פרק ט', הלכות תפילין מזוזה וספר תורה, ספר אהבה
י״ד בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ג בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״ב בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י״א בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות ביכורים, ספר זרעים
י׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ח׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ז׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ו׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ה׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ד׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות ביכורים, ספר זרעים
ג׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
ב׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
א׳ בסיון ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ה באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר שני ונטע רבעי, ספר זרעים
כ״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות מעשר, ספר זרעים
כ׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ט באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין עוֹשִׂין סֵפֶר תּוֹרָה לֹא אָרְכּוֹ יָתֵר עַל הֶקֵּפוֹ וְלֹא הֶקֵּפוֹ יָתֵר עַל אָרְכּוֹ. וְכַמָּה הוּא אָרְכּוֹ? בַּגְּוִיל — שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֶׁהֵן אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים אֶצְבַּע בְּרֹחַב הַגּוּדָל שֶׁל יָד, וּבַקְּלָף — אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר, וְהוּא שֶׁיְּהֵא אָרְכּוֹ כְּהֶקֵּפוֹ. וְכֵן אִם עָשָׂה בַּגְּוִיל פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה וּמִעֵט אֶת הַכְּתָב, אוֹ יָתֵר עַל הַשִּׁשָּׁה וְהִרְחִיב בַּכְּתָב, עַד שֶׁיִּהְיֶה אָרְכּוֹ כְּהֶקֵּפוֹ — הֲרֵי זֶה כַּמִּצְוָה.
א. אָרְכּוֹ. גובה היריעה, שהיא אורכו של הספר. הֶקֵּפוֹ. מידת היקף היריעות כשהן נגללות יחד. וְכַמָּה הוּא אָרְכּוֹ. הראוי. בַּגְּוִיל. עור מעובד לכתיבה (לעיל א,ו). וּבַקְּלָף. עור שחילקוהו בעוביו, והוא הצד שממול הבשר (לעיל א,ז; וראה שם הל' ח-ט). אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר וכו'. שלא נאמר שיעור ששה טפחים אלא בגויל. וּמִעֵט אֶת הַכְּתָב. הקטין את האותיות, כדי להתאימן לספר קטן יותר. וְהִרְחִיב בַּכְּתָב. הגדיל את האותיות, כדי להתאימן לספר גדול יותר.
ב. שִׁעוּר הַגִּלָּיוֹן: מִלְּמַטָּה — אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת, וּמִלְּמַעְלָה — שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וּבֵין דַּף לְדַף — שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ בִּתְחִלַּת כָּל יְרִיעָה וּבְסוֹפָהּ רֹחַב אֶצְבַּע אַחַת וּכְדֵי תְּפִירָה, שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁתִּתְפֹּר הַיְרִיעוֹת יִהְיֶה בֵּין כָּל דַּף וְדַף בְּכָל הַסֵּפֶר כֻּלּוֹ שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת. וְיַנִּיחַ מִן הָעוֹר בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר וּבְסוֹפוֹ כְּדֵי לָגֹל עַמּוּד. וְכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ לְמִצְוָה, וְאִם חִסֵּר אוֹ הוֹתִיר — לֹא פָּסַל.
ב. שִׁעוּר הַגִּלָּיוֹן. הרווח שמשאירים ריק בשולי הדף, מלמעלה ומלמטה ומן הצדדים. וּבֵין דַּף לְדַף. בין כל עמודה ועמודה.
וּכְדֵי תְּפִירָה. שיעור הנצרך לתפירת היריעות זו לזו, שאינו משמש כרווח בין היריעות. כְּדֵי לָגֹל עַמּוּד. שיעור הנצרך לגלילת היריעה פעם אחת על עמודי העץ, בראש הספר ובסופו, שסביבם נגלל הספר (וראה לקמן הי"ד).
ג. כֵּיצַד יִתְכַּוֵּן אָדָם עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה הַסֵּפֶר אָרְכּוֹ כְּהֶקֵּפוֹ? מַתְחִיל וּמְרַבֵּעַ הָעוֹרוֹת בְּשָׁוֶה, וְעוֹשֶׂה רֹחַב כָּל עוֹר מֵהֶם שִׁשָּׁה טְפָחִים, קֶצֶב אֶחָד לַכֹּל. וְאַחַר כָּךְ גּוֹלֵל הָעוֹרוֹת וְעוֹשֶׂה מֵהֶן כֶּרֶךְ אֶחָד מְהֻדָּק יָפֶה יָפֶה. וּמוֹסִיף בָּעוֹרוֹת וּמְהַדֵּק, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה הֶקֵּף הַכֶּרֶךְ שִׁשָּׁה טְפָחִים, שֶׁהוּא רֹחַב הָעוֹר. וּמוֹדֵד בְּחוּט שֶׁל שָׁנִי, שֶׁיַּקִּיפוֹ עַל הַכֶּרֶךְ.
ג. יִתְכַּוֵּן אָדָם. יתכנן מראש את מתכונת הספר. וּמְרַבֵּעַ הָעוֹרוֹת בְּשָׁוֶה. לעשותן יריעות בעלות גובה אחיד. רֹחַב כָּל עוֹר. גובה העור. קֶצֶב אֶחָד לַכֹּל. מידה אחת לכל היריעות. גּוֹלֵל הָעוֹרוֹת. כורך אותם יחד. כֶּרֶךְ. גליל. וּמוֹדֵד בְּחוּט שֶׁל שָׁנִי. שאינו נמתח, וכך מודד באופן מדויק את ההיקף של הכריכה.
ד. וְאַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה כַּנָּה שָׁוָה, יִהְיֶה אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אוֹ חֲמִשִּׁים אֶצְבָּעוֹת. וִיחַלֵּק אֶצְבַּע אֶחָד מֵהֶן בַּכַּנָּה לִשְׁנַיִם וְלִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע בּוֹ שִׁעוּר חֲצִי אֶצְבַּע וּרְבִיעַ אֶצְבַּע וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה הַחֵלֶק. וְיִמְדֹּד כָּל עוֹר וָעוֹר בְּכַנָּה זוֹ עַד שֶׁיֵּדַע כַּמָּה אֶצְבַּע יֵשׁ בְּכָל עוֹר וָעוֹר, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע כַּמָּה אֶצְבַּע בְּאֹרֶךְ כָּל הַכֶּרֶךְ.
ד. כַּנָּה שָׁוָה. סרגל ישר. עַד שֶׁיֵּדַע כַּמָּה אֶצְבַּע יֵשׁ בְּכָל עוֹר וָעוֹר. שידע את אורכו המדויק, כדי לחשב את מספר העמודות שיוכל לכתוב בו (לקמן ה"ו).
ה. וְאַחַר כָּךְ לוֹקֵחַ עוֹרוֹת אֲחֵרִים שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה לִבְדֹּק בָּהֶן שִׁעוּר הַכְּתָב, וְכוֹתֵב בָּהֶן דַּף אֶחָד. וְדָבָר יָדוּעַ שֶׁאֹרֶךְ הַדַּף שְׁבַע עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת, לְפִי שֶׁהוּא מַנִּיחַ גִּלָּיוֹן לְמַעְלָה שָׁלֹשׁ וּלְמַטָּה אַרְבַּע. אֲבָל רֹחַב הַדַּף הוּא לְפִי הַכְּתָב, אִם דַּק אִם עָבֶה, וְכֵן מִנְיַן הַשִּׁיטוֹת שֶׁבַּדַּף יָבֹאוּ לְפִי הַכְּתָב, לְפִי שֶׁבֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה כִּמְלֹא שִׁיטָה.
ה. לִבְדֹּק בָּהֶן שִׁעוּר הַכְּתָב. שיידע באיזה גודל תהיינה האותיות המתאימות לאותו הספר. וְכוֹתֵב בָּהֶן דַּף אֶחָד. עמודה אחת לניסיון. שֶׁאֹרֶךְ הַדַּף שְׁבַע עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת וכו'. בספר שגובהו שישה טפחים, שהוא עשרים וארבע אצבעות. לְפִי שֶׁהוּא מַנִּיחַ גִּלָּיוֹן לְמַעְלָה שָׁלֹשׁ וּלְמַטָּה אַרְבַּע. כנכתב לעיל ה"ב. רֹחַב הַדַּף הוּא לְפִי הַכְּתָב. רוחב העמודה נקבע לפי גודל האותיות, שהרי הוא נקבע לפי אורכה של שורה כתובה, שהוא שלושים אותיות (לעיל ז,ד). וְכֵן מִנְיַן הַשִּׁיטוֹת שֶׁבַּדַּף יָבֹאוּ לְפִי הַכְּתָב. מספר השורות שבעמודה אף הוא אינו קבוע, אלא תלוי בגובה האותיות (לעיל ז,י).
ו. וְאַחַר שֶׁכּוֹתֵב הַדַּף שֶׁבּוֹדֵק בּוֹ לְפִי מַה שֶּׁיִּרְצֶה, יָמֹד רֹחַב הַדַּף בְּאֶצְבְּעוֹת הַכַּנָּה, וְיוֹסִיף עַל רֹחַב הַדַּף שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת שֶׁבֵּין דַּף לְדַף, וִיחַשֵּׁב כַּמָּה דַּפִּין יָבֹאוּ בַּכֶּרֶךְ שֶׁגָּלַל מֵאוֹתוֹ הַכְּתָב שֶׁבָּדַק בּוֹ, וְיֵדַע חֶשְׁבּוֹן הַדַּפִּין. וְיִרְאֶה כַּמָּה נִכְתַּב בְּדַף זֶה שֶׁבָּדַק בּוֹ מִן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּמְשַׁעֵר לְפִי הַסֵּפֶר שֶׁהוּא כּוֹתֵב מִמֶּנּוּ, וּמְחַשֵּׁב: אִם עָלְתָה כָּל הַתּוֹרָה לְפִי מִנְיַן הַדַּפִּין — זֶה הוּא הַכְּתָב שֶׁכּוֹתֵב בּוֹ בַּכֶּרֶךְ; וְאִם הוֹצִיא הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁהַדַּפִּין יָתֵר מִן הַתּוֹרָה — יַרְחִיב בַּכְּתָב עַד שֶׁיִּתְמַעֵט מִנְיַן הַדַּפִּין, וְיִבְדֹּק בְּדַף אַחֵר; וְאִם הוֹצִיא הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁהַתּוֹרָה יָתֵר מִן הַדַּפִּין — יְמַעֵט בַּכְּתָב עַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּמִנְיַן הַדַּפִּין, וְיִבְדֹּק בְּדַף אַחֵר. וְכֵן בְּדַף אַחַר דַּף, עַד שֶׁיָּבֹא הַחֶשְׁבּוֹן אֶחָד.
מֵאַחַר שֶׁיֵּדַע רֹחַב הַדַּף וְשִׁעוּר הַכְּתָב, מַתְחִיל בְּאוֹתוֹ הַכֶּרֶךְ.  ז וּמְחַלֵּק כָּל עוֹר וָעוֹר דַּפִּין דַּפִּין בְּשִׂרְטוּט כְּפִי רֹחַב הַדַּף שֶׁבָּדַק בּוֹ וְעָלָה בַּחֶשְׁבּוֹן. וּכְשֶׁיִּשָּׁאֵר לוֹ מִן הָעוֹר שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אוֹ אַרְבַּע יָתֵר עַל הַדַּף הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבַּיְרִיעָה — יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ רֹחַב אֶצְבַּע וּכְדֵי תְּפִירָה, וְיָקֹץ הַשְּׁאָר וְאַל יָחוּשׁ, שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה יִתּוֹסֵף לוֹ עוֹרוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַכֶּרֶךְ שֶׁגָּלַל כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹסָפוֹת שֶׁקּוֹצֵץ מִכָּל עוֹר וָעוֹר. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַשֵּׁב דָּבָר זֶה, שֶׁהַכְּתָב מוֹשְׁכוֹ לְפִי מִנְיַן הַדַּפִּין.
ו. יָמֹד רוֹחַב הַדַּף בְּאֶצְבְּעוֹת הַכַּנָּה. ימדוד בקנה המידה את רוחב העמודה. וִיחַשֵּׁב כַּמָּה דַּפִּין יָבֹאוּ בַּכֶּרֶךְ שֶׁגָּלַל. יחלק את אורכו הכולל של הכרך, ברוחב העמודה עם שוליה, וכך ידע כמה עמודות נכתבות באורך שכזה. וְירְאֶה כַּמָּה נִכְתַּב בְּדַף זֶה שֶׁבָּדַק בּוֹ מִן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. יבדוק מה היחס בין הכמות שכתב לשאר התורה, לפי הספר שהוא מעתיק ממנו, ויראה אם מספר העמודות הצפוי מספיק לו.
ז. וּכְשֶׁיִּשָּׁאֵר לוֹ מִן הָעוֹר שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וכו'. ואם נשאר בשפת היריעה מקום חלק, שאי אפשר לעשותו עמודה נוספת, קוצצו. וְאַל יָחוּשׁ שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה יִתּוֹסֵף לוֹ עוֹרוֹת אֲחֵרוֹת. לא יחשוש שהוא מצמצם את היקפו של הספר ולא יהיה כגבהו, משום שאחר כך יוסיף עורות אחרים בכדי להשלים את הספר, שהם כנגד אותם קצות היריעות שנלקחו בחשבון האורך ונקצצו, ואלו ישלימו להיקף. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַשֵּׁב דָּבָר זֶה וכו'. אין צריך לחשב את כמות הקצוות שקצץ על מנת להשלים בהתאם, מפני שאם יכתוב לפי הכתב שחושב מלכתחילה, הדפים ישלימו להיקף כראוי.
ח. וְכֵן הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֹחַב הַסֵּפֶר יָתֵר עַל שִׁשָּׁה אוֹ פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה — עַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת הוּא מְחַשֵּׁב, וְיֵצֵא אָרְכּוֹ כְּהֶקֵּפוֹ בְּלֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר, וְהוּא שֶׁלֹּא יִטְעֶה בַּחֶשְׁבּוֹן.
ט. רֹחַב הַגּוּדָל הָאָמוּר בְּכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ וּבִשְׁאָר שִׁעוּרֵי תּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהוּא הַבֵּינוֹנִי — כְּבָר דִּקְדַּקְנוּ בְּשִׁעוּרוֹ וּמְצָאנוּהוּ רֹחַב שֶׁבַע שְׂעוֹרוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ בְּדֹחַק, וְהֵן כְּאֹרֶךְ שְׁתֵּי שְׂעוֹרוֹת בְּרֶוַח. וְכָל טֶפַח הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם הוּא אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת מִזּוֹ. וְכָל אַמָּה — שִׁשָּׁה טְפָחִים.
ט. וּבִשְׁאָר שִׁעוּרֵי תּוֹרָה כֻּלָּהּ. שהוא מידת יסוד למידות האורך והנפח (ראה הלכות תפילה טו,ד). הַבֵּינוֹנִי. הממוצע.
זוֹ בְּצַד זוֹ בְּדֹחַק. צמודות זו לזו. בְּרֶוַח. שאינן צמודות. אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת מִזּוֹ. באגודל, ששיעורו נתפרש.
י. סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכָּתַבְתִּי אֲנִי — רֹחַב כָּל דַּף וָדַף מִדַּפָּיו אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת; וְשִׁירַת הַיָּם וְשִׁירַת הַאֲזִינוּ — רֹחַב כָּל דַּף מִשְּׁתֵּיהֶן שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת; וּמִנְיַן הַשִּׁיטִין שֶׁבְּכָל דַּף וָדַף — אַחַת וַחֲמִשִּׁים; וּמִנְיַן הַדַּפִּין שֶׁל כָּל הַסֵּפֶר — מָאתַיִם שֵׁשׁ וְעֶשְׂרִים דַּף; וְאֹרֶךְ כָּל הַסֵּפֶר — אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת בְּקֵרוּב.
י. וְשִׁירַת הַיָּם וְשִׁירַת הַאֲזִינוּ. שהעמודות בהן צריכות להיות רחבות יותר, משום צורתה של השירה (ראה לעיל ט,ו-ז). אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת. שלכל עמודה מחשבים שש אצבעות (לעיל ה"ו), ולשתיים מהן — של השירות — מוסיפים עוד שתי אצבעות, וכך עולה החישוב לאלף שלוש מאות ושישים (ולגבי שש האצבעות הנוספות ראה הלכה הבאה).
יא. אֵלּוּ הַשֵּׁשׁ אֶצְבָּעוֹת הַיְתֵרוֹת בַּחֶשְׁבּוֹן — לַגִּלָּיוֹן שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר וְשֶׁבְּסוֹפוֹ. וְהָעוֹרוֹת שֶׁכָּתַבְנוּ בָּהֶן — עוֹרוֹת אֵילִים. וּבִזְמַן שֶׁתִּרְצֶה לִכְתֹּב עַל פִּי הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ אוֹ קָרוֹב לָהֶן מְעַט, הֵין חָסֵר דַּף אוֹ שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אוֹ יָתֵר דַּף אוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ — לֹא תִּיגַע וְלֹא תְּהֵא צָרִיךְ לְחֶשְׁבּוֹן, אֶלָּא מִיָּד יָבֹא לְךָ אָרְכּוֹ כְּהֶקֵּפוֹ.
יא. לַגִּלָּיוֹן שֶׁבִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר וְשֶׁבְּסוֹפוֹ. שנגלל על עמודי העץ שסביבם נכרך הספר (לקמן הי"ד). וְהָעוֹרוֹת שֶׁכָּתַבְנוּ בָּהֶן עוֹרוֹת אֵילִים. והדבר חשוב לכך שאין להשוות לחישוב זה עורות מסוג אחר, משום שהם בעלי עובי אחר. לֹא תִּיגַע. לא תצטרך לטרוח לחשב מחדש. אֶלָּא מִיָּד יָבֹא לְךָ אָרְכּוֹ כְּהֶקֵּפוֹ. משום שהתוספות זניחות, ומשפיעות באופן מזערי על ההיקף.
יב. אֵין עוֹשִׂין בַּיְרִיעָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה דַּפִּין וְלֹא יָתֵר עַל שְׁמוֹנָה דַּפִּין. נִזְדַּמְּנָה לוֹ יְרִיעָה בַּת תֵּשַׁע דַּפִּין — חוֹלֵק אוֹתָהּ אַרְבַּע לְכָאן וְחָמֵשׁ לְכָאן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר אוֹ בְּאֶמְצָעוֹ. אֲבָל בְּסוֹף הַסֵּפֶר, אֲפִלּוּ פָּסוּק אֶחָד בְּדַף אֶחָד — עוֹשִׂין אוֹתוֹ דַּף לְבַדּוֹ, וְתוֹפְרִין אוֹתוֹ עִם שְׁאָר הַיְרִיעוֹת.
יב. פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה דַּפִּין וכו'. שקיצור היריעות או אריכותן אינם נוי לספר. חוֹלֵק אוֹתָהּ. חותך אותה, שיהיה אורכה ממוצע. אֲבָל בְּסוֹף הַסֵּפֶר. ואין מדקדקים בכך שם, שבסופו של ספר שכיחים דברים שאינם נוי כל כך שנגרמו מאילוצים מעשיים.
יג. כְּשֶׁתּוֹפְרִין הַיְרִיעוֹת — אֵין תּוֹפְרִין אוֹתָן אֶלָּא בְּגִידִין שֶׁל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְהוֹרָה, וַאֲפִלּוּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן, כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹפְרִין הַתְּפִלִּין, וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. לְפִיכָךְ, אִם תְּפָרָן שֶׁלֹּא בְּגִידִין, אוֹ בְּגִידֵי טְמֵאָה — פָּסַל, עַד שֶׁיַּתִּיר וְיַחֲזֹר וְיִתְפֹּר כַּהֲלָכָה.
יג. בְּגִידִין שֶׁל בְּהֵמָה… כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹפְרִין הַתְּפִלִּין. בחוטים שמייצרים מן הגידים (ראה לעיל ג,ט). וַאֲפִלּוּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. שאף הן ממין טהור (לעיל א,י).
יד. כְּשֶׁתּוֹפְרִין הַיְרִיעוֹת, אֵינוֹ תּוֹפֵר כָּל הַיְרִיעָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ, אֶלָּא מַנִּיחַ מְעַט מִלְּמַעְלָה וּמְעַט מִלְּמַטָּה בְּלֹא תְּפִירָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקָּרַע הַיְרִיעָה בְּאֶמְצָעָהּ כְּשֶׁיִּגְלֹל. וְעוֹשֶׂה לוֹ שְׁנֵי עַמּוּדִין שֶׁל עֵץ, אֶחָד בִּתְחִלָּתוֹ וְאֶחָד בְּסוֹפוֹ, וְתוֹפֵר הָעוֹר שֶׁשִּׁיֵּר בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף עַל הָעַמּוּדִים בְּגִידִין, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִגְלָל עֲלֵיהֶן. וְיַרְחִיק בֵּין הָעַמּוּד וְהַכְּתָב שֶׁבַּדַּף.
יד. אֵינוֹ תּוֹפֵר כָּל הַיְרִיעָה כֻּלָּהּ מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ. אין תופרים את היריעות זו לזו לכל אורכן. שֶׁלֹּא תִּקָּרַע הַיְרִיעָה בְּאֶמְצָעָהּ כְּשֶׁיִּגְלֹל. שאם התפירה מושלמת, תיקרע היריעה עצמה במקרה של מתיחת הספר יתר על המידה. אך מכיוון שמשיירים בתפירה, אם יימתח הספר, ייקרע מקום התפירה וקל לתקנה. וְתוֹפֵר הָעוֹר שֶׁשִּׁיֵּר בַּתְּחִלָּה וּבַסּוֹף. בשני קצות הספר (לעיל ה"ב, הי"א). וְיַרְחִיק בֵּין הָעַמּוּד וְהַכְּתָב שֶׁבַּדַּף. שלא יכרוך כל שארית הגיליון על העמוד.
טו. סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּקְרְעָה בּוֹ יְרִיעָה: בְּתוֹךְ שְׁתֵּי שִׁיטוֹת — יִתְפֹּר, בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ — לֹא יִתְפֹּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיָשָׁן, שֶׁאֵין עֲפָצוֹ נִכָּר. אֲבָל אִם נִכָּר הַגְּוִיל שֶׁהוּא עָפִיץ — תּוֹפֵר, וַאֲפִילּוּ קֶרַע הַבָּא בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ. וְכֵן בֵּין דַּף לְדַף וּבֵין תֵּיבָה לְתֵבָה — יִתְפֹּר. וְכָל הַקְּרָעִים — אֵין תּוֹפְרִין אוֹתָן אֶלָּא בְּגִידִין שֶׁתּוֹפְרִין בָּהֶן הַיְרִיעוֹת זוֹ לָזוֹ. וּבְכָל הַקְּרָעִים יִזָּהֵר שֶׁלֹּא תֶּחֱסַר אוֹת אַחַת אוֹ תִּשְׁתַּנֶּה צוּרָתָהּ.
טו. בְּתוֹךְ שְׁתֵּי שִׁיטוֹת יִתְפֹּר. קרע הנכנס משפת הקלף מלמעלה או מלמטה לעומק שתי שורות מן הכתב, תופר ומתקנו. בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ לֹא יִתְפֹּר… בְּיָשָׁן שֶׁאֵין עֲפָצוֹ נִכָּר. העפץ הוא גידול הנוצר על גבי צמחים מסוימים (אלה, אוג ועוד) ומפיקים ממנו חומר המשמש לעיבוד הקלף כדי שיחזיק מעמד לאורך זמן. כאשר אין העיפוץ ניכר סימן שהספר בלוי מאד ותפירה גדולה לא תחזיק בו מעמד. אִם נִכָּר הַגְּוִיל שֶׁהוּא עָפִיץ תּוֹפֵר וכו'. שהוא סימן לכך שהספר עודנו במצב טוב, והתפירה תעמוד. בֵּין דַּף לְדַף וּבֵין תֵּבָה לְתֵבָה יִתְפֹּר. אף אם הקרע עמוק משתי שורות, שאין הקרע משפיע על הקריאה. שֶׁלֹּא תֶּחֱסַר אוֹת אַחַת אוֹ תִּשְׁתַּנֶּה צוּרָתָהּ. מחמת הקרע, שחיסרון אות פוסל את הספר (לקמן י,א).

תקציר הפרק 

פרק ט הלכות תפילין מזוזה וספר תורה

*הכנת ספר התורה*

לכתחילה יש להכין את ספר התורה כך שיהיה שיעור היקפו (לאחר שנגלל) כשיעור אורכו (גובה היריעות). כמו כן יש להשאיר גיליון ריק מעל הכתב מלמטה ארבע אצבעות, מלמעלה שלש אצבעות, ובין דף לדף שתי אצבעות. ביריעה אחת יש לכתוב בין שלושה לשמונה דפים.
יש לתפור את היריעות בגידין של בהמה או חיה טהורה. אם תפר בגידי בהמה או חיה טמאה הספר פסול. התפירה צריכה להיות במרכז היריעה ולא למעלה או למטה, כדי שלא תקרע היריעה באמצעה כשיגלול את הספר. אם נקרעה היריעה ונקרעו שתי שורות מתוך הכתב (או שלוש אם הספר חדש), ניתן לתפור את היריעה בגידין. אולם יש להיזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה ע"י התפירה.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על ספר אהבה ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1. מהו שיעור טפח, ומהו שיעור אמה?

א- טפח – 7 אצבעות; אמה – 6 טפחים.
ב- טפח – 4 אצבעות; אמה – 6 טפחים.
ג- טפח – 4 אצבעות; אמה – 5 טפחים.

[פרק ט', הלכה ט']

2. כמה דפין היו בספר התורה שכתב הרמב"ם, ומה היה אורכו של הספר?

א- 226 דפין; 1366 אצבעות.
ב- 262 דפין; 1366 אצבעות.
ג- 226 דפין; 1633 אצבעות.

[פרק ט', הלכה י']

3. באלו עורות השתמש הרמב"ם לכתיבת ספר התורה שלו?

א- עורות צביים.
ב- עורות אילים.
ג- עורות רחלים.

[פרק ט', הלכה י"א]

תשובות
1-ב 2-א 3-ב

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן