נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן מַשְׁקִין וְקָפְאוּ אַחֲרֵי כֵן וְקָרְשׁוּ – הֲרֵי הֵן שְׁנִיִּים, כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים. נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן קוֹפְאִים וְנִמּוֹחוּ וְנַעֲשׂוּ מַשְׁקֶה: אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן – הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה טָהוֹר; הָיוּ יָתֵר מִכַּבֵּיצָה – הַמַּשְׁקֶה טָמֵא, שֶׁכְּשֶׁנִּמּוֹחָה טִפָּה רִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה אֹכֶל טָמֵא שֶׁנִּמּוֹחָה מִמֶּנּוּ, וְאוֹתָהּ הַטִּפָּה תְּטַמֵּא כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁנִּמּוֹחוּ אַחֲרֶיהָ.
וְכֵן טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁהֻכְשְׁרוּ, אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה – הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה, שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּמֻפְקָד בָּאֹכֶל, וּכְאִלּוּ הוּא גּוּף אֶחָד.
הָיוּ אוֹתָן זֵיתִים וַעֲנָבִים יָתֵר מִכַּבֵּיצָה – הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְמֵאִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה, וְטִמְּאָה כָּל הַמַּשְׁקִין. וְאִם הָיָה הַסּוֹחֵט זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲפִלּוּ סָחַט גַּרְגֵּר יְחִידִי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר וְלֹא נָגַע בַּמַּשְׁקֶה – הַמַּשְׁקֶה טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב, שֶׁהַזָּב שֶׁנָּשָׂא אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין טִמְּאָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן זָב שֶׁחָלַב אֶת הָעֵז – הֶחָלָב טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב.
הֲרֵי הֵן שְׁנִיִּים כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים. שבשעה שקפאו ונעשו אוכל נחשבים כאילו נגעו בעצמם בעודם משקים, ואוכל הנטמא במשקים הוא שני לטומאה. אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה טָהוֹר. שהאוכלים מטמאים אחרים רק כשיש בהם שיעור כביצה (לעיל ד,א), וכשיש בהם שיעור כביצה בדיוק הרי שמרגע שהתחילו לימס נחסרו ואינם מטמאים את הטיפות שיוצאות מהם.
שֶׁהֻכְשְׁרוּ. לקבל טומאה על ידי משקים, אך כעת הם נגובים. שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּמֻפְקָד בָּאֹכֶל וּכְאִלּוּ הוּא גּוּף אֶחָד. שהמשקה המכונס בתוך הזיתים והענבים נחשב כגוף בפני עצמו ולפיכך אינו נטמא כאשר הם נטמאים, ובשעה שיוצא נחסרו הזיתים והענבים משיעור ביצה ואינם מטמאים אותו (ראה כס"מ ומער"ק שהגיהו 'כאלו הוא גוף אחר' ובדומה ללשון הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח ו,ז, וראה הערת הרב שילת ברמב"ם מדויק).
זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שהם מטמאים משכב ומושב. וְלֹא נָגַע בַּמַּשְׁקֶה. אפילו לא נגע הזב במשקה היוצא מן הגרגר. שֶׁהַזָּב שֶׁנָּשָׂא אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין טִמְּאָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ה-ו (וטומאה זו מכונה 'מדף' ראה שם ה"ג; עיין פה"מ טהרות ג,ג, וראה פירוש הרא"ש שם שהטיפה נטמאת בהיסט הזב).
נָגַע בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה וְהָיָה בּוֹ מַשְׁקֶה, אִם יֵשׁ בֶּעָלֶה כַּבֵּיצָה – הַכֹּל טָמֵא, שֶׁהֶעָלֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֶה שֶׁעָלָיו, וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא כָּל מַשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה וּמְטַמֵּא הַקְּדֵרָה. הָיְתָה הַקְּדֵרָה מְלֵאָה כְּבָשִׁין שֶׁל תְּרוּמָה, וְנִעֵר אוֹתָהּ טְבוּל יוֹם וְרָאָה מַשְׁקִין עַל יָדוֹ, סָפֵק מִן הַקְּדֵרָה נִתְּזוּ סָפֵק שֶׁהַקֶּלַח נָגַע בְּיָדוֹ – הַיָּרָק פָּסוּל וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה.
וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא כָּל מַשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה וּמְטַמֵּא הַקְּדֵרָה. שהמשקה שעל העלה מחובר למשקים שבתוך הקדרה (פה"מ שם). הַיָּרָק פָּסוּל. אף על פי שיש כאן ספק בלבד שמא נגע בידו, פסול משום שספק טבול יום פוסל (הלכות שאר אבות הטומאות י,ה). וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה. שאין טבול יום מטמא משקים להיות תחילה (וממילא אינם מטמאים את הקדרה), ואפילו כשהמשקים הם של תרומה אינו אלא פוסלם (שם ה"ג).
נָפַל מִמֶּנּוּ עֲנָבִים, וּדְרָכָן בְּמָקוֹם מֻפְנֶה: אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן – הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ; הָיוּ יָתֵר מִכַּבֵּיצָה – הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָמֵא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה, נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה, וּמְטַמְּאָה אֶת כָּל הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא אַחֲרֶיהָ.
וּדְרָכָן בְּמָקוֹם מֻפְנֶה. במקום ריק שאין בו לא יין ולא ענבים אחרים היכולים להיטמא מהענבים שנפלו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב, שאוכלים בשיעור ביצה מכוון אינם יכולים לטמא את המשקה היוצא מהם.
ה. וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וְהֻסַּק. ומחמת חום האש יצא שמן מן הזיתים. שֶׁאֵין הָאֳכָלִים מְטַמְּאִין כֵּלִים. אפילו מדברי סופרים (הלכות שאר אבות הטומאות ז,א). וְהַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב. שֶׁכְּשֶׁיָּצָאת טִפָּה אַחַת נִטְמֵאת בְּכַבֵּיצָה וְטִמְּאָה אֶת הַתַּנּוּר. שמשקים טמאים מטמאים את הכלים, ואפילו לא נגעה הטיפה בתנור נטמא, שהתנור הוא כלי חרס המקבל טומאה מחללו ואפילו ממשקים טמאים (הלכות שאר אבות הטומאות ז,ג). לְפִיכָךְ אִם הָיוּ הַזֵּיתִים הַטְּמֵאִים פֵּרוּרִין וְאֵינָן גּוּשׁ וכו'. שכאשר הזיתים אינם מקובצים בגוש אחד אינם מצטרפים לשיעור ביצה לטמא את המשקים (ראה לעיל ו,טז-יז), וממילא התנור נשאר טהור. [הערה: בכת"י יש גרסה פרודין.]
נִמְצָא עַל גַּבֵּי הֶעָלִים לְמַעְלָה מִן הַזֵּיתִים – יִשְׁאֲלוּ הַבַּדָּדִים; אִם אָמְרוּ: 'לֹא נָגַעְנוּ' – נֶאֱמָנִין. נִמְצָא עַל אֹם שֶׁל זֵיתִים – נִטְמָא כָּל הַגּוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִמְצָא עַל גַּבֵּי זֵיתִים פְּרוּדִים, וְהוּא נוֹגֵעַ בְּכַבֵּיצָה – הַכֹּל טָמֵא, שֶׁהָאֹכֶל שֶׁהוּא כַּבֵּיצָה מְטַמֵּא הַמַּשְׁקֶה הַמְעֹרָב בָּהֶן, וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא שְׁאָר הַזֵּיתִים.
הָיוּ פְּרוּדִים עַל גַּבֵּי פְּרוּדִים וְהַמַּשְׁקֶה מִלְּמַטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּגַע בְּכַבֵּיצָה – אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.
ז. אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. שהזיתים היבשים שבריחיים אינם מטמאים זה את זה. אִם הָיָה מַשְׁקֶה מְהַלֵּךְ. שהשמן זורם בתעלה שבריחיים ומציף את כל הזיתים.
נִמְצָא עַל גַּבֵּי הֶעָלִים לְמַעְלָה מִן הַזֵּיתִים. העלים שמכסים בהם את הזיתים, והם אינם מקבלים טומאה. יִשְׁאֲלוּ הַבַּדָּדִים אִם אָמְרוּ לֹא נָגַעְנוּ נֶאֱמָנִין. הבדדים הם הפועלים העובדים בבית הבד, ואף על פי שהם עמי הארצות שאינם בקיאים בטומאה וטהרה נאמנים לומר שלא נגעו בטומאה (ראה גם הלכות מטמאי משכב ומושב יג,ב-ג). אֹם שֶׁל זֵיתִים. זיתים שנעשו כולם גוש אחד. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ו,טז.
הָיוּ פְּרוּדִים עַל גַּבֵּי פְּרוּדִים וְהַמַּשְׁקֶה מִלְּמַטָּה. ערמות יבשות של זיתים אחת על גבי השנייה. אַף עַל פִּי שֶׁנָּגַע בְּכַבֵּיצָה אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. שאין הטומאה מתפשטת בכל הערמה כאשר אין שם משקים.
כִּכְּרוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיוּ בָּהֶן גֻּמּוֹת, וְהָיוּ בְּתוֹךְ הַגֻּמּוֹת מַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ, וְנָגַע הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן, וְנָגְעָה רִאשׁוֹנָה בַּשְּׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה בַּשְּׁלִישִׁית, אֲפִלּוּ מֵאָה – כֻּלָּן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה; מִפְּנֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁבַּגֻּמּוֹת וְחִבַּת הַקֹּדֶשׁ, הֲרֵי הֵן כֻּלָּן כְּמַשְׁקִין, שֶׁאֵין מוֹנִין בָּהֶן.
אֲבָל אִם הָיוּ כִּכְּרוֹת תְּרוּמָה – הֲרֵי הַכִּכָּר הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבַד פְּסוּלָה, וּמִשְּׁלִישִׁית וָהָלְאָה טָהוֹר. וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל כָּל הַכִּכָּרוֹת – אַף בִּתְרוּמָה הַכֹּל טְמֵאוֹת, וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת, חוּץ מִן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנָּגַע בָּהּ הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִיא רִאשׁוֹן.
כֻּלָּן רִאשׁוֹן לַטֻּמְאָה מִפְּנֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁבַּגֻּמּוֹת וְחִבַּת הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הֵן כֻּלָּן כְּמַשְׁקִין שֶׁאֵין מוֹנִין בָּהֶן. שמחמת שהכיכרות והמשקים שבתוכם קדושים החמירו לראות את הכיכרות כדין המשקים שבתוכם לעניין טומאה, שהם ראשון לטומאה ומטמאים זה את זה אפילו הם מאה שאין מונים בהם ראשון ושני (משנ"א טהרות א,ט, חזו"א טהרות א,טז, וראה הלכות שאר אבות הטומאות ז,ה).
הֲרֵי הַכִּכָּר הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבַד פְּסוּלָה וּמִשְּׁלִישִׁית וָהָלְאָה טָהוֹר. שהאוכל השלישי בתרומה פסול ואינו מטמא אחרים (שם יא,ג). ואף המשקים שבכיכר אינם נטמאים מהכיכר שהיא שלישי, וכגון שהמשקים של חולין או של תרומה ואינם של קודש (ראה שם ה"ח). וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל כָּל הַכִּכָּרוֹת אַף בִּתְרוּמָה הַכֹּל טְמֵאוֹת וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת וכו'. שכאשר המשקים נוגעים בכל הכיכרות כולם נטמאים מהם ונעשים שניים לטומאה כדין האוכלים הנטמאים במשקים, למעט הכיכר הראשונה שנגעה בשרץ שהיא ראשון לטומאה.
הָיְתָה הֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת – נִטְמֵאת מִפְּנֵי הַנֶּקֶב שֶׁבַּאֲבַעְבּוּעַ זֶה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְפֻלָּשׁ לַאֲוִירָהּ. וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּקֶב שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ שֶׁמִּבִּפְנִים מִלְּמַעְלָן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּן – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בָּאֲבַעְבּוּעַ – לֹא נִטְמְאוּ מַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית, וַהֲרֵי הֵן כְּמֻבְדָּלִין מֵהֶן.
יא. בַּעְבּוּעַ הַנַּעֲשֶׂה בָּעֳבִי הֶחָבִית וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ כְּלִי אַחֵר בְּצִדָּהּ. בועה חלולה הנעשית בכלי החרס בשעה שמצרפים אותו (פה"מ טבול יום ב,ח), והיא צמודה לדופן החבית ונראית כמו כלי בפני עצמו. וְנִקַּב נֶקֶב אַחֵר לַחוּץ זֶה כְּנֶגֶד זֶה אוֹ שֶׁהָיָה הַנֶּקֶב הַפְּנִימִי מִלְּמַטָּן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַעְלָן… נִטְמְאוּ כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית. שכאשר הבעבוע נקוב משני צדיו באופנים אלו המשקים שבתוכו מחוברים למשקים שבתוך החבית ולפיכך אם נגעה טומאה במשקה שבבעבוע נטמאו המשקים שבחבית.
הָיְתָה הֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת נִטְמֵאת… שֶׁהֲרֵי הוּא מְפֻלָּשׁ לַאֲוִירָהּ. כלי חרס שמכוסה בכיסוי צמוד ומהודק ('מוקף צמיד פתיל') הנמצא באוהל המת אינו נטמא (הלכות טומאת מת כא,א). אבל במקרה שיש בכלי נקב הריהו נטמא ואין הצמיד פתיל מציל אותו מלהיטמא (לשיעור הנקב ופרטי דיניו ראה שם כב,ג-ט). אֲבָל אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בָּאֲבַעְבּוּעַ לֹא נִטְמְאוּ מַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית וַהֲרֵי הֵן כְּמֻבְדָּלִין מֵהֶן. שכאשר הבעבוע נקוב באופן זה אין המים שבתוכו מחוברים למים שבחבית ולכן אם נגעה טומאה במשקים שבתוכו לא נטמאו המשקים שבחבית.