פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. נֶטַע רְבָעִי – הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיי" (ויקרא יט,כד), וְדִינוֹ לְהֵאָכֵל לִבְעָלָיו בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרְיָא, כָּךְ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרְיָא. וּבְנֶטַע רְבָעִי הוּא אוֹמֵר: "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ" (במדבר ה,י) – שֶׁאֵין לְךָ קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ דִּינוֹ בַּתּוֹרָה לְמִי הוּא, חוּץ מִנֶּטַע רְבָעִי.
א. נֶטַע רְבָעִי. פירות האילן בשנה הרביעית לנטיעתו (בשלוש השנים הראשונות הפירות נקראים ערלה, ואסורים באכילה ובהנאה. ואף שהרבה מדיני נטע רבעי תלויים בדיני ערלה, הקדים הרמב"ם את דיני נטע רבעי לדיני ערלה שיתבארו בפרק הבא מפני הדמיון בין נטע רבעי למעשר שני בדיני האכילה והפדיון). וְדִינוֹ לְהֵאָכֵל לִבְעָלָיו בִּירוּשָׁלַיִם כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. ולפי דיני האכילה שנאמרו במעשר שני (כדלעיל פרקים ב-ג). וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּסוּרְיָא. לעיל א,יד. כָּךְ אֵין נֶטַע רְבָעִי בְּסוּרְיָא. וכל שכן בחוץ לארץ, אבל בארץ נוהג גם בזמן החורבן (הלכות מאכלות אסורות י,טו). שֶׁאֵין לְךָ קֹדֶשׁ שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ דִּינוֹ בַּתּוֹרָה לְמִי הוּא חוּץ מִנֶּטַע רְבָעִי. התורה פירשה למי נותנים כל קודש חוץ מנטע רבעי, ולכן צריך לומר שהפסוק "ואיש את קדשיו לו יהיו" מתייחס לנטע רבעי.
ב. הָרוֹצֶה לִפְדּוֹת נֶטַע רְבָעִי – פּוֹדֶה, כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם פָּדָהוּ לְעַצְמוֹ – מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְאֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ" (ויקרא יט,כה) – עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה תְּבוּאָה. וְאֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ בִּמְחֻבָּר, כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וַהֲרֵי הוּא מָמוֹן גָּבֹהַּ, כַּמַּעֲשֵׂר, לְפִיכָךְ אֵינוֹ נִקְנֶה בְּמַתָּנָה, אֶלָּא אִם כֵּן נְתָנוֹ בֹּסֶר. וְדִינוֹ בִּשְׁאָר הַדְּבָרִים לְעִנְיַן אֲכִילָה וּפְדִיָּה – כַּמַּעֲשֵׂר.
ב. פּוֹדֶה כְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאִם פָּדָהוּ לְעַצְמוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ. דיני הפדיון והוספת החומש נתפרטו לעיל פרקים ד-ה. לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת. שלב הגידול שבו מתחייבים הפירות בתרומות ומעשרות (ראה הלכות מעשר ב,ג-ה). עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה תְּבוּאָה. פרי שראוי לאכילה. וַהֲרֵי הוּא מָמוֹן גָּבֹהַּ כַּמַּעֲשֵׂר. לעיל ג,יז. אֶלָּא אִם כֵּן נְתָנוֹ בֹּסֶר. לפני שהגיע לעונת המעשרות (פה"מ מעשר שני ה,ה).
ג. וְהַפּוֹדֶה כֶּרֶם רְבָעִי – רָצָה פּוֹדֵהוּ עֲנָבִים, רָצָה פּוֹדֵהוּ יַיִן, וְכֵן הַזֵּיתִים. אֲבָל שְׁאָר הַפֵּרוֹת – אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִבְּרִיָּתָן.
ג. רָצָה פּוֹדֵהוּ יַיִן וְכֵן הַזֵּיתִים. כיוון שיין ושמן הם משקים חשובים, וענבים וזיתים נועדו לסחיטה. אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִבְּרִיָּתָן. לא סוחטים אותם (כדלעיל ג,יא לגבי מעשר שני).
ד. כֶּרֶם רְבָעִי – אֵין לוֹ שִׁכְחָה וְלֹא פֵּאָה וְלֹא פֶּרֶט וְלֹא עוֹלֵלוֹת, וְאֵין מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֶלָּא כֻּלּוֹ עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם, אוֹ נִפְדֶּה וְיַעֲלוּ הַדָּמִים וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם, כַּמַּעֲשֵׂר.
ד. כֶּרֶם רְבָעִי. והוא הדין שאר פירות ('נטע רבעי'). אֵין לוֹ שִׁכְחָה וכו'. כיוון שהוא ממון גבוה (פה"מ מעשר שני ה,ג). שִׁכְחָה. כמבואר בהלכות מתנות עניים א,ה-ו. פֵּאָה. שם א,א-ב. פֶּרֶט. שם ד,טו. עוֹלֵלוֹת. שם ד,יז.
ה. עֲנָבִים שֶׁל כֶּרֶם רְבָעִי – הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיִּהְיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ יוֹם לְכָל צַד, כְּדֵי לְעַטֵּר שְׁוָקֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּפֵרוֹת. וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – נִפְדֶּה אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחוֹמָה. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת – אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ נִפְדִּין סָמוּךְ לַחוֹמָה.
ה. שֶׁיִּהְיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם. ולא נפדים. מַהֲלַךְ יוֹם לְכָל צַד. כל הענבים שגדלו במרחק של מהלך יום מירושלים לכל צדדיה. כְּדֵי לְעַטֵּר שְׁוָקֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּפֵרוֹת. שפירות נטע רבעי מרובים הם (בניגוד למעשר שני שהוא אחוז מסוים מהיבול), והעולים מביאים חלק מהפירות לשוק לחלקם במתנה (ד"א; וראה ירושלמי מעשר שני ה,ב שלפני התקנה היה בירושלים מחסור בענבים כיוון שמשמשים לנסכים).
ו. כֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי? מַנִּיחַ אֶת הַסַּל עַל פִּי שְׁלֹשָׁה, וְאוֹמֵר: 'כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בְּסֶלַע עַל מְנַת שֶׁיּוֹצִיא יְצָאוֹת הַשּׁוֹמְרִים וְהַחַמָּרִין וְהַפּוֹעֲלִין מִבֵּיתוֹ?'. וְאַחַר שֶׁקּוֹצְבִין אֶת הַשַּׁעַר, מַנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת, וְאוֹמֵר: 'כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ, מִשַּׁעַר כָּךְ וְכָךְ סַלִּים בְּסֶלַע'.
וּבַשְּׁבִיעִית – פּוֹדֵהוּ בְּשָׁוְיוֹ, שֶׁאֵין שָׁם לֹא שׁוֹמְרִים וְלֹא פּוֹעֲלִים. וְאִם הָיָה הֶפְקֵר – אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה בִּלְבַד.
ו. כֵּיצַד פּוֹדִין נֶטַע רְבָעִי. בזמן המקדש (ובזמן החורבן פודים אפילו בפרוטה, ולאחר הפדיון מאבדים אותה, כמבואר בהלכות מאכלות אסורות י,יז). מַנִּיחַ אֶת הַסַּל עַל פִּי שְׁלֹשָׁה. מניח סל פירות לפני שלושה אנשים שבקיאים בשומא (ריק"ו, ערוה"ש קלה,יב; וראה לעיל ד,כ שבמעשר שני הצריכו שלושה רק כאשר אין דמיו ידועים, אך כאן הצריכו שלושה תמיד כיוון שצריך להעריך את שווי ההוצאות). כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִפְדּוֹת לוֹ בְּסֶלַע עַל מְנַת וכו'. כמה סלי פירות שווים סלע, בהתחשב בכך שהקונה צריך להוציא מכספו את הוצאות השמירה, איסוף הפירות ("הפועלין") וההובלה ("החמרין" – מובילים על חמור). שֶׁקּוֹצְבִין אֶת הַשַּׁעַר. מעריכים את המחיר. מִשַּׁעַר כָּךְ וְכָךְ סַלִּים בְּסֶלַע. על פי מחיר של כך וכך סלים לכל סלע.
לֹא שׁוֹמְרִים וְלֹא פּוֹעֲלִים. שהמטעים הפקר, וכל אדם קוטף מעט לביתו (הלכות שמיטה ד,כד). אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכַר לְקִיטָה בִּלְבַד. מנכים רק את הוצאות איסוף הפירות.
ז. מִי שֶׁהָיָה לוֹ נֶטַע רְבָעִי בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, שֶׁיַּד הַכֹּל שָׁוָה – צָרִיךְ לְצַיְּנוֹ בְּקוֹזְזוֹת אֲדָמָה, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ בּוֹ וְלֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּפָּדֶה. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ שְׁנֵי עָרְלָה – מְצַיְּנִין אוֹתָן בְּחַרְסִית, כְּדֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם צִיְּנוֹ בְּקוֹזְזוֹת אֲדָמָה, שֶׁמָּא יִתְפָּרְרוּ, שֶׁאִסּוּר עָרְלָה חָמוּר, שֶׁהִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָיָה. וְהַצְּנוּעִין הָיוּ מַנִּיחִין אֶת הַמָּעוֹת בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְאוֹמְרִין: 'כָּל הַנִּלְקָט מִפֵּרוֹת רְבָעִי אֵלּוּ מְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ', שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לִפְדּוֹתוֹ בִּמְחֻבָּר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ז. שֶׁיַּד הַכֹּל שָׁוָה. שכל אדם רשאי לקטוף. לְצַיְּנוֹ בְּקוֹזְזוֹת אֲדָמָה. לסמנו ברגבי אדמה (פה"מ מעשר שני ה,א). בְּחַרְסִית. חימר שרוף (שם). וְהַצְּנוּעִין. המהדרים. כָּל הַנִּלְקָט וכו'. כל מה שילקטו יחול עליו פדיון בשעת לקיטתו (רדב"ז), או שהיו אומרים זאת כל ערב על מה שנלקט במשך היום (ד"א). כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ה"ב.
ח. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָעָרְלָה וְלָרְבָעִי. וּמֵאֵמָּתַי מוֹנִין לָעָרְלָה וְלָרְבָעִי? מִשְּׁעַת נְטִיעָה. וְאֵינוֹ מוֹנֶה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חֲשׁוּבִין שָׁנָה, וְהוּא שֶׁתִּקְלֹט הַנְּטִיעָה קֹדֶם הַשְּׁלֹשִׁים יוֹם. וְכַמָּה הוּא סְתָם קְלִיטָה לְכָל הָאִילָנוֹת? שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
ח. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי… וּמֵאֵמָּתַי מוֹנִין וכו'. מניין שנות האילן מתחיל מזמן נטיעתו, והשנים הבאות למניינו מתחילות באחד בתשרי כדלקמן. וְאֵינוֹ מוֹנֶה מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה. הנוטע באמצע השנה אינו צריך להמתין עד ראש השנה בשביל להתחיל למנות. שֶׁתִּקְלֹט הַנְּטִיעָה. ששורשיה יתפשטו בקרקע (פה"מ שביעית ב,ו). סְתָם קְלִיטָה. זמן הקליטה על פי רוב. שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. שבועיים.
ט. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה – עָלְתָה לוֹ שָׁנָה. וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵין פֵּרוֹת הַנְּטִיעָה הַזֹּאת מֻתָּרִין בָּעָרְלָה אוֹ בָּרְבָעִי עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בִּשְׁבָט, שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן.
ט. אַרְבָּעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם. ארבעה עשר יום לקליטה, ועוד שלושים יום שנחשבים שנה. עָלְתָה לוֹ שָׁנָה. ובראש השנה הסמוך לנטיעתו מתחילה השנה השנייה.
י. כֵּיצַד? הַנּוֹטֵעַ אִילַן מַאֲכָל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב מִשָּׁנָה עֲשִׂירִית בַּיּוֹבֵל – הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ שְׁנֵי עָרְלָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִשְּׁנַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹצִיא הָאִילָן בְּתוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי הוּא עָרְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁגָּמְרוּ לְאַחַר כַּמָּה יָמִים.
וּמֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִשְּׁנַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בַּיּוֹבֵל עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִשְּׁנַת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה הוּא נֶטַע רְבָעִי, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹצִיא בְּתוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי הוּא רְבָעִי וְצָרִיךְ פִּדְיוֹן. וְאִם נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה – נִתְעַבְּרָה לָרְבָעִי אוֹ לָעָרְלָה.
י. אַף עַל פִּי שֶׁגָּמְרוּ לְאַחַר כַּמָּה יָמִים. אף שהפירות גמרו להתבשל לאחר שעברו שנות ערלה, דינם ערלה.
וְאִם נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה נִתְעַבְּרָה לָרְבָעִי אוֹ לָעָרְלָה. ששנת הערלה או הרבעי נעשית ארוכה יותר, כיוון שהמניין הוא לפי שנים ולא לפי חודשים, וממילא שנה מעוברת דינה ככל שנה.
יא. נְטָעוֹ בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאָב מִשְּׁנַת עֶשֶׂר – לֹא עָלְתָה לוֹ שְׁנַת עֶשֶׂר, אֶלָּא הֲרֵי הוּא עָרְלָה שְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה וּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה וּשְׁנַת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה כֻּלָּהּ, וַהֲרֵי הוּא נֶטַע רְבָעִי מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל שְׁנַת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עַד סוֹפָהּ.
יא. וַהֲרֵי הוּא נֶטַע רְבָעִי מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה. שכאשר זמן הנטיעה לאחר ט"ו באב, שנות ערלה מסתיימות בראש השנה ואינו צריך להמתין עד ט"ו בשבט של שנה רביעית, לפי שהמתנה זו נצרכת רק במקרה שהקלנו עליו בשנה הראשונה (כגון שנטע לפני ט"ו באב).
יב. נָטַע הַנְּטִיעָה מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בִּשְׁבָט – מוֹנֶה לָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם לָעָרְלָה, וּמִיּוֹם לְיוֹם לָרְבָעִי. וְרָאִיתִי לַגְּאוֹנִים דְּבָרִים בְּחֶשְׁבּוֹן עָרְלָה וּרְבָעִי, אֵין רָאוּי לְהַאֲרִיךְ וּלְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן, וַדַּאי טָעוּת סוֹפְרִים הֵם, וְהָאֱמֶת כְּבָר בֵּאַרְנוּ דַּרְכּוֹ.
יב. שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. כגון אם נטע בראש חודש כסלו, הפירות ערלה עד ראש חודש כסלו כעבור שלוש שנים. וְרָאִיתִי לַגְּאוֹנִים וכו'. מפרשי הרמב"ם כתבו שכוונתו למובא בספר הלכות גדולות (הלכות ערלה סי' ו) שאין לאכול פירות נטע רבעי שנפדו עד שתגיע השנה החמישית (ראה גם הלכות מאכלות אסורות י,יח).
יג. הֶעָלִים וְהַלּוּלָבִין וּמֵי גְּפָנִים וְהַסְּמָדַר – מֻתָּרִין בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי. וְהָעֲנָבִים שֶׁשְּׁדָפָן הַקָּדִים וְהִפְסִידָן, וְהַחַרְצַנִּין וְהַזֻּגִּין וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶן, וּקְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, וּקְלִפֵּי אֱגוֹזִים, וְהַגַּרְעִינִין – אֲסוּרִין בָּעָרְלָה וּמֻתָּרִין בָּרְבָעִי. וְהַנּוֹבְלוֹת כֻּלָּן אֲסוּרוֹת.
יג. הֶעָלִים. של כל העצים. וְהַלּוּלָבִין. הפריחה שבראשי הענפים בעודם רכים (פה"מ ערלה א,ז). וּמֵי גְּפָנִים. מים שיצאו מזמורת גפן שנחתכה (שם). וְהַסְּמָדַר. ניצן (פרח) הגפן, שממנו צומח הענב (שם). מֻתָּרִין בָּעָרְלָה וּבָרְבָעִי. כיוון שאינם פרי (ודיני ערלה ורבעי נאמרו לגבי פרי, ראה ויקרא יט,כג-כד). וְהָעֲנָבִים שֶׁשְּׁדָפָן הַקָּדִים וְהִפְסִידָן. שרוח מזרחית ייבשה אותם לפני הבשלתם. וְהַחַרְצַנִּין וְהַזֻּגִּין. גרעיני הענבים וקליפותיהם. וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶן. מים שהשהו אותם על פסולת הענבים. וּקְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ. קליפות הרימון והפרח שבראשו. אֲסוּרִין בָּעָרְלָה. מפני שבערלה נאמר "את פריו" (ויקרא יט,כג) לרבות גם את חלקי הפרי (שו"ת הרמב"ם סי' קצ, וראה פה"מ שם ובהערות הר"י קאפח). וּמֻתָּרִין בָּרְבָעִי. שדין רבעי חל רק על הפרי הראוי לאכילה (פה"מ שם). וְהַנּוֹבְלוֹת כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. פירות שנפלו מהעץ בעודם פגים, אסורים בערלה וברבעי.

תקציר הפרק 

פרק ט' הלכות מעשר שני ונטע רבעי

ערלה ונטע רבעי

בשני הפרקים הבאים עוסק הרמב"ם בדיני ערלה ונטע רבעי.

נטע רבעי הם פירות שגדלו בשנתו הרביעית של האילן, לאחר שלוש שנות ערלה. פירות אלו קדושים ומצווה לאכלם בטהרה בירושלים או לפדותם בכסף שבאמצעותו חובה לקנות אוכל שיאכל בקדושה במקום הפירות. כיוון שפירות אלו קדושים, הם נפטרים ממצוות השארת לקט שכחה ופאה לעניים, ואין מצווה להפריש מהם תרומות ומעשרות. מצוות נטע רבעי נוהגת גם בימינו. בפרק זה דן הרמב"ם בשלושה נושאים: קדושת פירות רבעי ודיניהם – פדיון ואכילה בירושלים, מניין השנים לערלה ולרבעי, חלקי האילן המותרים והאסורים בערלה וברבעי.

דינים שונים בנטע רבעי:
🔹בכללות -דינו כמעשר שני.
🔹הכרם – פטור מהפרשות ומתנות עניים.
🔹 אופן הפדיה – קרוב לירושלים מעריכים השווי היחסי, ומחללים על הכסף.
🔹 בשמיטה – יש לסמן השדה.
🔹קביעת השנה – א' תשרי לפי הנטיעה (כמפורט בפרק).
🔹החלקים האסורים – רק הפרי, לא העלים וכד'.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מעשר שני ונטע רבעי ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם הלה למעשה, קיים ההבדל בין כרם רבעי לזית רבעי?

2.אילן שניטע בטו' באב תשע'ג – מותר לאכול מפירותיו בטו' בשבט תשע'ו ?

3.האם מותר להשתמש בעלי גפן של ערלה למאכל?

 

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן