פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִשְׂרָאֵל – חַיָּבִין לְהַעֲמִיד מֵהֶן גַּבָּאֵי צְדָקָה אֲנָשִׁים יְדוּעִים וְנֶאֱמָנִין שֶׁיִּהְיוּ מְחַזְּרִין עַל הָעָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, וְלוֹקְחִין מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁהוּא רָאוּי לִתֵּן וְדָבָר הַקָּצוּב עָלָיו, וְהֵן מְחַלְּקִין הַמָּעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת, וְנוֹתְנִין לְכָל עָנִי וְעָנִי מְזוֹנוֹת הַמַּסְפִּיקִין לְשִׁבְעַת יָמִים, וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה.
א. מְחַזְּרִין עַל הָעָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. עוברים מבית לבית בכל יום שישי. וְדָבָר הַקָּצוּב עָלָיו. הסכום שעליו לתת על פי יכולתו הכלכלית.
ב. וְכֵן מַעֲמִידִין גַּבָּאִין שֶׁלּוֹקְחִין בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִכָּל חָצֵר וְחָצֵר פַּת וּמִינֵי מַאֲכָל וּפֵרוֹת, אוֹ מָעוֹת מִמִּי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב לְפִי שָׁעָה, וּמְחַלְּקִין אֶת הַגָּבוּי לָעֶרֶב בֵּין הָעֲנִיִּים, וְנוֹתְנִין לְכָל עָנִי מִמֶּנּוּ פַּרְנָסַת יוֹמוֹ, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא תַּמְחוּי.
ב. לְפִי שָׁעָה. באופן מזדמן. תַּמְחוּי. כלי שנותנים בו מזון (פה"מ פאה ח,ז), שעל שמו נקראת שיטת החלוקה המתוארת בהלכה שלנו.
ג. מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקָהָל מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לָהֶם קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. אֲבָל הַתַּמְחוּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בּוֹ. וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט הַיּוֹם שֶׁיִּהְיוּ גַּבָּאֵי הַקֻּפָּה מְחַזְּרִין בְּכָל יוֹם וּמְחַלְּקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
ד. בַּתַּעֲנִיּוֹת מְחַלְּקִין מְזוֹנוֹת לָעֲנִיִּים. וְכָל תַּעֲנִית שֶׁאָכְלוּ הָעָם וְלָנוּ וְלֹא חִלְּקוּ צְדָקָה לָעֲנִיִּים – הֲרֵי אֵלּוּ כְּשׁוֹפְכֵי דָּמִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר בַּקַּבָּלָה: "צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (ישעיהו א,כא). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ הַפַּת וְהַפֵּרוֹת שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ הַפַּת, כְּגוֹן תְּמָרִים אוֹ עֲנָבִים. אֲבָל אִם אֵחֲרוּ הַמָּעוֹת אוֹ הַחִטִּים – אֵינָן כְּשׁוֹפְכֵי דָּמִים.
ד. בַּתַּעֲנִיּוֹת מְחַלְּקִין מְזוֹנוֹת לָעֲנִיִּים. בצאת הצום. וְלָנוּ. הלכו לישון. בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ הַפַּת וְהַפֵּירוֹת שֶׁאוֹכְלִין בָּהּ הַפַּת. פירות הנאכלים יחד עם הלחם, שהלחם והפירות מוכנים לאכילה והעניים סומכים על כך שיקבלו אותם בצאת הצום.
ה. הַקֻּפָּה אֵינָהּ נִגְבֵּית אֶלָּא בִּשְׁנַיִם, שֶׁאֵין עוֹשִׂין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר בְּמָמוֹן בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם. וּמֻתָּר לְהַאֲמִין אֶחָד עַל הַמָּעוֹת שֶׁל קֻפָּה. וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּקֶת אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁנּוֹתֵן לְכָל אֶחָד דֵּי מַחְסוֹרוֹ לְשַׁבָּת. וְהַתַּמְחוּי נִגְבֶּה בִּשְׁלֹשָׁה, שֶׁאֵינוֹ דָּבָר קָצוּב, וּמִתְחַלֵּק בִּשְׁלֹשָׁה.
ה. הַקֻּפָּה אֵינָהּ נִגְבֵּית אֶלָּא בִּשְׁנַיִם. שני גבאים מסתובבים יחד לגבות לקופה. שְׂרָרָה עַל הַצִּיבּוּר בְּמָמוֹן. גביית ממון שכרוכה בכפייה, שהרי ממשכנים על הצדקה כדלעיל ז,י. וּמֻתָּר לְהַאֲמִין אֶחָד עַל הַמָּעוֹת שֶׁל קֻפָּה. שהצורך בשניים אינו משום נאמנות אלא משום שררה, ולכן לאחר שגבו את הכסף אפשר להפקידו בידי גזבר אחד. כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת. שדנים בהם שלושה דיינים (הלכות סנהדרין ה,ח). שֶׁנּוֹתֵן לְכָל אֶחָד דֵּי מַחְסוֹרוֹ לְשַׁבָּת. מזונות המספיקים לשבעה ימים כדלעיל ה"א, ויש צורך לדון ולהכריע כמה לתת לכל עני. שֶׁאֵינוֹ דָּבָר קָצוּב. וצריכים לדון כמה לגבות מכל אחד.
ו. הַתַּמְחוּי נִגְבֶּה בְּכָל יוֹם, וְהַקֻּפָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. וְהַתַּמְחוּי לַעֲנִיֵּי עוֹלָם, וְהַקֻּפָּה לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר בִּלְבַד.
ו. וְהַתַּמְחוּי לַעֲנִיֵּי עוֹלָם. לעניים המזדמנים לעיר ממקומות אחרים (שנותנים להם מזון שתי סעודות כדלעיל ז,ח), כיוון שעניי העיר כבר קיבלו מהקופה לכל השבוע (ואם בכל זאת חסר לעני מעניי העיר נותנים לו מהתמחוי – ד"א).
ז. רַשָּׁאִין בְּנֵי הָעִיר לַעֲשׂוֹת קֻפָּה תַּמְחוּי וְתַמְחוּי קֻפָּה, וּלְשַׁנּוֹתָן לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ מִצָּרְכֵי צִבּוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְנוּ כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁגָּבוּ. וְאִם הָיָה בַּמְּדִינָה חָכָם גָּדוֹל שֶׁהַכֹּל גּוֹבִין עַל דַּעְתּוֹ, וְהוּא יְחַלֵּק לָעֲנִיִּים כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה – הֲרֵי זֶה רַשַּׁאי לְשַׁנֵּה אוֹתָן לְכָל מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לוֹ מִצָּרְכֵי צִבּוּר.
ז. לַעֲשׂוֹת קֻפָּה תַּמְחוּי. להעביר לתמחוי תרומה שניתנה לקופה, כגון במקרה שיש הרבה עניים מזדמנים וקצת עניים תושבי העיר (טור יו"ד רנו), כיוון שהתורמים אינם מקפידים על כך, אלא נותנים על דעת שפרנסי הקהילה יוכלו לשנות (ב"י שם).
ח. גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵינָן רַשָּׁאִין לִפְרֹשׁ זֶה מִזֶּה בַּשּׁוּק, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה זֶה פּוֹרֵשׁ לַשַּׁעַר וְזֶה פּוֹרֵשׁ לַחֲנוּת וְגוֹבִין.
ח. אֵינָן רַשָּׁאִין לִפְרֹשׁ זֶה מִזֶּה בַּשּׁוּק. שאין גובים אלא בשניים כדלעיל ה"ה, ואם פורשים זה מזה עלולים לעורר חשד למעילה. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה וכו'. מותר להם להיפרד רק לזמן קצר, באופן שאחד הולך לגבות בחנות והשני הולך לגבות בשער שלפני החנות, ורואים זה את זה (טור ורמ"א רנז,א).
ט. מָצָא הַגַּבַּאי מָעוֹת בַּשּׁוּק – לֹא יִתְּנֵם בְּתוֹךְ כִּיסוֹ, אֶלָּא נוֹתְנָן לְתוֹךְ אַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה, וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ יִטְּלֵם.
ט. לֹא יִתְּנֵם בְּתוֹךְ כִּיסוֹ. מפני החשד.
י. הָיָה הַגַּבַּאי נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה, וּפְרָעוֹ בַּשּׁוּק – לֹא יִתְּנֵם לְתוֹךְ כִּיסוֹ, אֶלָּא יִתְּנֵם לְתוֹךְ אַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה, וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ יִטְּלֵם. וְלֹא יִמְנֶה מְעוֹת הַקֻּפָּה שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אֶלָּא אֶחָד אֶחָד, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיי וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב,כב).
י. נוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ מָנֶה. תובע מחברו חוב של מאה דינרים. וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיי וּמִיִּשְׂרָאֵל. כשם שצריך להיות נקי וישר כלפי הקדוש ברוך הוא שיודע הכול, כך צריך להיות נקי למראית עינם של אנשים ולהימנע ממצב שמעורר חשד.
יא. גַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁאֵין לָהֶן עֲנִיִּים לְחַלֵּק – מְצָרְפִין הַמָּעוֹת דִּינָרִין לַאֲחֵרִים, וְאֵין מְצָרְפִין לְעַצְמָן. גַּבָּאֵי תַּמְחוּי שֶׁאֵין לָהֶן עֲנִיִּים לְחַלֵּק – מוֹכְרִין לַאֲחֵרִים, וְאֵין מוֹכְרִין לְעַצְמָן. וְאֵין מְחַשְּׁבִין בַּצְּדָקָה עִם גַּבָּאֵי צְדָקָה וְלֹא בַּהֶקְדֵּשׁ עִם הַגִּזְבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים" (מלכים ב כב,ז).
יא. מְצָרְפִין הַמָּעוֹת וכו'. ראה לעיל ח,ד בביאור. מוֹכְרִין לַאֲחֵרִים. את המאכלים שבתמחוי. וְאֵין מְחַשְּׁבִין בַּצְּדָקָה עִם גַּבָּאֵי צְדָקָה. לדעת כמה גבו וכמה חילקו, אלא נותנים בהם אמון, שהרי ממנים לגבאות רק אנשים נאמנים כדלעיל ה"א. בַּהֶקְדֵּשׁ. ממון שהוקדש לבית המקדש.
יב. מִי שֶׁיָּשַׁב בַּמְּדִינָה שְׁלֹשִׁים יוֹם – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לַקֻּפָּה עִם בְּנֵי הַמְּדִינָה. יָשַׁב בָּהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן הַתַּמְחוּי. יָשַׁב בָּהּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה בִּכְסוּת שֶׁמְּכַסִּין בָּהּ עֲנִיֵּי הָעִיר. יָשַׁב שָׁם תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לִקְבוּרָה שֶׁקּוֹבְרִין בָּהּ אֶת הָעֲנִיִּים וְעוֹשִׂין לָהֶם כָּל צָרְכֵי קְבוּרָה.
יב. בַּמְּדִינָה. בעיר. שְׁלֹשִׁים יוֹם כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן צְדָקָה לַקֻּפָּה. שתרומה לקופה היא התרומה הבסיסית ביותר, שעניי העיר תלויים בה (שו"ת מהרי"ק סי' יז, הביאו כס"מ ה"ו).
יג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת – אָסוּר לוֹ לִטּוֹל מִן הַתַּמְחוּי. הָיְתָה לוֹ מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת – לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה. הָיָה לוֹ מָאתַיִם זוּז אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶן, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶן – הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. הָיָה לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דִּינָר, אֲפִלּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְּאֶחָד – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח. הָיוּ בְּיָדוֹ מָעוֹת וַהֲרֵי הֵן עָלָיו חוֹב, אוֹ שֶׁהָיוּ מְמֻשְׁכָּנִין לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח.
יג. נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן. סוחר. וַהֲרֵי הֵן עָלָיו חוֹב. חייב סכום זה לאדם אחר. מְמֻשְׁכָּנִין לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ. שסיכמו ביניהם שהאשה תגבה כתובתה ממעות אלו אם הבעל ימות או יגרשה (ש"ך וט"ז על שו"ע יו"ד רנג,א).
יד. עָנִי שֶׁצָּרַךְ, וְיֵשׁ לוֹ חָצֵר וּכְלֵי בַּיִת, אֲפִלּוּ הָיוּ כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ, אֶלָּא מֻתָּר לִקַּח, וּמִצְוָה לִתֵּן לוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַצָּעוֹת וּמַלְבּוּשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל אִם הָיוּ לוֹ כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב, כְּגוֹן מַגְרֵדָה אוֹ עֱלִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – מוֹכְרָן וְלוֹקֵחַ פָּחוּת מֵהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לִגְבּוֹת מִן הָעָם. אֲבָל אַחַר שֶׁגָּבָה הַצְּדָקָה – מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר כֵּלָיו וְלִקַּח אֲחֵרִים פְּחוּתִין מֵהֶן, וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל.
יד. שֶׁצָּרַךְ. שהוצרך לקבל צדקה, כגון שאין לו מאתיים זוז. בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַצָּעוֹת וּמַלְבּוּשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שבכלים כגון אלה מאוס על האדם להשתמש ברמה פחותה מהרגלו. כְּגוֹן מַגְרֵדָה. שמשמשת לגירוד הגוף (רי"ף כתובות כט,ב). עֱלִי. כלי כתישה. וְלוֹקֵחַ פָּחוּת מֵהֶן. קונה כלים העשויים מחומר זול יותר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לִגְבּוֹת מִן הָעָם וכו'. כאשר נזקק לצדקה באופן זמני אינו צריך למכור כלי אכילה ושתייה יקרים, אך לאחר שנעשה כאחד העניים ורוצה לקבל צדקה מהקופה הציבורית באופן קבוע, אינו רשאי לחיות על חשבון הציבור לפני שמוכר את כל כליו היקרים (ראה פה"מ פאה ח,ח ויד"פ).
טו. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ מֵעִיר לְעִיר וְתַמּוּ לוֹ הַמָּעוֹת בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל עַתָּה – הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי וְלֵהָנוֹת מִן הַצְּדָקָה, וְלִכְשֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי עָנִי הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְעָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם.
טז. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָּתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְאִם מְכָרָן עַתָּה בִּימֵי הַגְּשָׁמִים מוֹכֵר בְּזוֹל, וְאִם הִנִּיחָן עַד יְמוֹת הַחַמָּה מוֹכְרָן בְּשָׁוְיֵהֶן – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר, אֶלָּא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעְשַׂר עָנִי עַד חֲצִי דְּמֵיהֶן, וְלֹא יִדְחֹק עַצְמוֹ וְיִמְכֹּר שֶׁלֹּא בִּזְמַן מְכִירָה.
טז. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָּתִּים וכו'. הלכה זו עוסקת באדם שאין לו כסף לפרנסתו, אך יש לו קרקע שיכול למכרה. מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעְשַׂר עָנִי עַד חֲצִי דְּמֵיהֶן וכו'. נותנים לו מעשר עני או צדקה עד לכיסוי ההפסד אם ימכור בחורף, שהפסד זה הוא לכל היותר חצי מערך הנכס (בבלי ב"ק ז,ב). אמנם לא נותנים לו את הסכום בבת אחת, אלא נותנים לו כל יום פרנסה יומית (ב"י יו"ד רנג,ג), ורשאי לעשות כרצונו – או להמתין לקיץ או למכור בחורף ונמצא שלא הפסיד (ספר האשכול הלכות צדקה דף רי).
יז. הָיוּ שְׁאָר הָאָדָם מוֹכְרִין בְּיֹקֶר, וְהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא מִי שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּזוֹל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּחוּק וְטָרוּד – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִמְכֹּר, אֶלָּא אוֹכֵל מַעְשַׂר עָנִי וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִּמְכֹּר בְּשָׁוֶה, וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֵינוֹ דָּחוּק לִמְכֹּר.
יז. הָיוּ שְׁאָר הָאָדָם מוֹכְרִין בְּיֹקֶר וכו'. אם הזמן מתאים למכירה, אך אינו מצליח למכור במחיר הראוי מכיוון שאנשים יודעים שהוא לחוץ למכור.
יח. עָנִי שֶׁגָּבוּ לוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים מַחְסוֹרוֹ, וְהוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ – הַמּוֹתָר שֶׁלּוֹ. וּמוֹתַר עֲנִיִּים – לַעֲנִיִּים. מוֹתַר שְׁבוּיִים – לִשְׁבוּיִים. מוֹתַר שָׁבוּי – לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. מוֹתַר מֵתִים – לַמֵּתִים. מוֹתַר הַמֵּת – לְיוֹרְשָׁיו.
יח. וְהוֹתִירוּ. גבו יותר. הַמּוֹתָר שֶׁלּוֹ. מכיוון שהתורמים תרמו בשבילו כל הסכום קנוי לו (שו"ת הרא"ש לב,ו). וּמוֹתַר עֲנִיִּים לַעֲנִיִּים וכו'. אם גבו לצורך עניים באופן כללי ולא חילקו הכול, ישמרו את הנותר עד שיזדמנו עניים אחרים. ועל דרך זה אם גבו לצורך פדיון שבויים או לצורך קבורת מתים ולא השתמשו בכל הסכום. מוֹתַר שָׁבוּי לְאוֹתוֹ שָׁבוּי. אם שחררו אותו באמצעות חלק מהכסף שגבו, נותנים לו את שאר הכסף (ומאותו הטעם שהתבאר לגבי עני).
יט. עָנִי שֶׁנָּתַן פְּרוּסָה לַתַּמְחוּי אוֹ פְּרוּטָה לַקֻּפָּה – מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, וְאִם לֹא נָתַן – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן. נָתְנוּ לוֹ בְּגָדִים חֲדָשִׁים וְהֶחֱזִיר לָהֶם אֶת הַשְּׁחָקִים – מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, וְאִם לֹא נָתַן – אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן.
יט. הַשְּׁחָקִים. בגדים שחוקים ובלויים.

תקציר הפרק 

פרק ט' הלכות מתנות עניים

מערכת הצדקה הציבורית

כל עיר שיש בה ישראל–חייבין להעמיד גבאי צדקה, אנשים ידועים ונאמנים שיהיו עוברים בבתים בימי שישי, ולוקחים מכל אחד ואחד מה שהוא ראוי ליתן, לפי מצבו הכלכלי; והם מחלקים המעות מערב שבת לערב שבת, ונותנים לכל עני ועני מזונות המספיקים לשבעת ימים. וזו היא הנקראת קופה של צדקה.

וכן מעמידים גבאים שלוקחים בכל יום ויום מכל חצר פת ומיני מאכל ופירות, או מעות ממי שהוא מתנדב לפי שעה (באופן מזדמן); ומחלקים את הגבוי לערב בין העניים, ונותנים לכל עני ממנו פרנסת יומו. וזה הוא הנקרא תמחוי.

מספר הרמב"ם (הלכה ג):
מעולם לא ראינו ולא שמענו, בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה; אבל התמחוי, יש מקומות שנהגו בו ויש מקומות שלא נהגו בו. והמנהג הפשוט היום, שיהיו גבאי הקופה מחזרין בכל יום ומחלקין מערב שבת לערב שבת.

🔹הגדרת עני: לפי מצבו בהווה, ולא לפי העתיד וכדומה. ולכן מי שנותר ללא כסף והוא מהלך בין עיר לעיר ויש לו כסף בביתו אך נותר כעת ללא כסף-רשאי לקח לקט שכחה ופאה ומעשר עני ולהנות מהצדקה -ולא חייב להחזיר לאחר שמגיע לביתו כמו דין עני שהתעשר.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות מתנות עניים ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.ההבדל בין תמחוי לקופה הוא-תמחוי לאוכל, קופה לכסף

2.יש לו רק חמישים זוז והוא סוחר בהם – מותר לו לקחת צדקה?

3.מי שנתקע בלי כסף בדרך – מותר לו לקבל צדקה?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן