פרק ט', הלכות שבת, ספר זמנים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הָאוֹפֶה כַּגְּרוֹגֶרֶת – חַיָּב. אֶחָד הָאוֹפֶה אֶת הַפַּת, אוֹ הַמְבַשֵּׁל אֶת הַמַּאֲכָל אוֹ אֶת הַסַּמָּנִין, אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם – הַכֹּל מֵעֵין אֶחָד הוּא. שִׁעוּר הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם – כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶן אֵבֶר קָטָן. וְשִׁעוּר מְבַשֵּׁל סַמְמָנִין – כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רְאוּיִין לַדָּבָר שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן לוֹ.
א. הַסַּמָּנִין. חומרי צבע או חומרים המשמשים לרפואה וכיוצא בזה. הַכֹּל מֵעֵין אֶחָד הוּא. שהן מלאכות זהות הנעשות לשם אותה התכלית (ראה לעיל ז,ב). לאיסורי בישול משום שבות ראה לקמן כב,א-יב. אֵבֶר קָטָן. האצבע הקטנה של הרגל של תינוק בן יומו (פה"מ שבת ח,א). כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רְאוּיִין לַדָּבָר שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן לוֹ. כגון אם מבשל לצורך צביעה, שיעורו כדלקמן הי"ד, ואם לצרכים אחרים (כגון לרפואה) לפי הראוי לאותו הצורך (יד"פ).
ב. הַנּוֹתֵן בֵּיצָה בְּצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל, וְנִתְגַּלְגְּלָה – חַיָּב, שֶׁהַמְבַשֵּׁל בְּתוֹלְדוֹת הָאוּר כִּמְבַשֵּׁל בָּאוּר עַצְמָהּ. וְכֵן הַמֵּדִיחַ בְּחַמִּין מָלִיחַ הַיָּשָׁן אוֹ קֻלְיַס הָאִסְפְּנָן, וְהוּא דָּג דַּק וְרַךְ בְּיוֹתֵר – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁהֲדָחָתָן בְּחַמִּין זֶה הוּא גְּמַר בִּשּׁוּלָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
ב. בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל. שתתבשל מחום המיחם עד שתתקשה מעט. שֶׁהַמְבַשֵּׁל בְּתוֹלְדוֹת הָאוּר. על ידי דבר שהתחמם מן האש (במקרה זה, המיחם). הַמֵּדִיחַ בְּחַמִּין. מערה מים חמים. מָלִיחַ הַיָּשָׁן. דג שנמלח מזמן רב.
ג. הַמַּפְקִיעַ אֶת הַבֵּיצָה בְּבֶגֶד חַם אוֹ בְּחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים שֶׁהֵן חַמִּין מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּצְלֵית – פָּטוּר, שֶׁתּוֹלֶדֶת חַמָּה אֵינָהּ כְּתוֹלֶדֶת הָאֵשׁ, אֲבָל גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי תּוֹלְדוֹת הָאוּר. וְכֵן הַמְבַשֵּׁל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – פָּטוּר. הַמְבַשֵּׁל עַל הָאוּר דָּבָר שֶׁהָיָה מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בִּשּׁוּל כְּלָל – פָּטוּר.
ג. הַמַּפְקִיעַ. שובר (פה"מ שבת ג,ב). שֶׁנִּצְלֵית. התבשלה לגמרי מחומם. שֶׁתּוֹלֶדֶת חַמָּה. חפצים שהתחממו מן השמש. גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי תּוֹלְדוֹת הָאוּר. שאסור לבשל בהן לכתחילה, משום הדמיון לתולדות האש (אבל בחמה עצמה מותר לבשל כדלקמן כב,ט). בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה. מי מעיינות חמים. [הערה: הרמב"ם מנקד מילה זו: טֵבַרְיָה.] פָּטוּר. שאינם חמים מחום אש ודינם כתולדות חמה. הַמְבַשֵּׁל… דָּבָר שֶׁהָיָה מְבֻשָּׁל… פָּטוּר. שאין פעולה זו מוגדרת בישול (וראה עוד לקמן כב,ח).
ד. אֶחָד נָתַן אֶת הָאוּר, וְאֶחָד נָתַן אֶת הָעֵצִים, וְאֶחָד נָתַן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֶחָד נָתַן אֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד נָתַן אֶת הַבָּשָׂר, וְאֶחָד נָתַן אֶת הַתְּבָלִין, וּבָא אַחֵר וְהֵגִיס – כֻּלָּן חַיָּבִין מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה דָּבָר מִצָּרְכֵי בִּשּׁוּל הֲרֵי זֶה מְבַשֵּׁל. אֲבָל אִם שָׁפַת אֶחָד אֶת הַקְּדֵרָה תְּחִלָּה, וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַמַּיִם, וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַבָּשָׂר, וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הַתְּבָלִין, וּבָא אַחֵר וְנָתַן אֶת הָאוּר, וּבָא אַחֵר וְנָתַן הָעֵצִים עַל הָאוּר, וּבָא אַחֵר וְהֵגִיס – שְׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים בִּלְבַד חַיָּבִין מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל.
ד. אֶחָד נָתַן אֶת הָאוּר וְאֶחָד נָתַן אֶת הָעֵצִים… כֻּלָּן חַיָּבִין מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. שכל אחת מן הפעולות הללו משמעותית בשעת עשייתה, והן חלק מתהליך הבישול (יד פשוטה, וראה פסקים ושיטות). וְהֵגִיס. ערבב את התבשיל. שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה דָּבָר מִצָּרְכֵי בִּשּׁוּל הֲרֵי זֶה מְבַשֵּׁל. אף אם אינו מבשל ממש, משום שהועיל לבישול. אֲבָל אִם שָׁפַת אֶחָד אֶת הַקְּדֵרָה. הניח את הסיר על הכירה. שְׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים בִּלְבַד חַיָּבִין מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. שמצד מלאכת בישול הפעולות שנעשו בתחילה היו חסרות תועלת, ורק הבערת אש גדולה אחר הבאת העצים היא תחילתו של הבישול.
ה. הִנִּיחַ בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶּחָלִין: אִם נִצְלָה בּוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת, אֲפִלּוּ בִּשְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת – חַיָּב; לֹא נִצְלָה בּוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת, אֲבָל נִתְבַּשֵּׁל כֻּלּוֹ חֲצִי בִּשּׁוּל – חַיָּב; נִתְבַּשֵּׁל חֲצִי בִּשּׁוּל מִצַּד אֶחָד – פָּטוּר, עַד שֶׁיַּהֲפֹךְ בּוֹ וְיִתְבַּשֵּׁל חֲצִי בִּשּׁוּל מִשְּׁנֵי צְדָדָיו. שָׁכַח וְהִדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר בְּשַׁבָּת וְנִזְכַּר – מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁתֵּאָפֶה וְיָבֹא לִידֵי מְלָאכָה.
ה. אִם נִצְלָה בּוֹ כַּגְּרוֹגֶרֶת אֲפִלּוּ בִּשְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. שאם מצרפים את החלקים הצלויים יחד, יש בהם כשיעור גרוגרת. מִצַּד אֶחָד. רק הצד הפונה כלפי הגחלים נתבשל, ולא הפך את הבשר שיתבשל גם מן הצד השני. מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹתָהּ קֹדֶם שֶׁתֵּאָפֶה וְיָבֹא לִידֵי מְלָאכָה. אף שהרדייה אסורה משום שבות (לקמן יב,א), התירו לרדות במקום שהדבר מונע עברה.
ו. הַמַּתִּיךְ אֶחָד מִמִּינֵי מַתָּכוֹת כָּל שֶׁהוּא אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּתֶּכֶת עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה גַּחֶלֶת – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְבַשֵּׁל. וְכֵן הַמְמַסֵּס אֶת הַדּוֹנַג אוֹ אֶת הַחֵלֶב אוֹ אֶת הַזֶּפֶת וְהַכֹּפֶר וְהַגָּפְרִית וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְבַשֵּׁל. וְכֵן הַמְבַשֵּׁל כְּלֵי אֲדָמָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ חֶרֶשׂ – חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: בֵּין שֶׁרִפָּה גּוּף קָשֶׁה בָּאֵשׁ אוֹ שֶׁהִקְשָׁה גּוּף רַךְ – הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל.
ו. הַמַּתִּיךְ. מחמם את המתכת עד שהופכת נוזלית. עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה גַּחֶלֶת. תתלהט ותתרכך עד שתהיה נוחה לעיבוד. הַמְמַסֵּס. ממיס. וְהַכֹּפֶר. סוג של זפת (אולי הכוונה לחומר הקרוי בלעז קמפור, המשמש לבישום ולריפוי) וממסים את הגבישים שלו כדי ליצור ממנו שמן. הַמְבַשֵּׁל כְּלֵי אֲדָמָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ חֶרֶשׂ. צורף אותם בכבשן.
ז. הַגּוֹזֵז צֶמֶר אוֹ שֵׂעָר, בֵּין מִן הַבְּהֵמָה בֵּין מִן הַחַיָּה, בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת, אֲפִלּוּ מִן הַשֶּׁלַח שֶׁלָּהֶן – חַיָּב. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ כְּרֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְכַמָּה רֹחַב הַסִּיט? כְּדֵי לִמְתֹּחַ מִן בֹּהֶן שֶׁל יָד עַד הָאֶצְבַּע הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁיִּפְתַּח בֵּינֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ, וְהוּא קָרוֹב לִשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי זֶרֶת. הַתּוֹלֵשׁ כָּנָף מִן הָעוֹף – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת גּוֹזֵז. וְהַטֹּוֶה אֶת הַצֶּמֶר מִן הַחַי – פָּטוּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ גְּזִיזָה בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ נִפּוּץ בְּכָךְ, וְאֵין דֶּרֶךְ טְוִיָּה בְּכָךְ.

ז. הַשֶּׁלַח. עור שהופשט. וְהוּא קָרוֹב לִשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי זֶרֶת. והזרת היא חצי אמה, דהיינו שלושה טפחים, כך שרוחב הסיט הוא כשני טפחים. ורוחב הסיט כפול הוא אפוא ארבעה טפחים (וראה לקמן ה"י). הַתּוֹלֵשׁ כָּנָף. נוצה. וְהַטֹּוֶה אֶת הַצֶּמֶר מִן הַחַי. בעודו מחובר ובלא שגזזו. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ גְּזִיזָה בְּכָךְ וכו'. שאין זו דרך המלאכה הרגילה.

ח. הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו אוֹ שְׂעָרוֹ אוֹ שְׂפָמוֹ אוֹ זְקָנוֹ – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת גּוֹזֵז, וְחַיָּב; וְהוּא שֶׁיִּטֹּל בִּכְלִי. אֲבָל אִם נְטָלָן בְּיָדוֹ, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר – פָּטוּר. וְכֵן הַחוֹתֵךְ יַבֹּלֶת מִגּוּפוֹ, בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי – פָּטוּר, בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. וּמֻתָּר לַחְתֹּךְ יַבֹּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ בַּיָּד, אֲבָל לֹא בִּכְלִי; וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה – חוֹתְכָהּ אַף בִּכְלִי, וְעוֹבֵד.
ח. הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת גּוֹזֵז. שאף באלו מסיר חלקים המחוברים לגוף בעל החיים. לאיסורי שבות משום גוזז ראה לקמן כב,יג-יד. וְהוּא שֶׁיִּטֹּל בִּכְלִי. שכך היא דרך קציצתם. יַבֹּלֶת. יבלת. בֵּין בַּיָּד בֵּין בִּכְלִי פָּטוּר. שאין זו גזיזה של דבר הצומח באופן רגיל, אך יש בכך איסור משום תיקון העור. וּמֻתָּר לַחְתֹּךְ יַבֹּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ בַּיָּד. יבלת נחשבת למום הפוסל את הכהן מלעבוד במקדש ואת הבהמה מלקרב (הלכות ביאת מקדש ז,ח), ולכן התירו כאן לחתוך את היבלת כדי להכשיר את הכהן, ולא גזרו על שבות זו במקום שתתעכב עבודת המקדש (לעיקרון זה ראה גם לקמן י,ו, כא,כז, כב,כה, הלכות קרבן פסח ח,יח). אֲבָל לֹא בִּכְלִי. שאף שהתירו שבות במקדש, מכל מקום עדיף לשנות מן הדרך הרגילה. וְאִם הָיְתָה יְבֵשָׁה חוֹתְכָהּ אַף בִּכְלִי. שכאן התיקון פחות גדול משום שהיבלת מתפוררת מעצמה.
ט. הַנּוֹטֵל שְׂעָרוֹ בִּכְלִי – כַּמָּה יִטֹּל וְיִהְיֶה חַיָּב? שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם לִקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחֹרוֹת – אֲפִלּוּ אַחַת חַיָּב.
צִפֹּרֶן שֶׁפֵּרֵשׁ רֻבָּהּ, וְצִיצִין שֶׁל עוֹר שֶׁפֵּרְשׁוּ רֻבָּן: אִם פֵּרְשׁוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ – מֻתָּר לִטֹּל אוֹתָן בְּיָדוֹ, אֲבָל לֹא בִּכְלִי, וְאִם נְטָלָן בִּכְלִי – פָּטוּר; וְאִם אֵינָן מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ – אֲפִלּוּ בְּיָדוֹ אָסוּר. וְאִם לֹא פֵּרֵשׁ רֻבָּן, אֲפִלּוּ מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ – אָסוּר לְנָטְלָן בְּיָדוֹ, וְאִם נְטָלָן בִּכְלִי – חַיָּב.
ט. לִקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחֹרוֹת וכו'. שהסרת כל אחת מהן חשובה.
צִפֹּרֶן שֶׁפֵּרֵשׁ רֻבָּהּ. שניתקה ברובה מן הגוף. וְצִיצִין שֶׁל עוֹר. רצועות עור דקות. כְּלַפֵּי מַעְלָה. שנתלשו לכיוון הגוף, ועלולים לפצעו יותר אם יישארו שם. מֻתָּר לִטֹּל אוֹתָן בְּיָדוֹ. שאינו מתכוון לתיקון אלא למניעת הצער. וְאִם לֹא פֵּרֵשׁ רֻבָּן. נחשבים כמחוברים בגופו ואסור לגזזם משום תולדת גוזז.
י. הַמְלַבֵּן אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשָּׁנִי, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּה שֶּׁדַּרְכּוֹ לְהִתְלַבֵּן – חַיָּב. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֶחָד, אָרְכּוֹ כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל, שֶׁהוּא אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים.
י. הַמְלַבֵּן. מנקה. הַשָּׁנִי. משי.
יא. וְהַמְכַבֵּס בְּגָדִים – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת הַמְלַבֵּן, וְחַיָּב. וְהַסּוֹחֵט אֶת הַבֶּגֶד עַד שֶׁיּוֹצִיא הַמַּיִם שֶׁבּוֹ – הֲרֵי זֶה מְכַבֵּס, וְחַיָּב, שֶׁהַסְּחִיטָה מִצָּרְכֵי כִּבּוּס הִיא, כְּמוֹ שֶׁהַהֲגָסָה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל. וְאֵין סְחִיטָה בְּשֵׂעָר. וְהוּא הַדִּין לְעוֹר, שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל סְחִיטָתוֹ.
יא. וְהַמְכַבֵּס בְּגָדִים הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת הַמְלַבֵּן. שהן מלאכות שתכליתן ניקוי הבדים. לאיסורי שבות משום מכבס ראה לקמן כב,טו-כב. שֶׁהַסְּחִיטָה מִצָּרְכֵי כִּבּוּס הִיא. שלב במלאכת הכיבוס. כְּמוֹ שֶׁהַהֲגָסָה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל. ראה לעיל ג,יא. וְאֵין סְחִיטָה בְּשֵׂעָר. כי אינו סופג את המים.
יב. הַמְנַפֵּץ אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשָּׁנִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – חַיָּב. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֶחָד, אָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהַמְנַפֵּץ אֶת הַגִּידִים עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כַּצֶּמֶר כְּדֵי לִטְווֹת אוֹתָן – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְנַפֵּץ, וְחַיָּב.
יב. הַמְנַפֵּץ אֶת הַצֶּמֶר. חובט את הסיבים או סורקם על מנת להפרידם זה מזה. וְהַמְנַפֵּץ אֶת הַגִּידִים. חובט בגידי בהמה עד שיתרככו.
יג. הַצּוֹבֵעַ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים, אוֹ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט כָּזֶה – חַיָּב. וְאֵין הַצּוֹבֵעַ חַיָּב עַד שֶׁיִּהְיֶה צֶבַע הַמִּתְקַיֵּם, אֲבָל צֶבַע שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר סָרָק אוֹ שָׁשַׁר עַל גַּבֵּי בַּרְזֶל אוֹ נְחֹשֶׁת וּצְבָעוֹ – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אַתָּה מַעֲבִירוֹ לִשְׁעָתוֹ, וְאֵינוֹ צוֹבֵעַ כְּלוּם, וְכָל שֶׁאֵין מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת, פָּטוּר.
יג. צֶבַע הַמִּתְקַיֵּם. שנשאר לאורך זמן. סָרָק אוֹ שָׁשַׁר. מיני צבעים. לאיסורי שבות משום צובע ראה לקמן כב,כג. שֶׁהֲרֵי אַתָּה מַעֲבִירוֹ לִשְׁעָתוֹ. ניתן להסרה מידית. וכָל שֶׁאֵין מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת פָּטוּר. שכן לא נשתנה דבר על ידי מלאכה זו.
יד. הָעוֹשֶׂה עֵין הַצֶּבַע – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת צוֹבֵעַ, וְחַיָּב. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁנָּתַן קַלְקַנְתּוֹס לְתוֹךְ מֵי עַפְצָא, שֶׁנַּעֲשָׂה הַכֹּל שָׁחֹר, אוֹ שֶׁנָּתַן אֶסְטֵיס לְתוֹךְ מֵי כַּרְכֹּם, שֶׁנַּעֲשָׂה הַכֹּל יָרֹק, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? כְּדֵי לִצְבֹּעַ בּוֹ חוּט שֶׁאָרְכּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים.
יד. עֵין הַצֶּבַע. גוון צבע. קַלְקַנְתּוֹס לְתוֹךְ מֵי עַפְצָא. חומרים המשמשים בהכנת הדיו (ראה הלכות תפילין א,ד). אֶסְטֵיס. חומר צבע כחול.
טו. הַטֹּוֶה אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים מִכָּל דָּבָר הַנִּטְוֶה – חַיָּב, אֶחָד הַטֹּוֶה אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשֵּׂעָר אוֹ אֶת הַנּוֹצָה אוֹ אֶת הַגִּידִים, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הָעוֹשֶׂה אֶת הַלֶּבֶד – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טֹוֶה, וְחַיָּב; וְהוּא שֶׁיְּלַבֵּד דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִטְווֹת מִמֶּנּוּ אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים בְּעֹבִי בֵּינוֹנִי.
טו. מִכָּל דָּבָר הַנִּטְוֶה. שניתן לשזור ממנו חוטים. הָעוֹשֶׂה אֶת הַלֶּבֶד. בד מסיבי צמר הדחוסים יחד. הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת טֹוֶה. שתכלית הטווייה היא חיבור הסיבים ליצירת יחידה אחת. דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִטְווֹת מִמֶּנּוּ וכו'. שיעשה לבד מכמות צמר שאפשר לטוות ממנה חוט כזה. בֵּינוֹנִי. ממוצע.
טז. הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין – חַיָּב. הָעוֹשֶׂה נָפָה אוֹ כְּבָרָה אוֹ סַל אוֹ סְבָכָה, אוֹ שֶׁסֵּרֵג מִטָּה בַּחֲבָלִים – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת עוֹשֶׂה נִירִין, וּמִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי בָּתִּים בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, חַיָּב. וְכֵן כָּל הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתִּים בְּדָבָר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ בָּתִּים בָּתִּים כְּגוֹן אֵלּוּ – חַיָּב.
טז. הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין חַיָּב. ניר הוא מין אריגה (פה"מ שבת ז,ב). וכנראה מדובר בסריגה, שהיא סוג של אריגה שאינה צפופה (ראה מאירי שבת עג,א). וכאשר עשה שני בתים בסריגה, חייב. סְבָכָה. מקלעת רשת. שֶׁסֵּרֵג מִטָּה בַּחֲבָלִים. יצר מארג של חבלים על פני מסגרת המיטה, שהוא משטח נוח לשכיבה.
יז. דֶּרֶךְ הָאוֹרְגִין שֶׁמּוֹתְחִין הַחוּטִין תְּחִלָּה בְּאֹרֶךְ הַיְרִיעָה וּבְרָחְבָּהּ, וּשְׁנַיִם אוֹחֲזִין זֶה מִכָּאן וְזֶה מִכָּאן, וְאֶחָד שׁוֹבֵט בַּשֵּׁבֶט עַל הַחוּטִין וּמְתַקֵּן אוֹתָם זֶה בְּצַד זֶה, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב. וּמְתִיחַת הַחוּטִין כְּדֶרֶךְ הָאוֹרְגִין הִיא הַנְסָכַת הַמַּסֵּכָה, וְזֶה הַמּוֹתֵחַ נִקְרָא מֵסֵךְ. וּכְשֶׁכּוֹפְלִין אוֹתָהּ וּמַתְחִיל לְהַכְנִיס הָעֵרֶב בַּשְּׁתִי, נִקְרָא אוֹרֵג.
יז. שֶׁמּוֹתְחִין הַחוּטִין תְּחִלָּה בְּאֹרֶךְ הַיְרִיעָה וּבְרָחְבָּהּ וכו'. משחילים את חוטי השתי על גבי המסכת (מסגרת האריגה), ולאחר מכן מותחים ומיישרים את החוטים. שׁוֹבֵט בַּשֵּׁבֶט. מכה במקל. עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ שְׁתִי בְּלֹא עֵרֶב. כלומר חוטים המקבילים זה לזה. וּכְשֶׁכּוֹפְלִין אוֹתָהּ. חוטי השתי בנויים משתי מסגרות שמשתלבות זו בזו (נכפלות) במהלך האריגה ודרכן משחילים את חוט הערב.
יח. הַמֵּסֵךְ – חַיָּב, וְהִיא מְלָאכָה מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. וְהַשּׁוֹבֵט עַל הַחוּטִין עַד שֶׁיִּתְפָּרְקוּ וִיתַקְּנֵם – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מֵסֵךְ. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ? מִשֶּׁיְּתַקֵּן רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת – חַיָּב. וְכֵן הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין בְּרֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת – חַיָּב; בֵּין שֶׁאֲרָגָן בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁהָיָה מִקְצָת הַבֶּגֶד אָרוּג וְאָרַג עַל הָאָרִיג – שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין. וְאִם אָרַג חוּט אֶחָד וְהִשְׁלִים בּוֹ הַבֶּגֶד – חַיָּב. אָרַג בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה שְׁנֵי חוּטִין בְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי נִירִין – חַיָּב. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה? לְאוֹרֵג צִלְצוּל קָטָן בְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי נִירִין.
יח. שֶׁאֲרָגָן בַּתְּחִלָּה. תחילת הבגד. וְאָרַג עַל הָאָרִיג. הוסיף על בגד קיים. וְאִם אָרַג חוּט אֶחָד וְהִשְׁלִים בּוֹ הַבֶּגֶד חַיָּב. שהשלמת הבגד היא פעולה בעלת משמעות, אף בלא אריגת שני חוטים (ראה לקמן יא,ט). אָרַג בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה וכו'. אריגה מיוחדת בקצה היריעה לחיזוק או לקישוט. בְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי נִירִין. רוחב שלושה בתים הנעשים במלאכת הסריגה. צִלְצוּל קָטָן בְּרֹחַב שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי נִירִין. חגורה קטנה, שיש לה חשיבות אף באריגה מועטת.
יט. הַמְדַקְדֵּק אֶת הַחוּטִין וּמַפְרִידָן בְּעֵת הָאֲרִיגָה – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת אוֹרֵג. וְכֵן הַקּוֹלֵעַ אֶת הַנִּימִין – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת אוֹרֵג, וְשִׁעוּרוֹ מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה קְלִיעָה בְּאֹרֶךְ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת.
יט. הַמְדַקְדֵּק אֶת הַחוּטִין וּמַפְרִידָן בְּעֵת הָאֲרִיגָה. מסדר את החוטים כדי שתהיה האריגה מדויקת. הַנִּימִין. חוטים.
כ. הַבּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין – חַיָּב. וּבוֹצֵעַ הוּא הַמַּפְרִיד אֶת הָאָרִיג; בֵּין שֶׁהוֹצִיא הָעֵרֶב מִן הַשְּׁתִי אוֹ הֶעֱבִיר הַשְּׁתִי מֵעַל הָעֵרֶב – הֲרֵי זֶה בּוֹצֵעַ, וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא מְקַלְקֵל, אֶלָּא יִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין אֵלּוּ שֶׁמְּאַחִין אֶת הַבְּגָדִים הַקַּלִּים בְּיוֹתֵר, שֶׁבּוֹצְעִין וְאַחַר כָּךְ מְאַחִין, וְחוֹזְרִין וְאוֹרְגִין חוּטִין שֶׁבָּצְעוּ עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ שְׁנֵי הַבְּגָדִים אוֹ שְׁנֵי הַקְּרָעִים אֶחָד. וְהַסּוֹתֵר אֶת הַקְּלִיעָה לְתַקֵּן – הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹצֵעַ, וְשִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר הַבּוֹצֵעַ.
כ. הַבּוֹצֵעַ. סותר את האריגה. הַבְּגָדִים הַקַּלִּים. בגדים דקים ביותר, שאין תופרים אותם אם נקרעו אלא מתקנים באריגה.

תקציר הפרק 

הלכות שבת פרק ט

מלאכות אופה ויצירת אריג

האופה פת, המבשל אוכל או סממנים, והמחמם מים חייב משום מבשל. איסור בישול הוא בין ע"י האש ובין ע"י דבר שהתחמם מהאש. חכמים גזרו גם על בישול ע"י דבר שהתחמם מהשמש. המבשל דבר שהיה מבושל כבר כל צורכו פטור. אם התבשל המאכל באיכות של חצי בישול – חייב. מתיך מתכת או מקשה כלי אדמה והופכו לחרס – חייב משום מבשל.
גוזז צמר או שער מבהמה חיה או מתה חייב משום גוזז. וכן הנוטל ציפורניו או שערות מגופו ע"י כלי חייב משום גוזז. מכבס בגדים חייב משום מלבן, וכן הסוחט מים מן הבגד חייב משום מלבן (כחלק מהליך הכיבוס). מנפץ (מכשיר חומר גלם לעשיית חוטים) חייב. צובע בצבע מתקיים חייב. טווה (יוצר חוטים), עושה בתי נירין (משחיל שני חוטי שתי לטבעות של מכשיר האריגה), מיסך (מותח את חוטי השתי), אורג (מעביר את חוטי הערב דרך חוטי השתי), ופוצע (מפרק דבר ארוג) – חייב.

🗯🗯🗯🗯
מהלכה ג' לומדים את הכלל:"שאין בישול אחר בישול" ואפילו בלח.
מכאן, הנוהגים לפי הרמב"ם מותרים בחימום מרק בפלטה של שבת…

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שבת ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.טיגן ביצה על קולט שמש – חייב מהתורה?

2.האם איסור בישול קיים רק באוכל?

3.קצוות ציפורן מעצבנות-האם מותר לחתוך אותם בשיניים?

 

 

תשובות
1.לא
2.לא
3.לא

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן