פרק ט', הלכות מלכים, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עַל שִׁשָּׁה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם: עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל הַגָּזֵל, וְעַל הַדִּינִין. אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן קַבָּלָה הֵן בְּיָדֵנוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וְהַדַּעַת נוֹטָה לָהֶן – מִכְּלַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה יֵרָאֶה שֶׁעַל אֵלּוּ נִצְטַוּוּ. הוֹסִיף לְנֹחַ אֵבֶר מִן הַחַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" (בראשית ט,ד) – נִמְצְאוּ שֶׁבַע מִצְווֹת. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּכָל הָעוֹלָם עַד אַבְרָהָם; נִצְטַוָּה יָתֵר עַל אֵלּוּ בְּמִילָה, וְהוּא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית. וְיִצְחָק הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר, וְהוֹסִיף תְּפִלָּה אַחֶרֶת לִפְנוֹת הַיּוֹם. וְיַעֲקֹב הוֹסִיף גִּיד הַנָּשֶׁה, וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית. וּבְמִצְרַיִם נִצְטַוָּה עַמְרָם בְּמִצְווֹת יְתֵרוֹת. עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְנִשְׁלְמָה תּוֹרָה עַל יָדוֹ.
א. בִּרְכַּת הַשֵּׁם. איסור לקלל את שם השם. הַדִּינִין. למנות דיינים (לקמן הי"ד). שֶׁכֻּלָּן קַבָּלָה הֵן בְּיָדֵנוּ מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ. מצוות אלו שנצטוו עליהן בני נח הועברו במסורת ממשה רבנו. וְהַדַּעַת נוֹטָה לָהֶן. האדם מבין בשכלו שעליו לקיימם. מִכְּלַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה יֵרָאֶה שֶׁעַל אֵלּוּ נִצְטַוּוּ. ניתן להסיק זאת גם מסיפורי התורה שמתואר בהם שבני אדם נענשו על מעשים אלו (יד"פ). אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. ומכאן נלמד שאסור לאכול את הבשר בעוד הבהמה בחיים ('בנפשו דמו'). וְהוּא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְיִצְחָק הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר וכו'. מצוות אלו עשו מעצמם אף על פי שלא הצטוו בהן (כס"מ). תְּפִלָּה אַחֶרֶת לִפְנוֹת הַיּוֹם. תפילת מנחה, שהיא לקראת סוף היום. גִּיד הַנָּשֶׁה. הגיד שעל כף הירך ברגלי הבהמה האסור באכילה (הלכות מאכלות אסורות ח,א). וכבר מזמן יעקב אבינו נהגו בו איסור (ראה בראשית לב,לג). עַמְרָם. אביו של משה.
ב. בֶּן נֹחַ שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה – חַיָּב, וְהוּא שֶׁיַּעֲבֹד כְּדַרְכָּהּ. וְכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ – בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עָלֶיהָ, וְכָל שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ – אֵין בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עָלֶיהָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג – אָסוּר בַּכֹּל. וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָם לְהָקִים מַצֵּבָה, וְלֹא לִטַּע אֲשֵׁרָה, וְלֹא לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְנוֹי.
ב. בֶּן נֹחַ שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה חַיָּב. מיתה בסיף (לקמן הי"ד). שֶׁיַּעֲבֹד כְּדַרְכָּהּ. באופן שבו עובדים את אותה עבודה זרה. וְכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ. אם ישראל עבדה (ראה הלכות עבודה זרה ג,ב-ג). שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עָלֶיהָ. כגון שעבדה שלא כדרכה (ראה שם ה"ו). לְהָקִים מַצֵּבָה. בניין שמתקבצים אליו לפולחן (שם ו,ו). לִטַּע אֲשֵׁרָה. לנטוע אילן לעבודה זרה. לַעֲשׂוֹת צוּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְנוֹי. פסלים ותבליטים של בני אדם וגרמי השמים. ונאסר לעשותם כדי שלא יטעו ויחשבו שהם לעבודה זרה (שם ג,י-יא).
ג. בֶּן נֹחַ שֶׁבֵּרֵךְ אֶת הַשֵּׁם, בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּכִנּוּי, בְּכָל לָשׁוֹן – חַיָּב, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל.
ג. שֶׁבֵּרֵךְ. גידף בקללה. בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בַּשֵּׁם הַמְיֻחָד. אחד משמות השם שאינם נמחקים (ראה הלכות קריאת שמע ג,ה, לפירוטם ראה הלכות יסודי התורה ו,ב). כגון שאמר שהשם המיוחד יכה את השם. בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּכִנּוּי. באחד מהכינויים שמשבחים בהם את ה', כגון 'חנון', 'רחום' וכדומה (שם ו,ה). כגון שאמר שהכינוי יכה את השם. חַיָּב. מיתת סייף. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל. שחייבים רק כשמקללים את השם באחד מהשמות שאינם נמחקים (הלכות עבודה זרה ב,ז).
ד. בֶּן נֹחַ שֶׁהָרַג נֶפֶשׁ, אֲפִלּוּ עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ – נֶהֱרָג עָלָיו. וְכֵן אִם הָרַג טְרֵפָה, אוֹ שֶׁכְּפָתוֹ וּנְתָנוֹ לִפְנֵי אֲרִי, אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ בָּרָעָב עַד שֶׁמֵּת, הוֹאִיל וְהֵמִית מִכָּל מָקוֹם – נֶהֱרָג. וְכֵן אִם הָרַג רוֹדֵף שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו – נֶהֱרָג עָלָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל.
ד. אֲפִלּוּ עֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ נֶהֱרָג עָלָיו. אבל ישראל שהרג עובר אינו נהרג, כיוון שאינו נחשב חי ממש (ראה הלכות רוצח א,ט). וְכֵן אִם הָרַג טְרֵפָה. אדם בעל מום חמור הממית תוך זמן קצר ואין לו רפואה, והוא נחשב כמת במידה מסוימת, ולכן ישראל שהרגו אינו נהרג בבית דין (שם ב,ח). שֶׁכְּפָתוֹ וּנְתָנוֹ לִפְנֵי אֲרִי. והאריה הרגו, וישראל שעשה זאת נחשב שופך דמים וחייב מיתה לשמים אך אינו חייב מיתה בבית דין כיוון שגרם למותו באופן עקיף (שם ב,ב). אוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ בָּרָעָב עַד שֶׁמֵּת. וישראל שעשה כך הריהו רוצח אך אינו נהרג בבית דין (שם ג,י). אִם הָרַג רוֹדֵף שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וכו'. הרודף אחרי אדם אחר להרגו, מותר להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף. אבל אם אפשר להציל את הנרדף על ידי פגיעה באחד מאיברי הרודף, אסור להרוג את הרודף (שם א,ו-ז). וישראל שהיה יכול להציל את הנרדף באחד מאיברי הרודף ולא טרח לעשות כן אלא הרגו, הריהו שופך דמים וחייב מיתה, אך בית דין אינם ממיתים אותו (שם הי"ג), אבל בן נח נהרג על כך.
ה. שֵׁשׁ עֲרָיוֹת אֲסוּרוֹת עַל בְּנֵי נֹחַ: הָאֵם, וְאֵשֶׁת הָאָב, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וַאֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וּזְכוּר, וּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו" (בראשית ב,כד) – זוֹ אֵשֶׁת אָבִיו; "וְאֶת אִמּוֹ" (שם) – כְּמַשְׁמָעָהּ; "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (שם) – לֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ; "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" – לֹא בִּזְכוּר; "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (שם) – לְהוֹצִיא בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, שֶׁאֵין הוּא וָהֵם בָּשָׂר אֶחָד, וְנֶאֱמַר: "אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" (שם כ,יב).
ה. שֵׁשׁ עֲרָיוֹת אֲסוּרוֹת עַל בְּנֵי נֹחַ וכו'. ראה גם הלכות איסורי ביאה יד,י. וּזְכוּר. משכב זכר. וְנֶאֱמַר אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וכו'. ומכאן שאחותו מאמו אסורה אך לא מאביו.
ו. בֶּן נֹחַ חַיָּב עַל מְפֻתַּת אָבִיו וַאֲנוּסַת אָבִיו; הֲרֵי הִיא אִמּוֹ מִכָּל מָקוֹם. וְחַיָּב עַל אֵשֶׁת אָבִיו אֲפִלּוּ לְאַחַר מִיתַת אָבִיו. וְחַיָּב עַל הַזְּכוּר בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל, וְעַל הַבְּהֵמָה בֵּין קְטַנָּה בֵּין גְּדוֹלָה. וְהוּא נֶהֱרָג לְבַדּוֹ, וְאֵין הוֹרְגִין אֶת הַבְּהֵמָה, שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ בַּהֲרִיגַת הַבְּהֵמָה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל.
ו. מְפֻתַּת אָבִיו וַאֲנוּסַת אָבִיו הֲרֵי הִיא אִמּוֹ. הוא אסור באמו אפילו אם לא הייתה אשת אביו. וְחַיָּב עַל הַזְּכוּר בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל. אבל ישראל אינו חייב מיתה כשבא על קטן (הלכות איסורי ביאה א,יד). וְהוּא נֶהֱרָג לְבַדּוֹ וְאֵין הוֹרְגִין אֶת הַבְּהֵמָה. אבל בהמה הנרבעת לישראל נהרגת (שם הט"ז).
ז. אֵין בֶּן נֹחַ חַיָּב עַל אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ אַחַר שֶׁנִּבְעֲלָה לְבַעְלָהּ. אֲבָל מְאֹרָסָה, אוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה וַעֲדַיִן לֹא נִבְעֲלָה – אֵינָן חַיָּבִין עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ,ג). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבֶן נֹחַ שֶׁבָּא עַל בַּת נֹחַ. אֲבָל גּוֹי שֶׁבָּא עַל הַיִּשְׂרְאֵלִית, בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ – חַיָּב. וְאִם הָיְתָה נַעֲרָה מְאֹרָסָה – נִסְקָל עָלֶיהָ, כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. בָּא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה וְלֹא נִבְעֲלָה – הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק, כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם בָּא עַל אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּבְעֲלָה – הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת גּוֹי חֲבֵרוֹ, וְיֵהָרֵג בְּסַיִף.
ז. מְאֹרָסָה. שייעד אותה לו לאישה. שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה. נישאה. וְהִיא בְּעֻלַת בָּעַל. נאמר לאבימלך כתוכחה על לקיחת שרה. אֲבָל גּוֹי שֶׁבָּא עַל הַיִּשְׂרְאֵלִית. שהיא אשת איש. אבל הבא על הפנויה אינו נהרג (הלכות איסורי ביאה יב,ט). שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. מאחוריה, וחייב מיתה כשם שבישראל חייבים מיתה גם על ביאה שלא כדרכה (שם א,י). וְאִם הָיְתָה נַעֲרָה מְאֹרָסָה נִסְקָל עָלֶיהָ כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. כדין ישראל שבא על נערה המאורסה (שם א,ו). ולא נידון בסיף כמיתת בני נח, שהרי בבני נח ביאה כזו אינה מחייבת מיתה. בְּחֶנֶק כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. כדין ישראל שבא על אשת איש (שם), שכן אצל בני נח אין איסור בנכנסה לחופה ולא נבעלה. אִם בָּא עַל אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁנִּבְעֲלָה וכו'. כיוון שגם בבני נח ביאה כזו אסורה, נהרג במיתת בני נח.
ח. בֶּן נֹחַ שֶׁיִּחֵד שִׁפְחָה לְעַבְדּוֹ – הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. וְאֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ עַד שֶׁיִּפְשֹׁט הַדָּבָר, וְיֹאמְרוּ לָהּ הָעָם: 'זוֹ רִבְיַת עֶבֶד פְּלוֹנִי'. וּמֵאֵימָתַי תַּחֲזֹר לְהֶתֵּרָהּ? מִשֶּׁיַּפְרִישֶׁנָּה מֵעַבְדּוֹ, וְיִפְרַע רֹאשָׁהּ בַּשּׁוּק. וּמֵאֵימָתַי תִּהְיֶה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ כִּגְרוּשָׁה שֶׁלָּנוּ? מִשֶּׁיּוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ וִישַׁלְּחֶנָּה לְעַצְמָהּ, אוֹ מִשֶּׁתֵּצֵא הִיא מִתַּחַת רְשׁוּתוֹ וְתֵלֵךְ לָהּ; שֶׁאֵין לָהּ גֵּרוּשִׁין בִּכְתָב, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בּוֹ לְבַד, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה הוּא אוֹ הִיא לִפְרֹשׁ זֶה מִזֶּה – פּוֹרְשִׁין.
ח. שֶׁיִּחֵד שִׁפְחָה לְעַבְדּוֹ. שתהיה קבועה אצל עבד זה, ואף על פי שהעבד והשפחה לא נישאו זה לזו ברצונם היא נחשבת אשתו. הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלֶיהָ. בן נח אחר שבא עליה. שֶׁיִּפְשֹׁט הַדָּבָר. תתפשט השמועה. רִבְיַת עֶבֶד פְּלוֹנִי. הבחורה של פלוני. וְיִפְרַע רֹאשָׁהּ בַּשּׁוּק. יסיר מראשה את כיסוי הראש בפרהסיה כדרך אישה פנויה. שֶׁאֵין לָהּ גֵּרוּשִׁין בִּכְתָב וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בּוֹ לְבַד. שלא כנישואי ישראל שבהם יש לגרש בגט כתוב, והבעל בלבד הוא המגרש (הלכות גירושין א,א-ב).
ט. בֶּן נֹחַ חַיָּב עַל הַגָּזֵל, בֵּין שֶׁגָּזַל גּוֹי בֵּין שֶׁגָּזַל יִשְׂרָאֵל. וְאֶחָד הַגּוֹזֵל, אוֹ הַגּוֹנֵב מָמוֹן, אוֹ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ, אוֹ הַכּוֹבֵשׁ שְׂכַר שָׂכִיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֲפִלּוּ פּוֹעֵל שֶׁאָכַל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה – עַל הַכֹּל חַיָּב, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל גַּזְלָן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן חַיָּב עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וּבֶן נֹחַ שֶׁגָּזַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וּבָא אַחֵר וּגְזָלָהּ מִמֶּנּוּ – שְׁנֵיהֶן נֶהֱרָגִין עָלֶיהָ.
ט. הַגּוֹזֵל. בכוח ובגלוי. אוֹ הַגּוֹנֵב. בסתר. הַכּוֹבֵשׁ שְׂכַר שָׂכִיר. מעכב תשלום משכורת. אֲפִלּוּ פּוֹעֵל שֶׁאָכַל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה. אבל בשעת מלאכה מותר לפועל העושה בגידולי קרקע לאכול (הלכות שכירות יב,א, ודין זה נוהג גם בגוי – ראה שער המשפט חו"מ שלז ס"ק א, מנ"ח מצווה תקעו). עַל הַכֹּל חַיָּב. מיתה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל. שאינו חייב בכל אלו משום גזל (כס"מ). וְכֵן חַיָּב עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. שלא כישראל שאינו עובר על גזל בפחות משווה פרוטה (הלכות גזלה א,א). שְׁנֵיהֶן נֶהֱרָגִין עָלֶיהָ. שהשני גזל מן הראשון, ולכן גם הוא נהרג.
י. וְכֵן חַיָּב עַל אֵבֶר מִן הַחַי וְעַל בָּשָׂר מִן הַחַי בְּכָל שֶׁהוּא, שֶׁלֹּא נִתְּנוּ הַשִּׁעוּרִים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. וּמֻתָּר הוּא בְּדָם מִן הַחַי.
י. אֵבֶר מִן הַחַי… בָּשָׂר מִן הַחַי. איבר או חתיכת בשר שנחתכו מחיה בעודה בחיים (להגדרתם ראה הלכות מאכלות אסורות ה,ב). בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁלֹּא נִתְּנוּ הַשִּׁעוּרִים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. חייב על אכילתם בכל גודל ואפילו בפחות מכזית. אבל ישראל חייבים על אכילת אבר מן החי רק כשאוכלים שיעור של כזית (שם ה"ג). בְּדָם מִן הַחַי. דם שיצא מן החיה בעודה בחיים.
יא. אֶחָד הָאֵבֶר אוֹ הַבָּשָׂר הַפּוֹרֵשׁ מִן הַבְּהֵמָה אוֹ מִן הַחַיָּה. אֲבָל הָעוֹף – יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עַל אֵבֶר מִן הַחַי מִמֶּנּוּ.
יא. אֲבָל הָעוֹף יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עַל אֵבֶר מִן הַחַי מִמֶּנּוּ. אף על פי שבישראל איסור אבר מן החי נוהג גם בעוף (הלכות מאכלות אסורות ה,א).
יב. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה, אֲפִלּוּ שָׁחַט בָּהּ שְׁנֵי הַסִּימָנִין, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת – אֵבֶר וּבָשָׂר הַפּוֹרְשִׁין מִמֶּנָּה אֲסוּרִין לִבְנֵי נֹחַ מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי.
יב. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה. שחט את הבהמה כראוי והכשירה לאכילה לישראל. אֲפִלּוּ שָׁחַט בָּהּ שְׁנֵי הַסִּימָנִין. אפילו אם שחט את שני סימני השחיטה (הקנה והוושט) בשלמות, שהיא השחיטה המעולה (שמן הדין אפילו אם שחט רובו של כל סימן השחיטה כשרה – הלכות שחיטה א,ט). כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. כל עוד היא מזיזה את איבריה לאחר השחיטה, שעדיין לא מתה לגמרי. אֵבֶר וּבָשָׂר הַפּוֹרְשִׁין מִמֶּנָּה אֲסוּרִין לִבְנֵי נֹחַ מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי. אף על פי שלישראל אינם נחשבים אבר מן החי.
יג. כָּל שֶׁאָסוּר עַל יִשְׂרָאֵל מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי – אָסוּר עַל בְּנֵי נֹחַ, וְיֵשׁ שֶׁבְּנֵי נֹחַ חַיָּבִין עָלָיו וְלֹא יִשְׂרָאֵל: שֶׁבְּנֵי נֹחַ, אֶחָד בְּהֵמָה וְחַיָּה, בֵּין טְהוֹרָה בֵּין טְמֵאָה – חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי, וּמִשּׁוּם בָּשָׂר מִן הַחַי. וְאֵבֶר וּבָשָׂר הַפּוֹרְשִׂין מִן הַמְפַרְכֶּסֶת, אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחַט בָּהּ יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי הַסִּימָנִין – הֲרֵי זֶה אָסוּר לִבְנֵי נֹחַ מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי.
יג. שֶׁבְּנֵי נֹחַ אֶחָד בְּהֵמָה וְחַיָּה בֵּין טְהוֹרָה בֵּין טְמֵאָה חַיָּבִין עָלֶיהָ. וישראל אינם חייבים משום אבר מן החי על הפורש מן הטמאה (הלכות מאכלות אסורות ה,א).
יד. וְכֵיצַד הֵן מְצֻוִּין עַל הַדִּינִין? חַיָּבִין לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִים וְשׁוֹפְטִים בְּכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ לָדוּן בְּשֵׁשׁ מִצְווֹת אֵלּוּ וּלְהַזְהִיר אֶת הָעָם, וּבֶן נֹחַ שֶׁעָבַר עַל אַחַת מִשֶּׁבַע מִצְווֹת אֵלּוּ יֵהָרֵג בְּסַיִף. כֵּיצַד? אֶחָד הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ שֶׁבֵּרֵךְ אֶת הַשֵּׁם, אוֹ שֶׁשָּׁפַךְ דָּם, אוֹ שֶׁבָּעַל אַחַת מִשֵּׁשׁ עֲרָיוֹת שֶׁלָּהֶן, אוֹ שֶׁגָּזַל אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, אוֹ שֶׁאָכַל כָּל שֶׁהוּא מֵאֵבֶר מִן הַחַי אוֹ בָּשָׂר מִן הַחַי, אוֹ שֶׁרָאָה אֶחָד שֶׁעָבַר עַל אַחַת מֵאֵלּוּ וְלֹא דָּנוֹ וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג בְּסַיִף. וּמִפְּנֵי זֶה נִתְחַיְּבוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם הֲרִיגָה, שֶׁהֲרֵי שְׁכֶם גָּזַל, וְהֵם רָאוּ וְיָדְעוּ וְלֹא דָּנוּהוּ. וּבֶן נֹחַ נֶהֱרָג בְּעֵד אֶחָד, וּבְדַיָּן אֶחָד, בְּלֹא הַתְרָאָה, וְעַל פִּי קְרוֹבִים, אֲבָל לֹא בְּעֵדוּת אִשָּׁה, וְלֹא תָּדוּן אִשָּׁה לָהֶם.
יד. בְּכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ. בכל אזור. בְּסַיִף. בחרב. כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם. תושבי העיר. שְׁכֶם גָּזַל. את דינה (ראה בראשית פרק לד). בְּעֵד אֶחָד וּבְדַיָּן אֶחָד וכו'. שלא כישראל שנידון על פי שני עדים ובשלושה דיינים, ונענש רק כשהתרו בו לפני המעשה וקרוביו פסולים להעיד לו. אֲבָל לֹא בְּעֵדוּת אִשָּׁה. אישה פסולה להעיד ולדון בדיניהם, כבדיני ישראל.

תקציר הפרק 

במקום שאין דיינים, השתדל להיות דיין? כמה פעמים ראינו מישהו שנכנס לבית הכנסת בלי מסיכה או שמדפיס לעצמו דפים בעבודה ללא רשות ושתקנו? אם היינו בני נח, ההתעלמות הזאת לא הייתה מתקבלת בהבנה, שכן השביעית משבע מצוות בני נח היא המצווה "להושיב דיינים ושופטים… לדון בשש מצוות אלו… ובן נח שעבר על אחת משבע מצוות אלו – ייהרג בסיף" – והרמב"ם מוסיף ומסביר שבן נח שמתעלם מכך שבן נח אחר עבר על אחת משש המצוות – עובר בעצמו על המצווה השביעית: "או שראה אחד שעבר על אחת מאלו ולא דנו והרגו – הרי זה ייהרג בסיף" (הלכה יד). במילים אחרות, במקום שאין דיינים, השתדל להיות דיין! לכל הפחות אם אתה בן נח…

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מלכים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן