פרק ט', הלכות טומאת אוכלין, ספר טהרה
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַשֶּׁמֶן אוֹ הַדְּבַשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ וְאַחַר כָּךְ קָרְשׁוּ וְאַחַר כָּךְ נִמּוֹחוּ – הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה לְעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַשְׁקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּפְאוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ.
א. הַשֶּׁמֶן אוֹ הַדְּבַשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ וְאַחַר כָּךְ קָרְשׁוּ… הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה לְעוֹלָם. שאין השינוי במצב צבירתם משנה את טומאתם, והם נשארים ראשון לטומאה כדין כל משקים שנטמאו. מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַשְׁקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּפְאוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ. שהשמן והדבש אינם יכולים לקפוא באופן מוחלט ולפיכך הם ממשיכים להיחשב כמשקים טמאים (פה"מ טהרות ג,ב; אמנם לעניין קבלת טומאה לכתחילה, שמן טהור בעודו קרוש אינו אוכל ולא משקה ואינו נטמא כדלעיל א,יט).
ב. הָרֹטֶב וְהַגְּרִיסִין וְהֶחָלָב שֶׁקָּרְשׁוּ – הֲרֵי הֵן כָּאֳכָלִים, וּצְרִיכִין מַחֲשָׁבָה, וְאִם נָגַע בָּהֶן אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ מַשְׁקִין – נַעֲשׂוּ שְׁנִיִּים. הָיָה בָּהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – הֲרֵי הֵן כְּמַשְׁקִין, וְהֵן תְּחִלָּה לַטֻּמְאָה.
נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן מַשְׁקִין וְקָפְאוּ אַחֲרֵי כֵן וְקָרְשׁוּ – הֲרֵי הֵן שְׁנִיִּים, כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים. נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן קוֹפְאִים וְנִמּוֹחוּ וְנַעֲשׂוּ מַשְׁקֶה: אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן – הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה טָהוֹר; הָיוּ יָתֵר מִכַּבֵּיצָה – הַמַּשְׁקֶה טָמֵא, שֶׁכְּשֶׁנִּמּוֹחָה טִפָּה רִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה אֹכֶל טָמֵא שֶׁנִּמּוֹחָה מִמֶּנּוּ, וְאוֹתָהּ הַטִּפָּה תְּטַמֵּא כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁנִּמּוֹחוּ אַחֲרֶיהָ.
וְכֵן טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁהֻכְשְׁרוּ, אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה – הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה, שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּמֻפְקָד בָּאֹכֶל, וּכְאִלּוּ הוּא גּוּף אֶחָד.
הָיוּ אוֹתָן זֵיתִים וַעֲנָבִים יָתֵר מִכַּבֵּיצָה – הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְמֵאִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה, וְטִמְּאָה כָּל הַמַּשְׁקִין. וְאִם הָיָה הַסּוֹחֵט זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲפִלּוּ סָחַט גַּרְגֵּר יְחִידִי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר וְלֹא נָגַע בַּמַּשְׁקֶה – הַמַּשְׁקֶה טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב, שֶׁהַזָּב שֶׁנָּשָׂא אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין טִמְּאָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן זָב שֶׁחָלַב אֶת הָעֵז – הֶחָלָב טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב.
ב. הָרֹטֶב. מרק. וְהַגְּרִיסִין. תבשיל של פול. וּצְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. שאינם מטמאים עד שיחשוב עליהם לאוכלים (ראה גם לעיל א,כ לגבי החלב). וְאִם נָגַע בָּהֶן אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ מַשְׁקִין. אוכל שהוא ראשון לטומאה, או משקים טמאים (שהם תמיד ראשון לטומאה). הָיָה בָּהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ. רטיבות כלשהי שיש בה כדי להרטיב את היד (פה"מ טהרות ג,א). וְהֵן תְּחִלָּה לַטֻּמְאָה. ראשון לטומאה, ככל המשקים.
הֲרֵי הֵן שְׁנִיִּים כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים. שבשעה שקפאו ונעשו אוכל נחשבים כאילו נגעו בעצמם בעודם משקים, ואוכל הנטמא במשקים הוא שני לטומאה. אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה טָהוֹר. שהאוכלים מטמאים אחרים רק כשיש בהם שיעור כביצה (לעיל ד,א), וכשיש בהם שיעור כביצה בדיוק הרי שמרגע שהתחילו לימס נחסרו ואינם מטמאים את הטיפות שיוצאות מהם.
שֶׁהֻכְשְׁרוּ. לקבל טומאה על ידי משקים, אך כעת הם נגובים. שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּמֻפְקָד בָּאֹכֶל וּכְאִלּוּ הוּא גּוּף אֶחָד. שהמשקה המכונס בתוך הזיתים והענבים נחשב כגוף בפני עצמו ולפיכך אינו נטמא כאשר הם נטמאים, ובשעה שיוצא נחסרו הזיתים והענבים משיעור ביצה ואינם מטמאים אותו (ראה כס"מ ומער"ק שהגיהו 'כאלו הוא גוף אחר' ובדומה ללשון הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח ו,ז, וראה הערת הרב שילת ברמב"ם מדויק).
זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שהם מטמאים משכב ומושב. וְלֹא נָגַע בַּמַּשְׁקֶה. אפילו לא נגע הזב במשקה היוצא מן הגרגר. שֶׁהַזָּב שֶׁנָּשָׂא אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין טִמְּאָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ה-ו (וטומאה זו מכונה 'מדף' ראה שם ה"ג; עיין פה"מ טהרות ג,ג, וראה פירוש הרא"ש שם שהטיפה נטמאת בהיסט הזב).
ג. קְדֵרָה שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה כְּבָשִׁין שֶׁל חֻלִּין, וְיָצָא עָלֶה חוּץ לַקְּדֵרָה, וְנָגַע אַב הַטֻּמְאָה אוֹ רִאשׁוֹן בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה בַּמָּקוֹם הַנָּגוּב, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֶּעָלֶה כַּבֵּיצָה – הוּא טָמֵא וְהַכֹּל טָהוֹר. חָזַר לַקְּדֵרָה – טִמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּהּ, וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה וְכָל הַכְּבָשִׁין.
נָגַע בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה וְהָיָה בּוֹ מַשְׁקֶה, אִם יֵשׁ בֶּעָלֶה כַּבֵּיצָה – הַכֹּל טָמֵא, שֶׁהֶעָלֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֶה שֶׁעָלָיו, וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא כָּל מַשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה וּמְטַמֵּא הַקְּדֵרָה. הָיְתָה הַקְּדֵרָה מְלֵאָה כְּבָשִׁין שֶׁל תְּרוּמָה, וְנִעֵר אוֹתָהּ טְבוּל יוֹם וְרָאָה מַשְׁקִין עַל יָדוֹ, סָפֵק מִן הַקְּדֵרָה נִתְּזוּ סָפֵק שֶׁהַקֶּלַח נָגַע בְּיָדוֹ – הַיָּרָק פָּסוּל וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה.
ג. כְּבָשִׁין. ירקות כבושים במשקים. הוּא טָמֵא וְהַכֹּל טָהוֹר. שכיוון שהעלה מחוץ לקדרה הוא נחשב כדבר נפרד ממנה ואינו מטמא את מה שבתוכה, ואף על פי שמקצתו בתוך הקדרה (פה"מ טהרות ב,א). טִמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּהּ וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה וְכָל הַכְּבָשִׁין. שהאוכלים השניים לטומאה מטמאים את המשקים, והם נעשים תחילה ומטמאים את הקדרה ואת שאר הכבשים.
וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא כָּל מַשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה וּמְטַמֵּא הַקְּדֵרָה. שהמשקה שעל העלה מחובר למשקים שבתוך הקדרה (פה"מ שם). הַיָּרָק פָּסוּל. אף על פי שיש כאן ספק בלבד שמא נגע בידו, פסול משום שספק טבול יום פוסל (הלכות שאר אבות הטומאות י,ה). וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה. שאין טבול יום מטמא משקים להיות תחילה (וממילא אינם מטמאים את הקדרה), ואפילו כשהמשקים הם של תרומה אינו אלא פוסלם (שם ה"ג).
ד. טָמֵא שֶׁהָיָה אוֹכֵל עֲנָבִים מֻכְשָׁרִין וְנָפַל מִמֶּנּוּ גַּרְגֵּר יְחִידִי לַגַּת: אִם הָיָה שָׁלֵם וְלֹא נִשְׁמַט מִמֶּנּוּ עֻקְצוֹ – הַגַּת טְהוֹרָה; וְאִם נִטַּל עֻקְצוֹ, וְהָיוּ הָעֲנָבִים מוּכָנִים בֶּעָבִיט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְדָרְכָן, שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה בַּמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן – נִטְמֵאת הַגַּת בְּטִפַּת מַשְׁקֶה שֶׁבְּרֹאשׁ הַגַּרְגֵּר בִּמְקוֹם הָעֹקֶץ.
נָפַל מִמֶּנּוּ עֲנָבִים, וּדְרָכָן בְּמָקוֹם מֻפְנֶה: אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן – הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; הָיוּ יָתֵר מִכַּבֵּיצָה – הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה, וּמְטַמְּאָה אֶת כָּל הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא אַחֲרֶיהָ.
ד. אִם הָיָה שָׁלֵם וְלֹא נִשְׁמַט מִמֶּנּוּ עֻקְצוֹ הַגַּת טְהוֹרָה. שמכיוון שהוא שלם, אין כאן משקים טמאים המטמאים את מה שבתוך הגת (ובתורת אוכל אינו מטמא, שבגרגר אחד אין שיעור כביצה המטמא אחרים). וְהָיוּ הָעֲנָבִים מוּכָנִים בֶּעָבִיט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְדָרְכָן. הענבים שהטמא לקח מהם גרגר זה היו מונחים בעביט, שהוא הבור שאוספים בתוכו את הענבים לפני דריכתם (כמו המעטן בזיתים, פה"מ טהרות י,ד). שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה בַּמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן וכו'. בכך שהניח את הענבים בעביט גילה דעתו שהוא רוצה במשקים היוצאים מהם שלא ילכו לאיבוד ולפיכך הם נחשבים כמשקים לעניין טומאה (ראה גם לקמן יא,ג). ולכן טיפת המשקה היוצאת מן הגרגר נטול העוקץ שנלקח מן העביט ונפל לגת מטמאת את כל מה שבתוך הגת.
וּדְרָכָן בְּמָקוֹם מֻפְנֶה. במקום ריק שאין בו לא יין ולא ענבים אחרים היכולים להיטמא מהענבים שנפלו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב, שאוכלים בשיעור ביצה מכוון אינם יכולים לטמא את המשקה היוצא מהם.
ה. גּוּשׁ שֶׁל זֵיתִים טְמֵאִים שֶׁהָיָה מְקֻבָּץ וּמְחֻבָּר, וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וְהֻסַּק: אִם הָיָה כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן – הַתַּנּוּר טָהוֹר, שֶׁאֵין הָאֳכָלִים מְטַמְּאִין כֵּלִים, וְהַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָהוֹר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; הָיָה הַגּוּשׁ יָתֵר מִכַּבֵּיצָה – נִטְמָא הַתַּנּוּר, שֶׁכְּשֶׁיָּצָאת טִפָּה אַחַת, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה, וְטִמְּאָה אֶת הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ, אִם הָיוּ הַזֵּיתִים הַטְּמֵאִים פֵּרוּרִין וְאֵינָן גּוּשׁ – אֲפִלּוּ הֵן סְאָה, הַתַּנּוּר טָהוֹר.

ה. וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וְהֻסַּק. ומחמת חום האש יצא שמן מן הזיתים. שֶׁאֵין הָאֳכָלִים מְטַמְּאִין כֵּלִים. אפילו מדברי סופרים (הלכות שאר אבות הטומאות ז,א). וְהַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב. שֶׁכְּשֶׁיָּצָאת טִפָּה אַחַת נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה וְטִמְּאָה אֶת הַתַּנּוּר. שמשקים טמאים מטמאים את הכלים, ואפילו לא נגעה הטיפה בתנור נטמא, שהתנור הוא כלי חרס המקבל טומאה מחללו ואפילו ממשקים טמאים (הלכות שאר אבות הטומאות ז,ג). לְפִיכָךְ אִם הָיוּ הַזֵּיתִים הַטְּמֵאִים פֵּרוּרִין וְאֵינָן גּוּשׁ וכו'. שכאשר הזיתים אינם מקובצים בגוש אחד אינם מצטרפים לשיעור ביצה לטמא את המשקים (ראה לעיל ו,טז-יז), וממילא התנור נשאר טהור. [הערה: בכת"י יש גרסה פרודין.]

ו. עֵצִים שֶׁנִּבְלְעוּ בָּהֶם מַשְׁקִין טְמֵאִים וְהִסִּיקָן – הַתַּנּוּר טָהוֹר, שֶׁהֲרֵי בִּטְּלָן בָּעֵצִים. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיא הָעֵצִים שֶׁיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים, וְנָפְלוּ לִרְצוֹנוֹ, וְהִסִּיקָן – הַתַּנּוּר טָהוֹר, וְאֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מִתְטַמְּאִין מִן הַמַּשְׁקִין הַבְּלוּעִין בָּהֶן. וְלֹא יַסִּיקֵם אֶלָּא בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת, גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַסִּיקֵם הַטָּמֵא, וְנִמְצְאוּ הַמַּשְׁקִין שֶׁעֲלֵיהֶן מְטַמְּאִין אֶת הַתַּנּוּר.
ו. שֶׁהֲרֵי בִּטְּלָן בָּעֵצִים. כיוון שהעצים עצמם טהורים שהרי אינם מקבלים טומאה, כך המשקים הטמאים שנבלעו בהם נעשו טהורים. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיא הָעֵצִים שֶׁיִּפְּלוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְנָפְלוּ לִרְצוֹנוֹ. אפילו כאשר הוציא את העצים הללו על מנת שירדו עליהם גשמים, שבאופן זה מי הגשמים נחשבים כמשקים שנתלשו ברצון לעניין טומאה (ראה לקמן יג,ב). וְלֹא יַסִּיקֵם אֶלָּא בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַסִּיקֵם הַטָּמֵא וכו'. אף שמשקים שנטמאו מידיים טמאות לא מטמאים כלים (הלכות שאר אבות הטומאות ז,ב, ח,י), אסרו זאת חכמים שלא יבוא אדם טמא להסיק את העצים הרטובים הללו ויטמא את המשקים שעליהם והם יטמאו את התנור.
ז. שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָּרֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים – אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. אִם הָיָה מַשְׁקֶה מְהַלֵּךְ – הַכֹּל טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּטְמָא מִקְצָת הַמַּשְׁקֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ, וְהַשֶּׁמֶן מְטַמֵּא אֶת כָּל הַזֵּיתִים.
נִמְצָא עַל גַּבֵּי הֶעָלִים לְמַעְלָה מִן הַזֵּיתִים – יִשְׁאֲלוּ הַבַּדָּדִים; אִם אָמְרוּ: 'לֹא נָגַעְנוּ' – נֶאֱמָנִין. נִמְצָא עַל אֹם שֶׁל זֵיתִים – נִטְמָא כָּל הַגּוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִמְצָא עַל גַּבֵּי זֵיתִים פְּרוּדִים, וְהוּא נוֹגֵעַ בְּכַבֵּיצָה – הַכֹּל טָמֵא, שֶׁהָאֹכֶל שֶׁהוּא כַּבֵּיצָה מְטַמֵּא הַמַּשְׁקֶה הַמְעֹרָב בָּהֶן, וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא שְׁאָר הַזֵּיתִים.
הָיוּ פְּרוּדִים עַל גַּבֵּי פְּרוּדִים וְהַמַּשְׁקֶה מִלְּמַטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּגַע בְּכַבֵּיצָה – אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.

ז. אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. שהזיתים היבשים שבריחיים אינם מטמאים זה את זה. אִם הָיָה מַשְׁקֶה מְהַלֵּךְ. שהשמן זורם בתעלה שבריחיים ומציף את כל הזיתים.

נִמְצָא עַל גַּבֵּי הֶעָלִים לְמַעְלָה מִן הַזֵּיתִים. העלים שמכסים בהם את הזיתים, והם אינם מקבלים טומאה. יִשְׁאֲלוּ הַבַּדָּדִים אִם אָמְרוּ לֹא נָגַעְנוּ נֶאֱמָנִין. הבדדים הם הפועלים העובדים בבית הבד, ואף על פי שהם עמי הארצות שאינם בקיאים בטומאה וטהרה נאמנים לומר שלא נגעו בטומאה (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב יג,ב-ג). אֹם שֶׁל זֵיתִים. זיתים שנעשו כולם גוש אחד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,טז.
הָיוּ פְּרוּדִים עַל גַּבֵּי פְּרוּדִים וְהַמַּשְׁקֶה מִלְּמַטָּה. ערמות יבשות של זיתים אחת על גבי השנייה. אַף עַל פִּי שֶׁנָּגַע בְּכַבֵּיצָה אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. שאין הטומאה מתפשטת בכל הערמה כאשר אין שם משקים.

ח. עַם הָאָרֶץ שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּת וְנָגַע בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת – אֶשְׁכּוֹל וְכָל סְבִיבוֹתָיו טְמֵאִים, וְכָל הַגַּת כֻּלָּהּ טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיקִין הָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁסְּבִיבוֹת זֶה הָאֶשְׁכּוֹל בֵּינוֹ וּבֵין שְׁאָר הַגַּת.
ח. עַם הָאָרֶץ. שהוא בחזקת טמא (הלכות מטמאי משכב ומושב י,א). אֶשְׁכּוֹל וְכָל סְבִיבוֹתָיו טְמֵאִים. האשכול שנגע בו עם הארץ, והאשכולות הנוגעים באשכול זה במישרין.
ט. הַגֶּפֶת וְהַזֻּגִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה, וְהָלְכוּ עֲלֵיהֶן טְמֵאִים, וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים, שֶׁמִּתְּחִלָּה נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. וְאִם נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּה בְּטֻמְאָה, וְנִמְצוּ מֵהֶן מַשְׁקִין – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.
ט. הַגֶּפֶת וְהַזֻּגִּין. פסולת הזיתים וקליפות הענבים לאחר שהוציאו מהם את השמן והיין, והם כשלעצמם אינם מקבלים טומאה (ראה לעיל א,יא לגבי הזגים, וח"ד טהרות ג,א לגבי הגפת). שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. שנסחטו על ידי טהורים ולא נטמאו. הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים שֶׁמִּתְּחִלָּה נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. שהמשקים היוצאים לבסוף הם שאריות של המשקים הראשונים שיצאו בטהרה.
י. הַבַּדָּדִים שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין, וּמַשְׁקִין טְמֵאִים בְּתוֹךְ בֵּית הַבַּד, אִם יֵשׁ בֵּין מַשְׁקִין לַזֵּיתִים כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת רַגְלֵיהֶן בָּאָרֶץ – הֲרֵי הַזֵּיתִים טְהוֹרִים, שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁלֹּא בְּיָדוֹ טָהוֹר, וַאֲפִלּוּ לַקֹּדֶשׁ.
כִּכְּרוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיוּ בָּהֶן גֻּמּוֹת, וְהָיוּ בְּתוֹךְ הַגֻּמּוֹת מַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ, וְנָגַע הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן, וְנָגְעָה רִאשׁוֹנָה בַּשְּׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה בַּשְּׁלִישִׁית, אֲפִלּוּ מֵאָה – כֻּלָּן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה; מִפְּנֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁבַּגֻּמּוֹת וְחִבַּת הַקֹּדֶשׁ, הֲרֵי הֵן כֻּלָּן כְּמַשְׁקִין, שֶׁאֵין מוֹנִין בָּהֶן.
אֲבָל אִם הָיוּ כִּכְּרוֹת תְּרוּמָה – הֲרֵי הַכִּכָּר הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבַד פְּסוּלָה, וּמִשְּׁלִישִׁית וָהָלְאָה טָהוֹר. וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל כָּל הַכִּכָּרוֹת – אַף בִּתְרוּמָה הַכֹּל טְמֵאוֹת, וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת, חוּץ מִן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנָּגַע בָּהּ הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִיא רִאשׁוֹן.
י. אִם יֵשׁ בֵּין מַשְׁקִין לַזֵּיתִים כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת רַגְלֵיהֶן בָּאָרֶץ. שיש מרחק מספיק בין המשקים הטמאים והזיתים כדי שרגלי הבדדים יתנגבו מהמשקים הטמאים. שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁלֹּא בְּיָדוֹ טָהוֹר. ומכיוון שהבדדים נגעו במשקים הטמאים ברגליהם בלבד אינם נטמאים מחמתם.
כֻּלָּן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה מִפְּנֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁבַּגֻּמּוֹת וְחִבַּת הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הֵן כֻּלָּן כְּמַשְׁקִין שֶׁאֵין מוֹנִין בָּהֶן. שמחמת שהכיכרות והמשקים שבתוכם קדושים החמירו לראות את הכיכרות כדין המשקים שבתוכם לעניין טומאה, שהם ראשון לטומאה ומטמאים זה את זה אפילו הם מאה שאין מונים בהם ראשון ושני (משנ"א טהרות א,ט, חזו"א טהרות א,טז, וראה הלכות שאר אבות הטומאות ז,ה).
הֲרֵי הַכִּכָּר הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבַד פְּסוּלָה וּמִשְּׁלִישִׁית וָהָלְאָה טָהוֹר. שהאוכל השלישי בתרומה פסול ואינו מטמא אחרים (שם יא,ג). ואף המשקים שבכיכר אינם נטמאים מהכיכר שהיא שלישי, וכגון שהמשקים של חולין או של תרומה ואינם של קודש (ראה שם ה"ח). וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל כָּל הַכִּכָּרוֹת אַף בִּתְרוּמָה הַכֹּל טְמֵאוֹת וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת וכו'. שכאשר המשקים נוגעים בכל הכיכרות כולם נטמאים מהם ונעשים שניים לטומאה כדין האוכלים הנטמאים במשקים, למעט הכיכר הראשונה שנגעה בשרץ שהיא ראשון לטומאה.
יא. בַּעְבּוּעַ הַנַּעֲשֶׂה בָּעֳבִי הֶחָבִית, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ כְּלִי אַחֵר בְּצִדָּהּ: אִם נִקַּב הָאֲבַעְבּוּעַ לַאֲוִיר הֶחָבִית וְנִקַּב נֶקֶב אַחֵר לַחוּץ זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אוֹ שֶׁהָיָה הַנֶּקֶב הַפְּנִימִי מִלְּמַטָּן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַעְלָן, וְהָיְתָה הֶחָבִית וְהָאֲבַעְבּוּעַ מְלֵאִים מַשְׁקִין, אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ – נִטְמְאוּ כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית.
הָיְתָה הֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת – נִטְמֵאת מִפְּנֵי הַנֶּקֶב שֶׁבַּאֲבַעְבּוּעַ זֶה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְפֻלָּשׁ לַאֲוִירָהּ. וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּקֶב שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ שֶׁמִּבִּפְנִים מִלְּמַעְלָן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּן – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בָּאֲבַעְבּוּעַ – לֹא נִטְמְאוּ מַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית, וַהֲרֵי הֵן כְּמֻבְדָּלִין מֵהֶן.

יא. בַּעְבּוּעַ הַנַּעֲשֶׂה בָּעֳבִי הֶחָבִית וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ כְּלִי אַחֵר בְּצִדָּהּ. בועה חלולה הנעשית בכלי החרס בשעה שמצרפים אותו (פה"מ טבול יום ב,ח), והיא צמודה לדופן החבית ונראית כמו כלי בפני עצמו. וְנִקַּב נֶקֶב אַחֵר לַחוּץ זֶה כְּנֶגֶד זֶה אוֹ שֶׁהָיָה הַנֶּקֶב הַפְּנִימִי מִלְּמַטָּן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַעְלָן… נִטְמְאוּ כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית. שכאשר הבעבוע נקוב משני צדיו באופנים אלו המשקים שבתוכו מחוברים למשקים שבתוך החבית ולפיכך אם נגעה טומאה במשקה שבבעבוע נטמאו המשקים שבחבית.

הָיְתָה הֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת נִטְמֵאת… שֶׁהֲרֵי הוּא מְפֻלָּשׁ לַאֲוִירָהּ. כלי חרס שמכוסה בכיסוי צמוד ומהודק ('מוקף צמיד פתיל') הנמצא באוהל המת אינו נטמא (הלכות טומאת מת כא,א). אבל במקרה שיש בכלי נקב הריהו נטמא ואין הצמיד פתיל מציל אותו מלהיטמא (לשיעור הנקב ופרטי דיניו ראה שם כב,ג-ט). אֲבָל אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בָּאֲבַעְבּוּעַ לֹא נִטְמְאוּ מַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית וַהֲרֵי הֵן כְּמֻבְדָּלִין מֵהֶן. שכאשר הבעבוע נקוב באופן זה אין המים שבתוכו מחוברים למים שבחבית ולכן אם נגעה טומאה במשקים שבתוכו לא נטמאו המשקים שבחבית.

תקציר הפרק 

פרק ט הלכות טומאת אוכלין
העברת טומאה על ידי משקים

🔹נקרשו המשקים– הם נחשבים כאוכל. מלבד שמן ודבש;

🔹נסחטו – המיץ היוצא הינו משקה, ואינו נטמא מהפרי אלא אם כן היה בפרי יותר מגודל כביצה

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת אוכלין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.המשקה שבאוכל-נחשב כאוכל עצמו ולא נטמא?

2.דרך על משקה טמא-נטמא כמותו?

3.משקה שעל גבי עץ הסקה-אינו נטמא?

תשובות

1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן