פרק ט', הלכות שכירות, ספר משפטים
ט״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט״ו בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ט׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ח׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
י״ז בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות כלי המקדש והעובדים בו, ספר עבודה
ז׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ו׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ה׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ד׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ג׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ב׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
א׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
ל׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות בית הבחירה, ספר עבודה
כ״ה בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ד בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ג בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״ב בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ״א בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
כ׳ בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ט בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״ח בתמוז ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביאת מקדש, ספר עבודה
י״א באלול ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
י׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ט׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה
ח׳ באלול ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות פסולי המוקדשין, ספר עבודה

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים, וְאָמַר לָהֶן לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְלֹא לְהַעֲרִיב – אֵינוֹ יָכוֹל לְכוֹפָן; מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן – יָזוּן; לְסַפֵּק בִּתְמָרִים אוֹ בִּגְרוֹגָרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לַפּוֹעֲלִים – יְסַפֵּק. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
א. וְאָמַר לָהֶן. לאחר ששכרם. לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב. לעבוד מזריחת השמש ועד לאחר שקיעתה. אֵינוֹ יָכוֹל לְכוֹפָן. אינו יכול להכריח אותם להוסיף על שעות העבודה יותר מהנהוג. לָזוּן. לספק לפועלים מזון בזמן העבודה. לְסַפֵּק בִּתְמָרִים אוֹ בִּגְרוֹגָרוֹת וכו'. אם המנהג הוא לתת להם תוספת על המזון הבסיסי לקינוח סעודה וכדומה מחויב לתת להם (ראה רבנו ברוך בבא מציעא פג,א). ויש מפרשים שמדובר במקום שנהוג לזונם בדברים אלו בלבד, שאינו מחויב אלא כפי המנהג (מאירי שם). בִּגְרוֹגָרוֹת. תאנים מיובשות.
ב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל, וְאָמַר לוֹ: 'כְּאֶחָד וְכִשְׁנַיִם מִבְּנֵי הָעִיר' – רוֹאִין פָּחוּת שֶׁבַּשְּׂכִירוּת וְיָתֵר שֶׁבַּשְּׂכִירוּת וּמְשַׁמִּין בֵּינֵיהֶן.
ב. וְאָמַר לוֹ כְּאֶחָד וְכִשְׁנַיִם מִבְּנֵי הָעִיר. שלפי זה ייקבע השכר. רוֹאִין פָּחוּת שֶׁבַּשְּׂכִירוּת וְיָתֵר שֶׁבַּשְּׂכִירוּת וּמְשַׁמִּין בֵּינֵיהֶן. בודקים מהו השכר הנמוך ביותר והגבוה ביותר שמשלמים בעיר לפועל, ומשלם לו את הממוצע שביניהם.
ג. אָמַר לִשְׁלוּחוֹ: 'צֵא וּשְׂכֹר לִי פּוֹעֲלִים בִּשְׁלֹשָׁה', וְהָלַךְ וּשְׂכָרָם בְּאַרְבָּעָה: אִם אָמַר לָהֶם הַשָּׁלִיחַ: 'שְׂכַרְכֶם עָלַי' – נוֹתֵן לָהֶן אַרְבָּעָה וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת שְׁלֹשָׁה, וּמַפְסִיד אֶחָד מִבֵּיתוֹ; אָמַר לָהֶם: 'שְׂכַרְכֶם עַל בַּעַל הַבַּיִת' – נוֹתֵן לָהֶן בַּעַל הַבַּיִת כְּהִלְכַת מְדִינָה.
הָיָה בַּמְּדִינָה מִי שֶׁנִּשְׂכָּר בִּשְׁלֹשָׁה וּמִי שֶׁנִּשְׂכָּר בְּאַרְבָּעָה – אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה, וְיֵשׁ לָהֶן תַּרְעֹמֶת עַל הַשָּׁלִיחַ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאֵין מְלַאכְתָּן נִכֶּרֶת. אֲבָל הָיְתָה מְלַאכְתָּן נִכֶּרֶת וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה אַרְבָּעָה – נוֹתֵן לָהֶן בַּעַל הַבַּיִת אַרְבָּעָה, שֶׁאִלּוּ לֹא אָמַר לָהֶן שְׁלוּחוֹ 'אַרְבָּעָה', לֹא טָרְחוּ וְעָשׂוּ שָׁוֶה אַרְבָּעָה.
אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: 'שְׂכֹר לִי בְּאַרְבָּעָה אַרְבָּעָה', וְהָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְשָׂכַר בִּשְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי מְלַאכְתָּן שָׁוָה אַרְבָּעָה – אֵין לָהֶן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי קִבְּלוּ עַל עַצְמָן, וְיֵשׁ לָהֶן תַּרְעֹמֶת עַל הַשָּׁלִיחַ.
אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: 'בִּשְׁלֹשָׁה', וְהָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לָהֶן: 'בְּאַרְבָּעָה', וְאָמְרוּ לוֹ: 'כְּמַה שֶּׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת' – אֵין דַּעְתָּם אֶלָּא שֶׁיִּתֵּן בַּעַל הַבַּיִת יָתֵר עַל אַרְבָּעָה, לְפִיכָךְ שָׁמִין מַה שֶּׁעָשׂוּ: אִם שָׁוֶה אַרְבָּעָה – נוֹטְלִין אַרְבָּעָה מִבַּעַל הַבַּיִת; וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹ אֵינוֹ שָׁוֶה – אֵין לָהֶן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה.
אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת: 'בְּאַרְבָּעָה', וְהָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לָהֶן: 'בִּשְׁלֹשָׁה', וְאָמְרוּ לוֹ: 'כְּמַה שֶּׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת', אַף עַל פִּי שֶׁמְּלַאכְתָּן שָׁוָה אַרְבָּעָה – אֵין לָהֶן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה, שֶׁהֲרֵי שָׁמְעוּ שְׁלֹשָׁה וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן.
ג. נוֹתֵן לָהֶן אַרְבָּעָה וכו'. מכיוון שקיבל על עצמו לשלם את שכרם, ישלם כפי שסיכמו, וייקח מבעל הבית רק מה שהסכים לשלם עבור המלאכה. כְּהִלְכַת מְדִינָה. כמנהג המדינה. ואם המנהג הוא לשלם ארבעה בעל הבית משלם להם ארבעה, ואם המנהג בשלושה נותן להם בעל הבית שלושה ואין הפועלים יכולים לדרוש מהשליח שייתן להם את האחד הנוסף. וטעם הדין משום שכאשר השליח שינה מדברי בעל הבית בטלה השליחות ונחשב כאילו עשו הפועלים מדעת עצמם מלאכה עבור בעל הבית, והעושה מלאכה עבור חברו שלא מדעתו דינו לקבל ממנו שכר כפי מה שנהוג לתת עבור המלאכה (כדלקמן ה"ט).
אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה. שהרי דעתו של בעל הבית הייתה להשכירם בשלושה ויש כאלו במדינה שנשכרים בשלושה, ולכן אינו חייב לתת להם יותר. בְּשֶׁאֵין מְלַאכְתָּן נִכֶּרֶת. שלא ניתן לאמוד את ערך המלאכה, כגון ששכרם לחפור וכבר התמלאה החפירה במים (בבלי בבא מציעא עו,א). שֶׁאִלּוּ לֹא אָמַר לָהֶן וכו'. ומכיוון שטרחו יותר נוטלים לפי שווי מלאכתם.
בְּאַרְבָּעָה אַרְבָּעָה. ארבעה לכל פועל. אַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי מְלַאכְתָּן שָׁוָה אַרְבָּעָה. שמלאכתם ניכרת וזהו ערכה. וְיֵשׁ לָהֶן תַּרְעֹמֶת עַל הַשָּׁלִיחַ. על כך שמנע מהם להשתכר ארבעה, אבל אינם יכולים לתבעו תביעה ממונית.
אֵין דַּעְתָּם אֶלָּא שֶׁיִּתֵּן בַּעַל הַבַּיִת יָתֵר עַל אַרְבָּעָה. אבל ברור שאין כוונתם להסכים להשתכר פחות מארבעה. אִם שָׁוֶה אַרְבָּעָה נוֹטְלִין אַרְבָּעָה מִבַּעַל הַבַּיִת. כדין האומר לפועלים 'שכרכם על בעל הבית' ועשו מלאכה הניכרת שנותן להם בעל הבית כשווי מלאכתם (אבל אם אמר השליח 'שכרכם עלי', משלם השליח את ההפרש משלו – מ"מ).
שֶׁהֲרֵי שָׁמְעוּ שְׁלֹשָׁה וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶן. ואף על פי שאמרו 'כמה שאמר בעל הבית' ייתכן שכוונתם לומר שמאמינים לו שכך אמר בעל הבית ולא להתנות שייטלו ארבעה אם כך אמר בעל הבית.
ד. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים, וְהִטְעוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת אוֹ בַּעַל הַבַּיִת הִטְעָה אוֹתָן – אֵין לָהֶן זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הָלְכוּ. אֲבָל הָלְכוּ הַחַמָּרִין וְלֹא מָצְאוּ תְּבוּאָה, פּוֹעֲלִים וּמָצְאוּ שָׂדֶה כְּשֶׁהִיא לַחָה, אוֹ שֶׁשְּׂכָרָן לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדֶה וּמְצָאוּהָ שֶׁנִּתְמַלֵּאת מַיִם: אִם בִּקֵּר בַּעַל הַבַּיִת מְלַאכְתּוֹ מִבָּעֶרֶב וּמְצָאָהּ צְרִיכָה פּוֹעֲלִים – אֵין לַפּוֹעֲלִים כְּלוּם; מַה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת? וְאִם לֹא בִּקֵּר – נוֹתֵן לָהֶן שְׂכָרָן כְּפוֹעֵל בָּטֵל, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה הַבָּא טָעוּן לַבָּא רֵיקָן, וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה לְבָטֵל.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ בַּמְּלָאכָה. אֲבָל אִם הִתְחִיל הַפּוֹעֵל בַּמְּלָאכָה וְחָזַר בּוֹ – אֲפִלּוּ בַּחֲצִי הַיּוֹם חוֹזֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" (ויקרא כה,נה) – וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים.
וְכֵיצַד דִּין הַפּוֹעֵל שֶׁחָזַר בּוֹ אַחַר שֶׁהִתְחִיל? שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה, וְנוֹטֵל. וְאִם קַבְּלָן הוּא – שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת; בֵּין שֶׁהוֹזִילוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁשְּׂכָרָן בֵּין לֹא הוֹזִילוּ, בֵּין שֶׁהוּזְלָה הַמְּלָאכָה אַחַר כֵּן בֵּין לֹא הוּזְלָה – שָׁמִין לָהֶן מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת.
כֵּיצַד? קִבֵּל מִמֶּנּוּ קָמָה לִקְצֹר בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, קָצַר חֶצְיָהּ וְהִנִּיחַ חֶצְיָהּ; בֶּגֶד לֶאֱרֹג בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, אָרַג חֶצְיוֹ וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ – שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת: אִם הָיָה שָׁוֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִין – נוֹתֵן לָהֶן שֶׁקֶל אוֹ יִגְמְרוּ אֶת מְלַאכְתָּן; וְאִם הָיָה הַנִּשְׁאָר יָפֶה שְׁנֵי דִּינָרִין – אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶן אֶלָּא סֶלַע, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשׂוּ אֶלָּא חֲצִי הַמְּלָאכָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אוֹבֵד. אֲבָל בְּדָבָר הָאוֹבֵד, כְּגוֹן פִּשְׁתָּנוֹ לַעֲלוֹת מִן הַמִּשְׁרָה, אוֹ שֶׁשָּׂכַר חֲמוֹר לְהָבִיא חֲלִילִין לַמֵּת אוֹ לַכַּלָּה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – אֶחָד פּוֹעֵל וְאֶחָד קַבְּלָן אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נֶאֱנַס, כְּגוֹן שֶׁחָלָה אוֹ שָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת. וְאִם לֹא נֶאֱנַס וְחָזַר בּוֹ – שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן.
כֵּיצַד מַטְעָן? אוֹמֵר לָהֶן: 'סֶלַע קָצַצְתִּי לָכֶם, בֹּאוּ וּטְלוּ שְׁתַּיִם' עַד שֶׁיִּגְמְרוּ מְלַאכְתָּן, וְלֹא יִתֵּן לָהֶן אֶלָּא מַה שֶּׁפָּסַק תְּחִלָּה. וַאֲפִלּוּ נָתַן לָהֶן הַשְּׁתַּיִם – מַחֲזִיר מֵהֶן הַתּוֹסֶפֶת.
כֵּיצַד שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן? שׂוֹכֵר פּוֹעֲלִין אֲחֵרִים וְגוֹמְרִין מְלַאכְתּוֹ שֶׁלֹּא תֹּאבַד, וְכָל שֶׁיּוֹסִיף לְאֵלּוּ הַפּוֹעֲלִים הָאֲחֵרִים עַל מַה שֶּׁפָּסַק לָרִאשׁוֹנִים – נוֹטֵל מִן הָרִאשׁוֹנִים. וְעַד כַּמָּה? עַד כְּדֵי שְׂכָרָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים. וְאִם הָיָה לָהֶן מָמוֹן תַּחַת יָדוֹ – שׂוֹכֵר לְהַשְׁלִים הַמְּלָאכָה עַד אַרְבָּעִים חֲמִשִּׁים זוּז בְּכָל יוֹם לְכָל פּוֹעֵל, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂכַר הַפּוֹעֵל שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם פּוֹעֲלִין לִשְׂכֹּר לְהַשְׁלִים הַמְּלָאכָה. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹעֲלִין לִשְׂכֹּר בִּשְׂכָרָן, וְאָמְרוּ לוֹ: 'צֵא וּשְׂכֹר מֵאֵלּוּ וְהַשְׁלִים מְלַאכְתְּךָ וְלֹא תֹּאבַד' – בֵּין שׂוֹכֵר בֵּין קַבְּלָן אֵין לוֹ עֲלֵיהֶן אֶלָּא תַּרְעֹמֶת, וְשָׁמִין לַשּׂוֹכֵר מַה שֶּׁעָשָׂה וְלַקַּבְּלָן מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת.
ד. וְהִטְעוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת. שלא באו לעשות את המלאכה ששכרם עבורה. אוֹ בַּעַל הַבַּיִת הִטְעָה אוֹתָן. שקודם שבאו למלאכה אמר להם בעל הבית שאינו זקוק לעבודתם. אֵין לָהֶן זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. שעל הפועלים לטרוח למצוא שוכר אחר, או על בעל הבית לטרוח ולמצוא פועלים אחרים, אבל אין להם תביעה ממונית אחד כלפי השני. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שיש לפועלים רק תרעומת על בעל הבית. שֶׁלֹּא הָלְכוּ. לעשות את המלאכה. אֲבָל הָלְכוּ וכו'. הליכת הפועלים למלאכה היא תחילתה של השכירות, ולכן במקרים מסוימים חייב בעל הבית לשלם כדלקמן. הַחַמָּרִין. המובילים חמורי משא. וְלֹא מָצְאוּ תְּבוּאָה. שאמורים היו להוביל עבורו. וּמָצְאוּ שָׂדֶה כְּשֶׁהִיא לַחָה. רטובה עד שלא ניתן לעבוד בה. אִם בִּקֵּר בַּעַל הַבַּיִת מְלַאכְתּוֹ מִבָּעֶרֶב. בדק בערב לפני כן וראה שזקוק למלאכה. אֵין לַפּוֹעֲלִים כְּלוּם מַה בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת. שהרי עשה את המוטל עליו ולא היה באפשרותו לדעת שהשדה לא תזדקק למלאכה ולהודיע להם. וְאִם לֹא בִּקֵּר נוֹתֵן לָהֶן שְׂכָרָן. שחייב היה לבדוק כדי למנוע מהם את ההפסד הכרוך בהליכה. כְּפוֹעֵל בָּטֵל. מחשבים כמה היה רוצה הפועל להפחית משכרו ולשבת בטל ללא טורח העבודה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שיש לבעל הבית רק תרעומת על הפועלים. וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים. ומכתוב זה למדו חכמים שאדם מישראל אינו משתעבד באופן מוחלט לבעל הבית, ורשאי לחזור בו. אמנם אף שרשאי לחזור בו, בעל הבית יכול לנכות משכרו או לתבוע ממנו ממון אם גרם לו הפסד, כמבואר לקמן.
וְכֵיצַד דִּין הַפּוֹעֵל וכו'. שמקבל שכר עבור עבודה יומית. שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁעָשָׂה וְנוֹטֵל. אם הפועל חזר בו בחצי היום מקבל שכר בהתאם לשעות העבודה שעבד, אפילו אם הפועל השני שיצטרך לשכור בעל הבית יבקש שכר גבוה יותר עבור שעות העבודה שנותרו. וְאִם קַבְּלָן הוּא. פועל שאינו מקבל שכר יומי אלא מקבל תשלום כללי לביצוע מלאכה מוגדרת. שָׁמִין לוֹ מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת. שלא כפועל, שבכל מקרה מקבל שכר עבור השעות שעבד, שכרו של הקבלן מחושב ביחס למה שיצטרך להוציא בעל הבית על מנת לשכור קבלן שני. ולכן אם הקבלן השני שיצטרך בעל הבית לשכור יבקש שכר גבוה יותר, מנכה בעל הבית את ההפרש משכרו של הקבלן הראשון (וטעם החילוק הוא שהשכר של הקבלן הוא עבור מלאכה שלמה, ואילו שכר פועל הוא עבור שעות עבודתו – אבן האזל מכירה יג,יח). בֵּין שֶׁהוֹזִילוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁשְּׂכָרָן. שהקבלן דרש מחיר נמוך עבור עבודתו, ועבור קבלן אחר יצטרך בעל הבית לשלם מחיר גבוה יותר, מנכה לו משכרו. בֵּין שֶׁהוּזְלָה הַמְּלָאכָה אַחַר כֵּן. שירד השכר הנהוג במדינה עבור מלאכה מעין זו בקבלנות, ובעל הבית ישלם פחות עבור הקבלן השני שישכור, שמים כמה תעלה השלמת המלאכה כעת, ואין הקבלן הראשון מקבל את ההפרש (כדלקמן; וראה מרכה"מ שפירש באופן אחר ע"פ דברי הגמרא, ולשני הפירושים הלשון 'מה שעתיד לעשות' אינה מחוורת, וצ"ע).
קָמָה. תבואה בשלה שעומדת לקצירה. בִּשְׁתֵּי סְלָעִים. שהם שמונה דינרים. אִם הָיָה שָׁוֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִין. כגון שהוקרה המלאכה ובמקום שמונה דינרים שווה שנים עשר, ונמצא שלצורך חצי המלאכה שלא נעשה צריך בעל הבית לשלם לקבלן אחר שישה דינרים. נוֹתֵן לָהֶן שֶׁקֶל. שהוא שני דינרים. ואף שלפי מה שסיכם אתם בתחילה היה צריך לתת להם ארבעה דינרים עבור מחצית מהמלאכה, מכיוון שהוקרה המלאכה וכדי לסיימה נדרשים כעת שישה דינרים, מנכה סכום זה משכרם ונותן להם את שני הדינרים הנותרים. וְאִם הָיָה הַנִּשְׁאָר יָפֶה שְׁנֵי דִּינָרִין. שהוזלה המלאכה, ועבור החצי הנותר יצטרך בעל הבית לשלם שני דינרים לקבלן אחר. אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶן אֶלָּא סֶלַע. ארבעה דינרים, כערך שווייה המקורי של חצי המלאכה. שֶׁהֲרֵי לֹא עָשׂוּ אֶלָּא חֲצִי הַמְּלָאכָה. שאף שלהשלמת המלאכה זקוק בעל הבית רק לשני דינרים, אין הקבלן מקבל את שני הדינרים שייוותרו משכר חצי המלאכה שנשארה, שהרי לא עבד עבורם.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שרשאי הפועל או הקבלן לחזור בו. בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ אוֹבֵד. מלאכה שאינה נפסדת מחמת שחזרו בהם. פִּשְׁתָּנוֹ לַעֲלוֹת מִן הַמִּשְׁרָה. להוציא את הפשתן מן המים שבהם משרים אותו, ואם לא יוציאוהו יתקלקל וייפסד. חֲלִילִין לַמֵּת אוֹ לַכַּלָּה. לצורך ההספד או לשמחת חתן וכלה, ויש צורך להביאם בזמן. שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן. כמבואר בסמוך.
בֹּאוּ וּטְלוּ שְׁתַּיִם. רשאי להטעותם ולהבטיח להם שכר כפול על מנת שיסיימו את המלאכה. וְלֹא יִתֵּן לָהֶן אֶלָּא מַה שֶּׁפָּסַק תְּחִלָּה. משלם להם סלע בלבד כפי שקצב להם בהתחלה. מַחֲזִיר מֵהֶן הַתּוֹסֶפֶת. אף על פי שכבר נתן שכר כפול, יכול לתבוע מהם שיחזירו לו את התוספת.
עַד כְּדֵי שְׂכָרָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים. שמשלם לפועלים השניים משכרם של הפועלים הראשונים עד גובה השכר המלא שהיה אמור לשלם להם. כגון ששכר את הראשונים בשני דינרים ליום וחזרו באמצע היום, משלם לפועלים האחרים עד שני דינרים עבור חצי היום שנותר. וְאִם הָיָה לָהֶן מָמוֹן תַּחַת יָדוֹ. ממון השייך לפועלים נמצא ברשותו של בעל הבית. שֶׁשְּׂכַר הַפּוֹעֵל. התשלום המקובל ליום עבודה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. שרשאי בעל הבית לשכור עליהם או להטעותם. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם פּוֹעֲלִין לִשְׂכֹּר בִּשְׂכָרָן. אם יכול בעל הבית למצוא פועלים שישלימו את המלאכה באותו השכר שהיה משלם לפועלים הראשונים עבור השלמתה. וְשָׁמִין לַשּׂוֹכֵר מַה שֶּׁעָשָׂה וְלַקַּבְּלָן מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת. אפילו שמדובר בדבר האבד, הדין הוא כדין פועל שחזר בו בהיתר.
ה. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל, וְנֶאֱחַז לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'הֲרֵינִי לְפָנֶיךָ', אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר מַה שֶּׁעָשָׂה.
ה. וְנֶאֱחַז. נלקח בעל כרחו. לֹא יֹאמַר לוֹ הֲרֵינִי לְפָנֶיךָ וכו'. הפועל אינו יכול לומר 'הרי שלך לפניך' ולטעון שמזלו של השוכר גרם ועליו לשלם לו את מלוא שכרו, אלא משלם לו עבור מה שהספיק לעבוד קודם שנלקח בלבד (שלא כדין בהמה שנלקחה לעבודת המלך שהמשכיר יכול לטעון זאת כדלעיל ה,א, ובטעם החילוק ראה מרכה"מ).
ו. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדֶה מִזֶּה הַנָּהָר, וּפָסַק הַנָּהָר בַּחֲצִי הַיּוֹם: אִם אֵין דַּרְכּוֹ לְהִפָּסֵק – אֵין לָהֶן אֶלָּא שְׂכַר מַה שֶּׁעָשׂוּ; וְכֵן אִם דַּרְכּוֹ שֶׁיִּפָּסֵק, וְהַפּוֹעֲלִים מִבְּנֵי הָעִיר, וְהִפְסִיקוּהוּ בַּחֲצִי הַיּוֹם – אֵין לָהֶן אֶלָּא מַה שֶּׁעָשׂוּ, שֶׁהֲרֵי יָדְעוּ הַפּוֹעֲלִין דַּרְכּוֹ שֶׁל נָהָר זֶה; וְאִם דַּרְכּוֹ לְהִפָּסֵק, וְהֵם גֵּרִים – נוֹתֵן לָהֶן שְׂכַר כָּל הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְהוֹדִיעָם.
שְׂכָרָן לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדֶה, וּבָא הַמָּטָר וְהִשְׁקָהּ – אֵין לָהֶן אֶלָּא מַה שֶּׁעָשׂוּ. בָּא הַנָּהָר וְהִשְׁקָהּ – נוֹתֵן לָהֶן כָּל שְׂכָרָן; מִן הַשָּׁמַיִם נִסְתַּיְּעוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפוֹעֵל. אֲבָל מִי שֶׁפָּסַק עִם אֲרִיסוֹ שֶׁאִם יַשְׁקֶה שָׂדֶה זוֹ אַרְבָּעָה פְּעָמִים בַּיּוֹם יִטֹּל חֲצִי הַפֵּרוֹת, וְכָל הָאֲרִיסִין שֶׁהֵן מַשְׁקִין שְׁנֵי פְּעָמִים אֵינָן נוֹטְלִין אֶלָּא רְבִיעַ הַפֵּרוֹת, וּבָא הַמָּטָר וְלֹא הֻצְרַךְ לִדְלוֹת וּלְהַשְׁקוֹת – נוֹטֵל חֲצִי הַפֵּרוֹת כְּמוֹ שֶׁפָּסַק עִמּוֹ, שֶׁהָאָרִיס כְּשֻׁתָּף, אֵינוֹ כְּפוֹעֵל.
ו. וּפָסַק הַנָּהָר בַּחֲצִי הַיּוֹם. הנהר שממנו משקים פסק מלזרום, ואינם יכולים להשקות ממנו את השדה. אֵין לָהֶן אֶלָּא שְׂכַר מַה שֶּׁעָשׂוּ. ובעל הבית פטור מלשלם להם על שאר היום, מכיוון שהדבר אינו מצוי ולא היה ידוע לבעל הבית מראש בכדי שיוכל להודיע על כך לפועלים. שֶׁהֲרֵי יָדְעוּ הַפּוֹעֲלִין דַּרְכּוֹ שֶׁל נָהָר זֶה. ועל דעת כן נשכרו למלאכה זו. גֵּרִים. אינם מבני המקום, ואינם מכירים את דרכו של הנהר. נוֹתֵן לָהֶן שְׂכַר כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְהוֹדִיעָם. מכיוון שהוא יודע על כך והם אינם יודעים, היה לו להודיע להם מראש שלא יקבלו שכר על יום עבודה מלא, ועליו לשלם להם שכרם.
וּבָא הַמָּטָר וְהִשְׁקָהּ. לאחר שהתחילו להשקות ירד גשם. אֵין לָהֶן אֶלָּא מַה שֶּׁעָשׂוּ. מכיוון שבעל הבית לא ידע על כך מראש, משלם להם רק עבור העבודה שעשו קודם שבא המטר. בָּא הַנָּהָר וְהִשְׁקָהּ נוֹתֵן לָהֶן כָּל שְׂכָרָן. אם הנהר התקרב לתעלות העשויות להשקיית השדה ולא היו צריכים הפועלים לטרוח הרבה בהשקייתו, משלם להם שכר מלא על עבודתם, שמן השמים הקלו עליהם את המלאכה בעליית הנהר (שלא כירידת מטר שלא טרחו בה כלל – מ"מ, וראה מרכה"מ ואו"ש שהביאו הסברים נוספים להבדל בין ירידת המטר לעליית הנהר; וראה גם לח"מ שפירש שאינו משלם להם שכר מלא אלא כפועל בטל).
שֶׁהָאָרִיס כְּשֻׁתָּף אֵינוֹ כְּפוֹעֵל. ושכרו תלוי ביבול שתוציא השדה, ללא תלות בטורח שלו בעבודתה.
ז. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם, וְשָׁלְמָה הַמְּלָאכָה בַּחֲצִי הַיּוֹם: אִם יֵשׁ לוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת כְּמוֹתָהּ אוֹ קַלָּה מִמֶּנָּה – עוֹשֶׂה שְׁאָר הַיּוֹם; וְאִם אֵין לוֹ מַה יַּעֲשֶׂה – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל; וְאִם הָיָה מִן הַכֻּפְרִיִּים עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁדַּרְכּוֹ לִטְרֹחַ הַרְבֵּה, וְאִם לֹא יִתְעַסֵּק בַּמְּלָאכָה יֶחֱלֶה – הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לוֹ כָּל שְׂכָרוֹ.
ז. וְשָׁלְמָה הַמְּלָאכָה בַּחֲצִי הַיּוֹם. המלאכה שעבורה נשכר הפועל נשלמה. אִם יֵשׁ לוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת כְּמוֹתָהּ אוֹ קַלָּה מִמֶּנָּה וכו'. אבל בעל הבית אינו יכול לדרוש מהפועל שיעשה מלאכה קשה יותר מהמלאכה שהושכר עבורה. וְאִם אֵין לוֹ מַה יַּעֲשֶׂה. אין לו מלאכה כמותה או קלה ממנה שיעשה עבורו. נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. מכיוון ששכר אותו לכל היום. ועבור הזמן שלא עשה מלאכה בפועל, משלם לו כפי מה שרוצה אדם להשתכר אם הוא יושב בטל ואינו עמל במלאכה. הַכֻּפְרִיִּים. אנשי כפר. שֶׁדַּרְכּוֹ לִטְרֹחַ הַרְבֵּה וְאִם לֹא יִתְעַסֵּק בַּמְּלָאכָה יֶחֱלֶה. שפועלים אלו רגילים בעבודה קשה ורצופה והבטלה קשה עליהם ואין להם בה הנאה אלא צער.
ח. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהָבִיא שְׁלִיחוּת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהָלַךְ וְלֹא מָצָא שָׁם מַה יָּבִיא – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם. שְׂכָרוֹ לְהָבִיא קָנִים לַכֶּרֶם, וְהָלַךְ וְלֹא מָצָא וְלֹא הֵבִיא – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שָׁלֵם. שְׂכָרוֹ לְהָבִיא פֵּרוֹת לַחוֹלֶה, הָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת אוֹ הִבְרִיא – לֹא יֹאמַר לוֹ: 'טֹל מַה שֶּׁהֵבֵאתָ בִּשְׂכָרְךָ', אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ כָּל שְׂכָרוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ח. נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם. שהרי הלך וחזר כפי שדרש ממנו בעל הבית, והעובדה שלא הביא כלום אינה תלויה בו אלא בבעל הבית. לֹא יֹאמַר לוֹ טֹל מַה שֶּׁהֵבֵאתָ בִּשְׂכָרְךָ. שייקח את הפירות כשכר עבור שליחותו. אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ כָּל שְׂכָרוֹ. משום שהשליח עשה את שליחותו.
ט. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּשֶׁלּוֹ, וְהֶרְאָהוּ בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ – נוֹתֵן לוֹ כָּל שְׂכָרוֹ, וְחוֹזֵר וְלוֹקֵחַ מֵחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁנֶּהֱנָה בְּזוֹ הַמְּלָאכָה.
ט. וְהֶרְאָהוּ בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ. סיפק לו מלאכה של אדם אחר. וְלוֹקֵחַ מֵחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁנֶּהֱנָה בְּזוֹ הַמְּלָאכָה. אף אם שכר את הפועל בדמים יקרים יותר, אין חברו משלם לו אלא כפי ערך ההנאה על פי השכר המקובל.
י. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְאָמַר לוֹ: 'טֹל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בִּשְׂכָרְךָ' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ: 'הֵא לְךָ שְׂכָרְךָ, וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי' – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
י. לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. ללקט תבן וקש בשדהו. טֹל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בִּשְׂכָרְךָ. לאחר שעבד אמר לו שייקח את התבן והקש כתחליף לתשלום בכסף. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אף אם הדבר שווה ערך לדמי השכירות, חייב בעל הבית לשלם לפועל בכסף, שעל דעת כן הפועל נשכר ומצפה לתשלום בכסף. וְאִם מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו וכו'. אם הפועל הסכים ליטול את הקש והתבן כתחליף לכסף, ובעל הבית רוצה לחזור בו וליטול את התבואה ולשלם כסף, אינו יכול לחזור בו.
יא. מְצִיאַת הַפּוֹעֵל – לְעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ: 'עֲשֵׂה עִמִּי מְלָאכָה הַיּוֹם', וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר אִם אָמַר לוֹ: 'עֲדֹר עִמִּי הַיּוֹם', 'נַכֵּשׁ עִמִּי הַיּוֹם'. אֲבָל אִם שְׂכָרוֹ לְלַקֵּט מְצִיאוֹת, כְּגוֹן שֶׁחָסַר הַנָּהָר וּשְׂכָרוֹ לְלַקֵּט הַדָּגִים הַנִּמְצָאִים בָּאֲגַם – הֲרֵי מְצִיאָתוֹ לְבַעַל הַבַּיִת, וַאֲפִלּוּ מָצָא כִּיס מָלֵא דִּינָרִין.

יא. מְצִיאַת הַפּוֹעֵל לְעַצְמוֹ. פועל שמצא מציאה בזמן העבודה, המציאה שייכת לו ולא לבעל הבית. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ עֲשֵׂה עִמִּי מְלָאכָה הַיּוֹם וכו'. אף אם לא שכר אותו למלאכה מסוימת, אין אנו אומרים שמציאתו שייכת לבעל הבית, וכל שכן כששכרו למלאכה מסוימת שהרי אין המציאה בכלל המלאכה המסוימת. שֶׁחָסַר הַנָּהָר. ירד המפלס של מי הנהר ונוצרו אגמי מים שיש בהם דגים. הֲרֵי מְצִיאָתוֹ לְבַעַל הַבַּיִת וַאֲפִלּוּ מָצָא כִּיס מָלֵא דִּינָרִין. מכיוון שעיקר שכירותו היא ללקט מציאות, גם אם מצא מציאות אחרות, הרי הן של בעל הבית.

תקציר הפרק 

🤔 הזמנתי פועלים לשפץ לי את המטבח, אני חייבת להכין להם אוכל?
אם גברים אוהבים לאכול, אזי גברים פועלים על אחת כמה וכמה, כי העבודה הפיזית והמאמץ "פותחים" את התיאבון. אז… אם שכרת פועלים לשיפוץ המטבח, האם את צריכה לשמור פינה אחת נקייה בשיש כדי להכין להם כריכים? – התשובה היא שהדבר תלוי במה שמקובל: "השוכר את הפועלים… מקום שנהגו לזון – יזון; לספק בתמרים או בגרוגרות וכיוצא בהן לפועלים – יספק. הכל כמנהג המדינה" (הלכה א). בישראל של ימינו המנהג הוא שכל פועל מביא איתו את ארוחתו, כך שהשוכר את הפועל מחויב לשלם לו משכורת ולא יותר. אכן, מאחר שפועל שבע הוא פועל מאושר, אולי כדאי לשקול להכין להם אוכל בכל זאת (עדיפות לשווארמה, כמובן) 🥩

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות שכירות ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.הגיעו הפועלים לשדה ומצאו שנשטפה במים לפנות בוקר – חייב בעל הבית לשלם להם?

2.האם מותר לפועל להפסיק את עבודתו באמצע היום?

3.פועל שקיבל צו 8 באמצע עבודה – האם זכאי לתשלום מלא על כל תקופות השכירות?

 

 

תשובות
1.לא
2.כן
3.לא

 

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

סט "משנה תורה" מהודר בכריכה מפוארת בפירוש הרב שטיינזלץ + שליח עד הבית

ב-299 ש"ח בלבד!

אתם ביקשתם – אנחנו ממשיכים!

עד תום המבצע או גמר המלאי.

* בתום המבצע המחיר יעמוד על 499 ש"ח

הלימוד להצלחת כוחות הביטחון ולעילוי נשמת הנופלים הי"ד

דילוג לתוכן