פרק ט', הלכות סנהדרין, ספר שופטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. סַנֶדְרִי שֶׁפָּתְחוּ כֻּלָּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה, וְאָמְרוּ כֻּלָּם: 'חַיָּב' – הֲרֵי זֶה פָּטוּר, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מִקְצָת מְזַכִּין שֶׁיְּהַפְּכוּ בִּזְכוּתוֹ, וְיִרְבּוּ הַמְחַיְּבִין, וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג.
א. סַנֶדְרִי שֶׁפָּתְחוּ כֻּלָּן בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה וְאָמְרוּ כֻּלָּם חַיָּב הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שבמצב זה הדיינים לא ימצאו לו צדדי זכות ואין להרגו בלי להפך בזכותו (ראה בבלי סנהדרין יז,א).
ב. סַנֶדְרִי קְטַנָּה שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִין 'זַכַּאי' וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִין 'חַיָּב' – הֲרֵי זֶה זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִין 'חַיָּב' וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִין 'זַכַּאי', אוֹ שֶׁאָמְרוּ אַחַד עָשָׂר 'זַכַּאי' וְאַחַד עָשָׂר 'חַיָּב' וְאֶחָד אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ', אֲפִלּוּ שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין וְהָאֶחָד אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – יוֹסִיפוּ שְׁנַיִם.
זֶה שֶׁאָמַר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה, וְנִמְצְאוּ אַחַר הַתּוֹסֶפֶת אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חוּץ מִזֶּה הַמִּסְתַּפֵּק. אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר 'זַכַּאי' וּשְׁנֵים עָשָׂר 'חַיָּב' – הֲרֵי זֶה זַכַּאי. אַחַד עָשָׂר אוֹמְרִין 'זַכַּאי' וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר אוֹמְרִין 'חַיָּב', אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים אָמַר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲרֵי הַמְחַיְּבִין רַבּוּ בִּשְׁנַיִם.
אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר 'זַכַּאי' וּשְׁנֵים עָשָׂר 'חַיָּב' וְאֶחָד אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – מוֹסִיפִין שְׁנַיִם אֲחֵרִים. וְכֵן מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמְזַכִּין אֶחָד וְיִהְיֶה זַכַּאי, אוֹ יִרְבּוּ הַמְחַיְּבִין שְׁנַיִם אוֹ יָתֵר וְיִהְיֶה חַיָּב. הָיוּ אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ וְאֶחָד אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ', אוֹ שֶׁהָיוּ הַמְחַיְּבִין יָתֵר אֶחָד בִּלְבַד – מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד.
הִגִּיעוּ לְשִׁבְעִים וְאֶחָד, שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין 'זַכַּאי' וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין 'חַיָּב' – הֲרֵי זֶה זַכַּאי. שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין 'חַיָּב' וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין 'זַכַּאי' – דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, וּמְזַכִּין אוֹתוֹ אוֹ מְחַיְּבִין. וְאִם לֹא רָאָה – גָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין אוֹמֵר: 'נִזְדַּקֵּן הַדִּין', וּפוֹטְרִין אוֹתוֹ.
חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין 'חַיָּב' וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים 'זַכַּאי' וְאֶחָד אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. אַרְבָּעָה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין 'זַכַּאי' וְשִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין 'חַיָּב' וְאֶחָד אוֹמֵר 'אֵינִי יוֹדֵעַ' – חַיָּב, שֶׁהֲרֵי רַבּוּ הַמְחַיְּבִין שְׁנַיִם.
ב. שְׁנֵים עָשָׂר אוֹמְרִין חַיָּב וְאַחַד עָשָׂר אוֹמְרִין זַכַּאי. ואין כאן רוב של שניים, שהוא הרוב הנדרש כדי לחייב בדיני נפשות (לעיל ח,א). אֲפִלּוּ שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין וְהָאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ יוֹסִיפוּ שְׁנַיִם. שאותו שאינו יודע נחשב כמי שאינו, ואין עשרים ושלושה דיינים כנדרש בדיני נפשות.
הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה. מי שלא לימד חובה בהתחלה אסור לו לאחר מכן לחזור בו וללמד חובה (ראה לקמן י,ב), ולכן האומר 'איני יודע' לא יכול אחר כך ללמד חובה ולהמשיך להשתתף בדיונים. וְנִמְצְאוּ אַחַר הַתּוֹסֶפֶת אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חוּץ מִזֶּה הַמִּסְתַּפֵּק. אמנם גם המסתפק יכול לחזור בו וללמד זכות, והוא אף נחשב במניין הדיינים בשעת גמר דין (רדב"ז). אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר זַכַּאי וּשְׁנֵים עָשָׂר חַיָּב הֲרֵי זֶה זַכַּאי. לאחר שהוסיפו דיינים פעם אחת (ויש יותר מעשרים ושלושה דיינים) שוב אין צורך ברוב כדי לזכותו, ודי במחצית מן הדיינים שמזכים כדי לזכותו (מהר"ם פדוואה, רדב"ז, לח"מ). אַחַד עָשָׂר אוֹמְרִין זַכַּאי וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר אוֹמְרִין חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהָאֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ הֲרֵי זֶה חַיָּב. שבמקרה שיש רוב לזכות או רוב של שניים לחובה, ודנו בדין זה עשרים ושלושה דיינים או יותר, פוסקים את הדין אף על פי שאחד אומר 'איני יודע'.
אָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר זַכַּאי וּשְׁנֵים עָשָׂר חַיָּב וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ מוֹסִיפִין שְׁנַיִם אֲחֵרִים. אף שמחצית מהדיינים אומרים חייב ומחצית אומרים זכאי, אין מזכים את הנידון מכיוון שמדובר כאן במקרה שאחד משני הדיינים שנוספו הוא זה שאמר 'איני יודע'. שמאחר שאמר 'איני יודע' אינו נחשב, ונמצא שהוסיפו רק דיין אחד במקום שניים (רדב"ז, לח"מ). וְכֵן מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין וכו'. כאשר אחד מן הנוספים אומר 'איני יודע' ושאר הדיינים חלוקים בדעותיהם, חצי מחייבים וחצי מזכים, או כאשר יש רוב של אחד לחייב – מוסיפים דיינים. עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמְזַכִּין אֶחָד וְיִהְיֶה זַכַּאי. והוא הדין אם היו מחצה על מחצה ולא אמר אחד מהנוספים 'איני יודע' (רדב"ז, לח"מ).
וְאִם לֹא רָאָה. אף אחד מהדיינים לא שינה את דעתו. נִזְדַּקֵּן הַדִּין. דנו בדין זה מכל צדדיו, ואין מה לדון בו יותר (ראה בבלי סנהדרין מב,א).
חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אוֹמְרִין חַיָּב וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. שהרי אי אפשר להוסיף יותר, ואין הכרעה לחובה.
ג. בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבָּאָה לָהֶן מַחֲלֹקֶת, בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת בֵּין בְּדִין מִדִּינֵי תּוֹרָה – אֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן, אֶלָּא דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ וְהוֹלְכִין אַחַר הָרֹב שֶׁלָּהֶן. וְאִם בְּדִין אֶחָד מִן הַנֶּהֱרָגִין בִּפְנֵיהֶן נֶחְלְקוּ – דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּפְטְרוּ אוֹתוֹ אוֹ יִתְחַיֵּב.
ג. בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. סנהדרין של שבעים ואחד. שֶׁבָּאָה לָהֶן מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת בֵּין בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת וכו'. כאשר פנו אליהם על מנת לברר את ההלכה בדין מסוים דנים בו על פי הרוב (ראה הלכות ממרים א,ד). ואף אם ההלכה נוגעת לדיני נפשות, מכיוון שאין דנים בדינו של אדם מסוים, קובעים את ההלכה אפילו על פי רוב של אחד (שו"ת הרדב"ז ה,תקלז). וְאִם בְּדִין אֶחָד מִן הַנֶּהֱרָגִין בִּפְנֵיהֶן וכו'. אם הסנהדרין דנים אדם מסוים ועליהם להכריע בדינו, עליהם לנהוג לפי כללי הרוב בדיני נפשות שמצריכים בהם רוב כדי לזכותו או רוב של שניים כדי לחייבו.

תקציר הפרק 

🤔 שוקו או וניל? זו לא השאלה הנכונה!
בשאלות "הרות גורל" כמו איזו גלידה לקנות – גלידה וניל או גלידה שוקו – אנחנו עורכים הצבעה דמוקרטית בין כל בני המשפחה, והרוב קובע (וכך פעם אחרי פעם אנחנו נתקעים עם וניל. אוף). בשאלות הרות גורל באמת, לעומת זאת, רוב רגיל זה לא מספיק, וצריך רוב מיוחד, גדול. כך, כשבית הדין עוסק בדיני נפשות ודן בשאלה אם לנאשם מגיע עונש מוות, אסור לדיינים לחייב את הנאשם (כלומר, להכריע שהוא אשם ומגיע לו מוות) על פי רוב של דיין אחד, אלא צריך שיהיה לפחות רוב של שני דיינים שאומרים שמגיע לו דין מוות. מצד שני, מותר להם לזכות אותו על פי רוב של דיין אחד. זה ככה, כי כדי לקחת חיים מאדם צריך שרוב גדול של הדיינים יהיה משוכנע שהוא אכן אשם (הלכות א-ב) 🛡️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות סנהדרין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.סנהדרין שפסקה פה אחד דין מוות – דינה בטל?

2.חצי סנהדרין מחייבים וחצי מזכים ואחד לא יודע – פוטרין את הנידון ממות?

3.האם מותר להוסיף יותר מ 71 דיינים?

 

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן