פרק ט', הלכות יסודי התורה, ספר המדע
י״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלאים, ספר זרעים
י״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלאים, ספר זרעים
י׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלאים, ספר זרעים
ט׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלאים, ספר זרעים
ח׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלאים, ספר זרעים
ז׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלאים, ספר זרעים
ו׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלאים, ספר זרעים
ה׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלאים, ספר זרעים
ד׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלאים, ספר זרעים
ג׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלאים, ספר זרעים
ב׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
א׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ה באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ערכין וחרמין, ספר הפלאה
כ״ג באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״ב באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ״א באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות נזירות, ספר הפלאה
כ׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ט באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ח באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ז באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות נזירות, ספר הפלאה
ט״ו באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות נזירות, ספר הפלאה
י״ד באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות נזירות, ספר הפלאה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. דָּבָר בָּרוּר וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא מִצְוָה עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אֵין לָהּ לֹא שִׁנּוּי וְלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים יג,א), וְנֶאֱמַר: "וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (שם כט,כח) – הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה מְצֻוִּין אָנוּ לַעֲשׂוֹתָן עַד עוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא ג,יז ועוד), וְנֶאֱמַר: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל,יב). הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעָתָּה.
לְפִיכָךְ אִם יַעֲמֹד אִישׁ, בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין מִן הָאֻמּוֹת, וְיַעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְיֹאמַר שֶׁיי שְׁלָחוֹ לְהוֹסִיף מִצְוָה אוֹ לִגְרֹעַ מִצְוָה, אוֹ לְפָרֵשׁ בְּמִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמֹּשֶׁה, אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאוֹתָן הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל אֵינָן לְעוֹלָם וּלְדוֹרֵי דּוֹרוֹת אֶלָּא מִצְווֹת לְפִי זְמַן הָיוּ – הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר, שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, עַל שֶׁהֵזִיד לְדַבֵּר בְּשֵׁם יי אֲשֶׁר לֹא צִוָּהוּ, שֶׁהוּא בָּרוּךְ שְׁמוֹ צִוָּה לְמֹשֶׁה שֶׁהַמִּצְוָה הַזֹּאת "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" (דברים כט,כח), וְ"לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב" (במדבר כג,יט).
א. שֶׁהִיא מִצְוָה עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. שהתורה היא נצחית (ראה הלכות תשובה ג,ח). לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא. כלומר אין התורה ומצוותיה תלויים יותר בהתגלות משמים, כגון על ידי נבואה.
פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמֹּשֶׁה. שהוא מנוגד למסורות שקיבלנו בהלכה למשה מסיני. וְלֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב. האל אינו כמו בני אדם שדבריהם אינם נצחיים ועשויים לכזב, אלא תוקף דבריו הוא נצחי.
ב. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ" (דברים יח,יח)? לֹא לַעֲשׂוֹת דָּת הוּא בָּא, אֶלָּא לְצַוּוֹת עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּלְהַזְהִיר הָעָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג,כב).
וְכֵן אִם צִוָּנוּ בְּדִבְרֵי הָרְשׁוּת, כְּגוֹן: 'לְכוּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי' אוֹ 'אַל תֵּלְכוּ', 'עֲשׂוּ מִלְחָמָה הַיּוֹם' אוֹ 'אַל תַּעֲשׂוּ', 'בְּנוּ חוֹמָה זוֹ' אוֹ 'אַל תִּבְנוּהָ' – מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ, וְהָעוֹבֵר עַל דְּבָרָיו חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ" (דברים יח,יט).
ב. לָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה נָבִיא אָקִים לָהֶם. מהי מטרתו של הנביא. לַעֲשׂוֹת דָּת. לחדש הלכות. הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם. מלאכי, אחרון הנביאים.
בְּדִבְרֵי הָרְשׁוּת. דברים שאינם נוגעים למצוות עשה או לאיסורים.
ג. וְכֵן נָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, וְהַכּוֹבֵשׁ נְבוּאָתוֹ – חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וּבִשְׁלָשְׁתָּן נֶאֱמַר: "אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ" (דברים יח,יט).
וְכֵן אִם יֹאמַר לָנוּ הַנָּבִיא, שֶׁנּוֹדַע לָנוּ שֶׁהוּא נָבִיא, לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְווֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ עַל מִצְווֹת הַרְבֵּה, בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת, לְפִי שָׁעָה – מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ. וְכָךְ לָמַדְנוּ מֵחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים מִפִּי הַשְּׁמוּעָה: בַּכֹּל, אִם יֹאמַר לְךָ הַנָּבִיא עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל – שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה.
וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר לְפִי שָׁעָה, כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל שֶׁהִקְרִיב עוֹלָה בַּחוּץ, וִירוּשָׁלַיִם נִבְחֲרָה, וְהַמַּקְרִיב בַּחוּץ חַיָּב כָּרֵת. וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא נָבִיא, מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ. וְגַם בָּזֶה נֶאֱמַר: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו).
וְאִלּוּ שָׁאֲלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: 'נֶעֱקַר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים יב,יג)?', הָיָה אוֹמֵר: 'לֹא, אֶלָּא הַמַּקְרִיב בַּחוּץ לְעוֹלָם חַיָּב כָּרֵת כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה. אֲבָל אֲנִי הַיּוֹם אַקְרִיב בַּחוּץ בִּדְבַר יי, כְּדֵי לְהַכְחִישׁ נְבִיאֵי הַבַּעַל'.
וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, אִם צִוּוּ כָּל הַנְּבִיאִים לַעֲבֹר לְפִי שָׁעָה – מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לָהֶם. וְאִם אָמְרוּ שֶׁהַדָּבָר נֶעֱקַר לְעוֹלָם – מִיתָתָן בְּחֶנֶק, שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם" (דברים כט,כח).
ג. שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ. שהוא עצמו אינו נשמע למה שקיבל בנבואה. וְהַכּוֹבֵשׁ נְבוּאָתוֹ. שומרה לעצמו ואינו מפרסמה לרבים.
שֶׁנּוֹדַע לָנוּ שֶׁהוּא נָבִיא. שהוּכחה נאמנותו (ראה לקמן י,ב). לְפִי שָׁעָה. באופן זמני (והשווה הלכות ממרים ב,ד).שֶׁהִקְרִיב עוֹלָה בַּחוּץ. כאשר רצה להוכיח שנביאי הבעל הם נביאי שקר, בנה מזבח בהר הכרמל והקריב עליו קרבן (ראה מלכים א יח,כ-מ). וִירוּשָׁלַיִם נִבְחֲרָה. ובזמן מעשה זה המקדש בירושלים כבר נבנה, והיה אסור להקריב בבמות (ראה הלכות בית הבחירה א,ג; הלכות מעשה הקרבנות פרק יח).
פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם. תחילת הפסוק: "השמר לך פן תעלה…", וההמשך: "כי אם במקום אשר יבחר ה'… שמה תעלה עלתיך".

ד. וְכֵן אִם עָקַר דָּבָר מִדְּבָרִים שֶׁלָּמַדְנוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, אוֹ שֶׁאָמַר בְּדִין מִדִּינֵי תּוֹרָה שֶׁיי צִוָּה לוֹ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי פְּלוֹנִי – הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר וְיֵחָנֵק, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה אוֹת, שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ תּוֹרָה שֶׁאָמְרָה: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (שם ל,יב). אֲבָל לְפִי שָׁעָה – שׁוֹמְעִין לוֹ בַּכֹּל.
ד. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. במסורת. בְּדִין מִדִּינֵי תּוֹרָה. שפרטיו נתונים במחלוקת בין חכמים.
ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר מִצְווֹת. אֲבָל בַּעֲבוֹדָה זָרָה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וַאֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה. וַאֲפִלּוּ עָשָׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים וְאָמַר שֶׁיי צִוָּהוּ שֶׁתֵּעָבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הַיּוֹם בִּלְבַד אוֹ בְּשָׁעָה זוֹ בִּלְבַד – הֲרֵי זֶה דִּבֵּר סָרָה עַל יי, וְעַל זֶה צִוָּה הַכָּתוּב וְאָמַר: "וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת… לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם… כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יי אֱלֹהֵיכֶם" וגו' (דברים יג,ג-ו), שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּלְפִיכָךְ נֵדַע בְּוַדַּאי שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר, וְכָל שֶׁעָשָׂה – בְּלָאט וְכִשּׁוּף עָשָׂה, וְיֵחָנֵק.
ה. דִּבֵּר סָרָה. דברי הסתה ושקר. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת. של הנביא המסית לעבוד עבודה זרה ומוכיח זאת בעזרת אותות. שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. שהרי משה בעצמו ציווה שכל הטוען שיש לעבוד עבודה זרה ומגבה זאת באות ומופת, הוא נביא שקר ומסית ודינו מוות (ראה הלכות עבודה זרה ה,א). ומשה לא סייג שהדבר מותר במקרה של הוראת שעה, וכבר ידוע שהמכחיש נבואת משה הוא בוודאי נביא שקר (לעיל, ח,ג).

תקציר הפרק 

פרק ט הלכות יסודי התורה

כפיפות הנביא לדברי התורה

התורה עומדת לעולם ולא תשתנה. לכן, כל נביא שיגיד שעלינו לשנות, להוסיף או לגרוע ממצוות התורה באופן קבוע הרי הוא נביא שקר (ומיתתו בחנק). אולם אם הורה לעבור על דברי תורה באופן זמני – שומעים לו, כמו אליהו בהר הכרמל.
🔹 גם באופן זמני אסור להורות על לעבור איסור עבודה זרה, שאז הוא נביא שקר ומיתתו בחנק.
🔹 העובר על דברי נביא, ונביא שעבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו ('שומר בבטן' ולא משתף את הנבואה לסביבה) – מיתתן בידי שמיים.

🗯🗯
הפרק של אתמול ושל היום הם בעצם טענות כנגד הנצרות והאסלאם, שקמו ע"י 'נביאים' שטענו שישנם שינויים בתורה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מה הוא תפקיד הנביא?

א. לנבא העתידות, ולנחם את ישראל בגלותן.
ב. לצוות על דברי התורה, ולהזהיר העם שלא יעברו עליה.
ג. לפרש את דברי התורה, ולהזהיר את העם לקיימה.
ד. לבאר אלו מצוות נוהגות לזמנן, ואלו מצוות נוהגות לדורות.

[פרק ט', הלכה ב']

2. על מי נאמר "אנכי אדרש מעמו"?

א. מי שאינו שומע לציווי הנביא בדברי הרשות.
ב. נביא שעבר על דברי עצמו.
ג. הכובש נבואתו.
ד. כל התשובות נכונות.

[פרק ט', הלכה ב']

3. מתי חובה לשמוע לנביא, גם כשהוא מצווה לעבור על דברי תורה?

א. לעולם לא.
ב. כשאינו מצווה לעבור על ע"ז.
ג. כשאינו מצווה לעבור אלא לפי שעה.
ד. כשמצווה זאת בשם ה'.

תשובות
1-ב 2-ד 3-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

מתגייסים לעזרת כוחות הביטחון עם הרמב"ם היומי

סט משנה תורה מהודר בכריכה מפוארת בפירוש של הרב שטיינזלץ

רק 299 ₪

במקום 835 ₪

הלימוד לעילוי נשמת הנופלים והנרצחים הי"ד

דילוג לתוכן