פרק ט', הלכות עבודה זרה, ספר המדע
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם אָסוּר לִקַּח מֵהֶם, וְלִמְכֹּר לָהֶן דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם, וְלִלְוֹת מֵהֶן וּלְהַלְוֹתָן, וּלְפָרְעָן וּלְהִפָּרַע מֵהֶן מִלְוָה שֶׁבִּשְׁטָר אוֹ שֶׁעַל הַמַּשְׁכּוֹן. אֲבָל מִלְוָה עַל פֶּה נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם. וּמֻתָּר לִמְכֹּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, כְּגוֹן יְרָקוֹת וְתַבְשִׁיל, עַד יוֹם אֵידָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא יוֹם אֵידָם בִּלְבַד.
עָבַר וְנָשָׂא וְנָתַן עִמָּהֶם בְּאוֹתָן הַשְּׁלֹשָׁה יָמִים – הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָיָה. וְהַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִמָּהֶן בְּיוֹם אֵידָם – הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָיָה. ב וְאָסוּר לִשְׁלֹחַ דּוֹרוֹן לְגוֹי בְּיוֹם אֵידוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹדַע לוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְאֵינוֹ עוֹבְדָהּ. וְכֵן גּוֹי שֶׁשָּׁלַח דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם אֵידוֹ – לֹא יְקַבְּלֶנּוּ מִמֶּנּוּ. וְאִם חָשַׁשׁ לְאֵיבָה – נוֹטֵל בְּפָנָיו, וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה בּוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁזֶּה הַגּוֹי אֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵינוֹ מוֹדֶה בָּהּ.
א. אֵידֵיהֶן. לשון אבלות, והוא כינוי ליום חגם (ראה פה"מ ע"ז א,א). לִקַּח. לקנות. אָסוּר לִקַּח מֵהֶם וכו'. וכל דברים אלו אסורים משום שגורם רווח או הנאה לגוי, והולך ומודה לעבודה זרה שלו ביום חגו. וְלִמְכֹּר לָהֶן דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם. דבר המשתמר עד יום חגם. מִלְוָה שִׁבִּשְׁטָר אוֹ שֶׁעַל הַמַּשְׁכּוֹן. שמחמת השטר או המשכון אין חשש שלא יחזירו ליהודי את כספו. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם. שיש חשש שלא יחזירו. עַד יוֹם אֵידָן. אך לא ביום חגם עצמו. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שהיחס לעבודה זרה שם חמור יותר (ראה לעיל ז,א).
א-ג. שו"ע יו"ד קמח,א-ה. וּלְהַלְוֹתָן. בלא ריבית, אבל להלוותם בריבית, מותר (רמ"א). וּלְהִפָּרַע מֵהֶן מִלְוָה שֶׁבִּשְׁטָר אוֹ שֶׁעַל הַמַּשְׁכּוֹן. כתב השו"ע שבזמן שידם תקיפה עלינו, מותר להיפרע מהגוי גם מלווה בשטר משום שאין ודאות שיחזירנו, ונחשב כמציל מידם. אך אם נתן הגוי משכון, אסור להיפרע ממנו אלא אם כן הלווהו בריבית. והאחרונים התירו במקרה זה אף אם לא הלווהו בריבית (ש"ך).
וְאִם חָשַׁשׁ לְאֵיבָה נוֹטֵל בְּפָנָיו וְאֵינוֹ נֶהֱנֶה בּוֹ. וכתב השו"ע שיזרקנו כלאחר יד בפני הגוי לבור או למקום אחר שיאבד בו. ואם יש חשש איבה גם בפעולה זו, אין צריך לעשותה (ש"ך).
ב. דּוֹרוֹן. מתנה. חָשַׁשׁ לְאֵיבָה. לשנאה שתיגרם מחמת סרובו.
ג. הָיָה אֵידָן שֶׁל אוֹתָן הַגּוֹיִם יָמִים רַבִּים, שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה אוֹ עֲשָׂרָה – כָּל אוֹתָן הַיָּמִים כְּיוֹם אֶחָד הֵן, וְכֻלָּן אֲסוּרִין עִם שְׁלֹשָׁה יָמִים לִפְנֵיהֶן.
ד. הַנָּצְרִים – עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, וְיוֹם רִאשׁוֹן יוֹם אֵידָם הוּא. לְפִיכָךְ אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹם חֲמִישִׁי וְיוֹם שִׁשִּׁי שֶׁבְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר יוֹם רִאשׁוֹן עַצְמוֹ, שֶׁהוּא אָסוּר בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן נוֹהֲגִין עִמָּהֶן בְּכָל אֵידֵיהֶן.
ד. בְּכָל אֵידֵיהֶן. בכל ימי חגם.
ד. הַנָּצְרִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן וכו'. כתב השו"ע (יו"ד קמח,יב) שיש אומרים שכל דינים אלו אינם נוגעים לגויים שבזמננו שאינם מוגדרים כעובדי עבודה זרה, ולכן מותר לשאת ולתת עמם ביום אידם (וראה הרחבות: 'הגדרת האסלאם והנצרות כעבודה זרה', עמ' 778).
ה. יוֹם שֶׁמִּתְכַּנְּסִין בּוֹ הַגּוֹיִם לְהַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ וּמַקְרִיבִין וּמְקַלְּסִין לֶאֱלִילֵיהֶם – יוֹם אֵידָן הוּא, וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר אֵידֵיהֶן. אֲבָל גּוֹי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֵיד לְעַצְמוֹ, וּמוֹדֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ וּמְקַלְּסָהּ, בְּיוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ, בְּיוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ אוֹ בְּלוֹרִיתוֹ, בְּיוֹם שֶׁעָלָה בּוֹ מִן הַיָּם אוֹ שֶׁיָּצָא בּוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, בְּיוֹם שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ – אֵין אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד.
וְכֵן יוֹם שֶׁיָּמוּת לָהֶן בּוֹ מֵת וְיַעֲשׂוּ אוֹתוֹ אֵיד – אוֹתָן הָעוֹשִׂין אֲסוּרִין אוֹתוֹ הַיּוֹם. וְכָל מִיתָה שֶׁשּׂוֹרְפִין בָּהּ כֵּלִים וּמַקְטִירִין קְטֹרֶת – בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה.
אֵין יוֹם הָאֵיד אָסוּר אֶלָּא לָעוֹבְדִין בּוֹ בִּלְבַד. אֲבָל הַגּוֹיִם שֶׁשְּׂמֵחִין בּוֹ וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִנְהָג אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הֵן אֵין מוֹדִין בּוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן.
ה. וּמְקַלְּסִין. משבחים. אֵיד לְעַצְמוֹ. חג פרטי. שֶׁעָלָה בּוֹ מִן הַיָּם. חזר מהפלגה בים.
בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. ונחשבת כיום חג לעושים אותה.
ה. שו"ע יו"ד קמח ו-ז. הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן. כתב הרמ"א (סעיף יב) שבנוסף לכך שהגויים בזמן הזה אינם נחשבים עובדי עבודה זרה (ראה לעיל ה"ד), קיים גם חשש איבה ולכן יכול אף לשמוח עמהם ביום חגם, אך בעל נפש ירחיק מלשמוח עמהם אם יכול להימנע מחשש איבה בדרכים
אחרות.
ה. אבל גוי שהיה עושה איד לעצמו ומודה לעבודה זרה ומקלסה ביום שנולד בו. אמר אברהם: לפי הסוגיא (בבלי עבודה זרה ח,א) יום הלידה של מלך, והרי הוא כשאר יום אידם ויש להן פנים. אבל יום תגלחת זקנו ובלוריתו שלו וכן כולם עד הסוף, בין של מלך בין של הדיוט אינו אסור אלא אותו היום בלבד. אבל משועבדיו אינם אסורין אלא אם כן עובדין אותה, ואפילו בקלנדא וסטרניא. וכי קתני "אותו האיש" למיעוטי משועבדיו ואכולהו קאי.
ו. דְּבָרִים שֶׁהֵן מְיֻחָדִין לְמִין מִמִּינֵי עֲבוֹדָה זָרָה – אָסוּר לִמְכֹּר אוֹתָן לְעוֹבְדֵי אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְעוֹלָם, וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מְיֻחָדִין לָהּ – מוֹכְרִין אוֹתָם סְתָם. וְאִם פֵּרֵשׁ הַגּוֹי שֶׁהוּא קוֹנֶה אוֹתָן לַעֲבוֹדָה זָרָה – אָסוּר לִמְכֹּר לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן פְּסָלוֹ מִלְּהַקְרִיבוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר לַעֲבוֹדָה זָרָה.
ו. מְיֻחָדִין לְמִין מִמִּינֵי עֲבוֹדָה זָרָה. שמקריבים או מקטירים לה מאותם הדברים. אָסוּר לִמְכֹּר אוֹתָן לְעוֹבְדֵי אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה. משום שמחזק את ידיהם לעבודה זרה (לקמן ה"ח).
ו. שו"ע יו"ד קנא,א. אָסוּר לִמְכֹּר אוֹתָן לְעוֹבְדֵי אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה. והשו"ע התיר למכור כשהגוי קונה הרבה ביחד ומתוך כך ניכר שקונה אותם לצורך מסחר. וכן אם הגוי אומר שצריך אותם למטרה אחרת והישראל יודע שהוא דובר אמת, מותר למכרם לו. והרמ"א כתב שיש אומרים שכאשר יכול הגוי לקנות דברים אלו במקום אחר מותר למכור לו כל דבר, ויש מחמירים, ונהגו להקל כדעה הראשונה אך בעל נפש יחמיר לעצמו.
ז. הָיוּ מְעֹרָבִין דְּבָרִים הַמְיֻחָדִין עִם דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְיֻחָדִין, כְּגוֹן לְבוֹנָה זַכָּה בִּכְלַל לְבוֹנָה שְׁחוֹרָה – מוֹכֵר הַכֹּל סְתָם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְלַקֵּט הַזַּכָּה לְבַדָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ז. סְתָם. כשהגוי לא אמר במפורש שהם לצורך עבודה זרה.
ז. שו"ע יו"ד קנא,א.
ח. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹכְרִין לְגוֹיִם דְּבָרִים שֶׁמְּחַזְּקִין בָּהֶן יְדֵיהֶן לַעֲבוֹדָה זָרָה, כָּךְ אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֵזֶק לָרַבִּים, כְּגוֹן דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת, וּכְלֵי זַיִן, וּכְבָלִים וְשַׁלְשְׁלָיוֹת, וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶם אֶת הַזַּיִן. וְכָל שֶׁאָסוּר לְמָכְרוֹ לְגוֹי – אָסוּר לְמָכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר לְגוֹי. וְכֵן אָסוּר לִמְכֹּר כְּלֵי נֵזֶק לְלִסְטֵיס יִשְׂרָאֵל.
ח. אֵין מוֹכְרִין לָהֶם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֵזֶק לָרַבִּים. כדי שלא לסייע להם בהשחתת העולם (ראה פה"מ ע"ז א,ז). וּכְלֵי זַיִן. כלי מלחמה. לְלִסְטֵיס יִשְׂרָאֵל. שודד יהודי, משום שמחזק ידי עוברי עברה (ראה גם הלכות רוצח ושמירת הנפש יב,יב-יד).
ח. שו"ע יו"ד קנא,ה.
ט. הָיוּ יִשְׂרָאֵל שׁוֹכְנִין בֵּינֵי הַגּוֹיִם, וְכָרְתוּ לָהֶן בְּרִית – מֻתָּר לָהֶן לִמְכֹּר כְּלֵי זַיִן לְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ גְּיָסוֹתָיו, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶן מִלְחָמָה עִם צָרֵי הַמְּדִינָה לְהַצִּילָהּ, וְנִמְצְאוּ מְגִנִּין עָלֵינוּ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ שְׁרוּיִין בְּתוֹכָם.
עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה – מֻתָּר לְהַלֵּךְ חוּצָה לָהּ, וְאָסוּר לְהִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ. הָיָה חוּצָה לָהּ עֲבוֹדָה זָרָה – מֻתָּר לְהַלֵּךְ בְּתוֹכָהּ. י הַמְהַלֵּךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם – אָסוּר לוֹ לַעֲבֹר בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, וְנִקְרָה וְהָלַךְ בָּזוֹ – מֻתָּר. יא וְאָסוּר לִבְנוֹת עִם הַגּוֹיִם כִּפָּה שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם עָבַר וּבָנָה – שְׂכָרוֹ מֻתָּר. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא לְכַתְּחִלָּה הַטְּרַקְלִין אוֹ הֶחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַכִּפָּה.
ט. עיר שיש בה עבודת כוכבים מותר להלך חוצה לה. אמר אברהם: בתוספתא (עבודה זרה א,ה) מפרש לה ביריד ובמשא ומתן עמהם ואפילו להלוך שם ביום האיד אסור מפני חשש משא ומתן.
ט. שו"ע יו"ד קנא,ו. עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וכו'. ודעת השו"ע היא כדעת הראב"ד, שהאיסור הוא דווקא בעיר שיש בה יריד וביום חגם.
י. בִּזְמַן שֶׁהַדֶּרֶךְ מְיֻחֶדֶת לְאוֹתוֹ מָקוֹם. ואין דרך אחרת להגיע למחוז חפצו, ולכן אסור משום שנהנה מהמעבר בעיר זו. וְנִקְרָה. הזדמן לו באופן מקרי. מֻתָּר. משום שיש לו אפשרות ללכת בדרך אחרת, ואין כאן הנאה גמורה.
י. אָסוּר לוֹ לַעֲבֹר בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. ויש אומרים שהדין כן אף בחצר של עבודת כוכבים ואסור לעבור בה אם אין דרך עוברת ממנה למקום אחר, ויש שהתירו להיכנס לשם בזמן שאין העובדי עבודה זרה מתקבצים שם לעבודתם או תפילתם. וכשניתן להגיע ממנה למקום אחר, לכל הדעות מותר לעבור דרכה וכן המנהג הפשוט, אך מידת חסידות להימנע מכך אם יש לו דרך אחרת קצרה כזו (רמ"א). אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת וְנִקְרָה וְהָלַךְ בָּזוֹ מֻתָּר. וכן כתב השו"ע. והרמ"א התיר כאשר ניתן להגיע מהעיר שיש בה יריד של עובדי עבודה זרה לעיר אחרת, ואסר רק כאשר אין דרך היוצאת מאותה העיר לעיר אחרת (ראה ש"ך וט"ז). וכתב השו"ע שדינים אלו אמורים דווקא באכסנאי, אך לבן העיר, ואף לאכסנאי ההולך בשיירא, מותר. וכתבו האחרונים שמי שאינו בן העיר, אסור לו להיכנס אליה אף אם גרים בה יהודים, אלא אם כן גרים בה עשרה יהודים ויותר (ש"ך).
י. אבל יש שם דרך אחרת ונקרה והלך בזו מותר. אמר אברהם: אין דבריו מיושבין כלל, שאם הולכים משם למקום אחר מותר לעבור מתוכה למקום אחר בתחילה, שאין כאן חשד.
יא. כִּפָּה. בנין מעוגל.
יא. שו"ע יו"ד קמג,ב. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא לְכַתְּחִלָּה הַטְּרַקְלִין וכו'. וכתבו האחרונים שמותר רק לסייע לגויים לבנות, אך אין לבנותם לבדו (ט"ז).
יב. עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהָיוּ בָּהּ חֲנֻיּוֹת מְעֻטָּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת: הַמְעֻטָּרוֹת אָסוּר לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שֶׁבִּגְלַל עֲבוֹדָה זָרָה נִתְעַטְּרוּ, וְשֶׁאֵינָן מְעֻטָּרוֹת מֻתָּרוֹת בַּהֲנָיָה.
חֲנֻיּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה – אָסוּר לִשְׂכֹּר אוֹתָן, מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. יג הַמּוֹכֵר בֵּיתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה – דָּמָיו אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, וְיוֹלִיךְ אוֹתָם לְיָם הַמֶּלַח. אֲבָל גּוֹיִם שֶׁאָנְסוּ יִשְׂרָאֵל וְגָזְלוּ בֵּיתוֹ, וְהֶעֱמִידוּ בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה – דָּמָיו מֻתָּרִין, וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶם. יד וַחֲלִילִין שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה – אָסוּר לִסְפֹּד בָּהֶן.
הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם, וְלוֹקְחִין מֵהֶן בְּהֵמָה וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בְּגַיּוּתָן וּבָתִּים שָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֶכֶס. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ שָׁם מִן הַתַּגָּר – אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס, וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְנִמְצָא זֶה מְהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. עָבַר וְלָקַח מִן הַתַּגָּר: אִם בְּהֵמָה לָקַח – נוֹשֵׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה; וְאִם כְּסוּת וְכֵלִים לָקַח – יֵרָקְבוּ; לָקַח מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת – יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח; לָקַח עֶבֶד – לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
יב. מְעֻטָּרוֹת. מקושטות.
מִפְּנֵי שֶׁמְהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. בתשלום השכירות.
יב. חֲנֻיּוֹת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לִשְׂכֹּר אוֹתָן וכו'. שו"ע יו"ד קמג,ה. מִפְּנֵי שֶׁמְהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. כתב הרמ"א שאם התשלום מגיע למדינה, ואחר כך משתמשים בו בני המדינה ומספקים ממנו גם את צרכי העבודה זרה מותר, שהרי התשלום אינו מיוחד לעבודה זרה.
יג. דָּמָיו מֻתָּרִין. שהרי נהנו ממנו בעל כרחו. וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶם. כותב שטר מכירה ונותן לו תוקף בבית דין של גויים כדי להציל את ממונו, למרות שבדרך כלל אסור לדון בערכאות שלהם (ראה הלכות סנהדרין כו,ז).
יג. המוכר ביתו לעבודה זרה דמיו אסורין בהנאה ויוליך אותן לים המלח. אמר אברהם: ואם הקדימו לו את דמיו קודם שעבדוה מותרין.
יד. וַחֲלִילִין שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה. כלי נשיפה שמשתמשים בהם בהספד.
הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם. הנערך שלא ביום חגם, ולא בעיר שיש בה עבודה זרה. וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת בְּגַיּוּתָן. בעודם גויים. וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּיוֹת שֶׁלָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָן. שלא יערערו על המכירה. הַתַּגָּר. סוחר. נוֹשֵׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. עוקר את פרסותיה, כדי שלא יוכל ליהנות ממנה. לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. אם נמצא בסכנת מוות לא מצילים אותו (כגון להעלותו מהבור), אך לא מכניסים אותו לסכנה כזו (ראה הלכות ערכין וחרמין ח,ט).
יד. וַחֲלִילִין שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לִסְפֹּד בָּהֶן. שו"ע יו"ד קמג,ד.
הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם וכו'. שו"ע יו"ד קמט,ג. הוֹלְכִין לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם. כתבו האחרונים שאף ביום חגם מותר ללכת ליריד זה לצורך קניית דברים לעצמו שלא ימצא בהזדמנות אחרת, ואם כוונתו לקנות לסחורה ולמטרות רווח, אסור (ש"ך).
מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדָה זָרָה. וכן אסור במקרה שבו מוותרים לו על המכס מפני שהוא יום חגם, שנהנה מעבודה זרה (רמ"א). וְנִמְצָא זֶה מְהַנֶּה עֲבוֹדָה זָרָה. ובזמן הזה שאין הגויים מוגדרים כעובדי עבודה זרה (ראה לעיל ה"ד), מותר לקנות ביריד ביום חגם ואף למטרות רווח ואף אם נותנים מכס לכמרים (ש"ך).
טו. גּוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ – אָסוּר לֵהָנוֹת מִסְּעוּדָתוֹ, וַאֲפִלּוּ לֶאֱכֹל הַיִּשְׂרְאֵלִי וְלִשְׁתּוֹת מִשֶּׁלּוֹ שָׁם אָסוּר, הוֹאִיל וּבִמְסִבַּת הַגּוֹיִם אֲכָלוֹ. וּמֵאֵימָּתַי אָסוּר לֶאֱכוֹל אֶצְלוֹ? מִשֶּׁיַּתְחִיל לַעֲסֹק וּלְהָכִין צָרְכֵי סְעוּדָה, וְכָל יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וּלְאַחַר הַמִּשְׁתֶּה שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם עָשָׂה סְעוּדָה אַחֶרֶת מֵחֲמַת הַנִּשּׂוּאִין – אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר, עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
וְכָל הַהֶרְחֵק הַזֶּה מִפְּנֵי עֲבוֹדָה זָרָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ, וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן" (שמות לד,טו-טז).
טו. וַאֲפִלּוּ לֶאֱכוֹל הַיִּשְׂרְאֵלִי וְלִשְׁתּוֹת מִשֶּׁלּוֹ שָׁם אָסוּר. למרות שאין חשש בישולי גויים (ראה הלכות מאכלות אסורות יז,ט). [הערה: הרמב"ם בפה"מ מנקד את המילה מאימתי: מֵאַמָּתַי].
מִפְּנֵי עֲבוֹדָה זָרָה הוּא. מחשש התקרבות לעבודה זרה.
טו. שו"ע יו"ד קנב,א. גּוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ אָסוּר לֵהָנוֹת מִסְּעוּדָתוֹ. ונחלקו האחרונים אם מותר ליהנות מסעודה כזו במקום שיש חשש איבה, או במקרה שבו הגוי אינו עובד עבודה זרה (ראה ש"ך וט"ז). אמנם אם שלח הגוי עופות חיים או דגים או בשר שחוט כדינו לבית היהודי, מותרים באכילה (שו"ע ורמ"א סעיף ב). עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. והשו"ע הוסיף שאדם חשוב יקפיד שלא ליהנות מסעודה כזו אף לאחר שנים עשר
חודש.
טז. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָּנִיק אֶת בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית, מִפְּנֵי שֶׁמְּגַדֶּלֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְלֹא תְּיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית, אֲבָל מְיַלֶּדֶת הִיא בְּשָׂכָר, מִשּׁוּם אֵיבָה. וְהַנָּכְרִית מְיַלֶּדֶת אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ בִּרְשׁוּתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּהַרְגֶנּוּ.
טז. מְיַלֶּדֶת הִיא בְּשָׂכָר מִשּׁוּם אֵיבָה. מחשש היווצרות שנאה. בִּרְשׁוּתָהּ. בהשגחתה של הישראלית. כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּהַרְגֶנּוּ. שהגויים חשודים על שפיכות דמים (ראה הלכות רוצח ושמירת הנפש יב,ז).
טז. שו"ע יו"ד קנד,א-ב. בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָּנִיק אֶת בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית. ואם יש בדדיה הרבה חלב והדבר מצערה, מותר לה להניקו (רמ"א). אֲבָל מְיַלֶּדֶת הִיא בְּשָׂכָר מִשּׁוּם אֵיבָה. ודווקא ביום חול (שו"ע, וראה לקמן י,ב). וְהַנָּכְרִית מְיַלֶּדֶת אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ בִּרְשׁוּתָהּ. בתנאי שישנם יהודים שעומדים על גבה או שיוצאים ונכנסים למקום שבו נמצאת. וברשות הנכרית, אפילו באופן זה, אסור. ובכל מקרה אין להניח את התינוק עמה לבד בלילה (שו"ע). ובזמננו אין חוששים לכך (ראה נשמת אברהם קנד,א בשם הגרש"ז אויערבך).

יז. הַהוֹלְכִין לְתַרְפּוּת – אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן, וְהַבָּאִין – מֻתָּרִין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה, שֶׁאִם הָיוּ קְשׁוּרִין, שֶׁמָּא דַּעְתָּן לַחֲזֹר. וְיִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְתַרְפּוּת – בַּהֲלִיכָה מֻתָּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ, שֶׁמָּא יַחֲזֹר בּוֹ, וּבַחֲזִירָה אָסוּר. יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזִירָה – אָסוּר. יח יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלַךְ לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם – בַּחֲזִירָה אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמּוֹ, שֶׁמָּא עֲבוֹדָה זָרָה מָכַר לָהֶם שָׁם, וּדְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה, וּבְיַד הַגּוֹי מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה. וּמִפְּנֵי זֶה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִם הַגּוֹי הַבָּא מִן הַתַּרְפּוּת, וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִם יִשְׂרָאֵל הַבָּא מִן הַתַּרְפּוּת, וְלֹא עִם הַמְשֻׁמָּד לֹא בַּהֲלִיכָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ.

יז. לְתַרְפּוּת. דבר בזוי ומאוס, כינוי לבתי עבודה זרה שחוגגים בהם (ראה פה"מ ע"ז ב,ג). אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶן. כשם שאסור לשאת ולתת עמם לפני אידיהם (לעיל ה"א). וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה. שאינם הולכים יחד בשיירה, אלא יחידים. שֶׁמָּא יַחֲזֹר בּוֹ. ולא ילך לתרפות. וּבַחֲזִירָה אָסוּר. שמא מכר שם עבודה זרה ודמיה אסורים (ראה הלכה הבאה). יִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזִירָה אָסוּר. בהליכתו – משום שלא יחזור בו, ובחזירתו – משום דמי עבודה זרה שבידו.
יז. שו"ע יו"ד קמח,יא.
יח. לְיָרִיד שֶׁל גּוֹיִם. שיש בו עבודה זרה. וּדְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִים בַּהֲנָיָה. שהיא תופסת דמיה, שנאמר "והיית חרם כמוהו" (לעיל ז,ט). וּבְיַד הַגּוֹי מֻתָּרִין. שהלימוד לעיל נאמר כלפי ישראל דווקא ולא לגויים.

יח. שו"ע יו"ד קמט,ה. וּדְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה וּבְיַד הַגּוֹי מֻתָּרִין. שו"ע יו"ד קמד,א. וּדְמֵי עֲבוֹדָה זָרָה… וּבְיַד הַגּוֹי מֻתָּרִין בַּהֲנָיָה. ודווקא כשידוע שמכרה לצרכיו, אך אם הדבר אינו ידוע, יש לחוש שמכרה לצורך קניית עבודה זרה אחרת והדמים אסורים (שו"ע). וּמִפְּנֵי זֶה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִם הַגּוֹי הַבָּא מִן הַתַּרְפּוּת. ואם ידוע שמכר שם עבודה זרה, אסור לשאת ולתת עמו (ש"ך).

תקציר הפרק 

פרק ט בהלכות עבודה זרה

ריחוק מעבודה זרה

3⃣ ימים לפני חגם של עובדי ע"ז אסור לסחור איתם. הנוצרים מוגדרים כעובדי ע"ז, וכיוון שיום ראשון הוא יום חגם (הלכה ד), אסור לסחור איתם גם בימי חמישי ושישי. כמו כן אסור לסחור עם אנשים ההולכים לעבוד ע"ז (שו"ע יו"ד ס' קמח' יב' כתב שיש אומרים שגויים בזמננו לא מוגדרים עובדי ע"ז).
אסור למכור לעובדי ע"ז דברים המיוחדים לע"ז. כמו כן אסור למכור להם נשק, אלא אם כן הם מגנים עלינו.
אסור ללכת בדרך המיוחדת לעיר שיש בה ע"ז. אסור ליהנות מסעודת נישואין שערך עובד ע"ז.

🗯🗯🗯
הרמב"ם כאן מגדיר את הנוצרים כעובדי ע"ז. ראשונים אחרים חלקו על הרמב"ם בהגדרה זאת, וטענו שכיוון שבני נוח לא הוזהרו על השיתוף, אין הנוצרים עוברים על איסור ע"ז, וממילא מותר לסחור עימם. כמו כן יש מן האחרונים שכתבו שבזמנינו חלק גדול מן הנוצרים אינם מאמינים בע"ז, אלא "מנהג אבותיהם בידיהם". לגבי מוסלמים, דעת הרמב"ם שאינם עובדי ע"ז, אך גם בזה יש מחלוקת בראשונים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר המדע ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. כמה זמן לפני אידיהם של גויים אסור לקנות מהם?

א. שלושה ימים.
ב. בארץ ישראל – שלושה ימים; בשאר ארצות – יום אחד.
ג. בארץ ישראל – שלושה ימים; בשאר ארצות – אין איסור.
ד. דבר המתקיים – שלושה ימים; דבר שאינו מתקיים – יום אחד.

[פרק ט', הלכה א']

2. מתי אסור לשאת ולתת עם הנוצרים?

א. ביום ראשון.
ב. מיום שישי עד יום ראשון.
ג. מיום חמישי עד יום ראשון.
ד. בארץ ישראל – מיום חמישי עד יום ראשון; בשאר ארצות – ביום ראשון.

[פרק ט', הלכה ד']

3. מתי אסור למכור כלי נשק לישראל?

א. כשיש חשש שימכרנו לגוי.
ב. כשהוא משומד.
ג. כשהוא גר בשכנותו של גוי.
ד. כשהוא עבד בגייסות המלך.

[פרק ט', הלכה ח']

4. האם מותר לעבור בעיר שיש בה עבודה זרה?

א. לא.
ב. רק אם אין לו דרך אחרת.
ג. רק אם יש לו דרך אחרת.
ד. רק בזמן שהעבודה זרה אינה מצויה ברחובות.

[פרק ט', הלכה י']

5. מדוע אסור לאכול במשתה שעשה גוי?

א. שמא יאכילנו נבילות וטריפות.
ב. שמא יימשך אחריו לעבודה זרה.
ג. שמא יימשך אחריו לזנות.
ד. שמא מאכילו מתקרובת עבודה זרה.

[פרק ט', הלכה ט"ו]

6. מתי אסור לישא וליתן עם ישראל משומד ההולך ל"תרפות"?

א. בהליכתו.
ב. בחזרתו.
ג. בהליכתו ובחזרתו.
ד. בהליכתו, ובחזרתו אם הוא קשור לאנשים נוספים.

[פרק ט', הלכה י"ז]

תשובות
1-ב 2-ד 3-א 4-ג 5-ב 6-ג

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן