א. הַמַּרְכִּיב זָכָר עַל נְקֵבָה שֶׁאֵינָהּ מִינוֹ, בֵּין בִּבְהֵמָה בֵּין בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת, וַאֲפִלּוּ בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם" (ויקרא יט,יט). וְאֶחָד בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיַּכְנִיס בְּיָדוֹ כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. אֲבָל אִם הֶעֱלָם זֶה עַל זֶה בִּלְבַד אוֹ שֶׁעוֹדְדָן בְּקוֹל – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
א. בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם. אבל בדגים לא שייכת הרבעה. שֶׁיַּכְנִיס בְּיָדוֹ כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. דימוי להכנסת איבר הזכר באיבר הנקבה. מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים.
ב. מֻתָּר לְהַכְנִיס שְׁנֵי מִינִין לְסַהַר אֶחָד, וְאִם רָאָה אוֹתָן רָבְעוּ זֶה אֶת זֶה – אֵינוֹ זָקוּק לְהַפְרִישָׁן. וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי לְהַרְבִּיעָהּ לוֹ.
ב. לְסַהַר. דיר. וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן בְּהֶמְתּוֹ לְגוֹי לְהַרְבִּיעָהּ לוֹ. מכיוון שבני נח אסורים בהרבעת בהמה (הלכות מלכים י,ו).
ג. מִי שֶׁעָבַר וְהִרְכִּיב בְּהֶמְתּוֹ כִּלְאַיִם – הֲרֵי הַנּוֹלָד מֵהֶן מֻתָּר בַּהֲנָיָה. וְאִם הָיָה מִין טְהוֹרָה עִם מִין טְהוֹרָה – מֻתָּר בַּאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.
ג. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. ראה הלכות מאכלות אסורות א,יג.
ד. שְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַבְּרִין זֶה מִזֶּה וְדוֹמִין זֶה לָזֶה, הוֹאִיל וְהֵן שְׁנֵי מִינִין – הֲרֵי אֵלּוּ כִּלְאַיִם וְאָסוּר לְהַרְכִּיבָן. כֵּיצַד? הַזְּאֵב עִם הַכֶּלֶב, וְהַכֶּלֶב הַכֻּפְרִי עִם הַשּׁוּעָל, וְהַצְּבָאִים עִם הָעִזִּים, וְהַיְּעֵלִים עִם הָרְחֵלִים, וְהַסּוּס עִם הַפֶּרֶד, וְהַפֶּרֶד עִם הַחֲמוֹר, וְהַחֲמוֹר עִם הֶעָרוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה – הֲרֵי הֵן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
ד. וְהַכֶּלֶב הַכֻּפְרִי. כלב ציד שגדל בכפר (פה"מ כלאיים א,ו). הָרְחֵלִים. כבשים. הַפֶּרֶד. יצור הנולד מהכלאת סוס וחמור. הֶעָרוֹד. חמור פרא (פה"מ שם).
ה. מִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדְבָּרִי וְיִשּׁוּבִי, כְּגוֹן שׁוֹר הַבָּר עִם הַשּׁוֹר, וְהָרַמָּךְ עִם הַסּוּס – מֻתָּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִין אֶחָד. אֲבָל אַוָּז עִם אַוַּז בָּר – כִּלְאַיִם זֶה עִם זֶה, שֶׁהָאַוָּז בֵּיצָיו מִבִּפְנִים, וְאַוַּז הַבָּר בֵּיצָיו מִבַּחוּץ, מִכְּלָל שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינִין. וְהַכּוֹי כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק.
ה. וְהָרַמָּךְ. סוס מדברי (פה"מ כלאיים ח,ה). בֵּיצָיו מִבִּפְנִים. אשכיו אינם ניכרים כלפי חוץ. וְהַכּוֹי. בעל חיים שהוא ספק חיה ספק בהמה (ראה הלכות מאכלות אסורות א,יג, הלכות נזירות ב,י-יא, פה"מ ביכורים ב,ח).
ו. הַיִּלּוֹדִים מִן הַכִּלְאַיִם: אִם הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶן מִין אֶחָד – מֻתָּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה; וְאִם הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶן שְׁנֵי מִינִין – אָסוּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה, וְאִם הִרְכִּיב – לוֹקֶה. וְכֵן אִם הִרְכִּיב זֶה הַנּוֹלָד אֲפִלּוּ עַל מִין אִמּוֹ – לוֹקֶה.
כֵּיצַד? פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹר – מֻתָּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פִּרְדָּה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹר, וְאָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ אֲפִלּוּ עַל הַחֲמוֹר. אֲבָל פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ סוּס – אָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פִּרְדָּה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ, הָרוֹצֶה לְהַרְכִּיב פֶּרֶד עַל פִּרְדָּה אוֹ לִמְשֹׁךְ בִּשְׁתֵּי פְּרָדוֹת – בּוֹדֵק בְּסִימָנֵי אָזְנַיִם וְזָנָב וְקוֹל: אִם דּוֹמִין זֶה לָזֶה – בְּיָדוּעַ שֶׁאִמָּן מִמִּין אֶחָד, וּמֻתָּרִין.
כֵּיצַד? פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹר – מֻתָּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פִּרְדָּה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹר, וְאָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ אֲפִלּוּ עַל הַחֲמוֹר. אֲבָל פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ סוּס – אָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פִּרְדָּה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ, הָרוֹצֶה לְהַרְכִּיב פֶּרֶד עַל פִּרְדָּה אוֹ לִמְשֹׁךְ בִּשְׁתֵּי פְּרָדוֹת – בּוֹדֵק בְּסִימָנֵי אָזְנַיִם וְזָנָב וְקוֹל: אִם דּוֹמִין זֶה לָזֶה – בְּיָדוּעַ שֶׁאִמָּן מִמִּין אֶחָד, וּמֻתָּרִין.
ו. פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹר וכו'. לדעת הרמב"ם יש ארבעה מינים שונים: חמור, סוס, פרד הנוצר מחמור וסוסה, פרד הנוצר מסוס ואתון. כל מין מארבעה מינים אלו הרי הוא כלאיים מן התורה בכל אחד משלושה המינים האחרים (יד"פ). לִמְשֹׁךְ בִּשְׁתֵּי פְּרָדוֹת. למשוך עגלה באמצעותן, שיש בזה איסור אם הן שני מינים כמובא בהלכות הבאות.
ז. כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד, וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן מִין טְהוֹרָה וְהַשֵּׁנִי מִין טְמֵאָה – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים כב,י); אֶחָד הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַזּוֹרֵעַ אוֹ הַמּוֹשֵׁךְ בָּהֶן עֲגָלָה אוֹ אֶבֶן כְּאֶחָד, וַאֲפִלּוּ מְשָׁכָן כְּאֶחָד אוֹ הִנְהִיגָן כְּאֶחָד, וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יַחְדָּו" – מִכָּל מָקוֹם. אֲבָל הַמְזַוְּגָן – פָּטוּר, עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אוֹ יַנְהִיג.
ז. בְּכָל מָקוֹם. אפילו בחוץ לארץ. וַאֲפִלּוּ מְשָׁכָן כְּאֶחָד אוֹ הִנְהִיגָן כְּאֶחָד. ששתי הבהמות היו תחת עול אחד או מחוברות לעגלה אחת או קשורות בחבל אחד וכיוצא בזה, וגרם להן ללכת יחד באמצעות משיכה או באופן אחר ('הנהיגן'). וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל. שגרם להן ללכת על ידי דיבור בלבד. וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל לוֹקֶה. כיוון שדיבור הגורם למעשה דינו כמעשה (ריק"ו ורדב"ז). שֶׁנֶּאֱמַר יַחְדָּו מִכָּל מָקוֹם. בכל האופנים, אפילו אינן חורשות יחד. הַמְזַוְּגָן. הקושר את הבהמות בחבל אחד וכיוצא בזה.
ח. וְאֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר וְאֶחָד כָּל שְׁנֵי מִינִין שֶׁאֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, בֵּין בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה, כַּחֲזִיר עִם הַכֶּבֶשׂ, אוֹ חַיָּה עִם חַיָּה, כַּיַּחְמוּר עִם הַפִּיל, אוֹ חַיָּה עִם בְּהֵמָה, כַּכֶּלֶב עִם הָעֵז אוֹ צְבִי עִם הַחֲזִיר, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – עַל כָּל אֵלּוּ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהַחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת.
אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כָּל שְׁנֵי מִינִים שֶׁהֵן כִּלְאַיִם בְּהַרְבָּעָה – אָסוּר לַחֲרֹשׁ בָּהֶן כְּאֶחָד וְלִמְשֹׁךְ אוֹתָן וּלְהַנְהִיגָן. וְאִם עָשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה כְּאֶחָד אוֹ מָשַׁךְ אוֹ הִנְהִיג – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאָסוּר לְהַנְהִיג בְּהֵמָה מִן הַיַּבָּשָׁה עִם חַיָּה שֶׁבַּיָּם, כְּגוֹן עֵז עִם שִׁבּוּט, וְאִם עָשָׂה – פָּטוּר.
אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כָּל שְׁנֵי מִינִים שֶׁהֵן כִּלְאַיִם בְּהַרְבָּעָה – אָסוּר לַחֲרֹשׁ בָּהֶן כְּאֶחָד וְלִמְשֹׁךְ אוֹתָן וּלְהַנְהִיגָן. וְאִם עָשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה כְּאֶחָד אוֹ מָשַׁךְ אוֹ הִנְהִיג – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאָסוּר לְהַנְהִיג בְּהֵמָה מִן הַיַּבָּשָׁה עִם חַיָּה שֶׁבַּיָּם, כְּגוֹן עֵז עִם שִׁבּוּט, וְאִם עָשָׂה – פָּטוּר.
ח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. הלכות מאכלות אסורות ו,א.
שִׁבּוּט. כנראה הכוונה לדג גדול שאורכו כמטר וחצי, הנקרא בערבית שַאבּוּט.
שִׁבּוּט. כנראה הכוונה לדג גדול שאורכו כמטר וחצי, הנקרא בערבית שַאבּוּט.
ט. עֲגָלָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ כִּלְאַיִם – הַיּוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה לוֹקֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנְהִיג, שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ גּוֹרֶמֶת לַבְּהֵמָה שֶׁתִּמְשֹׁךְ הָעֲגָלָה. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה וְאֶחָד מַנְהִיג – שְׁנֵיהֶן לוֹקִין. וַאֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁהִנְהִיגוּ כִּלְאַיִם כְּאֶחָד – כֻּלָּם לוֹקִין.
ט. שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ כִּלְאַיִם. שנמשכת על ידי שתי בהמות שהן כלאיים זו בזו.
י. מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאָדָם וּבִבְהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד, כְּגוֹן אָדָם שֶׁחוֹרֵשׁ עִם הַשּׁוֹר אוֹ מוֹשֵׁךְ עֲגָלָה עִם הַחֲמוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים כב,י) – לֹא בְּאָדָם וַחֲמוֹר אוֹ בְּאָדָם וְשׁוֹר.
יא. בֶּהֱמַת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גּוּף אֶחָד – הַכָּתוּב עָשָׂה אוֹתָהּ כִּשְׁנֵי גּוּפִין; מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קֹדֶשׁ, נַעֲשָׂת כְּקֹדֶשׁ וְחֹל מְעֹרָבִין זֶה בָּזֶה, וְנִמְצֵאת בְּהֵמָה זוֹ כִּבְהֵמָה טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה הַמְעֹרָבִין כְּאֶחָד. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: "וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן" וכו' (ויקרא כז,יא) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. לְפִיכָךְ, הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אוֹ הַמַּרְבִּיעַ בּוֹ – הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. וְאִסּוּר זֶה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה.
יא. בֶּהֱמַת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. שהוקדשה לקרבן ולאחר מכן נפסלה מחמת מום. כִּשְׁנֵי גּוּפִין. כשתי בהמות שונות. נַעֲשָׂת כְּקֹדֶשׁ וְחֹל מְעֹרָבִין זֶה בָּזֶה. שאף על פי שנאסרה בהקרבה, עדיין יש בה דינים מסוימים של קדושה. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש הפסוקים. שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. שהמונח 'טמאה' בפסוק זה אינו במשמעותו הרגילה, אלא פירושו פסולה להקרבה (ראה גם הלכות ערכין וחרמין ה,יא). הַמַּרְבִּיעַ בּוֹ. עם בהמה אחרת אפילו מאותו מין. לוֹקֶה מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. נוסף על איסור מעילה בקדשים (הלכות מעילה א,ט). מִדִּבְרֵי קַבָּלָה. דין שהתקבל במסורת.