א. לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר וְלֹא שִׁיחַ וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא יָבִיא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּרֵכַת מַיִם לִשְׁרוֹת בָּהּ הַבְּגָדִים לְכִבּוּס בְּצַד כָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְיָסוּד בְּסִיד לְכֹתֶל בּוֹר זֶה אוֹ מִקְוֵה מַיִם זֶה אוֹ כֹּתֶל הָאַמָּה מִצַּד חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּלְעוּ הַמַּיִם וְיַזִּיקוּ כֹּתֶל חֲבֵרוֹ.
א. בּוֹר… שִׁיחַ… מְעָרָה. צורות שונות של מאגרי מים.
ב. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, אוֹ סָד בַּסִּיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה וְאֶת הַגֻּמָּא שֶׁמִּתְקַבֵּץ בָּהּ מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
ב. מַרְחִיקִין… שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ סָד בַּסִּיד. דברים אלו מחלישים את הכותל כשנוגעים בו (מחמת שמתחממים מעצמם או מסיבות אחרות), ולכן יש לחצוץ בינם לבין הכותל על ידי הרחקתם ממנו או באמצעות סיד. הַגֶּפֶת. פסולת הזיתים לאחר הוצאת השמן. הַזֶּבֶל. פסולת אורגנית שמועילה לדישון האדמה, כגון צואת בעלי חיים או קליפות של פירות. הַסְּלָעִים. שדרכם להתפורר ובכך לקלקל את האדמה ולרפותה (תוספות בבא בתרא יט,א בשם ר"ח). מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים. מפני שמחלישים את הקרקע ומעלים עפר רך ועל ידי זה מתרפה יסוד הכותל וניזק. וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה. חרישת הקרקע אף אם אינו זורע שם, משום שהחרישה מרפה את הארץ ומתקלקל יסוד הכותל.
ג. מַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִן רֵחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָעֶלְיוֹנָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנִיד אוֹתוֹ אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַהֲלֶנּוּ בְּקוֹל הָרֵחַיִם.
ג. מַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם. מהכותל. שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִן רֵחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָעֶלְיוֹנָה. הרחיים בנויים משתי אבנים, והאבן התחתונה רחבה מן האבן העליונה טפח (ראה איור בעמוד הבא). כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנִיד אוֹתוֹ. שתזוזת הרחיים יכולה לזעזע את הכותל. אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַהֲלֶנּוּ בְּקוֹל הָרֵחַיִם. שהרעש של הרחיים יכול להרעיד את הכותל ולפגוע בו.
ד. וּמַרְחִיקִין אֶת הַתַּנּוּר מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה מִקַּרְקָעִיתוֹ, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִשְּׂפָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵחַם הַכֹּתֶל.
ד. שְׁלֹשָׁה מִקַּרְקָעִיתוֹ שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִשְּׂפָתוֹ. לפי שקרקעית התנור רחבה משפתו.
ה. אֶבֶן שֶׁהַכּוֹבֵס מַכֶּה הַבְּגָדִים עָלֶיהָ עַד שֶׁיִּתְלַבְּנוּ – צָרִיךְ לְהַרְחִיק אוֹתָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁבְּעֵת שֶׁכּוֹבֵס עָלֶיהָ הַמַּיִם נִתָּזִין וּמַזִּיקִין הַכֹּתֶל.
ו. לֹא יַשְׁתִּין אָדָם מַיִם בְּצַד כָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֹתֶל לְבֵנִים. אֲבָל בְּכֹתֶל אֲבָנִים – יַרְחִיק טֶפַח. וְאִם הָיוּ הָאֲבָנִים צְחִיחַ סֶלַע – מַשְׁתִּין בְּצִדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה.
ו. בְּכֹתֶל לְבֵנִים. שכאשר נשפכים עליהן מים הן נמסות. צְחִיחַ סֶלַע. סלע חשוף.
ז. מַרְחִיקִין אֶת הַסֻּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקְפֹּץ הַנְּמִיָּה בְּעֵת שֶׁמַּנִּיחַ הַסֻּלָּם, וְתַעֲלֶה לַשּׁוֹבָךְ וְתֹאכַל הַגּוֹזָלוֹת.
ז. מִן הַשּׁוֹבָךְ. שובך היונים של חברו.
ח. וּמַרְחִיק אֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחֵלָה שֶׁל חֲבֵרוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לְבַעַל הַמַּזְחֵלָה לִזְקֹף סֻלָּם וּלְתַקֵּן מַזְחֵלָה שֶׁלּוֹ, הוֹאִיל וְהֶחֱזִיק בָּהּ.
ח. הַמַּזְחֵלָה. מרזב ארוך הצמוד לכותל ומזרים את מי הגשמים מהגג לחצר חברו, ופעמים מתקלקל או נסתם וצריך לנקותו מעפר ושאר דברים המעכבים את קילוח המים. הוֹאִיל וְהֶחֱזִיק בָּהּ. מכיוון שהחזיק בזכות שיישפכו מים מהמזחלה לחצר חברו (ראה לעיל ח,ה), החזיק גם בזכות לתיקון המזחלה מתוך חצר חברו (מ"מ).
ט. רְאוּבֵן שֶׁהָיָה כָּתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל שִׁמְעוֹן כְּמִין גַּ"ם, וּבָא רְאוּבֵן לַעֲשׂוֹת כֹּתֶל שֵׁנִי כְּנֶגֶד כֹּתֶל שִׁמְעוֹן עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ הַשְּׁלֹשָׁה כְּתָלִים כְּמִין בֵּי"ת – הֲרֵי שִׁמְעוֹן מְעַכֵּב עָלָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק מִכְּנֶגְדּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַכְּתָלִים רָחָב כְּדֵי שֶׁיָּדוּשׁוּ בּוֹ רַבִּים וְתִתְחַזֵּק הָאָרֶץ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֹתֶל גִּנָּה, אוֹ בְּכֹתֶל חָצֵר בְּעִיר חֲדָשָׁה. אֲבָל בְּעִיר יְשָׁנָה – כְּבָר נִתְחַזְּקָה, וּבוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה. וְכֵן אִם לֹא הָיָה בְּאֹרֶךְ כֹּתֶל שִׁמְעוֹן שֶׁבּוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – בּוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ וְאֵינוֹ מַרְחִיק, וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוֹנֵעַ הָרֶגֶל מִלְּהַלֵּךְ שָׁם, שֶׁהַכֹּתֶל שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ חִזּוּק הָאָרֶץ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֹתֶל גִּנָּה, אוֹ בְּכֹתֶל חָצֵר בְּעִיר חֲדָשָׁה. אֲבָל בְּעִיר יְשָׁנָה – כְּבָר נִתְחַזְּקָה, וּבוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה. וְכֵן אִם לֹא הָיָה בְּאֹרֶךְ כֹּתֶל שִׁמְעוֹן שֶׁבּוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ אֶלָּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – בּוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ וְאֵינוֹ מַרְחִיק, וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוֹנֵעַ הָרֶגֶל מִלְּהַלֵּךְ שָׁם, שֶׁהַכֹּתֶל שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ חִזּוּק הָאָרֶץ.
ט. כְּמִין גַּ"ם. זווית ישרה בדומה לאות היוונית גמ"א שצורתה Γ. שבנה כותל הניצב לכותל חברו. כְּנֶגֶד כֹּתֶל שִׁמְעוֹן. במקביל לכותלו. כְּדֵי שֶׁיָּדוּשׁוּ בּוֹ רַבִּים וְתִתְחַזֵּק הָאָרֶץ. שדריסת בני אדם בין הכתלים מחזקת את הקרקע ומקשה אותה והדבר מועיל לכותל.
בְּכֹתֶל גִּנָּה. שאין מרבים להלך בה מפני הזרעים. אוֹ בְּכֹתֶל חָצֵר בְּעִיר חֲדָשָׁה. שהקרקע שסמוכה לכותל לא נדרכה מספיק והתחזקה.
י. מִי שֶׁבָּא לַחְפֹּר בּוֹר בְּסוֹף שָׂדֵהוּ סָמוּךְ לְמֶצֶר חֲבֵרוֹ: אִם שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת – סוֹמֵךְ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְאִם יִמָּלֵךְ חֲבֵרוֹ לַחְפֹּר בּוֹר בְּצִדּוֹ – צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִכֹּתֶל הַבּוֹר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּין חֲלַל שְׁנֵי הַבּוֹרוֹת עֹבִי שִׁשָּׁה טְפָחִים.
הָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת – אֵינוֹ סוֹמֵךְ, עַד שֶׁיַּרְחִיק מִן הַמֶּצֶר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְיַחְפֹּר; וּכְשֶׁיָּבֹא חֲבֵרוֹ לַחְפֹּר, יַרְחִיק גַּם הוּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְיַחְפֹּר.
הָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת – אֵינוֹ סוֹמֵךְ, עַד שֶׁיַּרְחִיק מִן הַמֶּצֶר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְיַחְפֹּר; וּכְשֶׁיָּבֹא חֲבֵרוֹ לַחְפֹּר, יַרְחִיק גַּם הוּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְיַחְפֹּר.
י. סָמוּךְ לְמֶצֶר חֲבֵרוֹ. סמוך לגבול שדה חברו שאין בה כותל או בור. אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת. כגון שדה שמסתפקת ממי גשמים בלבד ואינה זקוקה להשקיה באמצעות בורות. וְאִם יִמָּלֵךְ חֲבֵרוֹ. יחליט לחפור בה בור אף שאינה מיועדת לכך. עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּין חֲלַל שְׁנֵי הַבּוֹרוֹת עֹבִי שִׁשָּׁה טְפָחִים. שעובי הכותל של כל אחד מהבורות שלושה טפחים.
יא. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם – לֹא יַעֲשֶׂה בַּעַל הַבַּיִת תַּנּוּר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן לֹא יַעֲמִיד בַּעַל עֲלִיָּה תַּנּוּר, עַד שֶׁיִּהְיֶה תַּחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּבַכִּירָה – טֶפַח. וְאִם תַּנּוּר שֶׁל נַחְתּוֹמִין הוּא – צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תַּחְתָּיו אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבְכִירָה שֶׁל נַחְתּוֹמִין – שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק כַּשִּׁעוּר, אִם יָצָאת הָאֵשׁ וְהִזִּיקָה – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ.
יא. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם. הבית לאחד והעלייה לאחר. לֹא יַעֲשֶׂה בַּעַל הַבַּיִת תַּנּוּר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. לא יעמיד תנור אפייה מחרס שחומו רב כדי שלא תישרף התקרה שעל גביו. אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ עַל גַּבָּיו. מסוף גובהו של התנור עד התקרה שמעליו. עַד שֶׁיִּהְיֶה תַּחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. כיסוי טיט על הרצפה, כדי שלא תישרף התקרה שמתחתיו. וּבַכִּירָה. שחומה פחות מחום התנור. תַּנּוּר שֶׁל נַחְתּוֹמִין. של אופים, שמחממים אותו כל היום, וחומו רב. כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות נזקי ממון יד,ב, שאם אדם הדליק ברשותו ויצאה האש והזיקה, חייב לשלם (ואף ששם התבאר שהמרחיק אש משדה חברו כשיעור הראוי פטור, חילקו הראשונים בין המקרים וכתבו שבהרחקה המדוברת כאן מכיוון שמדובר בדברים הנמצאים בשימוש תמידי של האדם לא יכלו חכמים להצריך הרחקה גדולה ולכן מוטלת חובה על האדם בכל עת לשמור את עצמו מלהזיק, ואם לא עשה כן חייב (רי"ף בבא קמא כה,ב, ש"ך חו"מ קנה ס"ק ב, נתה"מ שם ס"ק א).
יב. מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲנוּת תַּחַת אוֹצַר חֲבֵרוֹ – לֹא יַעֲשֶׂה בָּהּ לֹא נַחְתּוֹם וְלֹא צַבָּע וְלֹא רֶפֶת בָּקָר, וְלֹא יִכְנֹס לָהּ אַסְפַּסְתָּא וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִדְּבָרִים שֶׁעוֹלֶה מֵהֶן הֶבֶל חַם הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַחֹם מַפְסִיד פֵּרוֹת שֶׁבָּאוֹצָר.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה אוֹצַר יַיִן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין הַחֹם מַפְסִידוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בַּחֲנוּתוֹ כָּל מְלֶאכֶת אֵשׁ; אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה רֶפֶת בָּקָר, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיד רֵיחַ הַיַּיִן. וְאִם הֻחְזְקָה הַחֲנוּת בַּתְּחִלָּה לְרֶפֶת אוֹ לְנַחְתּוֹם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ רָצָה בַּעַל הָעֲלִיָּה לַעֲשׂוֹת עֲלִיָּתוֹ אוֹצָר – אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ.
לְפִיכָךְ, אִם הָיָה אוֹצַר יַיִן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין הַחֹם מַפְסִידוֹ – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בַּחֲנוּתוֹ כָּל מְלֶאכֶת אֵשׁ; אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה רֶפֶת בָּקָר, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיד רֵיחַ הַיַּיִן. וְאִם הֻחְזְקָה הַחֲנוּת בַּתְּחִלָּה לְרֶפֶת אוֹ לְנַחְתּוֹם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ רָצָה בַּעַל הָעֲלִיָּה לַעֲשׂוֹת עֲלִיָּתוֹ אוֹצָר – אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ.
יב. אוֹצַר. מחסן. אַסְפַּסְתָּא. אספסת, שחת של תבואה. נַחְתּוֹם. מאפייה. צַבָּע. מקום שצובעים בו בדים.
אוֹצַר יַיִן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שהיין של ארץ ישראל חזק יותר מיין של שאר ארצות והחום והעשן העולה מהבית שתחתיו משביחו (בבלי בבא בתרא כ,ב). אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. אינו יכול למחות ביד בעל הבית שלא יעשה בו רפת וכדומה, מפני שכבר החזיק בכך.
אוֹצַר יַיִן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שהיין של ארץ ישראל חזק יותר מיין של שאר ארצות והחום והעשן העולה מהבית שתחתיו משביחו (בבלי בבא בתרא כ,ב). אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. אינו יכול למחות ביד בעל הבית שלא יעשה בו רפת וכדומה, מפני שכבר החזיק בכך.
יג. כִּבֵּד בַּעַל הָעֲלִיָּה וְרִבֵּץ עֲלִיָּתוֹ אוֹ שֶׁרִבָּה בַּחַלּוֹנוֹת כְּדֵי לַעֲשׂוֹתָהּ אוֹצָר, וְקָדַם זֶה וְעָשָׂה נַחְתּוֹם קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס פֵּרוֹת לָאוֹצָר, אוֹ שֶׁהִתְחִיל לֶאֱצֹר שֻׁמְשְׁמִין אוֹ רִמּוֹנִים אוֹ תְּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְקָדַם זֶה וְעָשָׂה הַתַּנּוּר קֹדֶם שֶׁיֶּאֱצֹר הַחִטִּים, אוֹ שֶׁעָשָׂה בַּעַל הַחֲנוּת מְחִלָּה עַל גַּבָּהּ לְהַבְדִּיל בֵּין הַחֲנוּת וּבֵין הָאוֹצָר – בְּכָל אֵלּוּ, בַּעַל הָאוֹצָר מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה תַּנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – אֵין בַּעַל הָאוֹצָר יָכוֹל לְהָסִיר הַתַּנּוּר בְּכָל אֵלּוּ.
יג. כִּבֵּד בַּעַל הָעֲלִיָּה וְרִבֵּץ עֲלִיָּתוֹ אוֹ שֶׁרִבָּה בַּחַלּוֹנוֹת. ניקה, איוורר והכין את העלייה לצורך אוצר ובכך גילה דעתו שבכוונתו לעשות אוצר. שֻׁמְשְׁמִין אוֹ רִמּוֹנִים אוֹ תְּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שלגבי פירות אלו יש ספק שמא אין האש והסירחון מזיקים להם (ר"י מיגאש בבא בתרא כ,ב). ויש שפירשו שאין האש והסירחון מזיקים לפירות אלו, אך בהכנסתם לעלייה גילה בעל האוצר שבדעתו לעשות שם אוצר אף לדברים הנפסדים מהחום והסירחון (רבנו גרשום שם). מְחִלָּה. בנה עלייה בתוך חנותו שתחצוץ בין חנותו לאוצר, ואפשר שלא יבוא ממנו נזק לעלייה. בְּכָל אֵלּוּ בַּעַל הָאוֹצָר מְעַכֵּב עָלָיו. אף שאנו מסופקים במקרים אלו זכותו של מי גוברת, אין רשות לבעל החנות להזיק לחברו מספק (מ"מ). אֵין בַּעַל הָאוֹצָר יָכוֹל לְהָסִיר הַתַּנּוּר בְּכָל אֵלּוּ. כדין כל ספק ממוני שאם קדם האחד וזכה, אין חברו יכול לעכב עליו עד שיביא ראיה.
