א. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה שֶׁנָּשְׂאוּ בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעֲלוּ – לוֹקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה" וכו' (דברים כג,ב). וּמֻתָּרִין לִשָּׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת. וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן שֶׁהוּא פְּצוּעַ דַּכָּא – מֻתָּר לִשָּׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, שֶׁאֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁתוֹ. וַאֲפִלּוּ נְתִינָה אוֹ אַחַת מִן הַסְּפֵקוֹת מֻתֶּרֶת לוֹ.
א. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה. שנפגעו איברי המין שלהם, כפי שיתבאר לקמן, ג-ט. וּמֻתָּרִין לִשָּׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת. שאינן בגדר 'קהל ה" (ראה לעיל טו,ז). וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן. שאסור בגיורת ומשוחררת כשהוא בקדושתו (לקמן יח,א). מֻתָּר לִשָּׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁאֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁתוֹ. לעניין איסורי נישואין של כהונה, אם הוא פצוע דכא. הַסְּפֵקוֹת. ספק ממזרות (נתבארו לעיל פרק טו).
ב. הוֹאִיל וּפְצוּעַ דַּכָּא אָסוּר לָבֹא בַּקָּהָל, לֹא גָּזְרוּ בּוֹ עַל הַנְּתִינִים וְלֹא עַל הַסְּפֵקוֹת. אֲבָל פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה – אָסוּר בְּמַמְזֶרֶת וַדָּאִית, שֶׁהֲרֵי אִסּוּרָהּ מִן הַתּוֹרָה.
ב. לֹא גָּזְרוּ בּוֹ עַל הַנְּתִינִים. שאסורים מגזרת דוד המלך (לעיל יב,כב-כד). וְלֹא עַל הַסְּפֵקוֹת. שגזרו בהם איסור (לעיל טו,כא-כד). שֶׁהֲרֵי אִסּוּרָהּ מִן הַתּוֹרָה. להבדיל מן האחרות שנזכרו בהלכה זו, שאיסורן מדברי חכמים.
ג. אֵי זֶה הוּא פְּצוּעַ דַּכָּא? כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ. וּכְרוּת שָׁפְכָה? כָּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד שֶׁלּוֹ. וּבִשְׁלֹשָׁה אֵבָרִים אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹלִיד הַזָּכָר: בַּגִּיד, וּבַבֵּיצִים, וּבַשְּׁבִילִין שֶׁבָּהֶן תִּתְבַּשֵּׁל שִׁכְבַת זֶרַע וְהֵן הַנִּקְרָאִין חוּטֵי בֵּיצִים. וְכֵיוָן שֶׁנִּפְצַע אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֵבָרִים אֵלּוּ אוֹ נִכְרַת אוֹ נִדּוֹךְ – הֲרֵי זֶה נִפְסַל.
ג. הַבֵּיצִים. האשכים. הַגִּיד. אבר הזכרות. וּבִשְׁלֹשָׁה אֵבָרִים אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹלִיד הַזָּכָר. ההולדה אפשרית רק בתקינותם של שלושת האיברים הללו. חוּטֵי בֵּיצִים. צינורות הזרע העוברים בין האשכים והגיד. שֶׁנִּפְצַע. נחבל. נִכְרַת. נחתך מהגוף. נִדּוֹךְ. נמעך.
ד. כֵּיצַד? נִפְצַע הַגִּיד אוֹ נִדּוֹךְ, אוֹ שֶׁנִּכְרְתָה הָעֲטָרָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה – פָּסוּל. וְאִם נִכְרַת מֵרֹאשׁ הָעֲטָרָה וְנִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנָּה וַאֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מֻקָּף לְכָל הַגִּיד – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. נִכְרַת הַגִּיד לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה כַּקֻּלְמוֹס אוֹ כַּמַּרְזֵב – כָּשֵׁר.
ד. הָעֲטָרָה. החלק המעובה המקיף את קצה איבר המין. לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה. מהעטרה ומעלה, לכיוון הגוף. מֵרֹאשׁ הָעֲטָרָה. הקצה המרוחק מן הגוף. כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מֻקָּף לְכָל הַגִּיד. עובי כלשהו מן העטרה, ומקיף את האיבר. נִכְרַת הַגִּיד לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה. נחתך ממנו חלק, בצד שכלפי הגוף. כַּקֻּלְמוֹס. חיתוך מצד האיבר, כקנה כתיבה המקוטע באלכסון. כַּמַּרְזֵב. חיתוך בחלק מצדי האבר, כמרזב החקוק רק באמצעו. כָּשֵׁר. שהפגמים הללו אינם מונעים את יכולת ההולדה.
ה. נִקַּב לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה – כָּשֵׁר. נִקְּבָה הָעֲטָרָה עַצְמָהּ, אִם כְּשֶׁיִּרְאֶה קֶרִי תֵּצֵא שִׁכְבַת זֶרַע מִן הַנֶּקֶב – פָּסוּל. נִסְתַּם הַנֶּקֶב – חָזַר לְהֶכְשֵׁרוֹ. נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה שֶׁכְּנֶגְדוֹ לְמַעְלָה בְּתוֹךְ הָעֲטָרָה – פָּסוּל, שֶׁהָעֲטָרָה כֻּלָּהּ מְעַכֶּבֶת.
ה. נִקַּב לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה כָּשֵׁר. כלפי הגוף, שאין הנקב שם פוגע בכושר ההולדה (ר"י קאפח). נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה שֶׁכְּנֶגְדוֹ לְמַעְלָה בְּתוֹךְ הָעֲטָרָה. שהנקב מצוי לצד קצה האיבר, במקום שהוא למטה מן העטרה, אך בצד השני (כנגדו) פוגע בעטרה עצמה. שֶׁהָעֲטָרָה כֻּלָּהּ מְעַכֶּבֶת. וצריכה להיות שלמה.
ו. נִסְתַּם שְׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע, וְחָזַר לִרְאוֹת שִׁכְבַת זֶרַע מִשְּׁבִיל שֶׁמַּשְׁתִּין בּוֹ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
ו. נִסְתַּם שְׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע וכו'. שהצינור דרכו יוצא הזרע מן הגוף נסתם, והזרע יוצא דרך צינור השתן.
ז. נִכְרְתוּ הַבֵּיצִים אוֹ אַחַת מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּפְצְעָה אַחַת מֵהֶן אוֹ שֶׁנִּדּוֹכָה אוֹ שֶׁחָסְרָה אוֹ שֶׁנִּקְּבָה – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. נִכְרְתוּ חוּטֵי בֵּיצִים אוֹ אֶחָד מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּדּוֹךְ אוֹ נִפְצַע – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
ז. שֶׁחָסְרָה. נחסר חלק ממנה.
ח. נִקַּב חוּט מֵחוּטֵי הַבֵּיצִים לִשְׁבִיל מֵי רַגְלַיִם וַהֲרֵי הוּא מַטִּיל מַיִם מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מִשְּׁבִיל הַמַּיִם וּמִשְּׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
ח. נִקַּב חוּט מֵחוּטֵי הַבֵּיצִים לִשְׁבִיל מֵי רַגְלַיִם. ונוצר מעבר של שתן לצינור יציאת שכבת הזרע. מַטִּיל מַיִם מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת. השתן יוצא משני הצינורות.
ט. כָּל 'פָּסוּל' שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן זֶה – בְּשֶׁלֹּא הָיוּ בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּגוֹן שֶׁכְּרָתוֹ אָדָם אוֹ כֶּלֶב אוֹ הִכָּהוּ קוֹץ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֲבָל אִם נוֹלַד כְּרוּת שָׁפְכָה אוֹ פְּצוּעַ דַּכָּא, אוֹ שֶׁנּוֹלַד בְּלֹא בֵּיצָה אוֹ שֶׁחָלָה מֵחֲמַת גּוּפוֹ וּבָטְלוּ מִמֶּנּוּ אֵבָרִים אֵלּוּ, אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ בָּהֶן שְׁחִין וְהִמְסָה אוֹתָן אוֹ כְּרָתָן – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לָבֹא בַּקָּהָל, שֶׁכָּל אֵלּוּ בִּידֵי שָׁמַיִם.
ט. בְּשֶׁלֹּא הָיוּ בִּידֵי שָׁמַיִם. אלא נגרם מחבלה ישירה. שֶׁחָלָה מֵחֲמַת גּוּפוֹ. שהייתה בו מחלה, ולא מחמת פגיעה פיזית. שְׁחִין. מחלה הפוגעת בעור ובתאי עצבים, ועלולה לגרום לנשירה של חלקי איברים, כתוצאה מזיהום. וְהִמְסָה. השחין מוסס את האיבר. שֶׁכָּל אֵלּוּ בִּידֵי שָׁמַיִם. נכללים בהגדרה הזו, ולפיכך אינם בכלל פצוע דכא וכרות שפכה.
י. אָסוּר לְהַפְסִיד אֵבְרֵי הַזֶּרַע, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, אֶחָד טְמֵאִים וְאֶחָד טְהוֹרִים, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כב,כד), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁדָּבָר זֶה נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם, וְעִנְיַן הַכָּתוּב: לֹא יֵעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, בֵּין בְּגוּפָן בֵּין בְּגוּפוֹת אֲחֵרִים.
וְכָל הַמְסָרֵס – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מְסָרֵס אַחַר הַמְסָרֵס לוֹקֶה.
וְכָל הַמְסָרֵס – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מְסָרֵס אַחַר הַמְסָרֵס לוֹקֶה.
י. לְהַפְסִיד אֵבְרֵי הַזֶּרַע. להשחיתם, לפגוע בהם עד שייפסק תפקודם. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפרשנות המקראות. וְעִנְיַן הַכָּתוּב לֹא יֵעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל. משמעות ההגבלה 'בארצכם' היא שאסור לישראל לעשות זאת, ואינה עניין למקום ולארץ. בֵּין בְּגוּפָן בֵּין בְּגוּפוֹת אֲחֵרִים. שאסור לסרס ישראלים או גויים.
וְכָל הַמְסָרֵס. פוגע באיברי הזרע. מְסָרֵס אַחַר הַמְסָרֵס לוֹקֶה. שריבה הכתוב: "ומעוך וכתות ונתוק וכרות" (ויקרא כב,כד).
וְכָל הַמְסָרֵס. פוגע באיברי הזרע. מְסָרֵס אַחַר הַמְסָרֵס לוֹקֶה. שריבה הכתוב: "ומעוך וכתות ונתוק וכרות" (ויקרא כב,כד).
יא. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁבָּא וְכָרַת אֶת הַגִּיד, וּבָא אַחֵר וְכָרַת אֶת הַבֵּיצִים אוֹ נִתְּקָן, וּבָא אַחֵר וְכָרַת אֶת חוּטֵי בֵּיצִים; אוֹ שֶׁבָּא אֶחָד וּמִעֵךְ אֶת הַגִּיד, וּבָא אַחֵר וְנִתְּקוֹ, וּבָא אַחֵר וּכְרָתוֹ – כֻּלָּן לוֹקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סֵרֵס הָאַחֲרוֹן אֶלָּא מְסֹרָס, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. וְהַמְסָרֵס אֶת הַנְּקֵבָה, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּשְׁאָר מִינִים – פָּטוּר.
יא. נִתְּקָן. שלא כרת אותם לגמרי, אלא ניתק את החלקים הפנימיים. וּמִעֵךְ. ריסק. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סֵרֵס הָאַחֲרוֹן אֶלָּא מְסֹרָס. למרות שאחרי הפגיעה הראשונה כבר היה מסורס. וְהַמְסָרֵס אֶת הַנְּקֵבָה… פָּטוּר. שאינה בכלל "ומעוך וכתות" וכו'.
יב. הַמַּשְׁקֶה עִקָּרִין לָאָדָם אוֹ לִשְׁאָר מִינִים כְּדֵי לְסָרְסוֹ – הֲרֵי זֶה אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לִשְׁתּוֹת עִקָּרִין שֶׁמְּסָרְסִין אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא תֵּלֵד. הֲרֵי שֶׁכָּפַת אֶת הָאָדָם וְשִׁסָּה בּוֹ כֶּלֶב אוֹ שְׁאָר חַיּוֹת עַד שֶׁעָשָׂהוּ כְּרוּת שָׁפְכָה, אוֹ שֶׁהוֹשִׁיבוֹ בַּמַּיִם אוֹ בַּשֶּׁלֶג עַד שֶׁבִּטֵּל מִמֶּנּוּ אֵבְרֵי תַּשְׁמִישׁ – אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיְּסָרֵס בְּיָדוֹ. וְרָאוּי לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
יב. עִקָּרִין. תערובת צמחים הגורמת לעקרות. וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. שהסירוס האמור בכתוב קשור לפגיעה ישירה באיברי המין. וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת… עַד שֶׁלֹּא תֵּלֵד. כדי שלא ללדת, שכן בסירוס הנקבה אין מלקות אף במעשה ישיר (לעיל הי"א), ושתיית עיקרים היא פגיעה עקיפה. שֶׁכָּפַת. קשר אותו. וְשִׁסָּה. גירה ועודד את החיה לפגוע בו. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות הניתנות לעובר על דברי חכמים.
יג. אָסוּר לוֹמַר לְגוֹי לְסָרֵס בְּהֵמָה שֶׁלָּנוּ. וְאִם לְקָחָהּ הַגּוֹי מֵעַצְמוֹ לְסָרֵס אוֹתָהּ – מֻתָּר. וְאִם הֶעֱרִים יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה – קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וּמוֹכְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר; וַאֲפִלּוּ לִבְנוֹ הַגָּדוֹל מֻתָּר לְמָכְרָהּ. אֲבָל לִבְנוֹ הַקָּטָן – אֵינוֹ מוֹכְרָהּ וְלֹא נוֹתְנָהּ לוֹ.
יג. בְּהֵמָה שֶׁלָּנוּ. של ישראל. וְאִם לְקָחָהּ הַגּוֹי מֵעַצְמוֹ. הגוי לקח את הבהמה לסרסה מרצונו החופשי ומבלי שנתבקש לכך. וְאִם הֶעֱרִים יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה. שלקחה הגוי בעצמו לסרסה, אך הדבר נעשה ביוזמת ישראל. קוֹנְסִין אוֹתוֹ. שלא להשאיר את הבהמה בבעלותו. לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר. שלישראל מותר לקנותה, אף שנעשתה בה עברה. לִבְנוֹ הַגָּדוֹל. שנחשב כאדם אחר. לִבְנוֹ הַקָּטָן אֵינוֹ מוֹכְרָהּ וְלֹא נוֹתְנָהּ לוֹ. מפני שכל רכושו שייך לאביו.