פרק י"א, הלכות גירושין, ספר נשים
י״ח באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ז באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט״ו באייר ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ג באייר ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״ב באייר ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות מעשר, ספר זרעים
י״א באייר ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות מעשר, ספר זרעים
י׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות מעשר, ספר זרעים
ט׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות מעשר, ספר זרעים
ח׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות מעשר, ספר זרעים
ז׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט"ו, הלכות תרומות, ספר זרעים
ו׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ד, הלכות תרומות, ספר זרעים
ה׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ג, הלכות תרומות, ספר זרעים
ד׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"ב, הלכות תרומות, ספר זרעים
ג׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י"א, הלכות תרומות, ספר זרעים
ב׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות תרומות, ספר זרעים
א׳ באייר ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות תרומות, ספר זרעים
ל׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ח בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ו', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ז בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ה', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ו בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ד', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ה בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ג', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ד בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ב', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ג בניסן ה׳תשפ״ד
פרק א', הלכות תרומות, ספר זרעים
כ״ב בניסן ה׳תשפ״ד
פרק י', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ״א בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ט', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
כ׳ בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ח', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים
י״ט בניסן ה׳תשפ״ד
פרק ז', הלכות מתנות עניים, ספר זרעים

הפרק המלא 

ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ

א. אֵין נוֹשְׂאִין קְטַנָּה. וְהַנּוֹשֵׂא קְטַנָּה יְתוֹמָה, וְלֹא רָצָת בַּבַּעַל – הֲרֵי זוֹ מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת, וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט, שֶׁאֵין קִדּוּשֵׁי קְטַנָּה קִדּוּשִׁין גְּמוּרִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה – הֲרֵי הִיא כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב, וְאִם נִשֵּׂאת כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה בְּחַיֵּי אָבִיהָ – הֲרֵי זוֹ מְמָאֶנֶת.
א. אֵין נוֹשְׂאִין קְטַנָּה. שאין הדבר ראוי מכמה סיבות (ראה הלכות אישות ג,יט, י,טז; הלכות איסורי ביאה כא,יח). קְטַנָּה יְתוֹמָה. שאינה ברשות אביה, ותקנו חכמים שיכולה להינשא בעצמה. הֲרֵי זוֹ מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת. מודיעה על סירובה להמשיך בנישואיה, ובכך מבטלת אותם. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות אישות ד,ז-ח. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה הֲרֵי הִיא כִּיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב. שכשהשיאה אביה יצאה מרשותו, ומשנתאלמנה או התגרשה הרי היא ברשות עצמה, כיתומה (הלכות אישות ג,יב).
ב. הַחֵרֶשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשּׂוּאֶיהָ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּנִשּׂוּאֵי קְטַנָּה – לֹא תִּקְּנוּ לָהּ שֶׁתְּמָאֵן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּנְעוּ מִלְּנָשְׂאָהּ.
ב. שֶׁנִּשּׂוּאֶיהָ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שתיקנו לה חכמים שתוכל להינשא, אף שאין לה קידושין מן התורה (הלכות אישות ד,ט). כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּנְעוּ מִלְּנָשְׂאָהּ. משום שלעולם הייתה יכולה להפקיע נישואיה. אבל הקטנה ממאנת רק בקטנותה, ולא יימנעו לנושאה בשל כך.
ג. מְמָאֶנֶת הִיא הַקְּטַנָּה, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, בֵּין בִּפְנֵי בַּעְלָהּ בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וּכְשֵׁם שֶׁמְּמָאֶנֶת בַּבַּעַל, כָּךְ מְמָאֶנֶת בַּיָּבָם. וּמְמָאֶנֶת בְּבַעַל זֶה וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וּמְמָאֶנֶת בַּשֵּׁנִי, וְכֵן בַּשְּׁלִישִׁי, אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים; כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה יֵשׁ לָהּ לְמָאֵן. וּקְטַנָּה שֶׁלֹּא מֵאֲנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְשׂוּאָה, וְהָלְכָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה – קִדּוּשֶׁיהָ הֵן הֵן מֵאוּנֶיהָ.
ג. כָּךְ מְמָאֶנֶת בַּיָּבָם. שאם מת בעלה, יכולה למאן באחיו העומד לייבם אותה, ולעקור את קשר הזיקה שביניהם, ואינה צריכה ייבום או חליצה. קִדּוּשֶׁיהָ הֵן הֵן מֵאוּנֶיהָ. עצם קידושיה לשני נחשבים כמיאון לראשון, ואינה צריכה למאן בפירוש.
ד. וְעַד מָתַי הַבַּת מְמָאֶנֶת? כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה עַד שֶׁתִּהְיֶה נַעֲרָה, אוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁלֹּא בָּא עָלֶיהָ הַבַּעַל אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. אֲבָל אִם הִגִּיעָה לִזְמַן זֶה וְנִבְעֲלָה, הוֹאִיל וְהַבְּעִילָה קוֹנָה מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְמָאֶנֶת. וְאֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה לַמֵּאוּן, שֶׁחֶזְקָתָהּ שֶׁהֵבִיאָה סִימָנִין.
ד. נַעֲרָה. בת שתים עשרה שנה ויום אחד שהביאה שתי שערות (הלכות אישות ב,א). עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁהִיא אַיְלוֹנִית. אישה שהתפתחותה המינית פגומה, והדבר נודע בסימנים מיוחדים (ראה הלכות אישות ב,ד-ו). וְאֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה לַמֵּאוּן וכו'. שמניחים שאם הגיעה לגיל נערות כבר הביאה שתי שערות.
ה. הֲרֵי שֶׁנִּבְדְּקָה וְלֹא נִמְצְאוּ לָהּ סִימָנִין, הוֹאִיל וְנִבְעֲלָה אַחַר הַגִּיעָהּ לַזְּמַן הָרָאוּי לְסִימָנִין – הֲרֵי זוֹ חוֹשְׁשִׁין לָהּ שֶׁמָּא הֵבִיאָה וְנָשְׁרוּ, וּלְפִיכָךְ צְרִיכָה גֵּט מִסָּפֵק. וְאִם מֵאֲנָה אַחַר שֶׁנִּבְדְּקָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר – צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט מִסָּפֵק. וְאִם נִשֵּׂאת – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְהַוָּלָד סְפֵק מַמְזֵר מִשְּׁנֵיהֶם.
ה. וּלְפִיכָךְ צְרִיכָה גֵּט מִסָּפֵק. ולא יוצאת במיאון, שמא בשעת הבעילה הייתה נערה, וקנויה לו מן התורה. וְאִם מֵאֲנָה אַחַר שֶׁנִּבְדְּקָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט מִסָּפֵק. מבעלה השני, אם רוצה הראשון להישאר עמה, שמא הביאה סימנים לפני שנתקדשה לשני, וקנויה לו מן התורה. וְהַוָּלָד סְפֵק מַמְזֵר מִשְּׁנֵיהֶם. שספק אם הייתה נשואה מן התורה לזה או לזה.
ו. קְטַנָּה שֶׁלֹּא מֵאֲנָה וְהִגְדִּילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בְּעָלָהּ בַּעְלָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד – הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְמָאֶנֶת, שֶׁהֲרֵי הִגְדִּילָה; וּצְרִיכָה גֵּט מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהֲרֵי לֹא בָּא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁהִגִּיעָה לִשְׁנֵי נַעֲרוּת עַד שֶׁנָּחוּשׁ לָהּ שֶׁמָּא הֵבִיאָה סִימָנִין וְתִהְיֶה סָפֵק מְקֻדֶּשֶׁת, וְלֹא בָּא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁגָּדְלָה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה, וְנִמְצֵאת שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה גֵּט אֶלָּא מִנִּשּׂוּאֵי קַטְנוּת, שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
לְפִיכָךְ, אִם עָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה אַחַר שֶׁגָּדְלָה – תּוֹפְסִין בָּהּ קִדּוּשֵׁי שֵׁנִי; וְאִם גֵּרֵשׁ הָרִאשׁוֹן – יַכְנִיס שֵׁנִי. אֲבָל אִם גֵּרֵשׁ שֵׁנִי – לֹא יְקַיֵּם רִאשׁוֹן, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: הֶחֱזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מֵאַחַר שֶׁנִּתְאָרְסָה. וְאִם בָּא עָלֶיהָ שֵׁנִי קֹדֶם שֶׁיְּגָרֵשׁ רִאשׁוֹן – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא דּוֹמָה לְאִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְנִשֵּׂאת וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ. וְאֵין הַוָּלָד מִן הַשֵּׁנִי מַמְזֵר. וְאִם בָּא עָלֶיהָ רִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁיְּגָרֵשׁ הַשֵּׁנִי – הַוָּלָד מַמְזֵר.
ו. הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ מְמָאֶנֶת שֶׁהֲרֵי הִגְדִּילָה. שהנערה אינה ממאנת (לעיל ה"ד). וּצְרִיכָה גֵּט מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֲרֵי לֹא בָּא עָלֶיהָ וכו'. משום שכבר אינה יכולה למאן, צריכה גט כדי לצאת ממנו. שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כדלעיל ה"א.
תּוֹפְסִין בָּהּ קִדּוּשֵׁי שֵׁנִי. שכן הייתה מקודשת לראשון רק מדברי חכמים. וְאִם גֵּרֵשׁ הָרִאשׁוֹן יַכְנִיס שֵׁנִי. שמותר לשני לנושאה, שהרי מן התורה לא הייתה נשואה מעולם לראשון. שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הֶחֱזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מֵאַחַר שֶׁנִּתְאָרְסָה. שהמצב נראה כאילו החזיר את גרושתו אחרי שהתקדשה לאחר, והדבר אסור מן התורה (לקמן הי"ב). לְאִשָּׁה שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וכו'. ראה לעיל י,ה. וְאֵין הַוָּלָד מִן הַשֵּׁנִי מַמְזֵר. מפני שנישואי הראשון תקפים רק מדברי חכמים. וְאִם בָּא עָלֶיהָ רִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁיְּגָרֵשׁ הַשֵּׁנִי הַוָּלָד מַמְזֵר. שהיא אשת השני מן התורה.
ז. אֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה שֶׁצְּרִיכָה לְמָאֵן? מִבַּת שֵׁשׁ עַד בַּת עֶשֶׂר, בּוֹדְקִין אוֹתָהּ לְפִי יְפִי דַּעְתָּהּ: אִם יוֹדַעַת לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ וְשֶׁהֵן קִדּוּשִׁין, לֹא שֶׁתִּשְׁמֹר אוֹתָן כְּמוֹ שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת הָאֱגוֹז וְהַתְּמָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן – הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה מֵאוּן; וְאִם אֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ – אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן, אֶלָּא הוֹלֶכֶת לְבֵית אִמָּהּ כְּאִלּוּ לֹא נִתְקַדְּשָׁה מֵעוֹלָם. וּפְחוּתָה מִבַּת שֵׁשׁ – אֲפִלּוּ יוֹדַעַת לִשְׁמֹר, אֵינָהּ צְרִיכָה מֵאוּן. וִיתֵרָה עַל בַּת עֶשֶׂר – אֲפִלּוּ סְכָלָה בְּיוֹתֵר, צְרִיכָה מֵאוּן. וְכָל מִי שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אַחֶיהָ אוֹ קְרוֹבֶיהָ אוֹ אִמָּהּ שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ – אֵינָהּ צְרִיכָה לְמָאֵן.
ז. אֵי זוֹ הִיא קְטַנָּה וכו'. להלכה דומה ראה הלכות אישות ד,ז. לְפִי יְפִי דַּעְתָּהּ. מידת הבנתה. אִם יוֹדַעַת לִשְׁמֹר קִדּוּשֶׁיהָ וכו'. לשמור את החפץ או הכסף, ושתבין את חשיבותם כקידושין. וְהַתְּמָרָה. פרי עץ התמר. סְכָלָה. טיפשה. שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ. שלא בהסכמתה.
ח. כֵּיצַד מְמָאֶנֶת? אוֹמֶרֶת בִּפְנֵי שְׁנַיִם: 'אֵין רְצוֹנִי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי' אוֹ 'אֵין רְצוֹנִי בַּקִּדּוּשִׁין שֶׁקִּדְּשׁוּנִי אִמִּי וְאַחַי' וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֲפִלּוּ הָיוּ אוֹרְחִים מְסֻבִּין בְּבֵית בַּעְלָהּ וְהִיא עוֹמֶדֶת וּמַשְׁקָה עֲלֵיהֶם, וְאָמְרָה: 'אֵינִי רוֹצָה בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי' – הֲרֵי זֶה מֵאוּן.
ח. אֲפִלּוּ הָיוּ אוֹרְחִים… וְהִיא עוֹמֶדֶת וּמַשְׁקָה עֲלֵיהֶם. אף שהיא מתנהגת כאשתו.
ט. הַשְּׁנַיִם שֶׁמְּמָאֶנֶת הַקְּטַנָּה בִּפְנֵיהֶם, כּוֹתְבִין לָהּ: 'בְּיוֹם פְּלוֹנִי מֵאֲנָה פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ בִּפְלוֹנִי בַּעְלָהּ', וְחוֹתְמִין וְנוֹתְנִין לָהּ; זֶה הוּא גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט מֵאוּן. וְגֵט מֵאוּן אֵינוֹ כְּגֵט הַגֵּרוּשִׁין שֶׁנְּתִינָתוֹ מְגָרֶשֶׁת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ, וְלֹא מְסִירָה, וְלֹא דָּבָר מִמִּשְׁפְּטֵי גֵּט הַגֵּרוּשִׁין. וְאֵין כּוֹתְבִין בּוֹ טָפְסֵי הַגֵּט, שֶׁמָּא יֵרָאֶה כְּגֵט גֵּרוּשִׁין, לְפִי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין.
ט. וְלֹא דָּבָר מִמִּשְׁפְּטֵי גֵּט הַגֵּרוּשִׁין. שנפרטו לעיל א,א. וְאֵין כּוֹתְבִין בּוֹ טָפְסֵי הַגֵּט וכו'. אין כותבים אותו כנוסח הגט, כדי שלא יידמה לגט גירושין. כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין. שנועד לראָיָה בלבד על מיאון שהיה, ואינו דומה לגט גירושין שנתינתו מחוללת את הגירושין.
י. הַשְּׁנַיִם שֶׁמְּמָאֶנֶת בִּפְנֵיהֶם – צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ מַכִּירִין אוֹתָהּ וְאֶת בַּעְלָהּ שֶׁמֵּאֲנָה בּוֹ. לְפִיכָךְ כָּל מִי שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁמֵּאֲנָה וְשָׁמַע מֵאוּנֶיהָ, יֵשׁ לוֹ לִכְתֹּב לָהּ גֵּט הַמֵּאוּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מַכִּירִין. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לִכְתֹּב בְּגֵט מֵאוּן בְּנֹסַח זֶה:
י. מִי שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁמֵּאֲנָה. בפני עדים. יֵשׁ לוֹ. מותר לו. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מַכִּירִין. שהרי אלו שמיאנה בפניהם הכירו אותם.
יא. בְּכָךְ בְּשַׁבָּת, כָּךְ וְכָךְ יוֹם לְחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי, שְׁנַת כָּךְ וְכָךְ לְמִנְיָן פְּלוֹנִי, מֵאֲנָה פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ וְאָמְרָה שֶׁאִמִּי אוֹ אַחַי הִטְעוּנִי וְהִשִּׂיאוּנִי אוֹ קִדְּשׁוּנִי וַאֲנִי קְטַנָּה לִפְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי. וְהַשְׁתָּא גִּלִּיתִי דַּעְתִּי קֳדָמֵיכוֹן דְּלָא צָבֵינָא בֵּיהּ וְלָא קָיֵמְנָא עִמֵּיהּ. וּבְדַקְנָא פְּלוֹנִית דָּא וְאִתְבָּרַר לָנָא דַּעֲדַיִן קְטַנָּה הִיא, וּכְתַבְנָא וַחֲתַמְנָא וִיהֵבְנָא לַהּ לְזָכוּ וְלִרְאָיָה בְּרוּרָה.
יא. בְּכָךְ בְּשַׁבָּת. ביום מסוים בשבוע. שְׁנַת כָּךְ וְכָךְ לְמִנְיָן פְּלוֹנִי. ספירת השנים הנהוגה באותו המקום (ראה לעיל א,כז). וְהַשְׁתָּא גִּלִּיתִי וכו'. תרגום: ועתה גיליתי דעתי לפניכם שאיני רוצה בו ואיני עומדת (נשארת) עמו. ובדקנו את פלונית זו, והתברר לנו שעדיין קטנה היא, וכתבנו וחתמנו ונתנו לה לזכות ולראיה ברורה. וּבְדַקְנָא פְּלוֹנִית דָּא. לדרך הבדיקה ראה הלכות אישות ב,כ.
יב. הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִתְקַדְּשָׁה לְאַחֵר – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בְּעָלָהּ, נֶאֶסְרָה עַל הָרִאשׁוֹן. וְאִם הֶחֱזִירָהּ הָרִאשׁוֹן וּבְעָלָהּ – לוֹקֶה, וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן" וכו' (דברים כד,ד).
יב. שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. והמשכו של הפסוק: "אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה, כי תועבה הִוא לפני ה', ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה".
יג. זִנָּת עִם אַחֵר כְּשֶׁהִיא גְּרוּשָׁה – הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לְבַעְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר" (שם כד,ב) – הֲוָיָתָהּ לְאִישׁ אַחֵר, שֶׁהִיא הַקִּדּוּשִׁין, הִיא שֶׁאוֹסֶרֶת אוֹתָהּ לַחֲזֹר לוֹ.
יג. זִנָּת. שנבעלה בזנות. הֲוָיָתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שֶׁהִיא הַקִּדּוּשִׁין וכו'. עצם היותה אשתו היא האוסרת, ולא הבעילה.
יד. וּבִכְלַל לָאו זֶה, שֶׁכָּל אִשָּׁה שֶׁזִּנָּת תַּחַת בַּעְלָהּ, נֶאֱסֶרֶת עַל בַּעְלָהּ, וְלוֹקֶה עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" (דברים כד,ד), וַהֲרֵי נִטְמְאָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה. לְפִיכָךְ, כָּל אִשָּׁה שֶׁנֶּאֶסְרָה עַל בַּעְלָהּ עַל יְדֵי קִנּוּי וּסְתִירָה: אִם בָּעַל אוֹתָהּ – מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת; וְאִם עָבַר וְהֶחֱזִירָהּ אַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ – יוֹצִיא בְּגֵט.
יד. וַהֲרֵי נִטְמְאָה. שזינתה בעודה אשת איש. אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה. שאינה נאסרת על בעלה אם נאנסה. אך אשת כהן אסורה אפילו אם נאנסה (הלכות אישות כד,כא; הלכות איסורי ביאה יח,ז). קִנּוּי וּסְתִירָה. שהזהיר אותה בעלה שלא תתייחד עם אדם מסוים, ולאחר מכן ראו שהתייחדה איתו, והיא אסורה לבעלה עד שתיבדק במי המרים המאררים (הלכות סוטה א,א-ב).
טו. חֵרֵשׁ שֶׁגֵּרֵשׁ בִּרְמִיזָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְהָלְכָה וְנִתְקַדְּשָׁה לְחֵרֵשׁ אַחֵר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְפִקֵּחַ – אֲסוּרָה לַחֲזֹר לְבַעְלָהּ הַחֵרֵשׁ. אֲבָל אִשְׁתּוֹ שֶׁל פִּקֵּחַ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְחֵרֵשׁ וְנִתְגָּרְשָׁה – מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לְבַעְלָהּ הַפִּקֵּחַ.
טו. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לעיל ב,יז. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְפִקֵּחַ. שקידושיו קידושין גמורים. מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לְבַעְלָהּ הַפִּקֵּחַ. שהרי קידושיה לחרש אינם מן התורה, ואינם נחשבים קידושין גמורים (ראה הלכות אישות ד,ט), וביחס לפיקח אינה נחשבת לגרושתו שנישאה לאחר.
טז. הַמְּמָאֶנֶת בְּאִישׁ – אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ, וְדִינָהּ עִם בַּעְלָהּ שֶׁמֵּאֲנָה בּוֹ כְּדִינָהּ עִם מִי שֶׁלֹּא קִדְּשָׁהּ מֵעוֹלָם: הִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְהוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה; וְאִם נִשֵּׂאת לְאַחֵר, וְגֵרְשָׁהּ הָאַחֵר אוֹ מֵת אוֹ מֵאֲנָה בּוֹ – מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לָרִאשׁוֹן. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ גֵּרְשָׁהּ הָרִאשׁוֹן וְהֶחֱזִירָהּ וּמֵאֲנָה בּוֹ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר אַחַר שֶׁמֵּאֲנָה בּוֹ וְגֵרְשָׁהּ הָאַחֵר – מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לָרִאשׁוֹן, שֶׁכָּל הַיּוֹצְאָה בְּמֵאוּן, אַף עַל פִּי שֶׁקְּדָמוֹ גֵּט, הֲרֵי זוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא נִתְגָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ בְּגֵט, וּמֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ. אֲבָל הַמְגָרֵשׁ אֶת הַקְּטַנָּה בְּגֵט, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וּמֵאֲנָה בָּאַחֵר – אֲסוּרָה לַחֲזֹר לָרִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ בְּגֵט, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָאת מִן הָאַחֲרוֹן בְּמֵאוּן; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם גֵּרְשָׁהּ הָאַחֲרוֹן אוֹ מֵת. וְכֵן אֲסוּרָה לַאֲבִי הָרִאשׁוֹן וְלִבְנוֹ וּלְאָחִיו כִּשְׁאָר הַגְּרוּשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָאת מִן הָאַחֲרוֹן בְּמֵאוּן.
טז. אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת מִמֶּנּוּ וכו'. אינה במעמד של מגורשת, אלא כאילו לא היה קשר ביניהם. הִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְהוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. בניגוד לדין הגירושין, שממשיכים להיות אסורים זה בקרובי זה כפי שהיו בזמן הנישואין (הלכות איסורי ביאה ב,א, ז). שֶׁכָּל הַיּוֹצְאָה בְּמֵאוּן אַף עַל פִּי שֶׁקְּדָמוֹ גֵּט וכו'. שהמיאון מוכיח שגם נישואיה הראשונים לאותו אדם, שנסתיימו בגט, לא היו מדין תורה (להלכה זהה ראה הלכות איסורי ביאה יז,יח). אֲבָל הַמְגָרֵשׁ… אֲסוּרָה לַחֲזֹר לָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ בְּגֵט. ונראית כגרושה ממנו. אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָאת מִן הָאַחֲרוֹן בְּמֵאוּן. שאין מיאונה מן השני מבטל את הגט מן הנישואין הראשונים.
יז. הַמְמָאֶנֶת בַּיָּבָם – אֲסוּרָה לְאָבִיו, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כְּכַלָּתוֹ בְּעֵת שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אֲבָל לִשְׁאָר קְרוֹבָיו מֻתֶּרֶת. לְפִיכָךְ, אִם מֵאֲנָה בְּאֶחָד מִן הַיְבָמִין – מֻתֶּרֶת לְאָחִיו.
יז. הַמְמָאֶנֶת בַּיָּבָם. אחרי שמת בעלה, ובכך מבטלת את הצורך בייבום או חליצה (לעיל ה"ג). שֶׁנִּרְאֵית כְּכַלָּתוֹ בְּעֵת שֶׁמֵּת בְּנוֹ. שהייתה נשואה לבנו שמת, ואף שמעיקר הדין ביטל המיאון את הנישואין ואת האיסור מעיקרו, גזרו משום מראית העין. לְפִיכָךְ וכו'. כיוון שהיא מותרת בשאר הקרובים.
יח. כָּל אִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנָה – הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְאָרֵס עַד שֶׁתַּמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם, חוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אוֹ שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ בּוֹ, וְחוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְאָרְסָה בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע אִם הִיא מְעֻבֶּרֶת אוֹ אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת, לְהַבְחִין בֵּין זַרְעוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן לְזַרְעוֹ שֶׁל אַחֲרוֹן.
יח. חוּץ מִיּוֹם שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה וכו'. שיום הגירושין ויום האירוסין לא נמנים בתוך תשעים הימים. שֶׁיִּוָּדַע אִם הִיא מְעֻבֶּרֶת אוֹ אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת. שבתשעים יום העובר ניכר.
יט. וּמִיּוֹם כְּתִיבַת הַגֵּט מוֹנִין לַמְגֹרֶשֶׁת. וַאֲפִלּוּ הָיָה עַל תְּנַאי, אוֹ שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְיָדָהּ אֶלָּא אַחַר כַּמָּה שָׁנִים – מִיּוֹם הַכְּתִיבָה מוֹנִין, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְיַחֵד עִמָּהּ מִשֶּׁכְּתָבוֹ לָהּ.
יט. וַאֲפִלּוּ הָיָה עַל תְּנַאי. ולא נתקיים התנאי עד אחר זמן רב. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מִתְיַחֵד עִמָּהּ מִשֶּׁכְּתָבוֹ לָהּ. שלא יהיה בגדר גט ישן (כמבואר לעיל ג,ה).
כ. וּגְזֵרַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֲפִלּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד, וַאֲפִלּוּ נִתְגָּרְשָׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה מִן הָאֵרוּסִין, צְרִיכָה לְהַמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם. אֲפִלּוּ קְטַנָּה אוֹ זְקֵנָה אוֹ עֲקָרָה אוֹ אַיְלוֹנִית, וַאֲפִלּוּ בַּעְלָהּ בִּמְדִינַת הַיָּם אוֹ חוֹלֶה אוֹ חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, אֲפִלּוּ בְּתוּלָה מִן הָאֵרוּסִין – צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם.
כ. נִתְגָּרְשָׁה אוֹ נִתְאַלְמְנָה מִן הָאֵרוּסִין. שבאירוסין עדיין לא הותר לבעל לבוא עליה, ואין לחשוש שהיא מעוברת. וַאֲפִלּוּ בַּעְלָהּ בִּמְדִינַת הַיָּם אוֹ חוֹלֶה וכו'. שבמקרים כאלה ידוע לכל שלא בא עליה.
כא. שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה וְגִיֹּרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה – מַמְתִּינִין תִּשְׁעִים יוֹם. אֲפִלּוּ גֵּר וְאִשְׁתּוֹ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ – מַפְרִישִׁין אוֹתָן תִּשְׁעִים יוֹם, כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בִּקְדֻשָּׁה לְזֶרַע שֶׁלֹּא נִזְרַע בִּקְדֻשָּׁה. וְכֵן יְפַת תֹּאַר, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה לָהּ תּוֹרָה שְׁלֹשִׁים יוֹם לְתַקָּנַת עַצְמָהּ – צְרִיכָה לְהַמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם לְתַקָּנַת הַוָּלָד, וְהַשְּׁלֹשִׁים מִכְּלַל הַתִּשְׁעִים.
כא. כְּדֵי לְהַבְחִין וכו'. כדי לדעת אם הרתה לפני שהתגיירה או אחר כך, שיש לעניין חשיבות לעניין דיני קרבת משפחה (ראה למשל הלכות ייבום וחליצה א,ח). יְפַת תֹּאַר. אישה גויה שנשבתה במלחמה והוא רוצה לשאת אותה לאישה, שיש לה דינים מיוחדים (ראה הלכות מלכים ח,ב-ו). שְׁלֹשִׁים יוֹם לְתַקָּנַת עַצְמָהּ. שתסכים לעזוב את דתה ולהתגייר, ואחריהם מותר לו לשאת אותה לאישה (שם ח,ה). לְתַקָּנַת הַוָּלָד. להבחין מתי נתעברה.
כב. הַמְמָאֶנֶת אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין תִּשְׁעִים יוֹם; לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בִּגְרוּשָׁה. וְכֵן הַמְזַנָּה אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּרֶת עַצְמָהּ שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר. וְכֵן אֲנוּסָה וּמְפֻתָּה אֵינָן צְרִיכוֹת לְהַמְתִּין.
כב. לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בִּגְרוּשָׁה. ולא בממאנת, שהרי אין מצב של מיאון בגדולה הראויה להתעבר. מְשַׁמֶּרֶת עַצְמָהּ שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר. שאינה רוצה שתתגלה זנותה, והיא מנסה להימנע מלהרות. אֲנוּסָה וּמְפֻתָּה. שגם הן מנסות להימנע מלהרות.
כג. מִי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּטָעוּת, וְנוֹדַע שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ, וְהוֹצִיאוּהָ בֵּית דִּין מִתַּחְתָּיו – אִם הָיְתָה קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְוָלָד, אֵינָהּ צְרִיכָה לְהַמְתִּין, שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בָּרֹב לֹא גָּזְרוּ בּוֹ.
כג. מִי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּטָעוּת וכו'. כגון שהתקדשה לאחד ונישאה לאחר מחמת חילוף.
כד. הַמְאָרֵס בְּתוֹךְ תִּשְׁעִים יוֹם – מְנַדִּין אוֹתוֹ. אֵרֵס וּבָרַח – אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ. כָּנַס בְּתוֹךְ תִּשְׁעִים יוֹם – מַפְרִישִׁין אוֹתָן עַד אַחַר הַזְּמַן, וְיַעֲמֹד עִם אִשְׁתּוֹ.
כד. מְנַדִּין אוֹתוֹ. מענישים אותו בנידוי, שהוא החרמה ובידוד חברתי (ראה הלכות תלמוד תורה פרק ז). אֵרֵס וּבָרַח אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ. שמצוקת בריחתו היא עונש לו, ואין צורך לנדותו (מ"מ). כָּנַס. נשא. מַפְרִישִׁין. מפרידים ביניהם. וְיַעֲמֹד. יישאר, ואינו צריך לגרשה.
כה. וְכֵן גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִשָּׂא אָדָם מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַזֶּרַע יָדוּעַ לְמִי הוּא: מְעֻבֶּרֶת – שֶׁמָּא יַזִּיק הַוָּלָד בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל בֶּן חֲבֵרוֹ; וּמְנִיקָה – שֶׁמָּא יִתְעַכֵּר הֶחָלָב, וְהוּא אֵינוֹ מַקְפִּיד לְרַפֹּאות הֶחָלָב בִּדְבָרִים הַמּוֹעִילִין לֶחָלָב כְּשֶׁתִּתְעַבֵּר.
כה. שֶׁמָּא יִתְעַכֵּר הֶחָלָב וְהוּא אֵינוֹ מַקְפִּיד לְרַפֹּאות הֶחָלָב… כְּשֶׁתִּתְעַבֵּר. שאיכות החלב עלולה להיפגם אם תהיה בהריון נוסף, ומכיוון שאין הבעל אביו של התינוק, אין הוא דואג לפרנס את האישה בדברים המשפרים את איכות החלב, ויינזק התינוק מכך.
כו. כַּמָּה הוּא זְמַן הַיְנִיקָה? אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ, חוּץ מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וּמִיּוֹם שֶׁתִּתְאָרֵס בּוֹ.
כז. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לִשָּׂא, כָּךְ אָסוּר לְאָרֵס עַד אַחַר זְמַן זֶה. אֲפִלּוּ נָתְנָה בְּנָהּ לִמְנִיקָה אוֹ שֶׁגְּמָלַתְהוּ בְּתוֹךְ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ – לֹא תִּנָּשֵׂא. מֵת בְּנָהּ – מֻתֶּרֶת לְהִנָּשֵׂא, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תַּהַרְגֶנּוּ.
כז. שֶׁגְּמָלַתְהוּ. שהפסיקה להניק אותו. לֹא תִּנָּשֵׂא. שמא תגמול אותו כדי להתירה להינשא, אף שאין התינוק מסוגל לכך, ויסתכן. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תַּהַרְגֶנּוּ. שאין אישה שפויה שתעשה כך, כדי להתירה להינשא (בבלי כתובות ס,ב).
כח. עָבַר וְנָשָׂא מְעֻבֶּרֶת אוֹ מְנִיקָה בְּתוֹךְ זְמַן – יוֹצִיא בְּגֵט, וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן. וְאִם הָיָה יִשְׂרָאֵל – יַחֲזִירָהּ אַחַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ שֶׁל מְנִיקָה. נְשָׂאָהּ וּבָרַח, וּלְאַחַר זְמַן בָּא – יֵשֵׁב עִם אִשְׁתּוֹ וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֵרֵס מְעֻבֶּרֶת אוֹ מְנִיקָה – אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, וְלֹא יִכְנֹס עַד אַחַר זְמַן הַיְנִיקָה אוֹ עַד שֶׁיָּמוּת הַוָּלָד.
כח. עָבַר וְנָשָׂא… יוֹצִיא בְּגֵט. כדי להפריש ביניהם באופן מוחלט (ראה יד"פ). וַאֲפִלּוּ הָיָה כֹּהֵן. שאסור להחזיר את גרושתו. וּלְאַחַר זְמַן בָּא. אחרי עשרים וארבעה חודשים. אֵרֵס… אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. מפני שממילא אינם חיים יחד עד שיישא אותה.

תקציר הפרק 

פרק י"א הלכות גירושין

מיאון, החזרת הגרושה

ככלל,אין נושאין קטנה!
קטנה שנתקדשה צריכה גט – כשקידשה אביה, או שגדלה.

🔹 מיאון:
יתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה לאיש, אפילו לדעתה, רשאית למאן להיות לו לאשה, הממאנת הרי היא כאילו לא נישאת ואינה צריכה גט.
ועד איזה גיל הבת ממאנת? כל זמן שהיא קטנה–עד שתהיה נערה, או עד שייוודע שהיא איילונית(אשה שאין ביכולתה להרות). בתנאי ש לא בא עליה הבעל אחר שנעשית בת 12 שנה ויום אחד. אבל אם הגיעה לזמן הזה, ונבעלה–הואיל והבעילה קונה מן התורה הרי זו אינה ממאנת.

💞 מצווה להחזיר גרושה לבעלה אך בתנאי שלא נתקדשה לאחר, או כשמיאנה.

כל אשה שבגדה בבעלה נאסרת על בעלה וצריכים להתגרש. אנוסה -מותרת על בעלה (למעט אשת כהן)

יש להמתין 90 יום לאחר גירושין או מוות של בן הזוג על מנת להתחתן בשנית. וכן אסור לישא מעוברת ומניקה חברו אלא לאחר 24 חודשים.

שיעור וידאו עם הרב חיים סבתו 

Play Video

שיעור שמע עם הרב חיים סבתו 

מושג מן הפרק 

Play Video

עוד על הלכות גירושין ברמב"ם 

שאלות חזרה על הפרק 

1.האם תקנת המתנה למעוברת חמורה מהמתנה לגרושה?

2.קטנה שגרשה ומיאנה ונישאה לאחר, האם יכולה לחזור לבעלה הראשון?

3.גרושה שזינתה, חזרה בתשובה ורוצה לשוב לבעלה הראשון-מותר לה?

 

תשובות
1.כן
2.כן
3.כן

010 - IdeaCreated with Sketch.לב הלימוד - הרחבה על הפרק 

פרשת שבוע מהרמב"ם 

נייר עמדה - אקטואליה 

דילוג לתוכן