א. עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כֻּלָּהּ, וְעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת; וְאִם הוֹצִיא – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת. וְכֵן עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה בַּחוּץ וְרֹאשָׁהּ בִּפְנִים – אוֹבְסִין אוֹתָהּ; וּבַגָּמָל – עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בִּפְנִים, הוֹאִיל וְצַוָּארוֹ אָרֹךְ.
א. עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כֻּלָּהּ. מטלטל חפצים המצויים ברשות היחיד. וְאִם הוֹצִיא פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת. שכן ידו הפשוטה לרשות הרבים נחשבת למקום פטור, לכן כאשר מטלטל באמצעותה חפץ ארבע אמות ברשות הרבים נחשב כמעביר את החפץ דרך מקום פטור (יד"פ). וְכֵן עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפוֹתֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. יכול לפתוח דלת ברשות הרבים בעזרת מפתח המונח שם. אוֹבְסִין אוֹתָהּ. תוחבים לגרונה אוכל, מכיוון שאינו מוציא לרשות הרבים. וּבַגָּמָל עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בִּפְנִים הוֹאִיל וְצַוָּארוֹ אָרֹךְ. ובאופן זה גם אם יתחב את האוכל לעומק גרונו, יהיה עדיין בפנים.
ב. לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בְּכֵלִים נָאִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יוֹצִיאֵם. אֲבָל אִם הָיוּ כֵּלִים שֶׁאֵינָן נָאִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם, אוֹ שֶׁהָיָה הַבּוֹר בְּכַרְמְלִית אַף עַל פִּי שֶׁהַכֵּלִים נָאִים – מַכְנִיס רֹאשׁוֹ בִּלְבַד וְשׁוֹתֶה בִּמְקוֹמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ.
ב. וְיִשְׁתֶּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. ישתה מכלי שנמצא ברשות הרבים. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יוֹצִיאֵם. יביאם לרשות שהוא עומד בה. אוֹ שֶׁהָיָה הַבּוֹר בְּכַרְמְלִית וכו'. מכיון שהוצאה מכרמלית אינה אסורה אלא מדרבנן, לא גזרו בה הרחקה.
ג. עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקוֹלֵט מִן הָאֲוִיר מִן הַמַּיִם הַמְקַלְּחִין מִן הַצִּנּוֹר אוֹ מִן הַכֹּתֶל וְשׁוֹתֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בַּצִּנּוֹר אוֹ בַּכֹּתֶל וְיִקְלֹט מֵעַל גַּבָּן. וְאִם נָגַע: אִם הָיָה מָקוֹם שֶׁנָּגַע בּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג – הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶנִּמְצָא כְּעוֹקֵר מֵעַל הַגַּג, שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד; וְכֵן אִם הָיָה בַּצִּנּוֹר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, בֵּין שֶׁהָיָה הַצִּנּוֹר בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה בֵּין שֶׁהָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, וְקָלַט מִמֶּנּוּ מַיִם – הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְלָמָּה אֵינוֹ חַיָּב? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחוּ הַמַּיִם, אֶלָּא הֲרֵי הֵן נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין.
ג. וְקוֹלֵט מִן הָאֲוִיר מִן הַמַּיִם הַמְקַלְּחִין מִן הַצִּנּוֹר אוֹ מִן הַכֹּתֶל. מקבל מן האוויר בידו מים שנשפכים ממרזב שבולט החוצה או שמתנקזים ונשפכים מעל גבי הקיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בַּצִּנּוֹר אוֹ בַּכֹּתֶל וְיִקְלֹט מֵעַל גַּבָּן. שלא יניח את ידו על גבי המרזב כדי שתתמלא מים שאז נמצא עוקר את המים מעל גבי המרזב (פה"מ עירובין י,ו). בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג הֲרֵי זֶה אָסוּר. שאז דינו של הצינור כגג שהוא רשות היחיד (אבל אם הוא מרוחק יותר משלושה טפחים דינו כמקום פטור). וְכֵן אִם הָיָה בַּצִּנּוֹר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. שאז נחשב הצינור כרשות בפני עצמה, ואסור להוציא ממנו לרשות הרבים. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָחוּ הַמַּיִם אֶלָּא הֲרֵי הֵן נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין. ומכיוון שלא נחו אין בהם עקירה.
ד. זִיז שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן יוֹצֵא בָּאֲוִיר שֶׁעַל רְשׁוּת הָרַבִּים, אִם הָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים – מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים תּוֹפֶסֶת אֶלָּא עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים.
ד. זִיז שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן יוֹצֵא בָּאֲוִיר שֶׁעַל רְשׁוּת הָרַבִּים. משטח בולט היוצא מן הקיר שלפני החלון, מעל רשות הרבים. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל. להעביר מרשות היחיד אל זיזים הנמצאים בקיר לכל גובהו. עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים. ששם כבר נחשב לרשות הרבים.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה זִיז אֶחָד יוֹצֵא בָּאֲוִיר. אֲבָל אִם הָיוּ יוֹצְאִין בַּכֹּתֶל שְׁנֵי זִיזִין זֶה לְמַטָּה מִזֶּה, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, אִם יֵשׁ בַּזִּיז הָעֶלְיוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן רֹחַב אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה – אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהַזִּיז שֶׁתַּחְתָּיו רְשׁוּת אַחֶרֶת, וְאָסְרוּ זֶה עַל זֶה, שֶׁאֵין שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת מִשְׁתַּמְּשִׁין בִּרְשׁוּת אַחַת.
ה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שנועד לשימוש בעלי החלון (ומשום שיש בו שיעור מקום חשוב, אינו בטל לחלון שלידו). וְהַזִּיז שֶׁתַּחְתָּיו רְשׁוּת אַחֶרֶת. שראוי לשימושם של המהלכים ברשות הרבים. וְאָסְרוּ זֶה עַל זֶה שֶׁאֵין שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת. בדומה לבתים של שני אנשים האוסרים זה על זה טלטול בחצר המשותפת (הלכות עירובין א,א-ב; וראה יד"פ).
ו. אֵין בָּעֶלְיוֹן אַרְבָּעָה וְאֵין בַּתַּחְתּוֹן אַרְבָּעָה – מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵיהֶם, וְכֵן בְּכָל הַכֹּתֶל, עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים. הָיָה בַּתַּחְתּוֹן אַרְבָּעָה וְהָעֶלְיוֹן אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה – אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ בִּלְבַד; אֲבָל בִּשְׁאָר הַזִּיז שֶׁבִּשְׁנֵי צְדָדֵי הַחַלּוֹן – אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִפְּנֵי זֶה שֶׁתַּחְתָּיו, שֶׁחָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ.
ו. אֵין בָּעֶלְיוֹן אַרְבָּעָה וכו'. שאין בהם שיעור רשות. אֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ בִּלְבַד וכו'. ששטח זה של הזיז נחשב לחלק מהחלון. אבל שאר הזיז נאסר בשל הזיז שמתחתיו.
ז. כָּל זִיז הַיּוֹצֵא עַל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ – אֵין נוֹתְנִין עָלָיו וְאֵין נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא כְּלֵי חֶרֶשׂ וּזְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁאִם יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים יִשָּׁבְרוּ. אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים וָאֳכָלִים – אָסוּר, שֶׁמָּא יִפְּלוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וִיבִיאֵם.
ח. שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים – זוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶן עֵרוּב. וַאֲפִלּוּ בְּגָדִים וּכְלֵי מַתָּכוֹת מֻתָּר לִזְרֹק. וְאִם הָיוּ זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְלֹא הָיוּ בְּשָׁוֶה – אָסוּר לִזְרֹק בֶּגֶד וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁמָּא יִפֹּל וִיבִיאֶנּוּ. אֲבָל כְּלֵי חֶרֶשׂ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – זוֹרֵק.
ח. זוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. שלמעלה מעשרה הוא מקום פטור, ואינו עובר דרך אוויר רשות הרבים. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶן עֵרוּב. שאסור לטלטל מרשות היחיד של אחד לשל אחר בלא עירוב (הלכות עירובין א,ב). וַאֲפִלּוּ בְּגָדִים וּכְלֵי מַתָּכוֹת מֻתָּר לִזְרֹק. אף שאינם שבירים, מכיוון שהבתים שווים בגובהם ואין חשש שיפלו. וְלֹא הָיוּ בְּשָׁוֶה. לא היו באותו גובה.
ט. בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחַלּוֹן עַל גַּבָּיו – הַבּוֹר וְחֻלְיָתוֹ מִצְטָרְפִין לַעֲשָׂרָה וּמְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה סָמוּךְ לַכֹּתֶל בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲבֹר שָׁם. אֲבָל אִם הָיָה מֻפְלָג – אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה חֻלְיָתוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה, שֶׁנִּמְצָא הַדְּלִי כְּשֶׁיָּצָא מִן הַחֻלְיָה, יָצָא לִמְקוֹם פְּטוֹר.
ט. בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחַלּוֹן עַל גַּבָּיו. ורוצה למלא מים מן הבור דרך החלון. וְחֻלְיָתוֹ. שפת הבור. הַבּוֹר וְחֻלְיָתוֹ מִצְטָרְפִין לַעֲשָׂרָה. אף אם אין החוליה עצמה גבוהה עשרה, עומק הבור משלימה להיות רשות היחיד. שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲבֹר שָׁם. ובמקרה כזה אין לאותו המרווח דין רשות הרבים, ויכול להעביר דרכו. אֲבָל אִם הָיָה מֻפְלָג. המרווח היה גדול מארבעה טפחים. אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ. שנמצא מעביר את הדלי מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים. שֶׁנִּמְצָא הַדְּלִי כְּשֶׁיָּצָא מִן הַחֻלְיָה יָצָא לִמְקוֹם פְּטוֹר. שכן רשות הרבים תופסת עד גובה עשרה טפחים, ונמצא שהדלי לא עבר כלל באוויר רשות הרבים.
י. אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְחַלּוֹן עַל גַּבָּהּ – שׁוֹפְכִין לָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהִתְפַּנּוֹת. אֲבָל שֶׁל יָחִיד – אֵין שׁוֹפְכִין עָלֶיהָ, שֶׁמָּא תִּתְפַּנֶּה, וְנִמְצְאוּ שׁוֹפְכִין כְּדַרְכָּן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.
י. גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. ודינה כרשות היחיד. שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהִתְפַּנּוֹת. שלא רגילים לפנות אותה משם. שֶׁמָּא תִּתְפַּנֶּה. שבעליה עלול לפנות את המקום, ויהפוך להיות רשות הרבים.
יא. אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר: אִם יֵשׁ בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּבְרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה אוֹ יָתֵר עַל כֵּן עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת – אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה; וְאִם אֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה – מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּלֹא מְחִצָּה.
יא. אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר. מרשות הרבים. אִם יֵשׁ בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה… אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת. שנחשבת רשות לעצמה, ואינה מחוברת לרשות היחיד. אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה. מחיצה שתגיע אל תוך המים (לקמן הי"ג), ובכך האמה מובדלת מרשות הרבים ומחוברת לחצר. וְאִם אֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּלֹא מְחִצָּה. שאינה נחשבת למקום נפרד אלא לחלק מן החצר.
יב. הָיָה בְּרָחְבָּהּ יָתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה – אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהּ מְחִצָּה, שֶׁכָּל יָתֵר עַל עֶשֶׂר פִּרְצָה הִיא, וּמַפְסֶדֶת הַמְּחִצּוֹת. וּמַה הוּא לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר? אִם נִשְׁאַר בְּצַד הַפִּרְצָה פַּס מִכָּאן וּפַס מִכָּאן בְּכָל שֶׁהוּא אוֹ פַּס רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים מֵרוּחַ אַחַת – מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר, וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְמַלֹּאת מִן הָאַמָּה בִּלְבַד; אֲבָל אִם לֹא נִשְׁאַר פַּס כְּלָל – אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכָל הֶחָצֵר, שֶׁהֲרֵי נִפְרְצָה חָצֵר לַיָּם, שֶׁהוּא כַּרְמְלִית.
יב. הָיָה בְּרָחְבָּהּ יָתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת. שהיתה אמת המים רחבה כל כך. שֶׁכָּל יָתֵר עַל עֶשֶׂר פִּרְצָה הִיא וּמַפְסֶדֶת הַמְּחִצּוֹת. מרווח הרחב מעשר אמות אינו נחשב כפתח אלא כפרצה, ומשמעות הדבר היא שאין המקום נחשב למוקף במחיצות, ואין המים נחשבים למצויים ברשות היחיד. פַּס מִכָּאן וּפַס מִכָּאן וכו'. שאריות כלשהן של קיר משני הצדדים, או קיר ברוחב ארבעה טפחים מצד אחד. וְאֵין אָסוּר אֶלָּא לְמַלֹּאת מִן הָאַמָּה בִּלְבַד. שאין אותם הפסים מועילים בה. שֶׁהֲרֵי נִפְרְצָה חָצֵר לַיָּם שֶׁהוּא כַּרְמְלִית. שאין כל קיר ביניהן, ואסור לטלטל בחצר.
יג. וְהֵיאַךְ מַעֲמִידִין אֶת הַמְּחִצָּה בַּמַּיִם? אִם הָיְתָה לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא טֶפַח מִן הַמְּחִצָּה יוֹרֵד בְּתוֹךְ הַמַּיִם; וְאִם הָיְתָה הַמְּחִצָּה כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַמַּיִם – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא טֶפַח מִמֶּנָּה יוֹצֵא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַמַּיִם שֶׁבֶּחָצֵר מֻבְדָּלִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמְּחִצָּה מַגַּעַת עַד הַקַּרְקַע, הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְלֹא הִתִּירוּ מְחִצָּה תְּלוּיָה אֶלָּא בַּמַּיִם בִּלְבַד; מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּר הַטִּלְטוּל בַּמַּים מִדִּבְרֵיהֶם, הֵקֵלּוּ בִּמְחִצָּתוֹ, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר.
יג. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא טֶפַח מִן הַמְּחִצָּה יוֹרֵד בְּתוֹךְ הַמַּיִם. הטפח התחתון שקוע במים. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא טֶפַח מִמֶּנָּה יוֹצֵא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. בולט מעל פני המים. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַמַּיִם שֶׁבֶּחָצֵר מֻבְדָּלִין. שיהיה ניכר שמחיצה זו נועדה להפרדת המים שברשות היחיד. וְלֹא הִתִּירוּ מְחִצָּה תְּלוּיָה אֶלָּא בַּמַּיִם בִּלְבַד. שבמקרים אחרים המחיצה צריכה להגיע עד סמוך לקרקע. מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּר הַטִּלְטוּל בַּמַּים מִדִּבְרֵיהֶם. שאינם רשות הרבים, אלא כרמלית או רשות היחיד.
יד. אַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בֵּין הַחֲצֵרוֹת, וְהַחַלּוֹנוֹת פְּתוּחוֹת אֵלֶיהָ, אִם אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר – מְשַׁלְשְׁלִין דְּלִי מִן הַחַלּוֹנוֹת וּמְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֵינָהּ מֻפְלֶגֶת מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה. אֲבָל אִם הָיְתָה מֻפְלֶגֶת מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה – אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ פַּסִּין יוֹצְאִין מִן הַכְּתָלִים מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנִּמְצֵאת הָאַמָּה כְּאִלּוּ הִיא עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הֶחָצֵר.
יד. אַמַּת הַמַּיִם הָעוֹבֶרֶת בֵּין הַחֲצֵרוֹת. בין הכתלים החיצוניים של החצרות, וחלונות פתוחים אליה מן החצרות. אִם אֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר. רוחב ארבעה וגובה עשרה, שאז נחשבת כמקום בפני עצמה ואסור למלא ממנה (כדלעיל הי"א). מְשַׁלְשְׁלִין דְּלִי מִן הַחַלּוֹנוֹת וּמְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת. שאמת המים נחשבת שייכת לחצרות שלידה. אֲבָל אִם הָיְתָה מֻפְלֶגֶת מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה. אם יש בין האמה לכתלים מרחק של יותר משלושה טפחים, דינה כרשות אחרת ואינה חלק מהחצרות. הָיוּ פַּסִּין יוֹצְאִין מִן הַכְּתָלִים מִכָּאן וּמִכָּאן. מעין קירות קטנים משני צדי החלון. שֶׁנִּמְצֵאת הָאַמָּה כְּאִלּוּ הִיא עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ הֶחָצֵר. כאילו קיים שטח המתוחם על ידי הפסים.
טו. כְּצוּצְרָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַיָּם וְחַלּוֹן בְּתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם – אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ מְחִצָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים גְּבוֹהָה עַל גַּבֵּי הַמַּיִם כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן שֶׁבַּכְּצוּצְרָה, אוֹ תִּהְיֶה הַמְּחִצָּה יוֹרֶדֶת מִן הַכְּצוּצְרָה כְּנֶגֶד הַמַּיִם וְרוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ יָרְדָה וְנָגְעָה עַד הַמַּיִם. וּכְשֵׁם שֶׁמְּמַלְּאִין מִזּוֹ שֶׁעָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה, כָּךְ שׁוֹפְכִין מִמֶּנָּה עַל הַיָּם, שֶׁהֲרֵי עַל הַכַּרְמְלִית הֵן שׁוֹפְכִין.
טו. כְּצוּצְרָה. מרפסת. וְחַלּוֹן בְּתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם. יש ברצפתה חור, ודרכו שואבים מים מן הים. אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ מְחִצָּה… עַל גַּבֵּי הַמַּיִם כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן שֶׁבַּכְּצוּצְרָה. מחיצה שיוצרת היקף על המים ממול לחור שבמרפסת, ואז נחשב כשואב מרשות היחיד לרשות היחיד. אוֹ תִּהְיֶה הַמְּחִצָּה יוֹרֶדֶת מִן הַכְּצוּצְרָה כְּנֶגֶד הַמַּיִם. מחיצה באורך עשרה טפחים המשתלשלת מן המרפסת ולמטה, ונחשב כאילו מגיעה עד למים. כָּךְ שׁוֹפְכִין מִמֶּנָּה עַל הַיָּם שֶׁהֲרֵי עַל הַכַּרְמְלִית הֵן שׁוֹפְכִין. ולכן התירו אף אם המים נשפכים או זורמים אל מחוץ למחיצות, שאין זו אלא כרמלית (מ"מ).
טז. חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת – אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹצְאִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּמְהֵרָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גֻּמָּא מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם בְּתוֹךְ הֶחָצֵר אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּצַד הֶחָצֵר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם נִקְבָּצִין לְתוֹכָהּ. וְצָרִיךְ לִבְנוֹת עָלֶיהָ כִּפָּה מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה הָעוּקָה הַזֹּאת מֵרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכַמָּה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁמַּחֲזִיק סָאתַיִם? חֲצִי אַמָּה עַל חֲצִי אַמָּה בְּרוּם שְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי אַמָּה.
טז. מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹצְאִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּמְהֵרָה. ונמצא שזרמו לרשות הרבים מכוחו (פה"מ עירובין ח,ט). וְצָרִיךְ לִבְנוֹת עָלֶיהָ כִּפָּה מִבַּחוּץ וכו'. אם חפר ברשות הרבים צריך לכסות את העוקה, שאם לא כן ייראה כשופך לרשות הרבים. וְהָאַכְסַדְרָה. שטח מקורה שלפני הבתים.
יז. הָיְתָה הָעוּקָה פְּחוּתָה מִסָּאתַיִם – שׁוֹפְכִין לָהּ מְלֹאָהּ. הָיְתָה סָאתַיִם – שׁוֹפְכִין לָהּ אֲפִלּוּ שִׁשִּׁים סְאָה שֶׁל מַיִם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם יִתְגַּבְּרוּ וְיָפוּצוּ מֵעַל הַגֻּמָּא לַחוּץ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, שֶׁהַחֲצֵרוֹת מִתְקַלְקְלוֹת וּסְתָם צִנּוֹרוֹת מְקַלְּחִין, וְלֹא יָבֹאוּ הָרוֹאִים לוֹמַר שֶׁזֶּה מִשְׁתַּמֵּשׁ וְהַמַּיִם יוֹצְאִין מִכֹּחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה: אִם הָיְתָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם – אֵין שׁוֹפְכִין לָהּ אֶלָּא סָאתַיִם; הָיְתָה פְּחוּתָה מִסָּאתַיִם – אֵין שׁוֹפְכִין לָהּ כָּל עִקָּר.
יז. מְלֹאָהּ. אותה כמות שהיא מכילה. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁהַחֲצֵרוֹת מִתְקַלְקְלוֹת. ומכיוון שממילא מלאות בבוץ ממי הגשמים, אין השופך מים בחצר מכוון שיזרמו אל מחוץ לחצר. וּסְתָם צִנּוֹרוֹת מְקַלְּחִין. המרזבים שופכים מי גשמים לרשות הרבים. אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה. שיש לחשוד שאדם אינו רוצה לשפוך מים בתוך חצרו, וכן אין הצינורות שופכים מים תדיר. אִם הָיְתָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם אֵין שׁוֹפְכִין לָהּ אֶלָּא סָאתַיִם. שלא יצאו המים מכוחו לרשות הרבים.
יח. בִּיב שֶׁשּׁוֹפְכִין לוֹ מַיִם וְהֵן נִזְחָלִין וְהוֹלְכִין תַּחַת הַקַּרְקַע וְיוֹצְאִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֵן צִנּוֹר שֶׁשּׁוֹפְכִין עַל פִּיו מַיִם וְהֵן נִזְחָלִין עַל הַכֹּתֶל וְיוֹרְדִין לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲפִלּוּ הָיָה אֹרֶךְ הַכֹּתֶל אוֹ אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁתַּחַת הָאָרֶץ מֵאָה אַמָּה – אָסוּר לִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב אוֹ עַל פִּי הַצִּנּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם יוֹצְאִין מִכֹּחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֶלָּא שׁוֹפֵךְ חוּץ לַבִּיב, וְהֵן יוֹרְדִין לַבִּיב.
יח. בִּיב. תעלת מים. נִזְחָלִין. זורמים. צִנּוֹר. מרזב. שׁוֹפֵךְ חוּץ לַבִּיב וְהֵן יוֹרְדִין לַבִּיב. ובאופן זה המים מתנקזים מעצמם לצינור ואינם זורמים אל רשות הרבים מכוחו במישרין.
יט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּימוֹת הַחַמָּה. אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹנֶה וְאֵינוֹ נִמְנָע, שֶׁסְּתָם צִנּוֹרוֹת מְקַלְּחִין הֵן, וְאָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּבָּלְעוּ הַמַּיִם בִּמְקוֹמָן. הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל פִּי הַבִּיב וְהַמַּיִם יוֹצְאִין לְכַרְמְלִית – הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל כֹּחוֹ בְּכַרְמְלִית. לְפִיכָךְ מֻתָּר לִשְׁפֹּךְ עַל כֹּתֶל הַסְּפִינָה, וְהֵן יוֹרְדִין לַיָּם.
יט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שאסור לשפוך על פי הביב. בִּימוֹת הַחַמָּה. שנראה כשופך לרשות הרבים. שֶׁסְּתָם צִנּוֹרוֹת מְקַלְּחִין הֵן. ואין חושדים שאדם שפכם. וְאָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּבָּלְעוּ הַמַּיִם בִּמְקוֹמָן. שהחצר מקולקלת ממילא ממי הגשמים, ולפיכך אין לו עניין שיצאו המים מן החצר (כדלעיל הי"ז). לְפִיכָךְ מֻתָּר לִשְׁפֹּךְ עַל כֹּתֶל הַסְּפִינָה וְהֵן יוֹרְדִין לַיָּם. שהספינה רשות היחיד והים הוא כרמלית, ואם שופך על דופן הספינה יורדים המים מכוחו לים.
כ. לֹא יְמַלֵּא מִן הַסְּפִינָה, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מָקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה יוֹצֵא מִן הַסְּפִינָה עַל הַיָּם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. אֲבָל אִם הָיָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מִן הַיָּם – מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא, שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוֹר מְמַלֵּא, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְזִיז זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם הֶכֵּר.
כ. לֹא יְמַלֵּא מִן הַסְּפִינָה. מן הים אל הספינה, שהיא רשות היחיד. מָקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה יוֹצֵא מִן הַסְּפִינָה עַל הַיָּם. שטח בולט מחוץ לדפנות הספינה ברוחב ארבעה טפחים, וממלא דרך שם. בְּשֶׁהָיָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה. שהספינה אינה גבוהה מהים יותר מעשרה טפחים. מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וּמְמַלֵּא. ואין צורך במקום ארבעה. שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוֹר מְמַלֵּא. מעל גובה עשרה טפחים בכרמלית (ראה לעיל יד,ה). וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְזִיז זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם הֶכֵּר. סימן, שהרי במקרה כזה כל מה שמכניס אל הספינה עובר דרך מקום פטור, אף בלא הזיז.
כא. הַקּוֹרֵא בַּסֵּפֶר בְּכַרְמְלִית, וְנִתְגַּלְגֵּל מִקְצָת הַסֵּפֶר לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמִקְצָתוֹ בְּיָדוֹ: אִם נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת – הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב וּמַנִּיחוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשָּׁמֵט כֻּלּוֹ מִיָּדוֹ וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת; נִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. וְכֵן אִם נִתְגַּלְגֵּל לִרְשׁוּת הַיָּחִיד – גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְגַּלְגֵּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים: אִם נָח בָּהּ – הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב; וְאִם לֹא נָח, אֶלָּא הָיָה תָּלוּי בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא הִגִּיעַ לָאָרֶץ – גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.
כא. הַקּוֹרֵא בַּסֵּפֶר. ספר מכתבי הקודש, העשוי כמגילה. וְנִתְגַּלְגֵּל. חלקו נשמט ממנו והלאה. הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב וּמַנִּיחוֹ. לא יחזירנו אליו, אלא הופך את הספר במקומו כלפי הקרקע כדי שלא יהיה מונח בביזיון. וְיַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. ברשות הרבים. נִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. שאף אם יישמט כולו ויעבירנו, אין כאן אלא העברה לכרמלית, שהיא אסורה מדברי חכמים.
כב. הַמַּעֲבִיר קוֹץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֻזְּקוּ בּוֹ רַבִּים: אִם הָיָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – מוֹלִיכוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת; וְאִם הָיָה בְּכַרְמְלִית – מוֹלִיכוֹ כְּדַרְכּוֹ אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה. וְכֵן מֵת שֶׁהִסְרִיחַ וְנִתְבַּזָּה יָתֵר מִדַּאי, וְלֹא יָכְלוּ שְׁכֵנִים לַעֲמֹד עִמּוֹ – מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית. הַיּוֹרֵד לִרְחֹץ בַּיָּם, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה – מְנַגֵּב עַצְמוֹ, שֶׁמָּא יַעֲבִיר מַיִם שֶׁעָלָיו אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית.
כב. מוֹלִיכוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. שאינו חייב על טלטול באופן זה (ראה לעיל יג,י). וְאִם הָיָה בְּכַרְמְלִית מוֹלִיכוֹ כְּדַרְכּוֹ. שלא גזרו איסור בהעברת ארבע אמות בכרמלית בכגון זה (ראה גם לעיל יד,יא). מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית. שלא גזרו חכמים איסור הוצאה לכרמלית בכגון זה (ראה גם לקמן כו,כג).
