פרק ט', הלכות גניבה, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל הַגּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִגְנֹב" (שמות כ,יב); פָּסוּק זֶה הָאָמוּר בַּעֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים הוּא אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נְפָשׁוֹת. וְכֵן הַמּוֹכְרָן עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁזֶּה בִּכְלַל "לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה,מב). וְאֵין לוֹקִין עַל שְׁנֵי לָאוִין אֵלּוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ" (דברים כד,ז), וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק.
א. אַזְהָרָה לְגוֹנֵב נְפָשׁוֹת. ואילו איסור גנבת ממון נלמד מהכתוב "לא תגנֹבו" (ויקרא יט,יא, לעיל א,א). מִפְּנֵי שֶׁהוּא לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין. שעיקרו של הלאו מתייחס לעונש מיתה ולא למלקות, ולכן אין לוקים עליו (ראה הלכות סנהדרין יח,ב). שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ. ובהמשך הפסוק נאמר "ומת הגנב ההוא".
ב. אֵין הַגַּנָּב חַיָּב מִיתַת חֶנֶק עַד שֶׁיִּגְנֹב אֶת הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְיַכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְיִמְכְּרֶנּוּ לַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ" (דברים כד,ז). וַאֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֶלָּא בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁעַן עָלָיו אוֹ נִסְמַךְ בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַנִּגְנָב יָשֵׁן – הֲרֵי זֶה נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.
ב. הַיִּשְׂרְאֵלִי. אדם מישראל (ראה לקמן ה"ו). וְיַכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. לרשות הגנב. וְהִתְעַמֶּר בּוֹ. ודרשו חכמים שהכוונה לשימוש בו. וַאֲפִלּוּ לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֶלָּא בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. גם אם שווי השימוש אינו מגיע לכדי פרוטה. אַף עַל פִּי שֶׁהַנִּגְנָב יָשֵׁן. ולא שימש את הגנב באופן מודע ופעיל.
ג. גְּנָבוֹ וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּמְכָרוֹ, וַעֲדַיִן הַנִּגְנָב בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ וְלֹא הִכְנִיסוֹ הַגַּנָּב לִרְשׁוּתוֹ – פָּטוּר. גְּנָבוֹ וְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּתוֹ וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וְלֹא מְכָרוֹ, אוֹ מְכָרוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אוֹ נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּמְכָרוֹ לְאֶחָד מִקְּרוֹבָיו שֶׁל גָּנוּב, כְּגוֹן שֶׁמְּכָרוֹ לְאָבִיו אוֹ לְאָחִיו – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו" (דברים כד,ז) – עַד שֶׁיַּבְדִּילֶנּוּ מֵאֶחָיו וּמִקְּרוֹבָיו בַּמְּכִירָה.
וְכֵן אִם גְּנָבוֹ וְהוּא יָשֵׁן, וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, וּמְכָרוֹ וַעֲדַיִן הוּא יָשֵׁן – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
ג. אוֹ מְכָרוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בּו. שמכרו ולא השתמש בו (מאירי סנהדרין פה,ב).
וְכֵן אִם גְּנָבוֹ וְהוּא יָשֵׁן… הֲרֵי זֶה פָּטוּר. ורק אם היה ער באחד מהשלבים הללו חייב.
ד. וְכֵן אִם גָּנַב אִשָּׁה וּמְכָרָהּ לְעֻבָּרֶיהָ בִּלְבַד, כְּגוֹן שֶׁהִתְנָה עַל הַלּוֹקֵחַ שֶׁ'זּוֹ הַשִּׁפְחָה לִי, וְאֵין לְךָ אֶלָּא הַוְּלָדוֹת' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר.
ד. שֶׁהִתְנָה עַל הַלּוֹקֵחַ. עשה תנאי עם הקונה. זּוֹ הַשִּׁפְחָה. כינוי לאישה שגנב ועשה אותה לשפחתו. הֲרֵי זֶה פָּטוּר. מכיוון שהעובר נחשב כישן, והרי זה דומה לגונב אדם ישן שפטור עליו (ערוך לנר סנהדרין פה,ב, יד"פ; וראה מער"ק ומנ"ח מצווה לו שביארו בדרכים נוספות).
ה. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ אוֹ אָחִיו הַקָּטָן, וְכֵן הָאַפִּטְרוֹפִּין שֶׁגָּנְבוּ הַיְתוֹמִים שֶׁהֵן סְמוּכִין אֶצְלָן, וּבַעַל הַבַּיִת שֶׁגָּנַב אֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ הַסְּמוּכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁגָּנַב אֶחָד מִן הַקְּטַנִּים הַלְּמֵדִין אֶצְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּמְכָרוֹ – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִמְצָא בְיָדוֹ" (שמות כא,טז) – פְּרָט לְאֵלּוּ שֶׁהֵן מְצוּיִין בְּיָדוֹ.
ה. הָאַפִּטְרוֹפִּין שֶׁגָּנְבוּ הַיְתוֹמִים שֶׁהֵן סְמוּכִין אֶצְלָן. אפוטרופסים שגנבו את היתומים שהם מטפלים בהם. הַסְּמוּכִין עַל שֻׁלְחָנוֹ. שאוכלים משלו. שֶׁנֶּאֱמַר וְנִמְצָא בְיָדוֹ. ומשמע שהגנבה עשתה אותו מצוי בידו, ולפני כן לא היה מצוי בידו. מְצוּיִין בְּיָדוֹ. שכיחים אצלו.
ו. אֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הַגָּדוֹל אוֹ הַגּוֹנֵב אֶת הַקָּטָן בֶּן יוֹמוֹ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה, בֵּין שֶׁהָיָה הַגּוֹנֵב אִישׁ אוֹ אִשָּׁה – הֲרֵי אֵלּוּ נֶהֱרָגִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "גֹּנֵב נֶפֶשׁ" (דברים כד,ז) – מִכָּל מָקוֹם. וְאֶחָד הַגּוֹנֵב אֶת הַיִּשְׂרְאֵלִי אוֹ שֶׁגָּנַב גֵּר אוֹ עֶבֶד מְשֻׁחְרָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו" (שם), וְאֵלּוּ בִּכְלַל אַחֵינוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת הֵן. אֲבָל הַגּוֹנֵב אֶת הָעֶבֶד, אוֹ מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין – פָּטוּר.
ו. הַקָּטָן בֶּן יוֹמוֹ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו. שנולד לאחר תשעה חודשי היריון ואין חוששים שהוא נפל (ראה הלכות רוצח ב,ו). גֹּנֵב נֶפֶשׁ מִכָּל מָקוֹם. כל מי שגונב חייב, וכל נפש שנגנבה חייבים עליה. וְאֵלּוּ בִּכְלַל אַחֵינוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת הֵן. והם נקראים אחים אף על פי שלא נולדו ישראלים. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין פָּטוּר. עבד כנעני שהיה של שני שותפים ואחד מהם שחרר אותו. ומכיוון שעבד כנעני אינו חייב בכל המצוות כישראל, פטור על מכירתו.
ז. הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה – אֵין לוֹ דָּמִים, אֶלָּא אִם הֲרָגוֹ בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שְׁאָר הָאָדָם – פְּטוּרִין. וּרְשׁוּת יֵשׁ לַכֹּל לְהָרְגוֹ, בֵּין בַּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת, בְּכָל מִיתָה שֶׁיְּכוֹלִין לַהֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵין לוֹ דָּמִים" (שמות כב,א).
ז. הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת. נכנס לבית דרך פרצה או חפירה כדי לגנוב. אֵין לוֹ דָּמִים. אין בו איסור שפיכת דם. וּרְשׁוּת יֵשׁ לַכֹּל לְהָרְגוֹ וכו'. שאין דינו כמחויב מיתת בית דין שבית הדין אחראים להרגו בסוג מיתה התלוי בעברה שעשה, וגם אינם מבצעים מיתת בית דין בשבת (הלכות שבת כד,ז), אלא הוא דומה לרודף אחר חברו להרגו שהורגים אותו בכל דרך (הלכות רוצח א,ו וראה לקמן ה"ט בפסקים ושיטות). בְּכָל מִיתָה. בכל צורת הריגה.
ח. וְאֶחָד הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת, אוֹ גַּנָּב שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ גַּגּוֹ שֶׁל אָדָם אוֹ בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ אוֹ בְּתוֹךְ קַרְפִּיפוֹ, בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. וְלָמָּה נֶאֱמַר: "בַּמַּחְתֶּרֶת" (שמות כב,א)? לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ רֹב הַגַּנָּבִים לָבֹא בַּמַּחְתֶּרֶת בַּלַּיְלָה.
ח. קַרְפִּיפוֹ. שטח מוקף מחיצות המיועד לשימושים שונים.
ט. וּמִפְּנֵי מָה הִתִּירָה תּוֹרָה דָּמוֹ שֶׁל גַּנָּב אַף עַל פִּי שֶׁבָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן? לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁאִם עָמַד בַּעַל הַבַּיִת בְּפָנָיו וּמְנָעוֹ, יַהַרְגֶנּוּ, וְנִמְצָא זֶה הַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ לִגְנֹב כְּרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, וּלְפִיכָךְ יֵהָרֵג, בֵּין שֶׁהָיָה גָּדוֹל בֵּין שֶׁהָיָה קָטָן, בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה.
ט. אַף עַל פִּי שֶׁבָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן. שבא לגנוב ולא כדי להרוג, וגנב אינו נענש במיתה. לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ. מן הסתם שיהרוג את בעל הבית אם ינסה למנוע ממנו לגנוב. בֵּין שֶׁהָיָה קָטָן. מכיוון שהוא מסכן את הבעלים, ואף על פי שאינו בר עונשין.
י. הָיָה הַדָּבָר בָּרוּר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁזֶּה הַגַּנָּב שֶׁבָּא עָלָיו אֵינוֹ הוֹרְגוֹ, וְלֹא בָּא אֶלָּא עַל עִסְקֵי מָמוֹן – אָסוּר לְהָרְגוֹ, וְאִם הֲרָגוֹ הֲרֵי זֶה הוֹרֵג נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו" (שמות כב,ב) – אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלוֹם עִמְּךָ, אַל תַּהַרְגֵהוּ. לְפִיכָךְ אָב הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת עַל בְּנוֹ – אֵינוֹ נֶהֱרָג, שֶׁוַּדַּאי שֶׁאֵינוֹ הוֹרְגוֹ. אֲבָל הַבֵּן הַבָּא עַל אָבִיו – נֶהֱרָג.
י. שֶׁזֶּה הַגַּנָּב שֶׁבָּא עָלָיו אֵינוֹ הוֹרְגוֹ. אם ינסה למנוע ממנו מלגנוב. הֲרֵי זֶה הוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו. והמשך הפסוק הוא "דמים לו", שההורגו נחשב כשופך דם. שֶׁוַּדַּאי שֶׁאֵינוֹ הוֹרְגוֹ. משום שדרכו של אב לרחם על בנו במידה רבה. אֲבָל הַבֵּן הַבָּא עַל אָבִיו נֶהֱרָג. שייתכן שיהרוג אותו.
יא. וְכֵן הַגּוֹנֵב שֶׁגָּנַב וְיָצָא, אוֹ שֶׁלֹּא גָּנַב וּמְצָאוֹ וְיָצָא מִן הַמַּחְתֶּרֶת, הוֹאִיל וּפָנָה עֹרֶף וְאֵינוֹ רוֹדֵף – יֵשׁ לוֹ דָּמִים. וְכֵן אִם הִקִּיפוּהוּ עֵדִים אוֹ בְּנֵי אָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן הוּא בִּרְשׁוּת זֶה שֶׁבָּא עָלָיו – אֵינוֹ נֶהֱרָג, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם בָּא לְבֵית דִּין שֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג.
יא. וּמְצָאוֹ וְיָצָא מִן הַמַּחְתֶּרֶת. כשגילה אותו יצא מהמחתרת. יֵשׁ לוֹ דָּמִים. ואסור להרגו. וְכֵן אִם הִקִּיפוּהוּ עֵדִים אוֹ בְּנֵי אָדָם וכו'. שלא צפויה סכנה לבעלים במצבים אלו.
יב. וְכֵן הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת לְתוֹךְ גִּנָּתוֹ אוֹ לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ אוֹ לְתוֹךְ הַדִּיר וְהַסַּהַר – יֵשׁ לוֹ דָּמִים, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁבָּא עַל הַמָּמוֹן בִּלְבַד, לְפִי שֶׁאֵין רֹב הַבְּעָלִים מְצוּיִין בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ.
יב. הַדִּיר וְהַסַּהַר. מקומות שבהם מכנסים את הצאן.
יג. כָּל גַּנָּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָּמִים, אִם נָפַל עָלָיו גַּל בְּשַׁבָּת – מְפַקְּחִין עָלָיו, וְאִם שִׁבֵּר כֵּלִים בְּבִיאָתוֹ – חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין. אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ דָּמִים שֶׁשִּׁבֵּר כֵּלִים בְּבִיאָתוֹ – פָּטוּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן

יג. כָּל גַּנָּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ דָּמִים. ואסור להרגו. אִם נָפַל עָלָיו גַּל בְּשַׁבָּת מְפַקְּחִין עָלָיו. מפנים מפולת שנפלה עליו מחשש שימות (ראה הלכות שבת ב,יח). אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ דָּמִים. וניתן להרגו. שֶׁשִּׁבֵּר כֵּלִים בְּבִיאָתוֹ פָּטוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,א, שאינו מתחייב תשלום ממון על מעשה שחייבים עליו מיתה (וראה גם הלכות חובל ומזיק ח,יב).

תקציר הפרק 

הלכות גנבה
​פרק ט – *הגונב נפש והבא במחתרת*
❓ הידעת ❓
איסור *לא תגנוב* בעשרת הדברות ~לא~ מדבר על גניבת דומם אלא על גניבת *אדם* ומכירתו ? 😱
היום בפרק לומדים על כך.
כמו -כן, הפתגם המפורסם 🔪 *הקם להורגך השכם להורגו* 🔫 מובא בהלכות שבפרקינו ❗
א) אסור לגנוב בני אדם. וחייב מיתה אם גנב יהודי שאינו מבני ביתו, והכניסו לרשותו ושיעבדו ומכרו
ב) *מותר​*​ להרוג גנב הבא במחתרת, ובתנאי שמתקיימים כל התנאים שעניינם הסיכוי שהגנב יפגע בבעל הבית​ ויש חשש לחייו.​
מעניין 🗯
חוק "שי דרומי" מבוסס על הפרק הנלמד היום.
להלן פירוט המקרה, הכרעת בית המשפט והשינוי בחוק:
https://goo.gl/kNwhih

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גניבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם חטיפה למטרת כופר נחשבת לגניבת נפש?

2.בן שנכנס לבית הוריו כדי לגנוב-מותר לאביו לירות בו?

3.הנכנס ללשדה חבירו-נחשב לבא במחתרת?

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן