פרק ט', הלכות עדות, ספר שופטים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. עֲשָׂרָה מִינֵי פַּסְלָנוּת הֵן, כָּל מִי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי הוּא פָּסוּל לְעֵדוּת. וְאֵלּוּ הֵן: הַנָּשִׁים, וְהָעֲבָדִים, וְהַקְּטַנִּים, וְהַשּׁוֹטִים, וְהַחֵרְשִׁים, וְהַסּוּמִים, וְהָרְשָׁעִים, וְהַבְּזוּיִים, וְהַקְּרוֹבִים, וְהַנּוֹגְעִין בְּעֵדוּתָן – הֲרֵי אֵלּוּ עֲשָׂרָה.
א. עֲשָׂרָה מִינֵי פַּסְלָנוּת הֵן. פירוט דיני כל הפסולים הללו מבואר בהמשך פרק זה ובפרקים י-טז.
ב. נָשִׁים פְּסוּלוֹת לְהָעִיד מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים" (דברים יז,ו) – לְשׁוֹן זָכָר, לֹא לְשׁוֹן נְקֵבָה.
ג. וְכֵן הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרָגִינָס פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן סָפֵק אִשָּׁה, וְכָל מִי שֶׁהוּא סָפֵק כָּשֵׁר סָפֵק פָּסוּל – הֲרֵי הוּא פָּסוּל, שֶׁאֵין הָעֵד בָּא אֶלָּא לְהוֹצִיא מָמוֹן עַל פִּיו אוֹ לְחַיֵּב עַל פִּיו עָוֹן, וְאֵין מוֹצִיאִין מָמוֹן מִסָּפֵק, וְאֵין עוֹנְשִׁין מִסָּפֵק דִּין תּוֹרָה.
ג. הַטֻּמְטוּם. מי שאיברי המין שלו מכוסים ואין ניכר אם הוא זכר או נקבה. וְהָאַנְדְּרָגִינָס. מי שיש לו איברי מין זכריים ונקביים. מִפְּנֵי שֶׁהֵן סָפֵק אִשָּׁה. ראה הלכות אישות ב,כד-כה. לְחַיֵּב עַל פִּיו עָוֹן. לחייבו עונש.
ד. הָעֲבָדִים פְּסוּלִין לְעֵדוּת דִּין תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּעֵדִים: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" (דברים יט,יט), מִכְּלָל שֶׁאָחִיו כָּמוֹהוּ: מָה אָחִיו בֶּן חַיִס אַף הָעֵד בֶּן חַיִס. קַל וָחֹמֶר לְגוֹיִם: אִם עֲבָדִים, שֶׁהֵן בְּמִקְצָת מִצְווֹת, פְּסוּלִין, הַגּוֹיִם לֹא כָּל שֶׁכֵּן?
ד. הָעֲבָדִים. עבדים כנענים. מָה אָחִיו בֶּן חַיִס. שיש לו ייחוס. אַף הָעֵד בֶּן חַיִס. ולפיכך עבד שאין לו ייחוס (שהרי אין משמעות ליחס שבין העבד וצאצאיו), פסול לעדות. אִם עֲבָדִים שֶׁהֵן בְּמִקְצָת מִצְווֹת. שחייבים במצוות כנשים (הלכות חגיגה ב,א).
ה. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין – פָּסוּל.
ה. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חֹרִין. כגון שהיה בבעלות של שני שותפים ואחד מהם שחרר את חלקו (ראה הלכות עבדים ז,ד).
ו. וְכָל מִי שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר וַהֲרֵי הוּא מְחֻסַּר גֵּט שִׁחְרוּר – פָּסוּל, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדוֹ, וְיִטְבֹּל, וְיֵעָשֶׂה מִכְּלַל בְּנֵי בְּרִית, וְאַחַר כָּךְ יָעִיד.
ו. וְכָל מִי שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר וַהֲרֵי הוּא מְחֻסַּר גֵּט שִׁחְרוּר. כגון שאדונו הפקירו אך עדיין לא מסר לו שטר שחרור (ראה הלכות עבדים ח,יג). וְיִטְבֹּל וְיֵעָשֶׂה מִכְּלַל בְּנֵי בְּרִית. שכשהעבד משתחרר צריך לטבול לשם גרות ואז נגמר גיורו ונעשה כישראל (הלכות איסורי ביאה יג,יב).
ז. הַקְּטַנִּים פְּסוּלִין לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּעֵדִים: "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יי" (דברים יט,יז) – אֲנָשִׁים, לֹא קְטַנִּים. אֲפִלּוּ הָיָה הַקָּטָן נָבוֹן וְחָכָם – הֲרֵי הוּא פָּסוּל, עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה גְּמוּרוֹת. וְאִם הִגִּיעַ לְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְנוֹלַד בּוֹ סִימָן מִסִּימָנֵי סֵרוּס – הֲרֵי זֶה סָרִיס, וְיָעִיד. וְאִם לֹא נוֹלַד בּוֹ – לֹא יָעִיד עַד רֹב שְׁנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת.
ז. עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. עד שיצמחו לו שתי שערות במקום הערווה. אַחַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה גְּמוּרוֹת. לאחר שנשלמו לו שלוש עשרה שנים. וְנוֹלַד בּוֹ סִימָן מִסִּימָנֵי סֵרוּס. שיש לו אחד מהסימנים של הסריס (לפירוט סימני הסריס ראה הלכות אישות ב,יג). עַד רֹב שְׁנוֹתָיו. עד גיל שלושים וחמש, שבגיל זה נחשב גדול בכל אופן. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. ב,י-יב.
ח. קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו שֶׁנִּרְאוּ בּוֹ סִימָנֵי בַּגְרוּת מִלְּמַעְלָה – אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה; וְאִם לָאו – אֵין מְקַבְּלִין עֵדוּתוֹ עַד שֶׁיִּבָּדֵק. וּבֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן – אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת בְּקַרְקָעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בַּדְּבָרִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ. אֲבָל בְּעֵדוּת מִטַּלְטְלִין – מְקַבְּלִין עֵדוּתוֹ, הוֹאִיל וְהוּא גָּדוֹל.
ח. שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו. שהוא מבן שלוש עשרה שנה ומעלה. שֶׁנִּרְאוּ בּוֹ סִימָנֵי בַּגְרוּת מִלְּמַעְלָה. שיש לו זקן. אֵינוֹ צָרִיךְ בְּדִיקָה. אין צריך לבדקו שהביא שתי שערות, מפני שחזקה שאם הביא סימני בגרות למעלה, הביא גם סימני בגרות למטה (הלכות אישות ב,טו). אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת בְּקַרְקָעוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְדַקְדֵּק בַּדְּבָרִים. ועדות הקרקעות צריכה דקדוק גדול (רדב"ז; והשווה הלכות מכירה כט,יב).
ט. הַשּׁוֹטֶה פָּסוּל לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בֶּן מִצְווֹת. וְלֹא שׁוֹטֶה שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ עָרֹם וּמְשַׁבֵּר כֵּלִים וְזוֹרֵק אֲבָנִים בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתּוֹ וְנִמְצֵאת דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת תָּמִיד אֲפִלּוּ בְּדָבָר מִן הַדְּבָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְדַבֵּר וְשׁוֹאֵל כָּעִנְיָן בִּשְׁאָר דְּבָרִים – הֲרֵי זֶה פָּסוּל, וּבִכְלַל הַשּׁוֹטִים יֵחָשֵׁב.
הַנִּכְפֶּה: בְּעֵת כְּפִיָּתוֹ – פָּסוּל, וּבְעֵת שֶׁהוּא בָּרִיא – כָּשֵׁר. וְאֶחָד הַנִּכְפֶּה מִזְּמַן לִזְמַן אוֹ הַנִּכְפֶּה תָּמִיד בְּלֹא עֵת קָבוּעַ, וְהוּא שֶׁלֹּא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת תָּמִיד, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ שָׁם נִכְפִּים שֶׁגַּם בְּעֵת בְּרִיאָתָן דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן. וְצָרִיךְ לְהִתְיַשֵּׁב בְּעֵדוּת הַנִּכְפִּים הַרְבֵּה.
ט. לְפִי שֶׁאֵינוֹ בֶּן מִצְווֹת. ומי שאינו מחויב במצוות פסול להעיד, כמבואר לעיל ה"ד. וְלֹא שׁוֹטֶה שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ עָרֹם וּמְשַׁבֵּר כֵּלִים וכו'. לאו דווקא אם מתנהג כשוטה בכל דבר, אלא אפילו הוא שוטה בדבר אחד בלבד.
הַנִּכְפֶּה. סובל ממחלת הנפילה (אפילפסיה). הַנִּכְפֶּה מִזְּמַן לִזְמַן. שמקבל התקף בתדירות קבועה. וְצָרִיךְ לְהִתְיַשֵּׁב בְּעֵדוּת הַנִּכְפִּים הַרְבֵּה. מפני שהם פעמים שוטים ופעמים פיקחים, ולכן צריך להתיישב בדבר ולברר מה מצבם באותו הזמן.
י. הַפְּתָיִים בְּיוֹתֵר, שֶׁאֵינָן מַכִּירִין דְּבָרִים הַסּוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה, וְלֹא יָבִינוּ עִנְיְנֵי הַדָּבָר כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבִינִים שְׁאָר עַם הָאָרֶץ, וְכֵן הַמְבֹהָלִין וְהַנֶּחְפָּזִין בְּדַעְתָּם וְהַמִּשְׁתַּגְּעִין בְּיוֹתֵר – הֲרֵי כָּל אֵלּוּ בִּכְלַל הַשּׁוֹטִים. וְדָבָר זֶה לְפִי מַה שֶּׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן הַדֵּעוֹת בַּכְּתָב.
י. הַפְּתָיִים בְּיוֹתֵר. שרמתם השכלית ירודה. שֶׁאֵינָן מַכִּירִין דְּבָרִים הַסּוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה. אינם יכולים להבחין בין דברים סותרים שכל בר דעת מבחין ביניהם. וְכֵן הַמְבֹהָלִין וְהַנֶּחְפָּזִין בְּדַעְתָּם וְהַמִּשְׁתַּגְּעִין בְּיוֹתֵר. נמהרים ופזיזים בפרשנותם למציאות שלפניהם, ומתנהגים מתוך התפרצות וללא שיקול דעת באופן קיצוני. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן הַדֵּעוֹת בַּכְּתָב. לא ניתן לקבוע כללים קבועים בעניין הזה.
יא. הַחֵרֵשׁ כַּשּׁוֹטֶה, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ נְכוֹנָה וְאֵינוֹ בֶּן מִצְווֹת. וְאֶחָד חֵרֵשׁ שֶׁמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אוֹ שֶׁשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁרְאִיָּתוֹ רְאִיָּה מְעֻלָּה וְדַעְתּוֹ נְכוֹנָה – צָרִיךְ לְהָעִיד בְּבֵית דִּין בְּפִיו אוֹ שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְהָעִיד בְּפִיו, וְיִהְיֶה רָאוּי לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַדַּיָּנִין וְהָאִיּוּם שֶׁמְּאַיְּמִין עָלָיו.
וְכֵן אִם נִשְׁתַּתֵּק, אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְדַּק כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין וְנִמְצֵאת עֵדוּתוֹ מְכֻוֶּנֶת, וְהֵעִיד בְּפָנֵינוּ בִּכְתַב יָדוֹ – אֵינָהּ עֵדוּת כְּלָל, חוּץ מֵעֵדוּת אִשָּׁה, לְפִי שֶׁבַּעֲגוּנָה הֵקֵלּוּ.
יא. הַחֵרֵשׁ. שאינו שומע ואינו מדבר. וְאֶחָד חֵרֵשׁ שֶׁמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וכו'. חרש שאין בו דעת הוא מי שאינו שומע ואינו מדבר (הלכות אישות ב,כו). אמנם לעניין עדות לא די בכך שהאדם יהיה בן דעת אלא צריך שיוכל לדבר ולשמוע, ואם חסר אחד מאלו, הריהו פסול לעדות. צָרִיךְ לְהָעִיד בְּבֵית דִּין בְּפִיו. ראה לעיל ג,ד. וְהָאִיּוּם שֶׁמְּאַיְּמִין עָלָיו. לקמן יז,ב.
נִשְׁתַּתֵּק. שנולד שומע ומדבר, ולאחר מכן נעשה אילם מחמת חולי. אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְדַּק כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין. אף שבדקוהו כדרך שבודקים בעל שהשתתק ורוצה שייתנו גט לאשתו, ששואלים אותו שאלות שלוש פעמים ורואים אם יודע לענות עליהן כהוגן על ידי הנהון בראשו (הלכות גירושין ב,טז). חוּץ מֵעֵדוּת אִשָּׁה. להעיד לאישה שמת בעלה. לְפִי שֶׁבַּעֲגוּנָה הֵקֵלּוּ. לקבל גם פסולים לעדות, כדי שלא תישאר בעגינותה (ראה שם יג,כט).
יב. הַסּוֹמְאִין, אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּירִין הַקּוֹל וְיֵדְעוּ הָאֲנָשִׁים – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע" (ויקרא ה,א) – מִי שֶׁהוּא רָאוּי לִרְאוֹת הוּא שֶׁמֵּעִיד. וְהַסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו – כָּשֵׁר לְהָעִיד.
יב. הַסּוֹמְאִין. עיוורים. שֶׁמַּכִּירִין הַקּוֹל וְיֵדְעוּ הָאֲנָשִׁים. יודעים להבחין בין אנשים על פי שמיעת קולם.

תקציר הפרק 

🤔 האם עיוור יכול להעיד על מה שראה?
ראיה היא לא רק ראיה אלא גם סמל ומושג לתפישה של דבר והבנתו. כשאומרים למישהו "ראית?", אין הכוונה בהכרח לראיה בעיניים, אלא גם לתפישה של דבר באמצעות "עיני השכל"; הראיה כה מרכזית בחיינו עד שהיא אפילו מקור המילה "ראייה" במשמעות של "הוכחה" והיא אפילו מקור המילה "ראוי" במשמעות של "נכון"! בשל חשיבותו הרבה של חוש הראיה לאדם, ובפרט לענייני עדות שמצריכה את ראיית המאורע, ההלכה היא ש"הסומאין, אף על פי שמכירין הקול וידעו [להבחין בין] האנשים [לפי הקול] – הרי אלו פסולין מן התורה" לעדות, "שנאמר: 'והוא עד או ראה או ידע', מי שהוא ראוי לראות – הוא שמעיד". אכן, "הסומא באחת מעיניו – כשר להעיד", שכן הוא עדיין יכול לראות, הגם שפחות מאדם שאינו סומה כלל (הלכה יב). ונסיים בתפילה שה' ישלח רפואה ומאור עיניים לכל מי שזקוק לכך! 👁️

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות עדות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם ילד בן 13 יכול להעיד על נדל"ן?

2.האם דיין יכול לפסול עד כשר ומבולבל על סמך שיקול דעתו האישית?

3.האם חרש כשר לחתןם בשטר?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן