א. שְׁנַת הַחַמָּה יֵשׁ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וכו'. שיטת החכם שמואל (עירובין נו,א). וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאוֹמֵר שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵרְבִיעַ הַיּוֹם. זוהי שיטת רב אדא, שתידון בהרחבה בפרק י, ולפיה נקבע הלוח שלנו והמחזור של 19 שנים (ראה בפרט לקמן י,ו).

ב. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לעיל ו,י. וְיִהְיֶה בֵּין כָּל תְּקוּפָה לִתְקוּפָה. שהרי יש ארבע תקופות בשנה (ראה הלכה הבאה), והן מחלקות את השנה לארבעה חלקים שווים. עַד סוֹף הָעוֹלָם. לעולם, עד מתי שתרצה לחשב.

ג. תְּקוּפַת נִיסָן הִיא הַשָּׁעָה וְהַחֵלֶק שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לִתְחִלַּת מַזַּל טָלֶה. השמש נעה במסלול קבוע על פני 'גלגל המזלות' הסובב את העולם (ראה לקמן יא,ז-ט), כך שבכל חודש לערך היא מצויה במזל אחר, ומשלימה היקף שלם מדי שנת חמה (ראה גם הלכות יסודי התורה ג,ו-ז). בסביבות ניסן היא מגיעה בתנועתה לתחילת מזל טלה, ובאותו הזמן היום והלילה שווים באורכם (יום השוויון האביבי). וּתְקוּפַת תַּמּוּז הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל סַרְטָן. היום הארוך בשנה. וּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל מֹאזְנַיִם. יום השוויון הסתווי. וּתְקוּפַת טֵבֵת הֱיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בְּרֹאשׁ מַזַּל גְּדִי. היום הקצר בשנה. בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְצִירָה. שבה נברא העולם. לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. של אורך שנה של שלוש מאות שישים וחמישה ימים ורבע.

ד. דֶּרֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפָה. לדעת באלו זמנים חלים ימי התקופה, ולקמן מפורטות כמה דרכי חישוב. תֵּדַע תְּחִלָּה כַּמָּה מַחֲזוֹרִין וכו'. זהו החישוב הבסיסי למציאת היום בחודש והשעה של התקופה. חישוב זה נעשה על ידי צירוף שאריות המחזורים מזמן התקופה הראשון, והוספתן על מולד חודש ניסן שבתחילת המחזור שבו עומדים. משם ואילך ספירה של ימים ושעות. מַחֲזוֹרִין שְׁלֵמִים. כל מחזור הוא של תשע עשרה שנים, כמבואר לעיל ו,י-יא. וְקַח לְכָל מַחֲזוֹר מֵהֶן וכו'. שזהו היתרון המצטבר של שנות החמה על שנות הלבנה בכל מחזור (לעיל ו,י), ולכן בכל מחזור נדחית כך התקופה ביחס למולד ניסן. וְקַבֵּץ כָּל הַחֲלָקִים שָׁעוֹת וכו'. כאשר יצטברו אלף ושמונים חלקים בצירוף יתרת הזמן שבכל מחזור יש להמירם לשעה, וכאשר יצטברו עשרים וארבע שעות יש להמירן ליום. וְתִגְרַע מִן הַכֹּל שִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים חֲלָקִים. שזהו הזמן שקדמה תקופת ניסן הראשונה למולד ניסן (לעיל ה"ג). וְהַשְּׁאָר. מה שנשאר מחיבור יתרון המחזורים לאחר חיסור הזמן שקדם למולד ניסן הראשון. תּוֹסִיף אוֹתוֹ עַל מוֹלַד נִיסָן שֶׁל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִן הַמַּחֲזוֹר. השיטה לחישוב המולד מובאת בפרק ו. וּמִמֶּנָּה תַּתְחִיל לִמְנוֹת אֶחָד וְתִשְׁעִים יוֹם וְשֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה לְכָל תְּקוּפָה וּתְקוּפָה. וכך ניתן למצוא את זמני כל התקופות שבאותו המחזור.
וְאִם תִּרְצֶה לֵידַע תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ. בחישוב זה מגיעים ישירות לזמן תקופת ניסן של אותה השנה, מבלי למנות ימים ושעות מתחילת המחזור, כבפסקה הקודמת. קַח לְכָל הַמַּחֲזוֹרִין הַשְּׁלֵמִים וכו'. כמבואר בפסקה הקודמת. וּלְכָל הַשָּׁנִים הַגְּמוּרוֹת… עֲשָׂרָה יָמִים וְאַחַת וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים לְכָל שָׁנָה. שזהו יתרון שנת החמה על שנת הלבנה של שנים עשר חודשים (לעיל ו,ד), ולכן בכל שנה נדחית כך התקופה ביחס למולד ניסן. וְתִגְרַע מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה יָמִים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁנַיִם וְאַרְבָּעִים חֲלָקִים. כמבואר בפסקה הקודמת. תַּשְׁלִיכֵם חָדְשֵׁי לְבָנָה וכו'. יש להחסיר מן החשבון את המכפלות השלמות של חודשי הירח, שהרי הם הושלמו במהלך השנים בעיבור השנה, ורק השארית היא ההפרש שנותר בין מולד ניסן ובין התקופה.
תְּקוּפַת נִיסָן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה. שסובר ששנת חמה שלוש מאות שישים וחמישה יום ורבע. אֵינָהּ לְעוֹלָם אֶלָּא אוֹ בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה אוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אוֹ בִּתְחִלַּת הַיּוֹם אוֹ בַּחֲצִי הַיּוֹם. כיוון שתקופת ניסן הראשונה לפי חשבון זה הייתה בתחילת הלילה, ובכל שנה היא נדחית ברבע יום בדיוק, שהוא שש שעות. וּתְקוּפַת תַּמּוּז לְעוֹלָם אֵינָהּ אֶלָּא אוֹ בְּשֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה אוֹ בְּשָׁעָה אַחַת וּמֶחֱצָה וכו'. כיוון שלפי חשבון זה הפרש הזמן בין תקופה לתקופה הוא תשעים ואחד ימים ושבע וחצי שעות.
אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְאֵי זוֹ שָׁעָה תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה. זהו חשבון אחר, ולפיו אפשר לחשב את היום בשבוע והשעה שבהם חלה התקופה (ועל בסיסו ניתן להגיע לתאריך בחודש כמבואר לקמן הל' ו-ז). וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים. שמבחינת היום בשבוע, התקופה מתאחרת מדי שנה ביום ושש שעות (שהם שארית החלוקה לשבע של שלוש מאות שישים וחמישה ורבע ימות השנה), כך שמדי עשרים ושמונה שנים חלה התקופה באותו יום בשבוע ובאותה השעה שבהם חלה בראשונה. קַח לְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יוֹם אֶחָד וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. שזה הזמן שבו מתאחרת התקופה בכל שנה, כמבואר בתחילת הפסקה. וְהוֹסִיף עָלָיו שְׁלֹשָׁה. כמבואר מיד בסמוך. וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל שִׁבְעָה שִׁבְעָה. יש להחסיר כפולות שלמות של שבע, שהרי אין משמעות לשבוע שלם במציאת היום בשבוע. וְהַנִּשְׁאָר מִן הַיָּמִים וּמִן הַשָּׁעוֹת תַּתְחִיל לִמְנוֹתוֹ מִתְּחִלַּת לֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וכו'. את מספר הימים והשעות שנותרו לאחר ניכוי כל השבועות השלמים יש למנות מתחילת השבוע, ליל ראשון (מוצאי שבת). לְפִי שֶׁתְּקוּפָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל שְׁנַת יְצִירָה הָיְתָה בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי. שהרי אנחנו מעוניינים למצוא את היום בשבוע שבו חלה התקופה, ואת החשבון התחלנו מהתקופה הראשונה שהייתה בליל רביעי, שלושה ימים לאחר תחילת השבוע.

ה. שְׁלֹשִׁים וּתְשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים לַיְצִירָה. שנת ד' אלפים תתק"ל (1170 לסה"נ). תִּקַּח לָהּ יוֹם אֶחָד וְשֵׁשׁ שָׁעוֹת. יתרת שנת חמה אחת, כמבואר בהלכה הקודמת. וּכְשֶׁתּוֹסִיף עָלֶיהָ שֶׁבַע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. שכל תקופה אורכה 91 ימים ושבע וחצי שעות, ואם מחלקים תשעים ואחד ימים בשבע, לצמצום ימי השבוע, לא נותרת שארית, ויש להוסיף רק את תוספת השעות. בְּשָׁעָה וּמֶחֱצָה מִיּוֹם חֲמִישִׁי. שהיא השעה השלוש עשרה וחצי מתחילת הלילה.

ו. אִם תִּרְצֶה לֵידַע בְּכַמָּה יוֹם בַּחֹדֶשׁ תִּהְיֶה תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ. זוהי שיטה מקוצרת לחשב את היום בחודש בהתבסס על החישוב הקודם שמחשב את היום והשעה בשבוע. בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשָּׁבוּעַ תִּהְיֶה. כמבואר לעיל סוף ה"ד וה"ה. וּבְאֵי זֶה יוֹם יִקָּבַע נִיסָן שֶׁל שָׁנָה זוֹ. כמבואר לעיל ו,יד-טו. וְתִקַּח לְכָל שָׁנָה אַחַד עָשָׂר יוֹם. שזהו בקירוב הייתרון של שנת חמה על שנת לבנה פשוטה. וְתוֹסִיף עַל סְכוּם הַיָּמִים שִׁבְעָה יָמִים בִּזְמַנִּים אֵלּוּ. בתקופתו של הרמב"ם עברו 259 מחזורים של תשע עשרה שנים מהבריאה, וכמבואר לעיל ה"ד בכל מחזור נדחית התקופה בשעה ו-485 חלקים, ולכן מהמולד הראשון ועד תקופתו של הרמב"ם נדחית התקופה בכ-15 ימים. וכיוון שהתקופה הראשונה חלה כשבעה ימים לפני מולד ניסן, בתקופתו של הרמב"ם חלה התקופה כשמונה ימים לאחר מולד ניסן, כך שגם אם ראש חודש ניסן חל יום אחרי המולד התקופה תחול לפחות בז' בניסן בשנה הראשונה של המחזור (כיום הצטבר הפער כבר לכעשרה ימים ולכן יש להוסיף תשעה ימים). וְהַשְׁלֵךְ הַכֹּל שְׁלֹשִׁים שְׁלֹשִׁים. כיוון שכל פעם שמצטברים כשלושים ימים מעברים את השנה. הוֹסִיף יוֹם וכו'. כדי להגיע ליום בשבוע שבו חלה התקופה לפי החשבון שנעשה מראש. וְאִם תִּהְיֶה הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת תַּתְחִיל לִמְנוֹת מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר שֵׁנִי. שאז אדר שני הוא הסמוך לתקופה.

ז. כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁרָצִינוּ לֵידַע וכו'. כאן מובאת דוגמה למציאת תקופת ניסן בשנה מסוימת על פי שיטת החישוב שבהלכה הקודמת. שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּתְשַׁע מֵאוֹת. לאלף הרביעי (ראה לעיל ה"ה). מָצִינוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן נִקְבַּע בָּהּ בַּחֲמִישִׁי. על פי החישוב שהוזכר לעיל פרקים ו-ח. וּתְקוּפַת נִיסָן בַּחֲמִישִׁי. כפי שחושב לעיל ה"ה.

ח. וּפֶלֶא גָּדוֹל הוּא שֶׁתִּהְיֶה צָרִיךְ לְהוֹסִיף אַרְבָּעָה. שהוספת הימים נועדה לפצות על הסטייה שנובעת מכך שהחשבון הקודם היה בקירוב, ולפי חישובו של הרמב"ם סטייה זו אינה אמורה להצטבר ליותר משלושה ימים אלא במקרים נדירים.