פרק ט', הלכות איסורי ביאה, ספר קדושה
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין הָאִשָּׁה מִטַּמְּאָה מִן הַתּוֹרָה בְּנִדָּה אוֹ בְּזִיבָה עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ וְתִרְאֶה דָּם וְיֵצֵא בִּבְשָׂרָהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְתִהְיֶה טְמֵאָה מֵעֵת שֶׁתִּרְאֶה וּלְהַבָּא בִּלְבַד. וְאִם לֹא הִרְגִּישָׁה, וּבָדְקָה וּמָצְאָה הַדָּם לִפְנִים בַּפְּרוֹזְדּוֹד – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁבָּא בְּהַרְגָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
א. עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ וְתִרְאֶה דָּם וְיֵצֵא בִּבְשָׂרָהּ. רק אם יודעת בוודאות שיצא דם מן הרחם, ויצא ממנו אל הבית החיצון. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ב. וְתִהְיֶה טְמֵאָה מֵעֵת שֶׁתִּרְאֶה וּלְהַבָּא בִּלְבַד. נטמאת מזמן ראיית הדם והלאה, ואין חוששים שמא בא הדם ונטמאה זמן מה קודם לכן. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁבָּא בְּהַרְגָּשָׁה. שחזקתו מן החדר וטמא. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה,ה.
ב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁכָּל הָרוֹאָה כֶּתֶם דָּם עַל בְּשָׂרָהּ אוֹ עַל בְּגָדֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ וְלֹא מָצְאָה דָּם – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה, וּכְאִלּוּ מָצְאָה דָּם לִפְנִים בִּבְשָׂרָהּ. וְטֻמְאָה זוֹ בְּסָפֵק, שֶׁמָּא כֶּתֶם זֶה מִן דַּם הַחֶדֶר בָּא.
ב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מתקנת חכמים. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְגִּישָׁה. שלא ידעה שיצא ממנה דם. שֶׁמָּא כֶּתֶם זֶה מִדַּם הַחֶדֶר בָּא. שיש לחשוש שהדם הוא מן הרחם, וטמא.
ג. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁכָּל הָרוֹאָה דָּם בְּלֹא עֵת וִסְתָּהּ וְכָל הָרוֹאָה כֶּתֶם – טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. וְאִם בָּדְקָה בְּתוֹךְ זְמַן זֶה וּמָצְאָה טָהוֹר – טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ עַד זְמַן בְּדִיקָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ מִדִּבְרֵיהֶם, אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ לְמַפְרֵעַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְאֵינָהּ מוֹנָה לְנִדָּתָהּ אוֹ לְכִתְמָהּ אֶלָּא מֵעֵת שֶׁרָאָת הַדָּם אוֹ שֶׁמָּצְאָה הַכֶּתֶם. וְכָל הָרוֹאָה כֶּתֶם – הֲרֵי זוֹ מְקֻלְקֶלֶת, שֶׁמָּא מִן הַחֶדֶר בָּא וְנִתְקַלְקְלָה וִסְתָּהּ.
ג. בְּלֹא עֵת וִסְתָּהּ. שלא בזמן המחזור הקבוע לה (ראה לעיל ח,א-ב). טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. שמטמאת טהרות שנגעה בהם בכל היממה האחרונה (הלכות מטמאי משכב ומושב ג,ז-ח). כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ח,יג. מוֹנָה לְנִדָּתָהּ. את שבעת ימי נידתה. אוֹ לְכִתְמָהּ. את הימים הנדרשים להיטהר מן הכתם (ראה לקמן הל"ט). וְנִתְקַלְקְלָה וִסְתָּהּ. קביעות הווסתות שהתבארה לעיל ח,א-ח.
ד. הָרוֹאָה דָּם בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ – אֵינָהּ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ, אֶלָּא בִּשְׁעָתָהּ בִּלְבַד. וְכֵן מְעֻבֶּרֶת וּמְנִיקָה, בְּתוּלָה וּזְקֵנָה – דַּיָּן שְׁעָתָן, וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ.
אֵי זוֹ הִיא מְעֻבֶּרֶת? מִשֶּׁיֻּכַּר עֻבָּרָהּ – לִשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. מְנִיקָה – כָּל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ אוֹ גְּמָלַתּוּ אוֹ נְתָנַתּוּ לִמְנִיקָה.
ד. הָרוֹאָה דָּם בִּשְׁעַת וִסְתָּהּ. במועד הקבוע לראייתה (לעיל ח,א-ב). מְעֻבֶּרֶת וּמְנִיקָה… דַּיָּין שְׁעָתָן. אינן מטמאות אלא משעה שראו, שחזקתן שאינן רואות דם (וראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב ד,א-ו).
מִשֶּׁיֻּכַּר עֻבָּרָהּ. שההיריון יהיה ניכר. כָּל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ וכו'. למשך עשרים וארבעה חודשים מזמן הלידה, אף אם לא מניקה למעשה, שחסרון הדמים אינו תלוי בהנקה אלא בעצם הלידה.
ה. בְּתוּלָה – כָּל שֶׁלֹּא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁרָאָת מֵחֲמַת נִשּׂוּאִין אוֹ מֵחֲמַת לֵדָה. זְקֵנָה – כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ תִּשְׁעִים יוֹם סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ. וְאֵי זוֹ הִיא זִקְנוּתָהּ? כָּל שֶׁקּוֹרְאִין לָהּ 'זְקֵנָה' וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת.
מְעֻבֶּרֶת וּמְנִיקָה וּזְקֵנָה – כִּתְמָן כִּרְאִיָּתָן, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ. בְּתוּלָה שֶׁלֹּא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ וַעֲדַיִן הִיא קְטַנָּה – כִּתְמָהּ טָהוֹר, עַד שֶׁתִּרְאֶה דָּם שָׁלֹשׁ וְסָתוֹת.
ה. בְּתוּלָה כָּל שֶׁלֹּא רָאָת דָּם מִיָּמֶיהָ. שעדיין לא ראתה דם נידה מעולם. כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ תִּשְׁעִים יוֹם סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ. ולא ראתה בהם דם. וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. אינה כועסת.
כִּתְמָן כִּרְאִיָּיתָן. דינם זהה. כִּתְמָהּ טָהוֹר. שעדיין אין הדמים מצויים בה ואין סיבה להניח שהדם בה ממנה. שֶׁתִּרְאֶה דָּם שָׁלֹשׁ וְסָתוֹת. ואז מוחזקת שרואה דם נידה.
ו. מַה בֵּין כֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ לְכֶתֶם הַנִּמְצָא עַל בְּגָדֶיהָ? שֶׁהַכֶּתֶם הַנִּמְצָא בִּבְשָׂרָהּ – אֵין לוֹ שִׁעוּר; וְהַנִּמְצָא עַל הַבֶּגֶד – אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיִּהְיֶה כַּגְּרִיס הַקִּלְקִי שֶׁהוּא מְרֻבָּע שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי תֵּשַׁע עֲדָשׁוֹת, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. הָיָה פָּחוּת מִשִּׁעוּר זֶה – טָהוֹר. נִמְצָא טִפִּין טִפִּין – אֵין מִצְטָרְפוֹת. הָיָה אָרֹךְ – הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף.
ו. הַנִּמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ. על גופה ממש. אֵין לוֹ שִׁעוּר. והוא מטמא בכל גודל שהוא (ודיניו יתבארו לקמן הל' ח-ט). כַּגְּרִיס הַקִּלְקִי שֶׁהוּא מְרֻבָּע. גריס הוא גרעין החצוי לשניים. שיעור זה נמדד בגרעינים של פול מן המקום ששמו קיליקיה, שהם גדולים ונוטים לצורת ריבוע (פה"מ נגעים ו,א; וראה פה"מ מעשרות ה,ז, תוספתא שם ג,טו). כשהגרעין נחצה לשניים לאורכו, שטחו הפנימי שטוח וחלק ונוח למדידה. טִפִּין טִפִּין. טיפות, ואינו כתם אחד. הָיָה אָרוֹךְ הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף. אם הכתם בצורה מוארכת, ששטחה כגריס הקלקי.
ז. כֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה – טָהוֹר, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ. כֵּיצַד? יָשְׁבָה עַל כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה וּכְלֵי גְּלָלִים, אוֹ עַל עוֹר הַדָּג, אוֹ עַל כְּלִי חֶרֶשׂ מִגַּבּוֹ, אוֹ עַל בֶּגֶד שֶׁאֵין בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְנִמְצָא עֲלֵיהֶן דָּם – טְהוֹרָה. אֲפִלּוּ בָּדְקָה קַרְקַע וְיָשְׁבָה עָלָיו וְנִמְצָא כֶּתֶם עַל הַקַּרְקַע כְּשֶׁעָמְדָה – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה; שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה – לֹא גָּזְרוּ עַל כֶּתֶם שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ, וְלֹא בִּמְקַבֵּל טֻמְאָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לָבָן. אֲבָל כְּלֵי צִבְעוֹנִין – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְכֶתֶם הַנִּמְצָא בָּהֶן. לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁתִּלְבַּשׁ הָאִשָּׁה בִּגְדֵי צִבְעוֹנִין כְּדֵי לְהַצִּילָהּ מִדִּין הַכְּתָמִים.
ז. עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. חומר שאינו מקבל טומאה. כְּלֵי אֲבָנִים כְּלֵי אֲדָמָה וּכְלֵי גְּלָלִים. שאינם מקבלים טומאה בשום אופן (הלכות כלים א,ו). עוֹר הַדָּג. אינו מקבל טומאה כדין כל הגדל בים (שם א,ג). כְּלִי חֶרֶשׂ מִגַּבּוֹ. מצידו החיצוני, שאינו מיטמא משם (שם יג,א). בֶּגֶד שֶׁאֵין בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וכו'. שהוא שטח הבגד המזערי לקבלת טומאה (שם כב,א).
ח. לֹא בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא הַדָּם עַל בְּשָׂרָהּ תִּטְמָא מִשּׁוּם כֶּתֶם, עַד שֶׁיִּמָּצֵא כְּנֶגֶד בֵּית תֻּרְפָּהּ. כֵּיצַד? נִמְצָא עַל עֲקֵבָהּ – טְמֵאָה, שֶׁמָּא נָגַע בְּבֵית תֻּרְפָּהּ בְּעֵת יְשִׁיבָתָהּ. וְכֵן אִם נִמְצָא עַל שׁוֹקָהּ וְעַל פַּרְסוֹתֶיהָ מִבִּפְנִים, וְהֵן הַמְּקוֹמוֹת הַנִּדְבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ בְּעֵת שֶׁתַּעֲמֹד וְתַדְבִּיק רֶגֶל לְרֶגֶל וְשׁוֹק לְשׁוֹק – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה.
נִמְצָא עַל רֹאשׁ גּוּדַל רַגְלָהּ – טְמֵאָה, שֶׁמָּא נָטַף מִן הַחֶדֶר עַל רַגְלָהּ בְּעֵת שֶׁהָלְכָה. וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּנָּתֵז עָלָיו דַּם נִדָּתָהּ כְּשֶׁתַּהֲלֹךְ וְנִמְצָא שָׁם דָּם – טְמֵאָה. וְכֵן אִם נִמְצָא דָּם עַל יָדֶיהָ, אֲפִלּוּ עַל קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ – טְמֵאָה, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן.
אֲבָל אִם נִמְצָא הַדָּם עַל שׁוֹקָהּ וְעַל פַּרְסוֹתֶיהָ מִבַּחוּץ אוֹ מִן הַצְּדָדִין, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִמְצָא מִן הַיְרֵכַיִם וּלְמַעְלָה – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא דָּם שֶׁנִּתַּז עָלֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר.
ח. כְּנֶגֶד בֵּית תֻּרְפָּהּ. מול מקום הערווה, ממנו יוצא הדם. שׁוֹקָהּ וְעַל פַּרְסוֹתֶיהָ מִבִּפְנִים. החלק הפנימי של רגליה וכפות רגליה.
רֹאשׁ גּוּדַל רַגְלָהּ. קצה הבוהן שברגל. הַחֶדֶר. המקור (לעיל ה,ג). קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ. פרקי האצבעות. שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן. רגילות למשמש ולגעת בגוף, ומסתבר שנגעה בבית התורפה.
מִבַּחוּץ אוֹ מִן הַצְּדָדִין. שלא בצד הפנימי של הרגליים. מִן הַיְּרֵכַיִם וּלְמַעְלָה. כלפי פלג הגוף העליון, שמסתבר שאין זה דם שנטף מערוותה.
ט. הַכֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ שֶׁהָיָה אָרֹךְ כִּרְצוּעָה אוֹ עָגֹל, אוֹ שֶׁהָיָה טִפִּין טִפִּין, אוֹ שֶׁהָיָה אֹרֶךְ הַכֶּתֶם עַל רֹחַב יְרֵכָהּ, אוֹ שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הוּא מִמַּטָּה לְמַעְלָה, הוֹאִיל וְהוּא כְּנֶגֶד בֵּית תֻּרְפָּהּ – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה, וְאֵין אוֹמְרִין: אִלּוּ נָטַף מִן הַגּוּף לֹא הָיָה כָּזֶה, שֶׁכָּל דָּם הַנִּמְצָא בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ – מַחֲמִירִין בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָפֵק.
ט. כְּאִלּוּ הוּא מִמַּטָּה לְמַעְלָה. שנראה כאילו הדם נזל כלפי מעלה. כְּנֶגֶד בֵּית תֻּרְפָּהּ הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. שהמיקום עצמו מעורר את החשד, אף אם צורתו של הכתם חריגה.
י. הַכֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל הֶחָלוּק שֶׁלָּהּ: מֵחֲגוֹר וּלְמַטָּן – טְמֵאָה; מֵחֲגוֹר וּלְמַעְלָן – טְהוֹרָה. נִמְצָא עַל בֵּית יָד שֶׁלָּהּ: אִם הָיָה מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית תֻּרְפָּהּ – טְמֵאָה; וְאִם לָאו – טְהוֹרָה.
י. מֵחֲגוֹר וּלְמַטָּן. מן החגורה כלפי מטה. וּלְמַעְלָן. כלפי מעלה. בֵּית יָד. שרוול.
יא. הָיְתָה פּוֹשַׁטְתּוֹ וּמִתְכַּסָּה בּוֹ בַּלַּיְלָה, כָּל מָקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ הַדָּם – טְמֵאָה. וְכֵן הָאֵזוֹר שֶׁלָּהּ, כָּל מָקוֹם שֶׁיִּמָּצֵא בּוֹ הַדָּם – טְמֵאָה.
יא. הָיְתָה פּוֹשַׁטְתּוֹ וּמִתְכַּסָּה בּוֹ. וכך כל חלק ממנו עשוי להימצא כנגד בית התורפה. הָאֵזוֹר. החגורה.
יב. הָיְתָה לוֹבֶשֶׁת חָלוּק אֶחָד וְשָׁהָה עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ יָתֵר בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ, וּבָדְקָה וּמָצְאָה עָלָיו שְׁלֹשָׁה כְּתָמִים, אוֹ כֶּתֶם אֶחָד גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁעוּר שְׁלֹשָׁה כְּתָמִים – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה, שֶׁמָּא כֶּתֶם נָטַף מִמֶּנָּה בְּכָל יוֹם. וְכֵן אִם לָבְשָׁה שְׁלֹשָׁה בְּגָדִים בְּדוּקִין וְשָׁהוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים בִּימֵי זִיבָתָהּ, וּמָצְאָה כֶּתֶם בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה כְּנֶגֶד זֶה – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה.
יב. וְשָׁהָה עָלֶיהָ. שלבשה אותו בלא להחליפו במשך שלשה ימים רצופים. בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ. בימי הזיבה. שֶׁמָּא כֶּתֶם נָטַף מִמֶּנָּה בְּכָל יוֹם. ואם כן היא זבה גדולה. לָבְשָׁה שְׁלֹשָׁה בְּגָדִים בְּדוּקִים. זה על גבי זה. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה כְּנֶגֶד זֶה. ואפשר היה לתלות שמדובר באותו הכתם שעבר מבגד לבגד.
יג. מָצְאָה כֶּתֶם אֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי שְׁלֹשָׁה כְּתָמִים: אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן וּמָצְאָה טָהוֹר וְלֹא בָּדְקָה חֲלוּקָהּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מָצְאָה זֶה הַכֶּתֶם שֶׁאֵינוֹ כִּשְׁלֹשָׁה כְּתָמִים – אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת; וְאִם לֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, הוֹאִיל וְלֹא בָּדְקָה חֲלוּקָהּ וְשָׁהָה עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה יָמִים בִּימֵי זִיבָתָהּ – חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּכֶּתֶם כְּדֵי שְׁלֹשָׁה כְּתָמִים.
יג. אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת… אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת. שהפסקה בטהרה בבין השמשות מחלקת בין הימים, בראיית כתמים (וכדלקמן הט"ו), ואינם מצטרפים להיות רצופים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכֶּתֶם כְּדֵי שְׁלֹשָׁה כְּתָמִים. מכל מקום חוששים שראתה דם זיבה בשלושת הימים הללו.
יד. מָצְאָה כֶּתֶם עַל חֲלוּקָהּ הַיּוֹם וְרָאָת דָּם אַחַר כָּךְ שְׁנֵי יָמִים זֶה אַחַר זֶה, אוֹ שֶׁרָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מָצְאָה כֶּתֶם – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה.
יד. הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה. שאין האישה נעשית זבה ודאית על ידי כתם, אף אם בשני הימים האחרים היו ראיות גמורות.
טו. הָרוֹאָה כֶּתֶם וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דָּם – תּוֹלָה כִּתְמָהּ בִּרְאִיָּתָהּ כָּל מֵעֵת לְעֵת, בֵּין שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֵת שֶׁמָּצְאָה הַכֶּתֶם וּמָצְאָה טָהוֹר בֵּין שֶׁלֹּא בָּדְקָה. אֲבָל הָרוֹאָה כֶּתֶם אַחַר כֶּתֶם בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת – אֵינָהּ תּוֹלָה כֶּתֶם בְּכֶתֶם אֶלָּא אִם כֵּן בָּדְקָה בֵּינֵיהֶן, שֶׁאִם הִפְסִיקָה טָהֳרָה בֵּין הַכְּתָמִים – אֵין מִצְטָרְפִין לְמִנְיַן זִיבוּת.
טו. תּוֹלָה כִּתְמָהּ בִּרְאִיָּתָהּ. שרק הראייה נחשבת לעניין זיבה, ולא הכתם. בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת. אם ראתה דם בתוך יממה מראיית הכתם (כפי שיודגם לקמן טז-יח). אֵינָהּ תּוֹלָה כֶּתֶם בְּכֶתֶם. והכתם הראשון נחשב כראייה נפרדת.
טז. כֵּיצַד? רָאֲתָה כֶּתֶם עֶרֶב שַׁבָּת בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה מִן הַיּוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּדְקָה עַצְמָהּ וְלֹא יָדְעָה אִם טְהוֹרָה הִיא אוֹ טְמֵאָה הִיא, וְרָאָת דָּם אַחַר כָּךְ עַד שָׁעָה רִאשׁוֹנָה מִיּוֹם הַשַּׁבָּת – אֵינָהּ מוֹנָה לַכֶּתֶם, אֶלָּא תּוֹלָה הַכֶּתֶם בָּרְאִיָּה. וְאִם רָאָת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וּבְשֵׁנִי בְּשַׁבָּת – תִּהְיֶה זָבָה.
רָאָת הַדָּם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּשָׁעָה שְׁנִיָּה – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה שְׁנֵי יָמִים: עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁמָּצְאָה בּוֹ הַכֶּתֶם, וּבְשַׁבָּת שֶׁרָאָת הַדָּם, שֶׁהֲרֵי אֵין שְׁנֵיהֶן בְּתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת. וְאִם רָאֲתָה דָּם בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת – חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת.
טז. עֶרֶב שַׁבָּת בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה מִן הַיּוֹם. ביום שישי, בשעה הראשונה בבוקר. עַד שָׁעָה רִאשׁוֹנָה מִיּוֹם הַשַּׁבָּת. שהן בתוך עשרים וארבע שעות לאחר ראיית הכתם. תּוֹלָה הַכֶּתֶם בָּרְאִיָּה. שאין מונים את יום ראיית הכתם כיום של זיבה, אלא מונים מיום הראייה.
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּשָׁעָה שְׁנִיָּה. דהיינו למעלה מעשרים וארבע שעות מראיית הכתם. טְמֵאָה שְׁנֵי יָמִים. שנחשבים לשני ימי זוב. חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת. ונעשית ספק זבה.
יז. לֹא רָאֲתָה דָּם בְּשַׁבָּת אֲבָל רָאֲתָה כֶּתֶם אַחֵר בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה מִיּוֹם הַשַּׁבָּת: אִם בָּדְקָה עַצְמָהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּמָצְאָה טָהוֹר – אֵינָהּ מוֹנָה אֶלָּא לְכֶתֶם אֶחָד שֶׁהוּא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶן בְּתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת; וְאִם לֹא בָּדְקָה וְלֹא יָדְעָה אִם הִפְסִיקָה טָהֳרָה בֵּינֵיהֶן אוֹ לֹא הִפְסִיקָה – הֲרֵי זוֹ מוֹנָה לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְאִם רָאֲתָה בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת – חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת.
יז. רָאֲתָה כֶּתֶם אַחֵר. שראתה ביום השישי כתם, וביום השבת ראתה אחריו כתם נוסף, בתוך עשרים וארבע שעות. מוֹנָה. את ימי זיבתה.
יח. רָאֲתָה הַכֶּתֶם הַשֵּׁנִי בְּשָׁעָה שְׁנִיָּה מִיּוֹם שַׁבָּת, בֵּין בָּדְקָה בֵּין לֹא בָּדְקָה – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה שְׁנֵי יָמִים, שֶׁהֲרֵי אֵין שְׁנֵיהֶן בְּתוֹךְ מֵעֵת לְעֵת. וְאִם רָאָת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת אַחַר מֵעֵת לְעֵת – חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת. רָאָת בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה מִיּוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת כֶּתֶם שְׁלִישִׁי: אִם הִפְסִיקָה טָהֳרָה בֵּינֵיהֶן – אֵינָן מִצְטָרְפִין וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת; וְאִם לֹא בָּדְקָה – חוֹשֶׁשֶׁת לְזִיבוּת.
יח. הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה שְׁנֵי יָמִים. ומונה את שניהם כימי זוב. אַחַר מֵעֵת לְעֵת. דווקא, שאם ראתה ביום ראשון קודם מעת לעת של הכתם, תתלה את הכתם של שבת בראיית יום ראשון, ויום השבת אינו נמנה כיום זיבה. אִם הִפְסִיקָה טָהֳרָה בֵּינֵיהֶם. כדין כתם וכתם, בהלכה הקודמת.
יט. כָּל כֶּתֶם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא טְמֵאָה בִּגְלָלוֹ, אִם יֵשׁ לָהּ דָּבָר לִתְלוֹת בּוֹ וְלוֹמַר שֶׁמָּא כֶּתֶם זֶה מִדָּבָר פְּלוֹנִי הוּא: אִם נִמְצָא עַל הַבֶּגֶד – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל; וְאִם נִמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ – סְפֵקוֹ טָמֵא וְאֵינָהּ תּוֹלָה בּוֹ. וְאִם הָיָה לָהּ לִתְלוֹת בִּבְשָׂרָהּ יָתֵר מֵחֲלוּקָהּ – אַף עַל בְּשָׂרָהּ תּוֹלָה, וּסְפֵקוֹ טָהוֹר.
יט. יֵשׁ לָהּ דָּבָר לִתְלוֹת בּוֹ. אפשרות להניח שמקורו של הדם מדבר אחר (ראה לקמן ה"כ). שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל. שטומאת כתמים היא מדברי סופרים (לעיל ה"ב), ולכן מקלים בה במקום שניתן לתלות, ולא להחמיר. עַל בְּשָׂרָהּ סְפֵקוֹ טָמֵא. שמסתבר שלא הגיע ממקום אחר אלא מגופה (ראה לקמן הכ"א). וְאִם הָיָה לָהּ לִתְלוֹת בִּבְשָׂרָהּ יָתֵר מֵחֲלוּקָהּ. שאם מסתבר יותר שהדם הגיע ממקום אחר בבשרה, תולים אף בו (ראה לקמן הכ"ב).
כ. כֵּיצַד? שָׁחֲטָה בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף, אוֹ שֶׁנִּתְעַסְּקָה בִּכְתָמִים, אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה בְּצַד הָעוֹסְקִין בָּהֶן, אוֹ שֶׁעָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים, וְנִמְצָא דָּם עַל חֲלוּקָהּ – טְהוֹרָה, וְתוֹלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁמֵּהֶן בָּא הַכֶּתֶם.
כ. שָׁחֲטָה בְּהֵמָה וכו'. ויש לתלות שהדם ניתז על בגדיה. שֶׁנִּתְעַסְּקָה בִּכְתָמִים. עסקה בבגדים מוכתמים בדם. בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים. מקום בו שוחטים את הבהמות.
כא. נִמְצָא הַכֶּתֶם עַל בְּשָׂרָהּ בִּלְבַד, אֲפִלּוּ מֵחֲגוֹר וּלְמַעְלָה – טְמֵאָה; שֶׁאִלּוּ הָיָה דָּם זֶה מִשְּׁחִיטָה אוֹ מִן הַשּׁוּק, הָיָה לוֹ שֶׁיִּמָּצֵא עַל בְּגָדֶיהָ. וְהוֹאִיל וְנִמְצָא עַל בְּשָׂרָהּ לֹא בְּבִגְדָּהּ – טְמֵאָה.
כא. אֲפִלּוּ מֵחֲגוֹר וּלְמַעְלָה טְמֵאָה. בשונה מכתם שנמצא על הבגד למעלה מן החגור שטהורה (לעיל ה"י), ששם אפשר שבא הכתם מבחוץ.
כב. הָיְתָה בָּהּ מַכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁחָיָת, אִם יְכוֹלָה לְהִתְגַּלֵּעַ וּלְהוֹצִיא דָּם, וְנִמְצָא דָּם עַל בְּשָׂרָהּ – תּוֹלָה בַּמַּכָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
כב. מַכָּה. פצע. שֶׁחָיָת. שנתרפאה ואינה מדממת. לְהִתְגַּלֵּעַ וּלְהוֹצִיא דָּם. להיפתח שנית.
כג. נִמְצָא הַכֶּתֶם עַל בִּגְדָּהּ וּבְשָׂרָהּ כְּאֶחָד – תּוֹלָה בְּכָל שֶׁיֵּשׁ לָהּ לִתְלוֹת.
וְתוֹלָה בְּמַאֲכֹלֶת, שֶׁמָּא בְּעֵת שֶׁיָּשְׁבָה נֶהֶרְגָה מַאֲכֹלֶת וְדָם זֶה דַּם מַאֲכֹלֶת הוּא. וְעַד כַּמָּה? עַד כַּגְּרִיס. אֲבָל אִם מָצְאָה הַכֶּתֶם יָתֵר מִכַּגְּרִיס – אֵינָהּ תּוֹלָה בְּמַאֲכֹלֶת, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מַאֲכֹלֶת רְצוּצָה בַּכֶּתֶם, הוֹאִיל וְהוּא יָתֵר מִכַּגְּרִיס – אֵינָהּ תּוֹלָה בַּמַּאֲכֹלֶת.
כג. עַל בִּגְדָּהּ וּבְשָׂרָהּ כְּאֶחָד. ואז אפשר שבא הכתם מבחוץ, ויכולה לתלות בדברים ששם (השווה לעיל הכ"א).
בְּמַאֲכוֹלֶת. כינה. עַד כַּגְּרִיס. גודלו נתפרש לעיל ה"ו. יָתֵר מִכַּגְּרִיס אֵינָהּ תּוֹלָה בְּמַאֲכֹלֶת. שבוודאי כמות כזו אינה מן המאכולת. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מַאֲכֹלֶת רְצוּצָה בַּכֶּתֶם וכו'. ואף אם היתה כינה מעוכה בכתם ונראה שהדם ממנה, בכל זאת אין תולים בה אם גודל הכתם יותר מכגריס.
כד. וְכֵן תּוֹלָה בִּבְנָהּ וּבְבַעֲלָהּ אִם הָיוּ עוֹסְקִין בְּדָם, אוֹ שֶׁהָיוּ יְדֵיהֶן מְלֻכְלָכוֹת בּוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה בָּהֶן מַכָּה, תּוֹלָה וְאוֹמֶרֶת: הֵם נָגְעוּ בִּי וְהִיא לֹא יָדְעָה, וְדָם זֶה מֵחֲמָתָן הוּא.
כה. אֵין מַחֲזִיקִין דָּם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לִתְלוֹת בּוֹ. כֵּיצַד? הָיְתָה לָהּ מַכָּה בִּכְתֵפָהּ וְנִמְצָא כֶּתֶם עַל שׁוֹקָהּ – אֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא בְּיָדֶיהָ נָגְעָה בַּמַּכָּה וְנָגְעָה בְּמָקוֹם זֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה – אֵין תּוֹלִין בּוֹ, בֵּין בְּגוּפָהּ בֵּין בַּחֲלוּקָה.
כה. מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. ממקום מסוים בגוף שיש בו דם, למקום אחר.
כו. שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁנִּתְעַסְּקוּ בְּצִפּוֹר אֶחָד וְאֵין בּוֹ אֶלָּא כַּסֶּלַע דָּם, וְנִמְצָא עַל כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן כֶּתֶם כַּסֶּלַע – שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת. נִתְעַסְּקָה בְּדָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה מִמֶּנּוּ כֶּתֶם אֶלָּא כַּגְּרִיס, וְנִמְצָא עָלֶיהָ כֶּתֶם כִּשְׁנֵי גְּרִיסִין – הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה כַּגְּרִיס בַּדָּם שֶׁנִּתְעַסְּקָה בּוֹ וְכַגְּרִיס בְּמַאֲכֹלֶת. נִמְצָא הַכֶּתֶם יָתֵר מִכִּשְׁנֵי גְּרִיסִין – טְמֵאָה.
כו. בְּצִפּוֹר אֶחָד. בעוף שנשחט. וְאֵין בּוֹ אֶלָּא כַּסֶּלַע דָּם. שכל הדם היוצא מן העוף, יוצר כתם בגודל של סלע. שְׁתֵּיהֶן טְמֵאוֹת. שאין לתלות בדם הציפור, מכיוון שנמצא דם רב אחר מלבדו. תּוֹלָה כַּגְּרִיס בַּדָּם שֶׁנִּתְעַסְּקָה בּוֹ וְכַגְּרִיס בְּמַאֲכֹלֶת. שאת הדם שנוסף תולה במאכולת, עד כגריס.
כז. נִתְעַסְּקָה בְּאָדֹם – אֵין תּוֹלָה בּוֹ שָׁחֹר. נִתְעַסְּקָה בְּעוֹף שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִינִין הַרְבֵּה, וְנִמְצָא עָלֶיהָ מַרְאֵה אֶחָד מֵהֶן – תּוֹלָה בּוֹ.
הָיְתָה לוֹבֶשֶׁת שָׁלֹשׁ חֲלוּקוֹת: אִם יְכוֹלָה לִתְלוֹת – תּוֹלָה אַף בַּתַּחְתּוֹן; וְאִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לִתְלוֹת – אֵינָהּ תּוֹלָה אֲפִלּוּ בָּעֶלְיוֹן. כֵּיצַד? עָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא כֶּתֶם עַל הַתַּחְתּוֹן לְבַדּוֹ – תּוֹלָה בְּדַם הַטַּבָּחִים. לֹא עָבְרָה בְּשׁוּק שֶׁל טַבָּחִין וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם בָּעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה.
סָפֵק עָבְרָה סָפֵק לֹא עָבְרָה, סָפֵק נִתְעַסְּקָה סָפֵק לֹא נִתְעַסְּקָה – אֵינָהּ תּוֹלָה.
כז. נִתְעַסְּקָה בְּאָדוֹם אֵין תּוֹלָה בּוֹ שָׁחוֹר. משום שאינם דומים זה לזה, אף ששניהם דמים טמאים (לעיל ה,ז). מִינִין הַרְבֵּה. כמה צבעים של דם.
חֲלוּקוֹת. חלוקים. אִם יְכוֹלָה לִתְלוֹת. אם היה אירוע שתולים בו, כגון שהלכה בשוק של טבחים, כדלקמן. תּוֹלָה בְּדַם הַטַּבָּחִים. שאפשר שיזוזו החלוקים, וינתז על התחתון דם מבחוץ. אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם בָּעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. שמסתבר שהוא מגופה, שהרי אין לה דבר לתלות בו.
כח. עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲזִירִין אוֹ שֶׁהֵן בָּאִין לָהּ תָּמִיד – אֵין חוֹשְׁשִׁין לִכְתָמֶיהָ הַנִּמְצָאִין בֶּחָלוּק.
כח. אוֹ שֶׁהֵן בָּאִין לָהּ תָּמִיד. שהחזירים סובבים שם, אף שאינם מאותו המקום. אֵין חוֹשְׁשִׁין לִכְתָמֶיהָ. שהחזירים מלוכלכים ברפש ודם, ותולים את הכתמים בהם.
כט. הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנִדָּה, בֵּין גּוֹיָה בֵּין יִשְׂרְאֵלִית, וְחָזְרָה וְלָבְשָׁה אוֹתוֹ קֹדֶם בְּדִיקָה וּמָצְאָה עָלָיו כֶּתֶם – הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בַּנִּדָּה שֶׁלָּבְשָׁה אוֹתוֹ. הִשְׁאִילָה אוֹתוֹ לְזָבָה קְטַנָּה בַּיּוֹם הַטָּמֵא שֶׁלָּהּ, אוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר, אוֹ לִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין – הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בּוֹ.
אֲבָל אִם הִשְׁאִילָה אוֹתוֹ לְזָבָה קְטַנָּה בַּיּוֹם הַשָּׁמוּר לָהּ, אוֹ לְזָבָה גְּדוֹלָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים, וְחָזְרָה וְלָבְשָׁה אוֹתוֹ קֹדֶם בְּדִיקָה וְנִמְצָא עָלָיו כֶּתֶם – שְׁתֵּיהֶן מְקֻלְקָלוֹת, הַשּׁוֹאֶלֶת וְהַמַּשְׁאִילָה אוֹתָהּ, שֶׁמָּא מִזּוֹ שֶׁמָּא מִזּוֹ. הִשְׁאִילָה אוֹתוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל הַכֶּתֶם – אֵינָהּ תּוֹלָה בָּהּ, שֶׁאֵין תּוֹלִין כֶּתֶם בְּכֶתֶם.
כט. תּוֹלָה בַּנִּדָּה שֶׁלָּבְשָׁה אוֹתוֹ. שהנידה בחזקת רואה דם, ותולה שהכתם בא ממנה. הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בּוֹ. שאף הן בחזקת רואות.
בַּיּוֹם הַשָּׁמוּר לָהּ… בְּשִׁבְעָה יְמֵי נְקִיִּים. שחזקת דמים מסולקים בימים אלה (לעיל ח,ט). שְׁתֵּיהֶן מְקֻלְקָלוֹת. וכל אחת חוששת שמא הכתם בא ממנה. לְיוֹשֶׁבֶת עַל הַכֶּתֶם. אישה שראתה כתם, ונטמאה מחמתו. שֶׁאֵין תּוֹלִין כֶּתֶם בְּכֶתֶם. שהרואה כתם אינה מוחזקת לרואה דם.
ל. בָּדְקָה חֲלוּקָהּ וּבָדְקָה עַצְמָהּ וּמָצְאָה עַצְמָהּ טָהוֹר, וְהִשְׁאִילָה הֶחָלוּק לַחֲבֶרְתָּהּ וּלְבָשַׁתּוּ, וְנִמְצָא עָלָיו כֶּתֶם כְּשֶׁהֶחֱזִירַתּוּ לָהּ – הַשּׁוֹאֶלֶת טְמֵאָה, וְאֵינָהּ תּוֹלָה בְּבַעֲלַת הֶחָלוּק, שֶׁהֲרֵי בָּדְקָה אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁתַּשְׁאִילֵהוּ לָהּ.
ל. הַשּׁוֹאֶלֶת טְמֵאָה. שבוודאי הכתם בא ממנה, שאינה יכולה לתלות במשאילה.
לא. אֲרֻכָּה שֶׁלָּבְשָׁה חָלוּק שֶׁל קְצָרָה וְנִמְצָא בּוֹ כֶּתֶם: אִם מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית תֻּרְפָּהּ – טְמֵאָה; וְאִם לָאו – טְהוֹרָה, שֶׁכֶּתֶם זֶה שֶׁל קְצָרָה הוּא.
לא. אֲרֻכָּה. גבוהה. קְצָרָה. נמוכה. אִם מַגִּיעַ כְּנֶגֶד בֵּית תֻּרְפָּהּ. אם הכתם מצוי כנגד הערווה של הגבוהה. וְאִם לָאו טְהוֹרָה. אם הכתם גבוה יותר, מסתבר שבא מן הנמוכה.
לב. שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד זוֹ אַחַר זוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא עָלָיו כֶּתֶם, וְכֵן אִם יָשְׁנוּ בְּמִטָּה אַחַת כְּאֶחָד וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן – כֻּלָּן טְמֵאוֹת. וְאִם בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן עַצְמָהּ מִיָּד וּמָצְאָה עַצְמָהּ טְמֵאָה – הֲרֵי הַשְּׁתַּיִם טְהוֹרוֹת.
לב. כֻּלָּן טְמֵאוֹת. שכלפי כל אחת מהן יש חשש שבא ממנה. הֲרֵי הַשְּׁתַּיִם טְהוֹרוֹת. שתולים את הכתם באישה שמצאה עצמה טמאה.
לג. בָּדְקוּ כֻּלָּן וּמָצְאוּ עַצְמָן טְהוֹרוֹת – תּוֹלָה מִי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִרְאוֹת דָּם בְּמִי שֶׁהִיא רְאוּיָה, וְתִהְיֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה טְהוֹרָה, וְהָרְאוּיָה טְמֵאָה.
כֵּיצַד? הָיְתָה אַחַת מְעֻבֶּרֶת וְאַחַת אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת – הַמְעֻבֶּרֶת טְהוֹרָה, וְשֶׁאֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת טְמֵאָה; מְנִיקָה וְשֶׁאֵינָהּ מְנִיקָה – הַמְּנִיקָה טְהוֹרָה; זְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ זְקֵנָה – הַזְּקֵנָה טְהוֹרָה; בְּתוּלָה וְשֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה – הַבְּתוּלָה טְהוֹרָה. הָיוּ כֻּלָּן מְעֻבָּרוֹת, כֻּלָּן זְקֵנוֹת, כֻּלָּן מְנִיקוֹת, כֻּלָּן בְּתוּלוֹת – הֲרֵי כֻּלָּן טְמֵאוֹת.
לג. וּמָצְאוּ עַצְמָן טְהוֹרוֹת. וחזר הספק כלפי כל אחת מהן.
מְעֻבֶּרֶת… מְנִיקָה… זְקֵנָה… בְּתוּלָה. ארבעתן מסולקות דמים (לעיל ה"ד). הֲרֵי כֻּלָּן טְמֵאוֹת. שהספק שקול, ובוודאי בא מאחת מהן.
לד. שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁעָלוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה וְיָשְׁנוּ כֻּלָּן, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת הָאֶמְצָעִית – שְׁלָשְׁתָּן טְמֵאוֹת. תַּחַת הַפְּנִימִית – הִיא וְשֶׁבְּצִדָּהּ טְמֵאוֹת, וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. תַּחַת הַחִיצוֹנָה – הִיא וְשֶׁבְּצִדָּהּ טְמֵאוֹת, וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה. וְאִם לֹא עָלוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶן סֵדֶר, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן – כֻּלָּן טְמֵאוֹת.
לד. דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה. צד הרגליים, שכל אחת שכבה במקומה ולא עברה דרך מקום האחרות. תַּחַת הָאֶמְצָעִית שְׁלָשְׁתָּן טְמֵאוֹת. שאלו שבצדיה קרובות אליה, וייתכן שהדם בא מהן. הַפְּנִימִית. זו שקרובה לצד הקיר. הַחִיצוֹנָה. הרחוקה ביותר מן הקיר. אִם לֹא עָלוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה. אלא מן הצד החיצוני, ואף הפנימית עברה במקום החיצונה.
לה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁבָּדְקוּ כֻּלָּן וּמָצְאוּ טָהוֹר, וְלֹא תוּכַל אַחַת מֵהֶן לִתְלוֹת בַּחֲבֶרְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם בָּדְקָה אַחַת וּמָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה, וַחֲבֶרְתָּהּ לֹא בָּדְקָה – תּוֹלָה זוֹ הַטְּהוֹרָה בְּזוֹ שֶׁלֹּא בָּדְקָה, וְזוֹ שֶׁלֹּא בָּדְקָה טְמֵאָה.
לה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל הל"ג.
לו. כָּל כֶּתֶם הַנִּמְצָא עַל הַבֶּגֶד שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה יִתָּלֶה – אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהוּא דָּם. וְאִם נִסְתַּפֵּק לָהֶן שֶׁמָּא הוּא דָּם אוֹ צֶבַע אָדֹם – מַעֲבִירִין עָלָיו שִׁבְעָה סַמְמָנִין אֵלּוּ עַל הַסֵּדֶר: אִם עָבַר אוֹ כָּהַה עֵינוֹ – הֲרֵי זֶה כֶּתֶם דָּם, וּטְמֵאָה; וְאִם עָמַד כְּמוֹת שֶׁהוּא – הֲרֵי זֶה צֶבַע, וּטְהוֹרָה.
לו. שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהוּא דָּם. שיהיה ברור שמדובר בדם, ולא בדבר אחר (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב ד,יא). סַמְמָנִין. חומרי ניקוי. עַל הַסֵּדֶר. לפי הסדר. כָּהַה עֵינוֹ. דהה צבעו. עָמַד כְּמוֹת שֶׁהוּא. שלא השתנה על אף הכיבוס.
לז. וְאֵלּוּ הֵן הַשִּׁבְעָה סַמָּנִין עַל סִדְרָן: רֹק תָּפֵל, וּלְעִיסַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, וּמֵי רַגְלַיִם שֶׁהֶחֱמִיצוּ, וְנֶתֶר, וּבוֹרִית, וְקִימוֹנְיָא, וְאַשְׁלָג.
וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עַל כָּל סַם וְסַם, וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא בְּכָל כִּסְכּוּס. הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא עַל הַסֵּדֶר, אוֹ שֶׁהֶעֱבִירָן כְּאֶחָד – לֹא עָשָׂה כְּלוּם. הִקְדִּים אַחֲרוֹנִים לָרִאשׁוֹנִים – אֵלּוּ שֶׁהֶעֱבִיר בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁהֵן הָרִאשׁוֹנִים עָלוּ, וְחוֹזֵר וּמַעֲבִיר אַחֲרֵיהֶן הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהִקְדִּים, עַד שֶׁיַּעַבְרוּ הַשִּׁבְעָה עַל הַסֵּדֶר.
לז. רֹק תָּפֵל וכו'. יבוארו לקמן הל"ח. נֶתֶר וּבוֹרִית וְקִימוֹנְיָא וְאַשְׁלָג. חומרי כביסה המופקים מצמחים שונים.
לְכַסְכֵּס. לשפשף את הבגד בין ידיו, כדרך שעושים בשעת הכביסה. עַל כָּל סַם וָסַם. עם כל אחד מחומרי הניקוי. וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא. משפשף הלוך ושוב. שֶׁלֹּא עַל הַסֵּדֶר. שלא לפי הסדר האמור לעיל. כְּאֶחָד. כל הסימנים ביחד. לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שאין הדבר מועיל לבירור. אֵלּוּ שֶׁהֶעֱבִיר בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁהֵן הָרִאשׁוֹנִים עָלוּ וכו'. אותם החומרים נחשבים, ומשלים אחריהם את השאר.
לח. אֵי זֶה הוּא רֹק תָּפֵל? זֶה שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה וְהָיָה יָשֵׁן כָּל חֲצִי הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן, לְמָחָר קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל – נִקְרָא רֹק תָּפֵל. וְהוּא שֶׁלֹּא יָצָא רֹב דִּבּוּרוֹ עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם. וְאִם הִשְׁכִּים וְשָׁנָה פִּרְקוֹ קֹדֶם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת – אֵין זֶה רֹק תָּפֵל, שֶׁהַדִּבּוּר מְבַטֵּל חֹזֶק הָרֹק וּמַחֲזִירוֹ כַּמַּיִם.
וְאֵי זֶה הוּא לְעִיסַת גְּרִיסִין? הוּא שֶׁיִּלְעֹס הַגְּרִיסִין עַד שֶׁיִּתְעָרֵב עִם הַפּוֹל רֹק הַרְבֵּה מִפִּיו. וְאֵי זֶה הוּא מֵי רַגְלַיִם שֶׁהֶחֱמִיצוּ? אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ יָתֵר.
לח. לְמָחָר קוֹדֶם שֶׁיֹּאכַל. הרוק שיהיה בפיו למחרת בבוקר, הוא רוק תפל, בתנאי שלא אכל. שֶׁלֹּא יָצָא רֹב דִּבּוּרוֹ עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. שלא דיבר בכמות שאדם מדבר בזמן זה. וְשָׁנָה פִּרְקוֹ. למד בדיבור. מְבַטֵּל חֹזֶק הָרֹק וּמַחֲזִירוֹ כַּמַּיִם. מוציא את הכוח שיש ברוק לנקות בגדים, והופך אותו להיות כמו מים.
הַגְּרִיסִין. של פול.
לט. כָּל אִשָּׁה שֶׁהִיא טְמֵאָה מִשּׁוּם כֶּתֶם: אִם מָצְאָה הַכֶּתֶם בִּימֵי נִדָּתָהּ – הֲרֵי זוֹ סְפֵק נִדָּה, וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו שִׁבְעָה, וְטוֹבֶלֶת בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ; וְאִם מָצְאָה אוֹתוֹ בִּימֵי זִיבָתָהּ – הֲרֵי זוֹ סְפֵק זָבָה גְּדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק זֶה, וְיוֹשֶׁבֶת יוֹם אֶחָד אִם הָיְתָה קְטַנָּה, אוֹ יוֹשֶׁבֶת שִׁבְעַת יְמֵי נְקִיִּים אִם הָיְתָה גְּדוֹלָה, מִסָּפֵק. וְהַכֹּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ, הַבָּא עָלֶיהָ בְּזָדוֹן – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת, וּפְטוּרִין מִקָּרְבָּן.
לט. וְיוֹשֶׁבֶת עָלָיו שִׁבְעָה. שהם שבעה ימי טומאתה, כדין הנידה (לעיל ד,ב). שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּפֶרֶק זֶה. לעיל יב-יח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות לעובר על דברי חכמים. וּפְטוּרִין מִקָּרְבָּן. שאין מביאים חטאת אלא על איסורי תורה.

תקציר הפרק 

פרק ט הלכות איסורי ביאה

⚠פרק ארוך מהרגיל, יש להקדיש עוד זמן ללימוד היום

כתמים

אין האישה מיטמאה מן התורה, בנידה או בזיבה–עד שתרגיש, ותראה דם, וייצא בבשרה,ואם לא הרגישה, ובדקה ומצאה הדם לפנים ב'פרוזדור' הרי זה בחזקת שבא בהרגשה.

ומדברי סופרים, שכל הרואה כתם דם על בשרה, או על בגדיה–אף על פי שלא הרגישה, ואף על פי שבדקה עצמה ולא מצאה דם–הרי זו טמאה, וכאילו מצאה דם לפנים בבשרה; וטומאה זו בספק. טומאה זו למפרע כמפורט בפרק. חוץ ממעוברת,מניקה,בתולה וזקנה, או אשה בשעת וסתה.

מקום הכתם: אם בבשרה – טמאה רק במקום שיתכן שנטף מהמקור, ואין במה לתלות (כגון שיש לה מכה מדממת בגוף);
נמצא הכתם בבגדה – טמאה בתנאי שגדול מגריס, והבגד לבן , במקום שיתכן שנטף מהמקור, ואין במה לתלות, והוכח כדם. -אם לא כך,טהורה.
כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה אינו מטמא (כגון על כלי אבנים,בגד קטן מאד וכו)
3 נשים שמצאו כתם בבגדן והספק ביחס לכולן, -דינם שכולן טמאות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות איסורי ביאה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.תנאי הטהרה לכתם שנמצא על הגוף הם צבע, תליה, מיקום הכתם?

2.ההשלכה לכך שכתמים דרבנן היא שניתן לתלות את הכתם בכל מה שאפשר?

3.כתם קטן – לעולם טהור?

תשובות
1-כן 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן