א. בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וּבְאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנָּדַר אוֹ נִשְׁבַּע בּוֹ. כֵּיצַד? נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע 'מִן הַמְבֻשָּׁל': אִם דֶּרֶךְ אוֹתוֹ מָקוֹם בְּאוֹתָהּ לָשׁוֹן בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁקּוֹרְאִין מְבֻשָּׁל אֲפִלּוּ לַצָּלִי וְלַשָּׁלוּק – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּכֹּל; וְאִם אֵין דַּרְכָּן לִקְרוֹת מְבֻשָּׁל אֶלָּא לְבָשָׂר שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּמַיִם וּבִתְבָלִין – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. וְכֵן 'הַמְעֻשָּׁן' וְ'הַמְבֻשָּׁל בְּחַמֵּי טִבֶּרְיָה' וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הוֹלְכִין בּוֹ אַחַר הַלָּשׁוֹן שֶׁל בְּנֵי הָעִיר.
א. וְלַשָּׁלוּק. מבושל קלות במים ללא תבלינים (הערת הר"י קאפח לפה"מ ברכות ו,ח; וראה פה"מ תרומות י,יא, הלכות נדרים ט,א). ויש מפרשים ששלוק היינו מבושל הרבה (רש"י נדרים מט,א ועוד; וראה מאירי שם שהמילה מתפרשת בשני המובנים – הכול לפי ההקשר). וְכֵן הַמְעֻשָּׁן וְהַמְבֻשָּׁל בְּחַמֵּי טִבֶּרְיָה וכו'. מאכל שלא בושל באש אלא בעשן או במי מעיינות חמים. [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד מילה זו: טֵבַרְיָה.] הוֹלְכִין בּוֹ אַחַר הַלָּשׁוֹן שֶׁל בְּנֵי הָעִיר. ואם דרכם לקרוא 'מבושל' לאופנים אלו, יהיה אסור בהם.
ב. נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע 'מִן הַמָּלִיחַ': אִם דַּרְכָּן לִקְרוֹת מָלִיחַ לְכָל הַמְּלוּחִים – הֲרֵי זֶה אָסוּר בְּכָל הַמְּלוּחִין; וְאִם דַּרְכָּן שֶׁאֵין קוֹרְאִין מָלִיחַ אֶלָּא לְדָג מָלִיחַ בִּלְבַד – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּדָג מָלִיחַ.
ב. לְכָל הַמְּלוּחִים. כל מאכל שנשרה או תובל בהרבה מלח.
ג. נָדַר אוֹ נִשְׁבַּע 'מִן הַכָּבוּשׁ': אִם דַּרְכָּן לִקְרוֹת כָּבוּשׁ לְכָל הַכְּבוּשִׁין – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּכֹּל; וְאִם אֵין דַּרְכָּן לִקְרוֹת כָּבוּשׁ אֶלָּא לְיָרָק כָּבוּשׁ בִּלְבַד – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּכָּבוּשׁ שֶׁל יָרָק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ד. הָיוּ מִקְצָת בְּנֵי הַמָּקוֹם קוֹרְאִין לוֹ כָּךְ וּמִקְצָתָן אֵין קוֹרְאִין לוֹ – אֵין הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב, אֶלָּא הֲרֵי זֶה סְפֵק נְדָרִים, וְכָל סְפֵק נְדָרִים לְהַחֲמִיר. וְאִם עָבַר – אֵינוֹ לוֹקֶה.
ה. כֵּיצַד? נָדַר מִן הַשֶּׁמֶן בְּמָקוֹם שֶׁמִּסְתַּפְּקִין בְּשֶׁמֶן זַיִת וּבְשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, וְרֹב אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֵין קוֹרְאִין 'שֶׁמֶן' סְתָם אֶלָּא לְשֶׁמֶן זַיִת וְקוֹרְאִין לְשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין 'שֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין', וּמִעוּטָן קוֹרְאִין אַף לְשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין 'שֶׁמֶן' סְתָם – הֲרֵי זֶה אָסוּר בִּשְׁנֵיהֶן, וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל שֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו. כָּל דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ הַשָּׁלִיחַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם לְהִמָּלֵךְ עָלָיו – הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הַמִּין שֶׁנֶּאֱמַר לַשָּׁלִיחַ סְתָם. כֵּיצַד? מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן אִם יִשְׁלַח אָדָם שָׁלִיחַ לִקְנוֹת לוֹ בָּשָׂר סְתָם, יֹאמַר: 'לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דָּגִים', אִם נִשְׁבַּע בְּמָקוֹם זֶה אוֹ אִם נָדַר 'מִן הַבָּשָׂר' – נֶאֱסַר אַף בִּבְשַׂר דָּגִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
וּבְכָל מָקוֹם, הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – אָסוּר בִּבְשַׂר עוֹפוֹת וּבַקְּרָבַיִם, וּמֻתָּר בַּחֲגָבִים. וְאִם מַרְאִין הַדְּבָרִים בְּעֵת שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לִבְשַׂר בְּהֵמָה בִּלְבַד אוֹ לִבְשַׂר עוֹף וּבְהֵמָה בִּלְבַד – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַשָּׁלִיחַ נִמְלָךְ עֲלֵיהֶן.
וּבְכָל מָקוֹם, הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – אָסוּר בִּבְשַׂר עוֹפוֹת וּבַקְּרָבַיִם, וּמֻתָּר בַּחֲגָבִים. וְאִם מַרְאִין הַדְּבָרִים בְּעֵת שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לִבְשַׂר בְּהֵמָה בִּלְבַד אוֹ לִבְשַׂר עוֹף וּבְהֵמָה בִּלְבַד – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַשָּׁלִיחַ נִמְלָךְ עֲלֵיהֶן.
ו. לְהִמָּלֵךְ עָלָיו. להתייעץ עם שולחו אם לקנות מין זה במקום המין שנשלח לקנותו. הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הַמִּין שֶׁנֶּאֱמַר לַשָּׁלִיחַ סְתָם. המין שהדרך להימלך עליו נכלל במין המקורי שנאמר לשליח, ולכן אם נדר מהמין המקורי נאסר גם במין שנמלכים עליו.
וּבְכָל מָקוֹם. אף במקום שאין השליח נמלך על דברים אלו. אָסוּר בִּבְשַׂר עוֹפוֹת. שבשר עוף נכלל במין הבשר יותר מבשר דגים (לטעם הדבר ראה כס"מ ולח"מ). וּבַקְּרָבַיִם. החלקים הפנימיים של הבהמה, ואף שאיכותם פחותה בהשוואה לחלקי הבשר העיקריים, נכללים הם במין הבשר. וּמֻתָּר בַּחֲגָבִים. שאינם מין בשר.
וּבְכָל מָקוֹם. אף במקום שאין השליח נמלך על דברים אלו. אָסוּר בִּבְשַׂר עוֹפוֹת. שבשר עוף נכלל במין הבשר יותר מבשר דגים (לטעם הדבר ראה כס"מ ולח"מ). וּבַקְּרָבַיִם. החלקים הפנימיים של הבהמה, ואף שאיכותם פחותה בהשוואה לחלקי הבשר העיקריים, נכללים הם במין הבשר. וּמֻתָּר בַּחֲגָבִים. שאינם מין בשר.
ז. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבֻשָּׁל – מֻתָּר בְּבֵיצָה שֶׁלֹּא נִתְבַּשְּׁלָה עַד שֶׁקָּפְתָה, אֶלָּא נִתְגַּלְגְּלָה בִּלְבַד. הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵרָה – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמַּרְתִּיחִין אוֹתָן בִּקְדֵרָה, כְּגוֹן רִיפוֹת וּלְבִיבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אָסַר עַצְמוֹ מִכָּל הַיּוֹרֵד לַקְּדֵרָה – הֲרֵי זֶה אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִין בַּקְּדֵרָה.
ז. עַד שֶׁקָּפְתָה. הוקרשה ונעשתה קשה. אֶלָּא נִתְגַּלְגְּלָה בִּלְבַד. בושלה קלות במים חמים והיא עדיין רכה. הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵרָה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדְּבָרִים שֶׁמַּרְתִּיחִין אוֹתָן בִּקְדֵרָה. שאינם צריכים בישול רב אלא הרתחה בלבד. רִיפוֹת. דגן מבושל שמייבשים אותו וגורסים אותו, ומרתיחים בקדרה. וּלְבִיבוֹת. בצק שמרתיחים אותו בקדרה (ראה הלכות ברכות ג,ד).
ח. הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגִים – מֻתָּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס שֶׁל דָּגִים. הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב – מֻתָּר בַּקּוֹס, וְהוּא הַמַּיִם הַנִּבְדָּלִין מִן הֶחָלָב. נָדַר מִן הַקּוֹס – מֻתָּר בֶּחָלָב. נָדַר מִן הַגְּבִינָה – אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלֵחָה בֵּין תְּפֵלָה.
ח. בְּצִיר. הנוזל המתמצה מן הדגים המלוחים (פה"מ נדרים ו,ד). וּבְמֻרְיָס שֶׁל דָּגִים. מוריס הוא מִתבל העשוי מדברים שונים, וכאן מדובר במוריס שעשוי מדגים (שם).
ט. הַנּוֹדֵר מִן הַחִטִּים – אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִּים בֵּין מְבֻשָּׁלִין. 'חִטָּה, חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם' – אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת. 'חִטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם' – אָסוּר בָּהּ אֲפוּיָה, וּמֻתָּר לָכֹס. 'חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם' – מֻתָּר בְּאָפוּי וְאָסוּר לָכֹס. 'חִטָּה, חִטִּין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם' – אָסוּר בֵּין בְּאָפוּי בֵּין לָכֹס. וְהַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אוֹ מִן הַתְּבוּאָה – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים.
ט. הַנּוֹדֵר מִן הַחִטִּים אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִּים בֵּין מְבֻשָּׁלִין. שלשון 'חיטים', מתייחסת לחיטים בגרגריהן, בין אם אוכלם חיים או מבושלים, אך מותר בקמח ובפת. חִטָּה חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֵּין פַּת. שלשון 'חיטה' מתייחסת לתוצר החיטים בין טחונים בין אפויים. וכאשר אמר 'חיטה חיטים', הוסיף לאיסור חי ומבושל גם אופנים אלו. חִטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם אָסוּר בָּהּ אֲפוּיָה. ובכלל זה גם קמח מבושל. וּמֻתָּר לָכֹס. ובכלל זה גם גרגרי חיטה מבושלים (ראה מרכה"מ). מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים. חיטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל, שיפון.
י. הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק – מֻתָּר בַּדְּלוּעִין. מִן הַכְּרִישִׁין – מֻתָּר בַּקַּפְלוֹטוֹת. הַנּוֹדֵר מִן הַכְּרוּב – אָסוּר בַּמַּיִם שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ הַכְּרוּב, שֶׁהֲרֵי מֵי הַשְּׁלָקוֹת כַּשְּׁלָקוֹת. נָדַר מִמֵּי הַשְּׁלָקוֹת – מֻתָּר בַּשְּׁלָקוֹת עַצְמָן. הַנּוֹדֵר מִן הָרֹטֶב – מֻתָּר בַּתְּבָלִין שֶׁבּוֹ; מִן הַתְּבָלִין – מֻתָּר בָּרֹטֶב. הַנּוֹדֵר מִן הַגְּרִיסִין – אָסוּר בְּמִקְפָּה שֶׁל גְּרִיסִין.
י. הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק מֻתָּר בַּדְּלוּעִין. שהירק משמעו ירקות הנאכלים חיים והדלעת אינה נאכלת חיה אלא מבושלת ולכן מותר בה (בבלי נדרים נד,א). מִן הַכְּרִישִׁין מֻתָּר בַּקַּפְלוֹטוֹת. מינים שונים של כרתי, והקפלוטות הן מין כרתי הגדל בארץ ישראל (ראה פה"מ כלאים א,ב, מעשר שני ב,א והערות הר"י קפאח שם). מֵי הַשְּׁלָקוֹת כַּשְּׁלָקוֹת. המים שהתבשלו בהם הירקות הם כירקות עצמם ואסורים (השווה הלכות ברכות ח,ד). נָדַר מִמֵּי הַשְּׁלָקוֹת מֻתָּר בַּשְּׁלָקוֹת עַצְמָן. שהשלקות הם העיקר ולכן המים נגררים אחריהם באיסורם אבל המים אינם גוררים אחריהם את השלקות. הַגְּרִיסִין. פולים טחונים. בְּמִקְפָּה. בתבשיל.
יא. הַנּוֹדֵר מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ – אָסוּר בְּפֵרוֹת הָאָרֶץ, וּמֻתָּר בִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת. וְאִם אָמַר: 'כָּל גִּדּוּלֵי קַרְקַע' – אָסוּר אַף בִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת; אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יוֹנְקִין מִן הַקַּרְקַע, גְּדֵלִין הֵן בַּקַּרְקַע.
יא. וּמֻתָּר בִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת. שאינם מוגדרים בלשון בני אדם כפירות הארץ משום שאין להם שורשים שבאמצעותם הם יונקים מהארץ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יוֹנְקִין מִן הַקַּרְקַע גְּדֵלִין הֵן בַּקַּרְקַע. שהרי הפטריות מבצבצות מהקרקע, וממילא בלשון בני אדם מוגדרות כגידולי קרקע.
יב. הַנּוֹדֵר מִפֵּרוֹת הַשָּׁנָה – אָסוּר בְּכָל פֵּרוֹת הַשָּׁנָה, וּמֻתָּר בִּגְדָיִים וּטְלָאִים וּבְחָלָב וּבְבֵיצִים וּבְגוֹזָלוֹת. וְאִם אָמַר: 'גִּדּוּלֵי שָׁנָה עָלַי' – אָסוּר בְּכֻלָּן. הַנּוֹדֵר מִפֵּרוֹת הַקַּיִץ – אֵין אָסוּר אֶלָּא בִּתְאֵנִים.
יב. אָסוּר בְּכָל פֵּרוֹת הַשָּׁנָה. הן פירות העץ והן פירות האדמה עד סוף השנה. אֵין אָסוּר אֶלָּא בִּתְאֵנִים. שהתאנים נקצצות ביד ולכן נקראות 'קיץ' בשונה מפירות אחרים הנקצצים בכלי (בבלי נדרים סא,ב).
יג. וּבְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הִזָּהֵר בָּעִקָּר הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא: בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם בְּאוֹתָהּ לָשׁוֹן וּבְאוֹתוֹ זְמַן. וְעַל פִּי עִקָּר זֶה תּוֹרֶה וְתֹאמַר: זֶה הַנּוֹדֵר אָסוּר בְּדָבָר פְּלוֹנִי וּמֻתָּר בְּדָבָר פְּלוֹנִי.
יד. הַנּוֹדֵר מִן הָעֲנָבִים – מֻתָּר בַּיַּיִן, אֲפִלּוּ הֶחָדָשׁ. מִן הַזֵּיתִים – מֻתָּר בַּשֶּׁמֶן. מִן הַתְּמָרִים – מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים. מִן הַסִּתְוָנִיּוֹת – מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת. מִן הַיַּיִן – מֻתָּר בְּיֵין תַּפּוּחִים. מִן הַשֶּׁמֶן – מֻתָּר בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין. מִן הַדְּבַשׁ – מֻתָּר בִּדְבַשׁ תְּמָרִים. מִן הַחֹמֶץ – מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת. מִן הַיָּרָק – מֻתָּר בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה. מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ שֵׁם לְוַי הֵן, וְהוּא לֹא נָדַר אֶלָּא מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ לְוַי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יד. אֲפִלּוּ הֶחָדָשׁ. על אף שטעמו של היין החדש דומה לטעם הענבים. הַסִּתְוָנִיּוֹת. ענבי הסתיו שאינם ראויים לאכילה ועושים מהם חומץ. בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה. הגדלים בר בשדות. שֶׁכָּל אֵלּוּ שֵׁם לְוַי הֵן. שם נספח שאינו המשמעות העיקרית של שם זה, וכוונתו היתה לנדור מהמשמעות העיקרית.
טו. הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת – מֻתָּר בַּשַּׂק וּבַיְרִיעָה וּבַחֲמִילָה. הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת – אָסוּר בָּעֲלִיָּה, שֶׁהָעֲלִיָּה בִּכְלַל הַבַּיִת. נָדַר מִן הָעֲלִיָּה – מֻתָּר בַּבַּיִת. הַנּוֹדֵר מִן הַמִּטָּה – אָסוּר בַּדַּרְגָּשׁ, שֶׁהוּא כְּמוֹ מִטָּה קְטַנָּה. נָדַר מִן הַדַּרְגָּשׁ – מֻתָּר בַּמִּטָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
טו. הַכְּסוּת. בגד. בַּשַּׂק. אריג של שער (פה"מ נדרים ז,ג). וּבַיְרִיעָה. בגד עבה שאינו תפור, וארוג באריגה גסה (שם). וּבַחֲמִילָה. רדיד שהיו רגילים לעשותו עבה וגס ושימש לכיסוי הראש מפני הגשם (שם). אָסוּר בָּעֲלִיָּה. בבית שבקומה השנייה. שֶׁהוּא כְּמוֹ מִטָּה קְטַנָּה. ונותנים מיטה זו לפני המיטה הגדולה להקל על העלייה למיטה הגדולה (שם ז,ה).
טז. הַנּוֹדֵר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְבַיִת זֶה – הֲרֵי זֶה אָסוּר מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים. נָדַר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְעִיר זוֹ – מֻתָּר לְהִכָּנֵס לִתְחוּמָהּ, וְאָסוּר לְהִכָּנֵס לְעִבּוּרָהּ.
טז. מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים. ממקום הגפת הדלת ולפנים (פה"מ נדרים ז,ה), אבל מותר בעובי המפתן מחוץ למקום הגפת הדלת. לִתְחוּמָהּ. אלפיים אמה סביבות העיר שנחשבים תחום העיר שאסור לצאת ממנו בשבת (הלכות שבת כז,א-ב). וְאָסוּר לְהִכָּנֵס לְעִבּוּרָהּ. השטח שמתווסף לעיר כאשר מצרפים אליו את הבתים הנמצאים במרחק כשבעים אמה (כ-35 מטר) מהעיר, ומודדים את התחום מהם והלאה (ראה פה"מ שם, הלכות שבת כח,א).
יז. הַנּוֹדֵר הֲנָיָה מִבְּנֵי הָעִיר, וּבָא אָדָם וְנִשְׁתַּהָה שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – הֲרֵי זֶה אָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ; פָּחוֹת מִכֵּן – מֻתָּר. נָדַר מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר: כָּל שֶׁשָּׁהָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם – אָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ; פָּחוֹת מִכֵּן – מֻתָּר.
יז. וְנִשְׁתַּהָה שָׁם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ… שְׁלֹשִׁים יוֹם. להשלכות נוספת של הגדרות אלו ראה הלכות שכנים ו,ה, הלכות מתנות עניים ט,יב.
יח. הַנּוֹדֵר מִן הַמַּיִם הַנִּמְשָׁכִין מִמַּעְיָן פְּלוֹנִי – אָסוּר בְּכָל הַנְּהָרוֹת הַיּוֹנְקוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַנִּמְשָׁכוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמָם וְאֵין קוֹרְאִין אוֹתָן אֶלָּא נָהָר פְּלוֹנִי וּבְאֵר פְּלוֹנִית, וְאֵין מְלַוִּין אוֹתָן לְשֵׁם הַמַּעְיָן הַנָּדוּר, הוֹאִיל וְהוּא עִקָּרָן – אָסוּר בַּכֹּל. אֲבָל אִם נָדַר מִנָּהָר פְּלוֹנִי אוֹ מִמַּעְיָן פְּלוֹנִי – אֵין אָסוּר אֶלָּא בְּכָל הַנְּהָרוֹת הַנִּקְרָאוֹת עַל שְׁמוֹ.
יח. הַיּוֹנְקוֹת מִמֶּנּוּ. שנמצאות מעליו ומימיו מחלחלים תחת הקרקע ונובעים בהם. הַנִּמְשָׁכוֹת. שנמצאות תחתיו ומימיו נמשכים לתוכן. וְאֵין מְלַוִּין אוֹתָן לְשֵׁם הַמַּעְיָן הַנָּדוּר. לא משתמשים בשם המעיין המקורי כנלווה לשמם של אלו.
יט. הַנּוֹדֵר מִיּוֹרְדֵי הַיָּם – מֻתָּר בְּיוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה; מִיּוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה – אָסוּר בְּיוֹרְדֵי הַיָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְפָרְשִׁים בְּאֶמְצַע הַיָּם הַגָּדוֹל, שֶׁיּוֹרְדֵי הַיָּם בִּכְלַל יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה.
נָדַר מֵרוֹאֵי חַמָּה – אָסוּר בְּסוּמִין, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא מִמִּי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ. נָדַר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ – אָסוּר בְּקֵרְחִים וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת, וּמֻתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים. וְאִם דַּרְכָּן לִקְרוֹת 'שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ' לַכֹּל – אָסוּר בַּכֹּל.
נָדַר מֵרוֹאֵי חַמָּה – אָסוּר בְּסוּמִין, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא מִמִּי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ. נָדַר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ – אָסוּר בְּקֵרְחִים וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת, וּמֻתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים. וְאִם דַּרְכָּן לִקְרוֹת 'שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ' לַכֹּל – אָסוּר בַּכֹּל.
יט. מְפָרְשִׁים. מפליגים.
בְּסוּמִין. עוורים. נָדַר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אָסוּר בְּקֵרְחִים וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת וכו'. משום שהביטוי 'שחורי הראש' משמעותו אנשים שפעמים מכסים את ראשם ופעמים מגלים אותו, שלא כנשים ששערן מכוסה תמיד ונקראות 'מכוסי ראש' ושלא כקטנים שראשם מגולה תמיד ונקראים 'מגולי ראש' (ר"ן נדרים ל,ב).
בְּסוּמִין. עוורים. נָדַר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אָסוּר בְּקֵרְחִים וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת וכו'. משום שהביטוי 'שחורי הראש' משמעותו אנשים שפעמים מכסים את ראשם ופעמים מגלים אותו, שלא כנשים ששערן מכוסה תמיד ונקראות 'מכוסי ראש' ושלא כקטנים שראשם מגולה תמיד ונקראים 'מגולי ראש' (ר"ן נדרים ל,ב).
כ. נָדַר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת – אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּבְכוּתִים. נָדַר מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם – אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּכוּתִים, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם.
הַנּוֹדֵר מִבְּנֵי נֹחַ – מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין נִקְרָאִין בְּנֵי נֹחַ אֶלָּא שְׁאָר הָאֻמּוֹת.
הַנּוֹדֵר מִבְּנֵי נֹחַ – מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין נִקְרָאִין בְּנֵי נֹחַ אֶלָּא שְׁאָר הָאֻמּוֹת.
כ. נָדַר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּבְכוּתִים. שומרונים, והקפידו על שמירת שבת. שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁמִּצְוָה עָלָיו לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם. והשומרונים אינם עולים לרגל לירושלים אלא להר גריזים.
כא. נָדַר מִזֶּרַע אַבְרָהָם – מֻתָּר בִּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבִבְנֵי עֵשָׂו, וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא,יב), וַהֲרֵי יִצְחָק אָמַר לְיַעֲקֹב: "וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם" (שם כח,ד).
כא. וַהֲרֵי יִצְחָק אָמַר לְיַעֲקֹב וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם. ומכאן שיעקב הוא המשכיותו של זרע אברהם (וראה בפה"מ נדרים ג,יא שהביא טעם אחר).
כב. נָדַר מִן הָעֲרֵלִים – מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָסוּר בְּמוּלֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. נָדַר מִן הַמּוּלִים – אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֻתָּר בְּמוּלֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם גּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב" (ירמיהו ט,כה), וְאֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁל זֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא מְצֻוֶּה עַל הַמִּילָה וּלְמִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עָלֶיהָ.
כג. הַנּוֹדֵר מִיִּשְׂרָאֵל – אָסוּר בַּגֵּרִים; מִן הַגֵּרִים – מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל. הַנּוֹדֵר מִיִּשְׂרָאֵל – אָסוּר בַּכֹּהֲנִים וּבַלְוִיִּם; מִן הַכֹּהֲנִים וּמִן הַלְוִיִּם – מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל. הַנּוֹדֵר מִן הַכֹּהֲנִים – מֻתָּר בַּלְוִיִּם, וּמִן הַלְוִיִּם – מֻתָּר בַּכֹּהֲנִים. הַנּוֹדֵר מִבָּנָיו – מֻתָּר בִּבְנֵי בָּנָיו. וּבְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – דִּין הַנּוֹדֵר וְהַנִּשְׁבָּע אֶחָד הוּא.