[א] מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת כָּל הָאֲשָׁמוֹת כְּמִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה הָאֲשָׁמוֹת? בֵּין אָשָׁם וַדַּאי בֵּין אָשָׁם תָּלוּי, שׁוֹחֲטוֹ וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּמַפְשִׁיט, וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִין, וּמוֹלְחָן, וְזוֹרְקָן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים. וְאִם רָצָה לְהוֹלִיכָן בִּכְלִי – מוֹלִיךְ. וּשְׁאָר בְּשָׂרָם נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה בָּעֲזָרָה כַּחַטָּאת.

א. אָשָׁם וַדַּאי… אָשָׁם תָּלוּי. ראה לעיל א,ו. שׁוֹחֲטוֹ וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שחיטה בעזרה בצפון המזבח (לעיל ה,ב), וזריקת הדם שתי מתנות שהן ארבע (שם ה"ו). וּמַפְשִׁיט וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִין… כַּחַטָּאת. ראה לעיל ז,א.

[ב] אֲשַׁם מְצֹרָע – יֵשׁ בְּקַבָּלַת דָּמוֹ שִׁנּוּי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן שְׁאָר מַעֲשָׂיו וּזְרִיקַת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַאֲכִילָתוֹ כִּשְׁאָר הָאֲשָׁמוֹת לְכָל דָּבָר.

ב. אֲשַׁם מְצֹרָע. שמביא המצורע ביום טהרתו (הלכות שגגות י,ג). יֵשׁ בְּקַבָּלַת דָּמוֹ שִׁנּוּי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. ד,ב. ושם התבאר ששני כהנים מקבלים את דמו: אחד בכלי, לזריקה על המזבח; והשני בידו, להזות מדם זה על המצורע.

[ג] עֲשִׂיַּת כָּל שְׁלָמִים כְּמִצְוָתָן – מִצְוַת עֲשֵׂה. וְהֵן אַרְבָּעָה מִינִין, הָאֶחָד שַׁלְמֵי צִבּוּר, וְהַשְּׁלֹשָׁה שַׁלְמֵי יָחִיד. [ד] וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה שַׁלְמֵי צִבּוּר? שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּמַפְשִׁיט, וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִין, וּמוֹלְחָן, וּמַקְטִירָן, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְּהֻנָּה בָּעֲזָרָה כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ג. מִינִין. סוגים. שַׁלְמֵי צִבּוּר. כבשי עצרת (לעיל א,ד). וְהַשְּׁלֹשָׁה שַׁלְמֵי יָחִיד. לקמן ה"ה.
ד. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שחיטה בעזרה בצפון המזבח (לעיל ה,ב), וזריקת הדם שתי מתנות שהן ארבע (שם ה"ו). מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל א,יז.

[ה] שַׁלְמֵי יָחִיד – שְׁלֹשָׁה מִינִין: הָאֶחָד – הוּא הַבָּא שְׁלָמִים בְּלֹא לֶחֶם, כְּגוֹן שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא שְׁלָמִים. וְהַשֵּׁנִי – שְׁלָמִים הַבָּאִים עִם הַלֶּחֶם בְּנֶדֶר אוֹ נְדָבָה, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא תּוֹדָה, וְאוֹתוֹ הַלֶּחֶם נִקְרָא לֶחֶם תּוֹדָה. וְהַמִּין הַשְּׁלִישִׁי – שְׁלָמִים שֶׁמַּקְרִיב הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת, וְהֵן בָּאִים עִם לֶחֶם, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא אֵיל נָזִיר.

ה. כְּגוֹן שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. קרבנות שחייבים להקריב העולים לרגל (הלכות חגיגה א,א). ובכלל מין זה גם קרבן שלמים רגיל שבא בנדר או בנדבה. שְׁלָמִים שֶׁמַּקְרִיב הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת. כשמסיים את ימי נזירותו, ויחד עם קרבן זה מביא עשרים לחמים (הלכות נזירות ח,א, לקמן הכ"ג).

[ו] וְכֵיצַד מַעֲשֵׂה שְׁלָשְׁתָּן? שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּמַפְשִׁיט, וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִין, וְאַחַר כָּךְ מְנַתֵּחַ אֶת הַבָּשָׂר, וּמַפְרִישׁ הֶחָזֶה וְשׁוֹק הַיָּמִין, וְנוֹתֵן הָאֵמוּרִין עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק עַל יְדֵי הַבְּעָלִים, וְכֹהֵן מַנִּיחַ אֶת יָדוֹ תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים, וּמֵנִיף הַכֹּל לִפְנֵי יי בַּמִּזְרָח. וְכֵן כָּל הַטָּעוּן תְּנוּפָה – בַּמִּזְרָח מְנִיפִין אוֹתוֹ. [ז] וְכֵיצַד הוּא מֵנִיף? מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד.
וְכֵן אִם הָיָה הַקָּרְבָּן תּוֹדָה – לוֹקֵחַ מִן הַלֶּחֶם הַבָּא עִמָּהּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, וּמַנִּיחוֹ עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק וְהָאֵמוּרִין, וּמֵנִיף הַכֹּל עַל יְדֵי הַבְּעָלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ו. שׁוֹחֵט וְזוֹרֵק הַדָּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שוחט בכל מקום בעזרה (לעיל ה,ד), וזורק שתי מתנות שהן ארבע (שם ה"ו). מְנַתֵּחַ אֶת הַבָּשָׂר. חותך אותו לחתיכות. וּמַפְרִישׁ הֶחָזֶה וְשׁוֹק הַיָּמִין. מפריד את החזה ואת הרגל (האחורית) משאר החתיכות, חלקים אלו ניתנים לכהנים (לקמן הי"א). לִפְנֵי יי בַּמִּזְרָח. בחלק המזרחי של העזרה. וְכֵן כָּל הַטָּעוּן תְּנוּפָה בַּמִּזְרָח מְנִיפִין אוֹתוֹ. ראה גם הלכות סוטה ג,טו, הלכות תמידין ומוספין ז,יב, ח,יא, הלכות מחוסרי כפרה ד,ב.
ז. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא. מנענע לארבעת הכיוונים (פה"מ מנחות ה,ה).
לוֹקֵחַ מִן הַלֶּחֶם הַבָּא עִמָּהּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה. עם התודה היו מביאים ארבעים לחמים מארבעה סוגים (לקמן הל' יז-יח), והכהן היה לוקח מכל סוג לחם אחד (לקמן הכ"א). וּמֵנִיף הַכֹּל עַל יְדֵי הַבְּעָלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ו.

[ח] וְכֵיצַד מַנִּיחָן עַל יְדֵי הַבְּעָלִים? נוֹתֵן אֶת הַחֲלָבִים עַל יְדֵי הַבְּעָלִים, וְחָזֶה וְשׁוֹק לְמַעְלָה, וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד לְמַעְלָה מֵהֶן, וְאִם יֵשׁ שָׁם לֶחֶם – מַנִּיחַ הַלֶּחֶם לְמַעְלָה, וּמֵנִיף הַכֹּל.

ח. הַחֲלָבִים. חלבי האימורים (לעיל א,יח). וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. איברי האימורים (שם).

[ט] הָיָה הַקָּרְבָּן אֵיל נָזִיר – מוֹצִיא הָאֵמוּרִין, וּמַפְרִישׁ חָזֶה וְשׁוֹק, וּמְבַשֵּׁל שְׁאָר הָאַיִל בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים, וְלוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל עִם אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִן הַלֶּחֶם הַבָּא עִמּוֹ, עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק וְהָאֵמוּרִין, וּמַנִּיחַ הַכֹּל עַל יְדֵי הַנָּזִיר, וְהַכֹּהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים, וּמֵנִיף הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ט. בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים. שהייתה ממזרח לעזרה ובה הייתה לשכה המיוחדת לבישול איל הנזיר (הלכות בית הבחירה ה,ז-ח). הַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל. הכהן מוציא מחלקי האיל שהתבשלו את היד (הרגל הקדמית) הימנית. עִם אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִן הַלֶּחֶם הַבָּא עִמּוֹ. עם איל הנזיר מביא הנזיר עשרים לחמים משני סוגים, והכהן לוקח מכל סוג לחם אחד (לקמן הכ"ג). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ו.

[י] אֵי זֶה הוּא חָזֶה? כָּל הָרוֹאֶה אֶת הַקַּרְקַע, לְמַעְלָה עַד הַצַּוָּאר, לְמַטָּה עַד הַכָּרֵס, וְחוֹתֵךְ עִמָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת אֵילָךְ וָאֵילָךְ. וְאֵי זֶה הוּא זְרוֹעַ? מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד, שֶׁהֵן שְׁנֵי אֵבָרִים מְעֹרִין זֶה בָּזֶה. וְהַזְּרוֹעַ הָאֲמוּרָה הִיא זְרוֹעַ שֶׁל יָמִין, וּכְנֶגְדָּהּ בָּרֶגֶל הוּא הַשּׁוֹק הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם.

י. כָּל הָרוֹאֶה אֶת הַקַּרְקַע וכו'. החלק התחתון שבגוף הבהמה הנמצא מעל הקרקע כשהבהמה עומדת, מהצוואר עד כרס הבהמה. וְאֵי זֶה הוּא זְרוֹעַ וכו'. ראה גם הלכות ביכורים ט,יח. מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד. מהמפרק שבקצה עצם הזרוע המחוברת לגוף, כלפי מטה עד הפרסות (ראה פה"מ חולין ד,ו, י,ד). שֶׁהֵן שְׁנֵי אֵבָרִים מְעֹרִין זֶה בָּזֶה. בזרוע כלולות שתי עצמות המחוברות יחד (וייתכן לפרש שמילים אלו מוסבות על 'כף של יד', ומסבירות שהכוונה לפרסת הבהמה שמורכבת משתי עצמות צמודות זו לזו). וּכְנֶגְדָּהּ בָּרֶגֶל הוּא הַשּׁוֹק. אותו חלק ברגל הימנית האחורית הוא השוק.

[יא] וְאַחַר שֶׁמְּנִיפִין, מוֹלֵחַ הָאֵמוּרִין וּמַקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה" וכו' (ויקרא ז,לד), וּשְׁאָר הַשְּׁלָמִים נֶאֱכָל לַבְּעָלִין. וְאֵין הַכֹּהֲנִים זָכִין בְּחָזֶה וְשׁוֹק אֶלָּא לְאַחַר הֶקְטֵר הָאֵמוּרִין.

יא. וְאֵין הַכֹּהֲנִים זָכִין. זוכים ויכולים לאכול.

[יב] וְכֵן הַלֶּחֶם שֶׁמֵּנִיף בַּתּוֹדָה וּבְאֵיל נָזִיר, וְהַזְּרוֹעַ הַבְּשֵׁלָה, נֶאֱכָלִין לַכֹּהֲנִים, וּשְׁאָר הַלֶּחֶם עִם שְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִין. וְהַלֶּחֶם שֶׁמֵּנִיף עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק הֵן הַנִּקְרָאִין מוּרָם מִתּוֹדָה, וְהַזְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה עִם הֶחָזֶה וְהַשּׁוֹק עִם הַלֶּחֶם שֶׁמֵּנִיף הֵן הַנִּקְרָאִין מוּרָם מֵאֵיל נָזִיר.

[יג] הַלֶּחֶם הַמּוּרָם מִן הַתּוֹדָה – סְפֵק תְּרוּמָה הוּא, לְפִיכָךְ אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה וְחֹמֶשׁ כַּתְּרוּמָה, וְאֵינוֹ מְדַמֵּעַ כַּתְּרוּמָה. [יד] הָיָה בַּעַל הַתּוֹדָה כֹּהֵן – הֲרֵי שְׁאָר הַלֶּחֶם נֶאֱכָל לַבְּעָלִים, כְּתוֹדַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין הַלֶּחֶם הַבָּא עִם הַתּוֹדָה אוֹ עִם אֵיל הַנָּזִיר קָרוּי מִנְחָה.

יג. אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה וְחֹמֶשׁ כַּתְּרוּמָה. שזר האוכל תרומה במזיד חייב מיתה בידי שמים, ובשוגג משלם את שווי התרומה בתוספת חומש (הלכות תרומות ו,ו). וְאֵינוֹ מְדַמֵּעַ כַּתְּרוּמָה. כאשר תרומה מתערבת בפחות ממאה חולין יש לתערובת דין תרומה, שמותרת באכילה רק לכהנים ובטהרה (שם יג,ב). לחמי תודה של הכהנים שהתערבו בטלים ברוב כשאר איסורים (ריק"ו, כס"מ).
יד. שְׁאָר הַלֶּחֶם נֶאֱכָל לַבְּעָלִים כְּתוֹדַת יִשְׂרָאֵל וכו'. כלחמים של תודת ישראל, ואינו נשרף כמנחת כהן (לקמן יב,ט).

[טו] שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלָמִים בְּשֻׁתָּפוּת – הָאֶחָד מֵנִיף בִּרְשׁוּת חֲבֵרוֹ. אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה – אֶחָד מֵנִיף עַל יְדֵי כֻּלָּן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּסְּמִיכָה. [טז] הָיְתָה אִשָּׁה בַּעֲלַת הַקָּרְבָּן – אֵינָהּ מְנִיפָה, אֲבָל הַכֹּהֵן מֵנִיף, שֶׁקָּרְבָּנָהּ טָעוּן תְּנוּפָה, וְהִיא פְּסוּלָה לִתְנוּפָה. וּלְעוֹלָם אֵין אִשָּׁה מְנִיפָה אֶלָּא הַשּׂוֹטָה וְהַנְּזִירָה בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּתְנוּפָה קוֹדֶמֶת לַהַגָּשָׁה בְּכָל מָקוֹם.

טו. עַל יְדֵי כֻּלָּן. עבור כולם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּסְּמִיכָה. שכולם סומכים זה אחר זה (לעיל ג,ט).
טז. הַכֹּהֵן מֵנִיף שֶׁקָּרְבָּנָהּ טָעוּן תְּנוּפָה וְהִיא פְּסוּלָה לִתְנוּפָה. שהכהן מניף את כל התנופות יחד עם הבעלים, וכשאינם יכולים להניף הוא מניף לבד. אֶלָּא הַשּׂוֹטָה. מניפה את מנחתה (הלכות סוטה ג,טו). וְהַנְּזִירָה. מניפה את המורם מאיל הנזיר שלה (הלכות נזירות ח,ד). וּתְנוּפָה קוֹדֶמֶת לַהַגָּשָׁה בְּכָל מָקוֹם. את קרבנות המנחה יש להגיש לקרן המזבח לפני הקטרתם, ואת מנחת הסוטה ומנחת העומר צריכים גם להניף (לקמן יב,ו), וההנפה צריכה להיעשות לפני ההגשה.

[יז] כֵּיצַד הוּא הַלֶּחֶם שֶׁמֵּבִיא עִם הַתּוֹדָה? לוֹקֵחַ עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן סֹלֶת, וְעוֹשֶׂה מֵהֶן עֲשָׂרָה עֶשְׂרוֹנִים חָמֵץ וַעֲשָׂרָה מַצָּה. הָעֲשָׂרָה שֶׁל חָמֵץ – עוֹשֶׂה אוֹתָן עֶשֶׂר חַלּוֹת. [יח] וְכֵיצַד מְחַמְּצָן? מֵבִיא שְׂאֹר כְּדֵי חִמּוּצָן, וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַמִּדָּה, וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה; אַף עַל פִּי שֶׁסּוֹפָהּ לִהְיוֹת חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה מִפְּנֵי הַשְּׂאֹר, שֶׁפְּעָמִים יִהְיֶה עָבֶה וְקָשֶׁה וּפְעָמִים רַךְ – אֵין מַשְׁגִּיחִין אֶלָּא עַל מִדָּתָהּ עַתָּה, וַהֲרֵי הוּא מוֹדֵד עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן שְׁלֵמִים.
וְהָעֲשָׂרָה עֶשְׂרוֹנִים שֶׁל מַצָּה – עוֹשֶׂה מֵהֶן שְׁלֹשִׁים חַלּוֹת שָׁווֹת, עֶשֶׂר חַלּוֹת מִכָּל מִין: עֶשֶׂר חַלּוֹת מַאֲפֵה תַּנּוּר, וְעֶשֶׂר חַלּוֹת רְקִיקִין, וְעֶשֶׂר חַלּוֹת מֻרְבֶּכֶת. [יט] וְכֵיצַד הִיא הַמֻּרְבֶּכֶת? חוֹלֵט אוֹתָהּ בְּרוֹתְחִין, וְאוֹפֶה אוֹתָהּ מְעַט, וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ בְּשֶׁמֶן עַל הַלְּפָס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹלִין הַסֻּפְגָּנִין, וּמַרְבִּין בְּשִׁמּוּנָהּ, וְזֶה הוּא הָרִבּוּךְ הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם.

יז. עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן סֹלֶת. כארבעים ושניים ליטר.
יח. שְׂאֹר. עיסה חמוצה ממים וקמח המשמשת להתפחת בצק אחר. כְּדֵי חִמּוּצָן. בכמות המספיקה להתפחת הסולת. וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הַמִּדָּה וּמְמַלֵּא אֶת הַמִּדָּה. מכניס לכלי מדידה של עישרון את השאור וממלא את שאר המידה בסולת. אַף עַל פִּי שֶׁסּוֹפָהּ לִהְיוֹת חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה מִפְּנֵי הַשְּׂאֹר שֶׁפְּעָמִים יִהְיֶה עָבֶה וְקָשֶׁה וּפְעָמִים רַךְ. שהשאור יכול להיות דחוס או אוורירי (על פי יחס הקמח והמים שבו). וכתוצאה מכך סך כל כמות הסולת שבעישרון (המורכבת מסולת המנחה והשאור) תהיה יותר או פחות מאילו היה כל העישרון סולת ללא שאור.
חַלּוֹת מַאֲפֵה תַּנּוּר. נבללות בשמן לפני לישתן במים ואפייתן (לקמן הכ"א). חַלּוֹת רְקִיקִין. נילושות במים בלבד, ולאחר אפייתן בתנור נמשחות בשמן (שם). מֻרְבֶּכֶת. מטוגנת בשמן רב.
יט. חוֹלֵט אוֹתָהּ בְּרוֹתְחִין. מערה על הסולת מים רותחים. וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ בְּשֶׁמֶן עַל הַלְּפָס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. מטגן את הסולת בכלי שבו היא צפה בשמן. הַסֻּפְגָּנִין. העשויות מבצק רך כספוג ומטוגנות בשמן. וְזֶה הוּא הָרִבּוּךְ הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם. וכך, בריבוי שמן, עושים גם את מנחת החביתים שעליה נאמר: "מרבכת תביאנה" (ויקרא ו,יד; פה"מ מנחות ט,ג, וראה לקמן יג,ב).

[כ] וּבְכַמָּה שֶׁמֶן הוּא עוֹשֶׂה הַשְּׁלֹשִׁים חַלּוֹת? בַּחֲצִי לֹג שֶׁמֶן. וְשִׁעוּר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. רְבִיעִית מִמֶּנּוּ לָרְבוּכָה, וּשְׁמִינִית לַחַלּוֹת, וּשְׁמִינִית לָרְקִיקִין. [כא] הַחַלּוֹת – לוֹתֵת הַסֹּלֶת שֶׁלָּהֶן בִּשְׁמִינִית שֶׁל שֶׁמֶן, וְאַחַר כָּךְ לָשׁ וְאוֹפֶה אוֹתָן. וְהָרְקִיקִים – מוֹשְׁחִין בַּשְּׁמִינִית שֶׁלָּהֶן אַחַר אֲפִיָּתָן.
וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ מִן הַכֹּל אַרְבַּע חַלּוֹת, אַחַת מִכָּל מִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן" (ויקרא ז,יד). [כב] וְלַחְמֵי תּוֹדָה שֶׁאָפָה אוֹתָן אַרְבַּע חַלּוֹת – יָצָא; לֹא נֶאֱמַר אַרְבָּעִים אֶלָּא לְמִצְוָה. וְהוּא שֶׁיַּפְרִישׁ הַחַלָּה שֶׁלָּהֶן אַחַת מִכָּל קָרְבָּן כְּשֶׁהֵן בָּצֵק, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין פְּרוּסָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן" – שֶׁלֹּא יִטֹּל פְּרָס.

כ. בַּחֲצִי לֹג שֶׁמֶן. כמאה וחמישים סמ"ק. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מסורת התורה שבעל פה.
כא. הַחַלּוֹת… וְהָרְקִיקִים. ראה גם לקמן יג,ח. לוֹתֵת. בולל. לָשׁ. במים פושרים (שם).
כב. אַרְבַּע חַלּוֹת. חלה אחת מכל מין. וְהוּא שֶׁיַּפְרִישׁ הַחַלָּה שֶׁלָּהֶן… כְּשֶׁהֵן בָּצֵק. יש להפריש את הלחם הניתן לכהן מן הבצק ולאפות בנפרד. אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן. שלם. פְּרָס. פרוס, חתוך.

[כג] וְכֵיצַד הוּא הַלֶּחֶם הַבָּא עִם אֵיל נָזִיר? לוֹקֵחַ שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עִשָּׂרוֹן, וְעוֹשֶׂה מֵהֶן עֶשְׂרִים חַלּוֹת שָׁווֹת, וְכֻלָּן מַצָּה: עֲשָׂרָה רְקִיקִין מְשׁוּחִים בַּשֶּׁמֶן, וְעֶשֶׂר חַלּוֹת לוֹתֵת הַסֹּלֶת שֶׁלָּהֶן בַּשֶּׁמֶן, וְהַכֹּל מַאֲפֵה תַּנּוּר. וְשֶׁמֶן שֶׁלָּהֶן רְבִיעִית, וְשִׁעוּר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְהַכֹּהֵן לוֹקֵחַ מֵהֶן שְׁתֵּי חַלּוֹת, אַחַת מִכָּל מִין.

כג. לוֹקֵחַ שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי עִשָּׂרוֹן. כארבע עשרה ליטר. רְבִיעִית. רבע לוג, כשבעים וחמש סמ"ק.

[כד] שְׁנֵי מִינֵי לֶחֶם שֶׁבַּנָּזִיר וְאַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶם שֶׁבַּתּוֹדָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וּמַעֲשֵׂה הַלֶּחֶם שֶׁל שְׁנֵיהֶן חוּץ לָעֲזָרָה.

כד. מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. אינו יכול להביא אחד מהם מבלי להביא את השאר. וּמַעֲשֵׂה הַלֶּחֶם. הכנתו.

[כה] כֵּיצַד מַעֲשֵׂה הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח? אַחַר שֶׁיִּזְרֹק דָּמָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, מַפְשִׁיט, וּמוֹצִיא הָאֵמוּרִין, וּמוֹלְחָן וּמַקְטִירָן. וּשְׁאָר בְּשַׂר הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וּשְׁאָר בְּשַׂר הַמַּעֲשֵׂר נֶאֱכָל לִבְעָלָיו, וְהַפֶּסַח נֶאֱכָל לִמְנוּיוֹ כְּהִלְכוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח.

כה. שֶׁיִּזְרֹק דָּמָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נתינה אחת כנגד היסוד (לעיל ה,יז). בְּשַׂר הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הלכות בכורות א,ב. וּשְׁאָר בְּשַׂר הַמַּעֲשֵׂר נֶאֱכָל לִבְעָלָיו. שם ד,ד. נֶאֱכָל לִמְנוּיוֹ. רק לכל מי שהתמנה לקרבן (הלכות קרבן פסח ב,א). כְּהִלְכוֹתָיו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח. כהלכות אכילת הפסח (הלכות קרבן פסח פרקים ח-י).