פרק ט', הלכות אישות, ספר נשים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁאָסוּר לִשָּׂא שְׁתֵּיהֶן מִשּׁוּם עֶרְוָה כְּאַחַת – אֵינָן מְקֻדָּשׁוֹת. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת כְּאַחַת – אֵין אַחַת מֵהֶן מְקֻדֶּשֶׁת.
א. כְּאַחַת. ביחד. אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת. שבקידושי אחת מהן נאסרת לו השנייה באיסור ערווה (הלכות איסורי ביאה ב,ז, ב,ט). אֵין אַחַת מֵהֶן מְקֻדֶּשֶׁת. אף אחת מהן אינה מקודשת לו, מפני שהקידושין אינם חלים בעריות (לעיל ד,יב), ויש כאן קידושי ערווה.
ב. קִדֵּשׁ נָשִׁים רַבּוֹת כְּאַחַת, וְאָמַר: 'הֲרֵי כֻּלְּכֶן מְקֻדָּשׁוֹת לִי', וְהָיוּ בָּהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין אַחַת מִכֻּלָּם מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם אָמַר לָהֶן: 'הָרְאוּיָה מִכֶּם לְבִיאָה מְקֻדֶּשֶׁת לִי' – הֲרֵי כֻּלָּם מְקֻדָּשׁוֹת לוֹ, חוּץ מִן הָאֲחָיוֹת אוֹ אִשָּׁה וּבִתָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
וְכֵן אִם אָמַר לָהֶן: 'הֲרֵי כֻּלְּכֶן מְקֻדָּשׁוֹת לִי', וְהָיְתָה בָּהֶן שִׁפְחָה אוֹ גּוֹיָה אוֹ אִשָּׁה אַחַת עֶרְוָה, כְּגוֹן אֵשֶׁת אִישׁ אוֹ בִּתּוֹ אוֹ אֲחוֹתוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין אַחַת מִכֻּלָּן מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם אָמַר: 'הָרְאוּיָה מִכֶּם לְבִיאָה מְקֻדֶּשֶׁת לִי' – הֲרֵי כֻּלָּן מְקֻדָּשׁוֹת לוֹ, חוּץ מֵאוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁאֵין הַקִּדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ.
ב. אֵין אַחַת מִכֻּלָּם מְקֻדֶּשֶׁת. מכיוון שכלל בדבריו נשים שאינן מקודשות משום ערווה, בטלו הקידושין לגבי כולן. הָרְאוּיָה מִכֶּם לְבִיאָה מְקֻדֶּשֶׁת לִי וכו'. שתלה את הקידושין באפשרות המעשית לשאת אותן, וממילא לא כלל את אלה שאסורות זו עם זו.
שִׁפְחָה אוֹ גּוֹיָה. שאין הקידושין תופסים בהן (לעיל ד,טו).
ג. אָמַר לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת: 'הֲרֵי אַחַת מִכֶּם מְקֻדֶּשֶׁת לִי בָּזֶה', וְנָתַן לָהֶן פְּרוּטָה אוֹ שֶׁקִּבְּלַתָּה אַחַת עַל יְדֵי חֲבֶרְתָּהּ, וְכֵן הָאוֹמֵר לָאָב: 'אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ מְקֻדֶּשֶׁת לִי', וְקִבֵּל הָאָב קִדּוּשֶׁיהָ – כֻּלָּן צְרִיכוֹת גֵּט מִמֶּנּוּ, וְאָסוּר לוֹ לָבֹא עַל אַחַת מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהַקִּדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָבֹא עַל אַחַת מֵהֶן.
ג. עַל יְדֵי חֲבֶרְתָּהּ. בשליחות השנייה. וְקִבֵּל הָאָב קִדּוּשֶׁיהָ. שהאב יכול לקדש את בתו קודם שבגרה (ראה לעיל ג,יא). צְרִיכוֹת גֵּט. כדי להתיר אותן לאחרים. וְאָסוּר לוֹ לָבֹא עַל אַחַת מֵהֶן. מפני שכל אחת מהן היא ספק אחות אשתו, ואסורה.
ד. הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה פְּלוֹנִית, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לוֹ, וְקִדֵּשׁ הַמְשַׁלֵּחַ בְּעַצְמוֹ לְאִמָּהּ אוֹ לְבִתָּהּ אוֹ לַאֲחוֹתָהּ, וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן נִתְקַדְּשָׁה רִאשׁוֹנָה – שְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת גֵּט, וַאֲסוּרוֹת עָלָיו.
וְכֵן אִשָּׁה שֶׁעָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ, וְקִדְּשָׁה הִיא עַצְמָהּ לְאַחֵר, וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶם קָדַם – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין לָהּ גֵּט. וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאַחַד כּוֹנֵס.
ד. שְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת גֵּט וַאֲסוּרוֹת עָלָיו. גם לאחר שנתן גט לאחת מהן, שאין איסור עריות של קרבה בטל אחר גירושין (ראה הלכות איסורי ביאה ב,ז-ט).
אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאַחַד כּוֹנֵס. שאחרי שהתגרשה מהאחד מותרת להינשא לשני.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּרְחוֹקִים. אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ הַשָּׁלִיחַ לָאָב, וְקִדְּשָׁה הִיא עַצְמָהּ לַבֵּן אוֹ לָאָח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין גֵּט, וְהִיא אֲסוּרָה לִשְׁנֵיהֶם.
ה. בִּרְחוֹקִים. שאינם קרובי משפחה.
ו. הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: 'צֵא וְקַדֵּשׁ לִי אִשָּׁה', וּמֵת הַשָּׁלִיחַ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם קִדֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה אוֹ לֹא קִדֵּשׁ – הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁקִּדֵּשׁ, שֶׁחֶזְקַת הַשָּׁלִיחַ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ; וְהוֹאִיל וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ אִשָּׁה קִדֵּשׁ לוֹ – הֲרֵי זֶה אָסוּר בְּכָל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קְרוֹבוֹת שֶׁהֵן עֶרְוָה עִמָּהּ, כְּגוֹן אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּת אוֹ אֵם אוֹ אָחוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן; שֶׁאִם תֹּאמַר: יִשָּׂא זוֹ, שֶׁמָּא אִמָּהּ קִדֵּשׁ לוֹ שְׁלוּחוֹ אוֹ אֲחוֹתָהּ אוֹ בִּתָּהּ. וּמֻתָּר בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ קְרוֹבוֹת כְּגוֹן אֵלּוּ.
הָיְתָה לָהּ קְרוֹבָה אָחוֹת אוֹ אֵם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְהָיְתָה הַקְּרוֹבָה אֵשֶׁת אִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה הוּא שָׁלִיחַ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה קֹדֶם שֶׁיָּמוּת הַשָּׁלִיחַ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בָּהּ, וְאֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא קִדֵּשׁ הַשָּׁלִיחַ אֶת קְרוֹבָתָהּ אַחַר שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה רְאוּיָה בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה הַשָּׁלִיחַ, וְאֵין אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לוֹ אֶלָּא אִשָּׁה שֶׁיָּכוֹל הוּא לְקַדְּשָׁהּ בִּשְׁעַת הַשְּׁלִיחוּת.
ו. שֶׁחֶזְקַת הַשָּׁלִיחַ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ. מניחים שהשליח ביצע את שנצטווה.
ז. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בָּנִים, וְעָשׂוּ כֻּלָּן אֶת אֲבִיהֶן שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לָהֶן אִשָּׁה, וְאָמַר אֲבִי הַבָּנִים לְאִישׁ שֶׁהָיוּ לוֹ חָמֵשׁ בָּנוֹת: 'אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ מְקֻדֶּשֶׁת לְאֶחָד מִבָּנַי', וְקִבֵּל הָאָב הַקִּדּוּשִׁין – כָּל אַחַת מֵהֶן צְרִיכָה חֲמִשָּׁה גִּטִּין מִכָּל הָאַחִים, הוֹאִיל וְכֻלָּן נָתְנוּ רְשׁוּת לָאָב לְקַדֵּשׁ לָהֶן. מֵת אֶחָד מֵהֶם – כָּל אַחַת מֵהֶן צְרִיכָה אַרְבָּעָה גִּטִּין, וַחֲלִיצָה מֵאַחַד מֵהֶם.
ז. אַרְבָּעָה גִּטִּין וַחֲלִיצָה מֵאַחַד מֵהֶם. גט מכל אחד מן האחים הנותרים, שמא הייתה מקודשת לאחד מהם, וחליצה שמא הייתה מקודשת לאח שמת. ודי בחליצה של אחד מן האחים כדי לפטור את כולם מחובת חליצה (הלכות ייבום וחליצה א,ט).
ח. הָאָב שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתוֹ וּבַת בּוֹגֶרֶת, וְנָתְנָה לוֹ הַבּוֹגֶרֶת רְשׁוּת לְקַדְּשָׁהּ, וְקִדֵּשׁ בִּתּוֹ סְתָם לְאֶחָד – אֵין הַבּוֹגֶרֶת בַּכְּלָל, עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ וְיֹאמַר: 'בִּתִּי הַבּוֹגֶרֶת שֶׁעָשָׂת אוֹתִי שָׁלִיחַ'. לְפִיכָךְ אֵין הַבּוֹגֶרֶת מְקֻדֶּשֶׁת, וַאֲחוֹתָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
ח. וְנָתְנָה לוֹ הַבּוֹגֶרֶת רְשׁוּת לְקַדְּשָׁהּ. מאחר שכבר אינה ברשותו, אינו יכול לקדשה אלא אם כן מינתה אותו לשליחהּ (לעיל ג,יא-יב). וְקִדֵּשׁ בִּתּוֹ סְתָם לְאֶחָד. קיבל את הקידושין מבלי להבהיר בעבור מי מבנותיו קיבלם. אֵין הַבּוֹגֶרֶת בַּכְּלָל. שמן הסתם קידש את הבת הקטנה, כיוון שהיא ברשותו.
ט. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּתֵּי בָּנוֹת מִשְּׁתֵי נָשִׁים וְכֻלָּן בִּרְשׁוּתוֹ, וְקִדֵּשׁ אַחַת מֵהֶן, וּבִשְׁעַת הַקִּדּוּשִׁין אָמַר לַבַּעַל: 'קִדַּשְׁתִּי לְךָ אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה', אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר: שֶׁמָּא גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת קִדֵּשׁ לוֹ, אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת – הֲרֵי כֻּלָּן מֻתָּרוֹת חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, וְהִיא לְבַדָּהּ הַמְקֻדֶּשֶׁת.
וְכֵן אִם קִדֵּשׁ בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר: שֶׁמָּא קְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת – הֲרֵי כֻּלָּן מֻתָּרוֹת חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, וְהִיא בִּלְבַד הַמְקֻדֶּשֶׁת; שֶׁמַּשְׁמַע 'בִּתִּי גְּדוֹלָה' – שֶׁאֵין בִּבְנוֹתָיו גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה, וּמַשְׁמַע 'קְטַנָּה' – שֶׁאֵין בָּהֶן קְטַנָּה מִמֶּנָּה.
ט. כִּתֵּי. כתות, קבוצות. בִּרְשׁוּתוֹ. שיכול לקדשן בלי דעתן.
י. נֶאֱמָן הָאָב לוֹמַר עַל בִּתּוֹ קֹדֶם שֶׁתִּבְגֹּר שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת, וְאוֹסְרָהּ עַל הַכֹּל.
י. נֶאֱמָן הָאָב… קֹדֶם שֶׁתִּבְגֹּר. לפי שבאותו הזמן עדיין בכוחו לקדשה (לעיל ג,יא; וראה הלכות איסורי ביאה יח,כד).
יא. הָאָב שֶׁאָמַר: 'קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ' – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לְעוֹלָם עַל כָּל אָדָם, עַד שֶׁיֹּאמַר הָאָב: 'נוֹדַע לִי שֶׁלִּפְלוֹנִי קִדַּשְׁתִּיהָ', וְתִהְיֶה צְרִיכָה גֵּט מִמֶּנּוּ בִּלְבַד, וְאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁבָּגְרָה.
יב. אָמַר הָאָב: 'אֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ', וּבָא אֶחָד וְאָמַר: 'אֲנִי הוּא שֶׁקִּדַּשְׁתִּיהָ' – נֶאֱמָן אַף לִכְנֹס, וְאֵינוֹ צָרִיךְ קִדּוּשִׁים אֲחֵרִים.
יב. נֶאֱמָן אַף לִכְנֹס. לא זו בלבד שנאמן לעניין התרתה בגט לאחרים (ראה לקמן הי"ד), שהרי אינו מרוויח מזה דבר, אלא שנאמן אף אם רוצה לשאת אותה לאישה, ואין חוששים שמא הוא משקר בשל הרצון לשאתה, מפני שחושש שהאב יכיר שלא הוא זה שקידשה.
יג. בָּאוּ שְׁנַיִם, זֶה אוֹמֵר: 'אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ', וְזֶה אוֹמֵר: 'אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ' – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט. וְאִם רָצוּ – אֶחָד כּוֹתֵב גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. כְּנָסָהּ, וְאַחַר כָּךְ בָּא אַחֵר וְאָמַר: 'אֲנִי הוּא שֶׁקִּדַּשְׁתִּיהָ' – אֵינוֹ נֶאֱמָן, וְאֵינוֹ אוֹסְרָהּ עַל בַּעְלָה
יג. שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט. מפני ששניהם נאמנים במידה שווה. כְּנָסָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא אַחֵר… אֵינוֹ נֶאֱמָן. שאינו נאמן לאסור אישה על בעלה.
יד. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: 'נִתְקַדַּשְׁתִּי, וְאֵינִי יוֹדַעַת לְמִי נִתְקַדַּשְׁתִּי', וּבָא אֶחָד וְאָמַר: 'אֲנִי הוּא שֶׁקִּדַּשְׁתִּיךְ' – נֶאֱמָן לִתֵּן לָהּ גֵּט, וְתִהְיֶה מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִמֶּנּוּ. אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן לִכְנֹס, שֶׁמָּא יִצְרוֹ תְּקָפוֹ וְהִיא תַּרְגִּיל לוֹ כְּדֵי לְהַתִּירָהּ.
יד. אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱמָן לִכְנֹס שֶׁמָּא יִצְרוֹ תְּקָפוֹ וכו'. במקרה כזה חוששים שמא הוא משקר ואומר שהוא קידשה, ושהאישה תשתף אתו פעולה למרות שלא הוא קידשה, כדי שלא תהיה אסורה לכל אדם (השווה לעיל הי"ב). ולפיכך אין מאמינים לו אלא לעניין התרתה בגט.
טו. הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה: 'קִדַּשְׁתִּיךְ', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא קִדַּשְׁתַּנִי' – הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. 'קִדַּשְׁתַּנִי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ' – הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו. 'קִדַּשְׁתִּיךְ', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא בִּתִּי' – אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, וּגְדוֹלָה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו; וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הַבַּת, וְהַבַּת מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. 'קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי' – אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת הַבַּת, וְהַבַּת מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו; וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הָאֵם, וְהָאֵם אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו.
טו. הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו. שיכול האדם להטיל איסורים על עצמו, אך לא על האחרים (ראה הלכות גירושין יב,ג). בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. האסורות עליו אילו היה מקדשה קידושין ודאיים (ראה הלכות איסורי ביאה ב,ז-ט). גְדוֹלָה. האם. וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הַבַּת. שאין האם נאמנת על קידושי בתה.
טז. וְכָל אֵלּוּ שֶׁטּוֹעֲנִין הַקִּדּוּשִׁין – בְּשֶׁטָּעַן הַטּוֹעֵן שֶׁהָיוּ שָׁם קִדּוּשִׁים בִּפְנֵי עֵדִים, וְהָלְכוּ לִמְדִינָה אַחֶרֶת אוֹ מֵתוּ. אֲבָל אִם הוֹדוֹ שֶׁהָיוּ הַקִּדּוּשִׁין בְּלֹא עֵדִים – אֵין כָּאן קִדּוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל מָקוֹם שֶׁתֹּאמַר אִשָּׁה לָאִישׁ: 'קִדַּשְׁתַּנִי', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא קִדַּשְׁתִּי' – מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ גֵּט כְּדֵי לְהַתִּירָהּ לִשְׁאָר הָעָם, שֶׁאֵין לוֹ בָּזֶה הֶפְסֵד. וְאִם נָתַן לָהּ גֵּט מֵעַצְמוֹ – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן כְּתֻבָּה.
טז. שֶׁטּוֹעֲנִין הַקִּדּוּשִׁין. שטענו שהיו קידושין, בין האיש ובין האישה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ד,ו. כְּדֵי לְהַתִּירָהּ לִשְׁאָר הָעָם. שהרי היא אומרת שהיא אסורה, מפני שהיא אשת איש. שֶׁאֵין לוֹ בָּזֶה הֶפְסֵד. לא ייגרם לו הפסד ממוני בכתיבת הגט (ראה מ"מ). מֵעַצְמוֹ. ולא על פי בקשת בית דין. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן כְּתֻבָּה. שנראה ממעשיו שאכן קידשה.
יז. הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ לְעַצְמוֹ – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לַשָּׁלִיחַ, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בִּשְׁאָר דִּבְרֵי מִקָּח וּמִמְכָּר נִקְרָא רָשָׁע.
יז. נִקְרָא רָשָׁע. מפני שנהג ברמאות (הלכות מכירה ז,י).
יח. הָעוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ, הַשָּׁלִיחַ אוֹמֵר: 'לְעַצְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ', וְהָאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: 'לָרִאשׁוֹן שֶׁשְּׁלָחוֹ נִתְקַדַּשְׁתִּי': אִם לֹא עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים – הֲרֵי הַשָּׁלִיחַ אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, וְהָאִשָּׁה אֲסוּרָה בִּקְרוֹבֵי הַמְשַׁלֵּחַ וְהַמְשַׁלֵּחַ מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ; וְאִם הֻחְזַק הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לָרִאשׁוֹן.
יח. אִם לֹא עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים וכו'. מכיוון שהשליח מונה בלי עדים, נאמן לטעון שקידש לעצמו ולא למשלח. אך מכיוון שהאישה אינה מודה שהתקדשה לו, הדין הוא כבמקרה שצד אחד טוען שהיו קידושין והשני מכחיש (לעיל הט"ו). וְאִם הֻחְזַק הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים וכו'. מכיוון שמונה בפני עדים והוחזק כשליח, יש להניח שעשה את שליחותו וקידש בעבור המשלח (בני אהובה).
יט. אָמְרָה: 'אֵינִי יוֹדַעַת לְמִי נִתְקַדַּשְׁתִּי, אִם לַשָּׁלִיחַ אוֹ לְשׁוֹלְחוֹ': אִם לֹא הֻחְזַק הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי; וְאִם הֻחְזַק שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ – שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט, וְאִם רָצוּ – אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
יט. אָמְרָה אֵינִי יוֹדַעַת… אִם לֹא הֻחְזַק הַשָּׁלִיחַ בְּעֵדִים מְקֻדֶּשֶׁת לַשֵּׁנִי. מכיוון שהשליח מונה בלי עדים, נאמן לטעון שקידש לעצמו ולא למשלח, ומכיוון שהאישה לא מכחישה אותו, היא מקודשת לו. וְאִם הֻחְזַק שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט וכו'. שמצד שהוחזק כשליח יש להניח שקידשה לראשון, כדלעיל, אך מכיוון שטוען שקידשה לעצמו והאישה אינה מכחישה אותו, ספק מקודשת לשניהם (ראה בני אהובה).
כ. הָאִשָּׁה שֶׁעָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלַךְ וְקִדְּשָׁהּ, וּבְעֵת הֲלִיכָתוֹ בִּטְּלָה הַשְּׁלִיחוּת וְחָזְרָה בָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם קֹדֶם שֶׁקִּבֵּל בָּהּ הַקִּדּוּשִׁין חָזְרָה אוֹ אַחַר הַקִּדּוּשִׁין – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק. וְכֵן הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה שָׁלִיחַ וְחָזַר בּוֹ.
כ. שֶׁעָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַדְּשָׁהּ. שיקבל את כסף קידושיה בעבורה.
כא. הַמְקַדֵּשׁ אַחַת מֵחֲמֵשׁ נָשִׁים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ, וְכָל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת: 'אוֹתִי קִדֵּשׁ' – אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת כֻּלָּן, וְנוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת, וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה אַחַת בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק. וְאִם קִדֵּשׁ בְּבִיאָה – קָנְסוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים שֶׁיִּתֵּן כְּתֻבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁהַכְּתֻבָּה שֶׁכָּתַב לְאַחַת מֵהֶן אָבְדָה, וְכָל אַחַת וְאַחַת אוֹמֶרֶת: 'אֲנִי הִיא שֶׁקִּדַּשְׁתַּנִי וְכָתַבְתָּ לִי, וְאָבְדָה כְּתֻבָּתִי'.
כא. וּמַנִּיחַ כְּתֻבָּה אַחַת בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק. שחייב רק בדמי כתובה אחת. קָנְסוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים. מפני שאסור לקדש בביאה לכתחילה (לעיל ג,כא. לקנס דומה ראה הלכות גזלה ד,ט). וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁהַכְּתֻבָּה שֶׁכָּתַב וכו'. מדובר כאן במקרה שכתב המקדש כתובה לאחת מהן והכתובה אבדה, שחיוב כתובה מן האירוסין הוא רק אם כתב לה (לקמן י,יא).
כב. הָאִשָּׁה שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִפְלוֹנִי – הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת מְקֻדֶּשֶׁת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה. וְכָל קוֹל שֶׁלֹּא הֻחְזַק בְּבֵית דִּין – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ. וְכֵיצַד הוּא הַקּוֹל שֶׁתֻּחְזַק זוֹ בּוֹ שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת? כְּגוֹן שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְהֵעִידוּ שֶׁרָאוּ הַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים, וּמִטּוֹת מֻצָּעוֹת, וּבְנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין, וְנָשִׁים שְׂמֵחוֹת לָהּ וְאוֹמְרוֹת: 'נִתְקַדְּשָׁה פְּלוֹנִית הַיּוֹם, נִתְקַדְּשָׁה פְּלוֹנִית הַיּוֹם'. שָׁמְעוּ אוֹתָן אוֹמְרוֹת: 'פְּלוֹנִית תִּתְקַדֵּשׁ הַיּוֹם' – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ, שֶׁמָּא נִזְדַּמְּנוּ לְקַדֵּשׁ וְלֹא נִתְקַדְּשָׁה, עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה.
וְכֵן אִם בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: 'רָאִינוּ כְּמוֹ שִׂמְחַת אֵרוּסִין וְשָׁמַעְנוּ הֲבָרָה, וְשָׁמַעְנוּ מִפְּלוֹנִי שֶׁשָּׁמַע מִפְּלוֹנִי שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה פְּלוֹנִית בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי', וְהָלְכוּ לָהֶם הָעֵדִים לִמְדִינָה אַחֶרֶת אוֹ מֵתוּ – הֲרֵי זֶה קוֹל שֶׁמַּחֲזִיק אוֹתָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
כב. הֻחְזַק. נבדק שיש בו ממש. הַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים וּמִטּוֹת מֻצָּעוֹת וכו'. סימנים לשמחת קידושין. אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. אינה מוחזקת כמקודשת. שֶׁמָּא נִזְדַּמְּנוּ לְקַדֵּשׁ וְלֹא נִתְקַדְּשָׁה. שייתכן שהתכוננו לקדש אך לבסוף לא קידשו.
הֲבָרָה. רעש, המולת חוגגים.
כג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם אֲמַתְלָא. אֲבָל אִם הָיְתָה שָׁם אֲמַתְלָא, וְשָׁמְעוּ הָאֲמַתְלָא כְּשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה – לֹא הֻחְזְקָה מְקֻדֶּשֶׁת. כֵּיצַד הִיא אֲמַתְלָא? 'פְּלוֹנִית נִתְקַדְּשָׁה עַל תְּנַאי' אוֹ 'קִדּוּשֵׁי סָפֵק' – לֹא הֻחְזְקָה. אֶלָּא שׁוֹאֲלִין אוֹתָהּ, וְסוֹמְכִין עַל דְּבָרֶיהָ, הוֹאִיל וְאֵין שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה וְלֹא קוֹל חָזָק.
כג. אֲמַתְלָא. הצדקה והסבר למעשה.
כד. יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לִפְלוֹנִי, וּלְאַחַר יָמִים אָמְרוּ אֲמַתְלָא: אִם מַרְאִין הַדְּבָרִים לְבֵית דִּין שֶׁהוּא כֵּן – סוֹמְכִין עַל הָאֲמַתְלָא וְלֹא תֻּחְזַק מְקֻדֶּשֶׁת; וְאִם לָאו – הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁמְעָה הָאֲמַתְלָא בְּעֵת שֶׁנִּשְׁמְעוּ הַקִּדּוּשִׁין, אֵין חוֹשְׁשִׁין לַאֲמַתְלָא.
כד. אִם מַרְאִין הַדְּבָרִים לְבֵית דִּין שֶׁהוּא כֵּן. שניכר לבית הדין שהאמתלא נכונה.
כה. מַעֲשֶׂה בְּאַחַת שֶׁיָּצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה לִבְנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, וּלְאַחַר זְמַן שָׁאֲלוּ אֶת אָבִיו, וְאָמַר: 'עַל תְּנַאי כָּךְ נִתְקַדְּשָׁה לוֹ, וְלֹא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי', וְלֹא סָמְכוּ חֲכָמִים עַל דְּבָרָיו, אֶלָּא אָמְרוּ: הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת, וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם אֲמַתְלָא.
כו. יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִפְלוֹנִי, וּבָא שֵׁנִי וְקִדְּשָׁהּ בְּפָנֵינוּ – בּוֹדְקִין עַל קִדּוּשֵׁי רִאשׁוֹן, שֶׁהֵן בְּקוֹל: אִם בָּאוּ עֵדִים בִּרְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לָרִאשׁוֹן – אֵין קִדּוּשֵׁי שֵׁנִי כְּלוּם; וְאִם לָאו – מְגָרֵשׁ רִאשׁוֹן שֶׁקִּדּוּשָׁיו בְּקוֹל, וְנוֹשֵׂא הַשֵּׁנִי שֶׁקִּדּוּשָׁיו וַדַּאי. וְאִם גֵּרֵשׁ הַשֵּׁנִי – לֹא יִכְנֹס הָרִאשׁוֹן, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: הֶחֱזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הָאֵרוּסִין אַחַר שֶׁנִּתְאָרְסָה לְאַחֵר.
כו. שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הֶחֱזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִן הָאֵרוּסִין אַחַר שֶׁנִּתְאָרְסָה לְאַחֵר. שאם יגרש השני, ידמה בעיני אנשים למצב שבו הייתה מקודשת לראשון וגירשה, וקידשה השני וגירשה, שאז אסור לראשון להחזירה (הלכות גירושין יא,יב).
כז. יָצָא עָלֶיהָ קוֹל שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לִפְלוֹנִי, וְיָצָא קוֹל אַחֵר כְּמוֹתוֹ שֶׁהִיא מְקֻדֶּשֶׁת לְאַחֵר – אֶחָד כּוֹתֵב גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס, בֵּין הָרִאשׁוֹן בֵּין אַחֲרוֹן.
כז. אֶחָד כּוֹתֵב גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. שקידושי שניהם שווים.
כח. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִשְׁלֹחַ סִבְלוֹנוֹת לָאֲרוּסָה אַחַר שֶׁתִּתְאָרֵס, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁרָאוּ סִבְלוֹנוֹת הוּבְלוּ לָהּ – חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִתְקַדְּשָׁה, וּצְרִיכָה גֵּט מִסָּפֵק, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב אַנְשֵׁי הָעִיר אֵין מְשַׁלְּחִין אֶלָּא קֹדֶם הָאֵרוּסִין. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ כֻּלָּם לִשְׁלֹחַ הַסִּבְלוֹנוֹת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מְקַדְּשִׁין, וְרָאוּ סִבְלוֹנוֹת – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ.
כח. לִשְׁלֹחַ סִבְלוֹנוֹת. מתנות ששולח החתן לכלה.
כט. הֻחְזַק שְׁטַר כְּתֻבָּתָהּ: אִם דֶּרֶךְ מִקְצָת אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁמְּקַדְּשִׁין וְאַחַר כָּךְ כּוֹתְבִין – חוֹשְׁשִׁין לָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סוֹפֵר אֵין אוֹמְרִין: שֶׁמָּא מִפְּנֵי הַסּוֹפֵר שֶׁמָּצָא הִקְדִּים וְכָתַב; וְאִם דֶּרֶךְ כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין הַכְּתֻבָּה קֹדֶם הַקִּדּוּשִׁין – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ.
כט. הֻחְזַק שְׁטַר כְּתֻבָּתָהּ. ידוע שכתב לה כתובה. חוֹשְׁשִׁין לָהּ. שהתקדשה, וצריכה גט אם רוצה להינשא לאדם אחר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם סוֹפֵר וכו'. אפילו אם אין באותו המקום סופר הכותב שטרות, אין מנמקים את הכתיבה בכך שחשש שמא לא ימצא סופר לאחר מכן וכתב לפני הקידושין, אלא חוששים לקידושין.
ל. שְׁנַיִם אוֹמְרִים: 'רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה בְּיוֹם פְּלוֹנִי', וּשְׁנַיִם אוֹמְרִין: 'לֹא רְאִינוּהָ', אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּם שׁוֹכְנִים בְּחָצֵר אַחַת – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, שֶׁאֵין 'לֹא רְאִינוּהָ' רְאָיָה, שֶׁדֶּרֶךְ הָעָם לְקַדֵּשׁ בְּצִנְעָה.
ל. שֶׁאֵין לֹא רְאִינוּהָ רְאָיָה. שאין משמעות להיעדר ראִיה, בדבר שנעשה בלא פרסום (ראה הלכות גירושין יב,ח).
לא. אָמַר עֵד אֶחָד: 'מְקֻדֶּשֶׁת הִיא זוֹ', וְהִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא נִתְקַדַּשְׁתִּי' – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. אֶחָד אוֹמֵר: 'מְקֻדֶּשֶׁת', וְאֶחָד אוֹמֵר: 'אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת' – לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת, לֹא תֵּצֵא, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת: 'לֹא נִתְקַדַּשְׁתִּי'.
אָמְרָה: 'מְקֻדֶּשֶׁת אֲנִי', וּלְאַחַר זְמַן עָמְדָה וְקִדְּשָׁה עַצְמָהּ: אִם נָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ, וְאָמְרָה: 'מִפְּנֵי כָּךְ וְכָךְ אָמַרְתִּי בַּתְּחִלָּה שֶׁאֲנִי מְקֻדֶּשֶׁת', וְרָאִינוּ בִּדְבָרֶיהָ מַמָּשׁ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לַשֵּׁנִי; וְאִם לֹא נָתְנָה אֲמַתְלָא אוֹ שֶׁנָּתְנָה וְאֵין בָּהּ מַמָּשׁ – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה, וְקִדּוּשֵׁי שֵׁנִי קִדּוּשֵׁי סָפֵק. לְפִיכָךְ נוֹתֵן לָהּ גֵּט, וְתִהְיֶה אֲסוּרָה עָלָיו וְעַל הַכֹּל, עַד שֶׁיָּבֹא אֲרוּסָהּ.
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁבָּאת וְאָמְרָה: 'אֵשֶׁת אִישׁ אֲנִי', וְחָזְרָה וְאָמְרָה: 'פְּנוּיָה אֲנִי' – אִם נָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ וְיֵשׁ בִּדְבָרֶיהָ מַמָּשׁ, הֲרֵי זוֹ נֶאֱמֶנֶת.
לא. שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת לֹא נִתְקַדַּשְׁתִּי. בכך שנישאה הרי זה כאילו אמרה בפירוש שלא התקדשה לאחר (מרכה"מ, ועיין לעיל ד,יג).
וְרָאִינוּ בִּדְבָרֶיהָ מַמָּשׁ. שנתנה הסבר משכנע.

תקציר הפרק 

פרק ט הלכות אישות

ספקות בקידושין

קידושי ערוה בטלים, ומבטלים כל מקרה שלא ניתן לנתק את הערוה מהקידושין.
ספק קידושין מזקיק גט, ואוסר כל מי שנכלל בספק.
קידושי אב: נאמן לאסור בתו, ודבריו מתפרשים בפשיטות. כשאינו יודע, נאמן אחר לכונסה.
הצהרה אישית: אוסרת עצמו, ומתירה את שאר העולם (כמפורט בפרק), ויתן גט. ניתן לבטל שליח, והשליח יכול לקדש לעצמו.

הוכחת קידושין:
א) עדי קידושין – עדיפים מכל ראיה, גם כשאחרים לא ראו.
ב) עדי סבלונות (מתנות) או כתובה – תלוי במנהג.
ג) עד אחד – אוסר אותה במקרים מסויימים.
ד) קול – נחשב ראיה אם אין הצדקה והסבר למעשה ('אמתלא') כמבואר בפרק.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות אישות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.כלה שברח חתנה ואח"כ הגיע בחור שטוען שזה הוא-האם מותר להם להנשא?

2.הגיעה לבית דין כדי להנשא והשכנים אומרים שהיא אשת איש-האם מאמינים להם?

3.שלח לנערה מתנות עם פתקים התנשאי לי-האם יכולים לחול קידושין?

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן