פרק ט"ז, הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הָאֲגֻדּוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים, וְכָל הַקְּמָחִים וְכָל הַסְּלָתוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים – בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין: הָאֲגֻדּוֹת – מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן לְזַלֵּף הַמַּיִם עֲלֵיהֶן תָּמִיד; וְהַקֶּמַח וְהַסֹּלֶת – לוֹתְתִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתוֹ. וְכֵן חִטִּים שֶׁחוֹלְקִין אוֹתָן בָּרֵחַיִם אַחַת לִשְׁתַּיִם וְאַחַת לְשָׁלֹשׁ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מֵהֶן מַעֲשֵׂה קְדֵרָה, כְּמוֹ הָרִיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין בְּכָל מָקוֹם, בֵּין שֶׁל שְׁוָקִים בֵּין שֶׁל בָּתִּים, מִפְּנֵי שֶׁלּוֹתְתִין אוֹתָן כְּדֵי לְהָסִיר קְלִפָּתָן.
א. כָּל הָאֲגֻדּוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים. אגודות הירק הנמכרות בשווקים. מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן. של המוכרים. וְהַקֶּמַח וְהַסֹּלֶת לוֹתְתִין אוֹתוֹ. קודם הטחינה בוללים את החיטים במים כדי לנקותם. מַעֲשֵׂה קְדֵרָה כְּמוֹ הָרִיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שהם מיני דגן גרוסים שמרתיחים אותם בקדרה. הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין בְּכָל מָקוֹם בֵּין שֶׁל שְׁוָקִים בֵּין שֶׁל בָּתִּים וכו'. בניגוד לקמח וסולת שרק הנמכר בשוק הוא בחזקת מוכשר משום שוודאי לתתו אותו קודם הטחינה כדי שיהיה נקי (מה שאין כן בשאר מקומות שאין מקפידים על כך, ראה בבלי פסחים מ,א), במעשי קדרה אפילו הנמצא בבתים בחזקת מוכשר מאחר שהכל לותתים אותם כדי להסיר קליפתם (ערוה"ש קפד,א, חזו"א מכשירין ו,ח, וראה גם רש"י מועד קטן יג,ב).
ב. כָּל אֵלּוּ שֶׁהֵן בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל מְמַשְׁמְשִׁין בָּהֶן וְהֵן מֻכְשָׁרִין. וְעַל כֻּלָּם נֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר: לֹא הֻכְשְׁרוּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאָר אֳכָלִים שֶׁאֵין לָהֶן חֲזָקָה, שֶׁעַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן עֲלֵיהֶן לוֹמַר: לֹא הֻכְשְׁרוּ.
ב. וְעַל כֻּלָּם נֶאֱמָן עַם הָאָרֶץ לוֹמַר לֹא הֻכְשְׁרוּ וכו'. אף שעם הארץ אינו נאמן על הטהרות (הלכות מטמאי משכב ומושב י,א) נאמן הוא לומר על הפירות שלא הוכשרו, ואפילו על אלו שהם בחזקת מוכשרים.
ג. כָּל הַדָּגִים בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין, וְאֵין עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן עֲלֵיהֶן לוֹמַר: לֹא הֻכְשְׁרוּ. לְפִיכָךְ הַדָּגִים לְעוֹלָם בְּחֶזְקַת טֻמְאָה.
הַדָּגִים, בֵּין שֶׁצָּדָן בְּחֵרֶם בֵּין שֶׁצָּדָן בְּיַכְפּוּף וּבֵין שֶׁצָּדָן בִּמְצוּדָה: אִם לֹא נִעֵר אֶת הַמְּצוּדָה עֲלֵיהֶן – לֹא הֻכְשְׁרוּ; וְאִם נִעֵר – הֻכְשְׁרוּ. וְאֵין עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לוֹמַר: 'לֹא נִעַרְתִּי אֶת הַמְּצוּדָה עֲלֵיהֶן'. וַהֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְצוּדָן בְּטָהֳרָה.
ג. בֵּין שֶׁצָּדָן בְּחֵרֶם בֵּין שֶׁצָּדָן בְּיַכְפּוּף וּבֵין שֶׁצָּדָן בִּמְצוּדָה. סוגים שונים של רשתות ומכמורות. אִם לֹא נִעֵר אֶת הַמְּצוּדָה עֲלֵיהֶן לֹא הֻכְשְׁרוּ וְאִם נִעֵר הֻכְשְׁרוּ. שהמים שבמצודות וברשתות אינם נחשבים תלושים לרצון עד שינערו אותם (לעיל יג,יא). וְאֵין עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לוֹמַר לֹא נִעַרְתִּי אֶת הַמְּצוּדָה עֲלֵיהֶן. שהדייגים אינם מקפידים שלא לנער על הדגים את המצודה מחמת שסבורים הם שממילא כבר הוכשרו במים שעליהם ואינם יודעים שהמים המחוברים אינם מכשירים עד שייתלשו ברצון (רא"ש מכשירין ו,ג).
ד. כָּל הַצִּיר – בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁר. צִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהֵן – הֲרֵי הַכֹּל מַשְׁקֶה, וּמַכְשִׁיר, וּמִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין; לְפִיכָךְ חֶזְקָתוֹ טָמֵא. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן, דְּבַשׁ וְחָלָב – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. וְכֵן מֵי פֵּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּשְׁאָר הַמַּשְׁקִין – הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. נִתְעָרְבוּ בְּמַיִם כָּל שֶׁהֵן – הֲרֵי הַכֹּל מַשְׁקֶה, וּמִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין, וּמַכְשִׁיר. וְצִיר חֲגָבִים טְמֵאִים – אֵינוֹ מַכְשִׁיר, אֲבָל מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין.
ד. כָּל הַצִּיר בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁר. הציר הוא הרוטב המתמצה מן הדגים או החגבים הנמלחים, ובדרך כלל מעורב בו מים או שאר משקים ולפיכך הוא בחזקת מוכשר (פה"מ מכשירין ו,ג). צִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהֵן הֲרֵי הַכֹּל מַשְׁקֶה וּמַכְשִׁיר וכו'. ציר שידוע שאין בו משקה כלל, כגון שנכבש במלח בלבד או במי פירות, אם נפל לתוכו טיפת מים נעשה הכל משקה והוא מכשיר ומתטמא (פה"מ מכשירין ו,ג). וְצִיר חֲגָבִים טְמֵאִים אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֲבָל מִתְטַמֵּא טֻמְאַת מַשְׁקִין. שאינו נחשב כמשקה (משום משקה המעורב בו) לעניין הכשר אלא לעניין טומאה בלבד.
ה. הַלּוֹקֵחַ צִיר מֵעַם הָאָרֶץ – מַשִּׁיקוֹ בַּמַּיִם וְטָהוֹר, שֶׁאִם הָיָה רֹב הַצִּיר מַיִם, הֲרֵי הַמַּיִם מִטַּהֲרִין בַּמִּקְוֶה, וְאִם הָיָה רֻבּוֹ מְלֵחָה שֶׁל דָּגִים, אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, וְהַמַּיִם שֶׁבָּהּ בָּטְלוּ בְּמִעוּטָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לִטְבֹּל בָּהֶן פַּת. אֲבָל לִקְדֵרָה – מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר, וְנִמְצְאוּ רֹב הַמַּיִם טְמֵאִים, שֶׁהַמִּעוּט שֶׁהָיָה בַּצִּיר לֹא טָהַר בַּמִּקְוֶה.
ה. מַשִּׁיקוֹ בַּמַּיִם וְטָהוֹר. ראה לעיל ב,כא, ב,כד. וְהַמַּיִם שֶׁבָּהּ בָּטְלוּ בְּמִעוּטָן. בניגוד למים הנופלים לציר לאחר התהוותו שאפילו טיפה אחת מהם עושה אותו משקה (לעיל ה"ד), המים שבהם כובשים את הדגים לשם הוצאת הציר מהם בטלים ברוב הליחה היוצאת מן הדגים ודינם כציר עצמו (או"ש הלכות ביכורים ו,יב). אֲבָל לִקְדֵרָה מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר וכו'. כאשר נותנים ציר זה בקדרה, המים שבתוכו פוגשים את המים שבקדרה ונעשים רוב ואינם בטלים יותר והם מטמאים את כל המים שבקדרה (שהמים שהיו בציר לא טהרו במקווה שמאחר שהיו מיעוט הציר לא הועילה להם ההשקה לטהרם).
ו. הַפֵּרוֹת בְּכָל מָקוֹם – בְּחֶזְקַת טָהֳרָה, אֲפִלּוּ הָיָה הַמּוֹכֵר גּוֹי, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁהֻכְשְׁרוּ, אוֹ שֶׁהָיוּ מִדְּבָרִים שֶׁחֶזְקָתָן מֻכְשָׁרִין.
ז. הָאוֹג בְּכָל מָקוֹם – בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. וְכֵן כָּל הַקִּשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין הַתְּלוּיוֹת בְּגֶמִי עַל פִּתְחֵי חֲנֻיּוֹת – בְּחֶזְקַת מֻכְשָׁרִין, וּטְמֵאִין.

ז. הָאוֹג. צמח בעל אשכולות אדומים, וממנו מפיקים את תבלין ה'סומאק' (ראה פה"מ דמאי א,א). בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. שמכיוון שדרכו להצטמק ולהתייבש נהוג להזות עליו מים (ח"ד מכשירין ג,ט), ומכיוון שהוא בחזקת מוכשר הוא ממילא גם בחזקת טומאה (כדלעיל ה"ב). וְכֵן כָּל הַקִּשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין הַתְּלוּיוֹת וכו'. שהם תלויים זמן רב ומזים עליהם מים כדי שיישארו לחים (ח"ד שם).

אִם כֵּן מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּחֻלִּין טָמֵא וכו'. מאחר שאין איסור לאכול חולין טמאים מדוע מונים בו את דרגות הטומאה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שאר אבות הטומאות יא,ב-ד, יא,ז. וְכֵן הָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁל חֻלִּין אִם נָגַע בִּתְרוּמָה פְּסָלָהּ. שהאוכל אוכלים טמאים נעשה גופו שני לטומאה ופוסל את התרומה בנגיעתו (שם ח,י).

ח. כָּל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי קַבָּלָה מֵהִלְכוֹת הַטֻּמְאוֹת וְהַטְּהָרוֹת – אֵינוֹ אֶלָּא לְעִנְיַן מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וּתְרוּמוֹת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּלְבַד, שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר אֶת הַטְּמֵאִים מִלְּהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ לֶאֱכֹל קֹדֶשׁ אוֹ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר בְּטֻמְאָה. אֲבָל הַחֻלִּין – אֵין בָּהֶן אִסּוּר כְּלָל, אֶלָּא מֻתָּר לֶאֱכֹל חֻלִּין טְמֵאִים וְלִשְׁתּוֹת מַשְׁקִין טְמֵאִים. הֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז,יט), מִכְּלָל שֶׁהַחֻלִּין מֻתָּרִין, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּבְשַׂר קָדָשִׁים.
אִם כֵּן, מִפְּנֵי מָה נֶאֱמַר: הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּחֻלִּין טָמֵא וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל? לֹא שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר בַּאֲכִילָה, אֶלָּא לִמְנוֹת מִמֶּנּוּ לַתְּרוּמָה וְלַקֹּדֶשׁ, שֶׁאִם נָגַע שֵׁנִי שֶׁל חֻלִּין בִּתְרוּמָה – פְּסָלָהּ, וְעָשָׂה אוֹתָהּ שְׁלִישִׁי, וְכֵן אִם נָגַע בָּאֳכָלִים שֶׁל קֹדֶשׁ – טִמְּאָן, וְעָשָׂה אוֹתָן שְׁלִישִׁי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁנִי שֶׁל חֻלִּין, אִם נָגַע בִּתְרוּמָה – פְּסָלָהּ.
ט. כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל חֻלִּין טְמֵאִים וְלִשְׁתּוֹתָן, כָּךְ מֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לוֹ לְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין הַמְתֻקָּנִין לְכַתְּחִלָּה.
וְכֵן מֻתָּר לָאָדָם לִגַּע בְּכָל הַטֻּמְאוֹת וּלְהִתְטַמֵּא בָּהֶן, שֶׁהֲרֵי הִזְהִיר הַכָּתוּב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְאֶת הַנָּזִיר מִלְּהִתְטַמֵּא בְּמֵת, מִכְּלָל שֶׁכָּל הָעָם מֻתָּרִין, וְשֶׁאַף כֹּהֲנִים וּנְזִירִים מֻתָּרִין לְהִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת חוּץ מִטֻּמְאַת מֵת.
ט. וְיֵשׁ לוֹ לְטַמֵּא אֶת הַחֻלִּין הַמְתֻקָּנִין. מותר לטמא את החולין לאחר שהפרישו מהם תרומות ומעשרות (אבל את התרומה אסור לטמא, ראה הלכות תרומות יב,א).
י. כָּל יִשְׂרָאֵל מֻזְהָרִין לִהְיוֹת טְהוֹרִין בְּכָל רֶגֶל, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נְכוֹנִים לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ וְלֶאֱכֹל קָדָשִׁים, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ" (ויקרא יא,ח; דברים יד,ח) – בָּרֶגֶל בִּלְבַד; וְאִם נִטְמָא – אֵינוֹ לוֹקֶה. אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵינוֹ מֻזְהָר.
י. בְּכָל רֶגֶל. בכל אחד משלושת הרגלים. אֵינוֹ לוֹקֶה. מלקות ארבעים.
יא. "הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו" (דברים יב,כב; טו,כב) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת. אֲבָל לֹא יֹאכַל הַבַּעַל עִם אִשְׁתּוֹ בִּקְעָרָה אַחַת כְּשֶׁהִיא נִדָּה וְלֹא יִשְׁתֶּה עִמָּהּ וְלֹא תִּמְזֹג לוֹ אֶת הַכּוֹס, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְלֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, שֶׁמָּא יָבֹא לִבְעֹל.
יא. הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו. הפסוק נאמר לגבי אכילת בשר בהמת חולין (וכן לגבי אכילת בכור בעל מום שדינו כחולין). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חז"ל בביאור הכתובים. אוֹכְלִין בִּקְעָרָה אַחַת. מאותה הצלחת. ואין חוששים שהטמא יטמא את האוכל שאוכל הטהור או את הטהור עצמו, כי לא הוזהרו על כך. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות אישות כא,ח, הלכות איסורי ביאה יא,יח-יט. וְלֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה. אף על פי ששניהם טמאים.
יב. אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל אֳכָלִים טְמֵאִים וְלִשְׁתּוֹת מַשְׁקִין טְמֵאִים, חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹכְלִין חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה, וְנִזְהָרִין מִן הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן כָּל יְמֵיהֶן, וְהֵן הַנִּקְרָאִין פְּרוּשִׁין. וְדָבָר זֶה קְדֻשָּׁה יְתֵרָה הוּא וְדֶרֶךְ חֲסִידוּת, שֶׁיִּהְיֶה אָדָם נִבְדָּל וּפוֹרֵשׁ מִשְּׁאָר הָעָם, וְלֹא יִגַּע בָּהֶן וְלֹא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה עִמָּהֶן, שֶׁהַפְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרַת הַגּוּף מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים, וְטָהֳרַת הַגּוּף מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ מִן הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת, וּקְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ גּוֹרֶמֶת לְהִדַּמּוֹת בַּשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא,מד).
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
יב. וְטָהֳרַת הַגּוּף מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשַּׁת הַנֶּפֶשׁ וכו'. ראה הלכות מקוואות יא,יב, וראה עוד הלכות מאכלות אסורות יז,לב. הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת. מידות רעות.

תקציר הפרק 

פרק ​טז הלכות ​טומאת אוכלין​

פרק אחרון בנושא זה ! מחר מתחילים נושא חדש.

חזקה ורוב
א) חזקה – ישנם דברים שהדרך לשפוך עליהם מים, ולכן הם בחזקת מוכשרים לטומאה. כמו כן יש דברים שחזקתם להיות טהורים או טמאים;

ב) רוב – בתערובת, הולכים אחר הרוב;

ג) חולין – אין כל בעיה של טומאה וטהרה ביחס לחולין שמחוץ למקדש. אך היו חסידים שהחמירו לשמור שגם החולין יהיו בטהרה.

אסור לפספס את לשון הרמב"ם בחתימת הנושא:
אף על פי שמותר לאכול אוכלין טמאים ולשתות משקין טמאים, חסידים הראשונים היו אוכלין חוליהן בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן כל ימיהן; והן הנקראין פרושים. ודבר זה קדושה יתרה היא, ודרך חסידות שיהיה אדם נבדל ופורש משאר העם, ולא ייגע בהן ולא יאכל וישתה עימהן: שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים, וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות, וקדושת הנפש גורמת להידמות בשכינה, שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני"

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם צריך להיות טהורים כל זמן שאפשר?

2.האם מותר לטמא אוכל סתם כך?

3.מטרת הפרישות – לדבק בשכינה?

תשובות

1-לא 2-כן 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד!

* שווי מקורי לסט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן