פרק ט', הלכות פרה אדומה, ספר טהרה
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כֵּיצַד מְקַדְּשִׁין אֶת הַמַּיִם בְּאֵפֶר הַפָּרָה? נוֹתֵן אֶת הַמַּיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְשֵׁם מֵי חַטָּאת בִּכְלִי, וְנוֹתֵן אֵפֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חָבִית גְּדוֹלָה מְלֵאָה מַיִם, וּמְעָרֵב הַכֹּל. וְאִם נָתַן הָאֵפֶר תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נָתַן עָלָיו הַמַּיִם – פָּסַל. וּמַה הוּא זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים" (במדבר יט,יז)? כְּדֵי לְעָרֵב אֶת הָאֵפֶר בַּמַּיִם.
א. כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. שלא ייבלע בהם מיד אלא יישאר זמן מה על פני המים. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חָבִית גְּדוֹלָה מְלֵאָה מַיִם. אין צורך ביותר משיעור זה. וּמַה הוּא זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים. שמשמע לכאורה שהמים ניתנים על האפר. כְּדֵי לְעָרֵב אֶת הָאֵפֶר בַּמַּיִם. ואז הם יהיו צפים עליו.
ב. הַמְקַדֵּשׁ צָרִיךְ שֶׁיִּתְכַּוֵּן וְיִתֵּן הָאֵפֶר בְּיָדוֹ עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָקְחוּ לַטָּמֵא" (במדבר יט,יז) – עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן לַקִּדּוּשׁ וְלַמִּלּוּי וְלַהַזָּאָה. אֲבָל אִם נָפַל הָאֵפֶר מִן הַכְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הָאֵפֶר לְתוֹךְ הַמַּיִם, אוֹ שֶׁנָּטַל הָאֵפֶר בְּיָדוֹ וּדְחָפוֹ חֲבֵרוֹ אוֹ הָרוּחַ וְנָפַל הָאֵפֶר מִיָּדוֹ עַל הַמַּיִם, אוֹ שֶׁנָּפַל הָאֵפֶר מִיָּדוֹ עַל צַד הַכְּלִי אוֹ עַל יָדוֹ וְאַחַר כָּךְ נָפַל לַמַּיִם – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
ב. וְלָקְחוּ לַטָּמֵא. ומכאן שלקיחת האפר ונתינתו על המים יהיו לשם טהרת הטמא. וכן למדו מפסוק זה שצריך שיהיה המקדש בעצמו המחבר בין המים והאפר (פה"מ פרה ו,א). וְלַהַזָּאָה. ראה לקמן י,ז. אֲבָל אִם נָפַל. שלא במתכוון. אוֹ שֶׁנָּטַל הָאֵפֶר בְּיָדוֹ וּדְחָפוֹ חֲבֵרוֹ וכו'. ואף שנטילת האפר הייתה בכוונה, פעולת הנתינה למים לא הייתה בכוונה. אוֹ שֶׁנָּפַל הָאֵפֶר מִיָּדוֹ עַל צַד הַכְּלִי… הֲרֵי זֶה פָּסוּל. במקרים אלו הקידוש פסול מפני שהאפר לא הגיע למים ישירות מידיו של המקדש.
ג. קִדֵּשׁ פָּחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה בִּכְלִי זֶה וּפָחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה בִּכְלִי אַחֵר – לֹא נִתְקַדְּשׁוּ. הָיָה הָאֵפֶר צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְכָנַס מִמֶּנּוּ מִלְּמַעְלָה וְקִדֵּשׁ בּוֹ מַיִם אֲחֵרִים – הֲרֵי אֵלּוּ מְקֻדָּשִׁין. וְכָל שֶׁנָּגַע בַּמַּיִם – אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּגְּבוֹ. וַאֲפִלּוּ נָשְׁבָה הָרוּחַ וְנָתְנָה אֶת הָאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַמַּיִם – אֵינוֹ מְנַגְּבוֹ וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ.
ג. פָּחוֹת מִכְּדֵי הַזָּאָה. שיעור טבילת ראשי האזוב במים (לקמן טו,א). וַאֲפִלּוּ נָשְׁבָה הָרוּחַ וכו'. אף על פי שאין כאן קידוש כשר, אין האפר ראוי לקידוש אחר.
ד. כְּלִי קָטָן שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל וְהֵם מְלֵאִים מַיִם, וְהַמַּיִם מְעֹרָבִין, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן הָאֵפֶר בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי הַגָּדוֹל – נִתְקַדְּשׁוּ כָּל הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלִי הַקָּטָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה פִּיו צַר בְּיוֹתֵר וְלֹא נִכְנַס לוֹ אֵפֶר, שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם כֻּלָּן מְעֹרָבִין.
ה. הָיָה סְפוֹג בְּתוֹךְ הַמַּיִם בְּעֵת שֶׁנָּתַן הָאֵפֶר – הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבַּסְּפוֹג פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בַּכְּלִי. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? זוֹלֵף אֶת כָּל הַמַּיִם עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַסְּפוֹג, וְלֹא יִגַּע בַּסְּפוֹג. וְאִם נָגַע בַּסְּפוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן – פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם שֶׁבַּסְּפוֹג יוֹצְאִין וּמִתְעָרְבִין בַּמַּיִם הַכְּשֵׁרִים. נָפַל סְפוֹג לְתוֹךְ הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין – נוֹטְלוֹ וְסוֹחֲטוֹ חוּץ לַכְּלִי, וְהַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי כְּשֵׁרִין.
ה. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן בַּכְּלִי. ואין מקדשים אלא בכלי (לעיל ו,ב). זוֹלֵף. שופך לכלי אחר (פה"מ פרה ו,ג, רש"י יומא נח,א). ויש מפרשים: מזה את מי החטאת (ר"ש פרה שם). וְלֹא יִגַּע בַּסְּפוֹג. שאם יגע בו ייסחטו ממנו מים. אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם צָפִין עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהֵן. ומשום כך ייתכן שלא יצאו מים מן הספוג. וּמִתְעָרְבִין בַּמַּיִם הַכְּשֵׁרִים. ופוסלים אפילו בכלשהו (לקמן ה"ח). נָפַל סְפוֹג לְתוֹךְ הַמַּיִם הַמְקֻדָּשִׁין נוֹטְלוֹ וְסוֹחֲטוֹ חוּץ לַכְּלִי. ואף שהמים התקדשו קודם שנבלעו בספוג, גזרו שלא לסחטם בתוך הכלי משום המקרה שנבלעו בספוג קודם שהתקדשו (כס"מ בשם ר"י קורקוס, וראה שם שהביא הסברים נוספים).
ו. שְׁתֵּי שְׁקָתוֹת שֶׁבְּאֶבֶן אַחַת שֶׁנָּתַן אֶת הָאֵפֶר לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן – אֵין הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין. וְאִם הָיוּ נְקוּבוֹת זוֹ לָזוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד, אוֹ שֶׁהָיוּ הַמַּיִם צָפִין עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִלּוּ כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, וְנָתַן אֵפֶר לְאַחַת מֵהֶן – הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין.
ו. שְׁתֵּי שְׁקָתוֹת שֶׁבְּאֶבֶן. שאינה מחוברת לקרקע. כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. קנה חלול שנותנים בפי הנוד של עור לצורך שתייה וכדומה (פה"מ פרה ה,ח; ושיעורו קוטר של שתי אצבעות בינוניות: הלכות מקוואות ח,ו). הֲרֵי הַמַּיִם שֶׁבַּשְּׁנִיָּה מְקֻדָּשִׁין. שבאופנים אלו המים שבשני הכלים נחשבים מחוברים.
ז. שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהִקִּיפָן זוֹ לָזוֹ וְעָשָׂה אוֹתָן שֹׁקֶת, וְכֵן שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, וְכֵן שֹׁקֶת שֶׁנֶּחְלְקָה וְנָתַן אֵפֶר בְּחֵלֶק אֶחָד מֵהֶן – הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶן אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. וְאִם חִבְּרָן בְּסִיד אוֹ בְּגִבְסִיס וְהֵן יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל כְּאַחַת – הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶן מְקֻדָּשִׁין.
ז. שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהִקִּיפָן זוֹ לָזוֹ וכו'. נראה שמדובר כאן בכגון שכל אחד מהחלקים הוא כלי קיבול העומד בפני עצמו, והוא הכניס את אחד מהם בתוך השני באופן שנעשו שניהם בית קיבול אחד, וחיברם היטב כך שהמים לא נוזלים מהם. וכאשר החיבור אינו חזק באופן שאם מרימים אחד מהחלקים הוא מתפרק מהשני, רק המים שבכלי שבו ניתן האפר מקודשים, ואילו המים שביניהם והמים שבחלק השני אינם מקודשים (והם אינם פוסלים את המים שבחלק המקודש אף על פי שכל המים מעורבים – מרכה"מ; וראה ר"ש ורא"ש פרה ה,ט שביארו את המקרה באופן שרק המים שביניהם לא מקודשים אבל שאר המים מקודשים). בְּגִבְסִיס. גבס.
ח. מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם אַחֵר כָּל שֶׁהוּא, וַאֲפִלּוּ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְקִדּוּשׁ – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. וְכֵן אִם יָרַד לְתוֹכָם טַל – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. נָפַל לְתוֹכָן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת – יְעָרֶה הַכֹּל. וְצָרִיךְ לְנַגֵּב הַכְּלִי וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין אֲחֵרִים. נָפַל לְתוֹכוֹ דְּיוֹ קוֹמוֹס וְקַלְקַנְתּוֹס וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם – יְעָרֶה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב, שֶׁאִם יִשָּׁאֵר שָׁם דָּבָר הָרוֹשֵׁם, הֲרֵי הוּא נִרְאֶה.
ח. וְצָרִיךְ לְנַגֵּב הַכְּלִי. שלא יישאר שם דבר הפוסל את המים. קוֹמוֹס וְקַלְקַנְתּוֹס. מיני צבעים. רוֹשֵׁם. צובע.
ט. הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת בְּמַיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ – צָרִיךְ לְנַגֵּב, וְאַחַר כָּךְ יְקַדֵּשׁ בּוֹ. הִטְבִּילוֹ בְּמַיִם הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ – אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. וְאִם הִטְבִּילוֹ לֶאֱסֹף בּוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּב.
ט. הַמַּטְבִּיל כְּלִי לְחַטָּאת. כגון שהיה טמא (פה"מ פרה ה,ב), או משום המעלות שעשו חכמים בטהרת החטאת (לקמן יג,א). בְּמַיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדֵּשׁ. שאינם מים חיים. אֵינוֹ צָרִיךְ לְנַגֵּב. ואף על פי שמי החטאת טעונים כוונה לשם מילוי (לעיל ה"ב), כיוון שהטבלת הכלי נעשתה לצורך החטאת אין מים אלו פסולים עד כדי כך שיהיו טעונים ניגוב אחריהם (וראה עוד לעיל ז,יא ובביאור שם). לֶאֱסוֹף בּוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין. לתת בו מים שנתקדשו כבר. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ צָרִיךְ לְנַגֵּב. שהרי מים מקודשים נפסלים בתערובת כלשהו אפילו ממים הראויים לקדש.
י. קֵרוּיָה שֶׁהִטְבִּילוּהָ בְּמַיִם הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ – מְקַדְּשִׁין בָּהּ. אֲבָל אֵין אוֹסְפִין לְתוֹכָהּ מֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהֻטְבְּלָה בָּהֶן נִבְלָעִין בְּתוֹכָהּ וְיוֹצְאִין וּמִתְעָרְבִין בְּמֵי חַטָּאת וּפוֹסְלִין אוֹתָן. נִטְמֵאת וְהִטְבִּילוּהָ – אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ, שֶׁהַמַּשְׁקִין הַטְּמֵאִים הַנִּבְלָעִין בְּגוּפָהּ יֵצְאוּ וְיִתְעָרְבוּ בַּמַּיִם שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָן בְּתוֹכָהּ.
י. קֵרוּיָה. דלעת שמרוקנים אותה ונעשית ככלי עץ. שֶׁהִטְבִּילוּהָ בְּמַיִם הָרְאוּיִין לְקַדֵּשׁ. ששאבו בה מי מעיין (פה"מ פרה ה,ג; ושאר המפרשים פירשו שהטבילוה בהם לטהרת החטאת וכגון שהייתה טהורה קודם לכן אך לא לשם חטאת). מְקַדְּשִׁין בָּהּ. מותר למלאות בה לאחר מכן מים חיים בכוונת מילוי ולקדשם שלעניין זה אין חוששים למים המועטים שבלעה. מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהֻטְבְּלָה בָּהֶן נִבְלָעִין בְּתוֹכָהּ וכו'. ולכן אפילו אם ניגבה קודם לכן אין זה מועיל. יֵצְאוּ וְיִתְעָרְבוּ בַּמַּיִם שֶׁמְּקַדְּשִׁין אוֹתָן בְּתוֹכָהּ. והם יטמאו אותם ויפסלום.
יא. מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁנָּפַל לְתוֹכָן שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וְנִתְבַּקְּעוּ אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן – פְּסוּלִין, אֲפִלּוּ הָיוּ יְבֵשִׁים בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן הַנְּמָלָה וְהַדִּירָה וְהַכִּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה. נָפַל לְתוֹכָן חִפּוּשִׁית, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבַּקְּעָה וְלֹא נִשְׁתַּנָּה מַרְאֶיהָ – הֲרֵי הַמַּיִם פְּסוּלִים, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁפוֹפֶרֶת, וְהַמַּיִם נִכְנָסִין בְּתוֹכָהּ וְיוֹצְאִין מִתּוֹכָהּ עִם הַלֵּחָה שֶׁבָּהּ.
יא. אוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן. של המים (כס"מ, פה"מ פרה ט,ב). ויש מפרשים שהכוונה למראה השרצים (רש"ש שם, וכתב שהרמב"ם חזר בו מדבריו בפה"מ: וראה לקמן). פְּסוּלִין. מפני הליחה הנפלטת מהשרצים שמתערבת במים. וְהַדִּירָה וְהַכִּנָּה שֶׁבַּתְּבוּאָה. מיני חרקים שנמצאים בתבואה. וְלֹא נִשְׁתַּנָּה מַרְאֶיהָ. הכס"מ פירש שהכוונה למראה המים ולפיכך הגיה כאן: "ולא נשתנו מראיהן", ואילו לדעת הרש"ש אין צורך להגיה והכוונה למראה החיפושית. מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּשְׁפוֹפֶרֶת. שהיא חלולה.
יב. מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁשָּׁתָת מֵהֶן בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה – פְּסוּלִין. וְכֵן כָּל הָעוֹפוֹת פּוֹסְלִין, חוּץ מִן הַיּוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מוֹצֶצֶת וְאֵין רִיר יוֹצֵא מִפִּיהָ וּמִתְעָרֵב בַּמַּיִם. וְכֵן כָּל הַשְּׁרָצִים שֶׁשָּׁתוּ אֵינָן פּוֹסְלִין, חוּץ מִן הַחֻלְדָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְלַקֶּקֶת בִּלְשׁוֹנָהּ, וְנִמְצֵאת הַלֵּחָה יוֹצָא מִפִּיהָ בַּמַּיִם.
יב. פְּסוּלִין. מפני הריר היוצא מפיהם ומתערב במים.
יג. מֵי חַטָּאת שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן מֵחֲמַת עַצְמָן – כְּשֵׁרִים. נִשְׁתַּנּוּ מֵחֲמַת עָשָׁן – פְּסוּלִים. הִגְלִידוּ וְחָזְרוּ וְנִמּוֹחוּ – כְּשֵׁרִים, אֲפִילּוּ נִמּוֹחוּ בַּחַמָּה. אֲבָל אִם הִמְחָן בָּאוּר – פְּסוּלִין.
יג. מֵחֲמַת עַצְמָן. באופן טבעי ולא מחמת משהו שנתערב בהם. מֵחֲמַת עָשָׁן פְּסוּלִים. והוא הדין אם נשתנו מחמת דבר אחר. הִגְלִידוּ. קפאו. וְנִמּוֹחוּ. נמסו. אֲבָל אִם הִמְחָן בָּאוּר פְּסוּלִין. שהרי נשתנו שלא מחמת עצמם.
יד. אֵפֶר חַטָּאת שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ מַרְאָיו מֵחֲמַת עַצְמוֹ אוֹ מֵחֲמַת עָשָׁן – כָּשֵׁר. נִשְׁתַּנָּה מֵחֲמַת אָבָק, אוֹ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ סִיד אוֹ גִּבְסִיס אוֹ שֶׁנִּתְעָרְבוּ בּוֹ אֵפֶר מִקְלֶה כָּל שֶׁהוּא – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
יד. מֵחֲמַת עָשָׁן כָּשֵׁר. שהרי הוא נכתש מיד לאחר השרפה (ראה לעיל ג,ג), בזמן שהיא עוד מעלה עשן (ראה ח"ד תוספתא פרה ט,ז). אֵפֶר מִקְלֶה. אפר שרפה שאינו מן הפרה.
טו. הַחוֹשֵׁב עַל מֵי חַטָּאת לִשְׁתּוֹתָן – לֹא פְּסָלָן, עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה מֵהֶן. וְאִם שָׁפַךְ מִן הַכְּלִי לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ וְלֹא נָגְעָה שְׂפָתוֹ בַּמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי – לֹא פָּסַל.
טו. לֹא פְּסָלָן עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה מֵהֶן. שאז פוסלם מחמת הרוק שבפיו כדין שאר בהמה וחיה (ולמקרה דומה במים שלא הוקדשו ראה לעיל ז,יא).
טז. כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם מְקֻדָּשִׁין שֶׁהִנִּיחוֹ מְגֻלֶּה, וּבָא וּמְצָאוֹ מְכֻסֶּה – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין, שֶׁמָּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת נָגַע בָּהֶן, שֶׁהֲרֵי אָדָם כִּסָּהוּ בְּוַדַּאי. הִנִּיחוֹ מְכֻסֶּה, וּבָא וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה: אִם יְכוֹלָה הַחֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁיָּרַד לוֹ טַל בַּלַּיְלָה – פְּסוּלִים; וְאִם לָאו – כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁנֵי סְפֵקוֹת: סָפֵק אָדָם גִּלָּהוּ אוֹ בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ רֶמֶשׂ, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר אָדָם גִּלָּהוּ, שֶׁמָּא הָיָה טָהוֹר לְחַטָּאת אוֹ אֵינוֹ טָהוֹר.
טז. שֶׁמָּא אָדָם שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר לְחַטָּאת נָגַע בָּהֶן. ופסל אותם במגעו. אִם יְכוֹלָה הַחֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ. והוא הדין לשאר בהמה חיה או רמש שפוסלים בשתייתם. וְאִם לָאו. שאין להם אפשרות לשתות מהמים אף שייתכן שהסירו את מכסה הכלי. אוֹ בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ רֶמֶשׂ. שאף על פי שפוסלים בשתייתם לא פוסלים במגעם (פה"מ פרה יא,א).
יז. הַמּוֹסֵר מַיִם מְקֻדָּשִׁין אוֹ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְקִדּוּשׁ לַטָּמֵא לְשָׁמְרָן – הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין.
יז. הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. מפני שהם ברשותו של הטמא (פה"מ פרה ז,י; וראה לקמן יד,ד).
יח. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִין אֶת הַמַּיִם וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן – כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. טָהַר וְחָזַר לִשְׁמֹר, וְנִטְמָא הַשֵּׁנִי – כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. נִטְמְאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – הֲרֵי הַמַּיִם פְּסוּלִין.
יח. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִין וכו'. ראה לעיל ח,ב.

תקציר הפרק 

פרק ט' הלכות פרה אדומה🐄

קידוש המים

צריך לשים בידו אפר על המים שבכלי, לשם מצוות פרה, ואז מתקדשים כל המים שבכלי. וכל מים או נוזלים אחרים שהתערבו, פוסלים הכל.
מים מקודשין אלו שנפל לתוכן שקצים וכד' או שהתשתנו מראיהן –פסולין.
מים ששתתה מהן בהמה/חיה/עוף –פסולין.
מעניין : יונה ושאר שקצים (למעט חולדה) לא פוסלים את המים כי הם מוצצים ללא הזלת ריר (הלכה יב)

נקודה למחשבה:
מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן, כשרין; נשתנו מחמת עשן, פסולין (הלכה יג)
ההלכה כנל לגבי מקווה (הלכות מקוואות פרק ז) אולם בנטילת ידיים (שמדרבנן!) פסק השו"ע שמים שנשתנו מראיהן מחמת עצמם –פסולים.
עיינו ב'ברכי יוסף' ס' קס' סק"ב שמיישב קושיא זו

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות פרה אדומה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם ניתן לשתות ממי חטאת מבלי לפוסלן?

2.צריך המקדש לכוון בשעת מילוי המים לקיים מצוות ה' לקדש מי חטאת?

3.מדוע מי חטאת נפסלים בשתיה משום שהשתמש בהם לחולין?

 

תשובות

1-כן 2-לא 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!

*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת

* שווי סט 835 ש"ח

*משלוח עד 21 ימי עסקים

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן