א. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לוֹ לָאָדָם לֵהָנוֹת בְּמַאֲכָל אוֹ בְּמַשְׁקֶה קֹדֶם בְּרָכָה, כָּךְ אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּרֵיחַ טוֹב קֹדֶם בְּרָכָה. וְכֵיצַד מְבָרְכִין עַל רֵיחַ טוֹב? אִם הָיָה זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הָרֵיחַ עֵץ אוֹ מִן הָעֵץ — מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'. וְאִם הָיָה עֵשֶׂב אוֹ מִן הָעֵשֶׂב — מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים'. וְאִם הָיָה לֹא מֵעֵץ וְלֹא מֵאֲדָמָה, כְּגוֹן הַמּוֹר שֶׁהוּא מִן הַחַיָּה — מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים'. וְאִם הָיָה פְּרִי הָרָאוּי לַאֲכִילָה, כְּגוֹן אֶתְרֹג וְתַפּוּחַ — מְבָרֵךְ 'שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת'. וְעַל הַכֹּל, אִם אָמַר 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים' — יָצָא.
ב. אֵין מְבָרְכִין עַל הַמֻּגְמָר עַד שֶׁתַּעֲלֶה תִּמְרָתוֹ. כֵּיצַד מְבָרְכִין עָלָיו? אִם הָיָה זֶה הַנִּשְׂרָף שֶׁנָּתַן רֵיחַ עֵץ — מְבָרְכִין 'עֲצֵי בְּשָׂמִים'; וְאִם הָיָה עֵשֶׂב — מְבָרְכִין 'עִשְׂבֵי'; וְאִם הָיָה מִמִּין חַיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ — מְבָרְכִין 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים'.
ב. הַמֻּגְמָר. מיני בשמים הנשרפים על גחלים. עַד שֶׁתַּעֲלֶה תִּמְרָתוֹ. שיצא ממנו עשן ויתחיל הריח לעלות, וקודם לכן אין הנאה מרובה בריחו.
ג. שֶׁמֶן שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ — מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא שֶׁמֶן עָרֵב'. אֲבָל שֶׁמֶן זַיִת שֶׁכְּבָשׁוֹ אוֹ טְחָנוֹ עַד שֶׁחָזַר רֵיחוֹ נוֹדֵף — מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'. שֶׁמֶן שֶׁבִּשְּׂמוֹ כְּעֵין שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה — מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים'. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שֶׁמֶן וַהֲדַס — מְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס וּפוֹטֵר אֶת הַשֶּׁמֶן, מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה אַחַת לִשְׁנֵיהֶן, וְהִיא 'עֲצֵי בְּשָׂמִים'.
ג. שֶׁמֶן שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן. שמן הנוטף מענפי שיח האפרסמון ('צרי הגלעד', ואינו הפרי המכונה בשם זה בימינו), או מופק מהם על ידי הרתחה. בּוֹרֵא שֶׁמֶן עָרֵב. שהיא הברכה המכוונת לשמן המדיף מטבעו ריח טוב. עַד שֶׁחָזַר רֵיחוֹ נוֹדֵף. שריחו של השמן התחזק מחמת התהליך שעבר. בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים. משום שזהו ריח נעים שמופק מן העץ. ואינו מברך 'שמן ערב' הואיל ואין זה ריח טוב ומבושם. שֶׁמֶן שֶׁבִּשְּׂמוֹ כְּעֵין שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. שנתן ריח טוב בשמן על ידי בישולו עם תערובת של בשמים שונים (ראה הלכות כלי המקדש א,ב). בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. שיש בו בשמים ממינים שונים. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שֶׁמֶן. שמן זית שברכתו 'עצי בשמים'. מְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס וּפוֹטֵר אֶת הַשֶּׁמֶן. מפני ששימושו העיקרי של ההדס הוא להריח בו, בניגוד לשמן שנועד בעיקרו לאכילה וסיכה.
ד. הָיָה לְפָנָיו בֹּשֶׂם שֶׁהוּא עֵץ וּבֹשֶׂם שֶׁהוּא עֵשֶׂב — אֵין בִּרְכַּת אֶחָד מֵהֶן פּוֹטֶרֶת אֶת חֲבֵרוֹ, אֶלָּא מְבָרֵךְ עַל זֶה לְעַצְמוֹ וְעַל זֶה לְעַצְמוֹ. הֵבִיאוּ לְפָנָיו יַיִן וְשֶׁמֶן — אוֹחֵז יַיִן בִּימִינוֹ וְשֶׁמֶן בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְשׁוֹתֵהוּ, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל הַשֶּׁמֶן וּמֵרִיחַ בּוֹ, וְטָחוֹ בְּרֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. וְאִם הָיָה הַשַּׁמָּשׁ תַּלְמִיד חֲכָמִים — טָחוֹ בַּכֹּתֶל.
ד. אֵין בִּרְכַּת אֶחָד מֵהֶן פּוֹטֶרֶת אֶת חֲבֵרוֹ. משום שאין אחת מהן כוללת את חברתה (השווה לעיל ח,י). אוֹחֵז יַיִן בִּימִינוֹ. משום חשיבות הברכה על הכוס (ראה הלכות שבת כט,ז; וראה גם לעיל ז,יד). וְטָחוֹ בְּרֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. שצריך לנגב את השמן מן הידיים, ומורח אותו בראש השמש לבשם את שערו. וְאִם הָיָה הַשַּׁמָּשׁ תַּלְמִיד חֲכָמִים. שמפני החשד אין ראוי לו לצאת בשיער מבושם (הלכות דעות ה,ט). טָחוֹ בַּכֹּתֶל. מנגב את השמן על הקיר.
ה. דָּבָר שֶׁהוּא סָפֵק אִם מִן הָעֵץ אִם מִן הָאֲדָמָה — מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים'. בֹּשֶׂם שֶׁעֵרְבוֹ הָרוֹכֵל מִמִּינִין הַרְבֵּה — מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים'. נִכְנַס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל בַּשָּׂם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה — מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים': אִם יָשַׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ — אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא אַחַת; נִכְנַס וְיָצָא, נִכְנַס וְיָצָא — מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם וּפַעַם.
ה. דָּבָר שֶׁהוּא סָפֵק… בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. שהיא ברכה כללית (ראה לעיל ה"א). הָרוֹכֵל. מוכר הבשמים. מִמִּינִין הַרְבֵּה. סוגים שונים של בשמים, שברכותיהם שונות. אִם יָשַׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ… נִכְנַס וְיָצָא וכו'. שאם ישב שם כל היום אין שם אלא הנאה אחת בלבד, ואם יצא ונכנס נהנה מן הריח בכל פעם מחדש.
ו. הַשּׁוֹשַׁנָּה וְחִלְפֵי הַמַּיִם — מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'. נַרְגֵּס שֶׁל גִּנָּה — 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'; וְשֶׁל שָׂדֶה — 'בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים'. הַוֶּרֶד וּמֵי הַוֶּרֶד וְהַלְּבֹנָה וְהַמַּצְטִכֵּי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'.
ו. וְחִלְפֵי הַמַּיִם. יש כמה זיהויים לצמח זה ונראה שהכוונה לרוזמרין. נַרְגֵּס. נרקיס. וְשֶׁל שָׂדֶה. הצומח בר, ואינו דומה למין התרבותי. וּמֵי הַוֶּרֶד. מי בושם שנעשו מעלי הוורד. וְהַלְּבֹנָה. שרף ריחני הנוטף מעץ הלבונה. וְהַמַּצְטִכֵּי. חומר בעל ריח נעים, המשמש כגומי לעיסה, ומופק משרף אלת המסטיק (ראה הלכות שבת כא,כד).
ז. שְׁלֹשָׁה מִינֵי רֵיחַ טוֹב אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן, וְאֵלּוּ הֵן: רֵיחַ טוֹב שֶׁאָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ, וְרֵיחַ טוֹב הֶעָשׂוּי לְהַעֲבִיר רֵיחַ רַע, וְרֵיחַ טוֹב שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְהָרִיחַ בְּעַצְמוֹ שֶׁל רֵיחַ זֶה.
ז. רֵיחַ טוֹב שֶׁאָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ וכו'. דוגמאות לכללים אלו יינתנו בהלכה הבאה.
ח. כֵּיצַד? בְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וּבְשָׂמִים שֶׁעַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהָרִיחַ בָּהֶן. בְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים וּבְשָׂמִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא וְשֶׁמֶן הֶעָשׂוּי לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ לְהַעֲבִיר רֵיחַ רַע. מֻגְמָר שֶׁמְּגַמְּרִין בּוֹ אֶת הַכֵּלִים וְאֶת הַבְּגָדִים — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו, לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְהָרִיחַ בְּעַצְמוֹ שֶׁל מֻגְמָר. וְכֵן הַמֵּרִיחַ בִּבְגָדִים הַמֻּגְמָרִין — אֵינוֹ מְבָרֵךְ, לְפִי שֶׁאֵין שָׁם עִקַּר בֹּשֶׂם, אֶלָּא רֵיחַ בְּלֹא עִקָּר.
ח. בְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. שאסורה בהנאה, היא וכל משמשיה ותקרובותיה (ראה הלכות עבודה זרה ז,ב). שֶׁעַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת. הנשים שאסורות על האדם בביאה. ואסור להריח בשמים שעליה משום הרחקה מן העריות (הלכות איסורי ביאה כא,ב). וְשֶׁמֶן הֶעָשׂוּי לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָה. שמשתמשים בו לניקוי. מֻגְמָר שֶׁמְּגַמְּרִין בּוֹ אֶת הַכֵּלִים. שורפים בשמים על גחלים כדי לתת בכלים ובבגדים ריח טוב. לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְהָרִיחַ בְּעַצְמוֹ שֶׁל מֻגְמָר. אלא נעשה בכדי לבשם את הבגדים. שֶׁאֵין שָׁם עִקַּר בֹּשֶׂם. שהחומר שממנו נבע הריח אינו נמצא בהם.
ט. בְּשָׂמִים שֶׁבִּמְסִבָּה שֶׁל גּוֹיִם — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם, שֶׁסְּתָם מְסִבַּת גּוֹיִם לַעֲבוֹדָה זָרָה. הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְהֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב: אִם רֹב הָעִיר גּוֹיִם — אֵינוֹ מְבָרֵךְ; וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל — מְבָרֵךְ. נִתְעָרֵב רֵיחַ שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בְּרֵיחַ שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו — הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב.
ט. שֶׁסְּתָם מְסִבַּת גּוֹיִם לַעֲבוֹדָה זָרָה. ולכן דינם כבשמים של עבודה זרה שאסור להריח בהם (לעיל ה"ח). חוּץ לַכְּרַךְ. מחוץ לעיר. אִם רוֹב הָעִיר גּוֹיִם אֵינוֹ מְבָרֵךְ. שהרוב מכריע, ושמא של עבודה זרה הוא.
וְעַל הַכֹּל אִם אָמַר בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים יָצָא. שהיא ברכה הכוללת את כל מיני הבשמים (השווה לעיל ח,י).