בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הִכְחִישׁ אֶת הָעֵד בְּעֵת שֶׁקָּבַע הָאִסּוּר. אֲבָל אִם אָמַר: 'זֶה אֵינוֹ חֵלֶב', 'אֵינָהּ גְּרוּשָׁה', וְאָכַל וּבָעַל אַחַר שֶׁהִכְחִישׁ – אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיִּקְבְּעוּ הָאִסּוּר שְׁנֵי עֵדִים.
ו. בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. שיעידו שני עדים שעשה את מעשה האיסור. הָאִסּוּר עַצְמוֹ בְּעֵד אֶחָד יֻחְזַק. מספיק שעד אחד יעיד שהדבר אסור, ויהיה אפשר להלקות על פי עדותו אם יעבור אדם על האיסור בפני שני עדים. חֵלֶב כְּלָיוֹת. אחד מהחלבים האסורים (הלכות מאכלות אסורות ז,ז). כִּלְאֵי הַכֶּרֶם הֵם פֵּרוֹת אֵלּוּ. תבואה, ירקות או ענבים שגדלו בכרם שנזרע כלאיים, והאוכל מהם לוקה (שם י,ו-ז). גְּרוּשָׁה אוֹ זוֹנָה הִיא אִשָּׁה זוֹ. ואסורה לכהן, ואם נשאה לוקה על בעילתה (הלכות איסורי ביאה יז,ב). אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הָאִסּוּר בְּעֵד אֶחָד. אף שידוע רק על פי עד אחד שהדבר אסור (ראה גם שם א,כב, הלכות שגגות ג,ב).
וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהַחַזָּן הַמַּכֶּה עוֹמֵד עָלֶיהָ, וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ, כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל חֲמוֹר עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. וְרֹחַב הָרְצוּעָה טֶפַח, וְאָרְכָּהּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מַגַּעַת עַד פִּי כְּרֵסוֹ. וְהַיָּד שֶׁל רְצוּעוֹת שֶׁאוֹחֵז בָּהּ אָרְכָּהּ טֶפַח.
ח. כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו לָעַמּוּד הֵלָךְ וְהֵלָךְ. היו משעינים את המוכה על עמוד נמוך וקושרים את שתי ידיו בשני צדי העמוד. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת. שמש הקהל, השוטר המשמש שליח הדיינים להכות. אוֹחֵז בִּבְגָדָיו… עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. באופן שהכתפיים והחזה יהיו מגולים.
וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאֲחוֹרָיו. מאחורי המוכה עמדה אבן שעליה היה עומד המכה שהיה מכה מאחור ומן הגובה. וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל. מעור של עגל. כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. מקפלים את הרצועה לשניים ואחר כך כופלים אותה פעם נוספת, או פירושו שהיו חותכים את הרצועה המקופלת לשניים (ראה הסברים שונים במפרשי המשנה מכות ג,יב ובמפרשי הגמרא שם כב,ב). וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל חֲמוֹר עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. בתוך כפלי רצועות העגל או בצדדים שלהם היו תלויות שתי רצועות מעור של חמור, והרצועות הללו היו עולות ויורדות יחד עם רצועות העגל בזמן ההכאה (ראה הסברים נוספים בפרשנים שם). וְאָרְכָּהּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מַגַּעַת עַד פִּי כְּרֵסוֹ. הרצועה הייתה צריכה להגיע עד לטבורו של המוכה, וכדי להתאים את אורך הרצועה לאדם המוכה היו תוחבים את הרצועות לנקב שהיה בידית אחיזת הרצועה ומקצרים או מאריכים אותה לפי הצורך (פה"מ מכות ג,יג).
וְהוּא הַדִּין לְכָל מַכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּמָה אִם זֶה שֶׁנָּתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ, צִוָּה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא לְהַכּוֹתוֹ יָתֵר עַל רִשְׁעוֹ, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר כָּל אָדָם. לְפִיכָךְ, כָּל הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד, הַכָּיָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – לוֹקֶה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם מָמוֹן – אֵין אָדָם מְשַׁלֵּם וְלוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.
וְהוּא הַדִּין לְכָל מַכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ וכו'. ראה גם הלכות חובל ה,א. אֲפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד… לוֹקֶה. האיסור להכות אדם מישראל כולל גם איסור להכות עבד כנעני שהרי הוא חייב בחלק מהמצוות (שם ה"ג). אֵין אָדָם מְשַׁלֵּם וְלוֹקֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. כשחייב לשלם אינו לוקה (הלכות שכירות יא,א, יב,ג; וראה לקמן יח,ב).