פרק ט', הלכות מאכלות אסורות, ספר קדושה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בָּשָׂר בְּחָלָב – אָסוּר לְבַשְּׁלוֹ וְאָסוּר לְאָכְלוֹ מִן הַתּוֹרָה, וְאָסוּר בַּהֲנָיָה, וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ, וְאֶפְרוֹ אָסוּר כְּאֵפֶר כָּל הַנִּקְבָּרִין. וּמִשֶּׁיְּבַשֵּׁל מֵהֶן כַּזַּיִת – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג,יט; לד,כו; דברים יד,כא). וְכֵן הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִשְּׁנֵיהֶן, מִן הַבָּשָׂר וְהֶחָלָב שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כְּאֶחָד – לוֹקֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בִּשֵּׁל.
א. וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ. כדי שלא ייהנו ממנו לעולם. וְאֶפְרוֹ אָסוּר. אם נשרף המאכל, אף האפר אסור בהנאה (ראה גם הלכות פסולי המוקדשין יט,יג). כְּאֵפֶר כָּל הַנִּקְבָּרִין. לרשימת הנקברים ראה שם יט,יא.
ב. לֹא שָׁתַק הַכָּתוּב מִלֶּאֱסֹר הָאֲכִילָה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאָסַר הַבִּשּׁוּל, כְּלוֹמַר וַאֲפִלּוּ בִּשּׁוּלוֹ אָסוּר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֲכִילָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁתַק מִלֶּאֱסֹר הַבַּת מֵאַחַר שֶׁאָסַר בַּת הַבַּת.
ב. לֹא שָׁתַק הַכָּתוּב מִלֶּאֱסוֹר הָאֲכִילָה וכו'. איסור אכילת בשר וחלב שהתבשלו יחד לא נזכר בפירוש בתורה, משום שהוא מובן מאליו מכך שנאסר אפילו בישולם יחד. כְּמוֹ שֶׁשָּׁתַק מִלֶּאֱסֹר הַבַּת וכו'. האיסור לבוא על בתו לא נזכר בפירוש בתורה, אלא רק האיסור לבוא על בת בתו או בת בנו, ומובן מאליו ממילא שאסור לבוא על בתו (ראה גם הלכות איסורי ביאה ב,ו).

ג. אֵין אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג, יט; לד,כו; דברים יד,כא). וּגְדִי הוּא כּוֹלֵל וְלַד הַשּׁוֹר וּוְלַד הַשֶּׂה וּוְלַד הָעֵז, עַד שֶׁיִּפְרֹט וְיֹאמַר "גְּדִי עִזִּים". וְלֹא נֶאֱמַר "גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה.

אֲבָל בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁבִּשְּׁלוֹ בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, אוֹ בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁבִּשְּׁלוֹ בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – מֻתָּר לְבַשֵּׁל וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה, וְאֵין חַיָּבִין עַל אֲכִילָתוֹ מִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב.

ג. וּגְדִי הוּא כּוֹלֵל וְלַד הַשּׁוֹר וכו'. 'גדי' הוא כינוי כולל לכל ולדות הבהמה. עַד שֶׁיִּפְרֹט וְיֹאמַר גְּדִי עִזִּים. רק אם כתוב במפורש 'גדי עזים', אין הכוונה למינים אחרים. וְלֹא נֶאֱמַר גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהֹוֶה. הסיבה שנאמר "בחלב אמו" אף על פי שהאיסור הוא בחלב של כל בהמה טהורה, היא שהכתוב מביא דוגמה מן המצוי.
מֻתָּר לְבַשֵּׁל וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה. שלא נכללו באיסור. וכמובן אכילתם אסורה משום הבשר או החלב הבאים מבהמה טמאה.
ד. וְכֵן בְּשַׂר חַיָּה וְעוֹף, בֵּין בַּחֲלֵב בְּהֵמָה בֵּין בַּחֲלֵב חַיָּה – אֵינוֹ אָסוּר בַּאֲכִילָה מִן הַתּוֹרָה, לְפִיכָךְ מֻתָּר לְבַשְּׁלוֹ וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה; וְאָסוּר בַּאֲכִילָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְשְׁטוּ הָעָם וְיָבֹאוּ לִידֵי אִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁל תּוֹרָה וְיֹאכְלוּ בְּשַׂר טְהוֹרָה בַּחֲלֵב טְהוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין מַשְׁמַע הַכָּתוּב אֶלָּא גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ אָסְרוּ כָּל בָּשָׂר בְּחָלָב.
ד. שֶׁלֹּא יִפְשְׁטוּ הָעָם. שלא ירחיבו מעבר למותר. שֶׁהֲרֵי אֵין מַשְׁמַע הַכָּתוּב אֶלָּא גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מַמָּשׁ וכו'. מכיוון שמפשט הכתוב אפשר להבין שאין איסור אלא בגדי בחלב אמו. וכדי שיהיה ברור שאין משמעות הכתוב כך, אסרו חכמים כל תערובת של בשר וחלב טהורים.
ה. דָּגִים וַחֲגָבִים – מֻתָּר לְאָכְלָן בְּחָלָב. וְהַשּׁוֹחֵט עוֹף וְנִמְצָא בּוֹ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת – מֻתָּר לְאָכְלָן בְּחָלָב.
ה. דָּגִים וַחֲגָבִים מֻתָּר לְאָכְלָן בְּחָלָב. שלא גזרו חכמים באלה, שאינם בגדר בשר כלל. בֵּיצִים גְּמוּרוֹת. שנגמרו בחלבון וחלמון.
ו. בָּשָׂר הַמְעֻשָּׁן וְהַמְבֻשָּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – אֵין לוֹקִין עָלָיו. וְכֵן הַמְבַשֵּׁל בָּשָׂר בְּמֵי חָלָב אוֹ בַּחֲלֵב מֵתָה אוֹ בַּחֲלֵב זָכָר אוֹ שֶׁבִּשֵּׁל דָּם בְּחָלָב – פָּטוּר, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל אֲכִילָתוֹ מִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב. אֲבָל הַמְבַשֵּׁל בְּשַׂר מֵתָה אוֹ חֵלֶב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּחָלָב – לוֹקֶה עַל בִּשּׁוּלוֹ וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל אֲכִילָתוֹ מִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב, שֶׁאֵין אִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב חָל עַל אִסּוּר נְבֵלָה אוֹ אִסּוּר חֵלֶב, שֶׁאֵין כָּאן לֹא אִסּוּר כּוֹלֵל וְלֹא אִסּוּר מוֹסִיף וְלֹא אִסּוּר בַּת אַחַת.
ו. אֵין לוֹקִין עָלָיו. אם בישלו כך בחלב, שאין זה נחשב בישול. בְּמֵי חָלָב. הנוזלים הנשארים לאחר שהחלב נעשה גבינה (פה"מ מכשירין ו,ה). בַּחֲלֵב מֵתָה. שיצא מן הבהמה אחרי שמתה. שֶׁאֵין כָּאן לֹא אִסּוּר כּוֹלֵל וכו'. שאילו היה כאן אחד מאלו, היה איסור חל על איסור (הלכות איסורי ביאה יז,ח). ואף על פי שבשר וחלב אסור גם בהנאה ואם כן יש כאן לכאורה איסור מוסיף. אך מכיוון שאיסור ההנאה נלמד מאיסור האכילה, הוא כלול בו ומכיוון שאיסור האכילה לא חל (שאינו איסור כולל או מוסיף) ממילא גם איסור ההנאה לא חל (פה"מ כריתות ג,ד). אִסּוּר כּוֹלֵל. שהאיסור חל על דברים נוספים, ובכללם הדבר האסור (לדוגמאות ראה לעיל ז,ב; שם ח,ו). אִסּוּר מוֹסִיף. שיש באיסור הנוסף תוספת של חומרה על פני האיסור הראשון (לדוגמאות ראה לקמן יד,יח-יט; הלכות תרומות י,כה) אִסּוּר בַּת אַחַת. ששני האיסורים חלו בו זמנית (לדוגמאות ראה לעיל ב,א; הלכות מאכלות אסורות ה,ה; הלכות מעשה הקרבנות יא,ט).
ז. הַמְבַשֵּׁל שְׁלִיל בְּחָלָב – חַיָּב, וְכֵן הָאוֹכְלוֹ. אֲבָל הַמְבַשֵּׁל שִׁלְיָה אוֹ עוֹר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וְעִקְּרֵי קַרְנַיִם וּטְלָפַיִם הָרַכִּים בְּחָלָב – פָּטוּר, וְכֵן הָאוֹכְלָן פָּטוּר.
ז. הַמְבַשֵּׁל שְׁלִיל וכו'. עובר שנמצא חי במעי בהמה שנשחטה, שדינו כבשר אמו (לעיל ה,יג). הַמְבַשֵּׁל שִׁלְיָה אוֹ עוֹר… פָּטוּר. משום שאינם ראויים לאכילה (לעיל ד,יח).
ח. בָּשָׂר שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הֶחָלָב אוֹ חָלָב שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַבָּשָׂר וְנִתְבַּשֵּׁל עִמּוֹ – שִׁעוּרוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. כֵּיצַד? חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר שֶׁנָּפְלָה לִקְדֵרָה רוֹתַחַת שֶׁל חָלָב, טוֹעֵם הַגּוֹי אֶת הַקְּדֵרָה: אִם אָמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טַעַם בָּשָׂר – אֲסוּרָה; וְאִם לָאו – מֻתֶּרֶת, וְאוֹתָהּ חֲתִיכָה אֲסוּרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁקָּדַם וְהוֹצִיא אֶת הַחֲתִיכָה קֹדֶם שֶׁתִּפְלֹט חָלָב שֶׁבָּלְעָה. אֲבָל אִם לֹא סִלֵּק – מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ בְּשִׁשִּׁים, מִפְּנֵי שֶׁהֶחָלָב שֶׁנִּבְלַע בָּהּ וְנֶאֱסַר יָצָא וְנִתְעָרֵב עִם שְׁאָר הֶחָלָב.
ח. אֲבָל אִם לֹא סִלֵּק מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ בְּשִׁשִּׁים. שאם שהתה החתיכה בקדרה ופלטה את החלב האסור שבלעה, אי אפשר לשער את הקדרה בנותן טעם שהרי אין לחלב האסור טעם מובחן משאר החלב שבקדרה, ודינה כמין במינו ששיעורו בשישים (ראה לקמן טו,א-ו).
ט. נָפַל חָלָב לְתוֹךְ קְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר – טוֹעֲמִין אֶת הַחֲתִיכָה שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ חָלָב: אִם אֵין בָּהּ טַעַם חָלָב – הַכֹּל מֻתָּר; וְאִם יֵשׁ בַּחֲתִיכָה טַעַם חָלָב, אַף עַל פִּי שֶׁאִם תִּסָּחֵט הַחֲתִיכָה לֹא יִשָּׁאֵר בָּהּ טַעַם, הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ עַתָּה טַעַם חָלָב – נֶאֶסְרָה אוֹתָהּ חֲתִיכָה. וּמְשַׁעֲרִין בְּכֻלָּהּ: אִם הָיָה בְּכָל שֶׁיֵּשׁ בַּקְּדֵרָה מִן הַחֲתִיכוֹת וְהַיָּרָק וְהַמָּרָק וְהַתְּבָלִין כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה חֲתִיכָה זוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מִן הַכֹּל – הַחֲתִיכָה אֲסוּרָה, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר.
ט. לְתוֹךְ קְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר. על גבי אחת מחתיכות הבשר. אַף עַל פִּי שֶׁאִם תִּסָּחֵט הַחֲתִיכָה לֹא יִשָּׁאֵר בָּהּ טַעַם. אף שאם החלב יצא מהחתיכה וייפלט אל כל התבשיל ויתבטל בו, לא יישאר בחתיכה טעם של חלב. וּמְשַׁעֲרִין בְּכֻלָּהּ. כל החתיכה נחשבת כאיסור, וצריך שישים כנגדה.
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא נִעֵר אֶת הַקְּדֵרָה בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנָּפַל הֶחָלָב אֶלָּא לְבַסּוֹף, וְלֹא כִּסָּהּ. אֲבָל אִם נִעֵר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אוֹ שֶׁכִּסָּהּ מִשְּׁעַת נְפִילָה עַד סוֹף – הֲרֵי זֶה בְּנוֹתֵן טַעַם. וְכֵן אִם נָפַל חָלָב לְתוֹךְ הַמָּרָק, אוֹ לְתוֹךְ הַחֲתִיכוֹת וְלֹא נוֹדַע לְאֵיזוֹ חֲתִיכָה נָפַל – נוֹעֵר אֶת הַקְּדֵרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁיִּתְעָרֵב הַכֹּל: אִם יֵשׁ בַּקְּדֵרָה כֻּלָּהּ טַעַם חָלָב – אֲסוּרָה; וְאִם לָאו – מֻתֶּרֶת.
אִם לֹא נִמְצָא גּוֹי שֶׁיִּטְעֹם וְנִסְמֹךְ עָלָיו – מְשַׁעֲרִין בְּשִׁשִּׁים, בֵּין בָּשָׂר לְתוֹךְ חָלָב בֵּין חָלָב לְתוֹךְ בָּשָׂר: אֶחָד מִשִּׁשִּׁים – מֻתָּר; פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים – אָסוּר.
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שמשערים בשישים כנגד החתיכה. בְּשֶׁלֹּא נִעֵר אֶת הַקְּדֵרָה בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנָּפַל הֶחָלָב אֶלָּא לְבַסּוֹף וְלֹא כִּסָּהּ. שלא ערבב את התבשיל ולא סגר את הקדרה במכסה, ובזמן זה נבלע טעם החלב בחתיכה ולא התערב מיד בקדרה כולה. אִם נִעֵר מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וכו'. באופן שהחלב התערבב מיד בכל הקדרה. הֲרֵי זֶה בְּנוֹתֵן טַעַם. בודקים אם יש בקדרה כולה טעם חלב. נָפַל חָלָב לְתוֹךְ הַמָּרָק. אל הרוטב שבין החתיכות. נוֹעֵר אֶת הַקְּדֵרָה כֻּלָּהּ עַד שֶׁיִּתְעָרֵב הַכֹּל וכו'. מערבב היטב, ומשערים בקדרה כולה.
מְשַׁעֲרִין בְּשִׁשִּׁים. שמתייחסים אליו כאל מין במינו (ראה גם לקמן טו,ל).
יא. קְדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ בָּשָׂר – לֹא יְבַשֵּׁל בָּהּ חָלָב. וְאִם בִּשֵּׁל – בְּנוֹתֵן טַעַם.
יא. וְאִם בִּשֵּׁל בְּנוֹתֵן טַעַם. אם נתן הכלי הבשרי טעם בחלב, אסור.
יב. הַכְּחָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁאֵין בָּשָׂר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בַּחֲלֵב שְׁחוּטָה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הַכְּחָל שֶׁקְּרָעוֹ וּמֵרֵק הֶחָלָב שֶׁבּוֹ – מֻתָּר לִצְלוֹתוֹ וּלְאָכְלוֹ. וְאִם קְרָעוֹ שְׁתִי וָעֵרֶב וְטָחוֹ בַּכֹּתֶל עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בּוֹ לַחְלוּחִית חָלָב – מֻתָּר לְבַשְּׁלוֹ עִם הַבָּשָׂר. וּכְחָל שֶׁלֹּא קְרָעוֹ, בֵּין שֶׁל קְטַנָּה שֶׁלֹּא הֵנִיקָה בֵּין שֶׁל גְּדוֹלָה – אָסוּר לְבַשְּׁלוֹ. וְאִם עָבַר וּבִשְּׁלוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ – מֻתָּר לְאָכְלוֹ. וְאִם בִּשְּׁלוֹ עִם בָּשָׂר אַחֵר – מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים, וּכְחָל מִן הַמִּנְיָן.
יב. הַכְּחָל. עטין הבהמה. בַּחֲלֵב שְׁחוּטָה. החלב שהיה בעטין יצא לאחר מות הבהמה, ואינו בגדר חלב האוסר מן התורה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ו. שֶׁקְּרָעוֹ. חתכו. וּמֵרֵק. הוציא לגמרי. שְׁתִי וָעֵרֶב. לאורך ולרוחב. וְטָחוֹ בַּכֹּתֶל. דחקו בקיר כדי לסחוט את החלב הספוג בו. וּכְחָל מִן הַמִּנְיָן. הכחל עצמו נכלל בתוך שיעור השישים כחתיכת בשר היתר.
יג. כֵּיצַד? אִם הָיָה הַכֹּל עִם הַכְּחָל כְּמוֹ שִׁשִּׁים בַּכְּחָל – הַכְּחָל אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר. וְאִם הָיָה בְּפָחוֹת מִשִּׁשִּׁים – הַכֹּל אָסוּר. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אִם נָפַל לִקְדֵרָה אַחֶרֶת – אוֹסֵר אוֹתָהּ, וּמְשַׁעֲרִין בּוֹ בְּשִׁשִּׁים כָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁהַכְּחָל עַצְמוֹ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל נַעֲשָׂה כַּחֲתִיכָה הָאֲסוּרָה. וְאֵין מְשַׁעֲרִין בּוֹ אֶלָּא כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּעֵת שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל, לֹא כְּמוֹת שֶׁהָיָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּפַל.
יג. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בין אם כבר התבטל איסורו בשישים בקדירת היתר, ובין אם לא התבטל איסורו בקדירת היתר, הוא אוסר קדרה שאין בה שישים כנגד איסורו. וּמְשַׁעֲרִין בּוֹ בְּשִׁשִּׁים כָּרִאשׁוֹנָה. שגם במקרה זה הכחל עצמו נכלל במנין השישים. כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּעֵת שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל. על אף שהצטמק מעט מחמת הבישול.
יד. אֵין צוֹלִין אֶת הַכְּחָל שֶׁחֲתָכוֹ, לְמַעְלָה מִן הַבָּשָׂר בְּשַׁפּוּד. וְאִם צָלָהוּ – הַכֹּל מֻתָּר.
יד. לְמַעְלָה מִן הַבָּשָׂר בְּשַׁפּוּד. משום שנוטף חלב מן הכחל על הבשר.
טו. קֵבָה שֶׁבִּשְּׁלָהּ בֶּחָלָב שֶׁבָּהּ – מֻתֶּרֶת, שֶׁאֵינוֹ חָלָב אֶלָּא הֲרֵי הוּא כַּטִּנּוֹפוֹת, שֶׁהֲרֵי יִשְׁתַּנֶּה בַּמֵּעַיִם.
טו. קֵבָה שֶׁבִּשְּׁלָהּ בֶּחָלָב שֶׁבָּהּ. חלב שינקה הבהמה לפני שנשחטה ונמצא עדיין בקיבתה. הֲרֵי הוּא כַּטִּנּוֹפוֹת שֶׁהֲרֵי יִשְׁתַּנֶּה בַּמֵּעַיִם. דינו כשאר פרש (כדלעיל ד,כ), משום שמתעכל, ואינו נחשב חלב.
טז. אָסוּר לְהַעֲמִיד הַגְּבִינָּה בְּעוֹר הַקֵּבָה שֶׁל שְׁחוּטָה. וְאִם הֶעֱמִיד – טוֹעֵם אֶת הַגְּבִינָּה: אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם בָּשָׂר – אֲסוּרָה; וְאִם לָאו – מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּעֲמִיד, דָּבָר הַמֻּתָּר הוּא, שֶׁקֵּבַת שְׁחוּטָה הִיא, וְאֵין כָּאן אֶלָּא אִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁשִּׁעוּרוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.
אֲבָל הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר קֵבַת נְבֵלָה וּטְרֵפָה וּבְהֵמָה טְמֵאָה, הוֹאִיל וְהַמַּעֲמִיד דָּבָר הָאָסוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ – נֶאֶסְרָה הַגְּבִינָּה מִשּׁוּם נְבֵלָה, לֹא מִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב. וּמִפְּנֵי חֲשַׁשׁ זֶה אָסְרוּ גְּבִינַּת הַגּוֹיִם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
טז. לְהַעֲמִיד הַגְּבִינָּה בְּעוֹר הַקֵּבָה. לגבן על ידי חתיכה מדופן הקיבה. שֶׁהַמַּעֲמִיד. עור הקיבה המעמיד את הגבינה. דָּבָר הַמֻּתָּר. שאינו אסור באכילה כשלעצמו, שהרי בשר כשר הוא, אלא שאסור לערבו בחלב.
נֶאֶסְרָה הַגְּבִינָּה מִשּׁוּם נְבֵלָה. אף אם אין טעם הקיבה מורגש בגבינה, שהמעמיד בדבר אסור אוסר בכל שהוא (ראה גם לקמן טז,כו). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ג,יג.

יז. הַבָּשָׂר לְבַדּוֹ מֻתָּר, וְהֶחָלָב לְבַדּוֹ מֻתָּר, וּבְהִתְעָרֵב שְׁנֵיהֶן עַל יְדֵי בִּשּׁוּל – יֵאָסְרוּ שְׁנֵיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד אוֹ שֶׁנָּפַל חַם לְתוֹךְ חַם אוֹ צוֹנֵן לְתוֹךְ חַם. אֲבָל אִם נָפַל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן וְהוּא חַם, לְתוֹךְ הַשֵּׁנִי וְהוּא צוֹנֵן – קוֹלֵף הַבָּשָׂר כֻּלּוֹ שֶׁנָּגַע בּוֹ הֶחָלָב, וְאוֹכֵל הַשְּׁאָר. וְאִם נָפַל צוֹנֵן לְתוֹךְ צוֹנֵן – מֵדִיחַ הַחֲתִיכָה וְאוֹכְלָהּ.

לְפִיכָךְ מֻתָּר לִצְרֹר בָּשָׂר וּגְבִינָּה בְּמִטְפַּחַת אַחַת, וְהוּא שֶׁלֹּא יִגְּעוּ זֶה בָּזֶה. וְאִם נָגְעוּ – מֵדִיחַ הַבָּשָׂר וּמֵדִיחַ הַגְּבִינָּה, וְאוֹכֵל.

יז. אוֹ שֶׁנָּפַל חַם לְתוֹךְ חַם אוֹ צוֹנֵן לְתוֹךְ חַם. אם שניהם חמים מתבשלים יחד, ואף אם החם למטה והצונן נופל לתוכו, חום התחתון גובר ומחמם את הצונן העליון וכל המאכל נאסר. אֲבָל אִם נָפַל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶן וְהוּא חַם וכו'. אם הצונן למטה והחם נופל לתוכו, צינת התחתון גוברת ומקררת את העליון החם, ועל כן הוא נאסר בכדי קליפה בלבד.
לִצְרֹר. לארוז יחד.
יח. מָלִיחַ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ – הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ. וְאִם נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא, כְּמוֹ הַכּוּתָח – אֵינוֹ כְּרוֹתֵחַ.
יח. מָלִיחַ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ. אוכל שנמלח כל כך, עד שאי אפשר לאכלו מרוב מליחותו. הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ. נחשב כתבשיל רותח ואוסר, על אף פי שהוא צונן. הַכּוּתָח. מאכל העשוי ממי חלב, פירורי לחם ומלח.

יט. עוֹף שָׁחוּט שֶׁנָּפַל לְחָלָב אוֹ לְכוּתָח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָלָב: אִם חַי הוּא – מְדִיחוֹ, וּמֻתָּר; וְאִם צָלִי – קוֹלְפוֹ. וְאִם הָיוּ בּוֹ פְּלָחִים פְּלָחִים אוֹ שֶׁהָיָה מְתֻבָּל בִּתְבָלִין וְנָפַל לְחָלָב אוֹ לְכוּתָח – הֲרֵי זֶה אָסוּר.

יט. לְחָלָב אוֹ לְכוּתָח. צוננים. מְדִיחוֹ וּמֻתָּר. שוטף את החלב שנדבק בו (כדלעיל הי"ז). פְּלָחִים פְּלָחִים. בקעים בבשר העוף, ונבלע בהם טעם החלב. שֶׁהָיָה מְתֻבָּל בִּתְבָלִין. שאף הוא גורם לבליעת טעם.
כ. אָסוּר לְהַעֲלוֹת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָּה עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁהוּא אוֹכֵל עָלָיו, גְּזֵרָה מִשּׁוּם הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, שֶׁמָּא יֹאכַל זֶה עִם זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹף בְּחָלָב אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
כ. לְהַעֲלוֹת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָּה עַל הַשֻּׁלְחָן. להניחם יחד על אותו שולחן. שֶׁהָעוֹף בְּחָלָב אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לעיל ה"ד.

כא. שְׁנֵי אַכְסְנָאִין שֶׁאֵינָן מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה – אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין זֶה לִבּוֹ גַּס בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ.

כא. שְׁנֵי אַכְסְנָאִין. אורחים באכסניה. שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּזֶה כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ. אין ביניהם יחסי קרבה ולא יבואו לאכול זה ממאכלו של זה.
כב. אֵין לָשִׁין אֶת הָעִסָּה בְּחָלָב; וְאִם לָשׁ – כָּל הַפַּת אֲסוּרָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, שֶׁמָּא יֹאכַל בָּהּ בָּשָׂר. וְאֵין שָׁטִין אֶת הַתַּנּוּר בְּאַלְיָה; וְאִם שָׁט – כָּל הַפַּת אֲסוּרָה עַד שֶׁיַּסִּיק אֶת הַתַּנּוּר, שֶׁמָּא יֹאכַל בָּהּ חָלָב. וְאִם שִׁנָּה בְּצוּרַת הַפַּת עַד שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּהּ לֹא בָּשָׂר וְלֹא חָלָב – הֲרֵי זֶה מֻתָּר.
כב. אֵין לָשִׁין אֶת הָעִסָּה בְּחָלָב וכו'. לאפות ממנה לחם, שלא יאכל הלחם עם בשר. וְאֵין שָׁטִין אֶת הַתַּנּוּר בְּאַלְיָה. אסור למרוח אותו בשומן מן החי. עַד שֶׁיַּסִּיק אֶת הַתַּנּוּר. ויישרף השומן. עַד שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת. שיהיה ברור שמדובר בפת בשרית או חלבית.

כג. פַּת שֶׁאֲפָיָהּ עִם הַצָּלִי, וְדָגִים שֶׁצְּלָאָן עִם הַבָּשָׂר – אָסוּר לְאָכְלָן בְּחָלָב.

קְעָרָה שֶׁאָכְלוּ בָּהּ בָּשָׂר וּבִשְּׁלוּ בָּהּ דָּגִים – אוֹתָן הַדָּגִים מֻתָּר לְאָכְלָן בְּכוּתָח.

כג. עִם הַצָּלִי. יחדיו בתנור אחד.
קְעָרָה שֶׁאָכְלוּ בָּהּ בָּשָׂר. ובלעה מטעם הבשר. וּבִשְּׁלוּ בָּהּ דָּגִים. וקיבלו הדגים טעם הבשר מן הקערה, ולא מן הבשר ישירות. בְּכוּתָח. מאכל חלבי, ראה לעיל הי"ח.
כד. סַכִּין שֶׁחָתַךְ בָּהּ בְּשַׂר צָלִי וְחָזַר וְחָתַךְ בָּהּ צְנוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִדְּבָרִים הַחֲרִיפִין – אָסוּר לְאָכְלָן בְּכוּתָח. אֲבָל אִם חָתַךְ בָּהּ קִשּׁוּת אוֹ אֲבַטִּיחַ – גּוֹרֵד מְקוֹם הַחֲתָךְ, וְאוֹכֵל הַשְּׁאָר בְּחָלָב.
כד. מִדְּבָרִים הַחֲרִיפִין. שמחמת חריפותם בולעים את טעם בשר מן הסכין. קִשּׁוּת אוֹ אֲבַטִּיחַ. שאינם חריפים. גּוֹרֵד מְקוֹם הַחֲתָךְ. שיש עליו שומן בשר מן הסכין.
כה. אֵין מַנִּיחִין כַּד שֶׁל מֶלַח בְּצַד כַּד שֶׁל כָּמָךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹאֵב מִמֶּנּוּ, וְנִמְצָא מְבַשֵּׁל הַבָּשָׂר בְּמֶלַח זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם הֶחָלָב. אֲבָל מַנִּיחַ כַּד הַחֹמֶץ בְּצַד כַּד הַכָּמָךְ, שֶׁאֵין הַחֹמֶץ שׁוֹאֵב מִמֶּנּוּ.
כה. כָּמָךְ. כותח. מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹאֵב מִמֶּנּוּ. המלח שואב טעם מן הכותח, ונעשה חלבי.
כו. מִי שֶׁאָכַל גְּבִינָּה אוֹ חָלָב תְּחִלָּה – מֻתָּר לֶאֱכֹל אַחֲרָיו בָּשָׂר מִיָּד, וְצָרִיךְ שֶׁיָּדִיחַ יָדָיו וִיקַנֵּחַ פִּיו בֵּין הַגְּבִינָּה וּבֵין הַבָּשָׂר. וּבַמֶּה יְקַנֵּחַ פִּיו? בְּפַת אוֹ בְּפֵרוֹת שֶׁלּוֹעֲסָן וּבוֹלְעָן אוֹ פּוֹלְטָן. וּבַכֹּל מְקַנְּחִין אֶת הַפֶּה, חוּץ מִתְּמָרִים אוֹ קֶמַח אוֹ יְרָקוֹת, שֶׁאֵין אֵלּוּ מְקַנְּחִין יָפֶה.
כו. שֶׁיָּדִיחַ יָדָיו וִיקַנֵּחַ פִּיו. ירחץ ידיו וינקה את הפה משאריות המאכלים החלביים.
כז. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּבְשַׂר בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה. אֲבָל אִם אָכַל בְּשַׂר עוֹף אַחַר שֶׁאָכַל הַגְּבִינָּה אוֹ הֶחָלָב – אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא קִנּוּחַ הַפֶּה וְלֹא נְטִילַת יָדַיִם.
כז. בְּשַׂר עוֹף… אֵינוֹ צָרִיךְ. שאיסורו מדברי חכמים (כמבואר לעיל ה"ד), ומשום שבשרו אינו דומה כל כך לבשר בהמה, לא תיקנו בו הרחקה זו.
כח. מִי שֶׁאָכַל בָּשָׂר בַּתְּחִלָּה, בֵּין בְּשַׂר בְּהֵמָה בֵּין בְּשַׂר עוֹף – לֹא יֹאכַל אַחֲרָיו חָלָב עַד יִשְׁהֶה בֵּינֵיהֶן כְּדֵי שִׁעוּר סְעוּדָה אַחֶרֶת, וְהוּא כְּמוֹ שֵׁשׁ שָׁעוֹת, מִפְּנֵי הַבָּשָׂר שֶׁל בֵּין הַשִּׁנַּיִם שֶׁאֵינוֹ סָר בְּקִנּוּחַ.
כח. כְּדֵי שִׁעוּר סְעוּדָה אַחֶרֶת. זמן המתנה עד הסעודה הבאה. כְּמוֹ. בערך. הַבָּשָׂר שֶׁל בֵּין הַשִּׁנַּיִם שֶׁאֵינוֹ סָר בְּקִנּוּחַ. שאריות הבשר הנתקעות בין השינים, שאינן יוצאות ממנו בקינוח (בניגוד למאכל חלבי שמועיל לו קינוח, כדלעיל הכ"ו).

תקציר הפרק 

פרק ט הלכות מאכלות אסורות

בשר בחלב

בשר בחלב אסור מהתורה: לבשלו, לאוכלו ולהנות ממנו. והעושה כן -לוקה.
🐔עוף אינו אסור באכילה מן התורה אלא רק מחכמים, לפיכך מותר לבשלו, ומותר בהניה.
🦗🐟דגים וחגבים, מותר לאוכלן בחלב.

נתערבו בשר בחלב:
🔹אם בצוננים – הדחה במים מספיקה.
🔹אם חם לצונן – מגרדים את מקום המגע כקליפה.
🔹חם לתוך חם – נותן טעם או אם בטל ב60 (כמפורט בפרק).
🔹לחתיכה בסיר -אם בטל ב60.

דינים שונים:
⛔אסור לאכול עוף וגבינה בשולחן אחד (אלא אם כן שני הסועדים לא מכירים זה את זה).

⛔אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה שמא יאכל בה בשר. ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה ניכרת, כדי שלא יאכל בה לא בשר ולא חלב -הרי זה מותר.
⛔סכין בשרי – פעמים שאסורה בחלב.
⛔אחרי חלב מדיח ומקנח את פיו ויכול לאכול בשר.
⛔אחרי אכילת בשר יש להמתין 6 שעות.

🗯
1.הרמב"ם לא מביא כלל את האיסור לאכול בשר ודג.
2.הרמב"ם מתיר חלב עם דג כדלעיל.

3.יש ללמוד את הלכות בשר בחלב כל אחד כפי מנהגו ואין לנהוג הלכה מלימוד שטחי..

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מאכלות אסורות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם מותר לאפות לחמניות חלביות בצורת פרה?

2.יש להמתין שש שעות בין בשר וחלב כדי שלא יתערבבו בבטן?

3.לכתחילה משערים בטעם ורק אם נאסרה החתיכה או שאין גוי-בשישים?

תשובות
1-כן 2-לא 3-כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן