פרק ט"ו, הלכות שגגות, ספר קרבנות
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל שְׁגָגָה שֶׁהַהֶדְיוֹט מֵבִיא עָלֶיהָ חַטָּאתוֹ הַקְּבוּעָה כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה, אִם שָׁגַג בָּהּ הַנָּשִׂיא – מֵבִיא שָׂעִיר, וְאִם שָׁגַג בָּהּ כֹּהֵן מָשִׁיחַ – מֵבִיא פַּר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא קָרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ? בְּשֶׁטָּעָה בְּהוֹרָאַת עַצְמוֹ, וְעָשָׂה מַעֲשֶׂה בְּשִׁגְגַת הוֹרָאָתוֹ לְבַדָּהּ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם מֻפְלָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" (ויקרא ד,ג) – הֲרֵי מָשִׁיחַ כַּצִּבּוּר: מַה הַצִּבּוּר, שֶׁהֵן בֵּית דִּין, אֵינָן חַיָּבִין בְּקָרְבָּן עַד שֶׁיִּהְיוּ חֲכָמִים רְאוּיִין לְהוֹרָאָה, וְיִטְעוּ בְּהוֹרָאָה, וְיַעֲשׂוּ הָעוֹשִׂין עַל פִּיהֶם, וְיוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת, כָּךְ הַמָּשִׁיחַ בְּכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ.
א. כְּבָר בֵּאַרְנוּ. לעיל א,ד. כֹּהֵן מָשִׁיחַ. כהן גדול שנמשח בשמן המשחה (ראה לקמן ה"ז).
וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה חָכָם מֻפְלָא. שראוי להוראה (ראה הלכות סנהדרין ד,ח).
ב. כֵּיצַד? כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁטָּעָה בְּהוֹרָאָה לְעַצְמוֹ, וְדִמָּה שֶׁהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת מֻתָּר, וְזָרַק מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְהוּא תּוֹלֶה בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ, כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ חֶטְאוֹ – יָבִיא פַּר לְחַטָּאת.
אֲבָל אִם לֹא תָּלָה בְּהוֹרָאָתוֹ אֶלָּא שָׁגַג וְזָרַק בִּשְׁגָגָה, אוֹ שֶׁתָּלָה בְּהוֹרָאָתוֹ וְלֹא הָיָה חָכָם מֻפְלָא, אוֹ שֶׁעָקַר כָּל הַגּוּף בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁגַג בְּהוֹרָאָה לְבַטֵּל מִקְצָת וְלֹא עָשָׂה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הוֹרָיָתוֹ אֶלָּא עָשָׂה בִּשְׁגָגָה אַחֶרֶת, אוֹ שֶׁהָיָה מֵזִיד בְּהוֹרָאָה וְשׁוֹגֵג בְּמַעֲשֶׂה – הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן כְּלָל, שֶׁדִּינוֹ לְהוֹרָאַת עַצְמוֹ כְּדִין הַקָּהָל לְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לְכָל דָּבָר.
הוֹרָה לְעַצְמוֹ וְשָׁכַח מֵאֵיזֶה טַעַם הוֹרָה, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר: 'הֲרֵינִי עוֹשֶׂה עַל דַּעַת הוֹרָאָתִי' – הֲרֵי זֶה מֵבִיא פַּר חַטָּאתוֹ.
ב. שָׁגַג וְזָרַק בִּשְׁגָגָה. לא מפני שסבר שהדבר מותר אלא ששכח שהזריקה אסורה בשבת, או שנעלם ממנו ששבת היום. אוֹ שֶׁעָקַר כָּל הַגּוּף בְּהוֹרָאָתוֹ לְעַצְמוֹ. כגון שהורה לעצמו שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת, שזו נחשבת עקירת כל הגוף שבית הדין פטורים עליה (לעיל יד,ב). אוֹ שֶׁשָּׁגַג בְּהוֹרָאָה לְבַטֵּל מִקְצָת וְלֹא עָשָׂה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הוֹרָיָתוֹ אֶלָּא עָשָׂה בִּשְׁגָגָה אַחֶרֶת. כגון שהורה לעצמו שמותר לאכול את חלב הקיבה, שאין זו עקירת כל הגוף, ובזמן שאכל לא נסמך על הוראתו אלא אכל בשל טעות, כגון שהתכוון לאכול שומן ואכל חלב הקיבה (לעיל יג,ה). הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן כְּלָל. אף שבמקרים אלו אם היה עושה יחיד על פי הוראת בית דין היה חייב חטאת, שונה דין הכהן המשיח והוא פטור לגמרי. שֶׁדִּינוֹ לְהוֹרָאַת עַצְמוֹ כְּדִין הַקָּהָל לְהוֹרָאַת בֵּית דִּין לְכָל דָּבָר. וכשם שבית הדין פטורים במקרים אלו מהבאת קרבן על ידי הציבור, כך הכהן המשיח פטור.
הוֹרָה לְעַצְמוֹ וְשָׁכַח מֵאֵיזֶה טַעַם הוֹרָה. אף שניתן לומר שאם היה זוכר את טעם הוראתו היה חוזר בו, ומשום כך היה אפשר להחשיבו כמזיד, מכיוון שעשה על פי הוראתו נחשב שוגג וחייב חטאת (בבלי הוריות ו,ב).
ג. הוֹרָה לְעַצְמוֹ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְעָשָׂה כְּפִי הוֹרָאָתוֹ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה כְּהֶדְיוֹט, וְהוּא שֶׁיִּשְׁגֹּג בַּהוֹרָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁאֵין הַמָּשִׁיחַ חַיָּב קָרְבָּן אֶלָּא בְּהֶעְלֵם דָּבָר בְּהוֹרָאָה עִם שִׁגְגַת הַמַּעֲשֶׂה, כַּצִּבּוּר. אֲבָל אִם שָׁגַג בְּמַעֲשֶׂה בִּלְבַד בְּלֹא הוֹרָאָה, בֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה בֵּין בִּשְׁאָר מִצְווֹת – אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן כְּלָל.
ג. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שְׂעִירָה כְּהֶדְיוֹט. שכן בשגגת עבודה זרה קרבן כולם שווה ואין חילוק בין הדיוט למלך או לכהן משיח (כדלעיל א,ד). וְהוּא שֶׁיִּשְׁגֹּג בַּהוֹרָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' א-ב. כַּצִּבּוּר. כקרבן שמביאים בית הדין על ידי הציבור כששגגו בית דין בהוראה ועשו הרוב על פיהם. אֲבָל אִם שָׁגַג בְּמַעֲשֶׂה בִּלְבַד בְּלֹא הוֹרָאָה. ששגג ללא שקדמה לכך טעות בהוראתו לעצמו.
ד. הוֹרָה הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ עִם בֵּית דִּין, וְשָׁגַג הוּא וָהֵם בְּהוֹרָאָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה עַל פִּי הַהוֹרָאָה הַזֹּאת שֶׁטָּעוּ בָּהּ, הוֹאִיל וְלֹא סָמַךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עַל הוֹרָאָתוֹ לְבַדָּהּ אֶלָּא עַל הוֹרָאָתוֹ עִם הוֹרָאַת בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ: אֶלָּא אִם הָיוּ בֵּית דִּין מְבִיאִין קָרְבָּן – מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּכְלַל הַצִּבּוּר; וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים הֵם הַמְּבִיאִין קָרְבָּן – אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ צָרִיךְ כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
ד. הוֹרָה הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ עִם בֵּית דִּין וְשָׁגַג הוּא וָהֵם בְּהוֹרָאָה. שהיה הכהן המשיח באותו מקום עם בית הדין, ובית הדין הורה לציבור, והוא הורה לעצמו באותו האיסור. אֶלָּא אִם הָיוּ בֵּית דִּין מְבִיאִין קָרְבָּן. כגון שהיו החוטאים על פי בית דין רוב ישראל. וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים הֵם הַמְּבִיאִין קָרְבָּן. כגון שהיו החוטאים על פי בית דין מיעוט ישראל.
ה. הוֹרָה עִם בֵּית דִּין בִּשְׁגָגָה, וְשָׁגְגוּ הֵם בְּדָם וְהוּא בְּחֵלֶב – אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר, אֶלָּא מֵבִיא פַּר לְעַצְמוֹ.
ה. וְשָׁגְגוּ הֵם בְּדָם וְהוּא בְּחֵלֶב. שהיה הכהן המשיח באותו המקום עם בית הדין, והם הורו לקהל היתר בדם והוא הורה לעצמו היתר בחלב. אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עִם הַצִּבּוּר אֶלָּא מֵבִיא פַּר לְעַצְמוֹ. אף שהוראתו לעצמו הייתה במעמד בית הדין, איננו אומרים שסמך על כך שבית הדין שמעו את הוראתו ולא מיחו בו ונחשיב אותו כמי שסמך על בית הדין, אלא מוגדר כמי שהורה לעצמו (ר"ח הוריות ט,א).
ו. כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם שָׁגַג שְׁגָגָה זוֹ, שֶׁהִיא שִׁגְגַת הוֹרָאָה עִם הַמַּעֲשֶׂה, אוֹ לֹא שָׁגַג אוֹתָהּ – אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהּ כַּצִּבּוּר, שֶׁאֵינָם מְבִיאִין אָשָׁם תָּלוּי עַל לֹא הוֹדַע שֶׁל שִׁגְגַת הוֹרָאָה. אֲבָל הַנָּשִׂיא אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא אוֹ לֹא חָטָא – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי כִּשְׁאָר הַהֶדְיוֹטוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׁגְגָתוֹ תְּלוּיָה בְּהוֹרָאָה.
אֵי זֶה הוּא נָשִׂיא הָאָמוּר בַּתּוֹרָה? זֶה מֶלֶךְ, שֶׁאֵין עָלָיו רְשׁוּת לְאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ בְּמַלְכוּתוֹ אֶלָּא יי אֱלֹהֵינוּ, בֵּין שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד אוֹ מִשְּׁאָר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הָיוּ מְלָכִים רַבִּים וְאֵין אֶחָד מֵהֶן עוֹבֵד חֲבֵרוֹ – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מֵבִיא שָׂעִיר עַל שִׁגְגָתוֹ.
וְאֵי זֶה הוּא כֹּהֵן מָשִׁיחַ? זֶה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, לֹא הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים.
ו. מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהּ כַּצִּבּוּר. כבית דין הפטורים מאשם תלוי במקרה זה (כדלעיל יב,ב). מִפְּנֵי שֶׁאֵין שִׁגְגָתוֹ תְּלוּיָה בְּהוֹרָאָה. אף שיש חילוק בין הנשיא ליחיד בסוג הקרבן המובא על שגגת הכרתות, באשם תלוי אין חילוק ביניהם שכן הנשיא אינו דומה לבית הדין, שאין קרבנו תלוי בהוראה.
וְאֵין אֶחָד מֵהֶן עוֹבֵד חֲבֵרוֹ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן מֵבִיא שָׂעִיר עַל שִׁגְגָתוֹ. משום שאינו כפוף למלכים האחרים, הוא מוגדר כנשיא.
לֹא הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים. בזמן שאין שמן המשחה, הכהן הגדול מתמנה לתפקידו ('מרובה') על ידי לבישת שמונה בגדי הכהן הגדול (ראה הלכות כלי המקדש ד,יב-יג). וכהן שנתמנה באופן זה דינו שווה לכהן גדול שנמשח בשמן המשחה למעט דין פר שגגת כהן משיח שאינו נוהג בכהן המרובה בבגדים (שם הי"ד).
ז. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְעָבַר מֵעֲבוֹדָתוֹ מִפְּנֵי מוּם אוֹ זִקְנָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְחָטָא בִּשְׁגָגָה זוֹ – מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגָתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין בֵּין כֹּהֵן מָשִׁיחַ הַמְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כָּל יוֹם, שֶׁאֵין מַקְרִיב אוֹתָן אֶלָּא כֹּהֵן הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה; אֲבָל פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת – שָׁוִין הֵן בּוֹ.
ז. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כגון שמינוהו כמחליף לכהן הגדול שאירע בו פסול ביום הכיפורים ואחר כך חזר הכהן הראשון לעבודתו (פה"מ הוריות ג,ד). מֵבִיא פַּר עַל שִׁגְגָתוֹ. לפי שפעולת שמן המשחה שנמשח בו אינה מתבטלת, שלא כנשיא שעבר מנשיאותו שדינו כהדיוט משום שגדולתו תלויה בהיותו נשיא בפועל (כדלקמן ה"ט; פה"מ הוריות ג,ב). פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים. פר שמביא הכהן הגדול ביום הכיפורים (הלכות עבודת יום הכיפורים א,א). וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל כָּל יוֹם. מנחת חביתין שהכהן הגדול מצווה להקריב בכל יום עם קרבן התמיד (ראה הלכות תמידין ומוספין ג,יח). פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְווֹת. פר שמקריב כהן משיח על שגגתו בהוראת עצמו.
ח. נָשִׂיא שֶׁעָשָׂה עִם הַצִּבּוּר בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין – הֲרֵי זֶה מִתְכַּפֵּר לוֹ בִּכְלַל הָעָם: שֶׁאִם הָיוּ בֵּית דִּין הֵם שֶׁהִקְרִיבוּ עַל שִׁגְגָתָן – כָּל הָעָם וְהַמֶּלֶךְ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; וְאִם הָיוּ הָעוֹשִׂים עַל פִּי בֵּית דִּין הֵם שֶׁחַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מִן הָעוֹשִׂים – הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר. שֶׁשְּׂעִיר נָשִׂיא בִּמְקוֹם כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה שֶׁל הֶדְיוֹט הוּא עוֹמֵד.
ח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יב,א. הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר. בשגגת שאר הכרתות, ובעבודה זרה מביא שעירה כהדיוט (כדלעיל א,ד).
ט. נָשִׂיא שֶׁנִּצְטָרַע – עָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ, וְנָשִׂיא שֶׁעָבַר מִנְּשִׂיאוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּהֶדְיוֹט. חָטָא כְּשֶׁהָיָה נָשִׂיא, וְעָבַר מִגְּדֻלָּתוֹ – הֲרֵי זֶה מֵבִיא שָׂעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא" (ויקרא ד,ג) – כִּשְׁעַת חַטָּאתוֹ הוּא מֵבִיא.
ט. עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. המפרשים התקשו בלימוד מכתוב זה שכן הוא מדבר בכהן משיח ולא בנשיא. ויש שכתבו שייתכן שיש כאן טעות של שגרת הלשון והכוונה לכתוב האמור בנשיא: "או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה" (ויקרא ד,כג; ראה ריק"ו ותוי"ט הוריות ג,א), ואחרים כתבו שדין נשיא נלמד מכהן משיח (הורה גבר הוריות י,א).
י. כֹּהֵן מָשִׁיחַ אוֹ מֶלֶךְ שֶׁחָטְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִתְמַנּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נוֹדַע לָהֶן אֶלָּא אַחַר שֶׁנִּתְמַנּוּ – הֲרֵי אֵלּוּ כְּהֶדְיוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא" (ויקרא ד,כב), "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא" (שם ד,ג) – עַד שֶׁיֶּחֱטָא כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא וּכְשֶׁהוּא מָשִׁיחַ. לְפִיכָךְ אִם אָכַל סְפֵק חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט, וְנוֹדַע לוֹ עַל סְפֵקוֹ אַחַר שֶׁנִּתְמַנָּה כֹּהֵן גָּדוֹל – הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.
אָכַל חֲצִי זַיִת חֵלֶב כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט וַחֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אוֹ שֶׁאָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא נָשִׂיא וַחֲצִי זַיִת אַחַר שֶׁעָבַר – אֵינוֹ מִצְטָרֵף וּפָטוּר. אָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה, וְעָבַר, וְאָכַל חֲצִי זַיִת כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט – הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מִצְטָרֵף, אוֹ כְּבָר הִפְסִיקָה הַנְּשִׂיאוּת.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
י. אֵינוֹ מִצְטָרֵף וּפָטוּר. שהרי אין קרבנו בזמן היותו הדיוט שווה לקרבנו בזמן היותו נשיא, ולכן אין האכילות מצטרפות לשיעור אחד, ופטור לגמרי ואינו מביא לא שעיר ולא שעירה. וְנִתְמַנָּה וְעָבַר. נתמנה להיות נשיא ולאחר מכן עבר מנשיאותו. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מִצְטָרֵף אוֹ כְּבָר הִפְסִיקָה הַנְּשִׂיאוּת. ספק אם משום ששתי האכילות היו בהיותו הדיוט וקרבנו בזמנים אלו שווה יצטרפו, או שמא הנשיאות מהווה הפסקה בין האכילות, ואינו מביא קרבן כלל.

תקציר הפרק 

פרק ט"ו הלכות שגגות
פרק אחרון בנושא💪🏻

קרבן שגגת כהן משיח ונשיא

אז למדנו שכל חטא בשגגה שאיש פשוט עשה עליו חטאת, כשבה או שעירה, אך אם שגג בה הנשיא, מביא שעיר. ואם שגג בה כוהן משיח (כהן גדול שנמשח בשמן המשחה), מביא פר.

כהן משיח:
מביא פר חטאת רק אם שגג בהוראת עצמו, לפי התנאים האמורים לגבי העלם דבר של ציבור. ובתנאי שהוא מכהן.

נשיא:
מביא שעיר חטאת על כל חטא שהדיוט מהעם מביא קרבן חטאת. ובתנאי שהוא מכהן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שגגות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שגגת ציבור ושגגת כהן משיח זהים לגמרי?

2.האם כהן משיח חייב להיות כהן שעובד בפועל?

3.נשיא הוא כל מלך שרק ה' למעלה ממנו?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן