פרק ט', הלכות נחלות, ספר משפטים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאַחִים שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶן, אֶלָּא כֻּלָּן מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּיַחַד בְּמַה שֶּׁהִנִּיחַ לָהֶן – הֲרֵי הֵן כְּשֻׁתָּפִין לְכָל דָּבָר. וְכֵן בִּשְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין – הֲרֵי הֵן שֻׁתָּפִין בְּנִכְסֵי מוֹרִישָׁן, וְכָל שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן כָּל אֶחָד מֵהֶן בְּמָמוֹן זֶה, הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע.
א. הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. מתחלקים בו בשווה, כדין שותפים (ראה גם הלכות שלוחין ושותפין ח,ז).
ב. הָיוּ הַיּוֹרְשִׁין גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וְהִשְׁבִּיחוּ הַגְּדוֹלִים אֶת הַנְּכָסִים – הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. אָמְרוּ: 'רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא, וַהֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂין וְאוֹכְלִין' – הַשֶּׁבַח שֶׁל מַשְׁבִּיחַ, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַשֶּׁבַח מֵחֲמַת הוֹצָאָה שֶׁהוֹצִיא הַמַּשְׁבִּיחַ. אֲבָל אִם שָׁבְחוּ נְכָסִים מֵחֲמַת עַצְמָן – הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע.
ב. הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. מתחלקים ברווחים בשווה. רְאוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָנוּ אַבָּא וַהֲרֵי אָנוּ עוֹשִׂין וְאוֹכְלִין. שמודיעים שמעוניינים לקבל את מה שירוויחו לעצמם. מֵחֲמַת עַצְמָן. שהוציאו הוצאות מנכסי הירושה (מ"מ).
ג. וְכֵן אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֵת הִיא הַיּוֹרֶשֶׁת בִּכְלַל אַחְיוֹתֶיהָ אוֹ בִּכְלַל בְּנוֹת דּוֹדֶיהָ, וְהִשְׁבִּיחָה הַנְּכָסִים – הִשְׁבִּיחָה לָאֶמְצַע. וְאִם אָמְרָה: 'רְאוּ מַה הִנִּיחַ בַּעְלִי, וַהֲרֵינִי עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת', וְהִשְׁבִּיחָה הַנְּכָסִים מֵחֲמַת הוֹצָאָה – הֲרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁלָּהּ.
ג. הִיא הַיּוֹרֶשֶׁת. לא מפני שהיא אשתו, אלא מפני שהיא קרובתו. בִּכְלַל אַחְיוֹתֶיהָ. יחד עם אחיותיה. כגון ראובן ושמעון אחים, לראובן לא היו ילדים, ולשמעון יש כמה בנות, ונשא ראובן אחת מבנות שמעון. ראובן מת, ואחריו מת שמעון, נמצא שבנות שמעון יורשות את דודן, ובכללן אשת ראובן. בִּכְלַל בְּנוֹת דּוֹדֶיהָ. כגון ראובן שמעון ולוי אחים, לראובן בת אחת, לשמעון אין ילדים, וללוי יש בנות. בת ראובן נישאה לשמעון. ראובן ולוי מתו ואחריהם מת גם שמעון, נמצא שבת ראובן ובנות לוי יורשות את שמעון. הֲרֵי הַשֶּׁבַח שֶׁלָּהּ. ואין אומרים שמחלה בגלל השם הטוב שיצא עליה שסייעה ליתומים.
ד. מִי שֶׁיָּרַשׁ אֶת אָבִיו, וְהִשְׁבִּיחַ הַנְּכָסִים וְנָטַע וּבָנָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים בִּמְדִינָה אַחֶרֶת: אִם קְטַנִּים הֵם – הִשְׁבִּיחַ לָאֶמְצַע; וְאִם הָיוּ גְּדוֹלִים – הוֹאִיל וְלֹא יָדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים, שָׁמִין לוֹ כְּעָרִיס. וְכֵן אָח שֶׁיָּרַד לְנִכְסֵי קָטָן וְהִשְׁבִּיחַ – אֵין שָׁמִין לוֹ כְּעָרִיס, אֶלָּא הַשֶּׁבַח לָאֶמְצַע, שֶׁהֲרֵי יָרַד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת.
ד. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. והתברר שהוא שותף עם אחיו בנכסי הירושה. הִשְׁבִּיחַ לָאֶמְצַע. כדלעיל ה"ב. הוֹאִיל וְלֹא יָדַע… שָׁמִין לוֹ כְּעָרִיס. שייתכן שאם היה יודע שיש לו אחים, לא היה מוכן לטרוח עבורם. ומכיוון שהאחים אינם כאן, דין הנכסים כנכסי שבוי, שמורידים לקרקעות קרוב שיעבוד בהן וייטול שכר כאריס (לעיל ז,ה; אבל בקטנים אין אומרים כן מפני שאין מורידים קרוב לנכסי קטן – בבלי בבא מציעא לט,ב-מ,א). וְכֵן אָח שֶׁיָּרַד לְנִכְסֵי קָטָן וְהִשְׁבִּיחַ. ידע שיש לו אח קטן וירד לנכסיו אף שבית דין אינו מוריד קרוב לנכסי קטן (לעיל ח,א).
ה. אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁלָּקַח מָעוֹת וְעָשָׂה בָּהֶן סְחוֹרָה, אִם הָיָה תַּלְמִיד חֲכָמִים גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תּוֹרָתוֹ שָׁעָה אַחַת – הֲרֵי הַשָּׂכָר שֶׁלּוֹ, שֶׁאֵין זֶה מַנִּיחַ תּוֹרָתוֹ וּמִתְעַסֵּק לְאֶחָיו.
ה. שֶׁלָּקַח מָעוֹת. מן הירושה קודם שחילקוה ביניהם. שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תּוֹרָתוֹ. אלא לצורך פרנסתו, והרי זה כאילו התנה במפורש ואמר 'ראו מה שהניח לנו אבא…' (ר"י מיגאש מהדו' שפירא בבא בתרא קמג,ב).
ו. אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁמִּנָּהוּ הַמֶּלֶךְ גַּבַּאי אוֹ סוֹפֵר שֶׁמַּכְנִיס וּמוֹצִיא בְּמָמוֹן הַמֶּלֶךְ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מֵעֲבוֹדוֹת הַמְּלָכִים: אִם מֵחֲמַת הָאַחִים מִנּוּהוּ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן יָדוּעַ בְּדָבָר זֶה, וְאָמְרוּ: 'נַעֲמִיד בְּנוֹ תַּחְתָּיו כְּדֵי לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם הַיְתוֹמִים' – הֲרֵי הַפְּרָס שֶׁיִּטֹּל וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר בַּעֲבוֹדָה זוֹ לְכָל הָאַחִים, וַאֲפִלּוּ הָיָה נָבוֹן בְּיוֹתֵר וְרָאוּי לְמַנּוֹתוֹ; וְאִם מֵחֲמַת עַצְמוֹ מִנּוּהוּ – הֲרֵי זֶה לְעַצְמוֹ.
ו. אֶחָד מִן הָאַחִים. שהם שותפים בירושה ועדיין לא חילקוה (השווה הלכות שלוחין ושותפין ח,ז, וראה חסדי דוד בבא בתרא י,ב שדן ביחס בין שתי ההלכות). גַּבַּאי. ממונה לגבות מסים וחובות שונים. סוֹפֵר. אחראי על רישום ההכנסות. יָדוּעַ בְּדָבָר זֶה. מוכשר למלאכה זו. הַפְּרָס. תשלום מעבר למה שמגיע לו על עבודתו. הַשָּׂכָר. התמורה על העבודה.
ז. אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְקָנָה עֲבָדִים בִּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ, וְהִלְוָה לַאֲחֵרִים וְהָיָה שְׁטַר הַחוֹב בִּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ, וְאָמַר: 'מָעוֹת אֵלּוּ שֶׁהִלְוֵיתִי' אוֹ 'שֶׁקָּנִיתִי בָּהֶם עֲבָדִים אֵלּוּ', 'שֶׁלִּי לְבַדִּי הֵם שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אֲבִי אִמִּי' אוֹ 'מְצִיאָה מָצָאתִי' אוֹ 'מַתָּנָה נִתְּנָה לִי' – עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּפְלָה לוֹ יְרֻשָּׁה אַחֶרֶת אוֹ מָצָא מְצִיאָה וְזָכָה בַּמַּתָּנָה.
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה נוֹשְׂאָה וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהָיוּ אוֹנוֹת, שֶׁהֵן שִׁטְרֵי מִמְכַּר עֲבָדִים וְשִׁטְרֵי חוֹבוֹת, יוֹצְאוֹת עַל שְׁמָהּ, וְאָמְרָה: 'שֶׁלִּי הֵם שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אֲבוֹתַי' – עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּפְלָה לָהּ יְרֻשָּׁה.
וְכֵן אַלְמָנָה שֶׁהָיְתָה נוֹשְׂאָה וְנוֹתֶנֶת בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים, וְהָיוּ אוֹנוֹת וּשְׁטָרוֹת יוֹצְאִין עַל שְׁמָהּ, וְאָמְרָה: 'מִירֻשָּׁה נָפְלוּ לִי' אוֹ 'מְצִיאָה מָצָאתִי' אוֹ 'מַתָּנָה נִתְּנָה לִי' – עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה. וְאִם יֵשׁ לָהּ נְדוּנְיָה, וְאָמְרָה: 'מִנְּדוּנְיָתִי לָקַחְתִּי' – נֶאֱמֶנֶת. אֲבָל אִם אֵין לָהּ נְדוּנְיָה וְלֹא הֵבִיאָה רְאָיָה – הֲרֵי הַכֹּל בְּחֶזְקַת הַיּוֹרְשִׁין.
ז. נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּתוֹךְ הַבַּיִת. מתעסק במסחר עבור המשפחה. בִּשְׁמוֹ לְבַדּוֹ. שנכתבו השטרות על שמו בלבד. מִבֵּית אֲבִי אִמִּי. ואחיו נולדו מאם אחרת, ולכן ירש הממון לבדו (ראה לעיל א,ו). עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה. שמא נטל ממעות הירושה והשתמש בהן לצרכי עצמו.
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה נוֹשְׂאָה וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת. אישה נשואה שמתעסקת בנכסי הבעל (השווה הלכות אישות כב,ל ושם מדובר כשאינה נושאה ונותנת – כס"מ שם).
מִירֻשָּׁה נָפְלוּ לִי. ממשפחת בית אביה. נְדוּנְיָה. הנכסים שהביאה עמה בנישואיה מבית אביה, ואשר חוזרים לרשותה לגמרי לאחר מות בעלה (ראה הלכות אישות טז,א). וְאָמְרָה מִנְּדוּנְיָתִי לָקַחְתִּי נֶאֱמֶנֶת. כיוון שידוע שיש לה ממון משלה אפשר לתלות בו.
ח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאַחִים וּבְאַלְמָנָה שֶׁאֵין חוֹלְקִין בְּעִסָּתָן. אֲבָל אִם הָיוּ חוֹלְקִין בְּעִסָּתָן – שֶׁמָּא מֵעִסָּתוֹ קָמַץ, וְעַל אַחִים לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהֵן מִשֶּׁל אֶמְצַע. וְכֵן אִם מֵת זֶה הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּתוֹךְ הַבַּיִת – עַל הָאַחִים לְהָבִיא רְאָיָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ חוֹלְקִין בְּעִסָּתָן.
ח. שֶׁאֵין חוֹלְקִין בְּעִסָּתָן. שהם שותפים בכל הנכסים ואף במזונותיהם. קָמַץ. חסך משלו, וכך קנה או הלווה. אִם מֵת… עַל הָאַחִים לְהָבִיא רְאָיָה. אף על פי שאם אביהם היה חי היה עליו להביא ראיה שהנכסים שלו לבדו (כדלעיל ה"ז), כאשר מת אין דורשים מהיתומים להביא ראיה מכיוון שאינם מכירים בראיות של אביהם.
ט. אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁשְּׁטַר חוֹב יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ – עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁאָבִיו נְתָנוֹ לוֹ בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה, אוֹ שֶׁצִּוָּה לוֹ בּוֹ כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה – הֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע.
ט. אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁשְּׁטַר חוֹב יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. שמחזיק בשטר חוב של אביו שהלווה מעות לאחר, וטוען שאביו נתנו לו במתנה. בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה. שטר חוב אינו נקנה ככל מיטלטלין, עד שיכתוב הנותן למקבל שמקנה לו את השטר והשעבוד שלו ובנוסף לכך ימסור לידו את שטר החוב (הלכות מכירה ו,יא). אוֹ שֶׁצִּוָּה לוֹ בּוֹ כְּשֶׁהוּא שְׁכִיב מְרַע. במקרה שהוא שכיב מרע תיקנו חכמים שיכול להקנות שטר חוב בדיבור (ראה הלכות זכייה ומתנה י,ב).
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בָּאַחִים, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שׁוֹמְטִין זֶה מִזֶּה. אֲבָל אַחֵר שֶׁטָּעַן שֶׁנִּתַּן לוֹ אוֹ שֶׁקָּנָהוּ מִבְּעָלָיו – גּוֹבֶה בּוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה.
י. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שהמחזיק בשטר חוב שאחר הִלווה, צריך להביא ראיה. שׁוֹמְטִין זֶה מִזֶּה. מורים היתר לחטוף זה מזה, מפני שכולם יורשים. שֶׁנִּתַּן לוֹ. במתנה. גּוֹבֶה בּוֹ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה. ראה הלכות מכירה ו,יא, הלכות מלווה ולווה טז,ז.
יא. אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁנָּטַל מָאתַיִם זוּז לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִלְמֹד אֻמָּנוּת – יְכוֹלִין הָאַחִים לוֹמַר לוֹ: 'אִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ – אֵין לְךָ מְזוֹנוֹת אֶלָּא לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת', שֶׁאֵין הוֹצָאַת מְזוֹנוֹת הָאֶחָד לְבַדּוֹ כְּהוֹצָאַת מְזוֹנוֹתָיו בֵּין רַבִּים.
יא. אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁנָּטַל. מן הירושה המשותפת, לפני שחילקוה ביניהם, והלך למקום אחר. בִּרְכַּת הַבַּיִת. החלק היחסי במזונות המשותפים. שֶׁאֵין הוֹצָאַת מְזוֹנוֹת וכו'. שההוצאה למזון קטֵנה באופן יחסי בריבוי אנשי הבית (ראה גם הלכות אישות יח,ד).
יב. מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים – אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין פַּרְנָסַת הַקְּטַנִּים, וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִים מְזוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם – יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים גַּם כֵּן מִכְּלַל הַנְּכָסִים, וְאַחַר כָּךְ יַחֲלֹקוּ.
נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן, וְאָמְרוּ הַקְּטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן: 'הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם' – אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶן, נָתַן.
יב. אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין וכו'. באופן טבעי הוצאות הגדולים על מלבושים מרובות משל הקטנים, והוצאת מזונותיהם של הקטנים מרובה משל הגדולים. וכל עוד לא חילקו את כספי הירושה ביניהם אין אומרים שכל אחד ייטול צרכיו על חשבון הרכוש המשותף ואת מה שנשאר יחלקו ביניהם, אלא נותנים להם צרכי הוצאותיהם באופן שווה וכל אחד מתפרנס מחלקו (ערוה"ש רפו,א). נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים. התחתנו, והוציאו עבור צרכי החתונה מהנכסים המשותפים. יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים גַּם כֵּן מִכְּלַל הַנְּכָסִים. באותו סכום שהוציאו הגדולים.
נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים בְּחַיֵּי אֲבִיהֶן. ונתן להם אביהם משלו. הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִין כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם. שרוצים ליטול את הוצאות הנישואין מהרכוש המשותף כפי שקיבלו האחים שנשאו בחיי האב. אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. וכל זה לגבי בנים. אך לגבי בנות, תיקנו חכמים שאם השיא בת בחייו, והניח אחריו בת אחרת שלא נישאה, תיטול השנייה בנישואיה כמו שנטלה הגדולה (הלכות אישות כ,ג).
יג. הִשִּׂיא הָאָב אֶת בְּנוֹ וְעָשָׂה לוֹ מִשְׁתֶּה, וְהָיְתָה הַהוֹצָאָה מִשֶּׁל אָב, וְנִשְׁתַּלְּחָה שׁוֹשְׁבִינוּת לְזֶה הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב – כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לְאַחַר מִיתַת הָאָב, חוֹזֶרֶת מִן הָאֶמְצַע. אֲבָל אִם הוֹצִיא הַבֵּן בַּמִּשְׁתֶּה מִשֶּׁלּוֹ – אֵינָהּ חוֹזֶרֶת אֶלָּא מֵחֵלֶק הַבֵּן שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה לוֹ בִּלְבַד.
יג. וְנִשְׁתַּלְּחָה שׁוֹשְׁבִינוּת לְזֶה הַבֵּן בְּחַיֵּי הָאָב. בימיהם נהגו שבזמן שנשא האדם אישה, היו רעיו שולחים לו מתנות לצורך הוצאות המשתה, ובאים ושמחים עמו. מתנות אלו נקראות שושבינות. השושבינות אינה מתנה גמורה, אלא כעין הלוואה, לפי שהאדם שולח אותה על דעת שחברו החתן יחזיר לו בזמן שהוא יישא אישה (הלכות זכייה ומתנה ז,א-ב). במקרה המדובר כאן הוצאות סעודת הנישואין היו משל אבי החתן, ולכן מוגדרת השושבינות כהלוואה שניתנה לאב. כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת. לחבר ששלח את השושבינות בזמן שהוא מתחתן. חוֹזֶרֶת מִן הָאֶמְצַע. כיוון שהוצאות המשתה באו משל האב, נתחייב האב להחזיר את השושבינות שקיבל, וכשמת נתחייבו נכסי הירושה. אֲבָל אִם הוֹצִיא הַבֵּן בַּמִּשְׁתֶּה מִשֶּׁלּוֹ וכו'. כאשר הוצאות סעודת הנישואין היו משל הבן, השושבינות היא חוב שמוטל עליו בלבד, ולכן חוזרת מחלקו בירושה ולא מהרכוש הכללי של הירושה.
יד. הָאָב שֶׁשָּׁלַח שׁוֹשְׁבִינוּת בְּשֵׁם אֶחָד מִבָּנָיו, כְּשֶׁתַּחֲזֹר הַשּׁוֹשְׁבִינוּת לְאוֹתוֹ הַבֵּן – הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם שְׁלָחָהּ הָאָב בְּשֵׁם בָּנָיו סְתָם, כְּשֶׁתַּחֲזֹר – תַּחֲזֹר לָאֶמְצַע. וְאֵין זֶה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה לוֹ חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ עַד שֶׁיִּשְׂמְחוּ עִמּוֹ הַבָּנִים כֻּלָּם, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן שׁוֹשְׁבִינִים, שֶׁבְּשֵׁם כֻּלָּן נִשְׁתַּלְּחָה. לְפִיכָךְ אִם שָׂמַח עִם מִקְצָתָן – מַחֲזִיר חֵלֶק זֶה שֶׁשָּׂמַח עִמּוֹ בִּלְבַד, וַהֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע.
יד. שׁוֹשְׁבִינוּת בְּשֵׁם אֶחָד מִבָּנָיו. שפירש האב שהמתנה נשלחת בשם אחד הבנים. הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. בלבד. וְאֵין זֶה שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה לוֹ חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ עַד שֶׁיִּשְׂמְחוּ עִמּוֹ הַבָּנִים כֻּלָּם וכו'. החובה להחזיר את כל דמי השושבינות היא רק כאשר הנותן מתחתן ומזמין את מקבל השושבינות לשמוח ולסעוד עמו במשתה נישואיו (הלכות זכייה ומתנה ז,ג ושם ה"ט). ומכיוון שהשושבינות ניתנה בשם כל הבנים צריכים כל הבנים להזמינו לשמוח בחתונתם, ומחזיר לכל אחד חלק יחסי מהסכום הכולל. שָׂמַח עִם מִקְצָתָן מַחֲזִיר חֵלֶק זֶה שֶׁשָּׂמַח עִמּוֹ בִּלְבַד. כגון שהיו שלושה בנים, ושמח עם אחד מהם, יחזיר שליש השושבינות. וַהֲרֵי הוּא לָאֶמְצַע. כולם ייהנו מאותו חלק שחזר, כדין חוב שפרע החייב לאביהם.
טו. גְּדוֹל הָאַחִים שֶׁהָיָה לוֹבֵשׁ וּמִתְכַּסֶּה מַלְבּוּשִׁים נָאִים, אִם יֵשׁ לָאַחִים הֲנָאָה מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים – הֲרֵי זֶה לוֹבֵשׁ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת.
טו. דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים. בניהול משא ומתן עבור האחים, משום שנראה הדור. מִתְּפוּסַת הַבַּיִת. הרכוש המשותף קודם שהתחלקו בו היורשים.

תקציר הפרק 

🤔 ערך המניות של אבא ז"ל עלה. למי הולך הרווח?
על אף שבתקופה האחרונה הבורסות בעולם בצלילה עקב משבר הקורונה, יש אנשים שמצליחים להרוויח באמצעות היכרות אינטימית של נבכי עולם המסחר. מה הדין אם מדובר במניות שנרכשו מכספי ירושה בידי אחד מהיורשים? למי שייך הרווח במקרה כזה, האם רק ליורש שהסתכן או לכלל היורשים? – ההלכה היא ש"האחים שעדיין לא חלקו ירושת אביהן, אלא כולן משתמשין ביחד במה שהניח להן – הרי הן כשותפין… וכל שנשא ונתן כל אחד מהן בממון זה – השכר לאמצע", כלומר, היורשים מתחלקים בו שווה בשווה, כדין שותפים (הלכה א) ✍🏼

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות נחלות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.אחים שהמתינו בחלוקה והשביח הנכס-חולקים בשווה?

2.אח שקיבל בירושה את משרת אביו-חייב לחלק את המשכורת?

3.בכור ראש ממשלה – יכול לקנות את החליפה מנכסים משותפים?

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן