א. אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הַבַּיִת, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת – כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי הוּא גָּלוּי לָאֲוִיר, וּשְׁאָר הַבַּיִת טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה בִּלְבַד – כָּל הַבַּיִת טָהוֹר.
הָיְתָה מִקְצָת הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה וּמִקְצָתָהּ תַּחַת אֲרֻבָּה: אִם הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא, וּכְנֶגֶד כָּל הָאֲרֻבָּה טָמֵא; אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח: אִם יֵשׁ בַּטֻּמְאָה כְּדֵי שֶׁתֵּחָלֵק וְיִמָּצֵא כַּשִּׁעוּר תַּחַת הַתִּקְרָה וְכַשִּׁעוּר תַּחַת הָאֲרֻבָּה – הַכֹּל טָמֵא, וְאִם לָאו – הַבַּיִת טָמֵא וּכְנֶגֶד הָאֲרֻבָּה טָהוֹר.
הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְנָתַן אָדָם רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָן עַל הָאֲרֻבָּה – נַעֲשָׂה הַכֹּל אֹהֶל אֶחָד, וּבֵין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה בִּלְבַד אוֹ תַּחַת הָאֲרֻבָּה בִּלְבַד, הַכֹּל טָמֵא, וְהָאָדָם שֶׁעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה.
אֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה – זֶה שֶׁנָּתַן רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָה טָהוֹר, שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצֵאת לוֹ בְּפָחוֹת מִטֶּפַח. הָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הָאֲרֻבָּה: אִם טֻמְאָה קָדְמָה אֶת רַגְלוֹ – טָמֵא, שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה; וְאִם רַגְלוֹ קָדְמָה אֶת הַטֻּמְאָה – טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי רַגְלוֹ מִקְצָת הָאֹהֶל, וְאֵין טֻמְאָה יוֹצְאָה לוֹ.
ב. הָיָה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת בְּפִי הָעוֹרֵב וְהֶאֱהִיל עַל גַּבֵּי אֲרֻבָּה, עַד שֶׁנִּמְצָא כַּזַּיִת בַּאֲוִיר אֲרֻבָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַבַּיִת טָמֵא.
ג. בַּיִת, וַאֲרֻבָּה בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הַבַּיִת, וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, וַאֲרֻבָּה בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הָעֲלִיָּה, וְהָאֲרֻבּוֹת מְכֻוָּנוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְטֻמְאָה בַּבַּיִת – כְּנֶגֶד הָאֲרֻבּוֹת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת – הֲרֵי הַבַּיִת טָהוֹר.
הָיָה בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְהַטֻּמְאָה בֵּין תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת בֵּין כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָה מֵאֲרֻבַּת הַבַּיִת בֵּין לְמַעְלָה מֵאֲרֻבַּת עֲלִיָּה – הַכֹּל טָמֵא, שֶׁאֵין דָּבָר טָמֵא חוֹצֵץ.
נָתַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת – הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. נְתָנוֹ עַל אֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה – הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִים, וּכְנֶגְדּוֹ מִלְּמַעְלָה וְלַשָּׁמַיִם טָהוֹר.
אֵין בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְהַטֻּמְאָה תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת, וְנָתַן בֵּין דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת בֵּין עַל אֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה – אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצְאָה לָעֲלִיָּה בְּפָחוֹת מִטֶּפַח.
הָיְתָה הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן – הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִין, שֶׁהֲרֵי עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן – אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין – בְּעוֹשֶׂה אֲרֻבָּה. אֲבָל תִּקְרָה שֶׁנִּפְחֲתָה מֵאֵלֶיהָ – שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. הַפּוֹחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה עַד שֶׁעָשָׂה אֲרֻבָּה בְּתוֹךְ תִּקְרַת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בָּהּ רֶגֶל הָעֶרֶשׂ, וְהָיְתָה רֶגֶל הָעֶרֶשׂ סוֹתֶמֶת אֶת הָאֲרֻבָּה: אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְטֻמְאָה בַּבַּיִת – אַף הָעֲלִיָּה טְמֵאָה, שֶׁאֵין כְּלִי הַמְקַבֵּל טֻמְאָה חוֹצֵץ; אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה, וְהָרֶגֶל שֶׁל הַמִּטָּה טְמֵאָה כַּכֵּלִים הַמַּאֲהִילִין. נִפְחֲתָה הַמַּעֲזִיבָה מֵאֵלֶיהָ – שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. אֲרֻבָּה שֶׁבְּתוֹךְ תִּקְרַת הַבַּיִת, וּקְדֵרָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, שֶׁאִם תַּעֲלֶה תֵּצֵא בְּצִמְצוּם מִן הָאֲרֻבָּה, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַקְּדֵרָה רְצוּצָה בֵּינָהּ וּבֵין הָאָרֶץ, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה אוֹ עַל גַּבָּהּ – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגְדָּהּ, וְהַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר.
הָיְתָה הַקְּדֵרָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת – הַבַּיִת כֻּלּוֹ וְתַחַת הַקְּדֵרָה טָמֵא, שֶׁהֲרֵי הוּא אֹהֶל, אֲבָל תּוֹךְ הַקְּדֵרָה וְגַבָּהּ טָהוֹר, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, וַהֲרֵי אֲוִיר הַקְּדֵרָה גָּלוּי לָאֲוִיר, וְאִם הָיָה כְּלִי בְּתוֹכָהּ אוֹ לְמַעְלָה עַל גַּבָּהּ – טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה בִּלְבַד.
הָיְתָה הַקְּדֵרָה תַּחַת הָאֲרֻבָּה וְהָאֲרֻבָּה גְּדוֹלָה מִן הַקְּדֵרָה, שֶׁאִם תַּעֲלֶה הַקְּדֵרָה וְתֵצֵא מִן הָאֲרֻבָּה נִמְצָא בֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתֵי הָאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח, אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּדֵרָה גְּבוֹהָה טֶפַח וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ אוֹ תַּחְתֶּיהָ – הַבַּיִת טָהוֹר.
הָיְתָה הַקְּדֵרָה מֻנַּחַת בְּצַד אַסְקֻפַּת הַבַּיִת, שֶׁאִם תַּעֲלֶה נִמְצָא מִמֶּנָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח לִפְנִים מִן הַמַּשְׁקוֹף, וְהָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת – תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, שֶׁהַכֹּל אֹהֶל אֶחָד, וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַבַּיִת טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף טֶפַח, וְכֵן תַּחְתֶּיהָ טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצֵאת לְתַחְתֶּיהָ מִן הַבַּיִת, שֶׁהַכֹּל אֹהֶל אֶחָד.
לְפִיכָךְ, אִם לֹא הָיְתָה נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף בְּפוֹתֵחַ טֶפַח אוֹ שֶׁהָיְתָה בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תַּחְתֶּיהָ, אֲבָל הַבַּיִת טָהוֹר.
ו. קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם מַעֲזִיבָה, וְהֵן מְכֻוָּנוֹת קוֹרָה כְּנֶגֶד קוֹרָה וַאֲוִיר כְּנֶגֶד אֲוִיר, וּבְכָל קוֹרָה מֵהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵינֵיהֶן אֲוִיר פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן – תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה – בֵּין שְׁתֵּיהֶן בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה – כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא.
הָיוּ הַקּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַקּוֹרוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן – תַּחַת כֻּלָּן טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּי קוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה – כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה עַד לָרָקִיעַ טָמֵא.
אֵין בַּקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, בֵּין שֶׁהָיוּ מְכֻוָּנוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּנֶגֶד אֲוִיר הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחְתֵּיהֶן אוֹ בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּנֶגְדָּהּ בִּלְבַד; שֶׁכָּל טֻמְאָה שֶׁאֵינָהּ תַּחַת פּוֹתֵחַ טֶפַח בְּרוּם טֶפַח – הֲרֵי הִיא כִּרְצוּצָה.
בַּיִת שֶׁנִּסְדַּק גַּגּוֹ וּכְתָלָיו וְנַעֲשָׂה שְׁנֵי חֲלָקִים, וְהָיְתָה טֻמְאָה בְּחֶצְיוֹ הַחִיצוֹן שֶׁהַפֶּתַח בּוֹ – הַכֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי טְהוֹרִין. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי: אִם הָיָה רֹחַב הַסֶּדֶק כְּחוּט הַמִּשְׁקֹלֶת – כֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַחִיצוֹן טְהוֹרִין; וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכָּאן – הֲרֵי הֵן טְמֵאִין.
ז. אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה, וְטֻמְאָה בְּצַד זֶה – הַכֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים, שֶׁהֲרֵי הִיא שְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה וַאֲוִיר בֵּינֵיהֶן, שֶׁהֲרֵי הַסֶּדֶק בְּכָל הַתִּקְרָה. נָתַן רַגְלוֹ אוֹ קָנֶה מִלְּמַעְלָה עַל הַסֶּדֶק – עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן אֶת הַקָּנֶה בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק, וַאֲפִלּוּ כְּלִי גָּדוֹל – אֵינוֹ מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ טֶפַח תַּחַת הַסֶּדֶק.
הָיָה אָדָם מֻטָּל עַל הָאָרֶץ תַּחַת הַסֶּדֶק – מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, שֶׁאָדָם חָלוּל הוּא, וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן הֲרֵי הוּא כְּאֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח. וְכֵן אִם הָיוּ תַּחַת הַסֶּדֶק כֵּלִים מְקֻפָּלִין מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְהָיָה הָעֶלְיוֹן גָּבֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח – מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, וְכָל הַכֵּלִים שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהֶל.
הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא. שאפילו רק מקצת הטומאה בתוך הבית נטמא הבית (ראה לעיל ד,ט). וּכְנֶגֶד כָּל הָאֲרֻבָּה טָמֵא. לדעת כמה מפרשים יש כאן טעות וצריך להגיה: "וכנגד הטומאה טמא", כלומר שרק המאהיל כנגד הטומאה נטמא אך שאר חלל הארובה טהור הואיל ואין שם אוהל (ראב"ד עפ"י משנה אהלות י,א וראה כס"מ), אמנם יש שקיימו את הגרסה שלפנינו (ראה קרית ספר, מרכה"מ ומים טהורים אהלות י,א חרד"נ ד). כַּשִּׁעוּר. המטמא באוהל. וְאִם לָאו הַבַּיִת טָמֵא וּכְנֶגֶד הָאֲרֻבָּה טָהוֹר. שכאשר אין בארובה פותח טפח, אין המאהיל נטמא אלא כשיש שם שיעור המטמא, וטעם הדבר מבואר במפרשי המשנה (רא"ש, תפא"י וא"ר אהלות י,ג).
הַכֹּל טָמֵא וְהָאָדָם שֶׁעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה. שהאדם מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפניה (לעיל יב,ב).
שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה. מכיוון שהטומאה קדמה, נמצא האדם מאהיל עליה בשעה שמניח את הרגל על הארובה (ואף על פי שאין טומאה יוצאת מן הבית כאשר אין בארובה פותח טפח, מכל מקום כאשר הטומאה נמצאת ישירות מתחת לפתח הרי היא מטמאת את המאהיל כנגדה אף כשאין בו פותח טפח, פה"מ אהלות י,ב). שֶׁהֲרֵי רַגְלוֹ מִקְצָת הָאֹהֶל וכו'. הואיל ורגל האדם סתמה את הארובה הרי היא נחשבת כחלק מהתקרה ואינה מקבלת טומאה (שם).