פרק ט"ז, הלכות אישות, ספר נשים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַנְּכָסִים שֶׁמַּכְנֶסֶת הָאִשָּׁה לְבַעְלָהּ, בֵּין קַרְקַע בֵּין עֲבָדִים בֵּין מִטַּלְטְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נִכְתָּבִין בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה – אֵינָן נִקְרָאִין כְּתֻבָּה, אֶלָּא נְדוּנְיָא שְׁמָם. וְאִם קִבֵּל הַבַּעַל אַחֲרָיוּת הַנְּדוּנְיָא עָלָיו וְנַעֲשָׂת בִּרְשׁוּתוֹ, אִם פָּחֲתָה פָּחֲתָה לוֹ וְאִם הוֹתִירָה הוֹתִירָה לוֹ – הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. וְאִם לֹא קִבֵּל אַחֲרָיוּת הַנְּדוּנְיָא עָלָיו, אֶלָּא הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הָאִשָּׁה, אִם פָּחֲתָה פָּחֲתָה לָהּ וְאִם הוֹתִירָה הוֹתִירָה לָהּ – הֲרֵי זוֹ נִקְרֵאת נִכְסֵי מְלוֹג.
א. שֶׁמַּכְנֶסֶת הָאִשָּׁה לְבַעְלָהּ. שמביאה איתה רכוש בעת שנישאת לו, שיהיה משותף לשניהם וישתמשו בו. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נִכְתָּבִין בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה אֵינָן נִקְרָאִין כְּתֻבָּה. למרות שהנכסים הללו מפורטים בשטר הכתובה, אין דיני הכתובה חלים עליהם, אלא יש להם הגדרה ודין נפרדים. וְאִם קִבֵּל הַבַּעַל אַחֲרָיוּת וכו'. סוג אחד של נכסים הניתנים כנדוניה, הוא נכסים שהבעל מקבל עליהם אחריות, ובמקרה של גירושין או התאלמנות צריך להשיב לאישה את ערכם כפי שהיה בשעת נתינתם, לא פחות ולא יותר. נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל. נקראים כך משום שערכם נשמר, כשם שברזל אינו מתבלה. וְאִם לֹא קִבֵּל אַחֲרָיוּת הַנְּדוּנְיָא… נִקְרֵאת נִכְסֵי מְלוֹג. סוג שני של נכסים הניתנים כנדוניה הוא נכסים שהבעל לא קיבל אחריות לערכם, וצריך להשיב אותם במצב שבו הם כעת, לאחר הגירושין את ההתאלמנות, אף אם ירדו או עלו מערכם המקורי שהיה בשעת נתינת הנדוניה.
ב. וְכֵן כָּל נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה שֶׁלֹּא הִכְנִיסָה אוֹתָן לְבַעְלָהּ וְלֹא כָּתְבָה אוֹתָן בַּכְּתֻבָּה, אֶלָּא נִשְׁאֲרוּ לָהּ לְעַצְמָהּ, אוֹ נָפְלוּ לָהּ בִּירֻשָּׁה אַחַר שֶׁנִּתְאָרְסָה, אוֹ נִתְּנוּ לָהּ בְּמַתָּנָה – הַכֹּל נִקְרָאִין נִכְסֵי מְלוֹג, שֶׁכֻּלָּן בִּרְשׁוּתָהּ הֵן. וְאֵין נִקְרָא כְּתוּבָּה אֶלָּא עִקַּר כְּתֻבָּה, שֶׁהוּא מֵאָה אוֹ מָאתַיִם עִם הַתּוֹסֶפֶת בִּלְבַד.
ב. הַתּוֹסֶפֶת. הסכום שמוסיף הבעל על עיקר הכתובה (לעיל י,ז).
ג. כְּבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁחֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּתֻבָּה לָאִשָּׁה, וְדִין הַתּוֹסֶפֶת כְּדִין הָעִקָּר. וְלֹא תִּקְּנוּהָ לִגְבּוֹתָהּ כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה, אֶלָּא הֲרֵי הִיא כְּחוֹב שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן. וְאֵין הַכְּתֻבָּה נִגְבֵּית אֶלָּא לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל אוֹ אִם גֵּרְשָׁהּ.
וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁאִם הָיָה לַבַּעַל שָׂדוֹת טוֹבוֹת וְרָעוֹת וּבֵינוֹנִיּוֹת, וּבָאָה הָאִשָּׁה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִמֶּנּוּ – שֶׁלֹּא תִּגְבֶּה אֶלָּא מִן הָרָעָה שֶׁבִּנְכָסָיו, וְהִיא הַנִּקְרֵאת זִבּוּרִית.
ג. כְּבָר הוֹדַעְנוּ שֶׁחֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּתֻבָּה לָאִשָּׁה וכו'. לעיל י,ז.
מִן הָרָעָה שֶׁבִּנְכָסָיו. שלא כבעל חוב אחר שגובה חובו מן הבינונית שבקרקעות החייב (הלכות מלווה ולווה יט,א).
ד. וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁכְּשֶׁתָּבֹא לִגְבּוֹת אַחַר מוֹתוֹ – לֹא תִּגְבֶּה עַד שֶׁתִּשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא הִנִּיחַ אֶצְלָהּ כְּלוּם וְשֶׁלֹּא מָכְרָה לוֹ כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא מָחֲלָה אוֹתָהּ, וְשָׁמִין לָהּ כָּל שֶׁעָלֶיהָ, וּפוֹחֲתִין אוֹתוֹ מִכְּתֻבָּתָהּ. אֲבָל אִם גֵּרְשָׁהּ לִרְצוֹנוֹ – גּוֹבָה בְּלֹא שְׁבוּעָה, וְאֵין שָׁמִין כְּסוּת שֶׁעָלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי לְקָחָן לָהּ וְזָכָת בָּהֶן, וְהוּא רוֹצֶה לְהוֹצִיאָהּ, לֹא הִיא.
ד. שֶׁכְּשֶׁתָּבֹא לִגְבּוֹת. את עיקר הכתובה והתוספת (לדין גביית הנדוניה ראה לקמן יח,ט). לֹא תִּגְבֶּה עַד שֶׁתִּשָּׁבַע. כדין הנפרע מנכסי יורשים שצריך להישבע (הלכות מלווה ולווה יד,א). בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. אחיזת ספר תורה, כדין הנשבעים ונוטלים (ראה לעיל יא,טז). שֶׁלֹּא הִנִּיחַ אֶצְלָהּ כְּלוּם. שהבעל לא השאיר בידה נכסים לפרעון כתובתה. וְשֶׁלֹּא מָכְרָה לוֹ כְּתֻבָּתָהּ. שיכולה האישה למכרה, בין לבעלה ובין לאחרים (לקמן יז,יז; וראה לעיל י,י). מָחֲלָה אוֹתָהּ. ויתרה לבעלה על זכותה לכתובה (ראה לקמן יז,יט). וְשָׁמִין לָהּ כָּל שֶׁעָלֶיהָ. מעריכים את שווי הבגדים שהיא לבושה בהם, שהיו מרכוש בעלה. שֶׁהֲרֵי לְקָחָן לָהּ וְזָכָת בָּהֶן. הוא קנה אותם בשבילה, והיא קיבלה אותם ונעשו קניינה. וְהוּא רוֹצֶה לְהוֹצִיאָהּ לֹא הִיא. מכיוון שהוא מגרש אותה ביזמתו, הרי שוויתר על ערך הבגדים שלה.
ה. וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא תִּגְבֶּה הָאַלְמָנָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלָּא מִן הַקַּרְקַע. וְאֵינָהּ גּוֹבָה מִשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל, וְאֵין הַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן מִשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים לְאַחַר מִיתָתוֹ, וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת בִּכְתֻבָּתָהּ מִשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ הַלּוֹקֵחַ, אַף עַל פִּי שֶׁבַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח. וּדְבָרִים אֵלּוּ מִקֻּלֵּי כְּתֻבָּה הֵן.
ה. שֶׁלֹּא תִּגְבֶּה הָאַלְמָנָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלָּא מִן הַקַּרְקַע. כשם שמטלטלים של יתומים אינם משתעבדים לבעל החוב (הלכות נזקי ממון ח,יא). מִשֶּׁבַח שֶׁשָּׁבְחוּ נְכָסִים. מה שנתווסף על ערך הנכסים. הַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת. מקבלות מזונות מנכסי האב (לעיל יב,ב, לקמן יט,י). וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת וכו'. אם מכר הבעל את קרקעו, האישה יכולה לגבות ('לטרוף') בכתובתה את הקרקע מן הקונה, בניכוי שיעור השבח. שֶׁבַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אֶת הַשֶּׁבַח. ראה הלכות מלווה ולווה כא,א. וּדְבָרִים אֵלּוּ מִקֻּלֵּי כְּתֻבָּה הֵן. ההגבלות בגביית השבח הן מן הדברים שבהם דין הכתובה קל יותר מדיני שאר שטרי חוב.
ו. וְכֵן מִקֻּלֵּי כְּתֻבָּה שֶׁתִּטֹּל הָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ מִן הַפָּחוּת שֶׁבַּמַּטְבְּעוֹת. כֵּיצַד? נָשָׂא אִשָּׁה בְּמָקוֹם וְגֵרְשָׁהּ בְּמָקוֹם אַחֵר: אִם הָיוּ מְעוֹת מְקוֹם הַנִּשּׂוּאִין טוֹבוֹת מִמְּעוֹת מְקוֹם הַגֵּרוּשִׁין – נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת מְקוֹם הַגֵּרוּשִׁין; וְאִם הָיוּ מְעוֹת מְקוֹם הַגֵּרוּשִׁין טוֹבוֹת מִמְּעוֹת מְקוֹם הַנִּשּׂוּאִין – נוֹתֵן לָהּ מִמְּעוֹת מְקוֹם הַנִּשּׂוּאִין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה בִּכְתֻבָּתָהּ 'מָעוֹת' סְתָם. אֲבָל אִם פֵּרֵשׁ בָּהּ מַטְבֵּעַ יָדוּעַ, בֵּין בָּעִקָּר בֵּין בַּתּוֹסֶפֶת – הֲרֵי הִיא כְּדִין הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ מַטְבֵּעַ יָדוּעַ, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ כְּמָה שֶׁהִלְוָהוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה.
ו. הַפָּחוּת שֶׁבַּמַּטְבְּעוֹת. המטבע בעל הערך הנמוך יותר.
מָעוֹת סְתָם. בלא שהגדירם בדיוק. מַטְבֵּעַ יָדוּעַ. מטבע מסוים. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת הַלְוָאָה. הלכות מלווה ולווה ד,יא.
ז. תִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים בְּכָל הַיְשִׁיבוֹת, שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ אַחַר מוֹת בַּעְלָהּ אַף מִן הַמִּטַּלְטְלִין, כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּקְּנוּ לְבַעַל חוֹב לִגְבּוֹת מִן הַמִּטַּלְטְלִין, וּפָשְׁטָה תַּקָּנָה זוֹ בְּרֹב יִשְׂרָאֵל. וְכֵן שְׁאָר תְּנָאיֵי כְּתֻבָּה – כֻּלָּם כִּכְתֻבָּה הֵן, וְיֶשְׁנָן בַּמִּטַּלְטְלִין כַּקַּרְקַע, חוּץ מִכְּתֻבַּת בְּנִין דִּכְרִין, שֶׁלֹּא מָצִינוּ מִנְהַג יְרֻשָּׁתָהּ פָּשׁוּט בְּכָל הַיְשִׁיבוֹת. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר: מַעֲמִידִין אוֹתָהּ עַל דִּין הַתַּלְמוּד, שֶׁאֵין יוֹרְשִׁים כְּתֻבַּת אִמָּם אֶלָּא מִן הַקַּרְקַע.
ז. הַגְּאוֹנִים בְּכָל הַיְשִׁיבוֹת. ראשי הישיבות לאחר חתימת התלמוד. אַף מִן הַמִּטַּלְטְלִין. שהשתנתה המציאות, והרבה מן הרכוש היציב אינו בקרקעות אלא במטלטלים. כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּקְּנוּ לְבַעַל חוֹב לִגְבּוֹת מִן הַמִּטַּלְטְלִין. ראה למשל הלכות מלווה ולווה יא,יא. וּפָשְׁטָה. נפוצה והתקבלה. שְׁאָר תְּנָאיֵי כְּתֻבָּה. ראה לעיל יב,ב. מִכְּתֻבַּת בְּנִין דִּכְרִין. התחייבות הבעל שייגבו הבנים את כתובת אמם לאחר מותה, נוסף על חלקם בירושה (לעיל יב,ב; וראה עוד לקמן יט,א-ט).
ח. כְּבָר נָהֲגוּ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיָּדַעְנוּ וְשֶׁשָּׁמַעְנוּ שִׁמְעָם, שֶׁיִּכְתְּבוּ בַּכְּתֻבָּה: 'בֵּין מִמְּקַרְקְעֵי בֵּין מִמִּטַּלְטְלֵי'. וְדָבָר זֶה תִּקּוּן גָּדוֹל הוּא וַאֲנָשִׁים נְבוֹנִים הִנְהִיגוּ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי זֶה תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן, וְנִמְצֵאת הָאַלְמָנָה גּוֹבָה מִן הַמִּטַּלְטְלִין בִּתְנַאי זֶה, לֹא בְּתַקָּנַת אַחֲרוֹנִים.
ח. שֶׁיִּכְתְּבוּ בַּכְּתֻבָּה בֵּין מִמְּקַרְקְעֵי בֵּין מִמִּטַּלְטְלֵי. שבשטר הכתובה ייכתב במפורש שהגבייה יכולה להיעשות בין מהקרקעות ובין מהמטלטלים. שֶׁהֲרֵי זֶה תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן. שאם הדברים נכתבו בפירוש והוסכמו, יש לדבר תוקף – שכל תנאי שבממון קיים (הלכות מכירה יג,ג, הלכות שכירות ב,ט). בְּתַקָּנַת אַחֲרוֹנִים. תקנת הגאונים.
ט. הֲרֵי שֶׁלֹּא כָּתַב כָּךְ בִּשְׁטַר כְּתֻבָּה, אֶלָּא נָשָׂא סְתָם: אִם הָיָה יוֹדֵעַ בְּתַקָּנָה זוֹ שֶׁל גְּאוֹנִים – גּוֹבָה; וְאִם לָאו, אוֹ שֶׁנִּסְתַּפֵּק לָנוּ הַדָּבָר – מִתְיַשְּׁבִין בְּדָבָר זֶה הַרְבֵּה, שֶׁאֵין כֹּחַ בְּתַקָּנַת הַגְּאוֹנִים לָדוּן בָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשָׁה, כְּדִין תְּנָאיֵי כְּתֻבָּה, שֶׁהֵם תַּקָּנַת הַסַּנְהֶדְרִין הַגְּדוֹלָה, עַד שֶׁנּוֹצִיא בָּהּ מָמוֹן מֵהַיּוֹרְשִׁים.
ט. אִם הָיָה יוֹדֵעַ בְּתַקָּנָה זוֹ שֶׁל גְּאוֹנִים גּוֹבָה. אם ידע שגובים לכתובה גם ממטלטלים, הרי שעל דעת כן נשא. מִתְיַשְּׁבִין בְּדָבָר זֶה הַרְבֵּה. מבררים היטב את נסיבות המקרה (יד"פ). שֶׁאֵין כֹּחַ בְּתַקָּנַת הַגְּאוֹנִים וכו'. תנאי הכתובה הם תקנת הסנהדרין, ולכן הם מחייבים גם אם לא נכתבו במפורש (לעיל יב,ה). אולם לתקנת הגאונים אין תוקף כזה, ואם לא הסכים הבעל מראש שיגבו מן הנכסים המטלטלים אי אפשר להוציא ממון מן היורשים על פי התקנה (לדוגמה נוספת ראה הלכות מלווה ולווה יא,יא).
י. וְעוֹד תִּקְּנוּ חֲכָמִים, שֶׁיִּהְיוּ כָּל נִכְסֵי הַבַּעַל אַחְרָאִין וְעָרְבָאִין לִכְתֻבָּתָהּ. אֲפִלּוּ כְּתֻבָּתָהּ מָנֶה וְיֵשׁ לוֹ קַרְקַע בְּאַלְפַּיִם זְהוּבִים – הַכֹּל תַּחַת שִׁעְבּוּד הַכְּתֻבָּה. וְכָל שֶׁיִּמְכֹּר אַחַר הַנִּשּׂוּאִין מִנְּכָסָיו, אַף עַל פִּי שֶׁמִּמְכָּרוֹ קַיָּם וְיֵשׁ לוֹ לִמְכֹּר כָּל נְכָסָיו אִם יִרְצֶה – יֵשׁ לָהּ לִטְרֹף אוֹתָן בִּכְתֻבָּתָהּ כְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה אוֹ כְּשֶׁיָּמוּת אִם לֹא תִּמְצָא נְכָסִים בְּנֵי חֹרִים. וּכְשֶׁתִּטְרֹף – לֹא תִּטְרֹף אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, כְּדִין כָּל בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. וְתַקָּנָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּתֻבָּתָהּ קַלָּה עָלָיו.
י. אַחְרָאִין וְעָרְבָאִין לִכְתֻבָּתָהּ. משועבדים לפרעונה. לִטְרֹף אוֹתָן. לגבות אותם מן הקונים. נְכָסִים בְּנֵי חֹרִים. נכסים שלא נמכרו. בִּשְׁבוּעָה. לנוסח השבועה ראה לעיל ה"ד. כְּדִין כָּל בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. שנשבעים לקונה המחזיק בנכסים המשועבדים (ראה הלכות מלווה ולווה יד,א, כב,י). וְתַקָּנָה זוֹ. שיהיו כל נכסיו משועבדים. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּתֻבָּתָהּ קַלָּה עָלָיו. שחוב הכתובה יהיה חמור כשאר חובות, "שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה" (לעיל י,ז).
יא. כְּשֶׁמַשְׁבִּיעִין בֵּית דִּין אוֹ הַיּוֹרְשִׁים אֶת הָאַלְמָנָה כְּשֶׁתָּבֹא לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ – אֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ אֶלָּא חוּץ לְבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁבָּתֵּי דִּינִין הָיוּ נִמְנָעִין מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ, שֶׁחוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא לֹא תְּדַקְדֵּק עַל עַצְמָהּ בַּשְּׁבוּעָה. וְאִם רָצוּ הַיְתוֹמִים לְהַדִּירָהּ – נוֹדֶרֶת לָהֶן כָּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, וּמַדִּירִין אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין, וְאַחַר כָּךְ נוֹטֶלֶת כְּתֻבָּתָהּ.
יא. אֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ אֶלָּא חוּץ לְבֵית דִּין. באופן שנשבעת בקול עד שתישמע השבועה לאוזני הדיינים בבית הדין (ראה שו"ת הרמב"ם תכ). שֶׁמָּא לֹא תְּדַקְדֵּק עַל עַצְמָהּ בַּשְּׁבוּעָה. שמא תשבע למרות שקיבלה תשלום כלשהו, ולא רצו שתיכשל בשבועה שהיא חמורה ביותר. לְהַדִּירָהּ. שייאסר עליה דבר מה בנדר אם היא משקרת. וּמַדִּירִין אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין. שאם קיבלה תשלום כלשהו נאסר עליה הדבר שהדירוה בו. ובנדר לא חששו שתשקר מפני שאימת נדרים עליהן יותר מאימת שבועות (ירושלמי גיטין ד,ג).
יב. מֵתָה הָאַלְמָנָה קֹדֶם שֶׁתִּשָּׁבַע – אֵין יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁין מִכְּתֻבָּתָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵין לָהּ כְּתֻבָּה עַד שֶׁתִּשָּׁבַע. וְאִם נִשֵּׂאת קֹדֶם שֶׁתִּשָּׁבַע – הֲרֵי זוֹ נִשְׁבַּעַת אַחַר הַנִּשּׂוּאִין, וְנוֹטֶלֶת כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה; אֲבָל אֵינָהּ נוֹדֶרֶת וְנוֹטֶלֶת, שֶׁמָּא יָפֵר הַבַּעַל.
יב. שֶׁאֵין לָהּ כְּתֻבָּה עַד שֶׁתִּשָּׁבַע. והם אינם יכולים להישבע, שאין אדם מוריש שבועה לבניו (הלכות מלווה ולווה יז,ג). שֶׁמָּא יָפֵר הַבַּעַל. הנוכחי. שהבעל יכול להפר את נדרי אשתו (הלכות נדרים יב,א).
יג. יִחֵד לָהּ קַרְקַע בִּכְתֻבָּתָהּ, בֵּין שֶׁיִּחֲדָהּ בְּאַרְבַּעַת הַמְּצָרִים בֵּין בְּמֶצֶר אֶחָד – גּוֹבָה אֶת כְּתֻבָּתָהּ מִמֶּנָּה בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְכֵן אִם כָּתַב לָהּ מִטַּלְטְלִין, וְהֵן עַצְמָן קַיָּמִין – נוֹטֶלֶת אוֹתָן בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְכֵן אִם נִמְכְּרוּ וְנִלְקַח בָּהֶן מִטַּלְטְלִין אֲחֵרִים, וְנוֹדַע שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁנִיִּים מִדְּמֵי הַמִּטַּלְטְלִין הָרִאשׁוֹנִים – נוֹטֶלֶת בְּלֹא שְׁבוּעָה.
יג. יִחֵד לָהּ קַרְקַע בִּכְתֻבָּתָהּ. שתגבה ממנה את כתובתה. הַמְּצָרִים. גבולות השדה. בְּלֹא שְׁבוּעָה. כיוון שייחד לה קרקע אין חוששים שהניח בידה נכסים אחרים.
יד. הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. כֵּיצַד? הוֹצִיאָה שְׁטַר כְּתֻבָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶלֶף זוּז, הַבַּעַל אוֹמֵר: 'נִתְקַבְּלָה הַכֹּל', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא נִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא כָּךְ וְכָךְ', וַאֲפִלּוּ יֵשׁ עָלֶיהָ עֵדִים בְּמִקְצָת שֶׁנָּטְלָה, וַאֲפִלּוּ דִּקְדְּקָה בְּחֶשְׁבּוֹן מַה שֶּׁנָּטְלָה בַּחֲצִי חֲצִי פְּרוּטָה – לֹא תִּטֹּל הַשְּׁאָר אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
יד. הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ וכו'. בהלכות הבאות (עד הלכה כ) אין מדובר על השבועה שהתקינו לאלמנה (לעיל ה"ד), אלא על מקרים שבהם אף גרושה צריכה להישבע. לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. כדין בעל חוב הפוגם את שטרו (הלכות מלווה ולווה יד,א). וַאֲפִלּוּ דִּקְדְּקָה בְּחֶשְׁבּוֹן וכו'. שחישבה במדויק עד חצי פרוטה את תשלומי הבעל.
טו. אָמַר הַבַּעַל: 'נִתְקַבְּלָה הַכֹּל', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא נִתְקַבַּלְתִּי כְּלוּם', וְעֵד אֶחָד מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁנִּתְקַבְּלָה הַכֹּל אוֹ מִקְצָת – לֹא תִּפָּרַע כָּל כְּתֻבָּתָהּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
טו. לֹא תִּפָּרַע כָּל כְּתֻבָּתָהּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. כדין בעל חוב שעֵד אחד מעיד ששטרו פרוע (הלכות מלווה ולווה יד,א).
טז. הַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלַךְ לוֹ – בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסָיו אַחַר שֶׁתִּשָּׁבַע, וּמַגְבִּין אוֹתָהּ כְּתֻבָּתָהּ; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם רָחוֹק שֶׁיֵּשׁ לָהֶם טֹרַח לְהוֹדִיעוֹ. אֲבָל אִם קָרוֹב הַדָּבָר לְהוֹדִיעוֹ – שׁוֹלְחִין לוֹ וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ; אִם לֹא יָבֹא – תִּשָּׁבַע וְתִטֹּל.
טז. הַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. מקבלת את פירעון הכתובה שלא בנוכחות הבעל. לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. בדומה לבעל חוב (הלכות מלווה ולווה יד,א; וראה שם יג,א-ב לתנאי הגבייה).
יז. הַפּוֹחֶתֶת כְּתֻבָּתָהּ – נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה. כֵּיצַד? הוֹצִיאָה שְׁטַר כְּתֻבָּה בְּאֶלֶף זוּז, וְהוּא אוֹמֵר: 'נִתְקַבְּלָה הַכֹּל', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא נִתְקַבַּלְתִּי כְּלוּם, וְאֵין לִי אֶלָּא חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְזֶה שֶׁכָּתַב לִי אֶלֶף – אֲמָנָה הָיְתָה בֵּינִי לְבֵינוֹ' – הֲרֵי זוֹ נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה. אֲבָל אִם אָמְרָה: 'אֵין בִּשְׁטַר כְּתֻבָּתִי אֶלָּא חָמֵשׁ מֵאוֹת' – אֵינָהּ נִפְרַעַת בִּשְׁטָר זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶלֶף כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי בִּטְּלָה אוֹתוֹ, וּכְאִלּוּ הוֹדָת שֶׁהוּא שֶׁקֶר; לְפִיכָךְ נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת, וְנִפְטָר.
יז. אֲמָנָה. הסכמה בעל פה, שהסכום שנכתב לא ייגבה במלואו.
יח. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ: 'לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה' – אוֹמְרִין לָהּ בֵּית דִּין: 'הִשָּׁבְעִי וּטְלִי'. וּמָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: 'תִּפָּרַע שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה' – אוֹמְרִין לַבַּעַל: 'עֲמֹד וְתֵן לָהּ, וְאֵין אַתָּה נֶאֱמָן בְּטַעֲנָה זוֹ עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיךָ'.
יט. אָמַר הַבַּעַל מֵעַצְמוֹ: 'תִּשָּׁבְעִי לִי עַל טַעֲנָתִי' – אוֹמְרִין לָהּ: 'הִשָּׁבְעִי וּטְלִי', וְתִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ.
הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁתִּגְבֶּה כְּתֻבָּתָהּ בְּלֹא שְׁבוּעָה אוֹ שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת כָּל מַה שֶּׁתִּטְעֹן – גּוֹבָה מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה כְּלָל. אֲבָל אִם בָּאת לִפָּרַע מִיּוֹרְשָׁיו – תִּשָּׁבַע וְאַחַר כָּךְ תִּטֹּל.
יט. אוֹמְרִין לָה הִשָּׁבְעִי וּטְלִי. כדין בעל חוב (הלכות מלווה ולווה יד,ב).
הִתְנָה עִמָּהּ. כשנשאה. בָּאת לִפָּרַע מִיּוֹרְשָׁיו תִּשָּׁבַע. שלא פטר אותה אלא ממנו.
כ. הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁתִּהְיֶה נוֹטֶלֶת מִיּוֹרְשָׁיו בְּלֹא שְׁבוּעָה אוֹ שֶׁתִּהְיֶה נֶאֱמֶנֶת עַל יוֹרְשָׁיו – הֲרֵי זוֹ נוֹטֶלֶת מֵהֶן בְּלֹא שְׁבוּעָה. אֲבָל אִם בָּאָה לִטְרֹף מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים – לֹא תִּטְרֹף אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶאֱמִינָהּ הַבַּעַל, שֶׁאֵין תְּנַאי הַבַּעַל מוֹעִיל אֶלָּא עָלָיו וְעַל יוֹרְשָׁיו, אֲבָל לְהַפְסִיד מָמוֹן אֲחֵרִים – אֵינוֹ מוֹעִיל.
כ. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים. נכסים המשועבדים לתשלום כתובתה שנמכרו לאחרים.
כא. אַלְמָנָה שֶׁהָיָה שְׁטַר כְּתֻבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ – נִשְׁבַּעַת וְגוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ אַחַר מֵאָה שָׁנָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה בְּבֵית בַּעְלָהּ בֵּין שֶׁהָיְתָה בְּבֵית אָבִיהָ. וְאִם אֵין שְׁטַר כְּתֻבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ – אֵין לָהּ כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ עִקַּר כְּתֻבָּה, וַאֲפִלּוּ תָּבְעָה בְּיוֹם מִיתַת בַּעְלָהּ. וְכֵן הַגְּרוּשָׁה – אֲפִלּוּ עִקָּר אֵין לָהּ, עַד שֶׁתּוֹצִיא שְׁטַר כְּתֻבָּה.
כא. יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ. נמצא אצלה.
כב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִכְתֹב כְּתֻבָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִכְתֹב כְּתֻבָּה, אֶלָּא סוֹמְכִין עַל תְּנַאי בֵּית דִּין – הֲרֵי זוֹ גּוֹבָה עִקַּר כְּתֻבָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּיָדָהּ שְׁטַר כְּתֻבָּה, בֵּין נִתְגָּרְשָׁה בֵּין שֶׁנִּתְאַלְמְנָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה בְּבֵית בַּעְלָהּ בֵּין הָיְתָה בְּבֵית אָבִיהָ. אֲבָל תּוֹסֶפֶת – אֵין לָהּ בְּכָל מָקוֹם, אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה.
כב. סוֹמְכִין עַל תְּנַאי בֵּית דִּין. על שתיקנו לאישה כתובה, ולכן אינם טורחים לכתוב.
כג. וְעַד כַּמָּה תִּגְבֶּה הָאַלְמָנָה הָעִקָּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתֻבָּה? אִם הָיְתָה בְּבֵית בַּעְלָהּ – גּוֹבָה לְעוֹלָם; וְאִם הָיְתָה בְּבֵית אָבִיהָ – עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. וְאִם בָּאָה לִתְבֹּעַ אַחַר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה – אֵין לָהּ כְּלוּם, שֶׁאִלּוּ לֹא מָחֲלָה – לֹא שָׁתְקָה כָּל זְמַן זֶה, וַהֲרֵי אֵינָהּ עִם הַיּוֹרְשִׁים כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר: 'נִכְלַמְתִּי מִלְּתָבְעָן וְהֵן עִמִּי בַּבַּיִת'.
כג. וְעַד כַּמָּה. עד מתי. שֶׁאִלּוּ לֹא מָחֲלָה לֹא שָׁתְקָה כָּל זְמַן זֶה. ומכך שלא תבעה במשך כל השנים מוכח שמחלה את כתובתה. וַהֲרֵי אֵינָהּ עִם הַיּוֹרְשִׁים וכו'. שאם היא גרה בבית הבעל עם היורשים, יכולה לטעון שלא תבעה משום שהתביישה מהם, ולא משום שמחלה.
כד. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַיּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לְבֵית אָבִיהָ וּמְטַפֵּל בָּהּ – יֵשׁ לָהּ לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ אֲפִלּוּ אַחַר חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה שֶׁשָּׁתְקָה וְלֹא תָּבְעָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בּוֹשָׁה מִן הַיּוֹרֵשׁ.
כה. הִיא אוֹמֶרֶת: 'בְּתוּלָה נִשֵּׂאתִי, וְעִקַּר כְּתֻבָּתִי מָאתַיִם', וְהַבַּעַל אוֹ יוֹרְשָׁיו אוֹמְרִין: 'בְּעוּלָה נִשֵּׂאת, וְאֵין לָהּ אֶלָּא מֵאָה': אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁרָאוּ שֶׁעָשׂוּ לָהּ הַמִּנְהָגוֹת שֶׁנָּהֲגוּ אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר לַעֲשׂוֹתָן לִבְתוּלָה, כְּגוֹן מִינֵי שִׂמְחָה אוֹ מַלְבּוּשׁ יָדוּעַ אוֹ כְּתָרִים אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין כֵּן אֶלָּא לִבְתוּלָה – הֲרֵי זוֹ נוֹטֶלֶת מָאתַיִם; וְאִם אֵין לָהּ עֵדִים בָּזֶה – נוֹטֶלֶת מֵאָה. וְאִם הָיָה הַבַּעַל קַיָּם – יֵשׁ לָהּ לְהַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת הַטַּעֲנָה. וְנֶאֱמָן הַקָּטָן לְהָעִיד בְּגָדְלוֹ וְלוֹמַר: 'זָכוּר אֲנִי כְּשֶׁהָיִיתִי קָטָן שֶׁנַּעֲשָׂה לִפְלוֹנִית מִנְהַג הַבְּתוּלוֹת'. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתֻבָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
כה. יֵשׁ לָהּ לְהַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת הַטַּעֲנָה. שהבעל הודה שחייב מאה מתוך מאתיים שנתבע, ולכן יכולה לחייבו בשבועה שחייב בה מן התורה מי שמודה בטענה באופן חלקי (ראה הלכות טוען ונטען א,א). וְנֶאֱמָן הַקָּטָן לְהָעִיד בְּגָדְלוֹ. שהיה קטן בשעה שראה את העדות ועתה הוא גדול, וסומכים על עדות זו מפני שרוב הנשים נישאות כשהן בתולות, וכן משום שהכתובה היא מתקנת חכמים (הלכות עדות יד,ג). כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל הכ"ב.
כו. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: 'גֵּרַשְׁתַּנִי' – נֶאֱמֶנֶת, שֶׁאֵינָהּ מְעִזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ. לְפִיכָךְ, הָאִשָּׁה שֶׁהוֹצִיאָה שְׁטַר כְּתֻבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט, וְאָמְרָה לְבַעְלָהּ: 'גֵּרַשְׁתַּנִי וְאָבַד גִּטִּי, תֵּן לִי כְּתֻבָּתִי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא גֵּרַשְׁתִּי' – חַיָּב לִתֵּן עִקַּר כְּתֻבָּה; אֲבָל אֵינוֹ נוֹתֵן הַתּוֹסֶפֶת עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹ יָצָא גֵּט עִם הַכְּתֻבָּה מִתַּחַת יָדָהּ.
כו. נֶאֱמֶנֶת. ויכולה להינשא לאחר על סמך חזקה זו (הלכות גירושין יב,ד, לעיל ד,יג). מְעִזָּה פָּנֶיהָ. מתחצפת. אֵינוֹ נוֹתֵן הַתּוֹסֶפֶת. שסומכים על החזקה רק ביחס לעיקר הכתובה, משום שעיקר הכתובה יסודה בתקנת חכמים, ואם מותרת להינשא לאחר, נתחייב בהכרח בתקנה זו. אבל התוספת נידונה כהתחייבות רגילה שבין אדם לחברו, ואין לחייבו לשלם אלא בראיה ברורה (יד"פ, וראה לח"מ).
כז. אָמַר לָהּ הַבַּעַל: 'כֵּן הָיָה, גֵּרַשְׁתִּי וְנָתַתִּי כָּל הַכְּתֻבָּה, עִקָּר וְתוֹסֶפֶת, וְכָתַבְתְּ לִי שׁוֹבֵר וְאָבַד שׁוֹבְרִי' – מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר 'לֹא גֵּרַשְׁתִּי' וְלֹא יִתְחַיֵּב בְּתוֹסֶפֶת, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וּמַשְׁבִּיעָהּ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעִקָּר, וְנִשְׁבָּע הוּא שְׁבוּעַת הֶסֵּת עַל הַתּוֹסֶפֶת.
כז. שׁוֹבֵר. קבלה המוכיחה את תשלום החוב. וּמַשְׁבִּיעָהּ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ. כדין בעל שאמר לאשתו שתישבע (לעיל הי"ט). וְנִשְׁבָּע הוּא שְׁבוּעַת הֶסֵּת. שהרי הוא כופר בכל טענתה לגבי התוספת.
כח. הוֹצִיאָה גֵּט, וְאֵין בְּיָדָהּ שְׁטַר כְּתֻבָּה: אִם דֶּרֶךְ אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יִכְתְּבוּ כְּתֻבָּה – גּוֹבָה עִקַּר כְּתֻבָּה בַּגֵּט שֶׁבְּיָדָהּ; וְאִם דַּרְכָּן לִכְתֹּב כְּתֻבָּה – אֲפִלּוּ עִקָּר אֵין לָהּ, עַד שֶׁתּוֹצִיא שְׁטַר כְּתֻבָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְנִשְׁבָּע הַבַּעַל הֶסֵּת עַל טַעֲנָתָהּ, וְנִפְטָר.
כח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל' כא-כב.
כט. הוֹצִיאָה שְׁנֵי גִּטִּין וּשְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת – גּוֹבָה שְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת. הוֹצִיאָה שְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת וְגֵט אֶחָד – אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְּתֻבָּה אַחַת. וְאֵי זוֹ מֵהֶן גּוֹבָה? אִם שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת – בִּטְּלָה אַחֲרוֹנָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת אֶלָּא מִזְּמַן אַחֲרוֹנָה; וְאִם הָיָה בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן תּוֹסֶפֶת עַל חֲבֶרְתָּהּ – גּוֹבָה בְּאֵי זוֹ מֵהֶן שֶׁתִּרְצֶה, וְתִבְטַל הַשְּׁנִיָּה.
כט. הוֹצִיאָה שְׁנֵי גִּטִּין וּשְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת. על אדם אחד, שנישאה לו פעמיים והתגרשה ממנו פעמיים, ובכל פעם כתב לה כתובה מחדש. אִם שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. בסכום. בִּטְּלָה אַחֲרוֹנָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה. מכיוון שההבדל היחיד ביניהן הוא בתאריך הכתובה, מניחים שהכתובה האחרונה נכתבה כדי לבטל את הראשונה (כבשטרות אחרים, ראה הלכות זכייה ומתנה ה,ט). וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת אֶלָּא מִזְּמַן אַחֲרוֹנָה. רשאית לגבות מקרקעות שמכר הבעל רק אחרי הזמן שבשטר השני, ולא מהזמן המוקדם שבשטר הראשון. גּוֹבָה בְּאֵי זוֹ מֵהֶן שֶׁתִּרְצֶה. שהשנייה לא ביטלה את הראשונה, אלא משמשת חלופה אפשרית (ראה שם ה"ח).
ל. הוֹצִיאָה שְׁנֵי גִּטִּין וּכְתֻבָּה אַחַת – אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּה אַחַת, שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ סְתָם – עַל כְּתֻבָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ.
הוֹצִיאָה גֵּט וּכְתֻבָּה אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ: אִם גֵּט קוֹדֵם לַכְּתֻבָּה – גּוֹבָה בְּגֵט זֶה עִקַּר כְּתֻבָּה, אִם אֵין דַּרְכָּן לִכְתֹּב כְּתֻבָּה, וְגוֹבָה כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּכְּתֻבָּה, שֶׁהֲרֵי זָכָת בָּהּ בְּמִיתָתוֹ; וְאִם כְּתֻבָּה קָדְמָה אֶת הַגֵּט – אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּה אַחַת, שֶׁעַל כְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ.
ל. עַל כְּתֻבָּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. שנשאה בפעם השנייה על סמך הכתובה הקיימת, שלא נפרעה, ולא כתב לה כתובה חדשה.
גֵּט וּכְתֻבָּה אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ. שנשא אותה שנית לאחר שגירש אותה, ומת לאחר מכן, ותובעת שתי כתובות. אִם גֵּט קוֹדֵם לַכְּתֻבָּה. מתאריכי השטרות ניתן לדעת שגירשה בגט, והחזירה על סמך כתובה חדשה. אִם אֵין דַּרְכָּן לִכְתֹּב כְּתֻבָּה. כדלעיל הכ"ח. וְאִם כְּתֻבָּה קָדְמָה אֶת הַגֵּט וכו'. ומובן שהכתובה היא של נישואיהם הראשונים, והחזירה אחרי הגט על סמך כתובה זו.
לא. הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: 'מֵת בַּעְלִי' כְּדֵי שֶׁתִּנָּשֵׂא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. וּמִתְּנָאיֵי הַכְּתֻבָּה, שֶׁאִם תִּנָּשֵׂא לְאַחֵר אַחַר מוֹתוֹ – תִּטֹּל מַה שֶּׁכָּתַב לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ. לְפִיכָךְ, אִם בָּאָה לְבֵית דִּין וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי, הַתִּירוּנִי לְהִנָּשֵׂא', וְלֹא הִזְכִּירָה שֵׁם כְּתֻבָּה בָּעוֹלָם – מַתִּירִין אוֹתָהּ לְהִנָּשֵׂא, וּמַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, וְנוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ.
בָּאָה וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי, תְּנוּ לִי כְּתֻבָּתִי' – אַף לְהִנָּשֵׂא אֵין מַתִּירִין אוֹתָהּ, שֶׁעַל עִסְקֵי הַכְּתֻבָּה בָּאָה, וַהֲרֵי בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא מֵת, וְאֵין דַּעְתָּהּ לְהִנָּשֵׂא אֶלָּא לִטֹּל כְּתֻבָּה מֵחַיִּים בִּלְבַד.
בָּאָה וְאָמְרָה: 'מֵת בַּעְלִי, הַתִּירוּנִי לְהִנָּשֵׂא וּתְנוּ לִי כְּתֻבָּתִי' – מַתִּירִין אוֹתָהּ לְהִנָּשֵׂא וְנוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר דְּבָרֶיהָ עַל עִסְקֵי נִשּׂוּאִין בָּאָה. אֲבָל אִם אָמְרָה: 'תְּנוּ לִי כְּתֻבָּתִי וְהַתִּירוּנִי לְהִנָּשֵׂא' – מַתִּירִין אוֹתָהּ, וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּה. וְאִם תָּפְשָׂה – אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָהּ.
לא. בְּהִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין. יב,טו. וּמַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. כדין אלמנה שבאה לגבות כתובתה מן היורשים (לעיל ה"ד).
אֶלָּא לִטֹּל כְּתֻבָּה מֵחַיִּים בִּלְבַד. שרוצה לקבל את הכתובה בעוד בעלה בחיים, ואין נותנים לה.
וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ כְּתֻבָּה. שיש להסתפק אם אמרה כן מפני שרוצה להינשא, או בשביל לגבות את כתובתה. וְאִם תָּפְשָׂה. החזיקה בעצמה בנכסים לצורך גביית הכתובה.

תקציר הפרק 

פרק ט"ז הלכות אישות

גביית כתובת אשה

2 סוגי נכסים יש לאשה:

1⃣ צאן ברזל – באחריותו.
2⃣ מלוג – באחריותה.

נכסי מלוג הם נכסים שהכניסה האישה לבעלה מבית אביה. הנכסים גופם נשארים רכוש האישה, אך הבעל נהנה מפרותיהם, ואינו חייב באחריותם, כך שגם אם שינו את ערכם – הנכסים חוזרים לאישה כמות שהם, בגירושין או במות הבעל. נכסים אלו אינם נרשמים בכתובה.

נכסי צאן ברזל הם נכסים שהכניסה האישה לבעלה מבית אביה. הנכסים הופכים לרכוש הבעל, ולכן הוא חייב באחריותם, כך שאם שינו את ערכם – בגירושין או במות הבעל – הנכסים חוזרים לאישה בערכם המקורי שהיה בעת הנישואים. נכסים אלו נרשמים בכתובה.

גביית הכתובה: אחרי מותו או גירושיו של הבעל גובים מקרקע זיבורית (הכי גרועה) או מטלטלים לפי הערך הנמוך. ולא גובים מהשבח שנוצר עם הזמן (כמפורט בפרק).

טענות שונות: המוציא מחברו עליו הראיה כמו בדיני ממונות כך גם בגביית כתובה אך יש 'קולות' מסוימות שלא קיימות בתביעה ממונית של כתובה(כמפורט בפרק). פעמים שתביעת אשה על כתובתה מוגבלת בזמן.
אשה נאמנת לומר 'גרשתני' לקבל כתובה, ו'מת בעלי' להינשא.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.התגרשו מרצונם – האם גובה כתובתה בשבועה?

2.כתובה שנכתבה בשקלים – יכולה להיגבות בדולרים?

3.העידה שבעלה נהרג ומבקשת היתר נישואין – האם נותנים לה כתובה?

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן