פרק ט"ז, הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה תַּשְׁמִישׁוֹ לַאֲוִיר, כְּגוֹן גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וּכְגוֹן הַמַּקִּיף מָקוֹם מִן הָאָרֶץ לְשָׁמְרוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אִם יֵשׁ בְּגֹבַהּ הַמְּחִצּוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר – הֲרֵי הוּא כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד לְחַיֵּב הַמּוֹצִיא וְהַזּוֹרֵק וְהַמּוֹשִׁיט מִמֶּנּוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. וְאֵין מְטַלְטְלִין בְּכֻלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ בֵּית סָאתַיִם אוֹ פָּחוֹת. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ יָתֵר עַל בֵּית סָאתַיִם – אָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, כְּכַרְמְלִית.
א. מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה תַּשְׁמִישׁוֹ לַאֲוִיר. שטח שגודר לשם שימוש בחללו ולא לשם מגורים. וְאֵין מְטַלְטְלִין בְּכֻלּוֹ וכו'. למרות שהוא מוגדר כרשות היחיד מבחינת המחיצות, הגבילו את הטלטול בתוכו. בֵּית סָאתַיִם. שיעורו יתבאר לקמן ה"ג.
ב. וְכֵן עַמּוּד שֶׁגָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב בֵּית סָאתַיִם – מְטַלְטְלִין עַל כֻּלּוֹ. הָיָה רָחָב עַל בֵּית סָאתַיִם – אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. סֶלַע שֶׁבַּיָּם: הָיָה גָּבֹהַּ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה – מְטַלְטְלִין מִתּוֹכוֹ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכוֹ, שֶׁהַכֹּל כַּרְמְלִית; הָיָה גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה: אִם הָיָה רָחְבּוֹ מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים עַד בֵּית סָאתַיִם, הוֹאִיל וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ – אֵין מְטַלְטְלִין לֹא מִתּוֹכוֹ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכוֹ; הָיָה יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, הוֹאִיל וְאָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּכַרְמְלִית – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכוֹ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכוֹ, שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא וְלֹא גָּזְרוּ בּוֹ.
ב. וְכֵן עַמּוּד וכו'. שהרי מחיצותיו לא נעשו לדירה. סֶלַע שֶׁבַּיָּם. סלע שבולט מהים. שֶׁהַכֹּל כַּרְמְלִית. הסלע הוא כרמלית כיון שאין בו עשרה טפחים, וגם הים הוא כרמלית, כדלעיל יד,ד. הוֹאִיל וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. מכיוון שדנים בו כרשות היחיד גמורה.
ג. כַּמָּה הוּא בֵּית סְאָה? חֲמִשִּׁים אַמָּה עַל חֲמִשִּׁים אַמָּה. נִמְצָא בֵּית סָאתַיִם מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁבּוּרוֹ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה. וְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמִּדָּה הַזֹּאת, בֵּין שֶׁהָיָה מְרֻבָּע, שֶׁהוּא שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם, בֵּין שֶׁהָיָה עָגֹל, בֵּין שְׁאָר הַצּוּרוֹת – הֲרֵי זֶה נִקְרָא בֵּית סָאתַיִם.
ג. בְּשִׁבּוּרוֹ. בשטחו. חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אַמָּה. כ-1,000 מ"ר. שֶׁהָיָה מְרֻבָּע שֶׁהוּא שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם. ריבוע שאורך כל צלע שלו שבעים אמה ושני שליש אמה.
ד. מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית סָאתַיִם: אִם הָיָה אָרְכּוֹ כִּשְׁנַיִם בְּרָחְבּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֵאָה עַל חֲמִשִּׁים כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן – מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ; אֲבָל אִם הָיָה אָרְכּוֹ יָתֵר עַל שְׁנַיִם בְּרָחְבּוֹ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת – אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁלֹּא עָשׂוּ בֵּית סָאתַיִם שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לַאֲוִיר בִּשְׁאָר הַחֲצֵרוֹת אֶלָּא מֵחֲצַר הַמִּשְׁכָּן.
ד. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית סָאתַיִם. בדיוק. שֶׁלֹּא עָשׂוּ בֵּית סָאתַיִם שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לַאֲוִיר בִּשְׁאָר הַחֲצֵרוֹת אֶלָּא מֵחֲצַר הַמִּשְׁכָּן. היתר טלטול בחצרות שיש בהן בית סאתים ולא הוקפו לדירה ('שתשמישו לאויר') נלמד מחצר המשכן, ולכן לא הותר הטלטול בהן אם חרגה צורתן מזו של חצר המשכן.
ה. מָקוֹם שֶׁהֻקַּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה: אִם פָּרַץ בּוֹ פִּרְצָה יָתֵר עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְגָדַר בָּהּ לְשֵׁם דִּירָה עַד עֶשֶׂר – מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ; וַאֲפִלּוּ פָּרַץ אַמָּה וּגְדָרָהּ לְשֵׁם דִּירָה, פָּרַץ אַמָּה וּגְדָרָהּ לְשֵׁם דִּירָה, עַד שֶׁהִשְׁלִימָהּ לְיָתֵר מֵעֶשֶׂר – מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה מִילִין.
ה. אִם פָּרַץ בּוֹ פִּרְצָה יָתֵר עַל עֶשֶׂר אַמּוֹת וכו'. שפרצה כזו פוסלת את המחיצה (לעיל טו,יב), ולכן נחשב כאילו גדר את הכל לשם דירה. וַאֲפִלּוּ פָּרַץ אַמָּה וּגְדָרָהּ… מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. שאין צורך שיפרוץ ויגדור עשר אמות בבת אחת.
ו. מָקוֹם יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁהֻקַּף לְדִירָה: אִם נִזְרַע רֻבּוֹ – הֲרֵי הוּא כְּגִנָּה, וְאָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ; נִזְרַע מִעוּטוֹ: אִם נִזְרַע מִמֶּנּוּ בֵּית סָאתַיִם – מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ; וְאִם הָיָה הַמָּקוֹם הַזָּרוּעַ יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם – אָסוּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. נִטַּע רֻבּוֹ – הֲרֵי הוּא כֶּחָצֵר, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ. נִתְמַלֵּא מַיִם, אֲפִלּוּ הָיוּ עֲמֻקִּים הַרְבֵּה: אִם הָיוּ רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ – הֲרֵי הֵן כִּנְטָעִים, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלּוֹ; וְאִם אֵינָן רְאוּיִין – אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.
ו. אִם נִזְרַע רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּגִנָּה. משום אופי השימוש בו נחשב המקום כולו לגינה שאינה מקום דירה, אף שהוקף לשם דירה. נִטַּע רֻבּוֹ הֲרֵי הוּא כֶּחָצֵרֹ. שדרכם של עצים להימצא אף במקום דירת אנשים, ואינו כגינה. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. שאין משתמשים באותו השטח, ולא נחשב למקום דירה.
ז. מָקוֹם שֶׁהֻקַּף שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שָׁלֹשׁ סְאִין, וְקֵרוּ בּוֹ בֵּית סְאָה – קֵרוּיוֹ מַתִּירוֹ, שֶׁפִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם.
נִפְרַץ בִּמְלֹאוֹ לֶחָצֵר, וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ – חָצֵר מֻתֶּרֶת כְּשֶׁהָיְתָה, וְהַקַּרְפֵּף אָסוּר כְּשֶׁהָיָה, שֶׁאֵין אֲוִיר הֶחָצֵר מַתִּירוֹ.
ז. וְקֵרוּ בּוֹ בֵּית סְאָה. בנו תקרה על גבי שטח של בית סאה. שֶׁפִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. קצה התקרה נחשב כאילו יורד ויוצר מחיצה תחתיו, ואז השטח מחולק לשניים. ומכיוון שאין בכל אחד מהם יותר מבית סאתים, מותר לטלטל בהם (ליישום נוסף של דין 'פי תקרה', ראה לקמן יז,לה).
נִפְרַץ בִּמְלֹאוֹ לֶחָצֵר וְנִפְרְצָה חָצֵר כְּנֶגְדּוֹ. מקום המוקף מחיצות שלא הוקף לדירה שיש בו יותר מבית סאתיים, ויש לו דופן משותפת עם חצר, ודופן זו נפרצה כך שאין שיירי כותל העשויים לשמש כמעין מחיצה ביניהם. וְהַקַּרְפֵּף. כינוי למקום המוקף מחיצות (פה"מ עירובין ב,ג), וכאן הכוונה למקום שלא הוקף לדירה. אָסוּר כְּשֶׁהָיָה שֶׁאֵין אֲוִיר הֶחָצֵר מַתִּירוֹ. שלא נעשו כמקום אחד שהוקף לדירה, אף ששני החללים מחוברים.
ח. הָיָה יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם וּבָא לְמַעֲטוֹ בְּאִילָנוֹת – אֵינוֹ מִעוּט. בָּנָה בּוֹ עַמּוּד בְּצַד הַכֹּתֶל גָּבֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב שְׁלֹשָׁה אוֹ יָתֵר – הֲרֵי זֶה מִעוּט; פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה – אֵינוֹ מִעוּט, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד הוּא. וְכֵן אִם הִרְחִיק מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה וְעָשָׂה מְחִצָּה – מִעֵט; פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
ח. לְמַעֲטוֹ בְּאִילָנוֹת. להקטין את השטח על ידי נטיעת אילנות. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּלָבוּד הוּא. כמחובר, ולפיכך בטל לכותל. וְכֵן אִם הִרְחִיק מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה וְעָשָׂה מְחִצָּה מִעֵט. אם הוסיף מחיצה במרחק שלושה טפחים מהכותל, וצמצם בכך את שטח הקרפף. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שנחשב כלבוד לכותל הישן.
ט. טָח אֶת הַכֹּתֶל בְּטִיט, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ – הֲרֵי זֶה מִעוּט. הִרְחִיק מִן הַתֵּל שְׁלֹשָׁה וְעָשָׂה מְחִצָּה – הוֹעִיל. עָשָׂה מְחִצָּה עַל שְׂפַת הַתֵּל – אֵינוֹ מוֹעִיל, שֶׁהָעוֹשֶׂה מְחִצָּה עַל גַּבֵּי מְחִצָּה אֵינוֹ מוֹעִיל. נִבְלְעָה מְחִצָּה הַתַּחְתּוֹנָה וַהֲרֵי הָעֶלְיוֹנָה קַיֶּמֶת, הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית הָעֶלְיוֹנָה לְשֵׁם דִּירָה, וַהֲרֵי אֵין שָׁם נִרְאֶה אֶלָּא הִיא – הֲרֵי זֶה הוֹעִיל, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אף שאין הטיט עבה ויציב בכדי לעמוד בעצמו, אלא נסמך על הכותל. הֲרֵי זֶה מִעוּט. שהוא כמחיצה חדשה ומבטל את המחיצה הקודמת (ראה פירוש קדמון ממצרים המובא בסוף מהדורת פרנקל). עָשָׂה מְחִצָּה עַל שְׂפַת הַתֵּל. על המקום המוגבה המשמש כמחיצתו של הקרפף, בנה מחיצה כדי להחשיבו כמוקף לדירה. שֶׁהָעוֹשֶׂה מְחִצָּה עַל גַּבֵּי מְחִצָּה אֵינוֹ מוֹעִיל. שאינה כמחיצה חדשה, אלא כתוספת למחיצה הישנה. נִבְלְעָה מְחִצָּה הַתַּחְתּוֹנָה וַהֲרֵי הָעֶלְיוֹנָה קַיֶּמֶת וכו'. מחיצה שנבנתה על מחיצה אחרת שלא הוקפה לדירה, ושקעה המחיצה התחתונה ונותרה העליונה שנבנתה לשם דירה, נחשבת למחיצה עצמאית ומתירה.
י. רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי בָּתִּים יְתֵרָה עַל בֵּית סָאתַיִם – אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, וַאֲפִלּוּ הָיָה פֶּתַח הַבַּיִת פָּתוּחַ לְתוֹכָהּ. וְאִם פָּתַח הַפֶּתַח לְשָׁם וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפָהּ – הֲרֵי זוֹ כְּמֻקֶּפֶת לְדִירָה, וּמֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ.
י. רְחָבָה שֶׁאֲחוֹרֵי בָּתִּים. שהיא שטח שמניחים בו דברים, אך אין משתמשים בו שימוש קבוע כבחצר. וְאִם פָּתַח הַפֶּתַח לְשָׁם וְאַחַר כָּךְ הִקִּיפָהּ הֲרֵי זוֹ כְּמֻקֶּפֶת לְדִירָה. שאז נחשב כאילו הקיפה לשם הבית, ולא לשם שמירה בלבד.
יא. רְחָבָה הַפְּתוּחָה לַמְּדִינָה מִצַּד אֶחָד, וּמִצַּד אַחֵר פְּתוּחָה לִשְׁבִיל הַמַּגִּיעַ לַנָּהָר – עוֹשֶׂה לָהּ לֶחִי מִצַּד הַמְּדִינָה, וְיִהְיֶה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ, וּמִתּוֹכָהּ לַמְּדִינָה, וּמִן הַמְּדִינָה לְתוֹכָהּ.
יא. רְחָבָה. שלא הוקפה לדירה, כדלעיל בהלכה הקודמת. הַפְּתוּחָה לַמְּדִינָה מִצַּד אֶחָד. לרחוב העיר, המוקפת מחיצות. וּמִצַּד אֶחָד פְּתוּחָה לִשְׁבִיל הַמַּגִּיעַ לַנָּהָר. שביל המגודר משני צדדיו, שסופו בנהר שגדתו מהווה מחיצה שלישית. ורוצה להתיר את הרחבה בטלטול על ידי עשיית מחיצה לשם דירה, אך אינו יכול לעשות את המחיצה בצד הפונה לשביל (ראה בבלי עירובין כד,ב). עוֹשֶׂה לָהּ לֶחִי מִצַּד הַמְּדִינָה וכו'. בונה לחי בפתח הרחבה מצד רחוב העיר. ומתוך שהלחי מתיר את הרחוב בטלטול, ראוי הוא להחשיב את הרחבה כמוקפת לדירה.
יב. יָחִיד שֶׁשָּׁבַת בַּבִּקְעָה וְעָשָׂה מְחִצָּה סָבִיב לוֹ: אִם יֵשׁ בָּהּ עַד בֵּית סָאתַיִם – מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ; וְאִם הָיְתָה יָתֵר עַל בֵּית סָאתַיִם – אֵינוֹ מְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן אִם הָיוּ שְׁנַיִם. אֲבָל שְׁלֹשָׁה יִשְׂרְאֵלִים אוֹ יָתֵר עֲלֵיהֶן שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבִּקְעָה – הֲרֵי הֵן שַׁיָּרָה, וּמֻתָּר לָהֶן לְטַלְטֵל בְּכָל צָרְכָּן אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין; וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִן הַמְּחִצָּה שֶׁהִקִּיפוּ בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי בְּלֹא כֵּלִים. אֲבָל אִם נִשְׁאַר בֵּית סָאתַיִם פָּנוּי בְּלֹא כֵּלִים וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין לוֹ – אֲסוּרִין לְטַלְטֵל בְּכָל הַמְּחִצָּה, אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְאֵין הַקָּטָן מַשְׁלִים לְשַׁיָּרָה.
יב. בַּבִּקְעָה. בשדה. אֵינוֹ מְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. שאין זה נחשב כמקום שהוקף לדירה, אף שהוא גר בתחום המחיצות, משום שאינן מחיצות של קבע. הֲרֵי הֵן שַׁיָּרָה וּמֻתָּר לָהֶן לְטַלְטֵל בְּכָל צָרְכָּן וכו'. נחשבים כשיירה, שהותר להם להקיף את כל השטח הנצרך לשימושם. וְאֵין הַקָּטָן מַשְׁלִים לְשַׁיָּרָה. אם אחד מהשלושה הוא קטן, אינם נחשבים לשיירה.
יג. שְׁלֹשָׁה שֶׁהִקִּיפוּ כְּדֵי צָרְכָּן וְקָנוּ שְׁבִיתָה, וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי הֵן מֻתָּרִין לְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ. קָנוּ שְׁנַיִם שְׁבִיתָה בְּיוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, וְאַחַר כָּךְ בָּא לָהֶם שְׁלִישִׁי – אֲסוּרִין לְטַלְטֵל אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת כְּשֶׁהָיוּ קֹדֶם שֶׁיָּבֹא זֶה, שֶׁהַשְּׁבִיתָה הִיא הַגּוֹרֶמֶת, לֹא הַדִּיּוּרִין.
יג. שֶׁהַשְּׁבִיתָה הִיא הַגּוֹרֶמֶת לֹא הַדִּיּוּרִין. המצב בכניסת השבת הוא הקובע ולא מספר הדיירים הנוכחי.
יד. שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַמֻּקָּפִין שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה זֶה בְּצַד זֶה וּפְתוּחִים זֶה לָזֶה, שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים רְחָבִים וְהָאֶמְצָעִי קָצָר, שֶׁנִּמְצְאוּ לַשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן, וְהָיָה אֶחָד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה – נַעֲשׂוּ כְּשַׁיָּרָה, וְנוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן. הָיָה הָאֶמְצָעִי רָחָב וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים קְצָרִים, שֶׁנִּמְצָא הָאֶמְצָעִי בְּפַסִּין מִשְּׁנֵי רוּחוֹתָיו – הֲרֵי הוּא מֻבְדָּל מִשְּׁנַיִם הַחִיצוֹנִים. לְפִיכָךְ, אִם שָׁבַת יָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה – אֵין נוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בֵּית סָאתַיִם בִּמְקוֹמוֹ. הָיָה יָחִיד בָּזֶה וְיָחִיד בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּאֶמְצָעִי, אוֹ שְׁנַיִם בָּזֶה וּשְׁנַיִם בָּזֶה וְאֶחָד בָּאֶמְצָעִי – נוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן.
יד. שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַמֻּקָּפִין שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה. שקנו בהם שלושה אנשים שביתה, ודינם דומה לדין מי ששבת בבקעה כדלעיל הי"ב (אורה ושמחה). שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים רְחָבִים וְהָאֶמְצָעִי קָצָר וכו'. שארכם עודף על האמצעי, כך שמצדם נראים כמובדלים ממנו על ידי הקירות (פסים) מכאן ומכאן. אך מצד האמצעי נראה שזה וזה מחוברים אליו. נַעֲשׂוּ כְּשַׁיָּרָה וְנוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן. שמבחינת הקרפף האמצעי השכנים שמשני הצדדים נחשבים כדרים עמו (להלכה דומה ראה עירובין ג,כד). ומשום שהם שלושה הדרים יחד נחשבים כשיירה, ורשאים לטלטל בכל שטח שנצרך להם. אֵין נוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בֵּית סָאתַיִם בִּמְקוֹמוֹ. שאינם נחשבים כשיירה אלא כיחידים. הָיָה יָחִיד בָּזֶה… נוֹתְנִין לָהֶן כָּל צָרְכָּן. שאף אם ייחשבו כדרים באחד מן הצדדים הרי הם שלושה בכל מקרה.
טו. כָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה – אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְנַחַת – אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לִצְנִיעוּת בִּלְבַד – אֵינָהּ מְחִצָּה. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵין בְּגָבְהָהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר – אֵינָהּ מְחִצָּה גְּמוּרָה. גִּדּוּר חֲמִשָּׁה וּמְחִצָּה חֲמִשָּׁה – מִצְטָרְפִין.
טו. וְכָל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְנַחַת. מחיצה שאינה עשויה להיקבע במקום אחד, אלא שמזיזים אותה אחר כך (ר"ח עירובין כו,א). אֵינָהּ מְחִצָּה. ולכן אסור לטלטל בשטח שבתוכה. וזהו מדברי חכמים, אך מן התורה נחשבת מחיצה והמוציא מתוכה לרשות הרבים חייב (יד"פ). אֶלָּא לִצְנִיעוּת. להסתיר, ואינה מיועדת לתחוֹם מקום כלשהו. גִּדּוּר חֲמִשָּׁה וּמְחִצָּה חֲמִשָּׁה. קרקע שמוגבהת חמישה טפחים ומעליה מחיצה בנויה של חמישה טפחים, נחשבות יחד למחיצה שלמה.
טז. כָּל מְחִצָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד – אֵינָהּ מְחִצָּה. אֲבָל אִם הָיָה פָּרוּץ כָּעוֹמֵד – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּאוֹתָן הַפְּרָצוֹת פִּרְצָה שֶׁהִיא יָתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת. אֲבָל עֶשֶׂר אַמּוֹת – הֲרֵי הִיא כְּפֶתַח. וְאִם הָיָה לְפִרְצָה זוֹ צוּרַת פֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יָתֵר מֵעֶשֶׂר – אֵינָהּ מַפְסֶדֶת הַמְּחִצָּה, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה.
טז. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד. שרוב ההיקף פרוץ. פָּרוּץ כָּעוֹמֵד. שווים בשיעורם. אֲבָל עֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי הִיא כְּפֶתַח. ופתח אינו פוסל את המחיצות. צוּרַת פֶּתַח. יתבאר לקמן הי"ט. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהּ הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה. שאף שצורת הפתח מועילה לפרצות שמעל עשר אמות שלא יפסלו את המחיצה, מכל מקום אינה נחשבת למקום סתום ויש עדיין צורך במחיצות גמורות על חצי מן ההיקף (וראה מ"מ שנוטה לומר שלדעת הרמב"ם לפרצה עד עשר מועילה צורת הפתח אפילו בפרוץ מרובה על העומד, וראה עוד ר"י קאפח שפירש את ההלכה באופן אחר).
יז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהַפְּרָצוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים וָמַעְלָה. אֲבָל אִם הָיוּ הַפְּרָצוֹת כָּל פִּרְצָה מֵהֶן פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּלָבוּד.
יז. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּלָבוּד. מחובר, והמחיצה נחשבת לרצופה.
יח. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁהִקִּיף בְּקָנִים וְאֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אוֹ שֶׁהִקִּיף בַּחֲבָלִים וְאֵין בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה גְּמוּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב אוֹ עֵרֶב בְּלֹא שְׁתִי. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גֹּבַהּ הַקָּנֶה עֲשָׂרָה, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מִן הָאָרֶץ עַד סוֹף עֹבִי הַחֶבֶל הָעֶלְיוֹן עֲשָׂרָה אִם הִקִּיף בַּחֲבָלִים, שֶׁאֵין מְחִצָּה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הֵן.
יח. הֲרֵי שֶׁהִקִּיף בְּקָנִים. עשה מחיצה מקנים עומדים ('שתי'). אוֹ שֶׁהִקִּיף בַּחֲבָלִים. מתח חבלים סביב המקום ('ערב'). שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב אוֹ עֵרֶב בְּלֹא שְׁתִי. רק אנכיים או אופקיים. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הֵן. מסורת הלכתית בגדרי מחיצות.
יט. צוּרַת פֶּתַח הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם הִיא אֲפִלּוּ קָנֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן: גֹּבַהּ שְׁנֵי הַלְּחָיַיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, וְהַקָּנֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בִּשְׁנֵי הַלְּחָיַיִם אֶלָּא יֵשׁ בֵּינֵיהֶן כַּמָּה אַמּוֹת, הוֹאִיל וְגֹבַהּ הַלְּחָיַיִם עֲשָׂרָה – הֲרֵי זוֹ צוּרַת פֶּתַח. וְצוּרַת פֶּתַח שֶׁאָמְרוּ צְרִיכָה שֶׁתִּהְיֶה בְּרִיאָה לְקַבֵּל דֶּלֶת, אֲפִלּוּ דֶּלֶת שֶׁל קַשׁ.
יט. הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם. המוזכרת בכל מקום בהלכה. שְׁנֵי הַלְּחָיַיִם. הקנים העומדים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בִּשְׁנֵי הַלְּחָיַיִם. אלא מצוי באוויר מעליהם. בְּרִיאָה לְקַבֵּל דֶּלֶת וכו'. חזקה שניתן לתלות בה דלת.
כ. פֶּתַח שֶׁצּוּרָתוֹ כִּפָּה, אִם יֵשׁ בְּאֹרֶךְ רַגְלֵי הַכִּפָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים – הֲרֵי זוֹ צוּרַת פֶּתַח. וְצוּרַת פֶּתַח שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ מִן הַצַּד – אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים לִהְיוֹת בְּקֶרֶן זָוִית אֶלָּא בָּאֶמְצַע.
כ. שֶׁצּוּרָתוֹ כִּפָּה. שחלקו העליון מעוגל. אִם יֵשׁ בְּאֹרֶךְ רַגְלֵי הַכִּפָּה עֲשָׂרָה טְפָחִים. אם יש מן הקרקע ועד הנקודה שבה מתחיל הפתח להתעגל בשני הצדדים עשרה טפחים. וְצוּרַת פֶּתַח שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ מִן הַצַּד. בפינת המחיצה ולא באמצעה. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַפְּתָחִים לִהְיוֹת בְּקֶרֶן זָוִית אֶלָּא בָּאֶמְצַע. שאין עושים כך פתח רגיל, והוא הדין לצורת הפתח.
כא. בַּכֹּל עוֹשִׂין מְחִצָּה, בֵּין בְּכֵלִים בֵּין בָּאֳכָלִים בֵּין בְּאָדָם, אֲפִלּוּ בִּבְהֵמָה וּשְׁאָר מִינֵי חַיָּה וָעוֹף, וְהוּא שֶׁיְּהוּא כְּפוּתִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנוּדוּ.
כא. כְּפוּתִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנוּדוּ. קשורים, שלא יזוזו.
כב. מְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת מֵאֵלֶיהָ – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וּמְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת – הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה. וְאִם נַעֲשֵׂית בִּשְׁגָגָה – מֻתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, וְהוּא שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה לְדַעַת הַמְטַלְטֵל. אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן אָדָם לְזוֹ הַמְּחִצָּה שֶׁתֵּעָשֶׂה בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְטַלְטֵל בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ הָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה, וְכֵן אִם נַעֲשֵׂית בְּמֵזִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה לְטַלְטֵל בָּהּ – הֲרֵי זֶה אָסוּר לְטַלְטֵל בָּהּ.
כב. מְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת מֵאֵלֶיהָ. כגון קנים העומדים צפופים או אילנות צמודים וכדומה. וּמְחִצָּה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה. ומגדירה מקום כרשות היחיד. וְאִם נַעֲשֵׂית בִּשְׁגָגָה… שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה לְדַעַת הַמְטַלְטֵל. למרות שהיא נחשבת למחיצה, אינה מתירה טלטול אלא אם כן נעשתה בשוגג, ושלא מתוך כוונתו של האדם המטלטל.
כג. מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה שֶׁל בְּנֵי אָדָם בְּשַׁבָּת, שֶׁיַּעֲמִיד זֶה בְּצַד זֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵדְעוּ אֵלּוּ הָעוֹמְדִים שֶׁבִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹתָן מְחִצָּה הָעָמְדוּ. וְלֹא יַעֲמִיד אוֹתָן אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחִצָּה זוֹ, אֶלָּא יַעֲמִיד אוֹתָן אַחֵר שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.
כג. מְחִצָּה שֶׁל בְּנֵי אָדָם. העומדים זה בצד זה, ויוצרים רצף של היקף. שֶׁלֹּא יֵדְעוּ אֵלּוּ הָעוֹמְדִים וכו'. שאם ידעו, נחשב שהמחיצה נעשתה במזיד. וְלֹא יַעֲמִיד אוֹתָן אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ וכו'. כדלעיל הכ"ב.
כד. אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ, אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – מְמַלֵּא בֵּין בַּדָּיו וְעָלָיו תֶּבֶן וְקַשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְקוֹשְׁרָן בָּאָרֶץ עַד שֶׁיַּעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה וְלֹא יִתְנַדְנֵד, וּמְטַלְטֵל תַּחַת כֻּלּוֹ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה תַּחְתָּיו עַד בֵּית סָאתַיִם. אֲבָל אִם הָיָה יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם – אֵין מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁתַּחְתָּיו – מָקוֹם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה הוּא.
כד. אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ. אילן שענפיו ועליו משתפלים כלפי מטה ונוצר תחתיו חלל מוקף. אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שאז הוא נחשב למחובר לקרקע ויכול לעשות ממנו מחיצה. וּמְטַלְטֵל תַּחַת כֻּלּוֹ. ואז יכול לטלטל תחת כל הענפים. תַּחְתָּיו. השטח שעליו האילן מסך.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק טז
מקום שלא הוקף לדירה,דיני מחיצות

מקום שהוקף מחיצות אך לא לשם דירה כגון גינות ופרדסים, מן התורה דינו כרשות היחיד, אך חכמים גזרו שאם הוא מקום הגדול משטח של בית סאתיים (5000 אמה מרובעות) דינו ככרמלית. אם פרץ במקום פרצה של עשר אמות, וחזר וגדרה לשם דירה – מותר לטלטל בכל השטח. שלושה אנשים ששבתו בבקעה דינם כשיירה, והתירו להם לטלטל בשטח מגודר אף שהוא יותר מבית סאתיים, בתנאי שישתמשו בכל השטח (כלומר שלא יהיה שם שטח של בית סאתיים פנוי).
מחיצה שהפרוץ שבה מרובה על העומד אינה מחיצה. וכן פרצה של עשר אמות הורסת את המחיצה, אלא אם כן עשו לה צורת הפתח, אך גם אז צריך שיהיה עומד מרובה על הפרוץ. פרצה של פחות משלושה טפחים דינה כסתומה. ניתן לעשות מחיצה מכל דבר, אף מבעלי חיים, בתנאי שהם כפותים ולא יזוזו. וכן ענפי האילן הקשורים יכולים להוות מחיצה. מחיצה שנעשתה מאליה נקראת מחיצה. וכן מחיצה שנעשתה בשבת, אם נעשתה בשוגג – נחשבת מחיצה.

🗯🗯🗯
בפרק זה ישנו בסיס נוסף למחלוקת האם ניתן להפוך את העיר לרשות היחיד ע"י מתיחת חוטי עירוב. מהרמב"ם עולה בפשטות שהדבר לא אפשרי, כי גם כאשר ישנה צורת הפתח צריך שיהיה עומד מרובה על הפרוץ.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טיילנים שעשו שבת בשטח-מותר להם להקיף ולמלא בציוד שטח של 2 קמ"ר?

2.רצו להקיף את השטח בניילונים של מפות שבת שיאכלו עליהם בסעודה ג'-מותר?

3.בסוף הקיפו במקלות תקועים באדמה – האם די ב2000 מקלות לשטח של מיל?

 

 

תשובות
1.כן
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן