ד. וְשָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, הֵן שְׁלֹשָׁה עֲצָמוֹת דְּבוּקִין זֶה בָּזֶה לְמַטָּה מֵחֻלְיוֹת שֶׁל שִׁדְרָה. וְחוּט הַשִּׁדְרָה בָּעוֹף – עַד בֵּין הָאֲגַפַּיִם. אֲבָל לְמַטָּה מִמְּקוֹמוֹת אֵלּוּ – אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַחוּט הַנִּמְשָׁךְ לְשָׁם, בֵּין שֶׁנִּפְסַק עוֹרוֹ בֵּין שֶׁנִּמְרַךְ הַמֹּחַ.
ז. בְּהֵמָה שֶׁנִּפְשַׁט הָעוֹר שֶׁעָלֶיהָ כֻּלּוֹ, בֵּין שֶׁנִּקְרַע בַּיָּד אוֹ בְּחֹלִי, וְנִמְצֵאת בָּשָׂר בְּלֹא עוֹר – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה, וְהִיא הַנִּקְרֵאת גְּלוּדָה. וְאִם נִשְׁאַר מִן הָעוֹר רֹחַב סֶלַע עַל פְּנֵי כָּל הַשִּׁדְרָה, וְרֹחַב סֶלַע עַל הַטַּבּוּר, וְרֹחַב סֶלַע עַל רָאשֵׁי אֵבָרֶיהָ – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת. וְאִם נִטַּל כְּרֹחַב סֶלַע מֵעַל כָּל פְּנֵי הַשִּׁדְרָה, אוֹ מֵעַל הַטַּבּוּר, אוֹ מֵעַל רָאשֵׁי אֵבָרֶיהָ, וּשְׁאָר כָּל הָעוֹר קַיָּם – הֲרֵי זוֹ סָפֵק; וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמַּתִּירִין אוֹתָהּ.
ח. נְפוּלָה כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁנָּפְלָה הַבְּהֵמָה מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ שֶׁגָּבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, וְנִתְרַסֵּק אֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה. וְכֵיצַד הוּא הָרִסּוּק? שֶׁיִּתְרוֹצֵץ הָאֵבֶר וְיֵהָלֵם מֵחֲמַת הַנְּפִילָה עַד שֶׁתִּפָּסֵד צוּרָתוֹ וְתָאֳרוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקַּב וְלֹא נִסְדַּק וְלֹא נִשְׁבַּר – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה. וְכֵן אִם הִכָּה אוֹתָהּ בְּאֶבֶן אוֹ בְּמַטֶּה וְרִצֵּץ אֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ – טְרֵפָה. בְּאֵי זוֹ אֵבָרִים אָמְרוּ? בָּאֵבָרִים שֶׁבַּחֲלַל הַגּוּף.
י. זְכָרִים הַמְנַגְּחִין זֶה אֶת זֶה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם. נָפְלוּ לָאָרֶץ – חוֹשְׁשִׁין לָהֶן. וְכֵן בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה מְגָרֶרֶת רַגְלֶיהָ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא נִתְרַסְּקוּ אֵבָרֶיהָ אוֹ שֶׁמָּא נִפְסַק הַחוּט שֶׁל שִׁדְרָה.
יא. גַּנָּבִים שֶׁגּוֹנְבִין את הַטְּלָאִים וּמַשְׁלִיכִין אוֹתָן לַאֲחוֹרֵי הַדִּיר – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם מִשּׁוּם רִסּוּק אֵבָרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַשְׁלִיכִין אוֹתָן אֶלָּא בְּכַוָּנָה שֶׁלֹּא יִשְׁתַּבְּרוּ. וְאִם הִשְׁלִיכוּם לַדִּיר: מֵחֲמַת יִרְאָה – חוֹשְׁשִׁין לָהֶם; מֵחֲמַת תְּשׁוּבָה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְכַּוְּנִין לְהַחֲזִירָם שְׁלֵמִים וְיִזָּהֲרוּ בְּהַשְׁלָכָתָן.
יב. שׁוֹר שֶׁהִרְבִּיצוּהוּ לִשְׁחִיטָה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּפַל נְפִילָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ קוֹל בְּעֵת שֶׁמַּפִּילִין אוֹתוֹ – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵץ צִפָּרְנָיו בַּקַּרְקַע וּמִתְחַזֵּק עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָאָרֶץ.
יג. הִכָּה הַבְּהֵמָה עַל רֹאשָׁהּ וְהָלְכָה לָהּ הַמַּכָּה כְּלַפֵּי זְנָבָהּ, אוֹ עַל זְנָבָהּ וְהָלְכָה לָהּ כְּלַפֵּי רֹאשָׁהּ, וַאֲפִלּוּ הִכָּה אוֹתָהּ בְּמַטֶּה עַל כָּל הַשִּׁדְרָה – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ. וְאִם יֵשׁ בַּמַּטֶּה חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת – חוֹשְׁשִׁין לָהּ. וְאִם הִגִּיעַ רֹאשׁ הַמַּטֶּה לְמִקְצָת הַשִּׁדְרָה – חוֹשְׁשִׁין לָהּ. וְכֵן אִם הִכָּה לְרֹחַב הַשִּׁדְרָה – חוֹשְׁשִׁין לָהּ.
טו. נִדְבְּקוּ כְּנָפָיו בְּדֶבֶק בִּשְׁעַת צִידָה וְנִתְחַבֵּט: אִם בְּכָנָף אַחַת נֶאֱחַז – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ; וְאִם נֶאֱחַז בִּשְׁתֵּי כְּנָפָיו וְנִתְחַבֵּט בְּגוּפוֹ – חוֹשְׁשִׁין לוֹ.
טז. נֶחְבַּט עַל פְּנֵי הַמַּיִם: אִם שָׁט מְלֹא קוֹמָתוֹ מִמַּטָּה לְמַעְלָה לְעֻמַּת הַמַּיִם – אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ; אֲבָל אִם שָׁט מִמַּעְלָה לְמַטָּה עִם הִלּוּךְ הַמַּיִם – חוֹשְׁשִׁין לוֹ, שֶׁמָּא הַמַּיִם הֵם הַמּוֹלִיכִין אוֹתוֹ. וְאִם קָדַם לְתֶבֶן אוֹ לְקַשׁ שֶׁמְּהַלְּכִין עַל גַּבֵּי הַמַּיִם – הֲרֵי זוֹ שָׁט מֵחֲמַת עַצְמוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ.
יז. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ 'אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהּ' – מֻתָּר לִשְׁחֹט מִיָּד, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁמָּא נִתְרַסֵּק אֵבֶר מֵאֵבָרֶיהָ. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ 'חוֹשְׁשִׁין לָהּ' – אִם שְׁחָטָהּ, צָרִיךְ לִבְדֹּק כְּנֶגֶד כָּל הֶחָלָל כֻּלּוֹ מִקָּדְקֹד הָרֹאשׁ עַד הַיָּרֵךְ: אִם מָצָא בָּהּ טְרֵפָה מִן הַטְּרֵפוֹת שֶׁמָּנִינוּ, אוֹ שֶׁנִּתְרַסֵּק אֵבֶר מִן הָאֵבָרִים וְנִפְסְדָה צוּרָתוֹ – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה.
אֲפִלּוּ נִתְרַסֵּק אֵבֶר מִן הָאֵבָרִים שֶׁאִם נִטְּלוּ כְּשֵׁרָה, כְּגוֹן טְחוֹל וּכְלָיוֹת – הֲרֵי זוֹ טְרֵפָה, חוּץ מִבֵּית הָרֶחֶם, שֶׁאִם נִתְרַסֵּק – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת.
יח. וְהַסִּימָנִין אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה בְּכָאן, שֶׁאֵין הַנְּפִילָה מְמַעֶכֶת אוֹתָן.
פרק ט הלכות שחיטה 🔪
פסוקה,קרועה ונפולה
ממשיכים בסימני הטריפה.
🔹פסוקה: נפסק רוב העור של חוט השדרה או שהמח עצם נהיה דליל עד שהשדרה אינה עומדת.
🔹קרועה: נקרע רוב הבשר החופה את הכרס, או שהופשטה מעורה.
🔹נפולה: נפלה ממקום גבוהה והתרסק אבר פנימי עד שנימוק. אין חוששים לכך אלא אם ראו נפילה חזקה, כגון שנחבטה בדבר קשה או שהתקשתה ללכת ולשחות אח"כ. במקרים אלו, יש לבדקה מבפנים אחר השחיטה.
1.בהמה שנפלה מהמשאית ונשבר איברה – האם נטרפת?
2.בהמה שחוששין לה – האם חייב לבדוק כולה?
3.בהמה שנפלה מהגג – האם חייבים להמתין ולא לשוחטה?
תשובות
1-לא 2-כן 3-לא
סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית
ממשיכים את הסבסוד ההיסטורי!
*הארגון רשאי לשנות את המחיר בכל עת
* שווי סט 835 ש"ח
*משלוח עד 21 ימי עסקים