פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
כ״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ה בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
כ׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בִּימֵי יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהָיָה אַחַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, שָׁלְחוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל וּבָדְקוּ בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וּמָצְאוּ שֶׁהַכֹּל זְהִירִים בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה וּמַפְרִישִׁין אוֹתָהּ, אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ מַעְשַׂר עָנִי הָיוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מִיִּשְׂרָאֵל מְקִלִּין עַל עַצְמָן וְלֹא הָיוּ מַפְרִישִׁין אוֹתָן. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת אֶלָּא אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים כְּשֵׁרִים, אֲבָל עַמֵּי הָאָרֶץ – פֵּרוֹתֵיהֶם סָפֵק, וְאֵינָן נֶאֱמָנִין לוֹמַר: 'מְעֻשָּׂרִין הֵן', וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא דְּמַאי.
א. בִּימֵי יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל. כנראה הוא יוחנן הורקנוס הראשון בנו של שמעון בן מתתיהו החשמונאי ששלט עד שנת 104 לפנהס"נ. שֶׁהַכֹּל זְהִירִים בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה וּמַפְרִישִׁין אוֹתָהּ וכו'. מפני שבתרומה גדולה יש חיוב מיתה וחיטה אחת פוטרת את כל הכרי ואין הפסד בהפרשתה. ועוד, מפני שחשבו שחיוב תרומת המעשר, שגם היא במיתה, חלה רק על הלוי לאחר שהופרש מעשר ראשון אבל כשלא מפרישים מעשר ראשון טעו לחשוב שאין חיוב להפריש תרומת מעשר (ריק"ו בשם רש"י בכורות יא,ב). אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים כְּשֵׁרִים. ראה לקמן י,א. הַנִּקְרָא דְּמַאי. בפירוש המילה ניתנו הסברים רבים, ובפה"מ (ברכות ז,א) כתב שהמילה מורכבת משתי מילים בארמית: 'דא מאי' – 'זה מהו'.
ב. וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה אָדָם מַפְרִישׁ מִן הַדְּמַאי אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲוֹן מִיתָה, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד, שֶׁהֲרֵי בְּעָלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ. אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי אֵין מַפְרִישִׁין מִן הַדְּמַאי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק, וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. לְפִיכָךְ אוֹמְרִין לַלֵּוִי אוֹ לֶעָנִי: 'הָבֵא רְאָיָה שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וְטֹל מַעַשְׂרוֹ'.
ב. עֲוֹן מִיתָה. שהאוכל פירות שלא הופרשו מהם תרומה ותרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים (אבל האוכל פירות שלא הופרשו מהם מעשרות לוקה על אכילתם ואינו חייב מיתה – ראה הלכות מאכלות אסורות י,יט-כ). מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד. אין בהפרשתו הפסד כספי לבעלים. בְּעָלָיו אוֹכְלִין אוֹתוֹ. בירושלים (ראה הלכות מעשר שני ב,א). אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי אֵין מַפְרִישִׁין מִן הַדְּמַאי וכו'. מכיוון שיש ספק שמא הופרשו המעשרות כדין, אין הלוי או העני יכולים ליטול את המעשרות כדין כל ספק ממון שהרוצה להוציא ממון מחברו עליו להביא ראיה (וראה בהלכה הבאה ולקמן ה"ה שמכל מקום צריך לקרוא שם למעשרות הללו).
ג. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין מַעְשַׂר עָנִי מִן הַדְּמַאי, צָרִיךְ לִקְרוֹת לוֹ שֵׁם, וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ, וְאוֹמֵר: 'עִשּׂוּר מַה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן – מַעְשַׂר עָנִי', כְּדֵי לִקְבֹּעַ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁמַּעְשַׂר עָנִי בִּשְׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית בִּמְקוֹם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל שְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׁבוּעַ.
ג. לִקְרוֹת לוֹ שֵׁם. להגדיר חלק מסוים מן הפירות או התבואה כמעשר עני. עִשּׂוּר מַה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן. עשירית מן הפירות. כְּדֵי לִקְבֹּעַ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וכו'. כדי לחזק את התקנה שמפרישים מעשר שני מן הדמאי תיקנו להפריש ממנו מעשר עני. שבשנים שמפרישים מעשר עני (השנה השלישית והשישית למניין שנות השמיטה) אין מפרישים מעשר שני, וכך עלולים להתרגל להפריש תרומת מעשר בלבד גם בשאר השנים שבהן חובה להפריש מעשר שני.
ד. כְּשֶׁמַּפְרִישִׁין מִן הַדְּמַאי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי – אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁהוּא סָפֵק. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַפְרִישָׁן כְּשֶׁהוּא עָרֹם.
ד. כְּשֶׁהוּא עָרֹם. שאסור לברך ערום, אבל להפריש מותר (השווה הלכות תרומות ד,ד).
ה. כֵּיצַד מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי? מַפְרִישׁ כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, שֶׁהִיא אֶחָד מִמֵּאָה מִן הַכֹּל, וּמַנִּיחָהּ בְּצַד הַפֵּרוֹת, וְאוֹמֵר: 'זֶה מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ'. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר: 'זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו שֶׁהוּא מַעֲשֵׂר – הֲרֵי הוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל שְׁאָר הַמַּעֲשֵׂר הַסָּמוּךְ לוֹ', וְנוֹטֵל אוֹתָהּ וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן, שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר קֹדֶם הַמַּעֲשֵׂר לְכַתְּחִלָּה.
וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
ה. וּמַנִּיחָהּ בְּצַד הַפֵּרוֹת. כדי שיהיה סמוך לשאר המעשר. זֶה מַעֲשֵׂר. האחד ממאה שהפריש הוא חלק מן המעשר הראשון. וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. עוד תשעה חלקים מן המאה הרי הם סמוכים לחלק שהופרש (ואינו מפריש את המעשר הראשון אלא רק קורא לו שם). זֶה שֶׁאָמַרְתִּי עָלָיו שֶׁהוּא מַעֲשֵׂר. החלק שהופרש בפועל. שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר קֹדֶם הַמַּעֲשֵׂר לְכַתְּחִלָּה. ולכן בתחילה קורא שם למעשר הראשון ורק אחר כך מפריש מתוכו תרומת מעשר.
ו. וּמֻתָּר לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי קֹדֶם הָרִאשׁוֹן בִּדְמַאי. וְאִם רָצָה, אוֹמֵר: 'מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל פֵּרוֹת אֵלּוּ בִּצְפוֹנָם' אוֹ 'בִּדְרוֹמָם', 'וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת'.
וְכֵן הַלּוֹקֵחַ כִּכָּר מִן הַנַּחְתּוֹם – מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר: 'אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. וְזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר – עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל שְׁאָר הַמַּעֲשֵׂר הַסָּמוּךְ לוֹ. וְהַיָּתֵר עַל אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁהִפְרַשְׁתִּי – הֲרֵי הוּא חַלָּה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנָהּ' אוֹ 'בִּדְרוֹמָהּ', 'וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת', וְאוֹכֵל.
ו. וּמֻתָּר לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי קֹדֶם הָרִאשׁוֹן בִּדְמַאי. אבל בטבל ודאי אסור לכתחילה להקדים שני לראשון (הלכות תרומות ג,כג). וְאִם רָצָה. לא להפריש את המעשר השני אלא לחלל אותו מיד על המעות (לאופן החילול ראה הלכות מעשר שני ד, א).
מִן הַנַּחְתּוֹם. האופה, שאינו נאמן על המעשרות. כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. שנחשדו עמי הארץ על החלה ולכן צריך הלוקח להפרישה (ישועות מלכו). ויש אומרים שעמי הארץ לא נחשדו על החלה (כשם שלא נחשדו על התרומה), אך חכמים תיקנו שהנחתום שהוא עם הארץ לא יפריש אלא רק מי שקונה ממנו (ראה רדב"ז לקמן הי"ב, וראה הלכות ביכורים ח,יד). הֲרֵי הוּא חַלָּה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנָהּ. בדרך כלל מפרישים תרומות ומעשרות מהתבואה, ורק אחר כך מפרישים חלה מהעיסה. אולם במקרה זה, כאשר ההפרשה נעשית לאחר האפייה, מקדימים את הפרשת החלה למעשר שני מפני שבחלה נתחייבו ישראל מיד כשנכנסו לארץ, ובמעשרות נתחייבו רק לאחר ירושה וישיבה. ומעשר ראשון קודם לשניהם מפני שהוא נקרא בתורה 'ראשית' (פה"מ דמאי ה,א בשם הירושלמי).
ז. וְכֵן הַמְזַמֵּן אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת – אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת: 'מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר – הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר – עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַשְּׁאָר הַסָּמוּךְ לוֹ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ' אוֹ 'בִּדְרוֹמוֹ', 'וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת', מִפְּנֵי שֶׁמֻּתָּר לְאָדָם לְהַתְנוֹת תְּנָאִין אֵלּוּ עַל הַדְּמַאי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ.
אֲבָל בַּוַּדַּאי – אֵינוֹ מַתְנֶה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ.
ז. שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ. בשבת. אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת. מפני שאסור להפריש מעשרות בשבת ויום טוב, שנראה כמתקן (הלכות שבת כג,ט).
אֲבָל בַּוַּדַּאי. פירות שוודאי לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ. בבעלותו.
ח. כֵּיצַד? הָיוּ לוֹ מֵאָה תְּאֵנִים שֶׁל טֶבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַּשָּׂדֶה, וּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא תֶּחֱשַׁךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְעַשֵּׂר בְּשַׁבָּת – אוֹמֵר: 'שְׁנֵי תְּאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וְעֶשֶׂר שֶׁאֲנִי מַפְרִישׁ אַחֲרֵיהֶן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְתֵשַׁע שֶׁאֲנִי מַפְרִישׁ אַחֲרֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי', וּלְמָחָר מַפְרִישׁ וְאוֹכֵל.
ח. וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַּשָּׂדֶה. סמוך לכניסת שבת. שְׁנֵי תְּאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה. שכן בטבל ודאי צריך להפריש גם תרומה גדולה ששיעורה אחד מחמישים. וְעֶשֶׂר. כלומר 9.8 תאנים שהן עשר בקירוב שהרי מפריש מ-98 התאנים הנותרות. וְתֵשַׁע. שכבר הפריש שתיים לתרומה גדולה ועשר למעשר ראשון ונשארו 88 תאנים, ותשע תאנים הן עשירית מכך בקירוב (פה"מ דמאי ז,ד).
ט. וְצָרִיךְ לִרְחֹשׁ בִּשְׂפָתָיו בְּשָׁעָה שֶׁמַּפְרִישׁ זוֹ אַחַר זוֹ, וְאֵינוֹ כִּמְתַקֵּן בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי הִקְדִּים תְּנָאוֹ. וְטֶבֶל שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּנַאי זֶה – מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת קֹדֶם שֶׁיַּפְרִישׁ. וְנוֹתֵן עֵינָיו בְּצַד זֶה, וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר.
ט. לִרְחֹשׁ בִּשְׂפָתָיו. לחזור בלחש על נוסח ההפרשה. מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת. שהרי יש דרך לתקנו לאכילה (בניגוד לטבל רגיל שאסור לטלטלו משום שאי אפשר לאכלו בשבת – ראה הלכות שבת כה,יט). וְנוֹתֵן עֵינָיו בְּצַד זֶה וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר. ואינו מפריש ממש כמו ביום חול מפני שנראה כמתקן, אלא נותן עיניו בצד אחד ומייעד אותו במחשבתו לתרומה ולמעשר ואוכל את השאר (רש"ס דמאי ז,ה, שערי צדק שער מצוות הארץ פרק יג חכמת אדם יג, שו"ת רב פעלים ג או"ח כה). וייתכן לפרש שהסיבה שאינו מפריש ממש היא שאסור לטלטל את המעשר הראשון שהרי הוא אסור באכילה כל עוד הלוי לא מפריש ממנו את תרומת המעשר (ראה פסיקתא רבתי פסקה כה).
י. נָתַן לוֹ עַם הָאָרֶץ כּוֹס לִשְׁתּוֹתוֹ – אוֹמֵר: 'מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס – הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. וְזֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר – עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַשְּׁאָר הַסָּמוּךְ לוֹ. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִי הַכּוֹס, וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת', וְשׁוֹתֶה, וּמַנִּיחַ כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס.
י. בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס. בתחתית הכוס. בְּפִי הַכּוֹס. בחלקה העליון.
יא. וְכֵן אִם זִמְּנוֹ חֲבֵרוֹ לִשְׁתּוֹת אֶצְלוֹ בְּשַׁבָּת – מַתְנֶה כַּתְּנַאי הַזֶּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַל כָּל מַה שֶּׁיִּשְׁתֶּה אֶצְלוֹ.
וְכֵן פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת – נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, וְאוֹמֵר: 'זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל הַתִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לֶאֱכֹל, וְזוֹ הָאַחַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הָעֶשֶׂר הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הוּא הָעֶשֶׂר הָאַחֲרוֹנוֹת, וַהֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת', וְנוֹתֵן הַגְּרוֹגֶרֶת שֶׁהִפְרִישׁ לַכֹּהֵן. וְהַפּוֹעֵל מַפְרִישׁ לְעַצְמוֹ דְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתִּהְיֶה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשֶּׁל פּוֹעֵל.
יא. פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת. ובעל הבית מספק לו את מזונותיו. גְּרוֹגֶרֶת. תאנה מיובשת. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הוּא הָעֶשֶׂר הָאַחֲרוֹנוֹת. דהיינו תשע גרוגרות שהן עשר בקירוב, שהרי לאחר שקרא לעשר בשם מעשר ראשון נשארו תשעים גרוגרות שעליהן צריך להפריש מעשר שני (תוס' אנשי שם דמאי ז,ג). שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁתִּהְיֶה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁל בַּעַל הַבַּיִת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשֶּׁל פּוֹעֵל. תקנת חכמים היא שתרומת המעשר היא על חשבונו של בעל הבית ומעשר שני על חשבון הפועל. ולכן אם סוכם שהפועל יאכל מאה גרוגרות והפועל הפריש אחת מהן לתרומת מעשר, יכול הפועל לאכול גרוגרת נוספת על חשבון בעל הבית, אבל את המעשר השני מחלל הפועל על כספו שלו.
יב. הַנַּחְתּוֹמִין – לֹא חִיְּבוּ אוֹתָן לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִן הַדְּמַאי, אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁיַּפְרִישֶׁנָּה בְּטָהֳרָה עִם הַחַלָּה, וְהַלּוֹקֵחַ מַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹכֵר בַּחֲנוּתוֹ אוֹ עַל פֶּתַח חֲנוּתוֹ. אֲבָל הַמּוֹכֵר לַפַּלְטֵר אוֹ בַּחֲנוּת הַסְּמוּכָה לַפַּלְטֵר – חַיָּב לְהַפְרִישׁ אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
יב. הַנַּחְתּוֹמִין. המקפידים על המעשרות ועל הטהרה שהשתמשו בקמח דמאי. לֹא חִיְּבוּ אוֹתָן לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִן הַדְּמַאי. הקלו עליהם מפני שהם מחויבים למכור במחיר הנקבע על ידי מפקחי השוק ואין להם רווח גדול (פה"מ דמאי ב,ד ע"פ בבלי יומא ט,א). כְּדֵי שֶׁיַּפְרִישֶׁנָּה בְּטָהֳרָה עִם הַחַלָּה. שאם ימכור למי שאינו מקפיד על טהרה תיטמא תרומת המעשר (ע"פ הגר"א ירושלמי דמאי ב,ד). ויש מפרשים שגם אם הקונה מקפיד על הטהרה חייבו את הנחתום להפריש מפני שיותר קל להיזהר בטהרת התרומה כשמפרישים אותה מיד (חזון יחזקאל דמאי ג,יג). לַפַּלְטֵר. אדם הקונה מן הנחתום ומוכר לאחרים. חַיָּב לְהַפְרִישׁ אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. מפני שעל המוכר לפלטר אין מפקחים המכריחים אותו למכור במחיר נמוך (ערוה"ש קט,יא, פאה"ש דמאי יד,יב ס"ק לח). ויש מפרשים שמפני שמהפלטר קונים גם ילדים, הם עלולים לקנות גם מהנחתום ולאכול מהלחם לפני שיפרישו ממנו מעשר שני (יד"פ).
יג. שְׁנַיִם שֶׁבָּצְרוּ כַּרְמֵיהֶם בְּתוֹךְ גַּת אַחַת, וְהָאֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁעִשֵּׂר זֶה הַנֶּאֱמָן עַל חֶלְקוֹ – כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל חֶלְקוֹ מִן הַיַּיִן הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר דְּמַאי עַל חֲצִי חֵלֶק עַם הָאָרֶץ.
יג. אַף עַל פִּי שֶׁעִשֵּׂר זֶה הַנֶּאֱמָן עַל חֶלְקוֹ. שהנאמן על המעשרות עישר את חלקו כשבצר את הענבים קודם שהכניסם לגת. הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר דְּמַאי עַל חֲצִי חֵלֶק עַם הָאָרֶץ. מפני שבגת התערב היין שיצא מהענבים המעושרים עם היין שיצא מענביו של עם הארץ. וכאשר מחלקים את היין לאחר מכן נמצא שכל חלק עשוי חציו מענבים מעושרים וחציו מענבים של דמאי.

תקציר הפרק 

פרק ט הלכות מעשר

תקנת דמאי

החל מפרק זה ועד סוף ההלכות עוסק הרמב"ם בדין דמאי. בפרק זה מציג הרמב"ם את תקנת החכמים לגבי הנאמנות על המעשרות וחובת ההפרשה על הדמאי הנובעת מכך. בשאר הפרק מבאר הרמב"ם כיצד מעשרין את הדמאי.

עיקר ההלכות:
🔹דמאי אלו פירות של עם הארץ שספק אם הופרשו מהם תרומות ומעשרות כהלכה, ולכן חייב להפריש תרומת מעשר וכן מעשר שני.
🔹אחריות ההוכחה – על הלוי והעני.
🔹התניה מראש – אפשרית, אף שאינם ברשותו. כגון שהולך לאכול אצל עם הארץ וכדומה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הטעם שלא מפריש מן הדמאי את המעשר הוא משום שאינו חמור כתרומה שהיא במיתה?

2.אסור לחבר להענות להזמנה של עם הארץ להתארח אצלו בשבת אפילו הזמינו שבוע-משום שאינו מעשר?

3.האם בעל חנות לממכר דברי מאפה חייב להפריש מעשר שני מן הדמאי?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן