א. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה שֶׁנָּשְׂאוּ בַּת יִשְׂרָאֵל וּבָעֲלוּ – לוֹקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה" וכו' (דברים כג,ב). וּמֻתָּרִין לִשָּׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת. וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן שֶׁהוּא פְּצוּעַ דַּכָּא – מֻתָּר לִשָּׂא גִּיֹּרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, שֶׁאֵינוֹ בִּקְדֻשָּׁתוֹ. וַאֲפִלּוּ נְתִינָה אוֹ אַחַת מִן הַסְּפֵקוֹת מֻתֶּרֶת לוֹ.
ב. הוֹאִיל וּפְצוּעַ דַּכָּא אָסוּר לָבֹא בַּקָּהָל, לֹא גָּזְרוּ בּוֹ עַל הַנְּתִינִים וְלֹא עַל הַסְּפֵקוֹת. אֲבָל פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה – אָסוּר בְּמַמְזֶרֶת וַדָּאִית, שֶׁהֲרֵי אִסּוּרָהּ מִן הַתּוֹרָה.
ג. אֵי זֶה הוּא פְּצוּעַ דַּכָּא? כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ. וּכְרוּת שָׁפְכָה? כָּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד שֶׁלּוֹ. וּבִשְׁלֹשָׁה אֵבָרִים אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹלִיד הַזָּכָר: בַּגִּיד, וּבַבֵּיצִים, וּבַשְּׁבִילִין שֶׁבָּהֶן תִּתְבַּשֵּׁל שִׁכְבַת זֶרַע וְהֵן הַנִּקְרָאִין חוּטֵי בֵּיצִים. וְכֵיוָן שֶׁנִּפְצַע אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֵבָרִים אֵלּוּ אוֹ נִכְרַת אוֹ נִדּוֹךְ – הֲרֵי זֶה נִפְסַל.
ד. כֵּיצַד? נִפְצַע הַגִּיד אוֹ נִדּוֹךְ, אוֹ שֶׁנִּכְרְתָה הָעֲטָרָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה – פָּסוּל. וְאִם נִכְרַת מֵרֹאשׁ הָעֲטָרָה וְנִשְׁתַּיֵּר מִמֶּנָּה וַאֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מֻקָּף לְכָל הַגִּיד – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. נִכְרַת הַגִּיד לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה כַּקֻּלְמוֹס אוֹ כַּמַּרְזֵב – כָּשֵׁר.
ה. נִקַּב לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה – כָּשֵׁר. נִקְּבָה הָעֲטָרָה עַצְמָהּ, אִם כְּשֶׁיִּרְאֶה קֶרִי תֵּצֵא שִׁכְבַת זֶרַע מִן הַנֶּקֶב – פָּסוּל. נִסְתַּם הַנֶּקֶב – חָזַר לְהֶכְשֵׁרוֹ. נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה שֶׁכְּנֶגְדוֹ לְמַעְלָה בְּתוֹךְ הָעֲטָרָה – פָּסוּל, שֶׁהָעֲטָרָה כֻּלָּהּ מְעַכֶּבֶת.
ו. נִסְתַּם שְׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע, וְחָזַר לִרְאוֹת שִׁכְבַת זֶרַע מִשְּׁבִיל שֶׁמַּשְׁתִּין בּוֹ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
ז. נִכְרְתוּ הַבֵּיצִים אוֹ אַחַת מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּפְצְעָה אַחַת מֵהֶן אוֹ שֶׁנִּדּוֹכָה אוֹ שֶׁחָסְרָה אוֹ שֶׁנִּקְּבָה – הֲרֵי זֶה פָּסוּל. נִכְרְתוּ חוּטֵי בֵּיצִים אוֹ אֶחָד מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּדּוֹךְ אוֹ נִפְצַע – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
ח. נִקַּב חוּט מֵחוּטֵי הַבֵּיצִים לִשְׁבִיל מֵי רַגְלַיִם וַהֲרֵי הוּא מַטִּיל מַיִם מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מִשְּׁבִיל הַמַּיִם וּמִשְּׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
ט. כָּל 'פָּסוּל' שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן זֶה – בְּשֶׁלֹּא הָיוּ בִּידֵי שָׁמַיִם, כְּגוֹן שֶׁכְּרָתוֹ אָדָם אוֹ כֶּלֶב אוֹ הִכָּהוּ קוֹץ, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֲבָל אִם נוֹלַד כְּרוּת שָׁפְכָה אוֹ פְּצוּעַ דַּכָּא, אוֹ שֶׁנּוֹלַד בְּלֹא בֵּיצָה אוֹ שֶׁחָלָה מֵחֲמַת גּוּפוֹ וּבָטְלוּ מִמֶּנּוּ אֵבָרִים אֵלּוּ, אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ בָּהֶן שְׁחִין וְהִמְסָה אוֹתָן אוֹ כְּרָתָן – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לָבֹא בַּקָּהָל, שֶׁכָּל אֵלּוּ בִּידֵי שָׁמַיִם.
י. אָסוּר לְהַפְסִיד אֵבְרֵי הַזֶּרַע, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, אֶחָד טְמֵאִים וְאֶחָד טְהוֹרִים, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כב,כד), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁדָּבָר זֶה נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם, וְעִנְיַן הַכָּתוּב: לֹא יֵעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, בֵּין בְּגוּפָן בֵּין בְּגוּפוֹת אֲחֵרִים.
וְכָל הַמְסָרֵס – לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם. וַאֲפִלּוּ מְסָרֵס אַחַר הַמְסָרֵס לוֹקֶה.
יא. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁבָּא וְכָרַת אֶת הַגִּיד, וּבָא אַחֵר וְכָרַת אֶת הַבֵּיצִים אוֹ נִתְּקָן, וּבָא אַחֵר וְכָרַת אֶת חוּטֵי בֵּיצִים; אוֹ שֶׁבָּא אֶחָד וּמִעֵךְ אֶת הַגִּיד, וּבָא אַחֵר וְנִתְּקוֹ, וּבָא אַחֵר וּכְרָתוֹ – כֻּלָּן לוֹקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סֵרֵס הָאַחֲרוֹן אֶלָּא מְסֹרָס, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. וְהַמְסָרֵס אֶת הַנְּקֵבָה, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּשְׁאָר מִינִים – פָּטוּר.
יב. הַמַּשְׁקֶה עִקָּרִין לָאָדָם אוֹ לִשְׁאָר מִינִים כְּדֵי לְסָרְסוֹ – הֲרֵי זֶה אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו. וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לִשְׁתּוֹת עִקָּרִין שֶׁמְּסָרְסִין אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא תֵּלֵד. הֲרֵי שֶׁכָּפַת אֶת הָאָדָם וְשִׁסָּה בּוֹ כֶּלֶב אוֹ שְׁאָר חַיּוֹת עַד שֶׁעָשָׂהוּ כְּרוּת שָׁפְכָה, אוֹ שֶׁהוֹשִׁיבוֹ בַּמַּיִם אוֹ בַּשֶּׁלֶג עַד שֶׁבִּטֵּל מִמֶּנּוּ אֵבְרֵי תַּשְׁמִישׁ – אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיְּסָרֵס בְּיָדוֹ. וְרָאוּי לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
יג. אָסוּר לוֹמַר לְגוֹי לְסָרֵס בְּהֵמָה שֶׁלָּנוּ. וְאִם לְקָחָהּ הַגּוֹי מֵעַצְמוֹ לְסָרֵס אוֹתָהּ – מֻתָּר. וְאִם הֶעֱרִים יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה – קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וּמוֹכְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר; וַאֲפִלּוּ לִבְנוֹ הַגָּדוֹל מֻתָּר לְמָכְרָהּ. אֲבָל לִבְנוֹ הַקָּטָן – אֵינוֹ מוֹכְרָהּ וְלֹא נוֹתְנָהּ לוֹ.
