פרק ט', הלכות טומאת צרעת, ספר טהרה
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַכֹּל מִתְטַמְּאִין בַּנְּגָעִים, אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהָעֲבָדִים, אֲבָל לֹא גּוֹיִם וְלֹא גֵּר תּוֹשָׁב. וְהַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים. וְכָל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ.
א. גֵּר תּוֹשָׁב. גוי המתגורר בארץ ישראל וקיבל עליו לקיים שבע מצוות בני נח (הלכות עבודה זרה י,ו). וְהַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאוֹת אֶת הַנְּגָעִים. ולא רק כהנים (כדלקמן ה"ב). וְכָל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה. ואפילו של אשתו וקרוביו.
ב. אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל כְּשֵׁרִים לִרְאִיַּת נְגָעִים, הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה תְּלוּיָה בַּכֹּהֵן. כֵּיצַד? כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִרְאוֹת – הֶחָכָם רוֹאֵהוּ וְאוֹמֵר לוֹ: 'אֱמֹר טָמֵא', וְהַכֹּהֵן אוֹמֵר: 'טָמֵא'; 'אֱמֹר טָהוֹר', וְהוּא אוֹמֵר: 'טָהוֹר'; 'הַסְגִּירוֹ', וְהוּא מַסְגִּירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע" (דברים כא,ה). וַאֲפִלּוּ הָיָה הַכֹּהֵן קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה, הֶחָכָם אוֹמֵר לוֹ, וְהוּא מַחֲלִיט אוֹ מַסְגִּיר אוֹ פּוֹטֵר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַכֹּהֵן סוֹמֵךְ עַל דִּבְרֵי הֶחָכָם. אֲבָל אִם הָיָה הַכֹּהֵן רוֹאֶה וְסוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ – אָסוּר לוֹ לִרְאוֹת נֶגַע מִכָּל הַנְּגָעִים עַד שֶׁיּוֹרֶנּוּ רַבּוֹ וְיִהְיֶה בָּקִי בְּכָל הַנְּגָעִים וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן, בְּנִגְעֵי אָדָם כֻּלָּן וּבְנִגְעֵי בְּגָדִים וּבְנִגְעֵי בָּתִּים.
ב. כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִרְאוֹת. שאינו בקי בראיית נגעים.
עַד שֶׁיּוֹרֶנּוּ רַבּוֹ וְיִהְיֶה בָּקִי בְּכָל הַנְּגָעִים וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן. ראה גם לעיל א,ג.
ג. כֹּהֵן שֶׁטִּמֵּא אֶת הַטָּהוֹר אוֹ טִהֵר אֶת הַטָּמֵא – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "טָמֵא הוּא… וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן" (ויקרא יג,יא, בשינוי סדר המילים), "טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן" (ויקרא יג,לז). וּמְצֹרָע שֶׁנִּרְפָּא, בֵּין מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר בֵּין מִתּוֹךְ הֶחְלֵט, אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים – הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ כֹּהֵן: 'טָהוֹר אַתָּה'.
ג. טָמֵא הוּא וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן וכו'. משמע שרק אם הוא באמת טמא הכהן רשאי לקבוע שהוא טמא וכן לעניין הטהרה.
ד. אֵין הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא עַד שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בַּנֶּגַע וּבְעוֹר הַבָּשָׂר שֶׁחוּצָה לוֹ, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְטַהֲרוֹ עַד שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בִּמְקוֹם הַנֶּגַע וּבְעוֹר הַבָּשָׂר שֶׁחוּצָה לוֹ. וְכֹהֵן שֶׁרָאָה הַנֶּגַע בַּתְּחִלָּה – הוּא שֶׁרוֹאֵהוּ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, וְהוּא שֶׁמַּסְגִּירוֹ אוֹ מַחֲלִיטוֹ אוֹ פּוֹטְרוֹ.
מֵת הַכֹּהֵן שֶׁרָאָהוּ תְּחִלָּה אוֹ שֶׁחָלָה – רוֹאֵהוּ כֹּהֵן אַחֵר. וְאֵין הַשֵּׁנִי יָכוֹל לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּפִשְׂיוֹן, שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אִם פָּשָׂה אִם לֹא פָּשָׂה אֶלָּא רִאשׁוֹן. וְנֶאֱמָן כֹּהֵן לוֹמַר: 'נֶגַע זֶה פָּשָׂה' וְ'נֶגַע זֶה לֹא פָּשָׂה', וְ'שֵׂעָר לָבָן זֶה קָדַם אֶת הַבַּהֶרֶת' אוֹ 'בַּהֶרֶת זוֹ קָדְמָה אֶת שֵׂעָר לָבָן'.
ד. בִּמְקוֹם הַנֶּגַע. במקום שהיה בו הנגע הטמא.
וְאֵין הַשֵּׁנִי יָכוֹל לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּפִשְׂיוֹן שֶׁאֵין יוֹדֵעַ וכו'. כיוון שרק הכהן הראשון ראה את הנגע בתחילה בגודלו הראשוני. וְנֶאֱמָן כֹּהֵן לוֹמַר וכו'. כגון שהכהן הראשון לפני שנפטר או חלה אמר שהנגע פשה וכדומה, שאז הכהן השני יכול לסמוך על דבריו (ערוה"ש צג,י).
ה. חָלָל פָּסוּל לִרְאִיַּת נְגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים" (ויקרא יג,ב) – בְּכִהוּנָם. אֲבָל בַּעֲלֵי מוּמִין כְּשֵׁרִים לִרְאִיַּת נְגָעִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא סוּמָא, וַאֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵעֵינָיו. וַאֲפִלּוּ כֹּהֵן שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו לֹא יִרְאֶה אֶת הַנְּגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן" (שם יג,יב).
ה. חָלָל. מי שנולד מכהן ואישה שאסורה עליו, וכן מי שאביו חלל (ראה הלכות איסורי ביאה יט, א-י; יט,יד). בְּכִהוּנָם. וחלל אינו נחשב ככהן אלא כזר (שם ה"י). אֲבָל בַּעֲלֵי מוּמִין כְּשֵׁרִים לִרְאִיַּת נְגָעִים. אף על פי שפסולים לעבודה במקדש (הלכות ביאת מקדש ו,א-ז). סוּמָא. עיוור. שֶׁכָּהָה מְאוֹר עֵינָיו. נחלשה ראייתו. לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. משמע שצריך שראיית הכהן תהיה בשלמותה.
ו. אֵין רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים אֶלָּא בַּיּוֹם, בֵּין לְהַסְגִּיר בֵּין לְהַחֲלִיט בֵּין לִפְטֹר, שֶׁהֲרֵי בְּכָל הָעִנְיָן הוּא אוֹמֵר: "בַּיּוֹם", "וּבְיוֹם". וְאֵין רוֹאִין לֹא בְּשַׁחֲרִית, וְלֹא בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְלֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא בְּיוֹם הַמְעֻנָּן, לְפִי שֶׁכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה; וְלֹא בַּצָּהֳרַיִם, לְפִי שֶׁעַזָּה נִרְאֵית כֵּהָה. וְאֵימָתַי רוֹאִין? בְּשָׁעָה רְבִיעִית וַחֲמִישִׁית, וּבִשְׁמִינִית וּבִתְשִׁיעִית, בֵּין בְּנִגְעֵי אָדָם בֵּין בְּנִגְעֵי בְּגָדִים וּבָתִּים.
ו. בְּכָל הָעִנְיָן. בפרשיית נגעים. וְלֹא בְּתוֹךְ הַבַּיִת. כשמדובר בנגעי אדם או בגדים, או אפילו בנגעי בתים כאשר חלונות הבית סגורים והוא חשוך (תוי"ט נגעים ב,ב). לְפִי שֶׁכֵּהָה נִרְאֵית עַזָּה. שזמנים או מקומות אלו חשוכים מעט ולפיכך הבהרת הכהה נראית בהם בהירה יותר ממה שהיא. וְלֹא בַּצָּהֳרַיִם. שאז היום בהיר ביותר. בְּשָׁעָה רְבִיעִית וַחֲמִישִׁית וּבִשְׁמִינִית וּבִתְשִׁיעִית. שבשעות אלו היום לא בהיר מדי ולא חשוך מדי (מדובר בשעות זמניות).
ז. בְּכָל יוֹם רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים, חוּץ מִשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב. חָל יוֹם שְׁבִיעִי לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב – מַעֲבִירִין לְאַחֲרָיו. וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר: שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בְּיוֹם שַׁבָּת זֶה, שֶׁהוּא יוֹם הָרָאוּי לִרְאוֹתוֹ, טָמֵא, וּלְמָחָר יֵלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה; וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר, וּלְמָחָר יִוָּלְדוּ לוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה. וְאֵין דָּנִין אוֹתוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת רְאִיָּתוֹ, לְאַחַר הַשַּׁבָּת.
ז. חוּץ מִשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב. משום שראיית נגעים נחשבת כדין ואין דנים בשבת ויום טוב (פה"מ נגעים א,ד; ראה הלכות שבת כג,יד). חָל יוֹם שְׁבִיעִי. של ההסגר שבו רואים את הנגע (לעיל א,י ועוד).
ח. חָתָן שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע – נוֹתְנִין לוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. וְכֵן אִם נִרְאָה בִּבְגָדָיו אוֹ בְּבֵיתוֹ – אֵין רוֹאִין אוֹתָן עַד אַחַר הַמִּשְׁתֶּה. וְכֵן בָּרֶגֶל – נוֹתְנִין לוֹ כָּל יְמוֹת הָרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת" וכו' (ויקרא יד,לו): אִם הִמְתִּינָה תּוֹרָה לִדְבַר הָרְשׁוּת, שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ כֵּלָיו, קַל וָחֹמֶר לִדְבַר מִצְוָה.
ח. נוֹתְנִין לוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. אין רואים את נגעו בזמן זה שמא יימצא טמא ותיפגע שמחת החתונה. נוֹתְנִין לוֹ כָּל יְמוֹת הָרֶגֶל. "שמא יימצא טמא ונמצא חגו נהפך לאבל" (הלכות יום טוב ז,טז). שֶׁנֶּאֱמַר וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת. לגבי צרעת הבית נאמר שהכהן מצווה לפנותו בטרם יגזור עליו שהוא טמא, על מנת שהכלים שבתוכו לא ייטמאו כדין כלים שבבית המנוגע (ראה לקמן טז,א-ו) וייגרם הפסד מרובה לבעל הבית. אִם הִמְתִּינָה תּוֹרָה לִדְבַר הָרְשׁוּת שֶׁלֹּא יִטַּמְּאוּ כֵּלָיו. שההפסד והטורח של בעל הבית שנטמאו כליו הוא דבר הרשות ובכל זאת התורה התחשבה בו. קַל וָחֹמֶר לִדְבַר מִצְוָה. כשמחת החתן ושמחת הרגל.
ט. אֵין מַסְגִּירִין וְלֹא מַחֲלִיטִין וְלֹא פּוֹטְרִין אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁיֵּרָאֶה בּוֹ כַּתְּחִלָּה, אוֹ בַּשְּׁבִיעִי, אוֹ בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר בַּנְּגָעִים שֶׁמַּסְגִּירִין בָּהֶן שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְמִנְיַן שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּלְמִנְיַן שָׁבוּעַ שֵׁנִי בְּכָל הַנְּגָעִים, בֵּין בְּנִגְעֵי אָדָם בֵּין בְּנִגְעֵי בְּגָדִים וּבָתִּים.
ט. אוֹ בְּיוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. לאחר שבועיים של הסגר. מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לְמִנְיַן שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּלְמִנְיַן שָׁבוּעַ שֵׁנִי. שהיום השביעי נחשב הן כיום האחרון להסגר הראשון והן כיום הראשון להסגר השני.
י. אֵין מַסְגִּירִין בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר, וְלֹא מַחֲלִיטִין בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר אִם נוֹלַד לוֹ סִימַן הֶחְלֵט, וְלֹא מַחֲלִיטִין הַמֻּחְלָט אִם נוֹלַד לוֹ נֶגַע אַחֵר, וְלֹא מַסְגִּירִין אוֹתוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי חֲלוּטוֹ אִם נוֹלַד לוֹ נֶגַע אַחֵר שֶׁרָאוּי לְהִסָּגֵר.
אֲבָל אִם הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי נְגָעִים, וְרָאָה זֶה וְחָזַר וְרָאָה זֶה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לוֹמַר לוֹ: 'הֲרֵי אַתָּה מֻסְגָּר בָּזֶה וּמֻחְלָט בָּזֶה' אוֹ 'מֻחְלָט בָּזֶה וּמֻסְגָּר בָּזֶה', בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. וְאֵין רוֹאִין שְׁנֵי נְגָעִים כְּאַחַת, בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע" (ויקרא יג,ג; יג,ל; יג,לב).
י. אֵין מַסְגִּירִין בְּתוֹךְ יְמֵי הֶסְגֵּר. אם נולד לו נגע אחר בתוך ימי ההסגר. וְלֹא מַחֲלִיטִין הַמֻּחְלָט אִם נוֹלַד לוֹ נֶגַע אַחֵר וכו'. אלא מחכים שיטהר מהנגע הראשון ולאחר מכן רואים את הנגע השני.
וְרָאָה זֶה וְחָזַר וְרָאָה זֶה… בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. שבזמני ראיית הנגעים ניתן לראות שני נגעים בזה אחר זה. וְאֵין רוֹאִין שְׁנֵי נְגָעִים כְּאַחַת. לעיין בשניהם בבת אחת. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע. ולא את הנגעים.
יא. נָגוּעַ שֶׁבָּא לַכֹּהֵן לִרְאוֹתוֹ – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'לֵךְ וָשׁוּב', אֶלָּא נִזְקָק לוֹ מִיָּד. בָּאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם – רוֹאֶה אֶת הָרִאשׁוֹן, וּמַסְגִּירוֹ אוֹ פּוֹטְרוֹ אוֹ מַחֲלִיטוֹ, וְחוֹזֵר וְרוֹאֶה אֶת הַשֵּׁנִי.
יב. אֵין הַכֹּהֵן זָקוּק לְבַקֵּשׁ תַּחַת אַצִּילֵי יָדָיו שֶׁל נָגוּעַ אוֹ בֵּין פְּחָדָיו אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּמָטִים שֶׁמָּא שָׁם נֶגַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן" (ויקרא יג,יב). וְכֵן בַּהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן.
וְכֵיצַד יַעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֵן? אִם אִישׁ הוּא – נִרְאֶה עָרֹם, וְעוֹמֵד כְּעוֹדֵר וּכְמוֹסֵק זֵיתִים; וְאִם אִשָּׁה הִיא – נִרְאֵית עֲרֻמָּה, וְיוֹשֶׁבֶת כְּעוֹרֶכֶת וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ וּכְאוֹרֶגֶת בָּעוֹמְדִים שֶׁמַּגְבַּהַת יָדָהּ הַיְמָנִית עַד שֶׁיִּגָּלֶה בֵּית הַשֶּׁחִי: אִם הָיָה הַנֶּגַע נִרְאֶה בָּהֶם בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲרֻמִּים כָּךְ – הֲרֵי זֶה טָמֵא; וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה בָּהֶן כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין כָּךְ – אֵין נִזְקָקִין לוֹ.
וּכְשֵׁם שֶׁהָאָדָם נִרְאֶה לְנִגְעוֹ, כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ, שֶׁאִם לֹא יֵרָאֶה שֵׂעָר בְּכָל בְּשָׂרוֹ כְּשֶׁיַּעֲמֹד עָרֹם כְּעוֹדֵר וּכְמוֹסֵק אוֹ כְּשֶׁתֵּשֵׁב הָאִשָּׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – הֲרֵי זוֹ תִּגְלַחַת כְּשֵׁרָה, וְאֵין הַכֹּהֵן זָקוּק לְחַפֵּשׂ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת שֶׁמָּא נִשְׁאַר בָּהֶן שֵׂעָר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָרִיךְ לְגַלֵּחַ הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
יב. לְבַקֵּשׁ. לחפש אחר הנגע. תַּחַת אַצִּילֵי יָדָיו שֶׁל נָגוּעַ. בבית השחי. פְּחָדָיו. אשכיו. אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּמָטִים. בין קיפולי הבשר. לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. משמע רק מה שניתן לראות באופן גלוי ללא מאמץ (והשווה לעיל ו,א). וְכֵן בַּהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן. שאין מקומות אלו מעכבים את ההופך כולו לבן.
וְכֵיצַד יַעֲמֹד לִפְנֵי הַכֹּהֵן. באיזה אופן יעמוד הנגוע כך שהנגעים הנראים בעמידה זו יחשבו כגלויים. וְעוֹמֵד כְּעוֹדֵר וּכְמוֹסֵק זֵיתִים. שהאיש עומד כאילו הוא עודר בקרקע וכאילו הוא מלקט זיתים, לצורך ראיית הנגעים בחלקי גופו השונים (ראה פסקים ושיטות). וְיוֹשֶׁבֶת כְּעוֹרֶכֶת. כאילו היא לשה את העיסה. וּכְאוֹרֶגֶת בָּעוֹמְדִים. בכלי האריגה העומדים על הקרקע. שֶׁמַּגְבַּהַת יָדָהּ הַיְמָנִית עַד שֶׁיִּגָּלֶה בֵּית הַשֶּׁחִי. שהאורגת בעומדים דרכה להגביה מעט את ידה הימנית באופן זה.
כָּךְ הוּא נִרְאֶה לְתִגְלַחְתּוֹ. שבתהליך הטהרה המצורע חייב לגלח את כל שער גופו. כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יא,א.

תקציר הפרק 

פרק ט' הלכות טומאת צרעת

ראיית הנגע

א) רק הכהן יכול לפסוק שאדם טמא או טהור – כל כהן, אפילו שוטה ובעל מום, אך לא עיור.
ב) הזמן – ביום הראשון, השביעי או ה-13, בשעות היום בהם השמש אינה חזקה. חוץ משבתות ומועדים, ושבעת ימי המשתה של חתן.
ג) הראיה – מיד, כל נגע בנפרד, כשחלקי הגוף הנגועים גלויים.

רעיון מהפרק
"וכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" (הלכה א)

חכמי המוסר ציטטו הלכה זו כראיה שאדם לא יכול לראות על עצמו את חסרונותיו אלא צריך שסביבתו תעיר לו ותעורר אותו.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות טומאת צרעת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם אותו הכהן רואה את הנגע במשך כל ההסגר?

2.אם מת הכהן בתקופת ההסגר-המצורע ישאר מוסגר לעולם?

3.האם כהן חלל מותר לראות את הנגע?

תשובות

1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן