א. הָשֵׁב אֲבֵדָה לְיִשְׂרָאֵל — מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ“ (דברים כב,א). וְהָרוֹאֶה אֲבֵדַת יִשְׂרָאֵל וְנִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה וְהִנִּיחָהּ — עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ“ (שם), וּבִטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְאִם הֱשִׁיבָהּ — קִיֵּם מִצְוַת
עֲשֵׂה.

ב. לָקַח אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא הֱשִׁיבָהּ — בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין, עַל “לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם“ (דברים כב,ג), וְעַל “לֹא תִגְזֹל“ (ויקרא יט,יג, ושם: וְלֹא).
אֲפִלּוּ הָיָה בַּעַל הָאֲבֵדָה רָשָׁע וְאוֹכֵל נְבֵלָה לְתֵאָבוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ — מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵדָתוֹ. אֲבָל אוֹכֵל נְבֵלָה לְהַכְעִיס — הֲרֵי הוּא מִין, וְהַמִּינִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִים וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּמְחַלְּלֵי שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא — אָסוּר לְהַחֲזִיר לָהֶן אֲבֵדָה,
כְּגוֹי.

ג. אֲבֵדַת הַגּוֹי מֻתֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲבֵדַת אָחִיךָ“ (דברים כב,ג). וְהַמַּחֲזִירָהּ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עֲבֵרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחַזֵּק יְדֵי רִשְׁעֵי עוֹלָם. וְאִם הֶחֱזִירָהּ לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם, כְּדֵי שֶׁיְּפָאֲרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְיֵדְעוּ בָּהֶן שֶׁהֵן בַּעֲלֵי אֱמוּנָה — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם — אֲבֵדָתוֹ אֲסוּרָה, וְחַיָּב לְהַחֲזִירָהּ. וּבְכָל מָקוֹם מַכְנִיסִים כְּלֵיהֶם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים כִּכְלֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי הַשָּׁלוֹם.

ד. טָעוּת הַגּוֹי כַּאֲבֵדָתוֹ, וּמֻתֶּרֶת, וְהוּא שֶׁטָּעָה מֵעַצְמוֹ. אֲבָל לְהַטְעוֹתוֹ — אָסוּר. ה כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה הַגּוֹי חֶשְׁבּוֹן וְטָעָה. וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ יִשְׂרָאֵל: ‘רְאֵה שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹנְךָ אֲנִי סוֹמֵךְ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא מַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר אֲנִי נוֹתֵן לְךָ‘ — כְּגוֹן זֶה מֻתָּר. אֲבָל אִם לֹא אָמַר לוֹ כֵּן — אָסוּר, שֶׁמָּא יִתְכַּוֵּן הַגּוֹי לְבָדְקוֹ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

ו. עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִם דָּרִים בָּהּ, וּמֶחֱצָה גּוֹיִם וּמֶחֱצָה יִשְׂרָאֵל, וּמָצָא בָּהּ אֲבֵדָה — נוֹטֵל וּמַכְרִיז, וְאִם בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן סִימָנֶיהָ, חַיָּב לְהַחֲזִיר.

ז. הָיָה רֹב הָעִיר גּוֹיִם: אִם מָצָא בְּמָקוֹם מִן הָעִיר שֶׁרֹב הַמְּצוּיִין שָׁם יִשְׂרָאֵל — חַיָּב לְהַכְרִיז; אֲבָל אִם מָצָא בִּסְרַטְיָא וּפְלַטְיָא גְּדוֹלִים, בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהַגּוֹיִם מְצוּיִין שָׁם תָּמִיד, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָרַבִּים מְצוּיִין שָׁם — הֲרֵי הַמְּצִיאָה שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן סִימָנֶיהָ, שֶׁהֲרֵי נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנָּה כְּשֶׁנָּפְלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר: הַגּוֹי מְצָאָהּ.
אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ, הָרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, וְהָעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין — מַחֲזִיר אֶת הָאֲבֵדָה לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּתֵּן אֶת סִימָנֶיהָ. ח מָצָא בְּעִיר זוֹ שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִם חָבִית שֶׁל יַיִן — יֵינָהּ אָסוּר בַּהֲנָיָה, וְקַנְקַנָּהּ מֻתָּר מִשּׁוּם אֲבֵדָה. וְאִם בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן סִימָנֶיהָ — מֻתֶּרֶת בִּשְׁתִיָּה לָזֶה שֶׁמְּצָאָהּ.

ט. עוֹף שֶׁחָטַף בָּשָׂר וְהִשְׁלִיכוֹ לְחָצֵר אַחֶרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הָעִיר יִשְׂרָאֵל — הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִשּׁוּם אֲבֵדָה, שֶׁהֲרֵי נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ הַבְּעָלִים.

י. הַמּוֹצֵא אֲבֵדָה בְּזוּטוֹ שֶׁל יָם וּבִשְׁלוּלִיתוֹ שֶׁל נָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִימָן — הֲרֵי זוֹ שֶׁל מוֹצְאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ“ (דברים כב,ג) — מִי שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמְצוּאָה אֵצֶל כָּל אָדָם, יָצָאת זוֹ שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם, שֶׁזֶּה וַדַּאי נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנָּה.

יא. הַמְאַבֵּד מָמוֹנוֹ לְדַעַת — אֵין נִזְקָקִין לוֹ. כֵּיצַד? הִנִּיחַ פָּרָתוֹ בְּרֶפֶת שֶׁאֵין לָהּ פֶּתַח וְלֹא קְשָׁרָהּ וְהָלַךְ לוֹ, הִשְׁלִיךְ כִּיסוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָלַךְ לוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה — הֲרֵי זֶה אִבֵּד מָמוֹנוֹ לְדַעְתּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לָרוֹאֶה דָּבָר זֶה לִטֹּל לְעַצְמוֹ, אֵינוֹ זָקוּק לְהַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ“ (דברים כב,ג), פְּרָט לַמְאַבֵּד לְדַעְתּוֹ.

יב. אֲבֵדָה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה — אֵינוֹ חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהּ וְלֹא לְהַחֲזִירָהּ. יג מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה, אִם הָיָה חָכָם אוֹ זָקֵן מְכֻבָּד שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל כֵּלִים אֵלּוּ בְּיָדוֹ — אֵינוֹ חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהֶן, וְאוֹמֵד אֶת דַּעְתּוֹ: אִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ, אִם הָיָה מַחֲזִירָן לְעַצְמוֹ — כָּךְ הוּא חַיָּב לְהַחֲזִיר שֶׁל חֲבֵרוֹ; וְאִם לֹא הָיָה מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ אֲפִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ — כָּךְ בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר.
הָיָה דַּרְכּוֹ לְהַחֲזִיר כֵּלִים כָּאֵלּוּ בַּשָּׂדֶה וְאֵין דַּרְכּוֹ לְהַחֲזִירָן בָּעִיר, וּמְצָאָן בָּעִיר — אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר; מְצָאָן בַּשָּׂדֶה — חַיָּב לְהַחֲזִירָן עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי נִכְנַס בָּהֶן לָעִיר וְאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ. יד וְכֵן אִם מָצָא בְּהֵמָה וְהִכִּישָׁהּ — נִתְחַיֵּב לְהִטַּפֵּל בָּהּ וּלְהַחֲזִירָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, שֶׁהֲרֵי הִתְחִיל בַּמִּצְוָה.
הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים — חַיָּב לְהַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם“ (דברים כב,א) — “הָשֵׁב“ אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים מַשְׁמָע. וּלְעוֹלָם הוּא חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהּ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לִרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ לְמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר. אֲבָל אִם הֶחֱזִירָהּ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּר, כְּגוֹן גִּנָּה וְחֻרְבָּה, וְאָבְדָה מִשָּׁם — חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ.

טו. הֶחֱזִיר אֶת הָאֲבֵדָה בַּשַּׁחֲרִית לְמָקוֹם שֶׁהַבְּעָלִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִין שָׁם בַּשַּׁחֲרִית — אֵינוֹ חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הַבְּעָלִים רוֹאִין אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּמֵּר. אֲבָל בְּבַעֲלֵי חַיִּים לְעוֹלָם חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהּ עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה לִרְשׁוּת הַבְּעָלִים הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ דַּעַת בְּעָלִים. טז רָאָה בְּהֵמָה שֶׁבָּרְחָה מִן הַדִּיר וְהֶחֱזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ — הֲרֵי קִיֵּם מִצְוָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ דַּעַת
בְּעָלִים.

יז. הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, וְעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין — מַחֲזִיר אֶת הָאֲבֵדָה בְּכָל מָקוֹם, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ.

יח. כֹּהֵן שֶׁרָאָה הָאֲבֵדָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת — אֵינוֹ מִטַּמֵּא לְהַחֲזִירָהּ, שֶׁבְּעֵת שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הָשֵׁב אֲבֵדָה, מְבַטֵּל עֲשֵׂה שֶׁל “קְדֹשִׁים יִהְיוּ“ (ויקרא כא,ו), וְעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁל “לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו“ (שם כא,ד), וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.

יט. רָאָה אֶת הָאֲבֵדָה, וְאָמַר לוֹ אָבִיו: ‘אַל תַּחֲזִירָהּ‘ — יַחֲזִיר וְאַל יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם קִבֵּל מֵאָבִיו, נִמְצָא בְּעֵת שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ“ (שמות כ,יא; דברים ה,טו) בִּטֵּל עֲשֵׂה שֶׁל “הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם“ (שם כב,א) וְעוֹבֵר עַל “לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם“ (שם כב,ג).

כ. הָרוֹאֶה מַיִם שׁוֹטְפִין וּבָאִין לְהַשְׁחִית בִּנְיַן חֲבֵרוֹ אוֹ לְהַשְׁחִית שָׂדֵהוּ — חַיָּב לִגְדֹּר בִּפְנֵיהֶם וּלְמָנְעָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ“ (דברים כב,ג) — לְרַבּוֹת אֲבֵדַת קַרְקָעוֹ.