א. עַל חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת מְבִיאִין קָרְבַּן אָשָׁם, וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא מִשּׁוּם סָפֵק, וְאֵלּוּ הֵן: עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה, וְעַל הַגָּזֵל, וְעַל הַמְּעִילָה, וְעַל טֻמְאַת נָזִיר, וְעַל הַצָּרַעַת כְּשֶׁיִּטְהַר מִמֶּנָּה.
עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה כֵּיצַד? הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה – מֵבִיא אָשָׁם. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַשִּׁפְחָה גְּדוֹלָה, מְזִידָה, וּבִרְצוֹנָהּ, וְתִהְיֶה בְּעוּלָה, כְּדֵי שֶׁתִּלְקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה וכו' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" (ויקרא יט,כ-כא) – הִיא לוֹקָה, וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן,
ב. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִיא חַיֶּבֶת מַלְקוּת הוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן, וּבִזְמַן שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּלְקוּת הוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן.
ג. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה – הִיא לוֹקָה, וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה בֶּן דַּעַת.
ד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת מַה הִיא הַשִּׁפְחָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, וְשֶׁאֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּבְעֹל כְּדַרְכָּהּ וְיִגְמֹר. לְפִיכָךְ, אִם אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם: 'בָּעַלְתָּ שִׁפְחָה חֲרוּפָה', וְהוּא אוֹמֵר: 'לֹא בָּעַלְתִּי' – נֶאֱמָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶם, שֶׁהֲרֵי הוּא יָדַע אִם גָּמַר בִּיאָתוֹ אוֹ לֹא גָּמַר, וְזֶה שֶׁאָמַר: 'לֹא בָּעַלְתִּי', כְּלוֹמַר: לֹא גָּמַרְתִּי.
ה. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד. כֵּיצַד? הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּזָדוֹן, אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ, וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים בְּמֵאָה הֶעְלֵמוֹת – מַקְרִיב אָשָׁם אֶחָד וּמִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הַכֹּל, עַל הַזְּדוֹנוֹת שֶׁבָּהּ וְעַל הַשְּׁגָגוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשִׁפְחָה אַחַת. אֲבָל הַבָּא עַל שְׁפָחוֹת הַרְבֵּה, אֲפִלּוּ בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה.
ו. בָּעַל שִׁפְחָה וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ, וְחָזַר וּבָעַל בָּהּ אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ – חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, שֶׁהַהַפְרָשָׁה מְחַלֶּקֶת, וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁהִקְרִיב וְאַחַר כָּךְ בָּעַל.
וְכֵן אִם בָּעַל חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד בְּשִׁפְחָה אַחַת, וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן, וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ עַל הַשְּׁנִיָּה – מַפְרִישׁ אָשָׁם אַחֵר. אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֶעְלֵם אֶחָד הָיוּ כֻּלָּן, הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ אֶלָּא אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ, נִמְצָא כְּבוֹעֵל אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ; שֶׁדִּין הַשּׁוֹגֵג וְהַמֵּזִיד בְּשִׁפְחָה אֶחָד הוּא.
ז. עַל הַגָּזֵל כֵּיצַד? כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וָמַעְלָה מִמָּמוֹן יִשְׂרְאֵלִי, בֵּין שֶׁגְּזָלוֹ בֵּין שֶׁגְּנָבוֹ בֵּין שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ אוֹ הִלְוָהוּ אוֹ מִשּׁוּם שֻׁתָּפוּת אוֹ מִשְּׁאָר דְּרָכִים, וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע עַל שֶׁקֶר, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה – הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם עַל חַטָּאתוֹ, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא אֲשַׁם גְּזֵלוֹת. וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ בְּאָשָׁם זֶה עַד שֶׁיָּשִׁיב הַמָּמוֹן שֶׁבְּיָדוֹ לִבְעָלָיו, אֲבָל הַחֹמֶשׁ אֵינוֹ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה זֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁמַּקְרִיב עָלֶיהָ אָשָׁם זֶה וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר מִמֶּנָּה, עַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב אֲשָׁמוֹת רַבּוֹת כְּמִנְיַן חִיּוּב שְׁבוּעוֹת וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד.
ח. עַל הַמְּעִילָה כֵּיצַד? כָּל הַנֶּהֱנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה – מַחֲזִיר מַה שֶּׁנֶּהֱנָה וְיוֹסִיף חֹמֶשׁ, וְיַקְרִיב אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁהַקָּרְבָּן וְהַקֶּרֶן מְעַכְּבִין הַכַּפָּרָה, וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב.
ט. הָאוֹכֵל מִדָּבָר שֶׁמּוֹעֲלִין בּוֹ בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִזֶּבַח אֶחָד, אִם יֵשׁ בְּכָל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שָׁוֶה פְּרוּטָה – חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁהַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין בִּמְעִילָה, וַהֲרֵי הֵן כְּמִנְיָן הַרְבֵּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְחַלְּקִין בְּחִיּוּב הַכָּרֵתוֹת, חֻמְרָא יְתֵרָה יֵשׁ בִּמְעִילָה, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ הַמַּהֲנֶה כַּנֶּהֱנֶה, וּמִצְטָרֶפֶת לִזְמַן מְרֻבֶּה, וְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ חַיָּב הַמְשַׁלֵּחַ, מַה שֶּׁאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ בִּשְׁאָר הָאִסּוּרִין.
י. כָּל הַמְחֻיָּב אָשָׁם וַדַּאי – צָרִיךְ שֶׁיִּוָּדַע לוֹ חֶטְאוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב אֲשָׁמוֹ. אֲבָל אִם הִקְרִיבוֹ קֹדֶם שֶׁיִּוָּדַע לוֹ, וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁהִקְרִיב – אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ. וְכָל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי, אֶחָד הַמֶּלֶךְ אוֹ כֹּהֵן מָשׁוּחַ אוֹ שְׁאָר עַם הָאָרֶץ שָׁוִין בּוֹ.
יא. כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי, אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם עָשָׂהוּ אוֹ לֹא עָשָׂהוּ – פָּטוּר מִכְּלוּם. לְפִיכָךְ, הַבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק מְעִילָה – אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְעִילָה.
יב. הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא – פָּטוּר. חָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא אָשָׁם עַל מְעִילָתוֹ. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה – שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין.
יג. חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, אָכַל אַחַת מֵהֶן – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם חֵלֶב. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב וְאָשָׁם וַדַּאי שֶׁל מְעִילָה עַל הַהֶקְדֵּשׁ. בָּא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – אַף הַשֵּׁנִי מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.
חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב הֶקְדֵּשׁ, אָכַל אַחַת מֵהֶן – מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה אַחַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה – מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת וְאָשָׁם וַדַּאי עַל מְעִילָתוֹ. בָּא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה – זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת בִּלְבַד.
כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵאֵי זֶה טַעַם נוֹסַף אִסּוּר הֶקְדֵּשׁ עַל אִסּוּר חֵלֶב, וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הָאִסּוּרִין.
הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. שפחה חרופה היא שפחה כנענית שחציה שפחה וחציה בת חורין (כגון שהייתה של שני שותפים ואחד מהם שחרר את חלקו בה) שמקודשת לעבד עברי (הלכות אישות ד,יז; הלכות איסורי ביאה ג,יג; וראה שם הל' יד-יז פירוט דיני שפחה חרופה המקבילים לכאן). בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה. שלא כשאר עריות שבהן יש הבדל בין המזיד לשוגג. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַשִּׁפְחָה גְּדוֹלָה מְזִידָה וּבִרְצוֹנָהּ וְתִהְיֶה בְּעוּלָה. אבל אם הייתה קטנה או שוגגת או אנוסה או ישנה או שלא הייתה בעולה, פטור. בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה וכו' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. עונש מלקות מכונה כאן 'בקורת' (בהסבר הלשון ראה פה"מ כריתות ב,ה ובמפרשי התורה), ומשום שנאמר "תהיה" למדו חכמים שמדובר על האישה בלבד, והאיש מביא אשם (שלא כשאר איסורי העריות שעונש האיש והאישה שווה).