּוֹטֵל שָׂכָר לְהָעִיד – עֵדוּתוֹ בְּטֵלָה. וְכֵן בְּנֵי הָעִיר שֶׁבָּא מְעַרְעֵר לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן בַּמֶּרְחָץ אוֹ בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר – אֵין אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר מֵעִיד בְּדָבָר זֶה וְלֹא דָּן בּוֹ, אֶלָּא עַד שֶׁיְּסַלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ בְּקִנְיָן, וְאַחַר כָּךְ יָדוּן אוֹ יָעִיד.
א. כְּמֵעִיד לְעַצְמוֹ. לטובת עצמו. לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן בַּמֶּרְחָץ וכו'. לערער על בעלות הציבור על נכסים אלו. בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר. רחבה ציבורית גדולה. אֵין אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר מֵעִיד וכו'. שהרי הוא שותף בנכסי הציבור, וכמעיד לטובת עצמו. עַד שֶׁיְּסַלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ בְּקִנְיָן. עד שיוותר על חלקו בנכס הציבורי הנידון, וייתן לכך תוקף באמצעות קניין סודר (ראה הלכות מכירה ה,ה ובביאור שם).
ב. בְּנֵי הָעִיר שֶׁנִּגְנַב סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלָּהֶם, הוֹאִיל וְלִשְׁמִיעָה הוּא עָשׂוּי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְסַלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ – אֵין דָּנִין בְּדַיָּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר, וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ב. הוֹאִיל וְלִשְׁמִיעָה הוּא עָשׂוּי. לשמיעת קריאת התורה ממנו בשבתות ומועדים. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְסַלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ. שהרי הוא זקוק לשמוע את הקריאה בו.
ג. הָאוֹמֵר: 'תְּנוּ מָנֶה לַעֲנִיֵּי עִירִי' – אֵין דָּנִין בְּדַיָּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר, וְאֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הָעֲנִיִּים סְמוּכִין עֲלֵיהֶן, וּפוֹסְקִין לָהֶן צְדָקָה בְּכָל שָׁנָה. אֲפִלּוּ אָמְרוּ שְׁנַיִם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר: 'אָנוּ נִתֵּן דָּבָר הַקָּצוּב עָלֵינוּ וְנָעִיד' – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, שֶׁהֲנָיָה הִיא לָהֶם שֶׁיִּתְעַשְּׁרוּ עֲנִיִּים אֵלּוּ, הוֹאִיל וְהֵם סוֹמְכִין עַל בְּנֵי הָעִיר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ג. הָאוֹמֵר תְּנוּ מָנֶה לַעֲנִיֵּי עִירִי. חולה שציווה לפני מותו לתת מנה לעניים ומת, וכעת תובעים זאת מהיורשים. אֵין דָּנִין בְּדַיָּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר וכו'. שהרי הם נוגעים בעדות, שנוח להם שהמנה יינתן לעניים, שבכך תפחת חובת בני העיר לפרנסם. אֲפִלּוּ אָמְרוּ שְׁנַיִם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר וכו'. אפילו התחייבו לשלם בכל מקרה לקופת העניים, וממילא אינם נוגעים בעדות. שֶׁהֲנָיָה הִיא לָהֶם שֶׁיִּתְעַשְּׁרוּ עֲנִיִּים אֵלּוּ וכו'. כדי שלא יצטרכו לפרנסם בשנים הבאות.
ד. קַרְקַע שֶׁבֵּין שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁבָּא מְעַרְעֵר לְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יַד הַשֻּׁתָּף – אֵינוֹ מֵעִיד לְשֻׁתָּפוֹ עָלֶיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן סִלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנָּה, וְקָנָה מִיָּדוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְשֻׁתָּפוֹ, וְשֶׁאִם בָּא בַּעַל חוֹב שֶׁלּוֹ וּטְרָפָהּ מִיַּד הַשֻּׁתָּף מְשַׁלֵּם לוֹ דָּמֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. קַרְקַע שֶׁבֵּין שְׁנֵי שֻׁתָּפִין. שבבעלות שני שותפים. שֶׁבָּא מְעַרְעֵר לְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יַד הַשֻּׁתָּף. שטוען שחלקו של השותף בקרקע שייך לו. אֵינוֹ מֵעִיד לְשֻׁתָּפוֹ עָלֶיהָ. שהרי אם יפסיד השותף את חלקו יצטרכו לחלוק יחד בחלק שנותר, ונמצא שהעדות נוגעת אליו. אֶלָּא אִם כֵּן סִלֵּק עַצְמוֹ מִמֶּנָּה וכו'. ויתר על חלקו בשותפות, ונתן לכך תוקף באמצעות קניין סודר. וְשֶׁאִם בָּא בַּעַל חוֹב שֶׁלּוֹ וּטְרָפָהּ מִיַּד הַשֻּׁתָּף מְשַׁלֵּם לוֹ דָּמֶיהָ. ואף קיבל על עצמו שאם יבוא בעל חובו ולא יהיה לו כסף לפרעו ובשל כך יגבה בעל החוב את הקרקע מיד השותף, ישלם הוא לשותף לאחר מכן את שווי השדה. שאם לא כן עדיין הוא נוגע בדבר, שנוח לו להעמיד את הקרקע ביד שותפו כדי שבעל חובו יוכל לגבותה ממנו.
ה. הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה: אִם יֵשׁ בָּהּ פֵּרוֹת – אֵין הֶעָרִיס מֵעִיד עָלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה הֶעָרִיס לְהַעֲמִידָהּ בְּיַד בְּעָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל חֶלְקוֹ בַּפֵּרוֹת; וְאִם אֵין בָּהּ פֵּרוֹת – מֵעִיד. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר: אִם לָקַח הַשְּׂכִירוּת בְּיָדוֹ וְאָמַר: 'כָּל מִי שֶׁתִּתְקַיֵּם שָׂדֶה זוֹ בְּיָדוֹ, יִטֹּל' – הֲרֵי זֶה מֵעִיד; וְאִם כְּבָר נָתַן הַשְּׂכִירוּת לְבַעַל הַשָּׂדֶה – אֵינוֹ מֵעִיד, שֶׁאִם תֵּצֵא הַשָּׂדֶה לַמְעַרְעֵר חַיָּב לִתֵּן לוֹ שְׂכַר כָּל הַשָּׁנִים שֶׁיָּשַׁב בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ה. הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה. טוען שהיא שלו. הֶעָרִיס. אריס, אדם המעבד את השדה לבעליה תמורת חלק ביבול. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר. את השדה תמורת סכום קבוע בכל שנה. אִם לָקַח הַשְּׂכִירוּת בְּיָדוֹ וכו'. אם עדיין לא שילם את השכירות, ומכריז שייתן את דמי השכירות למי שיוברר כבעל השדה. שֶׁאִם תֵּצֵא הַשָּׂדֶה לַמְעַרְעֵר. ויזכה בדין. חַיָּב לִתֵּן לוֹ שְׂכַר כָּל הַשָּׁנִים שֶׁיָּשַׁב בָּהּ. שכאשר מתברר שהשוכר שילם למי שאינו הבעלים של השדה, דינו שחוזר ומשלם פעם שנייה לבעלים האמתי וחוזר ותובע את מי שהשכיר לו שדה שאינה שלו (הלכות טוען ונטען טז,ח). ומשום כך אם השוכר שילם הריהו נוגע בדבר ואינו יכול להעיד.
ו. שִׁמְעוֹן שֶׁלָּוָה, וְהָיָה רְאוּבֵן עָרֵב, וּבָא יְהוּדָה לְעַרְעֵר עַל שִׁמְעוֹן הַלֹּוֶה וּלְהוֹצִיא קַרְקַע מִתַּחַת יָדוֹ, אִם יֵשׁ לְשִׁמְעוֹן שָׂדֶה אַחֶרֶת כְּנֶגֶד הַחוֹב – הֲרֵי רְאוּבֵן הֶעָרֵב יֵשׁ לוֹ לְהָעִיד עַל אוֹתָהּ קַרְקַע שֶׁהִיא שֶׁל שִׁמְעוֹן, שֶׁאֵין לוֹ בָּזֶה הֲנָיָה, שֶׁאִם לְקָחָהּ יְהוּדָה, הֲרֵי שָׂדֶה אַחֶרֶת שֶׁיִּפָּרַע מִמֶּנָּה בַּעַל חוֹבוֹ.
וְכֵן לוֹקֵחַ רִאשׁוֹן מֵעִיד לְלוֹקֵחַ שֵׁנִי שֶׁלָּקַח אַחֲרוֹן שֶׁזֶּה הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ; וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לַמּוֹכֵר שָׂדֶה בַּת חֹרִין כְּנֶגֶד דְּמֵי שָׂדֶה זוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין לְלוֹקֵחַ רִאשׁוֹן הֲנָיָה בַּעֲמִידַת זוֹ הַשָּׂדֶה בְּיַד לוֹקֵחַ שֵׁנִי, שֶׁאֲפִלּוּ נִטְרַף לוֹקֵחַ הָרִאשׁוֹן, עַל הַמּוֹכֵר הוּא חוֹזֵר, וַהֲרֵי יֵשׁ לוֹ שָׂדֶה אַחֶרֶת שֶׁיִּגְבֶּה מִמֶּנָּה.
ו. וּבָא יְהוּדָה לְעַרְעֵר עַל שִׁמְעוֹן הַלֹּוֶה וּלְהוֹצִיא קַרְקַע מִתַּחַת יָדוֹ. בטענה שהיא שלו. אִם יֵשׁ לְשִׁמְעוֹן שָׂדֶה אַחֶרֶת כְּנֶגֶד הַחוֹב. אם יש לו שדה אחרת שיוכל המלווה לגבות ממנה. הֲרֵי רְאוּבֵן הֶעָרֵב יֵשׁ לוֹ לְהָעִיד וכו'. שהרי אין לו נגיעה בדבר, שכן גם אם יוציאו את השדה מידי שמעון, לא יפרעו ממנו אלא מהשדה השנייה של שמעון.
וְכֵן לוֹקֵחַ רִאשׁוֹן מֵעִיד לְלוֹקֵחַ שֵׁנִי וכו'. כאשר שניים קנו שדות מהמוכר זה אחר זה, רשאי הקונה הראשון להעיד לקונה השני שהשדה שלו. וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לַמּוֹכֵר שָׂדֶה בַּת חֹרִין וכו'. בתנאי שיש למוכר שדה נוספת שנמצאת ברשותו. שאז אין לקונה הראשון נגיעה בדבר, שגם אם יוציאו מרשותו את השדה (בטענה שהמוכר גזלה וכלל לא הייתה שלו), יהיה באפשרותו לחזור על המוכר ולגבות ממנו. מה שאין כן כאשר אין למוכר שדה, נוח לקונה הראשון להעמיד את השדה של הקונה השני ברשותו כדי שיוכל לחזור ולגבותה ממנו.

תקציר הפרק 

🤔 האם מותר לחבר כנסת להצביע בעד חוק שמיטיב איתו?
מדי פעם מתבקשים חברי הכנסת להצביע על חוק שקובע את שכרם. האם יש בכך ניגוד אינטרסים? – ההלכה בנושא של ניגוד אינטרסים בעדות ברורה וחותכת: "כל עדות שתבוא לאדם הניה ממנה – אינו מעיד בה, שזה כמעיד לעצמו" (הלכה א). מהלכה זו אפשר ללמוד שקביעת שכר חברי הכנסת צריכה להיעשות בידי מישהו חיצוני שאינו נהנה באופן ישיר מההחלטה, למשל ועדה ציבורית. שלא במפתיע מתברר שאכן יש ועדה כזאת שעוסקת בשכר חברי הכנסת, בהטבות ובתנאים שהם מקבלים, אלא שבניגוד לצפוי, הוועדה רשאית רק להמליץ, ומי שמחליט בסוף מה יהיה גובה השכר הם חברי הכנסת עצמם… 🥵

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.לעולם ערב לא יכול להעיד עבור הלווה?

2.פסול נוגע מותר שיהיה תחילתו פסול וסופו כשר?

3.גנב ספר תורה מת"א – מותר לדונו בב"ש כשהעדים מת"א?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן