פרק ט"ז, הלכות טומאת מת, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הַבַּיִת, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת – כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי הוּא גָּלוּי לָאֲוִיר, וּשְׁאָר הַבַּיִת טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה בִּלְבַד – כָּל הַבַּיִת טָהוֹר.
הָיְתָה מִקְצָת הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה וּמִקְצָתָהּ תַּחַת אֲרֻבָּה: אִם הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא, וּכְנֶגֶד כָּל הָאֲרֻבָּה טָמֵא; אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח: אִם יֵשׁ בַּטֻּמְאָה כְּדֵי שֶׁתֵּחָלֵק וְיִמָּצֵא כַּשִּׁעוּר תַּחַת הַתִּקְרָה וְכַשִּׁעוּר תַּחַת הָאֲרֻבָּה – הַכֹּל טָמֵא, וְאִם לָאו – הַבַּיִת טָמֵא וּכְנֶגֶד הָאֲרֻבָּה טָהוֹר.
הָיָה בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְנָתַן אָדָם רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָן עַל הָאֲרֻבָּה – נַעֲשָׂה הַכֹּל אֹהֶל אֶחָד, וּבֵין שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה בִּלְבַד אוֹ תַּחַת הָאֲרֻבָּה בִּלְבַד, הַכֹּל טָמֵא, וְהָאָדָם שֶׁעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה.
אֵין בָּאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הַתִּקְרָה – זֶה שֶׁנָּתַן רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָה טָהוֹר, שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצֵאת לוֹ בְּפָחוֹת מִטֶּפַח. הָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחַת הָאֲרֻבָּה: אִם טֻמְאָה קָדְמָה אֶת רַגְלוֹ – טָמֵא, שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה; וְאִם רַגְלוֹ קָדְמָה אֶת הַטֻּמְאָה – טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי רַגְלוֹ מִקְצָת הָאֹהֶל, וְאֵין טֻמְאָה יוֹצְאָה לוֹ.
א. אֲרֻבָּה. פתח בתקרה. בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח. שהוא שיעור שדרכו הטומאה יוצאת מן האוהל (לעיל יד,א). שֶׁהֲרֵי הוּא גָּלוּי לָאֲוִיר. כיוון שהארובה פתוחה לשמים ואין דבר המאהיל עליה, אין הטומאה עוברת מהבית אל מה שמתחת לארובה.
הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָמֵא. שאפילו רק מקצת הטומאה בתוך הבית נטמא הבית (ראה לעיל ד,ט). וּכְנֶגֶד כָּל הָאֲרֻבָּה טָמֵא. לדעת כמה מפרשים יש כאן טעות וצריך להגיה: "וכנגד הטומאה טמא", כלומר שרק המאהיל כנגד הטומאה נטמא אך שאר חלל הארובה טהור הואיל ואין שם אוהל (ראב"ד עפ"י משנה אהלות י,א וראה כס"מ), אמנם יש שקיימו את הגרסה שלפנינו (ראה קרית ספר, מרכה"מ ומים טהורים אהלות י,א חרד"נ ד). כַּשִּׁעוּר. המטמא באוהל. וְאִם לָאו הַבַּיִת טָמֵא וּכְנֶגֶד הָאֲרֻבָּה טָהוֹר. שכאשר אין בארובה פותח טפח, אין המאהיל נטמא אלא כשיש שם שיעור המטמא, וטעם הדבר מבואר במפרשי המשנה (רא"ש, תפא"י וא"ר אהלות י,ג).
הַכֹּל טָמֵא וְהָאָדָם שֶׁעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה אֹהֶל עַל הַטֻּמְאָה. שהאדם מביא את הטומאה ואינו חוצץ בפניה (לעיל יב,ב).
שֶׁהֲרֵי הֶאֱהִיל עַל הַטֻּמְאָה. מכיוון שהטומאה קדמה, נמצא האדם מאהיל עליה בשעה שמניח את הרגל על הארובה (ואף על פי שאין טומאה יוצאת מן הבית כאשר אין בארובה פותח טפח, מכל מקום כאשר הטומאה נמצאת ישירות מתחת לפתח הרי היא מטמאת את המאהיל כנגדה אף כשאין בו פותח טפח, פה"מ אהלות י,ב). שֶׁהֲרֵי רַגְלוֹ מִקְצָת הָאֹהֶל וכו'. הואיל ורגל האדם סתמה את הארובה הרי היא נחשבת כחלק מהתקרה ואינה מקבלת טומאה (שם).
ב. הָיָה כַּזַּיִת מִן הַמֵּת בְּפִי הָעוֹרֵב וְהֶאֱהִיל עַל גַּבֵּי אֲרֻבָּה, עַד שֶׁנִּמְצָא כַּזַּיִת בַּאֲוִיר אֲרֻבָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – הַבַּיִת טָמֵא.
ב. עַד שֶׁנִּמְצָא כַּזַּיִת בַּאֲוִיר אֲרֻבָּה. שהעורב הכניס את הכזית לתוך הארובה ונסתם פי הארובה (סד"ט אהלות קמט,א). אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח הַבַּיִת טָמֵא. שהטומאה מצטרפת לתקרת הבית ומטמאת את כל מה שבתוכו (שם; וראה כס"מ שפירש באופן אחר).
ג. בַּיִת, וַאֲרֻבָּה בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הַבַּיִת, וַעֲלִיָּה עַל גַּבָּיו, וַאֲרֻבָּה בְּאֶמְצַע תִּקְרַת הָעֲלִיָּה, וְהָאֲרֻבּוֹת מְכֻוָּנוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח בֵּין שֶׁאֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְטֻמְאָה בַּבַּיִת – כְּנֶגֶד הָאֲרֻבּוֹת טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת – הֲרֵי הַבַּיִת טָהוֹר.
הָיָה בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְהַטֻּמְאָה בֵּין תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת בֵּין כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָה מֵאֲרֻבַּת הַבַּיִת בֵּין לְמַעְלָה מֵאֲרֻבַּת עֲלִיָּה – הַכֹּל טָמֵא, שֶׁאֵין דָּבָר טָמֵא חוֹצֵץ.
נָתַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת – הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. נְתָנוֹ עַל אֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה – הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִים, וּכְנֶגְדּוֹ מִלְּמַעְלָה וְלַשָּׁמַיִם טָהוֹר.
אֵין בָּאֲרֻבּוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְהַטֻּמְאָה תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת, וְנָתַן בֵּין דָּבָר הַמְקַבֵּל טֻמְאָה וּבֵין דָּבָר שֶׁאֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה, בֵּין עַל אֲרֻבַּת הַבַּיִת בֵּין עַל אֲרֻבַּת הָעֲלִיָּה – אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, שֶׁאֵין טֻמְאָה יוֹצְאָה לָעֲלִיָּה בְּפָחוֹת מִטֶּפַח.
הָיְתָה הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבּוֹת, וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן – הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִין, שֶׁהֲרֵי עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן – אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין – בְּעוֹשֶׂה אֲרֻבָּה. אֲבָל תִּקְרָה שֶׁנִּפְחֲתָה מֵאֵלֶיהָ – שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ג. וְטֻמְאָה בַּבַּיִת כְּנֶגֶד הָאֲרֻבּוֹת טָהוֹר וכו'. כדין ארובה בבית ללא עלייה (לעיל ה"א).
וְנָתַן דָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה וכו'. ועל ידי כך נעשה הכל אוהל אחד. הַכֹּל טָמֵא. הבית והעלייה ובין הארובות (ראה פסקים ושיטות). שֶׁאֵין דָּבָר טָמֵא חוֹצֵץ. כמבואר לעיל יג,ד.בֵּין לְמַעְלָן בֵּין לְמַטָּן. בין על ארובת הבית ובין על ארובת העלייה. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה טְמֵאִין שֶׁהֲרֵי עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. כיוון שהכיסוי מקבל טומאה ומאהיל כנגדה, הרי הוא מערב את הטומאה בכל הבית ובעלייה (ובטעם הדבר ראה מהר"ם אהלות י,ד; ודווקא כאשר הטומאה קדמה לו, רא"ש אהלות י,ה וכדלעיל ה"א). אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. ואף כאשר הכיסוי נמצא על ארובת העלייה, אין הטומאה עוברת לעלייה מאחר שאין בפתח שיעור טפח (ראה מהר"ם שם). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יד,ב.

ד. הַפּוֹחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה עַד שֶׁעָשָׂה אֲרֻבָּה בְּתוֹךְ תִּקְרַת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס בָּהּ רֶגֶל הָעֶרֶשׂ, וְהָיְתָה רֶגֶל הָעֶרֶשׂ סוֹתֶמֶת אֶת הָאֲרֻבָּה: אִם יֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְטֻמְאָה בַּבַּיִת – אַף הָעֲלִיָּה טְמֵאָה, שֶׁאֵין כְּלִי הַמְקַבֵּל טֻמְאָה חוֹצֵץ; אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח – הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה, וְהָרֶגֶל שֶׁל הַמִּטָּה טְמֵאָה כַּכֵּלִים הַמַּאֲהִילִין. נִפְחֲתָה הַמַּעֲזִיבָה מֵאֵלֶיהָ – שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ד. הַפּוֹחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה. עושה חור ברצפת העלייה. רֶגֶל הָעֶרֶשׂ. אחת מרגלי המיטה, והיא מקבלת טומאה. וְהָיְתָה רֶגֶל הָעֶרֶשׂ סוֹתֶמֶת אֶת הָאֲרֻבָּה. באופן שהיא נראית בתקרת הבית (פה"מ אהלות יב,ד). אֵין בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח הָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. שאין הטומאה יוצאת אל העלייה בפחות מפותח טפח (ומדובר שהטומאה אינה כנגד הרגל, ראה תוי"ט אהלות יב,ד בשם מהר"ם). וְהָרֶגֶל שֶׁל הַמִּטָּה טְמֵאָה כַּכֵּלִים הַמַּאֲהִילִין. שהרי הרגל נראית בתוך הבית. שִׁעוּרָהּ מְלֹא אֶגְרוֹף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל יד,ב.
ה. אֲרֻבָּה שֶׁבְּתוֹךְ תִּקְרַת הַבַּיִת, וּקְדֵרָה מֻנַּחַת עַל הָאָרֶץ וּמְכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה, שֶׁאִם תַּעֲלֶה תֵּצֵא בְּצִמְצוּם מִן הָאֲרֻבָּה, וְהָיְתָה טֻמְאָה תַּחַת הַקְּדֵרָה רְצוּצָה בֵּינָהּ וּבֵין הָאָרֶץ, אוֹ שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה אוֹ עַל גַּבָּהּ – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְאֵין טָמֵא אֶלָּא כְּנֶגְדָּהּ, וְהַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר.
הָיְתָה הַקְּדֵרָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ תַּחַת תִּקְרַת הַבַּיִת – הַבַּיִת כֻּלּוֹ וְתַחַת הַקְּדֵרָה טָמֵא, שֶׁהֲרֵי הוּא אֹהֶל, אֲבָל תּוֹךְ הַקְּדֵרָה וְגַבָּהּ טָהוֹר, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ, וַהֲרֵי אֲוִיר הַקְּדֵרָה גָּלוּי לָאֲוִיר, וְאִם הָיָה כְּלִי בְּתוֹכָהּ אוֹ לְמַעְלָה עַל גַּבָּהּ – טָהוֹר. הָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי הַטֻּמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה בִּלְבַד.
הָיְתָה הַקְּדֵרָה תַּחַת הָאֲרֻבָּה וְהָאֲרֻבָּה גְּדוֹלָה מִן הַקְּדֵרָה, שֶׁאִם תַּעֲלֶה הַקְּדֵרָה וְתֵצֵא מִן הָאֲרֻבָּה נִמְצָא בֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתֵי הָאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח, אַף עַל פִּי שֶׁהַקְּדֵרָה גְּבוֹהָה טֶפַח וְטֻמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ אוֹ תַּחְתֶּיהָ – הַבַּיִת טָהוֹר.
הָיְתָה הַקְּדֵרָה מֻנַּחַת בְּצַד אַסְקֻפַּת הַבַּיִת, שֶׁאִם תַּעֲלֶה נִמְצָא מִמֶּנָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח לִפְנִים מִן הַמַּשְׁקוֹף, וְהָיְתָה טֻמְאָה רְצוּצָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
הָיְתָה גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ אוֹ בַּבַּיִת – תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, שֶׁהַכֹּל אֹהֶל אֶחָד, וְתוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ – הַבַּיִת טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף טֶפַח, וְכֵן תַּחְתֶּיהָ טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצֵאת לְתַחְתֶּיהָ מִן הַבַּיִת, שֶׁהַכֹּל אֹהֶל אֶחָד.
לְפִיכָךְ, אִם לֹא הָיְתָה נוֹגַעַת בַּמַּשְׁקוֹף בְּפוֹתֵחַ טֶפַח אוֹ שֶׁהָיְתָה בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף, וְטֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ – אֵין טָמֵא אֶלָּא תַּחְתֶּיהָ, אֲבָל הַבַּיִת טָהוֹר.
ה. וּקְדֵרָה. העשויה חרס. שֶׁאִם תַּעֲלֶה תֵּצֵא בְּצִמְצוּם מִן הָאֲרֻבָּה. מבלי שיהיה רווח בין התקרה לקדרה. רְצוּצָה בֵּינָהּ וּבֵין הָאָרֶץ. שאין לה חלל טפח (לעיל ז,ה). וְהַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר. כיוון שאין שום אוהל המביא את הטומאה לבית.
שֶׁהֲרֵי הוּא אֹהֶל. הטפח שתחת הקדרה עם שאר הבית נחשב כאוהל אחד הואיל ואין ביניהם שום רווח. אֲבָל תּוֹךְ הַקְּדֵרָה וְגַבָּהּ טָהוֹר שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ. ואף על פי שאפילו כלים שאינם מקבלים טומאה לא חוצצים בפניה (כדלעיל יב,א), נראה שאין הדבר אמור ביחס לגבו של כלי החרס (וראה ר"ש ורא"ש אהלות י,ו שהביאו טעם אחר לדבר). וַהֲרֵי אֲוִיר הַקְּדֵרָה גָּלוּי לָאֲוִיר. שאין הבית מאהיל עליו ולפיכך הוא טהור אף על פי ששאר הבית טמא. הַבַּיִת כֻּלּוֹ טָהוֹר. ותוך הקדרה וגבה טמא (ולגבי מה שמתחת לקדרה, בפה"מ כתב שטהור, אמנם בחס"ד אהלות יא,ה דייק מלשון הרמב"ם כאן שטמא, ואף על פי כן אין הטומאה עוברת משם אל שאר הבית).
נִמְצָא בֵּינָהּ וּבֵין שִׂפְתֵי הָאֲרֻבָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח… הַבַּיִת טָהוֹר. שאין הטומאה עוברת מתחת הקדרה אל הבית כאשר יש ביניהם רווח, ודווקא כשיש בו שיעור פותח טפח (ובטעם הדבר ראה מרכה"מ, חס"ד אהלות שם).
מֻנַּחַת בְּצַד אַסְקֻפַּת הַבַּיִת. מחוץ למפתן שבפתח הבית. נִמְצָא מִמֶּנָּה פּוֹתֵחַ טֶפַח לִפְנִים מִן הַמַּשְׁקוֹף. שהמשקוף ארוך מעט יותר מן האסקופה כך שטפח מן הקדרה נמצא תחתיו. טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וכגון שהטומאה נמצאת בחלק שאינו תחת המשקוף ואין מעליה שום אוהל (כס"מ).
ו. קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם מַעֲזִיבָה, וְהֵן מְכֻוָּנוֹת קוֹרָה כְּנֶגֶד קוֹרָה וַאֲוִיר כְּנֶגֶד אֲוִיר, וּבְכָל קוֹרָה מֵהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח וּבֵינֵיהֶן אֲוִיר פּוֹתֵחַ טֶפַח, וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן – תַּחְתֶּיהָ בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בֵּין הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה – בֵּין שְׁתֵּיהֶן בִּלְבַד טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה – כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא.
הָיוּ הַקּוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת מְכֻוָּנוֹת כְּנֶגֶד הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַקּוֹרוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְטֻמְאָה תַּחַת אַחַת מֵהֶן – תַּחַת כֻּלָּן טָמֵא. הָיְתָה הַטֻּמְאָה עַל גַּבֵּי קוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה – כְּנֶגֶד הַטֻּמְאָה עַד לָרָקִיעַ טָמֵא.
אֵין בַּקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, בֵּין שֶׁהָיוּ מְכֻוָּנוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּנֶגֶד אֲוִיר הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְהָיְתָה הַטֻּמְאָה תַּחְתֵּיהֶן אוֹ בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן – טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּנֶגְדָּהּ בִּלְבַד; שֶׁכָּל טֻמְאָה שֶׁאֵינָהּ תַּחַת פּוֹתֵחַ טֶפַח בְּרוּם טֶפַח – הֲרֵי הִיא כִּרְצוּצָה.
בַּיִת שֶׁנִּסְדַּק גַּגּוֹ וּכְתָלָיו וְנַעֲשָׂה שְׁנֵי חֲלָקִים, וְהָיְתָה טֻמְאָה בְּחֶצְיוֹ הַחִיצוֹן שֶׁהַפֶּתַח בּוֹ – הַכֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי טְהוֹרִין. הָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי: אִם הָיָה רֹחַב הַסֶּדֶק כְּחוּט הַמִּשְׁקֹלֶת – כֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַחִיצוֹן טְהוֹרִין; וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכָּאן – הֲרֵי הֵן טְמֵאִין.
ו. קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם מַעֲזִיבָה. שהבית והעלייה מקורים בקורות בלבד ויש רווחים בין הקורות. וְהֵן מְכֻוָּנוֹת קוֹרָה כְּנֶגֶד קוֹרָה וַאֲוִיר כְּנֶגֶד אֲוִיר. שהקורות מקבילות זו מול זו. וּבֵינֵיהֶן אֲוִיר פּוֹתֵחַ טֶפַח. בין קורה אחת לחברתה.
תַּחַת כֻּלָּן טָמֵא. הואיל וקורות העלייה מכוונות כנגד האוויר שבין קורות הבית כך שאין ביניהם רווח, הכול נחשב אוהל אחד.
בַּיִת שֶׁנִּסְדַּק גַּגּוֹ וּכְתָלָיו. לכל האורך. הַכֵּלִים שֶׁבְּחֶצְיוֹ הַפְּנִימִי טְהוֹרִין. שאין הטומאה עוברת מהחצי החיצון לחצי הפנימי הואיל ויש רווח בין שני החלקים. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. אף על פי שעדיין יש רווח בין שני החצאים, הואיל ודרך הטומאה לצאת (והרי הפתח נמצא בחצי החיצוני) והרווח צר מאוד, היא עוברת אל החצי החיצוני.
ז. אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה, וְטֻמְאָה בְּצַד זֶה – הַכֵּלִים שֶׁבַּצַּד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִים, שֶׁהֲרֵי הִיא שְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה וַאֲוִיר בֵּינֵיהֶן, שֶׁהֲרֵי הַסֶּדֶק בְּכָל הַתִּקְרָה. נָתַן רַגְלוֹ אוֹ קָנֶה מִלְּמַעְלָה עַל הַסֶּדֶק – עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. נָתַן אֶת הַקָּנֶה בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק, וַאֲפִלּוּ כְּלִי גָּדוֹל – אֵינוֹ מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ טֶפַח תַּחַת הַסֶּדֶק.
הָיָה אָדָם מֻטָּל עַל הָאָרֶץ תַּחַת הַסֶּדֶק – מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, שֶׁאָדָם חָלוּל הוּא, וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן הֲרֵי הוּא כְּאֹהֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח. וְכֵן אִם הָיוּ תַּחַת הַסֶּדֶק כֵּלִים מְקֻפָּלִין מֻנָּחִין עַל הָאָרֶץ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְהָיָה הָעֶלְיוֹן גָּבֹהַּ מֵעַל הָאָרֶץ טֶפַח – מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה, וְכָל הַכֵּלִים שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים שֶׁתַּחַת הָאֹהֶל.
ז. אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה. רחבה מקורה שתקרתה נסדקה לכל האורך. שֶׁהֲרֵי הִיא שְׁנֵי אֹהָלִים זֶה בְּצַד זֶה. שאין כאן פנימי וחיצוני ולפיכך אין הטומאה יוצאת מאחד לשני. עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. כדלעיל ה"א. עַד שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ טֶפַח תַּחַת הַסֶּדֶק. שיהיה דבר המאהיל על הקרקע בגובה טפח במקביל לסדק (כדלעיל ה"ה לגבי קדרה שתחת הארובה).
שֶׁאָדָם חָלוּל הוּא וכו'. ראה גם לקמן יח,ב. וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן. של אדם זה השוכב על הארץ. כֵּלִים. בגדים. מְעָרֵב אֶת הַטֻּמְאָה. שהבגד העליון נחשב כאוהל הגבוה טפח מעל הארץ (וראה עוד לקמן יז סוף ה"ד).

תקציר הפרק 

פרק ט"ז הלכות טומאת מת

טומאה העוברת בארובה

טומאה עוברת דרך פתחים וחלונות.
ומה עם ארובה?

הכלל: כל עוד הארובה פתוחה, הרי היא יחידה נפרדת מהבית לכל דבר. אם נסתמה, או שהיתה טומאה כנגד הארובה והבית גם יחד אז טמאה.

הרמב"ם קורא למיטה "ערש" –ערש זה שם נוסף מקורי בשפה העברית למיטה.
לכן שרים "שיר ערש" או ח"ו אדם נמצא על "ערש דווי". [הלכה ד]

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ארובה סתומה שתחתיה טומאה-האם מטמאת את הבית?

2.עורב השליך מפיו טומאה לתוך הארובה-האם טימא את הבית?

3.סדק כלשהוא-האם מחלק את הבית לשניים?

תשובות
1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן