פרק ט', הלכות טומאת מת, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. מִי שֶׁהָיָה חוֹפֵר בַּשָּׂדֶה, וּמָצָא מֵתִים רַבִּים בְּגֻמָּה אַחַת זֶה עַל גַּב זֶה אוֹ זֶה בְּצַד זֶה, אוֹ שֶׁמָּצָא הֲרוּגִים, אוֹ שֶׁמָּצָא מֵת יוֹשֵׁב אוֹ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו – אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מָקוֹם זֶה בֵּית הַקְּבָרוֹת הָיָה, אֶלָּא נוֹטֵל הַמֵּת שֶׁמָּצָא, וְנוֹטֵל כָּל הֶעָפָר הַתּוֹחֵחַ שֶׁתַּחְתָּיו, וְחוֹפֵר בִּבְתוּלַת הַקַּרְקַע שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּמוֹצִיא הַכֹּל, וּשְׁאָר הַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה כְּשֶׁהָיְתָה מִקֹּדֶם שֶׁיִּמְצָא. וְעָפָר זֶה, עִם שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁחוֹפֵר, הוּא הַנִּקְרָא תְּבוּסַת הַמֵּת.
א. אוֹ שֶׁמָּצָא הֲרוּגִים. אפילו אינם בגומה אחת. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא מָקוֹם זֶה בֵּית הַקְּבָרוֹת הָיָה. הואיל ואין דרך לקבור באופנים אלו אין לחשוש שיש שם עוד קברים (כמבואר לקמן ה"ג). הֶעָפָר הַתּוֹחֵחַ שֶׁתַּחְתָּיו. העפר הלח הסמוך למת, שיש לשער שהוא רך מפני שיש בו מדמו וליחתו. וְחוֹפֵר בִּבְתוּלַת הַקַּרְקַע שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּמוֹצִיא הַכֹּל. חופר בקרקע הקשה שמתחת למת בעומק שלוש אצבעות (כ-6 ס"מ), שעד שיעור זה יש לחשוש שנספג מן הדם ומבשר המת שנימוח (פה"מ נזיר ט,ג). תְּבוּסַת הַמֵּת. מלשון דם המת המתבוסס ונספג בעפר (פה"מ אהלות טז,ג; ויש שגורסים 'תפוסת המת', ומפרשים שהמת תופס וקונה את מקומו, ולפיכך יש ליטול אתו שיעור מועט של עפר כאשר מפנים אותו – ראה בבלי נזיר סה,א ובמפרשים שם).
ב. שָׂדֶה שֶׁנֶּהֶרְגוּ בָּהּ הֲרוּגִים – מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת שֶׁבָּהּ, וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ – מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת עֶצֶם עֶצֶם, וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. וְכֵן בּוֹר שֶׁמַּטִּילִין לְתוֹכוֹ נְפָלִים אוֹ הֲרוּגִים – מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת שֶׁבּוֹ עֶצֶם עֶצֶם, וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר.
ב. מְלַקֵּט כָּל הָעֲצָמוֹת שֶׁבָּהּ וַהֲרֵי הִיא טְהוֹרָה. שההרוגים אין להם תבוסה (לקמן ה"ג). וְכֵן הַמְפַנֶּה קִבְרוֹ מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ וכו'. וכגון שקברו אותו שם בכוונה לפנותו לאחר זמן ולפיכך אין לו תבוסה (ערוה"ש כא,ט).
ג. הָיָה חוֹפֵר, וּמָצָא מֵת מֻשְׁכָּב כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹבְרִין הַמֵּתִים – נוֹטְלוֹ וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. וְכֵן אִם מָצָא שְׁנַיִם – נוֹטֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן וּתְבוּסָתוֹ עִמּוֹ, וְכָל הַשָּׂדֶה טְהוֹרָה.
מָצָא שְׁלֹשָׁה מֵתִים, כָּל אֶחָד מֵהֶן מֻטָּל כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּקְבָּרִין, אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה, כִּמְלֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ – הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בֵּית הַקְּבָרוֹת הוּא זֶה, וְצָרִיךְ לִבְדֹּק מִן הָאַחֲרוֹן עֶשְׂרִים אַמָּה, שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי מְעָרוֹת וְחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן. וְאִם לֹא מָצָא שָׁם מֵת אַחֵר – הֲרֵי אוֹתָן הָעֶשְׂרִים שֶׁבָּדַק טְהוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.
מָצָא מֵת אֶחָד בְּסוֹף עֶשְׂרִים אַמָּה – צָרִיךְ לִבְדֹּק מִמֶּנּוּ עֶשְׂרִים אַמָּה אֲחֵרוֹת, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵאֵלּוּ שֶׁמָּצָא בַּתְּחִלָּה אוֹ בַּסּוֹף הָרוּג אוֹ יוֹשֵׁב אוֹ מֻשְׁכָּב שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ, שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו – אֵינוֹ בּוֹדֵק עֶשְׂרִים אַמָּה, אֶלָּא נוֹטְלָן וְאֶת תְּבוּסָתָן בִּלְבַד, שֶׁחֶזְקָתָן גּוֹיִם.
ג. וְאֶת תְּבוּסָתוֹ. העפר שתחת המת, כמבואר לעיל ה"א.
אִם יֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה כִּמְלֹא מִטָּה וְקוֹבְרֶיהָ וכו'. שבין הקברים מניחים בדרך כלל שטח פנוי במידה זו המשמש את קוברי המת בשעת הקבורה. הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בֵּית הַקְּבָרוֹת הוּא זֶה. וכעת השדה בחזקת טומאה עד שייבדק שאין בה עוד קברים. שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי מְעָרוֹת וְחָצֵר שֶׁבֵּינֵיהֶן. שדרכם היה לקבור במערות כאשר אורך כל מערה הוא שש אמות, ואורך החצר ביניהם שש אמות, ומוסיפים ליתר ביטחון עוד שתי אמות (פה"מ אהלות טז,ג). אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. אף על פי שהשלושה מתים שמצא הן שכונת קברות.
שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. שמכיוון שנמצא מת בסוף עשרים אמה יש בסיס לחשוב שיש כאן בית קברות וצריך להמשיך לבדוק. הָרוּג. הקבור במקום הריגתו, שמסתבר שנקבר שם באופן זמני. אוֹ יוֹשֵׁב אוֹ מֻשְׁכָּב שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ. שאין דרך ישראל להיקבר כך. שֶׁחֶזְקָתָן גּוֹיִם. שרק הגויים קוברים באופן זה, ואין לגויים דין שכונת קברות כמבואר בהלכה הבאה.
ד. הַגּוֹיִם – אֵין לָהֶן טֻמְאַת קְבָרוֹת; הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בְּקִבְרָן טָהוֹר, עַד שֶׁיִּגַּע בְּעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה.
ד. אֵין לָהֶן טֻמְאַת קְבָרוֹת. אין להם דין שכונת קברות (פה"מ אהלות טז,ג). ואין המהלך שם צריך לחשוש לטומאת אוהל (ראה גם הלכות אבל ג,ג). הוֹאִיל וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל. כדלעיל א,יג. הֲרֵי הַנּוֹגֵעַ בְּקִבְרָן טָהוֹר. שטומאת הקבר תלויה בטומאת אוהל (ראה לעיל ז,ד), ולכן גם אם קבורים שם עוד גויים אין הם מטמאים את ההולך שם. עַד שֶׁיִּגַּע בְּעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה אוֹ יִשָּׂאֶנָּה. שמתי הגויים מטמאים במגע ובמשא (לעיל א,יב).
ה. מֵת שֶׁחָסַר אֵבֶר שֶׁאִם יִנָּטֵל מִן הַחַי יָמוּת – אֵין לוֹ תְּבוּסָה וְלֹא שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. וּמֵתִים הַנִּמְצָאִים גְּלוּיִם עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה – אֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת וְלֹא תְּבוּסָה, אֶלָּא מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם, וְהַכֹּל טָהוֹר. וְהַנִּקְבָּר שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת – יֵשׁ לוֹ תְּבוּסָה, וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת.
ה. שֶׁאִם יִנָּטֵל מִן הַחַי יָמוּת. שאין האדם יכול לחיות בלעדי איבר זה. וּמֵתִים הַנִּמְצָאִים גְּלוּיִם עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וכו'. אף על פי שאינם הרוגים, הואיל ואינם קבורים אין להם תבוסה ולא שכונת קברות. וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. שמכיוון שנקבר בלי רשות אין לחשוש שיש שם עוד קברים.
ו. אֶחָד הַמּוֹצֵא שְׁלֹשָׁה מֵתִים כְּדַרְכָּן בַּתְּחִלָּה, אוֹ שֶׁמָּצָא שְׁלֹשָׁה כּוּכִין, אוֹ כּוּךְ וּנְקִיעַ וּמְעָרָה – הֲרֵי זוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. מָצָא שְׁנַיִם, וְאֶחָד הָיָה יָדוּעַ – יֵשׁ לָהֶן תְּבוּסָה, וְאֵין לָהֶם שְׁכוּנַת קְבָרוֹת, שֶׁהַקֶּבֶר הַיָּדוּעַ אֵינוֹ עוֹשֶׂה שְׁכוּנָה, וְלֹא אָמְרוּ אֶלָּא הַמּוֹצֵא שְׁלֹשָׁה בַּתְּחִלָּה הוּא שֶׁצָּרִיךְ בְּדִיקָה.
כֵּיצַד בּוֹדֵק הָעֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁאָמַרְנוּ? חוֹפֵר עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה, וְהוּא הַקַּרְקַע שֶׁנִּרְאֵית שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. הֶעֱמִיק אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה וּמָצָא חֶרֶשׂ – הֲרֵי זוֹ כְּבַתְּחִלָּה, וְצָרִיךְ לְהַעֲמִיק עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִבְתוּלָה. הִגִּיעַ לְמַיִם – הֲרֵי זוֹ כִּבְתוּלָה.
ו. אוֹ שֶׁמָּצָא שְׁלֹשָׁה כּוּכִין אוֹ כּוּךְ וּנְקִיעַ וּמְעָרָה. שמצא סוגים שונים של חפירות הנעשות לקבורה ואף על פי שלא מצא את המתים עצמם. וְאֶחָד הָיָה יָדוּעַ. שהיה ידוע שקבור שם מת.
עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה וְהוּא הַקַּרְקַע שֶׁנִּרְאֵית שֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה. שאז אין לחשוש שיש קבר מתחת. וּמָצָא חֶרֶשׂ הֲרֵי זוֹ כְּבַתְּחִלָּה. שמציאותו של החרס מוכיחה שקרקע זו עבודה ועדיין יש לחשוש לקבר מתחתיה.
ז. אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְפֹּר תֶּלֶם אֶחָד מִתְּחִלַּת הָעֶשְׂרִים עַד סוֹפָן, אֶלָּא חוֹפֵר אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה, וְחוֹפֵר אַמָּה עַל אַמָּה וּמַנִּיחַ אַמָּה, עַד סוֹפָן, שֶׁאֵין בֵּין קֶבֶר לְקֶבֶר פָּחוֹת מֵאַמָּה.
ז. אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְפֹּר תֶּלֶם אֶחָד. רצוף. שֶׁאֵין בֵּין קֶבֶר לְקֶבֶר פָּחוֹת מֵאַמָּה. שדרך הקברים במערות קבורה שיש ביניהם רווחים גדולים מאמה (ראה הלכות מכירה כא,ו).
ח. הָיָה בּוֹדֵק, וְהִגִּיעַ בְּתוֹךְ הָעֶשְׂרִים לְנָהָר אוֹ לִשְׁלוּלִית אוֹ לְדֶרֶךְ הָרַבִּים – יַפְסִיק, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק, שֶׁהֲרֵי נִפְסְקָה שְׁכוּנַת הַקְּבָרוֹת.
ח. אוֹ לִשְׁלוּלִית. תעלת מים (פה"מ אהלות טז,ו). שֶׁהֲרֵי נִפְסְקָה שְׁכוּנַת הַקְּבָרוֹת. שאין דרך לקבור בכל אחד מאלו.
ט. הַמּוֹצִיא עָפָר זֶה שֶׁל בְּדִיקָה – טָהוֹר, אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא טֻמְאָה בַּמָּקוֹם שֶׁחָפַר. אֲבָל קֹדֶם שֶׁיִּמְצָא – אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. וְהַמְפַקֵּחַ בַּגַּל אֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁהַמֵּתִים שָׁם תַּחַת הַגַּל, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מְקוֹמָן.
ט. הַמּוֹצִיא עָפָר זֶה שֶׁל בְּדִיקָה טָהוֹר. שכל עוד אין ידוע לנו בוודאות שיש שם טומאה, אין עפר זה מטמא. אוֹכֵל בִּתְרוּמָה. אם הוא כהן. וְהַמְפַקֵּחַ בַּגַּל. המפנה את אבני המפולת בכדי לחלץ את האנשים שתחתיה. שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁהַמֵּתִים שָׁם תַּחַת הַגַּל. ולפיכך הוא טמא ואסור בתרומה.
י. גַּל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁנֵי גַּלִּין טְהוֹרִין: בָּדַק אֶחָד מֵהֶם וּמְצָאוֹ טָהוֹר – הוּא טָהוֹר וְהַשְּׁנַיִם טְמֵאִים; בָּדַק שְׁנַיִם וְנִמְצְאוּ טְהוֹרִים – הֵן טְהוֹרִים וְהַשְּׁלִישִׁי בְּחֶזְקַת טָמֵא; בָּדַק שְׁלָשְׁתָּן וּמָצָא טָהוֹר – כֻּלָּן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה עַד שֶׁיִּבְדֹּק שְׁלָשְׁתָּן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה, וְיִהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן טְהוֹרִים.
י. גַּל טָמֵא. גל של אבנים שיש תחתיו טומאה. וְהַשְּׁנַיִם טְמֵאִים. מספק. כֻּלָּן בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. שיש לחשוש שהבודק לא בדק היטב, וכולם טמאים מספק. וְיִהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן טְהוֹרִים. הואיל ונעשתה בדיקה יסודית ולא נמצאה הטומאה מסתבר שהיא כבר איננה שם.
יא. בּוֹר שֶׁמַּטִּילִין לְתוֹכוֹ נְפָלִים – הַמַּאֲהִיל עָלָיו טָמֵא דִּין תּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁחֻלְדָּה וּבֻרְדְּלָס מְצוּיִן שָׁם – אֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי. אֲבָל אִם הִפִּילָה שָׁם אִשָּׁה נֵפֶל, וְאֵין יָדוּעַ אִם הִפִּילָה דָּבָר הַמְטַמֵּא אוֹ לֹא הִפִּילָה, הוֹאִיל וְחֻלְדָּה וּבֻרְדְּלָס מְצוּיִן שָׁם – הֲרֵי סְפֵקוֹ טָהוֹר.
יא. הַמַּאֲהִיל עָלָיו טָמֵא דִּין תּוֹרָה. שהנפל מטמא באוהל (לעיל ב,א). וְאַף עַל פִּי שֶׁחֻלְדָּה וּבֻרְדְּלָס מְצוּיִן שָׁם. וייתכן שהם גררו את הנפלים מן הבור (ראה לקמן יא,ט).
יב. דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכָּל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהֵן מִשּׁוּם סָפֵק – הֲרֵי הֵן שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, וְאֵין טָמֵא מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִי שֶׁנִּטְמָא טֻמְאָה וַדָּאִית. אֲבָל כָּל הַסְּפֵקוֹת, בֵּין בַּטֻּמְאוֹת בֵּין בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת בֵּין בַּעֲרָיוֹת וְשַׁבָּתוֹת – אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת. אַף עַל פִּי כֵן, דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת – סְפֵקוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הָעוֹשֶׂה אוֹתוֹ חַיָּב בְּאָשָׁם תָּלוּי, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת.
יב. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה. יח,יז. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת. ראה הלכות כלאיים י,כז, הלכות שאר אבות הטומאות טז,א. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת. בפרק ח.

תקציר הפרק 

פרק ט' הלכות טומאת מת
🕯

תבוסת המת ושכונת בתי קברות

אדם שמצא גופות בשדה, נוטל אותם ואת האדמה שתחתיהם, והשאר טהור. ואם מצא שלוש קברים מסודרים, בודק לצדדים עשרים אמה (כ-10 מטר) שמא זה בית קברות.
בהלכה ד נלמד שלגויים אין טומאת בית קברות בגלל אין להם טומאת אוהל (משמעותי לכהנים)
בהלכה יא מופיעות החיות: "חולדה" ו"ברדלס" הכוונה ל:"חמוס" ו"צבוע" של ימינו. חמוס ניזון מבע"ח קטנים וצבוע מפגרים. המשותף להן שהן "חשודות" בגרירת גופות.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת מת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מתים רבים הקבורים בגומה אחת הם שכונת קברות?

2.נפל המוטל בבור-אפשר להניח שאכלוהו חיות וטהור?

3.ספק תורה להחמיר-הוא דין דאורייתא?

תשובות
1-לא 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן