פרק ט"ז, הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לְהָמִית אֶת הַמְחֻיָּב מִיתָה, כָּךְ מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַלְקוֹת אֶת הַמְחֻיָּב מַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו" (דברים כה,ב). וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּלְקוּת בִּשְׁלֹשָׁה, בִּמְקוֹם מִיתָה הִיא עוֹמֶדֶת.
א. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּלְקוּת בִּשְׁלֹשָׁה. דיינים (לעיל ה,ד). בִּמְקוֹם מִיתָה הִיא עוֹמֶדֶת. המלקות נחשבות עונש חמור והן תחליף למיתה, ומחויב כרת שלקה נפטר מכרתו (לקמן יז,ז).
ב. מַלְקִין בַּזְּמַן הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם מִן הַתּוֹרָה בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה סְמוּכִין, אֲבָל לֹא בִּפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת.
ב. מַלְקִין בַּזְּמַן הַזֶּה. אף שבית המקדש חרב והסנהדרין אינה יושבת בלשכת הגזית ואי אפשר לדון דיני נפשות (לעיל יד,יא).
ג. וְכָל מַלְקֻיּוֹת שֶׁמַּלְקִין דַּיָּנֵי חוּצָה לָאָרֶץ בְּכָל מָקוֹם, אֵינָהּ אֶלָּא מַכַּת מַרְדּוּת.
ג. דַּיָּנֵי חוּצָה לָאָרֶץ. שאינם סמוכים. מַכַּת מַרְדּוּת. מכות מתקנת חכמים לעוברים על איסורים (ראה לקמן יח,ה).
ד. אֵין אָדָם לוֹקֶה אֶלָּא בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה. וּבוֹדְקִין הָעֵדִים בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. עָבַר עַל לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה, וְהִתְרוּ בּוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: 'לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר זֶה, שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה וְלֹא תְּקַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ, תִּלְקֶה', וְעָבַר וְלֹא קִיֵּם הָעֲשֵׂה – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַהַתְרָאָה בְּסָפֵק הִיא, שֶׁאִם יְקַיֵּם יִפָּטֵר, הַתְרָאַת סָפֵק הַתְרָאָה הִיא.
ד. בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה. שראוהו שני עדים עובר את העברה ולפני שעבר התרו בו שלא יעשה כך ואם יעשה ילקה (ראה לעיל יב,ב). וּבוֹדְקִין הָעֵדִים בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה. בירור יסודי לגבי פרטי המעשה שעליו הם מעידים. כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. לעיל יב,ג. עָבַר עַל לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה. מצוות לא תעשה שיש ציווי מפורש לתקן את העברה במעשה מסוים, ובכך האיסור נעתק להיות מצוות עשה. אין לוקים על לאו הניתק לעשה, אך אם כבר אי אפשר לקיים את העשה שבו, לוקים עליו (לקמן יח,ב). שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַהַתְרָאָה בְּסָפֵק הִיא שֶׁאִם יְקַיֵּם יִפָּטֵר. שהרי בזמן שהתרו בו אינם יכולים לדעת בוודאות אם יעבור וילקה שהרי ייתכן שיקיים את העשה שבו וייפטר.
ה. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְקוּת וּמִיתַת בֵּית דִּין כְּאַחַת, כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה: אִם הִתְרוּ בּוֹ לְמִיתָה – סוֹקְלִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי נִתְחַיֵּב בְּדִין גָּדוֹל מִזֶּה; וְאִם הִתְרוּ בּוֹ לְמַלְקוּת בִּלְבַד – לוֹקֶה.
ה. מַלְקוּת וּמִיתַת בֵּית דִּין כְּאַחַת. שבאותה פעולה הוא עובר על שני איסורים, על האחד חייבים מיתה ועל השני מלקות. שֶׁשָּׁחַט אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה. שחיטה היא אחת מהעבודות שהעושה אותן לעבודה זרה מתחייב סקילה (הלכות עבודה זרה ג,ג). כמו כן אסור לשחוט בהמה וולדה באותו יום, ואם שחט מתחייב מלקות (הלכות שחיטה יב,א). נמצא שהשוחט בהמה וולדה באותו יום לעבודה זרה מתחייב בשחיטתו מיתה ומלקות. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ לְמַלְקוּת בִּלְבַד. התרו בו שאם יעבור ילקה ולא אמרו שייהרג (ראה גם שם ה"ז).
ו. אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים לְמַלְקוּת אֶלָּא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אֲבָל הָאִסּוּר עַצְמוֹ בְּעֵד אֶחָד יֻחְזַק. כֵּיצַד? אָמַר עֵד אֶחָד: 'חֵלֶב כְּלָיוֹת הוּא זֶה', 'כִּלְאֵי הַכֶּרֶם הֵם פֵּרוֹת אֵלּוּ', 'גְּרוּשָׁה' אוֹ 'זוֹנָה הִיא אִשָּׁה זוֹ', וְאָכַל אוֹ בָּעַל בְּעֵדִים אַחַר שֶׁהֻתְרָה בּוֹ – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הָאִסּוּר בְּעֵד אֶחָד.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא הִכְחִישׁ אֶת הָעֵד בְּעֵת שֶׁקָּבַע הָאִסּוּר. אֲבָל אִם אָמַר: 'זֶה אֵינוֹ חֵלֶב', 'אֵינָהּ גְּרוּשָׁה', וְאָכַל וּבָעַל אַחַר שֶׁהִכְחִישׁ – אֵינוֹ לוֹקֶה, עַד שֶׁיִּקְבְּעוּ הָאִסּוּר שְׁנֵי עֵדִים.

ו. בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. שיעידו שני עדים שעשה את מעשה האיסור. הָאִסּוּר עַצְמוֹ בְּעֵד אֶחָד יֻחְזַק. מספיק שעד אחד יעיד שהדבר אסור, ויהיה אפשר להלקות על פי עדותו אם יעבור אדם על האיסור בפני שני עדים. חֵלֶב כְּלָיוֹת. אחד מהחלבים האסורים (הלכות מאכלות אסורות ז,ז). כִּלְאֵי הַכֶּרֶם הֵם פֵּרוֹת אֵלּוּ. תבואה, ירקות או ענבים שגדלו בכרם שנזרע כלאיים, והאוכל מהם לוקה (שם י,ו-ז). גְּרוּשָׁה אוֹ זוֹנָה הִיא אִשָּׁה זוֹ. ואסורה לכהן, ואם נשאה לוקה על בעילתה (הלכות איסורי ביאה יז,ב). אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הָאִסּוּר בְּעֵד אֶחָד. אף שידוע רק על פי עד אחד שהדבר אסור (ראה גם שם א,כב, הלכות שגגות ג,ב).

ז. שָׁתַק בְּעֵת שֶׁהֵעִיד הָעֵד הָאֶחָד בִּקְבִיעַת הָאִסּוּר, וְאַחַר שֶׁעָבַר וְהִתְרוּ בּוֹ טָעַן לְהַכְחִישׁ הָעֵד – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא לוֹקֶה.
ח. כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ? כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו לָעַמּוּד הֵלָךְ וְהֵלָךְ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, אִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרְמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ, שֶׁאֵין מַכֵּהוּ עַל כְּסוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִכָּהוּ" (דברים כה,ב) – לֹא לִכְסוּתוֹ.
וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁהַחַזָּן הַמַּכֶּה עוֹמֵד עָלֶיהָ, וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ, כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל חֲמוֹר עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. וְרֹחַב הָרְצוּעָה טֶפַח, וְאָרְכָּהּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מַגַּעַת עַד פִּי כְּרֵסוֹ. וְהַיָּד שֶׁל רְצוּעוֹת שֶׁאוֹחֵז בָּהּ אָרְכָּהּ טֶפַח.

ח. כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו לָעַמּוּד הֵלָךְ וְהֵלָךְ. היו משעינים את המוכה על עמוד נמוך וקושרים את שתי ידיו בשני צדי העמוד. וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת. שמש הקהל, השוטר המשמש שליח הדיינים להכות. אוֹחֵז בִּבְגָדָיו… עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. באופן שהכתפיים והחזה יהיו מגולים.

וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאֲחוֹרָיו. מאחורי המוכה עמדה אבן שעליה היה עומד המכה שהיה מכה מאחור ומן הגובה. וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל. מעור של עגל. כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. מקפלים את הרצועה לשניים ואחר כך כופלים אותה פעם נוספת, או פירושו שהיו חותכים את הרצועה המקופלת לשניים (ראה הסברים שונים במפרשי המשנה מכות ג,יב ובמפרשי הגמרא שם כב,ב). וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל חֲמוֹר עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. בתוך כפלי רצועות העגל או בצדדים שלהם היו תלויות שתי רצועות מעור של חמור, והרצועות הללו היו עולות ויורדות יחד עם רצועות העגל בזמן ההכאה (ראה הסברים נוספים בפרשנים שם). וְאָרְכָּהּ כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מַגַּעַת עַד פִּי כְּרֵסוֹ. הרצועה הייתה צריכה להגיע עד לטבורו של המוכה, וכדי להתאים את אורך הרצועה לאדם המוכה היו תוחבים את הרצועות לנקב שהיה בידית אחיזת הרצועה ומקצרים או מאריכים אותה לפי הצורך (פה"מ מכות ג,יג).

ט. הָאִישׁ הַמַּכֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת יָתֵר בְּדֵעָה וְחָסֵר בְּכֹחַ, וּמַגְבִּיהַּ אֶת הָרְצוּעוֹת בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וּמַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ, וּמַלְקֵהוּ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו עַל בֵּין דַּדָּיו, וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים מֵאַחֲרָיו, שְׁלִישׁ עַל כָּתֵף זוֹ וּשְׁלִישׁ עַל כָּתֵף זוֹ.
ט. הָאִישׁ הַמַּכֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת יָתֵר בְּדֵעָה וְחָסֵר בְּכֹחַ. שלא יכהו מכות חזקות ביותר. עַל בֵּין דַּדָּיו. על החזה.
י. זֶה הַמֻּכֶּה אֵינוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב, אֶלָּא מֻטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט" (דברים כה,ב). "וְהִכָּהוּ לְפָנָיו" (שם) – שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו שֶׁל שׁוֹפֵט בּוֹ, לֹא שֶׁיִּהְיֶה מַבִּיט בְּדָבָר אַחֵר. "וְהִכָּהוּ" – מִכָּאן שֶׁאֵין מַלְקִין שְׁנַיִם כְּאֶחָד.
י. מֻטֶּה. כפוף. וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט. שלשון 'נפילה' פעמים שמתפרשת כהטיה (ראה הכתב והקבלה דברים כה,ב). וְהִכָּהוּ לְפָנָיו. שהמוכה צריך להיות לפניו, באופן שרואהו. וְהִכָּהוּ מִכָּאן שֶׁאֵין מַלְקִין שְׁנַיִם. שהרי כתוב 'והכהו' בלשון יחיד.
יא. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין קוֹרֵא כָּל זְמַן שֶׁזֶּה לוֹקֶה: "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וכו' וְהִפְלָא יי אֶת מַכֹּתְךָ" וכו' (דברים כח,נח-נט), וּמִתְכַּוֵּן לִגְמֹר הַפְּסוּקִין עִם הַמַּלְקֻיּוֹת. וְאִם לֹא גָּמַר – חוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא וְקוֹרֵא וְחוֹזֵר עַד שֶׁתִּגָּמֵר הַהַכָּאָה. וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּדַּיָּנִין מוֹנֶה, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר לַחַזָּן: 'הַכֵּה! הַכֵּה!'; כָּל זְמַן שֶׁמַּכֶּה, עַל פִּיו הוּא מַכֶּה.
יא. וּמִתְכַּוֵּן לִגְמֹר הַפְּסוּקִין עִם הַמַּלְקֻיּוֹת. יקבע את קצב קריאתו לפי כמות המלקות כדי שיסיים את הקריאה בעת סיומן (פה"מ מכות ג,יד). וְאִם לֹא גָּמַר. המכה להכותו בשעה שהקורא סיים את הקריאה. כָּל זְמַן שֶׁמַּכֶּה עַל פִּיו הוּא מַכֶּה. אף על פי שמראש קבעו את כמות המלקות שילקה (לקמן יז,א-ב), יכול החזן להכות רק בהוראה ישירה של הדיין בכל מכה ומכה (שאם הדיין מבחין שהמוכה נחלש באמצע ההכאה לא יאמר לו שיכה – תפא"י מכות ג,יד, וראה לקמן יז,ב).
יב. מֵת תַּחַת יָדוֹ – פָּטוּר. וְאִם הוֹסִיף רְצוּעָה אַחַת עַל הָאֹמֶד וּמֵת – הֲרֵי הַחַזָּן גּוֹלֶה. וְאִם לֹא מֵת – הֲרֵי הַחַזָּן עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יֹסִיף" (דברים כה,ג).
וְהוּא הַדִּין לְכָל מַכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּמָה אִם זֶה שֶׁנָּתְנָה תּוֹרָה רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ, צִוָּה הַכָּתוּב שֶׁלֹּא לְהַכּוֹתוֹ יָתֵר עַל רִשְׁעוֹ, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר כָּל אָדָם. לְפִיכָךְ, כָּל הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד, הַכָּיָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה – לוֹקֶה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה, הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם מָמוֹן – אֵין אָדָם מְשַׁלֵּם וְלוֹקֶה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת.
יב. מֵת תַּחַת יָדוֹ פָּטוּר. מגלות על הריגתו (שההורג בשעת עשיית מצווה אינו גולה – הלכות רוצח ה,ו). וְאִם הוֹסִיף רְצוּעָה אַחַת עַל הָאֹמֶד. אם הכה ברצועה פעם אחת יותר מהמכות ששיערו הדיינים שבכוח המוכה לסבול.
וְהוּא הַדִּין לְכָל מַכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ וכו'. ראה גם הלכות חובל ה,א. אֲפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד… לוֹקֶה. האיסור להכות אדם מישראל כולל גם איסור להכות עבד כנעני שהרי הוא חייב בחלק מהמצוות (שם ה"ג). אֵין אָדָם מְשַׁלֵּם וְלוֹקֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. כשחייב לשלם אינו לוקה (הלכות שכירות יא,א, יב,ג; וראה לקמן יח,ב).

תקציר הפרק 

🤔 דרוש: אדם חלש עם אופי חזק!
על המהפכה של קומודור אוריה לוי, קצין הדגל היהודי הראשון בכוחות המזוינים של ארה"ב, כנראה שלא שמעתם. הוא לא המציא תיאוריה כלכלית חדשה, לא זכה בנובל ואפילו לא פיתח תרופה למחלה, אלא "רק" הוביל לביטולו של עונש המלקות שהיה מקובל בימיו בצי האמריקאי. ב-1842 הוא ביטל את העונש על סיפון האונייה שעליה פיקד, ובעקבות מסע ציבורי שאליו יצא וארך עשרים שנים (!), הצליח לבטל לחלוטין עונש המלקות בצי ארה"ב כולו. לו לוי היה חי בימים שבהם עוד נהג עונש המלקות גם בישראל, הוא היה יכול לקבל את תפקיד המלקה, שכן "האיש המכה צריך להיות יתר בדעה וחסר בכוח", "חסר בכוח" – כדי שלא ילקה את הנאשם מלקות חזקות מידי, ו"יתר בדעה" – כדי שירחם על המולקה ולא תגבר עליו מידת האכזריות שבנפש (הלכה ט) 🛡️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר להלקות בימינו?

2.האם את כל המלקות מכים במקום אחד?

3.האם צריך להלקות בכל הכח?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן