עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן עִמָּהֶם בְּאוֹתָן הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה. וְהַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִמָּהֶן בְּיוֹם אֵידָם – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה. ב וְאָסוּר לִשְׁלֹחַ דּוֹרוֹן לְגוֹי בְּיוֹם אֵידוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹדַע לוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְאֵינוֹ עוֹבְדָהּ. וְכֵן גּוֹי שֶׁשָּׁלַח דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם אֵידוֹ – לֹא יְקַבְּלֶנּוּ מִמֶּנּוּ. וְאִם חָשַׁשׁ לְאֵיבָה – נוֹטֵל בְּפָנָיו, וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה בּוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁזֶּה הַגּוֹי אֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ.
וְאִם חָשַׁשׁ לְאֵיבָה נוֹטֵל בְּפָנָיו וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה בּוֹ. וכתב השו"ע שיזרקנו כלאחר יד בפני הגוי לבור או למקום אחר שיאבד בו. ואם יש חשש איבה גם בפעולה זו, אין צריך לעשותה (ש"ך).
וְכֵן יוֹם שֶׁיָּמוּת לָהֶן בּוֹ מֵת וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹ אֵיד – אוֹתָן הָעוֹשִׂין אֲסוּרִין אוֹתוֹ הַיּוֹם. וְכָל מִיתָה שֶׁשּׂוֹרְפִין בָּהּ כֵּלִים וּמַקְטִירִין קְטֹרֶת – בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה.
אֵין יוֹם הָאֵיד אָסוּר אֶלָּא לָעוֹבְדִין בּוֹ בִּלְבַד. אֲבָל הַגּוֹיִם שֶׁשְּׂמֵחִין בּוֹ וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הֵן אֵין מוֹדִין בּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן.
בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. ונחשבת כיום חג לעושים אותה.
אחרות.
עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה – מֻתָּר לְהַלֵּךְ חוּצָה לָהּ, וְאָסוּר לְהִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ. הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה – מֻתָּר לְהַלֵּךְ בְּתוֹכָהּ. י הַמְהַלֵּךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – אָסוּר לוֹ לַעֲבֹר בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, וְנִקְרָה וְהָלַךְ בָּזוֹ – מֻתָּר. יא וְאָסוּר לִבְנוֹת עִם הַגּוֹיִם כִּפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם עָבַר וּבָנָה – שְׂכָרוֹ מֻתָּר. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא לְכַתְּחִלָּה הַטְּרַקְלִין אוֹ הֶחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַכִּפָּה.
חֲנֻיּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה – אָסוּר לִשְׂכֹּר אוֹתָן, מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. יג הַמּוֹכֵר בֵּיתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה – דָּמָיו אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, וְיוֹלִיךְ אוֹתָם לְיָם הַמֶּלַח. אֲבָל גּוֹיִם שֶׁאָנְסוּ יִשְׂרָאֵל וְגָזְלוּ בֵּיתוֹ, וְהֶעֱמִידוּ בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה – דָּמָיו מֻתָּרִין, וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶם. יד וַחֲלִילִין שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה – אָסוּר לִסְפֹּד בָּהֶן.
הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם, וְלוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בְּגַיּוּתָן וּבָתִּים שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֶכֶס. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ שָׁם מִן הַתַּגָּר – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס, וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְנִמְצָא זֶה מְהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. עָבַר וְלָקַח מִן הַתַּגָּר: אִם בְּהֵמָה לָקַח – נוֹשֵׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה; וְאִם כְּסוּת וְכֵלִים לָקַח – יֵרָקְבוּ; לָקַח מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת – יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח; לָקַח עֶבֶד – לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
מִפְּנֵי שֶׁמְהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. בתשלום השכירות.
הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם. הנערך שלא ביום חגם, ולא בעיר שיש בה עבודה זרה. וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בְּגַיּוּתָן. בעודם גויים. וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָן. שלא יערערו על המכירה. הַתַּגָּר. סוחר. נוֹשֵׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. עוקר את פרסותיה, כדי שלא יוכל ליהנות ממנה. לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. אם נמצא בסכנת מוות לא מצילים אותו (כגון להעלותו מהבור), אך לא מכניסים אותו לסכנה כזו (ראה הלכות ערכין וחרמין ח,ט).
הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם וכו'. שו"ע יו"ד קמט,ג. הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם. כתבו האחרונים שאף ביום חגם מותר ללכת ליריד זה לצורך קניית דברים לעצמו שלא ימצא בהזדמנות אחרת, ואם כוונתו לקנות לסחורה ולמטרות רווח, אסור (ש"ך).
מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדָה זָרָה. וכן אסור במקרה שבו מוותרים לו על המכס מפני שהוא יום חגם, שנהנה מעבודה זרה (רמ"א). וְנִמְצָא זֶה מְהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. ובזמן הזה שאין הגויים מוגדרים כעובדי עבודה זרה (ראה לעיל ה"ד), מותר לקנות ביריד ביום חגם ואף למטרות רווח ואף אם נותנים מכס לכמרים (ש"ך).
וְכָל הַהֶרְחֵק הַזֶּה מִפְּנֵי עֲבוֹדָה זָרָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ, וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן" (שמות לד,טו-טז).
מִפְּנֵי עֲבוֹדָה זָרָה הוּא. מחשש התקרבות לעבודה זרה.
חודש.
יז. הַהוֹלְכִין לְתַרְפּוּת – אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, וְהַבָּאִין – מֻתָּרִין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה, שֶׁאִם הָיוּ קְשׁוּרִין, שֶׁמָּא דַּעְתָּן לַחֲזֹר. וְיִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְתַרְפּוּת – בַּהֲלִיכָה מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ, שֶׁמָּא יַחֲזֹר בּוֹ, וּבַחֲזִירָה אָסוּר. יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזִירָה – אָסוּר. יח יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלַךְ לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם – בַּחֲזִירָה אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ, שֶׁמָּא עֲבוֹדָה זָרָה מָכַר לָהֶם שָׁם, וּדְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, וּבְיַד הַגּוֹי מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה. וּמִפְּנֵי זֶה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִם הַגּוֹי הַבָּא מִן הַתַּרְפּוּת, וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִם יִשְׂרָאֵל הַבָּא מִן הַתַּרְפּוּת, וְלֹא עִם הַמְשֻׁמָּד לֹא בַּהֲלִיכָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ.
יח. שו"ע יו"ד קמט,ה. וּדְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה וּבְיַד הַגּוֹי מֻתָּרִין. שו"ע יו"ד קמד,א. וּדְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה… וּבְיַד הַגּוֹי מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה. ודווקא כשידוע שמכרה לצרכיו, אך אם הדבר אינו ידוע, יש לחוש שמכרה לצורך קניית עבודה זרה אחרת והדמים אסורים (שו"ע). וּמִפְּנֵי זֶה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִם הַגּוֹי הַבָּא מִן הַתַּרְפּוּת. ואם ידוע שמכר שם עבודה זרה, אסור לשאת ולתת עמו (ש"ך).