פרק ט', הלכות נזקי ממון, ספר נזיקין
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. בְּהֵמָה מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִזִּיקָה – גּוֹבֶה חֲצִי נֶזֶק מִמֶּנָּה וּמִוְּלָדָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִגּוּפָהּ. אֲבָל תַּרְנְגֹלֶת שֶׁהִזִּיקָה – אֵינוֹ גּוֹבֶה מִבֵּיצָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהַבֵּיצָה אֵינָהּ מִגּוּף הָעוֹף, אֶלָּא מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ.
א. בְּהֵמָה מְעֻבֶּרֶת שֶׁהִזִּיקָה. והיא תמה, וחייב הבעלים לשלם חצי נזק מגופה. גּוֹבֶה חֲצִי נֶזֶק מִמֶּנָּה וּמִוְּלָדָהּ. שמתחשבים גם בערך הוולד, ואם אין בערך הפרה כדי חצי הנזק ייגבה מדמי הוולד. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִגּוּפָהּ. ונחשב לחלק ממנה, והוא חלק מן הגורם המזיק (ראה מאירי בבא קמא מז,א ולקמן יא,יא-יב). אֵינוֹ גּוֹבֶה מִבֵּיצָתָהּ. שהייתה בתוכה בעת שהזיקה. מִפְּנֵי שֶׁהַבֵּיצָה… מֻבְדֶּלֶת וּמֻפְרֶשֶׁת. שהיא נפרדת במהותה מגוף העוף.
ב. מְעֻבֶּרֶת שֶׁנָּגְחָה, וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה אוֹ אַחַר שֶׁנָּגְחָה יָלְדָה – מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַוָּלָד כְּלוּם, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּגְחָה מְעֻבֶּרֶת הָיְתָה, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
ב. וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ. לאחר הנגיחה. אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה. ולא היה לוולד כל קשר לנגיחה. אוֹ אַחַר שֶׁנָּגְחָה יָלְדָה. והוולד היה חלק ממנה בעת שנגחה. וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַוָּלָד כְּלוּם. שמתוך הספק ידו של הנתבע על העליונה. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הרוצה להוציא ממון מחברו הוא שצריך להביא ראיה לדבריו, ואז יגבה גם מן הוולד.
ג. שׁוֹר שֶׁנָּגַח פָּרָה מְעֻבֶּרֶת, וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ נוֹפֵל בְּצִדָּהּ, וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ הִפִּילָה אוֹ מֵחֲמַת הַנְּגִיחָה הִפִּילָה – מְשַׁלֵּם נֶזֶק הַפָּרָה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם נֶזֶק הַוָּלָד, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
ג. וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ נוֹפֵל בְּצִדָּהּ. שמת עוברה. אוֹ מֵחֲמַת הַנְּגִיחָה הִפִּילָה. ואז כלול העובר בתשלום הנזק, כמבואר בהלכה הבאה.
ד. נָגַח פָּרָה מְעֻבֶּרֶת וְהִפִּילָה – אֵין שָׁמִין פְּחַת הַפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּפְחַת הַוָּלָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא שָׁמִין כַּמָּה הָיְתָה הַפָּרָה שָׁוָה כְּשֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת וּבְרִיאָה וְכַמָּה הִיא שָׁוָה עַתָּה הִיא וְהַנֵּפֶל שֶׁלָּהּ, וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת, אוֹ חֶצְיוֹ אִם הָיָה תָּם.
ד. אֵין שָׁמִין פְּחַת הַפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. ההפרש בין ערכה לפני הנזק ולאחריו. וּפְחַת הַוָּלָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הפער בין ולד חי למת. ובדרך זו חשבון ההפסד גדול יותר מאחר שמעריכים כל אחד בפני עצמו (רש"י בבא קמא מז,א). ועוד, שגם בלא הנגיחה לא בטוח שהיה העובר יוצא חי (רבנו ברוך הספרדי שם). אֶלָּא שָׁמִין וכו'. מעריכים את ההפרש בין שווייה של הפרה כשהייתה מעוברת לעומת שווי הפרה והעובר המת כעת. שהנגיחה פגעה בפרה בהיותה מעוברת ויש לראות את העובר כחלק מגופה (בבלי בבא קמא מז,א).
ה. הָיְתָה הַפָּרָה לְאֶחָד וְהַוָּלָד לְאֶחָד – הֲרֵי פְּחַת הַשֻּׁמָּן שֶׁפָּחַת גּוּף הַפָּרָה לְבַעַל הַפָּרָה, וּפְחַת הַנֶּפַח חוֹלְקִין אוֹתוֹ בַּעַל הַפָּרָה עִם בַּעַל הַוָּלָד, וְהַנֵּפֶל שֶׁל בַּעַל הַוָּלָד.
ה. הָיְתָה הַפָּרָה לְאֶחָד וְהַוָּלָד לְאֶחָד. הפרה שייכת לאדם אחד והוולד לאדם אחר. ובמה שפחת ערך הפרה מחמת שהפילה, כלול גם חלק המגיע לבעל הוולד, כפי שיתבאר. הֲרֵי פְּחַת הַשֻּׁמָּן וכו'. השומן שפחת מתוך גוף הפרה עקב הנגיחה וההפלה. לְבַעַל הַפָּרָה. משום שחלק השומן שבה אינו קשור לוולד עצמו (מאירי בבא קמא מז,א). וּפְחַת הַנֶּפַח. מה שפחתה הבהמה מנפחה החיצוני, ויש לכך השלכה כלכלית שהרי עבור פרה תפוחה וגדולה יותר ישלמו יותר. חוֹלְקִין אוֹתוֹ. מאחר שגם הוולד תרם לנפחה הגדול של הבהמה. וְהַנֵּפֶל שֶׁל בַּעַל הַוָּלָד. שמלבד ההתחשבות בשומן ובנפח הפרה, ערכה של מעוברת גדול יותר בעיקר בשל הוולד שהיא עתידה ללדת, וערך זה מגיע כולו לבעל הוולד. ולכן בעל הוולד מקבל את הנפל (כדלעיל ז,ח) והמזיק משלים לו את שאר מה שהפסידו (ערוה"ש חו"מ שצט,ו-ז).
ו. שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר וְהֻזַּק, הַנִּזָּק אוֹמֵר: 'שׁוֹרְךָ הִזִּיק', וְזֶה אוֹמֵר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ, שֶׁמָּא בַּסֶּלַע לָקָה' – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנִּזָּק אוֹמֵר: 'אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי' וְזֶה אוֹמֵר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ'.
טָעַן הַנִּזָּק וְאָמַר: 'וַדַּאי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁשּׁוֹרְךָ הִזִּיק' – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, אִם הָיָה מוּעָד; אֲבָל אִם הָיָה תָּם – פָּטוּר אַף מִשְּׁבוּעַת הֶסֵּת, שֶׁאֲפִלּוּ הוֹדָה מֵעַצְמוֹ פָּטוּר, שֶׁחֲצִי הַנֶּזֶק קְנָס הוּא, וּמוֹדֶה בִּקְנָס פָּטוּר.
ו. שֶׁמָּא בַּסֶּלַע לָקָה. ייתכן שהשור הוזק על ידי סלע וכיוצא בזה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנִּזָּק אוֹמֵר וכו'. שאף אם הנתבע אינו סותר את דברי הניזק, אין הניזק יכול להוציא ממנו ממון עד שיביא ראיה ברורה לטענתו.
וַדַּאי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁשּׁוֹרְךָ הִזִּיק. והרי אתה משקר וטוען שאינך יודע דבר. נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. שבועה קלה (ללא נקיטת חפץ) מתקנת חכמי הגמרא ונועדה למקרה שבו הנתבע מכחיש את דברי התובע והלה אינו יכול להשביעו בשבועה חמורה (ראה הלכות טוען ונטען א,ג). אִם הָיָה מוּעָד. שמטרת השבועה היא לגרום לנתבע להודות במקרה שהוא משקר. ואמנם בשור מועד דינו של המודה הוא שמשלם וממילא תועיל גם שבועה. אֲבָל אִם הָיָה תָּם… פָּטוּר. מאחר שחצי נזק הוא קנס והמודה בו פטור (לעיל ב,ז-ח), אין תועלת בחיובו בשבועה.
ז. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִין אַחַר אֶחָד, וַהֲרֵי עֵדִים שֶׁאֶחָד מֵהֶן הִזִּיק וְאֵין הָעֵדִים יוֹדְעִים אֵי זֶה הוּא מִשְּׁנֵיהֶן, זֶה אוֹמֵר: 'שׁוֹרְךָ הִזִּיק', וְזֶה אוֹמֵר: 'שׁוֹרְךָ הִזִּיק' – שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד – חַיָּב לְשַׁלֵּם מִגּוּף הַפָּחוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְאִם הָיוּ מוּעָדִין – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִנְּכָסָיו.
ז. שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. שאין לניזק את מי לתבוע מאחר שכל אחד דוחה אותו אצל השני. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד. וברור אפוא שאחד משווריו הזיק. מִגּוּף הַפָּחוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם. במקרה שהם תמים. ומאחר שאין לניזק ראיה איזה שור הוא שנגח, ישלם המזיק מגופו של הפחות, ואם אין בו כדי חצי הנזק יפסיד הניזק. וְאִם הָיוּ מוּעָדִין. ואז אין שוויו של השור המזיק משמעותי לגבי גובה התשלום.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁשְּׁנֵי הַשְּׁוָרִים עוֹמְדִין. אֲבָל אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן אוֹ אָבַד, וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן תָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל אִישׁ אֶחָד – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ: 'הָבֵא רְאָיָה שֶׁזֶּה הָעוֹמֵד הוּא שֶׁהִזִּיק וַאֲשַׁלֵּם לְךָ'.
ח. בְּשֶׁשְּׁנֵי הַשְּׁוָרִים עוֹמְדִין. קיימים בחיים לפנינו. הָבֵא רְאָיָה שֶׁזֶּה הָעוֹמֵד הוּא שֶׁהִזִּיק וַאֲשַׁלֵּם לְךָ. שהרי ייתכן שהתם הוא שהזיק והוא שמת או אבד, ואם כן פטור המזיק מלשלם שאין התם משלם אלא מגופו (ובמקרה ששניהם תמים פשוט שהמזיק פטור לעולם עד שייוודע איזה שור הזיק).
ט. הָיוּ שְׁנֵי הַשְּׁוָרִים הָרוֹדְפִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר: 'גָּדוֹל הִזִּיק', וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: 'קָטָן הִזִּיק'; הָיָה אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר: 'מוּעָד הִזִּיק', וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: 'תָּם הִזִּיק' – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
ט. אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. ושניהם תמים. גָּדוֹל הִזִּיק. וחצי הנזק ישולם מגופו. קָטָן הִזִּיק. הנתבע מודה ששורו נגח אך לטענתו מדובר בשור הקטן, ומוכן לשלם מתוך ערך גופו ולא יותר. מוּעָד הִזִּיק. והתשלום הנדרש הוא על נזק שלם. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. ובשני המקרים פטור המזיק לגמרי מתשלום אף על פי שהודה על אחד משווריו שהזיק. שמאחר שהניזק טוען שהשור השני הוא זה שנגח, הריהו כאילו אומר שהשור הראשון שהמזיק הודה בו – לא נגח (ראה לקמן הי"א).
י. לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁזֶּה הִזִּיק, אֶלָּא עֵדִים מְעִידִים שֶׁאֶחָד מִשְּׁנֵי אֵלּוּ הִזִּיק – מְשַׁלֵּם הַמַּזִּיק כְּמוֹ שֶׁאָמַר. וְאִם טָעַן הַנִּזָּק שֶׁ'אַתָּה יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁזֶּה הִזִּיק בְּפָנֶיךָ' – הֲרֵי הַמַּזִּיק נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה וּמְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁהוֹדָה, שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת.
י. אֶלָּא עֵדִים מְעִידִים שֶׁאֶחָד מִשְּׁנֵי אֵלּוּ הִזִּיק. ולא יודעים אם הגדול או הקטן, התם או המועד. מְשַׁלֵּם הַמַּזִּיק כְּמוֹ שֶׁאָמַר. משלם על נזקי השור שהודה בו. ושונה מקרה זה מההלכה הקודמת, שהרי כאן יש עדים על כך שאחד השוורים בוודאי נגח (מ"מ). וְאִם טָעַן הַנִּזָּק שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁזֶּה הִזִּיק בְּפָנֶיךָ. שטען הניזק שהמזיק ראה בעצמו שהנגיחה נעשתה על ידי השור שטוען לגביו הניזק. הֲרֵי הַמַּזִּיק נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה… שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת. חייב המזיק להישבע מן התורה כדי להיפטר משאר התשלום. שכל הכופר במקצת טענת התובע ומודה בחלקה חייב שבועה מן התורה (הלכות טוען ונטען א,א).
יא. הָיוּ הַנִּזָּקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְהַמַּזִּיקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר: 'גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן', וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: 'לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל הִזִּיק אֶת הַקָּטָן'; אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר: 'מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם הִזִּיק אֶת הַקָּטָן', וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר: 'תָּם הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן' – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה.
לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה – הַמַּזִּיק פָּטוּר. לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים, שֶׁהוּא נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר אַף מִדְּמֵי שְׂעוֹרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן. וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק – הֲרֵי זֶה מִשְׁתַּלֵּם לַקָּטָן מִן הַגָּדוֹל וְלַגָּדוֹל מִן הַקָּטָן, כְּמוֹ שֶׁהוֹדָה הַמַּזִּיק. אֲבָל אִם לֹא תָּפַס – אֵין מוֹצִיאִין מִן הַמַּזִּיק כְּלוּם.
יא. הָיוּ הַנִּזָּקִין שְׁנַיִם. תמים. גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן. ואם כן סביר שבשוורים המזיקים יהיה כדי חצי הנזק. קָטָן הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל. והסכום לתשלום חצי הנזק לא יעלה על ערך גוף השור הקטן. מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וכו'. כך שתשלום הנזק השלם יהיה גדול יותר וחצי הנזק יהיה קטן יותר. והמזיק טוען להיפך. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. ואם אין ראיה המזיק פטור לגמרי אף שהודה שהשוורים שלו הזיקו, כמבואר בהמשך.
לֹא הָיְתָה שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה הַמַּזִּיק פָּטוּר. לא היו עדים שראו בדיוק מי נגח את מי, אך ראו שהשניים נגחו את שני השוורים. ובמקרה זה אף שיש עדים, פטור המזיק לגמרי (אבן האזל ויד"פ, ועיין בדבריהם בטעם החילוק בין הלכה זו ללעיל ה"י). ויש מפרשים שבהלכה זו מדובר שלא היו עדים כלל, אבל אם יש עדים שהשניים נגחו, אף שלא זיהו בדיוק מי נגח את מי חייב המזיק לשלם כפי שטען כדלעיל ה"י (מ"מ). הַמַּזִּיק פָּטוּר. לגמרי. ואף שיש כאן עדים, הרי במקרה זה מובן על פי דבריהם שכל שור נגח שור אחד בלבד. ואם כן כשטען הניזק שהגדול הזיק את הגדול והקטן את הקטן הרי הוא כמודה במפורש ובוודאות שהקטן לא הזיק את הגדול וכן להיפך. ולפיכך המזיק פטור. לְמָה זֶה דּוֹמֶה… וְנִפְטָר אַף מִדְּמֵי שְׂעוֹרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת טוֹעֵן. זהו הבסיס להלכות אלו – שהתובע את חברו חיטים והלה מכחישו אך מודה שחייב שעורים, הרי הוא נפטר אף מדמי השעורים, שבכך שהתובע לא טען לשעורים הריהו כאומר שהנתבע איננו חייב לו שעורים (הלכות טוען ונטען ג,י). ומכל מקום חייבו חכמים את הנתבע להישבע על החיטים שבועה קלה בלא נקיטת חפץ ('שבועת היסת') כדין כל אדם שכופר בטענת חברו (שם א,ג). וְאִם תָּפַס הַנִּזָּק הֲרֵי זֶה מִשְׁתַּלֵּם… כְּמוֹ שֶׁהוֹדָה הַמַּזִּיק. כפי הדין המבואר שם. והטעם שכשהלך הניזק ותפס הראה שקודם לא דייק וכעת חוזר בו מהודאתו ומסכים עם המזיק שטענתו נכונה (ר"ח בבא קמא לה,ב; יד"פ). לַקָּטָן מִן הַגָּדוֹל. והוא הדין לקטן מן המועד, במקרה האחר, אלא שנקט הרמב"ם דוגמא.
יב. שׁוֹר שֶׁנָּגַח, וְחָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר – הֲרֵי הַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן וְהַבְּעָלִים כְּשֻׁתָּפִין בּוֹ. כֵּיצַד? שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם – הַנִּזָּק נוֹטֵל מֵאָה וּבַעַל הַשּׁוֹר מֵאָה. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם – הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מֵאָה, וְהַנִּזָּק שֶׁלְּפָנָיו עִם הַבְּעָלִים נוֹטְלִין חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים.
חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְּלוּם – הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מֵאָה, וְהַנִּזָּק שֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים, וְהַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן עִם הַבְּעָלִים נוֹטְלִין חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקִין וְהוֹלְכִין.
יב. שׁוֹר. תם. וְחָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר. לפני שהספיקו המזיק והניזק לחלוק בדמי השור (וראה אבן האזל ויד"פ בנוגע לשאלה אם מדובר כאן לפני או אחרי גמר דין). הֲרֵי הַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן וְהַבְּעָלִים כְּשֻׁתָּפִין בּוֹ. והם נושאים יחד באחריות הנזקים העתידיים. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם וכו'. והניזק הנוכחי רשאי לגבות גם הוא מאה מדמי השור. הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מֵאָה. שיעור חצי הנזק. וְהַנִּזָּק שֶׁלְּפָנָיו עִם הַבְּעָלִים. אשר נחשבים שותפים לנזק. נוֹטְלִין חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים. שמאחר שלכל אחד מהם היה חלק בחצי מדמי השור (מאה לכל אחד) ישלם כל אחד חצי מהחוב לניזק. והיינו שייתן כל אחד חמישים לניזק השני, ויישאר להם חמישים דינרים לכל אחד.
הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מֵאָה. חצי מסכום הנזק כדין שור תם. וְהַנִּזָּק שֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים. לניזק הקודם היה חלק בחצי מדמי השור (מאה) וישתתף בחצי מהתשלום – חמישים דינרים. וְהַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן עִם הַבְּעָלִים נוֹטְלִין חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים וכו'. שלכל אחד מהם היה חלק של רבע מדמי השור (חמישים), ולכן כל אחד נותן חצי מחלקו ויישאר לכל אחד מהם עשרים וחמישה דינרים. וְכֵן עַל דֶּרֶךְ זוֹ חוֹלְקִין וְהוֹלְכִין. שרואים תמיד את הניזקים הראשונים שותפים עם הבעלים בחלק מהשור, וכל אחד מהם משלם חצי מהחלק שהיה לו בשור.
יג. נִזָּק שֶׁתָּפַס הַבְּהֵמָה שֶׁהִזִּיקָה לִגְבּוֹת חֲצִי נִזְקוֹ מִגּוּפָהּ, נַעֲשָׂה עָלֶיהָ שׁוֹמֵר שָׂכָר לִנְזָקֶיהָ, וְאִם יָצָאת וְהִזִּיקָה – הַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן חַיָּב בִּנְזָקֶיהָ, וְהַבְּעָלִים פְּטוּרִין. כֵּיצַד? שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח וְהִפְסִיד מָאתַיִם, וּתְפָסוֹ הַנִּזָּק לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ מֵאָה, וְחָזַר וְנָגַח וְהִפְסִיד בְּמֵאָה וְאַרְבָּעִים – הֲרֵי זֶה הַנִּזָּק הָאַחֲרוֹן מִשְׁתַּלֵּם שִׁבְעִים, וְהַנִּזָּק הָרִאשׁוֹן שֶׁתְּפָסוֹ מִשְׁתַּלֵּם מוֹתַר נִזְקוֹ וְהוּא שְׁלֹשִׁים, וְהַבְּעָלִים מֵאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
יג. נִזָּק שֶׁתָּפַס הַבְּהֵמָה שֶׁהִזִּיקָה. שלא המתין למכירת השור אלא לקחו לרשותו. נַעֲשָׂה עָלֶיהָ שׁוֹמֵר שָׂכָר לִנְזָקֶיהָ. שומר שכר אחראי על נזקים שתעשה הבהמה (לעיל ד,ד), ומאחר שהכניס הניזק את הבהמה לרשותו נעשה אחראי לבדו על נזקיה. וְחָזַר וְנָגַח וְהִפְסִיד בְּמֵאָה וְאַרְבָּעִים. ואם כן חצי הנזק המגיע לניזק האחרון הוא שבעים דינרים. מִשְׁתַּלֵּם שִׁבְעִים. מקבל שבעים דינרים כתשלום על נזקו, וכולם מחלקו של הניזק הראשון. מִשְׁתַּלֵּם מוֹתַר נִזְקוֹ וְהוּא שְׁלֹשִׁים. שמתוך מאה הדינרים שהגיעו לו, שילם שבעים לניזק השני ונשארו לו אם כן שלושים בחלקו. וְהַבְּעָלִים מֵאָה. חצי מהנזק שנעשה לראשון. שאין הבעלים אחראיים למה שהזיקה הבהמה אחר שתפסוה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. בכל פעם שיתפוס הניזק ייגבה כל התשלום על נזק עתידי מחלקו בלבד.
יד. שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּין שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה – מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶן מוּעָדִין, אוֹ מוּעָד וְאָדָם שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה – מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד: מוּעָד בַּתָּם – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם; וְתָם בַּמּוּעָד – מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק.
כֵּיצַד? שׁוֹר תָּם שֶׁהִפְסִיד בְּשׁוֹר תָּם אַחֵר שָׁוֶה מֵאָה, וְחָזַר זֶה הָאַחֲרוֹן וְהִפְסִיד בָּרִאשׁוֹן שָׁוֶה אַרְבָּעִים – הֲרֵי בַּעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לְבַעַל הָאַחֲרוֹן שְׁלֹשִׁים. הָיוּ שְׁנֵיהֶן מוּעָדִין – בַּעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם שִׁשִּׁים. הָרִאשׁוֹן מוּעָד וְהָאַחֲרוֹן תָּם – בַּעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם שְׁמוֹנִים. הָרִאשׁוֹן תָּם וְהָאַחֲרוֹן מוּעָד – בַּעַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם עֲשָׂרָה.
יד. שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּין שֶׁחָבְלוּ זֶה בָּזֶה מְשַׁלְּמִין בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. אומדים כמה הוא חצי הנזק של כל אחד מהם, ואת ההפרש מקבל זה שנזקו גדול יותר. מוּעָד בַּתָּם. אם הנזק השלם שחייב המועד גדול יותר מחצי הנזק שחייב התם. וְתָם בַּמּוּעָד. אם חצי הנזק שחייב התם גדול יותר מכל הנזק שחייב המועד.
שׁוֹר תָּם שֶׁהִפְסִיד בְּשׁוֹר תָּם אַחֵר שָׁוֶה מֵאָה. וחיובו הוא חמישים דינרים. וְחָזַר זֶה הָאַחֲרוֹן וְהִפְסִיד שָׁוֶה אַרְבָּעִים. וחייב אם כן עשרים דינרים, ונמצא שההפרש ביניהם שלושים דינרים. הָיוּ שְׁנֵיהֶן מוּעָדִין… שִׁשִּׁים. מנכים את כל הנזק שהזיק השני (ארבעים) מתוך כל מה שהזיק הראשון (מאה), וישלם שישים. הָרִאשׁוֹן מוּעָד. ונזק שלם שלו מאה. וְהָאַחֲרוֹן תָּם. וחצי נזקו עשרים. הָרִאשׁוֹן תָּם. וחצי נזקו חמישים. וְהָאַחֲרוֹן מוּעָד. ונזק שלם שלו ארבעים.

תקציר הפרק 

פרק ​ט הלכות נזקי ממון

​מעניין 🗯
הכלל​: *​המוציא מחברו – עליו הראיה​*​ הוא מכללי היסוד במשפט העברי, ונקרא "כלל גדול בדין"​, היום בפרק הוא מובא לראשונה בספר *נזקים*​

*פרטי תשלומי תם וספקות בתשלומי בהמה*
עובר נחשב חלק מאמו לכל דבר, הן לעניין גביית הנזק ממנו, והן לעניין תשלום הנזק עליו. במידה ונמצא עובר בצד הפרה שננגחה ומתה והוא הדין לשאר ספקות, אין הדבר שונה משאר דיני נזיקין שהכלל בהם הוא:
*המוציא מחברו עליו הראיה​*​, וניתן לגבות רק מדבר מוכח.
הפרק מבאר ספקות ומצבים מיוחדים נוספים הנוגעים לתשלום: כגון שהניזק תפס בהמה של המזיק או שוורים שהזיקו זה את זה.​
​להלן קישור לדין *המוציא מחברו* מויקיפדיה:​
https://he.wikipedia.org/wiki/המוציא_מחברו_עליו_הראיה

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נזקי ממון ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.שני שוורים שלא ידוע מי מהם הזיק – פטורין, שהמוציא מחברו עליו הראיה?

2.תפס הניזק את השור המזיק, והזיק כשהוא ברשותו – בעל השור חייב?

3.שוורים שהזיקו זה את זה – מקזזים את הנזק – ולא משלמים דבר?

 

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן