[א] זָר שֶׁעָבַד בַּמִּקְדָּשׁ – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" (במדבר יח,ז) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין חִיּוּב זֶה אֶלָּא לַקָּרֵב לָעֲבוֹדָה. וְהֵיכָן הִזְהִיר עָלָיו? "וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" (שם יח,ד).
אֵיזֶה הוּא זָר? כָּל שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַזְּכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא א,ח), "וְהִקְטִירוּ… בְנֵי אַהֲרֹן" (שם ג,ה) – בְּנֵי אַהֲרֹן וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן.

א. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים.

[ב] אַף עַל פִּי שֶׁהַזָּרִים מֻזְהָרִין שֶׁלֹּא יִתְעַסְּקוּ בַּעֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת, אֵינָן חַיָּבִין מִיתָה אֶלָּא עַל עֲבוֹדָה תַּמָּה, לֹא עַל עֲבוֹדָה שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה. וְאֵין הַזָּר חַיָּב מִיתָה אֶלָּא עַל אַרְבַּע עֲבוֹדוֹת בִּלְבַד: עַל הַזְּרִיקָה, וְעַל הַהַקְטָרָה, וְעַל נִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחָג, וְעַל נִסּוּךְ הַיַּיִן תָּמִיד.

ב. עֲבוֹדָה תַּמָּה. עבודה שלמה, המשלימה את העבודה ואין אחריה עבודה אחרת. עַל הַזְּרִיקָה. של הדם. וְעַל הַהַקְטָרָה. של דברים העולים על המזבח. נִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחָג. סוכות (ראה הלכות תמידין ומוספין י,ו). נִסּוּךְ הַיַּיִן תָּמִיד. היין שבא עם הקרבן ומתנסך על המזבח (ראה הלכות מעשה הקרבנות ב,א).

[ג] כֵּיצַד עַל הַזְּרִיקָה? בֵּין שֶׁזָּרַק בִּפְנִים בֵּין שֶׁזָּרַק בַּחוּץ, בֵּין שֶׁהִזָּה הַזָּיָה אַחַת מִכָּל הַזָּיוֹת הַדָּם, בֵּין שֶׁהִזָּה הַזָּיָה אַחַת מִכָּל הַזָּיוֹת שֶׁבְּקָרְבְּנוֹת מְצֹרָע – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה.

ג. שֶׁזָּרַק. את הדם בכלי. בִּפְנִים. על המזבח שבהיכל. בַּחוּץ. על המזבח החיצון שבעזרה (מער"ק, הר המוריה). שֶׁהִזָּה. את הדם באצבעו. מִכָּל הַזָּיוֹת הַדָּם. ובכלל זה מיצוי והזיה של דם קרבנות העוף (כס"מ, הר המוריה). מִכָּל הַזָּיוֹת שֶׁבְּקָרְבְּנוֹת מְצֹרָע. שבע הזיות שמזה בעזרה כנגד קודש הקדשים מלוג השמן שמביא המצורע, וההזיות שמזה על המצורע עצמו מדם האשם ומהשמן (הלכות מחוסרי כפרה ד,ב).

[ד] כֵּיצַד עַל הַהַקְטָרָה? הִקְטִיר אֵבָרִים אוֹ קֹמֶץ אוֹ לְבוֹנָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, אֲפִלּוּ הָפַךְ בָּאֵבָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ וְקֵרַב שְׂרֵפָתָן – חַיָּב מִיתָה, וְהוּא שֶׁיַּקְטִיר כַּזַּיִת. וְכֵן אִם הִקְטִיר קְטֹרֶת עַל מִזְבַּח הַזָּהָב, מִשֶּׁיַּקְטִיר כַּזַּיִת – חַיָּב. אֲבָל הַמַּקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים – אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּקְטִיר מְלֹא חָפְנָיו, הַשִּׁעוּר הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה.

ד. הִקְטִיר אֵבָרִים. של הקרבנות. אוֹ קֹמֶץ. חלק מן המנחה שמקריבים על המזבח. אוֹ לְבוֹנָה. הבאה עם המנחה או בפני עצמה, ומקריבים את כולה על המזבח. הָפַךְ בָּאֵבָרִים שֶׁלֹּא נִתְאַכְּלוּ. איברי הקרבנות הנמצאים על המזבח שלא נשרפו לגמרי. מִשֶּׁיַּקְטִיר כַּזַּיִת חַיָּב. שזהו השיעור המינימלי של הקטרה (ראה גם הלכות איסורי מזבח ה,ב). מְלֹא חָפְנָיו. שתי כפות ידיו מלאות (הלכות עבודת יום הכיפורים ד,א). הַשִּׁעוּר הַמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. ויקרא טז,יב.

[ה] וְהַמְסַדֵּר שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים עַל הַמַּעֲרָכָה – הֲרֵי הוּא כְּמַקְטִיר אֵבָרִים וְחַיָּב מִיתָה, שֶׁהָעֵצִים קָרְבָּן הֵן.
אֲבָל הַיּוֹצֵק, וְהַבּוֹלֵל, וְהַפּוֹתֵת, וְהַמּוֹלֵחַ, וְהַמֵּנִיף, וְהַמַּגִּישׁ, וְהַמְסַדֵּר אֶת לֶחֶם הַפָּנִים אוֹ אֶת הַבָּזִיכִין עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהַמֵּטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְהַמַּצִּית אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְהַקּוֹמֵץ, וְהַמְקַבֵּל דָּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַל וַהֲרֵי הוּא מֻזְהָר עַל כָּל אֵלּוּ וְלוֹקֶה – אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן עֲבוֹדָה שֶׁאַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה, וְאֵינוֹ גְּמַר מְלָאכָה.

ה. וְהַמְסַדֵּר שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים עַל הַמַּעֲרָכָה. בכל יום היו מעלים שני גזרי עצים על מערכת האש של המזבח יחד עם קרבן התמיד (הלכות תמידין ומוספין ב,ב). שֶׁהָעֵצִים קָרְבָּן הֵן. הקטרת העצים על המערכה נחשבת כקרבן (ראה גם הלכות מעשה הקרבנות יד,א).
הַיּוֹצֵק. יוצק שמן על המנחות. וְהַבּוֹלֵל. מערבב את שמן המנחה בסולת שלה. וְהַפּוֹתֵת. מפורר את המנחה לפתיתים. וְהַמּוֹלֵחַ. מפזר מלח על המנחה או הקרבן. וְהַמֵּנִיף. מוליך ומביא ומעלה ומוריד את הקרבן או המנחה הטעונים תנופה. וְהַמַּגִּישׁ. מקרב את המנחה לזווית המזבח. וְהַמְסַדֵּר אֶת לֶחֶם הַפָּנִים אוֹ אֶת הַבָּזִיכִין עַל הַשֻּׁלְחָן. על שולחן הזהב שבהיכל היו סדורים משך כל השבוע שני טורים של לחמי הפנים ולצדם שני בזיכי לבונה (הלכות תמידין ומוספין ה,ב). וְהַמֵּטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. מסלק מהם את הפתילות הישנות. וְהַקּוֹמֵץ. את הקומץ מן המנחה ואינו מקטירה. וְהַמְקַבֵּל דָּמִים. מן הקרבנות לתוך כלי. אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַל. שהרי כולם נחשבים עבודות וכלולים באיסור.

[ו] שְׁחִיטַת הַקֳּדָשִׁים כְּשֵׁרָה בְּזָרִים, אֲפִלּוּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, בֵּין קָדְשֵׁי יָחִיד בֵּין קָדְשֵׁי צִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יי וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן" (ויקרא א,ה) – מִקַּבָּלָה וָאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה.
וְכֵן הַהֶפְשֵׁט, וְהַנִּתּוּחַ, וְהוֹלָכַת עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ – כְּשֵׁרָה בְּזָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֵבָרִים: "וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה" (ויקרא א,יג) – זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. הוֹלָכַת אֵבָרִים הִיא שֶׁצְּרִיכָה כְּהֻנָּה, אֲבָל הוֹלָכַת עֵצִים אֵינָהּ צְרִיכָה כְּהֻנָּה.

ו. הַהֶפְשֵׁט. הפשטת עור הקרבנות. וְהַנִּתּוּחַ. חיתוך איברי הקרבנות.

[ז] וְכֵן הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת כְּשֵׁרָה בְּזָרִים. לְפִיכָךְ, אִם הֵטִיב הַכֹּהֵן הַנֵּרוֹת וְהוֹצִיאָן לַחוּץ – מֻתָּר לְזָר לְהַדְלִיקָן.

ז. וְכֵן הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת כְּשֵׁרָה בְּזָרִים. שההדלקה אינה נחשבת לעבודה (בבלי יומא כד,ב). הֵטִיב הַכֹּהֵן הַנֵּרוֹת. אם הכהן הסיר את הפתילות הישנות וסידר את החדשות, שהרי זו עבודה הצריכה כהן (לעיל ה"ה). וְהוֹצִיאָן לַחוּץ. שהרי המנורה נמצאת בהיכל ולשם אסור לישראל להיכנס.

[ח] הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן צְרִיכָה כֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד" וכו' (ויקרא ו,ג), וְאִם הֵרִים יִשְׂרָאֵל – לוֹקֶה וְאֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲבֹדַת מַתָּנָה" וכו' (במדבר יח,ז) – עֲבוֹדַת מַתָּנָה הוּא שֶׁתִּהְיֶה בַּכֹּהֵן לְבַדּוֹ וְאִם קָרַב לָהּ הַזָּר חַיָּב מִיתָה, אֲבָל עֲבוֹדַת סִלּוּק – אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה. וְכֵן אִם דִּשֵּׁן מִזְבַּח הַזָּהָב וְהַמְּנוֹרָה – אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה.

ח. הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן. לקיחת שאריות מן הקרבנות שנשרפו מאמש ונתינתן בצד המזבח (הלכות תמידין ומוספין ב,י-יב). עֲבוֹדַת מַתָּנָה הוּא שֶׁתִּהְיֶה וכו'. הפסוק "והזר הקרב יומת", נאמר על "עבודת מתנה" – עבודה שיש בה נתינה (הקטרה, זריקה וניסוך), ולא עבודה שמהותה היא סילוק (הרמת הדשן, דישון המזבח והמנורה). דִּשֵּׁן מִזְבַּח הַזָּהָב. הוצאת שאריות האפר של מזבח הזהב מקטורת שהוקטרה אמש (שם ג,ד). וְהַמְּנוֹרָה. הסרת השאריות של הפתילות והשמן מהנרות שהודלקו אמש (שם ג,יב).

[ט] סִדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה – פּוֹרְקָהּ, וְחוֹזֵר הַכֹּהֵן וְסוֹדְרָהּ, מִפְּנֵי שֶׁסִּדּוּרָהּ פָּסוּל.

ט. סִדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה וכו'. זר שסידר וערך את העצים במערכות האש שבגג המזבח. ולמרות שהוא פטור ממיתה על עבודה זו, יש לסדר מחדש את העצים על ידי כהן.

[י] הַטָּמֵא וּבַעַל מוּם וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בַּמִּקְדָּשׁ – אֵינָן חַיָּבִין אֶלָּא עַל עֲבוֹדוֹת שֶׁהַזָּר חַיָּב עֲלֵיהֶן מִיתָה, וְעַל שְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת בְּאַזְהָרָה.

י. עֲבוֹדוֹת שֶׁהַזָּר חַיָּב עֲלֵיהֶן מִיתָה. זריקה, הקטרה וניסוך (לעיל ה"ב).

[יא] כֹּהֵן טְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּיפּוּרִים שֶׁנִּטְמָא, וַהֲרֵי הוּא מְחֻסַּר בְּגָדִים וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְעָבַד – חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְאִם הָיָה זָר – אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת, מִשּׁוּם זָרוּת.

יא. טְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים. טמא שחייב להביא קרבנות, לאחר שטבל נחשב באותו יום טבול יום (הלכות שאר אבות הטומאות י,א-ב), וכיוון שעדיין לא הביא קרבנותיו הוא גם מחוסר כיפורים (הלכות מחוסרי כפרה א,א). שֶׁנִּטְמָא. בטומאה נוספת. וַהֲרֵי הוּא מְחֻסַּר בְּגָדִים וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְעָבַד. ובנוסף הוא עבד בלא בגדים וללא קידוש ידיים ורגליים. חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. מיתה או מלקות על כל איסור מהאיסורים שעליהם עבר בעבודתו שיש עליהם חיוב (ראה הלכות סנהדרין יח,א, יט,ב), ולכן הוא לוקה כמה פעמים ועובר על כל אחד ואחד מהאיסורים כמה פעמים. וְאִם הָיָה זָר אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת. שכל האיסורים הללו נאמרו רק לגבי כהנים הראויים לעבודה (כס"מ, ריק"ו).

[יב] זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּשַׁבָּת – חַיָּב מִשּׁוּם שַׁבָּת וּמִשּׁוּם זָרוּת. וְכֵן בַּעַל מוּם שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה – חַיָּב מִשּׁוּם טֻמְאָה וּמִשּׁוּם בַּעַל מוּם.

יב. זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּשַׁבָּת. ובעבודתו עבר על איסור מאיסורי שבת.

[יג] כָּל כֹּהֵן שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּשׁוֹגֵג, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה – הֲרֵי זֶה לֹא יְשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן" (יחזקאל מד,יג). אֶחָד הָעוֹבֵד אוֹתָהּ בְּשֵׁרוּת, כְּגוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לָהּ, אוֹ הַמּוֹדֶה בָּהּ וְקִבְּלָהּ עָלָיו בֶּאֱלוֹהַּ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְעוֹלָם.

עָבַר וְהִקְרִיב – אֵין קָרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג בְּעֵת שֶׁשֵּׁרֵת אוֹ שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁהוֹדָה. אֲבָל הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּשׁוֹגֵג, אִם עָבַר וְהִקְרִיב – קָרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ וְנִתְקַבֵּל, שֶׁהֲרֵי לֹא שֵׁרֵת וְלֹא נַעֲשָׂה כֹּמֶר, אֶלָּא שָׁחַט בִּלְבַד וְהוּא שׁוֹגֵג. וְאַף עַל פִּי כֵן, לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲבֹד.

יג. לֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן. הפסוק עוסק בכהנים שעבדו בבתי עבודה זרה ושירתו אותה (ראה יחזקאל מד,יב). אֶחָד הָעוֹבֵד אוֹתָהּ בְּשֵׁרוּת. שעבד לפני העבודה זרה בעבודות שמשרתים בהן הכהנים במקדש. שֶׁנַּעֲשָׂה כֹּמֶר. משרת לעבודה זרה.
הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּשׁוֹגֵג וכו'. כיוון שלא שירת את העבודה זרה בעבודות המיוחדות לכהנים, ועשה כך בשוגג. אבל שחט במזיד עבודתו פסולה.

[יד] מִי שֶׁעָבַר וְעָשָׂה בַּיִת חוּץ לַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת לַשֵּׁם – אֵינוֹ כְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה. וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבַיִת כָּזֶה – לֹא יְשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם. וְכֵן כֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שָׁם, לֹא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם, אֶלָּא יִגָּנְזוּ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם עָבַד כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ – לֹא פָּסַל.

יד. מִי שֶׁעָבַר וְעָשָׂה בַּיִת חוּץ לַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת לַשֵּׁם. כחוניו בן שמעון הצדיק שהלך לאלכסנדריה של מצרים ובנה שם בית מקדש שבו הקריבו קרבנות לשם ה' (ראה בבלי מנחות קט,ב). אֵינוֹ כְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה. שהרי העבודה שם נעשית לשם ה'. אך מכיוון שקיים איסור להקריב מחוץ למקדש, לפיכך כהן ששימש שם נפסל מלשמש בבית המקדש.

[טו] נִמְצְאוּ כָּל הַפְּסוּלִין לָעֲבוֹדָה – שְׁמוֹנָה עָשָׂר, וְאֵלּוּ הֵן: א) הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. ב) הַזָּר. ג) בַּעַל מוּם. ד) הֶעָרֵל. ה) הַטָּמֵא. ו) טְבוּל יוֹם. ז) מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. ח) הָאוֹנֵן. ט) הַשִּׁכּוֹר. י) מְחֻסַּר בְּגָדִים. יא) יָתֵר בְּגָדִים. יב) פְּרוּם בְּגָדִים. יג) פְּרוּעַ רֹאשׁ. יד) שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. טו) הַיּוֹשֵׁב. יו) מִי שֶׁיֵּשׁ בֵּין רַגְלָיו וּבֵין הָאָרֶץ דָּבָר חוֹצֵץ. יז) מִי שֶׁיֵּשׁ בֵּין יָדוֹ וּבֵין הַכְּלִי דָּבָר חוֹצֵץ. יח) מִי שֶׁעָבַד בִּשְׂמֹאלוֹ.
כָּל אֵלּוּ פְּסוּלִין לָעֲבוֹדָה, וְאִם עָבְדוּ – חִלְּלוּ, חוּץ מִפְּרוּעַ רֹאשׁ וּקְרוּעַ בְּגָדִים וְהַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה בְּשׁוֹגֵג, שֶׁאִם עָבְדוּ – עֲבוֹדָתָן כְּשֵׁרָה.

טו. הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. לעיל הי"ג. הַזָּר. לעיל ה"א. בַּעַל מוּם. לעיל ו,א. הֶעָרֵל. לעיל ו,ח. הַטָּמֵא. לעיל ד,א. טְבוּל יוֹם. לעיל ד,ד. מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. שם. הָאוֹנֵן. לעיל ב,ז. הַשִּׁכּוֹר. לעיל א,א. מְחֻסַּר בְּגָדִים. הלכות כלי המקדש י,ד. יָתֵר בְּגָדִים. שם י,ד. פְּרוּם בְּגָדִים. לעיל א,יד. פְּרוּעַ רֹאשׁ. לעיל א,ח. שֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם. לעיל ה,א. הַיּוֹשֵׁב. לעיל ה,יז. מִי שֶׁיֵּשׁ בֵּין רַגְלָיו וּבֵין הָאָרֶץ דָּבָר חוֹצֵץ. שם. מִי שֶׁיֵּשׁ בֵּין יָדוֹ וּבֵין הַכְּלִי דָּבָר חוֹצֵץ. שם. מִי שֶׁעָבַד בִּשְׂמֹאלוֹ. לעיל ה,יח.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעַן