[א] בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי מַקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם פַּר וְאַיִל וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים הַכֹּל עוֹלוֹת, וּשְׂעִיר חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת. וְזֶה מוּסַף הַיּוֹם יָתֵר עַל מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַקָּרֵב בְּכָל יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ. לְפִיכָךְ אִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה מוּסָפִין: מוּסַף שַׁבָּת, וּמוּסַף הַחֹדֶשׁ, וּמוּסַף הַיּוֹם.

א. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. ראש השנה, והוא גם ראש חודש תשרי.

[ב] וְכֵיצַד סִדּוּר הַקְרָבָתָן? מוּסַף שַׁבָּת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מוּסַף הַחֹדֶשׁ, וְאַחֲרָיו מוּסַף יוֹם טוֹב, שֶׁכָּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ, וְכָל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. הָיָה לְפָנָיו תָּדִיר וּמְקֻדָּשׁ – יַקְדִּים אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה.

ב. וְכָל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. מבואר לקמן ה"ה ואילך.

[ג] עָבַר אוֹ שָׁכַח וְשָׁחַט אֶת שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר אוֹ הַפָּחוּת בַּקְּדֻשָּׁה תְּחִלָּה – מַקְרִיבוֹ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹחֵט אֶת הַתָּדִיר אוֹ אֶת הַמְקֻדָּשׁ. [ד] וְאִם נִשְׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד – יִהְיֶה זֶה מְמָרֵס בַּדָּם עַד שֶׁיִּזְרֹק דַּם הַתָּדִיר אוֹ דַּם הַמְקֻדָּשׁ.

ד. יִהְיֶה זֶה מְמָרֵס בַּדָּם עַד שֶׁיִּזְרֹק דַּם הַתָּדִיר אוֹ דַּם הַמְקֻדָּשׁ. הכהן שקיבל את דם הקרבן הראוי להיות שני, יערבב את דמו (שלא יקרש) עד לאחר הקרבת הראשון ואז יקריבו את דם השני.

[ה] דַּם הַחַטָּאת קוֹדֵם לְדַם הָעוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁדַּם הַחַטָּאת מְכַפֵּר. אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָה כֻּלָּהּ לָאִשִּׁים. דַּם חַטָּאת וְאֵבְרֵי עוֹלָה – אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה יַקְדִּים. וְכֵן דַּם עוֹלָה וְאֵמוּרֵי חַטָּאת, אוֹ דַּם עוֹלָה וְדַם אָשָׁם – אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה יַקְדִּים.

ה. שֶׁדַּם הַחַטָּאת מְכַפֵּר. זריקת הדם מכפרת על החטא שעליו הובאה החטאת. מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹלָה כֻּלָּהּ לָאִשִּׁים. ומחטאת (ושאר הקרבנות) רק האימורים ניתנים על אש המזבח. דַּם עוֹלָה וְדַם אָשָׁם. גם דם האשם מכפר אך הוא פחות מקודש מהחטאת (לקמן ה"ח) ולכן דינו שקול לדם העולה.

[ו] חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה, אֲפִלּוּ חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה" (ויקרא ה,ח) – בִּנְיַן אָב לְכָל חַטָּאת שֶׁהִיא קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה הַבָּאָה עִמָּהּ. וְכֵן בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה, מַפְרִישׁ חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָה.

ו. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה. כשלא שחט עדיין, ישחט ויקריב את החטאת ואז ישחט את העולה. אבל אם שחט את השני לפני שסיים את מעשה הראשון, יקדים את נתינת דם החטאת לדם העולה ואת הקטרת אברי העולה לאימורי החטאת, כמבואר לעיל ה"ה (ריק"ו). שֶׁנֶּאֱמַר אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה. נאמר ביחס למחויב קרבן עולה ויורד שאין ידו משגת להביא בהמה, שמביא לחטאתו שני עופות אחד לעולה ואחד לחטאת. בִּנְיַן אָב. מקור הלכתי שמהווה בסיס לדינים אחרים שנלמדים ממנו. וְכֵן בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה. כשמקדישם לקרבן יקדיש את החטאת קודם.

[ז] בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא קְרֵבִין עַל הַסֵּדֶר הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כְּמִשְׁפָּטָם" (במדבר כט,ו; כט,לג). כֵּיצַד? בַּתְּחִלָּה פָּרִים, וְאַחֲרֵיהֶם אֵילִים, וַאַחֲרֵיהֶן כְּבָשִׂים, וְאַחֲרֵיהֶם שְׂעִירִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׂעִירִים חַטָּאוֹת וְכָל אֵלּוּ שֶׁקָּדְמוּ אוֹתָן עוֹלוֹת.
וְכֵן בְּשִׁגְגַת צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֵן מְבִיאִין פַּר עוֹלָה וּשְׂעִיר חַטָּאת – הַפָּר קוֹדֵם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "כַּמִּשְׁפָּט" (במדבר טו,כד). וּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ קוֹדֵם לְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּפַר הֶעְלֵם קוֹדֵם לְפַר עֲבוֹדָה זָרָה, וּפַר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לְשָׂעִיר שֶׁלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהַפָּר עוֹלָה וְהַשָּׂעִיר חַטָּאת, שֶׁכָּךְ הוּא סֵדֶר הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה.
שְׂעִיר עֲבוֹדָה זָרָה קוֹדֵם לִשְׂעִיר נָשִׂיא שֶׁהַנָּשִׂיא יָחִיד, וּשְׂעִיר נָשִׂיא קוֹדֵם לִשְׂעִירַת יָחִיד, וּשְׂעִירַת יָחִיד קוֹדֶמֶת לַכִּבְשָׂה אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶן חַטָּאת, שֶׁהַשְּׂעִירָה רְאוּיָה לָבֹא עַל כָּל הַכָּרֵתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן חַטָּאת וְהַכִּבְשָׂה אֵינָהּ בָּאָה עַל שִׁגְגַת עֲבוֹדָה זָרָה. [ח] אֲפִלּוּ חַטַּאת הָעוֹף שֶׁל יוֹלֶדֶת קוֹדֶמֶת לְכִבְשָׂהּ.

ז. בְּשִׁגְגַת צִבּוּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה. כשהורו הסנהדרין בטעות שמותר לעבוד עבודה זרה ורוב הציבור עשה על פיהם. שֶׁהֵן מְבִיאִין פַּר עוֹלָה וּשְׂעִיר חַטָּאת. ראה הלכות שגגות יב,א. כַּמִּשְׁפָּט. ומכאן שצריך להקריב את הקרבנות כסדר הכתוב בתורה, כמבואר בסוף ההלכה. וּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ. פר חטאת שמביא הכהן הגדול כאשר הורה בשגגה להתיר איסור שחייבים עליו כרת ועשה על פי הוראת עצמו (שם טו,א). קוֹדֵם לְפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר. פר חטאת שמביאים הציבור כשהורו הסנהדרין בטעות להתיר איסור שחייבים עליו כרת ורוב הציבור עשה על פיהם (שם יב,א). שֶׁכָּךְ הוּא סֵדֶר הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. ובתורה (במדבר טו,כד) נזכר קודם פר בן בקר לעולה, ואחר כך שעיר עזים לחטאת (ראה הר המוריה, וראה מרכה"מ שפירש באופן אחר).
לִשְׂעִיר נָשִׂיא. שעיר חטאת שמביא המלך (שם א,ד בניגוד לשאר העם שמביאים לחטאתם כבשה או שעירה נקבה). וּשְׂעִירַת יָחִיד קוֹדֶמֶת לַכִּבְשָׂה וכו'. היחיד שחטא בעבודה זרה מביא דווקא שעירה, ובשאר החטאים מביא שעירה או כבשה (שם).
ח. אֲפִלּוּ חַטַּאת הָעוֹף שֶׁל יוֹלֶדֶת קוֹדֶמֶת לְכִבְשָׂהּ. יולדת מביאה עוף לחטאת, וכבש או עוף לעולה (הלכות מחוסרי כפרה א,ג). חטאתה קודמת לעולתה אפילו כשהעולה מבהמה (כמבואר לעיל ה"ו, אף שאין בחטאת זו את מעלת החטאת שהרי אינה מכפרת על חטא מסוים).

חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְסוֹד. וְכָל חַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה קוֹדְמִין לְכָל הָאֲשָׁמוֹת, חוּץ מֵאֲשַׁם מְצֹרָע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל יְדֵי הֶכְשֵׁר.
הָאָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. תּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וּטְעוּנִין לֶחֶם. וְהַתּוֹדָה קוֹדֶמֶת לְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבָּעָה מִינֵי מִנְחָה.
שְׁלָמִים קוֹדְמִין לַבְּכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְעוּנִין מַתַּן שְׁתַּיִם שֶׁהֵן כְּאַרְבַּע, וּטְעוּנִין סְמִיכָה וּתְנוּפָה וּנְסָכִים. הַבְּכוֹר קוֹדֵם לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה, מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד.
הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח, וְיֵשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו. וְהָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָּמִים.
הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו חַטַּאת הָעוֹף וּמַעֲשֵׂר – הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח. הָיוּ שָׁם חַטַּאת הָעוֹף וּמַעֲשֵׂר וְעוֹלַת בְּהֵמָה, הוֹאִיל וְעוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֵׂר וְחַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה – מַקְרִיב חַטַּאת הָעוֹף תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ הַמַּעֲשֵׂר.

שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְסוֹד. ראה הלכות מעשה הקרבנות ה,ז. ואילו דם האשם נזרק שתי מתנות שהן ארבע בחלק התחתון של המזבח (שם ה"ו). חוּץ מֵאֲשַׁם מְצֹרָע מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּא עַל יְדֵי הֶכְשֵׁר. לצורך הכשרה וטהרה של המצורע. שהמצורע שנטהר מביא שלושה קרבנות: חטאת, עולה ואשם (הלכות מחוסרי כפרה א,ג), וסיום תהליך טהרתו תלוי בהקרבת האשם והזאת דמו על המצורע, ולכן הוא חשוב מהחטאת וקודם לה (פה"מ זבחים י,ה, וראה הלכות מחוסרי כפרה ה,ג).
הָאָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וְאֵיל נָזִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. והם קדשים קלים (הלכות מעשה הקרבנות א,יז). מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וּטְעוּנִין לֶחֶם. והשלמים נאכלים לשני ימים ולילה (הלכות מעשה הקרבנות י,ו-ז). וְהַתּוֹדָה קוֹדֶמֶת לְאֵיל נָזִיר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבָּעָה מִינֵי מִנְחָה. עם התודה מביאים ארבעים לחמים מארבעה סוגים (שם ט,יז-יח), ועם איל הנזיר מביאים עשרים לחמים משני סוגים (שם הכ"ג).
שְׁלָמִים קוֹדְמִין לַבְּכוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן טְעוּנִין מַתַּן שְׁתַּיִם שֶׁהֵן כְּאַרְבַּע. והבכור טעון שפיכה אחת כנגד היסוד (שם ה,יז). וּטְעוּנִין סְמִיכָה. שם ג,ו. וּתְנוּפָה. שם ט,ו. וּנְסָכִים. שם ב,ב. הַבְּכוֹר קוֹדֵם לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד. אבל את המעשר צריך להקדיש (ראה הלכות בכורות ז,א) והוא נאכל לבעלים (שם ו,ד).
מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֵשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו. המעשר קודם לעוף מפני שהוא מין בהמה. ולמרות שהעופות הם קדשי קדשים ואילו המעשר הוא קדשים קלים, גם למעשר יש צד של קדשי קדשים מכיוון שדמו ואימוריו שעולים למזבח נחשבים קדשי קדשים (ראה פה"מ זבחים י,ג).
וְחַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת בְּהֵמָה. לעיל ה"ו.

[ט] הֲרֵי שֶׁהָיוּ מִינֵי בְּהֵמָה הַרְבֵּה מִמִּין קָרְבָּן אֶחָד, כֵּיצַד הֵן קְרֵבִין? הַפָּרִים קוֹדְמִין לָאֵילִים שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בַּנְּסָכִים, וְאֵילִים קוֹדְמִין לַכְּבָשִׂים שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בַּנְּסָכִים, וּכְבָשִׁים קוֹדְמִין לַשְּׂעִירִים שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בָּאֵמוּרִין, שֶׁבִּכְלַל אֵמוּרֵי כְּבָשִׂים הָאַלְיָה וְאֵין בַּשְּׂעִירִים אַלְיָה.
הָעֹמֶר קוֹדֵם לַכֶּבֶשׂ הַבָּא עִמּוֹ, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם קוֹדְמִין לִשְׁנֵי כְּבָשִׂים. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר הַבָּא בִּגְלַל הַיּוֹם קוֹדֵם לְדָבָר הַבָּא בִּגְלַל הַלֶּחֶם.

ט. שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ בַּנְּסָכִים. נסכי הסולת והיין שלהם גדולים יותר (לשיעור הנסכים ראה הלכות מעשה הקרבנות ב,ד). שֶׁבִּכְלַל אֵמוּרֵי כְּבָשִׂים הָאַלְיָה. בנוסף לשאר האימורים מקטירים את האליה של הכבש (שם א,יח).
הָעֹמֶר קוֹדֵם לַכֶּבֶשׂ הַבָּא עִמּוֹ. מקריבים אותו קודם. ויש שפירשו שאם יש לו אפשרות להביא רק אחד מהם יביא את העומר ולא את הכבש (מנ"ח מצווה שז בדעת קרית ספר, וראה לעיל ז,יב). וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם קוֹדְמִין לִשְׁנֵי כְּבָשִׂים. שאם אין אפשרות להביא את שניהם מביא לחם ולא כבשים (מנ"ח שם, וראה לעיל ח,טו). ויש שפירשו שמביאים אותם לעזרה קודם (ח"ד הוריות ב,ד), או שמתעסקים בהכנתם קודם (רש"ש הוריות יג,א). דָּבָר הַבָּא בִּגְלַל הַיּוֹם. העומר בט"ז ניסן ושתי הלחם בשבועות. קוֹדֵם לְדָבָר הַבָּא בִּגְלַל הַלֶּחֶם. הכבש הבא עם העומר ושני הכבשים הבאים עם שתי הלחם.

[י] מִנְחַת הָאִישׁ קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת הָאִשָּׁה. מִנְחַת חִטִּין קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת שְׂעוֹרִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה עַל חֵטְא. מִנְחַת נְדָבָה וּמִנְחַת שׂוֹטָה – אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה מֵהֶן יַקְדִּים.

י. מִנְחַת הָאִישׁ קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת הָאִשָּׁה. כאשר שתי המנחות שוות (הר המוריה על פי ירושלמי הוריות ג,ד). והוא הדין לכל שאר הקרבנות (רדב"ז). מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה עַל חֵטְא. הקרבתה מכפרת על החטא (ראה גם לעיל ה"ה). מִנְחַת נְדָבָה וּמִנְחַת שׂוֹטָה אֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה מֵהֶן יַקְדִּים. מנחת הנדבה עדיפה מכיוון שהיא מחיטים ויש בה שמן ולבונה, ומנחת הסוטה עדיפה מכיוון שבאה לברר עוון (בבלי זבחים צ,א). ולכן יקדים איזו מנחה שירצה.

[יא] מְנָחוֹת קוֹדְמוֹת לַיַּיִן, וְהַיַּיִן קוֹדֵם לַשֶּׁמֶן, וְהַשֶּׁמֶן קוֹדֵם לַלְבוֹנָה, וְהַלְבוֹנָה קוֹדֶמֶת לַמֶּלַח, וּמֶלַח קוֹדֵם לָעֵצִים. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד. אֲבָל הַבָּא רִאשׁוֹן קָרֵב רִאשׁוֹן, וְהַבָּא אַחֲרוֹן קָרֵב אַחֲרוֹן.

יא. וְהַיַּיִן קוֹדֵם לַשֶּׁמֶן וכו'. ניתן להתנדב את כל אלו למזבח: היין מתנסך על המזבח והשמן הלבונה והעצים מוקטרים (הלכות מעשה הקרבנות יד,א), וכן אפשר לנדב מלח לצורך מליחת הקרבנות. ואם אחד התנדב מנחה ואחד התנדב יין, נזקקים תחילה לזה שהביא מנחה, וכן בשאר הדוגמאות (ח"ד זבחים י,ב).

[יב] כָּל הַקּוֹדֵם בַּהַקְרָבָה – קוֹדֵם בָּאֲכִילָה. [יג] הָיוּ לְפָנָיו שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל יוֹם – שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין, שֶׁהֲרֵי קָרַב זְמַנָּן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וְחַטָּאת אוֹ אָשָׁם שֶׁל יוֹם – חַטָּאת וְאָשָׁם קוֹדְמִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יג. וּשְׁלָמִים שֶׁל יוֹם. שנשחטו היום. שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין שֶׁהֲרֵי קָרַב זְמַנָּן. זמן אכילתם מסתיים קודם. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וְחַטָּאת אוֹ אָשָׁם שֶׁל יוֹם וכו'. אף שזמן אכילת השלמים יסתיים בסוף היום (שנאכלים ביום השחיטה ולמחרת עד הערב), ואילו זמן אכילת החטאת והאשם נמשך עד חצות הלילה, אכילתם קודמת. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מעשה הקרבנות א,יז.