א. בַּיִת הַמְנֻגָּע – אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת, כָּל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ יִטְמָא. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁחוֹלְצִין מִמֶּנּוּ אַחַר הֶסְגֵּר אוֹ אֲבָנִים וְעֵצִים וְעָפָר שֶׁל בַּיִת כְּשֶׁנּוֹתְצִין אוֹתוֹ – כֻּלָּן אֲבוֹת טֻמְאוֹת, וְכָל כַּזַּיִת מֵהֶן מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְבִיאָה.
כֵּיצַד? אִם נִכְנַס מֵהֶן כַּזַּיִת לְבַיִת טָהוֹר – נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת מֵאָדָם וְכֵלִים, שֶׁכֻּלָּן מְטַמְּאִין בְּבִיאָה כְּאָדָם מְצֹרָע, וְכֻלָּם אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה. וְאִם שְׂרָפָן וְעָשָׂה מֵהֶן סִיד – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "צָרַעַת מַמְאֶרֶת" (ויקרא יד,מד) – תֵּן בּוֹ מְאֵרָה וְאַל תֵּהָנֶה בּוֹ. וְכֻלָּם מְשַׁלְּחִין אוֹתָן חוּץ לָעִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה.
ב. בַּיִת מֻסְגָּר אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִתּוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב" (ויקרא יד,מו). אֲבָל הַמֻּחְלָט מְטַמֵּא מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהַנּוֹגֵעַ בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "צָרַעַת מַמְאֶרֶת… בַּבַּיִת טָמֵא הוּא" (שם יד,מד). וְכִי טָהוֹר הָיָה? אֶלָּא הוֹסִיף לוֹ טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ טָמֵא וִיטַמֵּא מֵאֲחוֹרָיו. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הַנֶּגַע בַּמֻּסְגָּר – מְטַמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן.
ג. אֶחָד הַמֻּסְגָּר וְהַמֻּחְלָט לְטַמֵּא בְּבִיאָה. כֵּיצַד? בַּיִת שֶׁהָיָה מֵסֵךְ עַל גַּבֵּי בַּיִת מְנֻגָּע, בֵּין מֻחְלָט בֵּין מֻסְגָּר, אוֹ אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עָלָיו – הָעוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן אוֹ הַנִּכְנָס לַבַּיִת הַחִיצוֹן, טָמֵא, שֶׁהֲרֵי הוּא וְהַבַּיִת הַטָּמֵא תַּחַת אֹהֶל אֶחָד.
וְכֵן אֶבֶן מְנֻגַּעַת הַנִּכְנֶסֶת לָאֹהֶל וְהֻנְּחָה שָׁם – נִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. הָיְתָה מֻנַּחַת תַּחַת הָאִילָן, וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר – נִטְמָא. הָיָה הַטָּהוֹר עוֹמֵד תַּחַת הָאִילָן, וְעָבַר אָדָם בְּאֶבֶן מְנֻגַּעַת – לֹא טִמְּאָהוּ, וְאִם הִנִּיחָהּ שָׁם – טִמְּאָהוּ, שֶׁמּוֹשַׁב הַמְנֻגָּע כָּמוֹהוּ, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, בֵּין אֲבָנִים וְעֵצָיו וַעֲפָרוֹ.
ד. הַמַּאֲהִיל בְּיָדוֹ עַל אֶבֶן מְנֻגַּעַת, אוֹ שֶׁהֶאֱהִילָה עָלָיו – טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע.
ה. טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע דֶּרֶךְ אֲחוֹרָיו, אֲפִלּוּ נִכְנַס כֻּלּוֹ חוּץ מֵחָטְמוֹ – טָהוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת" (ויקרא יד,מו) – דֶּרֶךְ בִּיאָה טִמְּאָה תּוֹרָה.
ו. טָהוֹר שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְבַיִת טָמֵא – נִטְמָא. וְכֵן טַלִּית טְהוֹרָה שֶׁהִכְנִיס מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ לְבַיִת טָמֵא – נִטְמֵאת. וְכֵן כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁהִכְנִיס אֲוִירוֹ לְבַיִת טָמֵא – נִטְמָא. אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים – עַד שֶׁיַּכְנִיס רֹב הַכְּלִי, וּמִשֶּׁיִּכָּנֵס רֻבּוֹ – נִטְמָא מִיָּד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֵלִים שֶׁנִּכְנְסוּ חֲלוּצִים. אֲבָל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע וְהוּא לָבוּשׁ בִּבְגָדָיו, וְסַנְדָּלָיו בְּרַגְלָיו וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו – הֲרֵי הָאָדָם טָמֵא מִיָּד, וּבְגָדָיו טְהוֹרִים עַד שֶׁיִּשְׁהֶה שָׁם כְּדֵי שֶׁיָּסֵב אָדָם וְיֹאכַל כְּשָׁלֹשׁ בֵּיצִים פַּת חִטִּין בְּלִפְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו" (ויקרא יד,מז) – וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֵין בְּגָדָיו מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיֹּאכַל שָׁם? אֶלָּא לִתֵּן שִׁעוּר לַשּׁוֹכֵב כָּאוֹכֵל. וְאֶחָד הַשּׁוֹכֵב אוֹ הַיּוֹשֵׁב אוֹ הָעוֹמֵד, אִם שָׁהָה כְּדֵי לֶאֱכֹל שִׁעוּר אֲכִילָה הָאָמוּר – נִטְמְאוּ בְּגָדָיו.
ז. מִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מְנֻגָּע וְכֵלָיו עַל כְּתֵפוֹ וְסַנְדָּלָיו וְטַבַּעְתּוֹ בְּכַפָּיו – הוּא וְהֵם טְמֵאִים מִיָּד, שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל מִלְּטַמֵּא מִיָּד אֶלָּא כֵּלִים שֶׁהוּא לָבוּשׁ בָּהֶן. וְכֵן הַגּוֹי וְהַבְּהֵמָה שֶׁהָיוּ מְלֻבָּשִׁין בְּכֵלִים וְנִכְנְסוּ לְבַיִת מְנֻגָּע – נִטְמְאוּ הַכֵּלִים מִיָּד. אֲבָל הַגּוֹי אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, כַּבְּהֵמָה.
ח. מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבַיִת מְנֻגָּע, וּפָשַׁט יָדָיו חוּץ לַבַּיִת וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, אִם שָׁהָה כְּדֵי אֲכִילַת הַשִּׁעוּר – נִטְמְאוּ הַטַּבָּעוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בַּחוּץ. וְכֵן הָעוֹמֵד בַּחוּץ וּפָשַׁט יָדָיו לְבַיִת מְנֻגָּע – נִטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד מִיָּד. וְאִם שָׁהוּ יָדָיו בִּפְנִים כְּדֵי אֲכִילַת הַשִּׁעוּר – נִטְמְאוּ טַבְּעוֹתָיו, וְאִם לֹא שָׁהוּ – טְהוֹרוֹת.
ט. כָּל הַמַּצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת – מַצִּיל מְכֻסֶּה בְּבַיִת מְנֻגָּע. וְכָל הַמַּצִּיל מְכֻסֶּה בְּאֹהֶל הַמֵּת – אֲפִלּוּ הָיָה מְגֻלֶּה בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, הֲרֵי זֶה טָהוֹר.
כֵּיצַד? כְּלֵי חֶרֶשׂ אוֹ כְּלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָיוּ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין וְכֵלִים בְּתוֹכָן וְהָיוּ מְכֻסִּין בְּבַיִת הַמְנֻגָּע, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מֻקָּפִין צָמִיד פָּתִיל – הֵן וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן טָהוֹר. הַבּוֹר וְהַחַדּוּת שֶׁבְּבַיִת הַמְנֻגָּע, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְגֻלִּים – כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָן טְהוֹרִים.
י. הַצָּרַעַת הוּא שֵׁם הָאָמוּר בְּשֻׁתָּפוּת, כּוֹלֵל עִנְיָנִים הַרְבֵּה שֶׁאֵין דּוֹמִין זֶה לָזֶה, שֶׁהֲרֵי לֹבֶן עוֹר הָאָדָם קָרוּי צָרַעַת, וּנְפִילַת מִקְצָת שְׂעַר הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן נִקְרָא צָרַעַת, וְשִׁנּוּי עֵין הַבְּגָדִים אוֹ הַבָּתִּים קָרוּי צָרַעַת. וְזֶה הַשִּׁנּוּי הָאָמוּר בַּבְּגָדִים וּבַבָּתִּים שֶׁקָּרְאָה אוֹתוֹ תּוֹרָה צָרַעַת בְּשֻׁתָּפוּת הַשֵּׁם – אֵינוֹ מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶלָּא אוֹת וָפֶלֶא הָיָה בְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְהַזְהִירָם מִלָּשׁוֹן הָרַע.
שֶׁהַמְסַפֵּר בְּלָשׁוֹן הָרַע – מִשְׁתַּנּוֹת קִירוֹת בֵּיתוֹ. אִם חָזַר בּוֹ – יִטְהַר הַבַּיִת, וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁהֻתַּץ הַבַּיִת – מִשְׁתַּנִּין כְּלֵי הָעוֹר שֶׁבְּבֵיתוֹ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹכֵב עֲלֵיהֶן. אִם חָזַר בּוֹ – יִטְהָרוּ, וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂרְפוּ – מִשְׁתַּנִּין הַבְּגָדִים שֶׁעָלָיו. אִם חָזַר בּוֹ – יִטְהָרוּ, וְאִם עָמַד בְּרִשְׁעוֹ עַד שֶׁיִּשָּׂרְפוּ – מִשְׁתַּנֶּה עוֹרוֹ וְיִצְטָרֵעַ, וְיִהְיֶה מֻבְדָּל וּמְפֻרְסָם לְבַדּוֹ, עַד שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בְּשִׂיחַת רְשָׁעִים שֶׁהִיא הַלֵּצוּת וְלָשׁוֹן הָרַע.
וְעַל עִנְיָן זֶה הוּא מַזְהִיר בַּתּוֹרָה וְאוֹמֵר: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת וכו' זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יי אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ" וכו' (דברים כד,ח-ט). הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: הִתְבּוֹנְנוּ מָה אֵרַע לְמִרְיָם הַנְּבִיאָה שֶׁדִּבְּרָה בְּאַחִיהָ, שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים, וְגִדְּלָה אוֹתוֹ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִכְּנָה בְּעַצְמָהּ לְהַצִּילוֹ מִן הַיָּם, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה בִּגְנוּתוֹ, אֶלָּא טָעָת שֶׁהִשְׁוָת אוֹתוֹ לִשְׁאָר נְבִיאִים, וְהוּא לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד" (במדבר יב,ג), וְאַף עַל פִּי כֵן מִיָּד נֶעֶנְשָׁה בְּצָרַעַת.
קַל וָחֹמֶר לִבְנֵי הָאָדָם הָרְשָׁעִים הַטִּפְּשִׁים שֶׁמַּרְבִּין לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת. לְפִיכָךְ רָאוּי לְמִי שֶׁרָצָה לְכַוֵּן אֳרָחָיו, לְהִתְרַחֵק מִישִׁיבָתָן וּמִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתָּפֵס אָדָם בְּרֶשֶׁת רְשָׁעִים וְסִכְלוּתָם.
וְזֶה הוּא דֶּרֶךְ יְשִׁיבַת הַלֵּצִים הָרְשָׁעִים: בַּתְּחִלָּה מַרְבִּין בְּדִבְרֵי הֲבַאי, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים" (קהלת ה,ב). וּמִתּוֹךְ כָּךְ בָּאִין לְסַפֵּר בִּגְנוּת הַצַּדִּיקִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק" (תהלים לא,יט). וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה לָהֶם הֶרְגֵּל לְדַבֵּר בַּנְּבִיאִים וְלִתֵּן דֹּפִי בְּדִבְרֵיהֶם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו" (דברי הימים ב לו,טז). וּמִתּוֹךְ כָּךְ בָּאִין לְדַבֵּר בֵּאלֹהִים וְכוֹפְרִין בָּעִקָּר, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל יי אֱלֹהֵיהֶם" (מלכים ב יז,ט).
וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בָּהֶם: "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ" (תהלים עג,ט) – מִי גָּרַם לָהֶם לָשִׁית בַּשָּׁמַיִם פִּיהֶם? לְשׁוֹנָם שֶׁהָלְכָה תְּחִלָּה בָּאָרֶץ, זוֹ הִיא שִׂיחַת הָרְשָׁעִים שֶׁגּוֹרֶמֶת לָהּ יְשִׁיבַת קְרָנוֹת וִישִׁיבַת כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבַת בָּתֵּי מִשְׁתָּאוֹת עִם שׁוֹתֵי שֵׁכָר.
אֲבָל שִׂיחַת כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל וְצַדִּיקֵיהֶם אֵינָהּ אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וְדִבְרֵי חָכְמָה. לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר עַל יָדָם וּמְזַכֶּה אוֹתָם בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יי אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יי" וכו' (מלאכי ג,טז).עוֹזֵר עַל יָדָם וּמְזַכֶּה אוֹתָם בָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר אָז נִדְבְּרוּ וכו'. והמשך הפסוק "ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו" מכאן שמשיחתם של יראי ה' נכתב ספר לזכותם.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן
כְּאָדָם מְצֹרָע. לעיל י,יב. מְאֵרָה. קללה. וְכֻלָּם מְשַׁלְּחִין אוֹתָן חוּץ לָעִיר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מֻקֶּפֶת חוֹמָה. בדומה לבגדים המנוגעים (לעיל יג,טו) ובניגוד לאדם מצורע שאינו משתלח אלא מעיירות המוקפות חומה בלבד (לעיל י,ז, הלכות ביאת מקדש ג,א-ב).