פרק ט"ז, הלכות גזילה ואבידה, ספר נזיקין
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמּוֹצֵא מְחָטִין וְצִנּוֹרוֹת וּמַסְמְרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן: אִם מְצָאָן אַחַת אַחַת — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; מָצָא שְׁנַיִם שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר — חַיָּב לְהַכְרִיז, שֶׁהַמִּנְיָן סִימָן.
א. הַמּוֹצֵא מְחָטִין וכו'. ובדרך כלל אין סימן בדברים קטנים כאלו. וְצִנּוֹרוֹת. מעין וו או קרס המשמש לדברים שונים. שֶׁהַמִּנְיָן סִימָן. מספר הפריטים באבדה נחשב סימן (לעיל יג,ה).
ב. וְכֵן הַמּוֹצֵא מָעוֹת מְפֻזָּרִין — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ הָיוּ מִקְצָת מַטְבֵּעַ זֶה עַל גַּבֵּי מַטְבֵּעַ זֶה — הֲרֵי הֵן כִּמְפֻזָּרִין. אֲבָל אִם מָצָא צִבּוּר מָעוֹת — חַיָּב לְהַכְרִיז.
מָצָא שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וְהֵן עֲשׂוּיִין כְּמִגְדָּל, אוֹ שֶׁהָיוּ אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד עַל גַּבֵּיהֶן, אוֹ שֶׁהָיוּ מִקְצָת זֶה עַל מִקְצָת זֶה כְּדֵי שֶׁאִם יַכְנִיס קֵיסָם בֵּינֵיהֶן יִנָּטְלוּ בְּבַת אַחַת — חַיָּב לְהַכְרִיז. הָיוּ עֲשׂוּיִין כְּשֵׁיר אוֹ כְּשׁוּרָה אוֹ כַּחֲצֻבָּה אוֹ כְּסֻלָּם — הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְלֹא יִטֹּל.
ב. צִבּוּר מָעוֹת. מעות רבות מרוכזות יחד.
אוֹ שֶׁהָיוּ מִקְצָת זֶה עַל מִקְצָת זֶה כְּדֵי שֶׁאִם יַכְנִיס קֵיסָם בֵּינֵיהֶן יִנָּטְלוּ בְּבַת אַחַת. שכל מטבע מונח על זה שתחתיו באופן שאילו יתחבו מקל מתחת למטבע התחתון, ניתן להרימם יחד. חַיָּב לְהַכְרִיז. שבוודאי הונחו ולא נפלו. כְּשֵׁיר. מונחים במעגל. כַּחֲצֻבָּה. שיש לה שלוש רגליים. כְּשׁוּרָה. זה ליד זה. כְּסֻלָּם. ייתכן שפירושו שמונחים במרחק מה זה מזה כשליבות הסולם (ע"פ ר"ח). הֲרֵי זֶה סָפֵק. אם הונחו בכוונה או שנפלו.
ג. הַמּוֹצֵא מָעוֹת בְּכִיס, אוֹ כִּיס כְּמוֹת שֶׁהוּא — חַיָּב לְהַכְרִיז. מָצָא כִּיס וּלְפָנָיו מָעוֹת מְפֻזָּרִין — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְאִם מַרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהַכִּיס וְהַמָּעוֹת שֶׁל אָדָם אֶחָד וּמִן הַכִּיס נָפְלוּ — חַיָּב לְהַכְרִיז.
ג. בְּכִיס. ארנק. אוֹ כִּיס כְּמוֹת שֶׁהוּא. ריק. וְאִם מַרְאִין הַדְּבָרִים… חַיָּב לְהַכְרִיז. השווה לעיל טו,יג.
ד. הַמּוֹצֵא מָעוֹת בַּחֲנוּת: אִם הָיוּ בֵּין תֵּבָה לַחֶנְוָנִי — הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הַחֲנוּת; וְאִם מְצָאָן עַל הַתֵּבָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִתֵּבָה וְלַחוּץ — הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹצְאָן. וְלָמָּה לֹא תִּקְנֶה הַחֲנוּת לְבַעַל הַחֲנוּת? לְפִי שֶׁאֵינָהּ חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּעַל הַחֲנוּת בְּתוֹכָהּ צָרִיךְ לוֹמַר: ‘תִּקְנֶה לִי חֲנוּתִי‘, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
ד. תֵּבָה. שולחן המוצב בין החנווני לקונים. וְאִם מְצָאָן עַל הַתֵּבָה הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹצְאָן. משום שהחנווני אינו משאיר שם כסף ומן הסתם אחד הקונים השאירם שם. מִתֵּבָה וְלַחוּץ. בצד של הקונים. וְלָמָּה לֹא תִּקְנֶה הַחֲנוּת לְבַעַל הַחֲנוּת. שהרי רשותו של אדם קונה מדין קניין חצר. צָרִיךְ לוֹמַר תִּקְנֶה לִי חֲנוּתִי. ולא די בכך שהוא עומד שם. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יז,ח.
ה. מָצָא מָעוֹת בַּחֲנוּת הַשֻּׁלְחָנִי: בֵּין כִּסֵּא לַשֻּׁלְחָנִי — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל שֻׁלְחָנִי; מְצָאָן עַל הַכִּסֵּא לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָנִי, אֲפִלּוּ הָיוּ צְרוּרִין וּמֻנָּחִין עַל הַשֻּׁלְחָן — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל מוֹצְאָן, וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ רֹב גּוֹיִם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם הָיוּ רֹב יִשְׂרָאֵל — חַיָּב לְהַכְרִיז; מִפְּנֵי שֶׁהֵן צְרוּרִין, יֵשׁ לָהֶן סִימָן.
ה. הַשֻּׁלְחָנִי. חלפן שפורט מטבעות. כִּסֵּא. השולחן של השולחני. צְרוּרִין. מכונסים בתוך צרור. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ רֹב גּוֹיִם. רק אם רוב האנשים באותו מקום הם גויים זכה בצרור. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יא,ז.
ו. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מֵחֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁשִּׁלַּח לוֹ חֲבֵרוֹ פֵּרוֹת, וּמָצָא בְּתוֹכָן מָעוֹת צְרוּרוֹת — נוֹטֵל וּמַכְרִיז. מְצָאָן מְפֻזָּרוֹת — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיוּ הַפֵּרוֹת מִן הַתַּגָּר, אוֹ מִבַּעַל הַבַּיִת שֶׁלְּקָחָן מִן הַתַּגָּר. אֲבָל אִם בַּעַל הַבַּיִת דָּשׁ הַפֵּרוֹת בְּעַצְמוֹ, אוֹ עַל יְדֵי עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים — הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַחֲזִיר.
ו. בְּשֶׁהָיוּ הַפֵּרוֹת מִן הַתַּגָּר. סוחר שקונה סחורה ומוכרה לאחרים, ולא ידוע ממי נפלו, ומכיוון שאין בהם סימן אינו חייב להכריז. אוֹ עַל יְדֵי עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים. שממונם שייך לבעליהם (הלכות מלווה ולווה ב,ח), ומה שנפל מהם כאילו נפל מבעל הבית. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַחֲזִיר. לבעל הבית, שהפירות בוודאי נפלו ממנו.
ז. הַמּוֹצֵא מַטְמוֹן בְּגַל אוֹ בְּכֹתֶל יָשָׁן — הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שֶׁל גּוֹיִם הַקַּדְמוֹנִים הֵם. וְהוּא שֶׁיִּמְצָא אוֹתָם מַטָּה מַטָּה כְּדֶרֶךְ כָּל הַמַּטְמוֹנוֹת הַיְשָׁנוֹת. אֲבָל אִם מַרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁהֵן מַטְמוֹן חָדָשׁ, אֲפִלּוּ נִסְתַּפֵּק לוֹ הַדָּבָר — הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן, שֶׁמָּא מֻנָּחִין הֵן שָׁם.
ז. בְּגַל. ערמת אבנים ממבנה שנפל. שֶׁל גּוֹיִם הַקַּדְמוֹנִים הֵם. שהיו שם בעבר, ואבדתם הפקר. שֶׁמָּא מֻנָּחִין הֵן שָׁם. על ידי ישראל, ודבר שספק אם הונח אין לגעת בו (לעיל טו,א).
ח. הוֹאִיל וַחֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, לָמָּה לֹא יִקְנֶה בַּעַל הֶחָצֵר זֶה הַמַּטְמוֹן שֶׁבְּתוֹךְ הַכֹּתֶל הַיָּשָׁן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שֶׁל אֱמוֹרִיִּין, וְתִהְיֶה מְצִיאָה זוֹ לְבַעַל הֶחָצֵר? מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים, וַהֲרֵי זֶה הַמַּטְמוֹן אָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם, וּלְפִיכָךְ הוּא שֶׁל
מוֹצְאוֹ.
וּמָה אֲבֵדָה שֶׁל אָדָם אָמְרָה תּוֹרָה: “אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ“ (דברים כב,ג) — מִי שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמְצוּאָה אֵצֶל כָּל אָדָם, יָצָאת זוֹ שֶׁנָּפְלָה לַיָּם שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם, קַל וָחֹמֶר לְמַטְמוֹן קַדְמוֹנִי שֶׁלֹּא הָיָה שֶׁלּוֹ מֵעוֹלָם וְהוּא אָבוּד מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם, לְפִיכָךְ הוּא שֶׁל
מוֹצְאוֹ.
ח. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יז,ח. אֱמוֹרִיִּין. בני העם האמורי שישבו בעבר בארץ כנען.
וּמָה אֲבֵדָה שֶׁל אָדָם וכו'. שהיא שלו, ובכל זאת במקרה שהיא אבודה ממנו ומכל אדם היא של המוצא (ראה לעיל יא,י). וּמְצוּאָה. ומצויה.
ט. מָצָא מַטְמוֹן בְּכֹתֶל חָדָשׁ: אִם הַמַּטְמוֹן מוֹכִיחַ שֶׁהוּא לְבַעַל הַבַּיִת — הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ; וְאִם מוֹכִיחַ שֶׁהוּא לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק — הֲרֵי הוּא שֶׁל
מוֹצְאוֹ.
כֵּיצַד? הַסַּכִּין — הֲרֵי הַנִּצָּב שֶׁלּוֹ מוֹכִיחַ; וְהַכִּיס — פִּיו מוֹכִיחַ. וְאִם נִמְצָא תּוֹךְ הַכֹּתֶל מָלֵא מֵהֶן — חוֹלְקִין.
ט. מָצָא מַטְמוֹן בְּכֹתֶל חָדָשׁ. בחור מפולש שעובר משני עבריו, ומכיוון שהכותל חדש ברור שלא הונח על ידי גויים קדמונים.
הַנִּצָּב שֶׁלּוֹ מוֹכִיחַ. ידית הסכין שהיא מופנית אל הצד של המטמין. וְהַכִּיס פִּיו מוֹכִיחַ. פתח הארנק גם כן מופנה אל הצד של המטמין (פה"מ בבא מציעא ב,ג). וְאִם נִמְצָא תּוֹךְ הַכֹּתֶל מָלֵא מֵהֶן. בפריטים המרובים של המטמון, ואין הוכחה מאיזה צד הוכנסו (ראה יד"פ). חוֹלְקִין. המוצא ובעל הבית.
י. הָיָה בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל מָעוֹת אוֹ לְשׁוֹנוֹת שֶׁל זָהָב, שֶׁאֵין שָׁם מוֹכִיחַ — מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ שֶׁל מוֹצְאוֹ, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. יא וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּשֶׁטָּעַן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהַמַּטְמוֹן שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹרֵשׁ שֶׁאָנוּ טוֹעֲנִין לוֹ שֶׁמָּא שֶׁל אָבִיו הֵן. אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁהֵן מְצִיאָה — הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹצְאָן.
לְפִיכָךְ אִם הָיָה מַשְׂכִּיר הַבַּיִת לַאֲחֵרִים — הֲרֵי הֵן שֶׁל שׂוֹכֵר הָאַחֲרוֹן. וְאִם הִשְׂכִּירוֹ לִשְׁלֹשָׁה גּוֹיִם כְּאַחַת — הֲרֵי עָשָׂהוּ פֻּנְדָּק, וְכָל הַנִּמְצָא בּוֹ, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֶחָד יָכוֹל לִטְעֹן שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁהוּא טָמַן, שֶׁהֲרֵי עָשָׂהוּ פֻּנְדָּק.
י. שֶׁאֵין שָׁם מוֹכִיחַ. אין הוכחה מצורת ההנחה מאיזה צד הונח. מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ. בחצי החיצוני של עובי הכותל. מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים. בחצי הפנימי של עובי הכותל.
יא. אוֹ שֶׁהָיָה יוֹרֵשׁ. אם בעל הבית מת וזכויותיו עברו ליורש. שֶׁאָנוּ טוֹעֲנִין לוֹ. משום שאולי אינו בקי בעסקי אביו ויפסיד בגלל כך (ראה הלכות סנהדרין ז,ט).
הֲרֵי הֵן שֶׁל שׂוֹכֵר הָאַחֲרוֹן. שכל מי שהיה לפניו לקח את מה שהטמין לפני שעזב. וְאִם הִשְׂכִּירוֹ לִשְׁלֹשָׁה גּוֹיִם. אך אם השכירו לשלושה ישראלים לא נעשה פונדק וחייב להחזיר (ודינו כדלעיל יד,ח, מ"מ). פֻּנְדָּק. מלון לעוברי דרכים. וְכָל הַנִּמְצָא בּוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. בין שאינו טמון ובין שהוטמן מבפנים. שֶׁהֲרֵי עָשָׂהוּ פֻּנְדָּק. והריהו מקום ציבורי ודינו כחנות ושולחני (לעיל הל'
ד-ה).

תקציר הפרק 

הלכות גזלה ואבדה, השבת אבדה
פרק טז *סוגי מציאה*

כמו שלמדנו אתמול,
🔹 בכל מקרה בודקים האם יתכן שהמציאה הונחה שם ואז אינה מוגדרת כאבדה, או שנראה כי נפלה ואבדה.
🔹 בנוסף, בודקים האם יש בה סימן או היתכנות של סימנים.
⬅ הפרק היום מפרט סוגים שונים של סימנים, במניין, צורה, מיקום ועוד, על מנת להבהיר מה נידון כסימן.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גזילה ואבידה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מצא חבילת של 100 שטרות כסף – חייב להכריז?

2.כסף שנמצא ביציאה מהסופר – צריך להחזירו לקופאית?

3.קנה דירה ישנה וכשהחליף ריצוף מצא שטרות-האם זכה בהם?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן