פרק ט', הלכות מקוואות, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בַּמִּקְווֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹן: מֵי גְּבָאִים וּמֵי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּיִם הַמְכֻנָּסִין בַּקַּרְקַע, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁאוּבִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה, הוֹאִיל וְאֵינָן מִתְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טְהוֹרִים, וּכְשֵׁרִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן עִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם, וְהוּא שֶׁיִּטֹּל מֵהֶן בִּכְלִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.
א. שֵׁשׁ מַעֲלוֹת בַּמִּקְווֹת. דרגות טהרה שונות. הָרִאשׁוֹן. הדרגה הנמוכה ביותר. מֵי גְּבָאִים. מים שהתכנסו בגומה שבקרקע. בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. סוגים שונים של חפירות בקרקע. אֶלָּא לְרָצוֹן. רק במקרה שהטומאה נגעה במים ברצון האדם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות טומאת אוכלין טו,א. הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת טְהוֹרִים. שיש להניח שלא נגעה בהם טומאה ברצון האדם (ומדובר בשעת הגשמים או במקום שאין חשש שהלכו בו אנשים, ראה שם הל' ב-ג). לַעֲשׂוֹת מֵהֶן עִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה. ללוש בהם עיסה שעתידים להפריש ממנה חלה לכהן האוכלה בטהרה (אך אינם כשרים לחלה עצמה ולתרומה מחשש שמא נטמאו ברצון, ראה הלכה הבאה). כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לקמן יא,א שמים שאובים מטהרים את הידיים רק באמצעות נטילה בכלי.
ב. לְמַעְלָה מֵהֶן: מֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ, אֶלָּא עֲדַיִן הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים וְהֶהָרִים בִּצִּים, וְהֵן נִמְשָׁכִין וְנִקְוִים, וְאֵינָן שְׁאוּבִין, אֲבָל אֵין בָּהֶן אַרְבָּעִים סְאָה – הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים לִתְרוּמָה, וְלִטֹּל מֵהֶן לַיָּדַיִם, וּמַטְבִּילִין בָּהֶן אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּטְמְאוּ.
פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים וְלֹא פָּסְקוּ הֶהָרִים מִלְּהַזְחִיל – עֲדַיִן הֵן מֵי תַּמְצִית. פָּסְקוּ הֶהָרִים וְאֵינָן בִּצִּים – הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֵי גְּבָאִים.
ב. מֵי תַּמְצִית. מים שנתמצו ממי הגשמים היורדים על ההרים והתכנסו יחד. שֶׁלֹּא פָּסְקוּ אֶלָּא עֲדַיִן הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים וְהֶהָרִים בִּצִּים. ההרים עדיין מבצבצים ופולטים מים מהגשמים שיורדים עליהם. וְהֵן נִמְשָׁכִין וְנִקְוִים. המים זורמים ונאספים במקום אחד. ומשום שהם בקרקע והמים נמשכים ובאים להם אינם מקבלים טומאה אפילו ברצון האדם (הלכות טומאת אוכלין טו,ו, פה"מ מקוואות א,ו). הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים לִתְרוּמָה. מכיוון שמים אלו אינם נטמאים כלל אין חשש שנטמאו וכשרים לתרומה (וכן לחלה שדינה כתרומה). וּמַטְבִּילִין בָּהֶן אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּטְמְאוּ. אף שאין בהם ארבעים סאה ואינם מטהרים אדם וכלים, מכל מקום מטהרים מים טמאים (שמים טמאים נטהרים במקווה – הלכות טומאת אוכלין ב,כא).
ג. הַחוֹפֵר בְּצַד הַיָּם וּבְצַד הַנָּהָר וּבִמְקוֹם הַבִּצִּים – הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ.
ג. הַחוֹפֵר בְּצַד הַיָּם. גומה שזורמים אליה מים מן הים. הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַּמְצִית שֶׁלֹּא פָּסְקוּ. מכיוון שהזרימה מהמקור נמשכת תדיר.
ד. הַחוֹפֵר בְּצַד הַמַּעְיָן: כָּל זְמַן שֶׁהֵן בָּאִים מֵחֲמַת הַמַּעְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁפּוֹסְקִין וְחוֹזְרִין וּמוֹשְׁכִין – הֲרֵי הֵן כְּמֵי מַעְיָן; פָּסְקוּ מִלִּהְיוֹת מוֹשְׁכִים – הֲרֵי הֵן כְּמֵי גְּבָאִים.
ד. כָּל זְמַן שֶׁהֵן בָּאִים מֵחֲמַת הַמַּעְיָן. שהמים זורמים לחפירה מחמת הנביעה של המעיין. שֶׁפּוֹסְקִין וְחוֹזְרִין וּמוֹשְׁכִין. שהזרימה פוסקת מחמת עיכוב זמני ולאחר מכן מתחדשת. כְּמֵי מַעְיָן. שהם בדרגה גבוהה של טהרה כמבואר בהמשך הפרק. הֲרֵי הֵן כְּמֵי גְּבָאִים. כדין מי תמצית שפסקו.
ה. לְמַעְלָה מֵהֶן: מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם שֶׁאֵינָן שְׁאוּבִין, שֶׁבּוֹ טוֹבֵל כָּל אָדָם טָמֵא חוּץ מִן הַזָּב הַזָּכָר, וּבוֹ מַטְבִּילִין אֶת כָּל הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים, וְאֶת הַיָּדַיִם שֶׁמַּטְבִּילִין אוֹתָן לַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
ה. מִקְוֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וכו'. ארבעים סאה מי גשמים שהתכנסו במקום אחד בקרקע. חוּץ מִן הַזָּב הַזָּכָר. שטעון טבילה במעיין שמימיו חיים כדלקמן ה"ח. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שאר אבות הטומאות ח,ז, שהידיים נטהרות לקודש רק בטבילה ולא בנטילה.
ו. לְמַעְלָה מִזֶּה: הַמַּעְיָן שֶׁמֵּימָיו מְעוּטִין וְהִרְבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין – שָׁוֶה לַמִּקְוֶה, שֶׁאֵין מְטַהֲרִין בַּמַּיִם הַנִּמְשָׁכִין מִמֶּנּוּ, אֶלָּא בַּמַּיִם הַנִּקְוִים וְעוֹמְדִין בְּאֶשְׁבֹּרֶן; וְשָׁוֶה לַמַּעְיָן, שֶׁהוּא מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא, שֶׁהַמַּעְיָן אֵין לְמֵימָיו שִׁעוּר, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן מְטַהֲרִין.
ו. הַמַּעְיָן. מים נובעים. שֶׁמֵּימָיו מְעוּטִין. שאינם מכסים את הטובל. שָׁוֶה לַמִּקְוֶה וכו'. דינו כמי גשמים לעניין דין 'זוחלין', שמי גשמים מטהרים רק כאשר נחים במקום אחד ('אשבורן'), ולא במצב של זחילה (בניגוד למעיין שמטהר בזוחלין כדלקמן הל' ז-ח). וְשָׁוֶה לַמַּעְיָן וכו'. דינו כמים נובעים לעניין טהרה בפחות מארבעים סאה. אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהֵן מְטַהֲרִין. כאשר המים מכסים את הטובל.
ז. לְמַעְלָה מִזֶּה: הַמַּעְיָן שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בּוֹ מַיִם שְׁאוּבִין, אֲבָל מֵימָיו מֻכִּין, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מֵימָיו מָרִין אוֹ מְלוּחִין, שֶׁהֲרֵי הוּא מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִין, וְהֵן הַמַּיִם הַנִּגְרָרִין וְנִמְשָׁכִין מִן הַמַּעְיָן.
ז. מֻכִּין. פגומים.
ח. לְמַעְלָה מִזֶּה: הַמַּעְיָן שֶׁמֵּימָיו מַיִם חַיִּים, שֶׁבָּהֶן בִּלְבַד טוֹבְלִים הַזָּבִים הַזְּכָרִים, וּמֵהֶן לוֹקְחִים לְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת.
מַה בֵּין מַעְיָן לְמִקְוֶה? הַמִּקְוֶה אֵינוֹ מְטַהֵר אֶלָּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה, וְהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא; הַמִּקְוֶה אֵינוֹ מְטַהֵר אֶלָּא בְּאֶשְׁבֹּרֶן, אֲבָל הַמַּיִם הַנִּזְחָלִין מִמֶּנּוּ אֵינָן מְטַהֲרִין, וְהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּזוֹחֲלִין; הַמִּקְוֶה לֹא תַּעֲלֶה בּוֹ טְבִילָה לְזָבִים, וְהַמַּעְיָן אִם הָיוּ מֵימָיו מַיִם חַיִּים – הַזָּב טוֹבֵל בָּהֶם.
ח. מַיִם חַיִּים. מתוקים (פה"מ מקוואות א,ח). שֶׁבָּהֶן בִּלְבַד טוֹבְלִים הַזָּבִים הַזְּכָרִים. ראה גם לעיל א,ה. וּמֵהֶן לוֹקְחִים לְטָהֳרַת הַמְּצֹרָע. שלצורך טהרת המצורע יש לקחת מים חיים בכלי ולשחוט לתוכם אחד מציפורי המצורע ולאחר מכן להזות על המצורע (הלכות טומאת צרעת יא,א). וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת. שלצורך טהרת טמא מת יש לקחת מים חיים בכלי ולתת לתוכם אפר פרה אדומה, ולהזות על הטמא (הלכות פרה ו,א). בכל הדברים האלו נאמר בתורה "מים חיים" (ראה ויקרא יד,ה-ו, שם טו,יג, במדבר יט,יז).
בְּאֶשְׁבֹּרֶן. כאשר המים מכונסים ועומדים במקום אחד.
ט. מַעְיָן שֶׁהָיוּ מֵימָיו יוֹצְאִין וְנִמְשָׁכִין לְתוֹךְ הַשֹּׁקֶת, וְאַחַר כָּךְ יוֹצְאִין מִן הַשֹּׁקֶת וְנִזְחָלִין – הֲרֵי כָּל הַמַּיִם שֶׁבַּשֹּׁקֶת וְשֶׁחוּץ לַשֹּׁקֶת פְּסוּלִין. הָיוּ מִקְצָת הַמַּיִם נִמְשָׁכִין עַל שְׂפַת הַשֹּׁקֶת אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁחוּץ לַשֹּׁקֶת כְּשֵׁרִים, שֶׁהַמַּעְיָן מְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא.
הָיוּ מֵימָיו נִמְשָׁכִין לְתוֹךְ בְּרֵכָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם וְנִקְוִים שָׁם – הֲרֵי אוֹתָהּ הַבְּרֵכָה כַּמִּקְוֶה. הָיָה יוֹצֵא חוּץ לַבְּרֵכָה – הֲרֵי זֶה פָּסוּל לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵי חַטָּאת, עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ כָּל מֵי הַמִּקְוֶה שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַבְּרֵכָה.

ט. הַשֹּׁקֶת. כלי לשתיית בהמות. וְשֶׁחוּץ לַשֹּׁקֶת. שזורמים הלאה לאחר שיצאו מהשוקת. פְּסוּלִין. כדין מים שאובים (ואף על פי שהם מחוברים למעיין ובכוח המעיין להכשירם, מכל מקום חכמים החשיבו אותם כשאובים, ראה ר"ש מקוואות ה,א, רא"ש הלכות מקוואות סי' ט). הָיוּ מִקְצָת הַמַּיִם נִמְשָׁכִין עַל שְׂפַת הַשֹּׁקֶת וכו'. כאשר זורמים מים רבים לשוקת ומקצתם עוברים על דופן הכלי, ואינם נכנסים לתוכו, הם אינם נעשים שאובים ואף מטהרים את המים שהיו בתוך השוקת ויצאו.

הֲרֵי אוֹתָהּ הַבְּרֵכָה כַּמִּקְוֶה. מי המעיין כבר אינם נחשבים כמעיין מפני שהתערבו עם מי הברכה ונעצרו שם, בניגוד לטבע המעיין שמימיו זוחלים. הָיָה יוֹצֵא חוּץ לַבְּרֵכָה. אם מי המעיין יוצאים מהברכה וממשיכים לזרום הלאה בצד השני של הברכה. הֲרֵי זֶה פָּסוּל וכו'. המים שבברכה, שהם תערובת מי מעיין ומי גשמים, יש להם דין מעיין אלא שאינם נחשבים מים חיים. עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּצְאוּ וכו'. אם ידוע שכל מי הגשמים כבר יצאו, והמים הנמצאים כעת הם רק מי המעיין, הרי הם נחשבים מים חיים.

י. מַעְיָן שֶׁהָיוּ מֵימָיו נִמְשָׁכִין עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶן בֵּית קִבּוּל, כְּגוֹן שֻׁלְחָן וְסַפְסָל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה כְּמִקְוֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטְבֹּל עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים.
י. הֲרֵי זֶה כְּמִקְוֶה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטְבֹּל עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים. חכמים אסרו לטבול על הכלי אף שאין לו בית קיבול והמים שעליו אינם שאובים, גזרה שמא יטבול בתוך כלי שיש לו בית קיבול. ומכיוון שאסרו לטבול שם, הרי המים הנמשכים מהמעיין וזורמים הלאה לאחר הכלי, נחשבים כמנותקים מהמעיין ודינם כמי מקווה (גלות עיליות מקוואות ה,ב).
יא. מַעְיָן שֶׁהָיוּ אַמּוֹת קְטַנּוֹת נִמְשָׁכוֹת מִמֶּנּוּ, וְרִבָּה עֲלֵיהֶן מַיִם שְׁאוּבִין לְתוֹךְ הַמַּעְיָן עַד שֶׁגָּבְרוּ הַמַּיִם שֶׁבָּאַמּוֹת וְשָׁטְפוּ – הֲרֵי הֵן כַּמַּעְיָן לְכָל דָּבָר. הָיוּ מֵימֵי הַמַּעְיָן עוֹמְדִין וְאֵינָן נִמְשָׁכִין, וְרִבָּה עָלָיו מַיִם עַד שֶׁמָּשְׁכוּ מִמֶּנּוּ אַמַּת הַמַּיִם – הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁמָּשְׁכוּ שָׁוִין לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בְּאֶשְׁבֹּרֶן בִּלְבַד, וְשָׁוִין לַמַּעְיָן לְטַהֵר בְּכָל שֶׁהוּא.
יא. אַמּוֹת. תעלות. עַד שֶׁגָּבְרוּ הַמַּיִם שֶׁבָּאַמּוֹת וְשָׁטְפוּ. הוספת השאובים גרמה להגברת זרם המים. הֲרֵי הֵן כַּמַּעְיָן לְכָל דָּבָר. מפני שמי המעיין זחלו גם לפני הוספת השאובים. שָׁוִין לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בְּאֶשְׁבֹּרֶן בִּלְבַד וכו'. מפני שזחילתם אינה מכוח המעיין אלא מכוח השאובים, ודינו כמעיין שמימיו מועטים והרבו עליו מים שאובים (לעיל ה"ו).
יב. כָּל הַיַּמִּים מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין, וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.
יב. מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין וּפְסוּלִין לְזָבִים וכו'. מי הים נחשבים מים נובעים, אך אינם מים חיים.
יג. הַמַּיִם הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן – הֲרֵי הֵן כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר; וְהַמְנַטְּפִין מִן הַמַּעְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טוֹרְדִין – הֲרֵי הֵן כְּמִקְוֶה, וְאֵין מְטַהֲרִין אֶלָּא בְּאַרְבָּעִים סְאָה עוֹמְדִין, וּפְסוּלִין לְזָבִים וְלִמְצֹרָעִין וּלְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.
הָיוּ הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן מִתְעָרְבִין עִם הַנּוֹטְפִין מִמֶּנּוּ: אִם רַבּוּ הַזּוֹחֲלִין עַל הַנּוֹטְפִין – הֲרֵי הַכֹּל כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר; וְאִם רַבּוּ הַנּוֹטְפִים עַל הַזּוֹחֲלִים, וְכֵן אִם רַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עַל מֵי הַנָּהָר – אֵינָן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִים אֶלָּא בְּאֶשְׁבֹּרֶן. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַקִּיף מַפָּץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר הַמְעֹרָב, עַד שֶׁיִּקָּווּ הַמַּיִם וְיִטְבֹּל בָּהֶן.
יג. וְהַמְנַטְּפִין מִן הַמַּעְיָן. כגון שהמעיין בראש ההר ויורדות ממנו טיפות בשיפולי ההר. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן טוֹרְדִין. אף שהטיפות יורדות במרוצה זו אחר זו. הֲרֵי הֵן כְּמִקְוֶה. המים המצטברים מהטיפות דינם כמקווה, מפני שהזרימה מהמעיין אינה בקילוח רציף ובטל החיבור אל המעיין.
צָרִיךְ לְהַקִּיף מַפָּץ וכו'. להקיף במחצלת את המים שטובל בהם כדי להעמידם במקום אחד.
יד. נוֹטְפִין שֶׁעֲשָׂיָן זוֹחֲלִין, כְּגוֹן שֶׁסָּמַךְ לַמָּקוֹם הַמְנַטֵּף טַבְלָה שֶׁל חֶרֶשׂ חֲלָקָה וַהֲרֵי הַמַּיִם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין עָלֶיהָ – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים. וְכָל דָּבָר שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה, וַאֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – אֵין מַזְחִילִין בּוֹ.
יד. נוֹטְפִין שֶׁעֲשָׂיָן זוֹחֲלִין וכו'. מים שמנטפים ממעיין הנמצא בראש ההר, שבטל מהם דין מעיין כמובא בהלכה הקודמת, ניתן להחזירם לדין מעיין באמצעות הנחת כלי שטוח שאינו מקבל טומאה (כגון לוח מחרס) שהופך את הטפטוף לזרימה רציפה, ועל ידי כך המים המצטברים מזרימה זו מחוברים אל המעיין.
טו. זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹז – כְּשֵׁרִים כְּשֶׁהָיוּ, שֶׁאֵין עֲלֵי הָאֱגוֹז הַלַּח שֶׁהוּא צוֹבֵעַ חָשׁוּב כְּכֵלִים.
טו. שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵי אֱגוֹז. הזרים אותם על קליפות האגוז החיצונות הירוקות שיש בהן בית קיבול (פה"מ עדויות ז,ד). שֶׁאֵין עֲלֵי הָאֱגוֹז הַלַּח שֶׁהוּא צוֹבֵעַ חָשׁוּב כְּכֵלִים. שאין עלה אגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלי כיון שעומד לצבוע בו (לבוש יו"ד רא).
טז. מֵי גְּשָׁמִים הַבָּאִין מִן הַמִּדְרוֹן וַהֲרֵי הֵן נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מִתְּחִלָּתָן וְעַד סוֹפָן אַרְבָּעִים סְאָה – אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן נִזְחָלִין, עַד שֶׁיִּקָּווּ וְיָנוּחוּ בְּאֶשְׁבֹּרֶן אַרְבָּעִים סְאָה. הֲרֵי שֶׁהִקִּיף כֵּלִים וְעָשָׂה מֵהֶן מְחִצּוֹת עַד שֶׁנִּתְקַבֵּץ בֵּינֵיהֶן אַרְבָּעִים סְאָה מִמַּיִם הַנִּזְחָלִין מִן הַגְּשָׁמִים – הֲרֵי זֶה טוֹבֵל בָּהֶן. וְכֵלִים שֶׁעָשָׂה מֵהֶן הַגָּדֵר – לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה.
טז. לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה. שהרי הצד החיצוני שלהם הוטבל במים הזוחלים ולא במים העומדים.
יז. גַּל שֶׁנִּתְלַשׁ מִן הַיָּם וְנָפַל עַל הָאָדָם אוֹ עַל הַכֵּלִים, אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים לְחֻלִּין, שֶׁאֵין הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין צָרִיךְ כַּוָּנָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. וְאִם נִתְכַּוֵּן, וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה עַד שֶׁיִּפֹּל הַגַּל – עָלְתָה לוֹ טְבִילָה לַדָּבָר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ.
יז. אִם יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים לְחֻלִּין. אף שהגל מגיע מן הים שדינו כמעיין לטהר בכלשהו, מכל מקום צריך ארבעים סאה, מכיוון שהגל נתלש מן הים ובטל ממנו דין הים, ומכיוון שהאדם או הכלים עומדים במקומם והגל נופל עליהם נחשב כטבילה באשבורן (ח"ד מקוואות ד,ה). בְּהִלְכוֹת שְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת. יג,ב. לַדָּבָר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ. למעשר או לתרומה או לקודש.
יח. אֵין מַטְבִּילִין בְּגַל שֶׁהוּא בָּאֲוִיר קֹדֶם שֶׁיִּפֹּל עַל הָאָרֶץ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, לְפִי שֶׁאֵין מַטְבִּילִין בְּזוֹחֲלִין, קַל וָחֹמֶר בָּאֲוִיר. הָיוּ שְׁנֵי רָאשֵׁי הַגַּל נוֹגְעִין בָּאָרֶץ – מַטְבִּילִין בּוֹ, וְאֵין מַטְבִּילִין בַּכִּפָּה שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּאֲוִיר.

יח. לְפִי שֶׁאֵין מַטְבִּילִין בְּזוֹחֲלִין. שלפני נפילת הגל על הארץ הרי הוא זוחל, וכיוון שנתלש מן הים כבר אינו מטהר בזחילה (ח"ד מקוואות ד,ה). קַל וָחֹמֶר בָּאֲוִיר. לא זו בלבד שהגל זוחל אלא הוא גם מנותק מהקרקע ונמצא באוויר, וטבילה באוויר אינה מועילה אפילו כאשר הגל אינו זוחל, כמבואר מיד בסמוך. הָיוּ שְׁנֵי רָאשֵׁי הַגַּל נוֹגְעִין בָּאָרֶץ וכו'. במקרה זה דין הגל כאשבורן, ואף על פי כן אין מטבילים בחלק העליון שלו ('כיפה') מפני שהוא באוויר (שם).

תקציר הפרק 

פרק ​ט הלכות מקוות
*מעלות הטהרה במקווה ובמעיין*

חידה: איזה מקווה יותר טוב ?
_מקווה 40 סאה/מעיין נובע/ים/גל מהים_ ?
היום בפרק התשובה לשאלה !

פירוט הרמות של סוגי המקוואות:
א) מים שאובים המכונסים בקרקע – טהור לחלה ונטילת ידיים; ב) נחל – טהור לתרומה; ג) מקווה – מטהר באשבורן ( שקע בקרקע שמים מתאספים בו) ובארבעים סאה; ד) מעיין שרובו מים שאובים – מטהר באשבורן בכלשהו; ה) מעיין שמימיו מזוהמים – מטהר בזוחלין בכלשהו; ו) מעיין טהור וצלול – מטהר זב.​

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מקוואות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.מעיין מטהר טומאה חמורה ולא טומאה קלה?

2.ישב על החוף, ושטפו גל – האם טהור?

3.חור במקוה כשר והמים יוצאים ממנו-כשר?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן