פרק ט', הלכות קרבן פסח, ספר קרבנות
י״ט בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ח בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
י״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ז בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות שמיטה ויובל, ספר זרעים
ט״ו בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. כָּל אוֹכֵל מִן הַפֶּסַח – אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא בַּחֲבוּרָה אַחַת, וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִן הַחֲבוּרָה שֶׁיֹּאכַל בָּהּ. וְהַמּוֹצִיא מִמֶּנּוּ כַּזַּיִת בָּשָׂר מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב,מו); וְהוּא שֶׁיַּנִּיחוֹ בַּחוּץ, שֶׁהוֹצָאָה כְּתוּבָה בּוֹ כְּשַׁבָּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ עֲקִירָה וַהֲנָחָה כְּהוֹצָאַת שַׁבָּת. וְאֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא בַּפֶּסַח, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאוֹ הָרִאשׁוֹן – נִפְסַל.
מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים – כְּלִפְנִים, וּמִן הָאֲגַף וְלַחוּץ – כְּלַחוּץ, וְהָאֲגַף עַצְמוֹ שֶׁהוּא עֹבִי הַפֶּתַח – כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַכְּתָלִים – כְּלִפְנִים. הַגַּגִּין וְהָעֲלִיּוֹת – אֵינָן בִּכְלַל הַבַּיִת.
א. אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא בַּחֲבוּרָה אַחַת. מותר לאוכל להיות רק במקום אחד בחבורה אחת, כפי שיתבאר בהמשך. וְאֵין מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ וכו'. אסור להעביר את הבשר אל מחוץ לחבורה. וְהוּא שֶׁיַּנִּיחוֹ בַּחוּץ. חייב מלקות רק אם הוציאו ולבסוף הניחו שם, ולא אם העבירו מבלי להניח. שֶׁהוֹצָאָה כְּתוּבָה בּוֹ כְּשַׁבָּת. בשבת נאסרה ההוצאה מרשות לרשות, על פי הפסוק "אל יצא איש ממקֹמו ביום השביעי" (שמות טז,כט), וכן האיסור להעביר את בשר הפסח ממקום למקום נקרא בתורה בשם הוצאה. צָרִיךְ עֲקִירָה וַהֲנָחָה כְּהוֹצָאַת שַׁבָּת. שעל הוצאה מרשות לרשות חייבים רק בעקירה מרשות אחת והנחה בשנייה (הלכות שבת יג,א). וְאֵין מוֹצִיא אַחַר מוֹצִיא בַּפֶּסַח. שאם לאחר שהוציאו את הבשר, חזר הבשר למקומו והוציאוהו שוב, אין השני חייב, משום שהבשר נפסל בהוצאה הראשונה.
מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. השטח שמקצה עובי הפתח הפנימי כלפי תוך הבית נחשב כלפנים. וְהָאֲגַף עַצְמוֹ שֶׁהוּא עֹבִי הַפֶּתַח. חלל הפתח. הַחַלּוֹנוֹת וְעֹבִי הַכְּתָלִים כְּלִפְנִים. חללים אלה נחשבים כפנים הבית. הַגַּגִּין וְהָעֲלִיּוֹת אֵינָן בִּכְלַל הַבַּיִת. ואם הוציא לשם מן הבשר, לוקה.
ב. בְּשַׂר הַפֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַחֲבוּרָתוֹ, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה – נֶאֱסַר בַּאֲכִילָה, וַהֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה אוֹ בְּשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהַכֹּל טְרֵפָה, וְלוֹקִין עַל אֲכִילָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת.
אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ – חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם, וְקוֹלֵף אֶת הַבָּשָׂר: כָּל שֶׁבִּפְנִים יֵאָכֵל, וְכָל שֶׁבַּחוּץ יִשָּׂרֵף. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לָעֶצֶם – חוֹתֵךְ בְּקוֹפִיס אִם הָיָה שְׁאָר קָדָשִׁים, וְאִם הָיָה פֶּסַח, שֶׁאָסוּר לִשְׁבֹּר בּוֹ עֶצֶם – קוֹלֵף עַד הַפֶּרֶק, וּמְפָרֵק הָאֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ מִן הַפֶּרֶק, וּמַשְׁלִיכוֹ לַחוּץ.
ב. וַהֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לָעֲזָרָה וכו'. שכל בשר שיצא חוץ למחיצה הראויה לו, נפסל ונאסר לעולם כדין טרפה (ראה הלכות מאכלות אסורות ה,ט), שנאמר "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות כב,ל), ודרשו חכמים: "כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נעשה כטרפה". כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת. יא,ו.
אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ. שהונח בחלקו מחוץ למחיצתו, וחלקו עדיין בפנים. חוֹתֵךְ הַבָּשָׂר וְיוֹרֵד וכו'. רק הבשר שיצא נאסר, ולכן יש להפרידו מן הבשר המותר. חוֹתֵךְ בְּקוֹפִיס אִם הָיָה שְׁאָר קָדָשִׁים. קוצץ את העצם בסכין קצבים, כדי להסיר את כל החלק שיצא ונאסר. אִם הָיָה שְׁאָר קָדָשִׁים. קרבנות אחרים מלבד הפסח, שלא נאסרה בהם שבירת העצמות. פֶּסַח שֶׁאָסוּר לִשְׁבֹּר בּוֹ עֶצֶם. כדלקמן י,א. קוֹלֵף עַד הַפֶּרֶק וּמְפָרֵק הָאֵבֶר וכו'. מפריד את הבשר המותר מן העצם עד שמגיע לפרק הקרוב, וחותך את העצמות זו מזו במקום הפרק, ומשליך את העצם כולה.
ג. שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד – צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן לַעֲשׂוֹת לָהּ הֶקֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִן הַבָּשָׂר חוּצָה" (שמות יב,מו) – מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ חוּצָה לִמְקוֹם אֲכִילָתוֹ. וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאוּ מְעֻרְבָּבִין.
ג. צְרִיכָה כָּל חֲבוּרָה מֵהֶן לַעֲשׂוֹת לָהּ הֶקֵּף. מחיצה המתחמת את מקום אכילתם (ראה לקמן ה"ה). וְאֵלּוּ הוֹפְכִין אֶת פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאוֹכְלִין וכו'. כל אחת מן החבורות צריכה לאכול כשפני החברים מופנים שלא כלפי החבורה השנייה.
ד. הָיָה הַמַּיִם שֶׁמּוֹזְגִין בּוֹ יֵינָם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת בֵּין שְׁתֵּי הַחֲבוּרוֹת, כְּשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג – קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל מַה שֶּׁבְּפָנָיו, שֶׁאָסוּר לָאוֹכֵל לֶאֱכֹל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת. וּמֻתָּר לַכַּלָּה לְהַחֲזִיר פָּנֶיהָ מִבְּנֵי חֲבוּרָתָהּ וְאוֹכֶלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בּוֹשָׁה לֶאֱכֹל בִּפְנֵיהֶם.
ד. הָיָה הַמַּיִם שֶׁמּוֹזְגִין בּוֹ יֵינָם בְּאֶמְצַע הַבַּיִת. ובמהלך הסעודה צריך להביא מן המים הללו, כדי למהול את היין. כְּשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג. ולהביא מים לבני חבורתו מהמקום שנמצא בין החבורות. קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו. סוגר את פיו ומפסיק לאכול, ומפנה את פניו כל הזמן לכיוון חבורתו, שלא ייראה כאוכל בחבורה השנייה. וּמֻתָּר לַכַּלָּה לְהַחֲזִיר פָּנֶיהָ וכו'. להפנות את פניה לכיוון אחר.
ה. שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּפְרְצָה מְחִצָּה מִבֵּינֵיהֶן – אֵינָן אוֹכְלִין. וְכֵן אִם הָיְתָה חֲבוּרָה אַחַת וְנַעֲשֵׂית מְחִצָּה בֵּינֵיהֶן – אֵינָן אוֹכְלִין עַד שֶׁתִּסְתַּלֵּק, שֶׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת וְאֵין נֶעֱקָרִין מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה.
ה. שֶׁנִּפְרְצָה מְחִצָּה מִבֵּינֵיהֶן. שהייתה ביניהן מחיצה המקיפתן, ונשברה אחרי שהתחילו לאכול מן הקרבן, אסורים להמשיך לאכול משום שאין הם מופרדים מהחבורה האחרת (כדלעיל ה"ג). וְנַעֲשֵׂית מְחִצָּה בֵּינֵיהֶן. הועמדה מחיצה בין בני החבורה. שֶׁאֵין הַפֶּסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת וְאֵין נֶעֱקָרִין מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה. שמשום עשיית המחיצה נחשבים לחבורה אחרת, ואסור לעבור מחבורה לחבורה (והמילים 'שאין הפסח נאכל בשתי חבורות' הן שריד ממהדורה קמא של הרמב"ם שסבר בתחילה שאין לאכול את קרבן הפסח בשתי חבורות – ראה ברכת אברהם והערות הר"י שילת ברמב"ם מדויק, וראה כס"מ שהסביר את הגרסה שלפנינו).
ו. בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁלֹשָׁה מֵהֶן אוֹ יָתֵר לֶאֱכֹל פִּסְחָן, וְלֹא בָּאוּ שְׁאָר בְּנֵי חֲבוּרָה, אִם נִכְנְסוּ בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לֶאֱכֹל הַפְּסָחִים, וְחָזַר הַמְעוֹרֵר לְכֻלָּם עַל הַשְּׁאָר וְלֹא בָּאוּ – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּשְׂבְּעוּ, וְאֵין מַמְתִּינִין לַשְּׁאָר. וַאֲפִלּוּ בָּאוּ הַמִּתְאַחֲרִים אַחַר כָּךְ, וּמָצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ הַכֹּל – אֵינָן מְשַׁלְּמִין לָהֶן דְּמֵי חֶלְקָם. אֲבָל אִם נִכְנְסוּ שְׁנַיִם בִּלְבַד – הֲרֵי אֵלּוּ מַמְתִּינִין.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁעַת כְּנִיסָתָן לֶאֱכֹל. אֲבָל בְּעֵת שֶׁנִּפְטָרִין – אֵין אָדָם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לַחֲבֵרוֹ; אֲפִלּוּ גָּמַר אֶחָד בִּלְבַד מִלֶּאֱכֹל – יֵצֵא, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַמְתִּין.
ו. וְחָזַר הַמְעוֹרֵר לְכֻלָּם עַל הַשְּׁאָר. סבב האדם הממונה וקרא לשאר בני החבורה להתכנס. אוֹכְלִין עַד שֶׁיִּשְׂבְּעוּ וְאֵין מַמְתִּינִין לַשְּׁאָר. ומותר להם לאכול כמה שירצו, אף יותר מן החלק היחסי המגיע להם בקרבן. וּמָצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ הַכֹּל אֵינָן מְשַׁלְּמִין לָהֶן דְּמֵי חֶלְקָם. משום שהייתה להם הרשות לאכול כמה שרוצים, הואיל והאחרים לא הגיעו. אֲבָל אִם נִכְנְסוּ שְׁנַיִם בִּלְבַד הֲרֵי אֵלּוּ מַמְתִּינִין. חייבים להמתין.
אֲבָל בְּעֵת שֶׁנִּפְטָרִין. שיוצאים מן הסעודה. אֵין אָדָם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לַחֲבֵרוֹ וכו'. מותרים לפרוש מן החבורה בכל זמן שירצו, ולא צריכים לחכות שכולם יגמרו את אכילתם (ראה כס"מ).
ז. הַמַּאֲכִיל כַּזַּיִת מִן הַפֶּסַח, בֵּין מִפֶּסַח רִאשׁוֹן בֵּין מִפֶּסַח שֵׁנִי, לִמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר – הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵינוֹ לוֹקֶה, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּ"בֶן נֵכָר" (שמות יב,מג) הָאָמוּר בַּתּוֹרָה – זֶה הָעוֹבֵד אֵל נֵכָר; וְאֵין מַאֲכִילִין מִמֶּנּוּ לְגוֹי, אֲפִלּוּ גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שם יב,מה).
ז. לִמְשֻׁמָּד לַעֲבוֹדָה זָרָה. ישראל שעובד עבודה זרה. אוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ שָׂכִיר. גוי שקיבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה ולקיים שבע מצוות בני נח שיש לו רשות להתגורר בארץ ישראל (ראה הלכות איסורי ביאה יד,ז), או שהוא שכירו של ישראל. הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵינוֹ לוֹקֶה. משום שהוא לאו שאין בו מעשה, שלא עשה המאכיל פעולה בעצמו אלא גרם שאחרים יאכלו (מאירי יבמות עא,א). אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. מלקות מדברי חכמים על שעבר איסור. וּבֶן נֵכָר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה זֶה הָעוֹבֵד אֵל נֵכָר וכו'. הביטוי "בן נכר" מתייחס לישראל המשומד לעבודה זרה, ולא לגוי, שאיסורם נלמד מן האמור "תושב ושכיר".
ח. עָרֵל שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִבְּשַׂר הַפֶּסַח – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מח, ושם: וְכָל). וּבוֹ הוּא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא מַצָּה וּמָרוֹר. וְכֵן מֻתָּר לְהַאֲכִיל מַצָּה וּמָרוֹר לְגֵר תּוֹשָׁב וּלְשָׂכִיר.
ח. עָרֵל. ישראל שלא נימול. אֲבָל אוֹכֵל הוּא מַצָּה וּמָרוֹר. שחייב בהם, אף שבאים עם הפסח, שכן הם מצוות נפרדות (לעיל ח,ב). וְכֵן מֻתָּר לְהַאֲכִיל מַצָּה וּמָרוֹר לְגֵר תּוֹשָׁב וּלְשָׂכִיר. שבזה אין דינם כדין הפסח.
ט. כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלִּשְׁחֹט הַפֶּסַח, כָּךְ מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלֶּאֱכֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ" (שמות יב,מד). כֵּיצַד? קָנָה עֶבֶד אַחַר שֶׁנִּשְׁחַט הַפֶּסַח, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִמּוֹל אֶלָּא אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח – הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל עַד שֶׁיָּמוּל אוֹתָן.
וְכֵיצַד יִהְיֶה הַבֵּן רָאוּי לְמִילָה אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי קֹדֶם שְׁחִיטָה? כְּגוֹן שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה, שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעָה יָמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַבְרָאָתוֹ, וּכְגוֹן שֶׁכָּאֲבָה עֵינוֹ וְנִרְפֵּאת אַחַר שְׁחִיטָה, אוֹ שֶׁהָיָה טֻמְטוּם וְנִקְרַע אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְנִמְצָא זָכָר.
ט. כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ מִלִּשְׁחֹט הַפֶּסַח. שאם אחד מהם ערל, אסור לאבי הבן או לבעלי העבד לשחוט (לעיל ה,ה). כֵּיצַד קָנָה עֶבֶד וכו'. ובאופן זה ייתכן ששחט את הפסח בהיתר, מבלי שהיו לו בנים ועבדים ערלים, ורק בשעת האכילה היו לו ונאסר באכילה מחמתם.
כְּגוֹן שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעָה יָמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַבְרָאָתוֹ. שחום גופו עלה, וממתינים שבע יממות שלמות החל מן הזמן שנרפא, ואחר כך מלים אותו (הלכות מילה א,טז). ואם הזמן נשלם בין שחיטת הפסח ואכילתו, נמצא שהתחייב האב במילה באותו הזמן, ואוסרתו באכילת הפסח אם לא מל את בנו. אוֹ שֶׁהָיָה טֻמְטוּם וְנִקְרַע אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְנִמְצָא זָכָר. הטומטום הוא מי שלא ברור אם הוא זכר או נקבה. אך אם נפתחה בטנו ונתגלה שהוא זכר, הרי הוא ערל, ואוסר את אביו באכילת הפסח עד שימול אותו. [הערה: בפה"מ מנקד הרמב"ם מילה זו: טֻומְטוֹם.]

תקציר הפרק 

פרק ט' הלכות קרבן פסח

חבורה

כל אוכל מן הפסח אינו אוכל אלא בחבורה אחת, ואין מוציאים את הבשר מן החבורה שייאכל בה. והמוציא מהבשר כזית מחבורה לחבורה בלילי חמישה עשר–לוקה, שנאמר "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה".

בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו, בין בזדון בין בשגגה-נאסר באכילה והרי הוא כבשר קודשי קודשים שיצא חוץ לעזרה, או בשר קודשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים-טריפה.

אין להאכיל את הגוי מבשר הפסח, או עובד אלילים יהודי או ערל.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות קרבן פסח ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.חבורות שאוכלות בבית אחד-די להם שיניחו מחיצה?

2.אחז בפסח הוציאו מהחלון והחזירו מיד-האם כשר?

3.המאחרים לסעודת הפסח-מותר לחכות להם עד סמוך לחצות?

תשובות

1-לא 2-כן 3-לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן